רכבו של התובע נפגע קשות כתוצאה משריפה שפרצה ברכבו של הנתבע ואשר התפשטה לכיוון רכבו של התובע, שחנה באותה עת בסמיכות לרכב הנתבע 1 בחניון פרטי של הבניין בו הוא מתגורר (להלן - האירוע). כתוצאה מן האירוע, נשרף רכבו של התובע והורד מהכביש. התובע טוען כי האחריות לנזקו מוטלת על הנתבעים, והוא דורש סכום של 101,898 ₪ המורכב כדלקמן: 51,148 ₪ - נזק ישיר על פי חוות דעת שמאי; 750 ₪ - עלות חוות דעת שמאי; 30,000 ₪ - הפסד השתכרות כנהג הסעות עצמאי; 20,000 ₪ - עגמת נפש. 4. ביום 12/12/11 ניתנה החלטה בדבר היפוך נטל הראיה וסדר הבאת הראיות. 5. בהחלטה מיום 10/01/12 נקבע כי הדיון יפוצל בין שאלת האחריות לבין הנזק, ובשלב הראשון התקיים דיון בשאלת האחריות בלבד. 6. הצדדים התבקשו להגיש סיכומים בשאלת האחריות, ובהעדר סיכומים מטעם התובע - ניתן ביום 12/09/13 פסק דין הדוחה את התביעה. 7. בהסכמת הצדדים, פסק הדין בוטל ביום 15/09/13, והוגשו סיכומים מטעם התובע וסיכומי תשובה מטעם הנתבעים. טענות הנתבעים 8. הנתבעים טוענים כי נסיבות המקרה, כפי שעולות מהעדויות בתיק, מצביעות על כך שהשריפה פרצה כתוצאה מהצתה מכוונת של גורם אנושי , שאיננו הנתבע או מי מטעמו, וכי הנתבע לא התרשל בשום שלב. 9. עוד נטען, כי כפי שעולה מחוות דעתו של חוקר השריפות ומעדותו, רכבו של התובע נפגע כתוצאה מהקרנת חום בלבד מהשריפה ברכב הנתבע 1, ולכן סעיף 39 לפקודת הנזיקין, אשר קובע כי על הנתבע להוכיח שלא התרשל בעניין מקור האש והתפשטותה - אינו רלבנטי לענייננו. 10. הנתבעים טוענים עוד, כי גם סעיף 41 לפקודת הנזיקין לא חל במקרה דנא, הואיל ומהרגע שהתחוור כי מדובר בהצתה, הרי שלנתבע לא הייתה שליטה מלאה על הנכס, לכל הפחות בכל הקשור לגרימת הנזק, ולכן לא התקיים אחד התנאים המצטברים שבסעיף האמור לפיו "הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע שליטה מלאה עליו". טענות התובע 11. התובע טוען בסיכומיו , כי הנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי האירוע התרחש כתוצאה מהצתה חיצונית מכוונת ולא בשל התרשלותו של הנתבע ו/או של מי מטעמו. 12. עוד טוען התובע, כי הנתבע לא הרים את נטל השכנוע שמקורה של האש או התפשטותה לא נבעו מהתרשלותו, וכן לא הרים את הנטל לשכנע כי הוא נקט זהירות סבירה ומספקת למניעת התפרצות האש ברכבו ולהתפשטותה לכיוון רכבו של התובע. דיון והכרעה 13. השאלה שעומדת בפנינו להכרעה בתיק זה הינה - האם , בנסיבות העניין, מוטלת אחריות על הנתבעים לנזקיו של התובע. הכרעה בשאלה זו נגזרת מתוך הכרעה בסוגיות הבאות: (א) מהי הסיבה שגרמה לקרות האירוע - האם הצתה מכוונת בידי גורם שלישי, אשר הן לתובע והן לנתבע כאחד לא הייתה כל ידיעה לגבי זהותו ושליטה עליו, או שמא נגרם האירוע כתוצאה מהתרשלותו של הנתבע ו/או של מי מטעמו. (ב) אם התשובה לשאלה (א) תהיה שלא מדובר בהצתה מכוונת - יהא עלינו לבחון האם אכן הרים הנתבע את הנטל המוטל עליו להוכיח כי מקורה של האש ברכבו או התפשטותה לעבר רכבו של התובע לא נבעו מהתרשלותו של הנתבע ו/או של מי מטעמו. 14. סעיף 39 לפקודת הנזיקין, שעניינו חובת הראיה ברשלנות לגבי אש , קובע: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש - על הנתבע ראיה שלא הייתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה". 15. סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שעניינו חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו, קובע: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק ,וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה". 16. לאחר שמיעת עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי במקרה שלפנינו לא התקיימו תנאי סעיפים 39 ו-41 לפקודת הנזיקין, ודין התביעה להידחות. 17. אין מחלוקת כי שני הצדדים לא היו נוכחים בעת פריצת האש (ראה פרוטוקול 4 שורה 18 , לגבי התובע , ועמ' 7 שורות 13-11 , לגבי הנתבע). האירוע היה לפנות בוקר, ושני הצדדים טענו כי נודע להם על האירוע מהשכנים , לאחר שנשמע רעש של פיצוץ (פרוטוקול עמ' 5 שורה 15, לגבי התובע , ועמ' 7 שורה 12 , לגבי הנתבע). 18. מחוות דעתו של חוקר השריפות, מר יצחק מזרחי (להלן - החוקר), וכן מעדותו של החוקר בבית המשפט (פרוטוקול עמ' 11 שורות 19-18 ועמ' 12 שורות 3-1) , עולה כי קיימת סבירות גבוהה שגורם אנושי גרם לשריפת הרכב, דהיינו הצתה. הואיל וכאמור הוכח כי ההצתה לא בוצעה בידי התובע או הנתבע - משמע , שמדובר בגורם אנושי ,צד ג' , בלתי ידוע. 19. על אף שהחוקר הסכים כי קיימת אפשרות תיאורטית שתפרוץ שריפה מהשארת סיגריה שנותרה ברכב, אולם הוא ציין שמדובר באפשרות חריגה, ובכל מקרה אין הדבר יכול להביא לשריפה בסדר גודל של השריפה נשוא התביעה (ראה פרוטוקול עמ' 13 שורה 5). בכל מקרה , טענת הנתבע כי הוא כלל אינו מעשן (פרוטוקול עמ' 6 שורה 32 ועמ' 7 שורות 3-1) - לא נסתרה. 20. בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי הוכח שהשריפה נגרמה מהצתה שאינה קשורה בנתבע, ואין מקום לטענה כי האירוע נגרם ממעשה או מחדל כלשהו של הנתבע ו/או של מי מטעמו. לפיכך, לא חלות הוראות סעיפים 39 ו-41 לפקודת הנזיקין, והאחריות לאירוע איננה מוטלת על הנתבע. 21. משהגעתי למסקנה האמורה - מתייתר הצורך לדון בשאלת הרשלנות מצד הנתבע ודין התביעה להידחות. משכך - מתייתר גם הצורך לדון בשאלת גובה הנזק. סוף דבר 22. התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעים, תוך 30 ימים, הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 12,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. שריפה