תביעה לתשלום סך של 49,500 ₪. הצדדים הסכימו לסיים תיק זה ללא חקירות ע"י הגשת סיכומים ומסמכים, וכי יינתן פס"ד מנומק על סמך החומר המצוי בתיק. רקע עובדתי; התובע מתגורר בכפר מנדא בבית המורכב משתי דירות הבנויות אחת מעל השנייה והידוע כגוש 17564 חלקה 3 מגרש 53 (להלן : "הדירה"). הקומה הראשונה בדירה מצויה בגובהה של כ- חצי מטר מהחצר הקיימת מסביב לבית ( ראה סעיף 9 לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בעמוד 7). בחצר הבית, מהצד המזרחי, עובר קו ביוב מאסף ראשי מצפון לדרום אשר הבית מחובר אליו. בחצר הניחה הנתבעת שתי שוחות ביוב אחת בצפון מזרח אשר קולטת את הביוב של המגרש הצפוני למגרש התובע, והשנייה בחלק הדרומי מזרחי לחצר; בין שתי השוחות קיימת שוחה שלישית אשר מתחברת לשוחה הדרומית ואשר קולטת את הביוב של בית התובע. ראו: עמוד 6 לחוות הדעת מטעם המומחה של בית המשפט סעיפים 5, 7 ו-8. במועד כלשהו , שלא ידוע לבית המשפט, אחרי הגשת התביעה, התובע יצק את חצר הבית בבטון, לאחר היציקה החצר נשארה בגובהה נמוך מהדירה בקומה הראשונה אליה עולים מהחצר באמצעות מדרגות. בחוות דעת מטעם הצדדים לא הוזכרה יציקת החצר מבטון כלל והתובע לא המציא ראיות למועד היציקה, מכאן אני למד כי במועד לאחר הגשת התביעה יצק התובע את החצר בטון. ביום 3.3.2009 נחתם בין הנתבעת לתאגיד המים סובב שפרעם בע"מ חוזה לפיו האחריות בגין הטיפול בביוב עוברת החל מתאריך החתימה על החוזה לידי תאגיד המים. טענות התובע; התובע טוען כי מזה שנים לפני הגשת התביעה הוא סובל מהצפות חוזרות ונשנות של שוחות הביוב בחצר ביתו בתדירות של לפחות פעמיים בחודש, כך שמפלס מי הביוב בשוחות עולה ומציף את החצר וגורם למטרד רציני מבחינת ריחות לא נעימים, בושה חברתית ויוצר צורך בניקוי ופינוי החצר. התובע טוען כי פנה לנתבעת מספר פעמים, נציגים של הנתבעת הגיעו למקום והתרשמו מהנזק ומהבעיה אולם הבעיה טרם נפתרה. התובע טוען כי בעקבות ההצפות נגרמו לביתו נזקים בדמות ירידת ערך של הבית כפי שפורט בחוות הדעת מטעמו של השמאי עאטף עאלם. הנזק כתוצאה מהמטרד שהוערך ע"י השמאי בסכום של 26,500 ₪. סכום זה מורכב מראשי הנזק הבאים: הפסד שימוש בגינה ועלות הכשרתה בסכום של 3500 ₪ (למשך 3 שנים) ועלות עטיפת קו הביוב בבטון בסך של 5,500 ₪ ; ירידת ערך הנכס בסכום של 17,500 ₪ . התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת הנדסית של ע.א. הנדסה בע"מ לפיה בביקור ביום 10.2.07 בבית התובע התגלה פיצוץ בקו הביוב העירוני בסמוך לביתו של התובע דבר אשר גרם לנזק לריצוף, לצבע ולקירות הבית. הפתרון שהוצע ע"י המומחה הינו עטיפת כל קו הביוב בבטון בעובי של 30 ס"מ מסביב לצינור או הטיית הקו מחוץ למגרש התובע. טענות הנתבעת; הנתבעת טוענת כי הנזקים הנטענים החלו בשנת 2004 ועל כן מדבר בתביעה שהתיישנה ולחילופין בתביעה שהוגשה תוך כדי שיהוי ניכר ובשל כך יש לדחותה. הנתבעת טוענת כי אינה אחראית לכל נזק שנגרם לאחר 3.3.09 מאחר והחל מתאריך זה הועברו זכויות ניהול ותפעול משק המים והביוב בתחום הרשות לידי תאגיד המים שפרעם ולכן האחריות עברה לתאגיד המים סובב שפרעם בע"מ (להלן: "תאגיד המים"). לגופו של עניין הנתבעת טוענת כי בשנת 2007 טיפלה באופן סביר בקו הביוב כך שהתקינה מתקן אל חזור על מנת שיימנע זרימת מי הביוב, כמו כן פעלה להעתקת תחנת השאיבה אליה מתחבר קו הביוב המאסף. הנתבעת טוענת כי יש לדחות את חוות הדעת מטעם התובע: