נפילה ממתקן בפארק שעשועים - "גלגל ענק"

תביעה בגין נזקי גוף שאירעו בשל נפילה ממתקן בפארק שעשועים טענות התובעת: התובעת , ילידת 1960, בילתה עם בנה הקטין ביום 12.8.2008 בפארק שעשועים שבבעלות הנתבעת 1 (להלן: הפארק). פעילות הנתבעת 1 מבוטחת על ידי הנתבעת 2. במהלך שהותה בפארק, עלתה התובעת עם בנה הקטין למתקן המוכר בשם "הגלגל הענק" (להלן: המתקן). בשלב מסוים עצר הגלגל, ומיד לאחר מכן הודיע מפעילו על תקלה בלתי צפויה. לדבריה, כתוצאה ממצב דברים זה, החל מפעיל המתקן להוביל באופן פרטני כל אחת ואחת מקרוניות הגלגל אל עבר רחבת היציאה מהמתקן. עם הגיע הקרונית בה ישבו התובעת ובנה לרחבה, נתבקשה התובעת על ידי המפעיל לרדת. תוך כדי ירידה, מיד לאחר שהתובעת הוציאה רגל אחת מהקרונית, החל הגלגל לפתע לנוע והיא נפלה ארצה מגובה של שני מטר ונחבלה (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נזקקה התובעת לטיפול רפואי בבית-חולים, שם אובחנה כסובלת מנפיחות בשוק רגל ימין ומרגישות למישוש בצלעות צד ימין. בתום הטיפול שוחררה לביתה עם המלצה לנטילת טיפול תרופתי, ביצוע קומפרסים קרים וחבישה אלסטית של הרגל. בתאריך 19.9.2008 נבדקה התובעת בקופת-החולים ואובחנה כסובלת משבר בראש הפיבולה של רגל ימין. לתובעת אושרו 62 ימי מחלה, והיא נעדרה מעבודתה החל מיום 12.8.2008 ועד ליום 12.10.2008. התובעת טוענת כי האחריות לתאונה רובצת לפתחם של הנתבעים. עוד טענה, כי המתקן ממנו נפלה הינו בגדר "דבר מסוכן" בהתאם להוראת סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] - עובדה המעבירה את נטל הראייה לנתבעת, להוכיח כי לא התרשלה. לדבריה, הנתבעת פעלה בחוסר זהירות בכך שעובדיה לא פיקחו באופן נאות על תקינות המתקן, בכך שהעסיקה עובדים בלתי מיומנים, לא התריעה בפני המבקרים בפארק על אי תקינות המתקן, לא הזהירה ולא הדריכה אותה כיצד יש לרדת באופן בטוח מהמתקן ולא וידאה את עצירתו המוחלטת של המתקן טרם יציאתה ממנו. התובעת עותרת לפסוק לה 50,000 ₪ בגין כאב וסבל, 19,187 ₪ בגין הפסד השתכרות לעתיד, 3,500 ₪ בגין הוצאות רפואיות ו - 7,000 ₪ בגין עזרת צד ג'. טענות הנתבעים : הנתבעים אינם חולקים על עצם התרחשות התאונה במקום בו אירעה, ברם, לשיטתם, זו ארעה נוכח בחירתה של התובעת לרדת מהגלגל אחורנית באופן שגרם לנפילתה. כן נטען כי המרחק בין הקרונית למדרגה הינו לכל היותר 30 ס"מ, כך שגרסתה כי נפלה מגובה שני מטר משוללת יסוד. הנתבעים טוענים כי, הנטל הראייתי להוכחת תקלה במתקן רובצת לפתחה של התובעת. לפיכך, משהתובעת לא טרחה להציג בפני ביהמ"ש חוו"ד של מהנדס בר סמכא בתחום, הרי שלא עלה בידה להוכיח טענותיה. כן נטען, כי הנזק שארע לתובעת הינו מינורי, וראיה לכך מצויה בתיעוד הרפואי הדל שהוצג. אי לכך, סבורים הנתבעים כי לכל היותר יש מקום לפצותה בגין ראש הנזק של כאב וסבל בסכום של 2,500 ₪ , וכן בסך של 200 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונסיעות. אשר לראש הנזק הנוגע להפסדי השתכרות לעבר, הרי שלא הוצגה על ידי התובעת כל אסמכתא להיעדרותה בפועל ממקום עבודתה באמצעות הצגת טופס 106, תלושי שכר או אישור מהמעסיק. ממילא כפי שהוכח, בעת עבודתה שולמה לה משכורתה. כן הם עותרים לדחות את תביעתה הנוגעת לעזרת צד ג', בהעדר הוכחה. דיון והכרעה שאלת האחריות אין מחלוקת על עצם נפילת התובעת מהמתקן בעת שירדה ממנו. המחלוקת הינה על נסיבות הנפילה, ובעניין זה מצאתי כי אני מעדיפה את גרסת התובעת. התובעת טענה, וטענה זו קיבלה תימוכין בעדות בנה, כי כאשר החלה בירידה מהמתקן נע לפתע הגלגל כלפי מעלה. לדבריה, רגלה נתקעה בקרונית ממנה ירדה והיא נפלה ארצה אחורנית. בנה שהעיד לה סיפר כי "אנחנו היינו אחרונים. אמא הייתה עם הפנים אליי, הורידה רגל אחת אחורה, המתקן המשיך לעלות ואז אמא נפלה ואני הייתי למעלה בגלגל הענק..." (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 27 - 28). עדויות אלה מתיישבות זו עם זו ומצאתי ליתן בהן אמון. לגרסת התובעת מצוי חיזוק גם