התאורה במקום היתה חלשה על פי הנטען. תוך כדי ירידה, הוא החליק במדרגות כתוצאה מכתם מים שהצטבר על הרצפה, עקב השקיית עציץ שעמד בשולי המדרגות (ראה תמונה נ/1). 3. הנתבעים הכחישו את עצם קרות האירוע, ולחילופין, את קיומה של אחריות נזיקית ו/או חבות ביטוחית בגינה. 4. העדויות מטעם התובע העיד התובע. נתבע מס' 1 העיד בעצמו, ומטעם הנתבעת העידה אשתו של נתבע מס' 1. 5. דיון אקדים ואומר כי טענת הנתבעת שלפיה דין התביעה להידחות מחמת העדר עילה, אינה מקובלת עלי, ודי להפנות לתיאור רכיבי הרשלנות המפורטים בסעיף 10 לכתב התביעה. 6. לגופו של עניין, עדותו של התובע לגבי נסיבות התרחשות האירוע, היתה אמינה בעיני והיא לא נסתרה בחקירתו הנגדית. בנוסף היא נתמכה בעדויותיהם של נתבע מס' 1 ואשתו, אשר אף הן היו עדויות ענייניות וקוהרנטיות אשר לא נסתרו. 7. הנתבעת ניסתה לכרסם בעדותו הנ"ל של התובע על ידי הפנייה לתיעוד הרפואי הראשוני (דו"ח מד"א ותעודת חדר מיון) שבו אין זכר להימצאותם של מים או מפגע אחר כגורם לנפילה. לטענתה, הדבר מטיל ספק באמינות גרסתו של התובע, ומחזק את עמדתה שלפיה המדובר בנפילה סתם. אולם לא שוכנעתי בטענתה הנ"ל של הנתבעת, והנני מפנה לדבריו של התובע, המקובלים עלי, ושלפיהם אמר: "אני לא חושב שעניין המים יש לו ערך שאני אספר לרופא. חוץ מזה, כשנפלתי ואיבדתי את ההכרה והרגשתי כאבים כל כך עזים, לא חשבתי אם זה מים או לא מים, אלא חשבתי רק על הרגל שלי ומה שהולך להיות איתי, והייתי במצב טראומתי ואמרתי להם שהחלקתי, ואני לא חושב שמבחינה רפואית זה משנה להם על מה החלקתי" (עמ' 7 ש' 20-17) ראויים לציון גם דבריו של התובע כשנשאל מדוע לא הזכיר את קיומה של תאורה חלשה במקום, בתצהיר תשובות לשאלון שנשלח לו על ידי הנתבעת, והשיב כדלקמן: "אני לא עו"ד ולא ער לדקויות הקטנות האלה. זה פעם ראשונה שאני נמצא במשפט בנסיבות כאלה. אני מספר את הדברים כפי שהיו ואיך שהרגשתי אותם, ואני לא נכנס לפרטי פרטים כפי שאתה עושה עכשיו" (עמ' 8 ש' 9-7). 8. בניסיון נוסף לערער את אמינות גרסתו של התובע, טענה הנתבעת כי התובע העלים בתצהיר תשובות לשאלון (נ/4) את קיומה של תאונת עבודה (פגיעה במהלך ירידה במדרגות), שבמסגרתה נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 5%, דבר המשליך על מהימנותו לשיטתה (ראה נ/3). אולם לא שוכנעתי כי הדבר נבע מהעלמה מכוונת אלא מחוסר זכרון, שכן התברר כי המדובר בתאונה שאירעה בשנת 1995 ושבעקבותיה נפגע התובע באצבע חמישית ביד ימין, פגיעה שלא ייחס לה חשיבות, וכלשונו "הפגיעה היתה באצבע הקטנה ולא מהווה מבחינתי שום משמעות ואני לא מרגיש אותה בכלל" (עמ' 12 ש' 2-1) 9. עוד הוסיפה הנתבעת וטענה כי הגרסה בדבר הימצאות המים במקום, למשך מספר שעות מאז ביצוע ההשקיה על ידי אשת הנתבע (בשעה 14:00) ועד למועד אירוע התאונה בשעה 