הגינה לא היתה כלל בשימוש ולא מעובדת ועל כן יש לדחות את הטענות הקשורות לנזק לגינה, בנוסף, לא נגרמה לבית כל ירידת ערך; הבית שימש ועודנו משמש את התובע למגוריו הרגילים, מה גם שחוות הדעת אינה מבוססת ואינה מנומקת לעניין ירידת הערך ולכן יש לדחות את הטענה בדבר ירידת ערך. המומחה מטעם הנתבעת, ברלינר אשר התייחס לפריצה אקראית בקו הביוב ולא להצפות מתמשכות קבע כי: לא נגרמה ירידת ערך לבית מאחר והוא משמש כבית מגורים רגיל. בנוסף, משחובר הכפר למערכת ביוב מרכזית הדבר מהווה ביטוי לקדמה ומעלה משמעותית את שווי הנכס. לעניין הנזק לגינה, לא נגרם כל נזק מאחר והגינה לא היתה מעובדת ולא בוצע בה פיתוח כלשהו. המומחה ציין כי כדי להגביר את מקדם הביטחון הוא מסכים לאמור בחוות דעת התובע כי יש לעטוף את קו הביוב בבטון בעלות של 5,500 ₪. מומחה מטעם ביהמ"ש; ביהמ"ש מינה מטעמו את המהנדס והשמאי מר גל מאיר אשר ביקר בנכס ב- 3.5.13 וקבע כי: " בדירת הקרקע של בית התובע לא נמצאו סימני חדירת מים בקירות וברצפות, וזאת ניתן להבין גם מזה שהדירה נמצאת יותר גבוהה מהחצר בכ-חצי מטר)". המומחה קבע כי : " קו הביוב המרכזי שעובר בחצר מועד להיות סתום בזמן שזרימות השפכים יהיו מכסימליות". לעניין נזקים בעת סתימת השוחה קבע המומחה כי : " גם בזמן סתימה של השוחה הדרומי (מזרחית) לא יכול להיגרם נזק לקומת הקרקע של המבנה בגלל הפרשי הגובה בין חצר הבית והבית, וכן בגלל שיפוע משטח החצר מבטון אשר מנקז את המים / ביוב לכיוון הכביש העירוני דרך שער המגרש". המומחה בדק את צינורות הביוב ואת גובהי מי הביוב בתוכן ולאור בדיקותיו מצא כי :"הצינור בהמשך אינו בשיפוע מתאים ו/או בשיפוע הפוך ויש צורך להחליף את קטע הצינור מהשוחה בחצר עד לשוחה הבאה הנמצאת השטח הציבורי". בנוסף קבע המומחה בסעיף 4 לחוות דעתו כי: "עד שבוצעה יציקת בטון בחצר המגרש, נגרמו נזקים בעקבות הצפות של שוחת הביוב בחצר, אם זה פגיעה באיכות החיים כגון ריחות לא נעימים, אי גישה לשטח החצר, פעולות של הדיירים לניקוז מי הביוב ועוד". המומחה קבע כי יש צורך בהחלפת קטע הביוב המחבר את השוחה הדרומית בחצר לשוחה עירונית הנמצאת בכביש, הדבר מצריך חפירות בחצר ויש להחזיר את המצב לקדמותו, דבר אשר כרוך גם בעלויות החפירה ועבודות וגם באי נוחיות ומניעת גישה למגרש ע"י הדיירים, בנוסף לזכות התובע לפיצוי בגין ההצפות שהיו לפני שנוצקה החצר. עלות הפיצוי המוערך ע"י המומחה (ללא עלויות עבודות החלפת קו הביוב אשר מוטלות על הצד האחראי) הן סך של 18,000 ₪. המומחה חילק (בתשובתו לשאלות ההבהרה) את הפיצוי כך שחלק ממנו שייך לתקופה שלפני חתימת החוזה עם תאגיד המים וחלק אחרי העברת הזכויות לתאגיד וקבע כי מהסכום לעיל יש לזקוף סך של 3,000 ₪ לתקופה שלפני כניסת תאגיד המים והיתר לאחר מכן. מעמד חוות הדעת של מומחה בית המשפט; ככלל, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, בהיעדר טעות בולטת. כך לדוגמה, נאמר בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002): "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..." . עוד על מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט ראה, ע"א 821/88 א. לוי קבלני בנין בע"מ נ' שמי את סמי חמוד, פ"ד מד(2) 771, 779 ; ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 (1998). בהעדר חקירה למומחה בית המשפט ובהעדר סתירה לחוות דעת המומחה , לא מצאתי לסטות מחוות דעתו, וחוות