בתיעוד הרפואי מבית החולים. כבר שם סיפרה, והדבר נרשם, כי רגלה הימנית נתלתה בגלגל וכי נפלה מגובה של שני מטרים (ראה נספח ב' לתצהיר). מדובר בדברים שנאמרו בסמוך לנפילה והם מתיישבים היטב עם תיאור התאונה על ידי התובעת. מנגד, הנתבעת בחרה שלא להשמיע כל גרסה בנקודה זו. כל שסיפקה ממועד האירוע הינו דו"ח תאונה ערוך על ידי העד מטעמה, מר אלעד סדן, לפיו התובעת אמרה לו אז ש"בעת שירדה מהקונית של הגלגל נפלה מהמדרגה". האמור נכתב לכאורה מפי התובעת, אולם אין לפניי כל ראיה כי הדו"ח הוצג לה במועד כלשהו או כי אישרה את האמור בו. מכל מקום, הנתבעת לא הביאה לעדות את מפעיל הגלגל אשר ראה את התאונה, חרף העובדה ששמו נזכר בדו"ח ולכאורה לא הייתה מניעה לאתרו. בכך, כאמור, נמנעה הנתבעת מהבאת גרסה בדבר אופן התרחשות התאונה ועובדה זו יש לזקוף לחובתה, בהתאם להלכה בדבר הימנעות מהבאת עדויות לבית המשפט (ראה ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736). בנסיבות העניין, יש לקבל את גרסת התובעת כי נפילתה ארעה בשל תזוזתו הפתאומית של הגלגל במהלך הירידה ממנו. סבורני, כי אין מקום להידרש לשאלה מדוע זז הגלגל בזמן ירידת התובעת ממנו. מכל מקום, הנטל על הנתבעת להוכיח כי לא בשל רשלנותה ארעה אותה תזוזה, אך היא לא עשתה דבר כדי להרימו. לביהמ"ש לא הוצג דו"ח המעיד על תקינותו של המתקן, אף כי דו"ח כזה קיים (ראה עדותו של סדן בעמ' 15 לפרוטוקול ש' 7 ואילך). הנתבעת 1 חבה חובת זהירות כלפי הבאים בשעריה. עליה לפקח על תקינותם של המתקנים בהם עושה ציבור המבקרים בפארק שימוש, על אופן השימוש במתקנים ועל בטיחות השימוש בהם. ברור כי הגלגל אינו אמור לזוז במהלך הירידה ממנו, על מנת שלא לפגוע ביציבות ובטיחות המשתמשים במתקן. משזז באופן פתאומי, כאשר רגל אחת של התובעת כבר מחוץ לקרונית, אך סביר כי איבדה את שיווי המשקל, נפלה ארצה ונחבלה. לא מצאתי לייחס לתובעת מידה של אשם תורם. אציין, כי אף שבכתב ההגנה השמיעה הנתבעת טענה לרשלנות מצידה של התובעת, הרי שטענה זו נזנחה כליל בסיכומיה. זאת ועוד, גם לגופו של עניין לא מצאתי לייחס אשם תורם, שכן לא ניתן היה לצפות את תזוזתו הפתאומית של הגלגל בזמן הירידה ממנו. נזקי התובעת כתוצאה מנפילתה נגרם לתובעת שבר בעצם הפיבולה. בשל כך, היא נעדרה מעבודתה למשך 62 יום, בהתאם לאישור המעסיק מיום 17.8.10, אותו צירפה. עם זאת, התובעת לא נזקקה לאשפוז ושוחרה באופן מיידי לאחר התאונה, לא נזקקה לטיפולים רפואיים מורכבים ולא נקבעה לה נכות צמיתה. בהתחשב באמור לעיל אני פוסקת לתובעת בגין כאב וסבל פיצוי בסך של 18,000 ₪. בגין הפסד השתכרות - התובעת קיבלה שכר מלא בתקופת העדרותה מעבודתה ולא הוכיחה כי נגרם לה נזק כלשהו או כי עתיד להיגרם לה עת פרישתה חסרון כיס, בשל ימי המחלה להם נזקקה לצורך החלמתה. אציין בהקשר זה, כי לא הובאה לפניי כל ראיה לאופן חישוב פידיון ימי המחלה על ידי המעביד, אם בכלל (הגם שערכו של יום מחלה, צוין), ולפיכך אין מקום לפסוק פיצוי ברכיב זה. אשר להוצאות - לטענת התובעת נגרמו לה הוצאות בגין נסיעות לבדיקות ולטיפולים רפואיים, וכן בגין רכישת משככי כאבים והשתתפות בעלויות הבדיקות והטיפולים. לתצהירה לא צרפה התובעת קבלות, שכן לדבריה לא השכילה לשומרן. אף שמדובר בנזק מיוחד שיש להוכיחו בראיות, מצאתי לפסוק על דרך האומדנה לתובעת, אשר נזקקה לטיפולים רפואיים כעולה מהמסמכים שצורפו, סך של 1,000 ₪. אשר לעזרת צד ג' - התובעת טענה כי קיבלה עזרה מאמה משך תקופת החלמתה. אף כי עדות האם לא נשמעה, מצאתי כי יש מקום לפסוק פיצוי על דרך האומדנה גם ברכיב זה, בהתחשב באופי הפציעה אשר בוודאי הצריכה עזרה חריגה, ומשך ימי המחלה שאושרו לה. ברכיב זה אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך של 3,000 ₪. לסיכום על יסוד כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 22,000 ₪. בנוסף לכך, יישאו הנתבעים בהוצאות התובעת (אגרות משפט) וכן בשכ"ט עו"ד בסכום של 20% מהסכום שנפסק. תאונות בגני שעשועים ופארקיםנפילה