התחייבות בהסכם להביא לאישור את כל חריגות הבניה

התחייב בהסכם להביא לאישור את כל חריגות הבניה ולהרוס את המתחייב, ולמסור לתובעת את האישורים וההיתרים תוך 60 ימים מיום המסירה, דהיינו עד יום 30.8.09. 7. התובעת טוענת כי הנתבע הפר את ההסכם, בכך הרס ותיקן את כל הדרוש ולא מסר היתר בנייה ובמועד, וכי בעקבות זאת נגרמו לה נזקים בסכום כולל של 826,780 ₪ לטענתה, בסעיף 6 לתצהירו, מודה הנתבע כי קיבל את היתר הבניה השני שהכשיר את כל הבניה שהייתה קיימת רק ביום 1.12.09. בנוסף לכך, היה צורך לבצע עבודות שבסופו של דבר נעשו על ידה. כן לטענתה, ללא אישור על תיקון מלוא החריגות שהיו באחריות הנתבע, לא יכלה התובעת להגיש תוכניות לאישור השיפוץ שביקשה לערוך בבית, והאישור הותנה בביצוע התיקונים שנדרשו. 8. התובעת טוענת כי ביצעה על חשבונה תיקון החריגות שנדרשו וקיבלה ביום 5.10.10, היינו כשנה מיום קבלת החזקה בבית, היתר בניה . 9. התובעת הגישה חו"ד מהנדס בנין מיום 2.6.10 לפיה עלות ביצוע התיקונים שלהם התחייב התובע עומדת על סך של 212,000 ₪. 10. כן טוענת התובעת כי בגין ביצוע העבודות המפורטות בחווה"ד היא שילמה בפועל לקבלן המבצע 223,880 ₪. 11. בנוסף, טוענת התובעת, כי היא זכאית לדמי שכירות ראויים בסך של 147,000$ בגין שנה בה לא יכלה לעשות שימוש בנכס. הנכס היה מושכר בעת מכירתו ועד למסירה על-פי הסכם שכירות מיום 28.4.04 ולפיו שולמו דמי שכירות חודשיים בסך של 12,250$ לחודש, והתובעת מסתמכת על הסכם זה בתביעת דמי השכירות הראויים כאמור לעיל. לטענתה, אילו ידעה מראש על העיכובים מצד הנתבע, יכלה להשכיר את הנכס לצד שלישי לתקופה של שנה ובכך לחסוך בהוצאות האחזקה של הנכס. 12. כן טוענת התובעת כי שכרה את שירותיו של המפקח ולדיסלב דמנטייב להיות נציג מטעמה ולפקח על עבודות הבניה. 13. לפיכך הגישה התובעת את התביעה על סך של 826,780 ₪ (ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד מועד גשת התביעה - סך של 906,115 ₪) כדלקמן: א. סך של 223,880 ₪ בגין עבודות בנייה. ב. סך של 2,900 ₪ בגין הוצאות לעריכת חוו"ד שמאי. ג. סך של 50,000 ₪ לחודש דמי שכירות ראויים מיום 30.9.09 ועד יום 5.10.10, ובסה"כ 600,000 ₪. 14. לטענתה, יש להעמיד את פסק הדין על הרף הגבוה שבהסכמת הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה. 15. הנתבע טוען כי מאחר ובבית היו חריגות בנייה עוד מהתקופה שקדמה לרכישתו על ידי הנתבע, ולאור בקשת התובעת, הסכים להכשיר את חריגות הבנייה במובן של הוצאת היתר בנייה לגבי החריגות הניתנות להכשרה והריסת החריגות שאינן ניתנות להכשרה. 16. הנתבע המציא לתובעת שני היתרים, ועם הוצאת ההיתר השני מילא את כל התחייבויותיו על פי ההסכם. 