דעתו תשמש כנקודת מוצא לגבי עצם קיומה של הצפה, הסיבות שהביאו להצפה, הפתרון לתיקון המצב והערכת הנזק שנגרם . הכרעה; א. קיום ההצפות ומקורן; המומחה ביקר בנכס והתרשם מהמצב לאושרו בשטח, הוא מצא כי קיימת בעיה של הצפות וקבע מפורשות בסעיף ב.1. לחוות הדעת כי "קו הביוב המרכזי שעובר בחצר מועד להיות סתום בזמן שזרימות השפכים בו יהיו מכסימליות". אני מקבל את טענת התובע לפיה היו הצפות בחצרו , קביעת המומחה מחזקת את טענתו, מה גם שהנתבעת לא הכחישה את קיום ההצפות. הנתבעת ניסתה לכוון לכך שההצפות נבעו מהשוחה אותה התקין התובע באופן עצמאי, אולם המומחה שלל זאת בתשובתו לשאלת ההבהרה ( תשובה לשאלה מס' 3). כמו כן, אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה התקנת מתקן אל- חזור הביאה לפתרון הבעיה. מומחה ביהמ"ש השיב על כך ( תשובה לשאלה מס' 7) כי המתקן לא פתר את הבעיה; זאת הוא הסיק כיוון שהבחין במים עומדים בשוחה בגובהה מסוים. לחיזוק גרסת התובע ביחס לקיומן של הצפות ניתן למצוא בתמונות שצורפו לחוות דעת התובע, בחוות הדעת שהוגשה מטעמו ביחס לנזק ההצפה של הביוב, אלה מלמדים ומחזקים את טענתו ביחס לקיומה של ההצפה ומקורה; מר עאלם כתב : " נראתה הצפה של מי ביוב בחצר ובגינה מזרחית משוחת הביוב בפינה הדרום מזרחית." משכך הנני קובע כי התובע הוכיח קיומן של הצפות וכי מקורן בקו הביוב . ב. צד רלוונטי - אינו נתבע; עם הגשת חוות דעת מטעם המומחה של בית המשפט , קמה זכות קנויה למי מהצדדים, ללא רשות לתקן את כתב התביעה. התובע לא מימש זכות זו ולא ביקש לצרף צד מאוד רלבנטי אשר אחראי על קו הביוב מאז 2009- תאגיד המים והביוב סובב שפרעם. התובע, אשר בחר במודע, שלא לצרף את תאגיד המים והביוב אשר האחריות על קו הביוב והחזקתו השוטפת, מוטלת על כתפיו החל משנת 2009, לא בתחילת הדרך ולא בהמשכה, יצר מצב שבו חוות הדעת של המומחה בחלקה הארי מופנית כלפי גורם שאינו צד למשפט. זאת ועוד מניעת הישנות התקלה ותיקונה ועלות התיקון מוטלת לפתחו. משכך, הנני קובע כי אין בתביעה זו כדי למנוע הגשת תביעה נפרדת ועצמאית בגין כל מטרד, עוולה שקמה לתובע החל משנת 2009 ואילך, וכי פסק דיני זה מצומצם לתקופה עד להעברת האחריות על מערכת הביוב לתאגיד. הדרך פתוחה , בפני התובע , לתבוע את תאגיד המים והביוב בהתאם לחוות הדעת של מומחה בית המשפט. ג. אחריות הנתבעת עד למועד העברת האחריות לתאגיד : אין ולא יכולה להיות מחלוקת לגבי קיומה של חובה מצד המועצה, לדאוג לתקינות מערכת הביוב בתחום שיפוטה וזאת עד ליום שבו האחריות על מערכת הביוב עברה לתאגיד המים והביוב סובב שפרעם והנתבעת לא חלקה על כך. אין חולק, כי קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית מצידה של מועצה מקומית כלפי תושביה, לדאוג למערכת ביוב תקינה וכי קיומה של מערכת ביוב לא תקינה, מולידה ציפייה שאי תקינות המערכת עשויה לגרום לנזקים לתושבים המתגוררים בתחום שיפוטה של המועצה, בין ברכוש ובין בנפש. אני סבור, כי הנתבעת התרשלה. התרשלותה מתבטאת בכך, שבזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה, מערכת הביוב כשלה ומידי פעם הוכח בפני קיומן של הצפות במערכת הביוב וכל הגורמים שהצביע עליהם המומחה כסיבות להצפה, הן באחריות המועצה. צינור הביוב אינו בשיפוע המתאים או בשיפוע הפוך; גורמים אלו באחריותה של המועצה. אלה ליקויים שהם תולדה של תכנון או ביצוע לקוי של קו הביוב , הרי כל הגורמים שמנה המומחה, שהם