22:00, לוקה בחוסר היגיון. אולם אינני מסכימה עם טענה זו, שכן בהעדר גורמי התאיידות ו/או גורמי ספיגה, לא ניתן לשלול הישארותם של כתמי המים על משטח הרצפה במשך מספר שעות. 10. לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי התובע הוכיח את נסיבות אירוע התאונה כפי שנטענו על ידו, לרבות הימצאותו של כתם מים שגרם לנפילה, ובנסיבות אלה, ומבלי להכביר מילים בעניין, קמה אחריות נזיקית של נתבע מס' 1 (הבעלים של הדירה) כלפי התובע (המבקר בדירה), בגין הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהאירוע הנ"ל. 11. אשם תורם יחד עם זאת, הוכח כי התובע לא ראה לנכון להשתמש במעקה המוצב בצד המדרגות במהלך הירידה, והימנעות זו מטילה עליו אשם תורם לאירוע התאונה, שאותה הנני מעמידה על שיעור של 20%. 12. הנכות הרפואית מיד לאחר האירוע, הובהל התובע לבית חולים אסף הרופא, שם נבדק ואובחן אצלו שבר תלישה בברך רגל ימין. הוא אושפז למשך 5 ימים שבמהלכם עבר ניתוח בברך, ובוצע לו קיבוע על ידי תפרים, והונח לו סד אחורי. 13. התובע הגיש חוות דעת ערוכה על ידי ד"ר קליגמן, מומחה אורטופד, אשר העריך את נכותו הצמיתה כתוצאה מהאירוע בשיעור של 10%. הנתבעות הגישו חוות דעת ערוכה על ידי ד"ר , מומחה אורטופד, אשר אף הוא העריך את נכותו של התובע בעקבות האירוע בשיעור של 10%, אם כי קבע כי לאחר ניתוח לכריתת האוסטאופיט, לא יישארו שינויים ניווניים בברך, ונכותו של התובע תהיה בשיעור של 0%. 14. לאור קביעה אחרונה זו, מונה ד"ר יעקב גורדון כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. בחוות דעתו מיום 19.8.12 קבע ד"ר גורדון כי נכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מהאירוע עומדת על שיעור של 10% בגין מצב לאחר שבר וניתוח בברך הימנית, לפי פריט 35(1)(ב) לתקנות המל"ל, והוסיף וקבע כי גם לאחר ניתוח נוסף, התובע ימשיך לסבול מכאבים, מהגבלה בכיפוף הברך ומהפרעות בהליכה, ומצבו ימשיך להתאים לפריט 35(1)(ב) הנ"ל. קביעה זו לא הופרכה על ידי הנתבעים. אשר על כן הנני קובעת כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בעקבת האירוע עומדת על שיעור של 10%. 15. הנכות התפקודית התובע היה בן 51 שנה ביום התאונה, וכיום הינו בן 55 שנה. עובר לתאונה עבד התובע כמנהל בית ספר השלום בנווה שלום, וכמרצה באוניברסיטה העברית בירושלים. במועד שלא הוכח הוא רכש ספרייה מאחיו, ובשנת 2008 הוא הפסיק את עבודתו כמנהל בית ספר לשלום, כאשר תכוניותיו היו להמשיך בניהול הספרייה כעצמאי, בצד המשכת עבודתו כמרצה באוניברסיטה העברית ובמספר מכללות בצפון, בעיקר מכללת אורנים ומכללת תל-חי. 16. האירוע הותיר אצל התובע פגיעה בברך כמתואר לעיל, שבעקבותיה הוא ימשיך לסבול מכאבים, מהגבלה בכיפוף הברך ומהפרעות בהליכה, על פי קביעתו של ד"ר גורדון אשר לא הופרכה. אין ספק כי לפגיעה זו תהיה השלכה תפקודית על התובע בהתחשב בעיסוקיו שפורטו לעיל, המחייבים עמידה ממושכת ונסיעות תדירות, שאת שיעורה הנני מעמידה על 10%, בדומה לשיעור הנכות הרפואית שנותרה אצלו בעקבות האירוע. 