17. לטענתו, סיכלה התובעת את השגת ההיתרים על ידו במועד, והחלה, סמוך לאחר קבלת החזקה בנכס, לבצע עבודות בניה בלתי חוקיות, בטרם קיבלה היתר בנייה לעבודות שלה. כתוצאה מכך, הוצא לתובעת צו הפסקת עבודה. 18. הנתבע טוען כי מעשיה לעיל של התובעת גרמו לעיכוב בקבלת היתרי הבנייה על ידי הנתבע. 19. כן טוען הנתבע כי בהתאם לסעיף 8.2 להסכם היה עליו להוציא היתר לאישור חריגות בנייה גרידא, ולא לבצע את כל המטלות הרשומות בהיתר, שממילא ניתן היה לבצען בפרק זמן של עד 3 שנים, וודאי שלא בפרק זמן של מספר חודשים, וודאי כאשר מעשיה של התובעת עצמה גורמים לעיכוב. 20. הנתבע טוען כי הוא עמד בהתחייבויותיו להוצאת ההיתרים, והוציא שני היתרים בהתאם להחלטת הוועדה המקומית מיום 7.7.09, אשר הורתה על פיצולם לשתי פעימות: ההיתר הראשון הוצא ביום 15.11.09 ולפיו היה על הנתבע לבצע 3 הריסות, אשר בוצעו על ידו במלואן עד יום 1.12.09. ההיתר השני הוצא ביום 1.12.09, ובכך למעשה הכשיר הנתבע את כל הבניה שהייתה קיימת בבית ובזאת תמו התחייבויותיו. 21. לטענת הנתבע, התובעת התנהלה באופן חד צדדי, הרסה ובנתה בניה חדשה בלי שפנתה אליו ויידעה אותו בדבר הצעת המחיר שקיבלה ובלי שנתנה לו אפשרות להביא בעלי מקצוע מטעמו במחיר נמוך משמעותית. התובעת הגישה בקשה להיתר בנייה חדש לגמרי, והיא תובעת דמי שכירות בגין כל התקופה שארכה להוצאת ההיתר החדש ותעודת הגמר. כן לטענתו, גם ללא חריגות הבניה שהוא התחייב לטפל בהן, הבנייה החדשה של התובעת הצריכה תקופה ממושכת של כשנה. 22. הנתבע מכחיש את סכומי הנזק הנטענים וטוען, בין היתר, כי בגין ביצוע העבודות הוגשה התביעה לסך של 223,880 ₪, כאשר 150,000 ₪ מהם עבור עבודות הנמכת הגדר. לטענתו, מדובר בעבודת הריסה פשוטה שעלותה לכל היותר אלפים בודדים של שקלים. לא אף זאת, לטענתו, הגדר לא הונמכה ואף הוגבהה. 23. התובע טוען כי הנזק שנגרם לתובעת הוא עלות הריסה בסך של כ- 10,000 ₪ ותיקון ממ"ד בסך של כ- 5,000 ₪. 24. לטענתו יש להעמיד את סכום פסק הדין על הרף המינימאלי המוסכם בין הצדדים, בסך של 75,000 ₪. 25. בסיכומי תשובה טוענת התובעת, בין היתר, כי הנתבע לא הוכיח קשר בין ביצוע העבודות על ידה ובין העיכוב שבהשגת ההיתר על ידו. כן, לטענתה, משלא ביצע הנתבע את התחייבויותיו במועד, מושתק הנתבע מלהלין על העבודות שבוצעו על ידה ועלותן. 26. לאחר עיון בסיכומי הצדדים ובמסמכים שהוגשו על ידם לתיק, ובמסגרת הסכמת הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה בסכומים שבין 75,000 ₪ ל- 300,000 ש"ח, תוך שלקחתי בחשבון כי הנתבע לא עמד כדת וכדין בהתחייבויותיו על פי ההסכם אך גם כי התובעת הכבידה על השגת ההיתר במועד, בין היתר בכך שהתחילה בבנייה חדשה ללא היתר, וכן כי חלק מרכיבי התביעה לא הוכחו ובנוסף לא הוכחו מלוא הסכומים הנטענים, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך כולל של 250,000 ₪. חוזהבניהחריגות בניה