17. הנזק כאב וסבל בהתחשב בגילו של התובע ובמהות הפגיעה, הכאבים וההגבלות שנותרו אצלו בעקבותיה, הנני מעמידה את הפיצוי המגיע לו בגין כאב וסבל על סך של 50,000 ₪, השווה בקירוב לשילוש הפיצוי שהיה נפסק לו על פי חוק הפלת"ד, לפי נכות רפואית של 10%, 5 ימי אשפוז, וניכוי גיל. 18. הפסד השתכרות לעבר לטענת התובע , הוא היה באי כושר מלא לתקופה של 6 חודשים (מיום התאונה 21.7.09 ועד ליום 31.1.10), אם כי לתצהיר עדות ראשית שלו, צורפו אישורי מחלה מיום 1.10.09 ועד 30.11.09, ומיום 1.1.10 ועד ליום 31.1.10. בנוסף, מחומר הראיות החלקי שצורף לתצהירו, ניתן ללמוד כי לאחר תום תקופת אי הכושר, חזר התובע לעיסוקו כמרצה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובחודש מרץ 2011, הוא החל לשמש כמרצה במכללה האקדמית לחינוך "אורנים", ובמכללה האקדמית בתל-חי. 19. לטענת התובע, כתוצאה מהאירוע נבצר ממנו לחזור לעבודתו באוניברסיטה העברית עם תחילת שנת הלימודים בחודש 10/09, ונגרמו לו הפסדי שכר בגין סמסטר א', עבור חודשים 11 ו-12 בשנת 2009, וחודשים 1-2 בשנת 2010. עוד טען כי בעקבות האירוע ותקופת אי הכושר שבה היה נתון, נגרמו לו הפסדים בניהול הספרייה, אשר הביאו בסופו של דבר לסגירתה. עוד הוסיף וטען כי בעקבות האירוע, נבצר ממנו להצטרף כמרצה במכללות תל חי ואורנים בסמוך לאחר התאונה, וכתוצאה מכך, נגרמו לו הפסדי השתכרות. 20. באשר להפסדי ההכנסה הנטענים כתוצאה מאי הצטרפות למכללות אורנים ותל חי לאחר התאונה, התובע חזר מטענה זו בהעדר ראיות התומכות בכך. 21. באשר להפסדי הכנסה מהאוניברסיטה, צודקת הנתבעת בטענתה כי התובע לא הוכיח הפסד כאמור, שכן הוא לא הציג תלושי שכר שמהם ניתן היה ללמוד כי הוא הועסק באוניברסיטה בחודשים אוקטובר עד פברואר (החודשים שעקבו את האירוע), קרי בסמסטר א' לשנת הלימודים, ומתלושי השכר שהוגשו על ידו, ואשר כולם התייחסו לתקופה שלאחר התאונה, ניתן היה ללמוד כי תקופת העסקתו הייתה בחודשים מרץ עד אוגוסט, היינו בסמסטר ב' של שנת הלימודים. אי לכך, הנני קובעת כי התובע לא הוכיח הפסד שכר מעבודתו באוניברסיטה בעקבות האירוע. 22. גם הטענה בדבר קיום הפסדים בניהול הספרייה כתוצאה מהאירוע, לא הוכחה. ממה נפשך? מעיון בתקצירי השומה אשר צורפו לתצהיר התובע עולה כי המחזור מעסק (היינו הספרייה) בשנת 2008 עמד על 92,998 ₪, ואילו בשנת 2009 עמד על 125,347 ₪. משמע, שהמחזור של הספרייה לא נפגע בעקבות האירוע. בנוסף, מעיון בתקציר השומה לשנת 2008, היא השנה אשר קדמה לאירוע, עולה כי דווח על הפסדים מעסק סך של 4,610 ₪, ובתקציר השומה לשנת 2009 דווח על הפסדים מעסק בסך 897 ₪. על כן יש טעם בטענת הנתבעת כי סגירת הספרייה ומכירת המלאי על ידי התובע, אינן קשורות לאירוע בו עסקינן, אם כי לעובדה שמדובר בעסק מפסיד. 23. לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי התובע לא הוכיח הפסדי השתכרות לתקופת העבר. 24. הפסדי השתכרות לעתיד הנתבעת טענה כי האירוע לא גרע מכושר השתכרותו של התובע, וראיה לכך הוא שמשכורתו מהאוניברסיטה עלתה לאחר האירוע, ויתרה מכך, הוא החל ללמד בשני מוסדות נוספים, מכללת אורנים ותל חי כמצוין לעיל. אמנם, על פניו, נראה כי התובע המשיך בעיסוקיו ללא הגבלה לאחר האירוע, אולם לא ניתן להתעלם מהמוגבלות אשר הותירה אצלו הפגיעה, ומההנחה הסבירה כי מוגבלות זו תיתן את אותותיה על כושר השתכרותו בעתיד. במצב דברים זה, ראיתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד, עד גיל 70, על בסיס גלובלי, בסך של 80,000 ₪ (השווה בקירוב ל-70% מחישוב אריתמטי לפי בסיס שכר ממוצע במשק ו-10% נכות). 25. הפסדי פנסיה התובע עתר לפיצוי בגין הפסדי פנסיה בהסתמך על צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק. הנתבעת לעומתו טענה כי עסקינן בהרחבת חזית מאחר וטענה זו לא נטענה בכתב התביעה. עוד טענה כי צו ההרחבה לא חל על התובע לאור גילו. הטענה בדבר הרחבת חזית דינה להידחות, שכן נפסק כי פיצוי בגין אובדן פנסיה עשוי להשתלם לנפגע גם אם הוא לא תבע אותו מפורשות, והסתפק בתביעה כללית של הפסד השתכרות (ראה ע"א 9079/04 אלון לילך נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, ). לעניין אי תחולתו של צו ההרחבה על התובע, הטענה נטענה על ידי הנתבעת באופן כללי וללא סימוכין, ומשכך אין ביכולתי לאמצה. אשר על כן, הפיצוי המגיע לתובע בגין הפסד פנסיה עומד על סך של 9,000 ₪. 26. עזרת צד ג' והוצאות רפואיות התובע היה בתקופת אי כושר למשך ששה חודשים. אמנם, הוא לא הציג ראיות על עזרה בשכר וגם לא ראיות על הוצאות רפואיות, אולם בהתחשב באופי פגיעתו ותקופת אי הכושר שבה היה נתון, ומבלי להתעלם מטענת הנתבעת שלפיה חלק מההוצאות מכוסות על ידי חוק ביטוח בריאות ממלכתי ועל ידי קופת חולים מכוח פרק ט' לחוק ההתייעלות, הנני פוסקת לו פיצוי כולל בגין עזרת הזולת, לתקופת העבר והעתיד, על סכום כולל של 8,000 ₪. 27. סיכום הנזק כאב וסבל 50,000 ₪ הפסד השתכרות לעתיד 80,000 ₪ הפסד פנסיה 9,000 ₪ עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 8,000 ₪ סה"כ 147,000 ₪ בניכוי אשם תורם בשיעור של 20ֵ% סך של 117,600 ₪ 28. לאור כל האמור לעיל, הנני מחליטה לקבל את התביעה, ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 117,600 ₪, וכן הוצאות משפט (שכ"ט מומחה התובעים ומומחה ביהמ"ש), וכן שכ"ט עו"ד בסך של 28,000 ₪. תאונות נפילהרצפהנפילה במדרגותמדרגותמים