תולדה וסיבה של ההצפה, כל כולן הם באחריות המועצה ומלמדים על הזנחה של קו הביוב, העדר תחזוקה נאותה ותכנון לקוי של קו הביוב. לאור כל אלה אני סבור, כי המועצה התרשלה והפרה את חובתה על פי דין ובכך היא אחראית לנזקים שנגרמו לתובע. ד. על הקשר הסיבתי; מי ביוב, בעקבות ההצפות שהיו באזור, חדרו לחצר ביתו של התובע. בסעיף 4 עמוד 8 לחוות דעת המומחה ציין כי: " עד שבוצעה יציקת בטון בחצר המגרש , נגרמו נזקים בעקבות הצפות של שוחת ביוב בחצר, אם זו פגיעה באיכות החיים כגון ריחות לא נעימים, אי גישה לשטח החצר, פעולות הדיירים לניקוז מי הביוב ועוד." עוד הוסיף המומחה מטעם בית המשפט : "עקב ההצפה גרמו לפגיעה באיכות החיים בתקופה בה טרם נוצקה רצפת החצר ." מכאן, קיים קשר סיבתי הנדרש, בין פריצת מי ביוב לבין הנזקים שנגרמו לביתו של התובע. ה. הנזקים; ה.1. הנזק שנגרם למבנה; יש לדחות את טענת התובע לפיה ההצפות גרמו לנזק למבנה דירתו, גם לאור חוות הדעת מטעמו של ע.א. הנדסה בע"מ שציין כי ההצפות הן דבר מסוכן ועלול להיגרם נזק בלתי הפיך לקורות הקשר , ורצפת הבית מבחינה קונסטרוקטיבית. אך מעבר לאמרה כללית של היתכנות המצב אין ולו כלום. גם מר עאלם לא כלל בחוות דעתו ראש נזק למבנה כלל ועיקר. העיקר הוא ,שמומחה ביהמ"ש קבע כי לא נגרם נזק למבנה, בנימוק מניח את הדעת המבוסס על העובדה כי ביתו של התובע גבוהה מהחצר ב כ- חצי מטר, ועל כן ההצפות לא יכלו לחדור לבית ולגרום נזק לרצפה ולרהיטים. קביעת המומחה מקובלת עליי ואני מאמצעה בהעדר כל סתירה ו/או ראיה אחרת. על כן ראש נזק זה , דינו דחיה. ה.2. ירידת הערך של המבנה, קיימים שני סוגי ירידת ערך אפשריים למבנה, הראשון: ירידת ערך בעקבות ההצפות בחלקה לגביהם קבע מומחה התובע כי הן גרמו לירידת ערך המבנה, אולם, וכפי שנומק לעיל ולאור הסבריו של מומחה ביהמ"ש כי לא נגרם כל נזק לבית כתוצאה מההצפות בשל היות הבית גבוהה מהגינה- חצר, לא ניתן לקבוע כי נגרמה ירידת ערך למבנה בשל ההצפות באשר לא נגרם כל נזק למבנה. השני: הינו ירידת ערך בשל עצם הנחת קו הביוב בחלקת התובע, אשר מטבעה מעוררת אסוציאציות שליליות ועלולה להרתיע רוכשים פוטנציאלים ולכן יש בה כדי לפגוע בערך הבית. חוות דעתו של המומחה מטעם התובע, מר עאלם המבוססת על ה.פ. 381/00 מוחמד ג'בר חסן עטאללה מחאג'נה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה עירון. ההליך היה במסגרת פיצוי בגין הליך הפקעה לצורכי ציבור כבוד השופט ביין ציין: "אין זה מקרה שבתכנית ענ120/ מדובר על "מתקן" ולא על בנין, ללמדך, שהכוונה למקום שבו אוכסנים מכונות, צינורות, או ציוד אחר שבכוחו לשנע ביוב ולא לבנין המאכלס אנשים. כשמדובר על "בנין בריאות" הכוונה היא למרפאה, בית חולים וכיו"ב ולא למתקן מסוג האמור. יצוין גם, כי שינוע ביוב לא נועד באופן בלעדי רק למטרה של שמירה על בריאות הציבור, אלא יש לו מטרות נוספות כגון מניעת מטרדים, שימוש חוזר לצורך השקיה, איכות הסביבה (לאו דוקא במובן הבריאות הציבור)." ובהמשך ציין: "..קל וחומר כאשר מדובר בהתקנת מתקני ביוב, שעצם נוכחותם בחלקה (גם אם אינה מהווה מטרד) מרתיעה רוכשים פוטנציאליים שמטבע הדברים חוששים מפגיעה באיכות חייהם. המילה "ביוב", כשהיא לכשעצמה, מעוררת בלב השומע אסוציאציות של ריחות בלתי נעימים. ומכאן, שלא רק אין מותר החלקה משביח עקב מימוש המטרה הציבורית שלשמה מופקע חלק מהחלקה, אלא עוד עלול בהסתברות גבוהה לאבד מערכו." לטעמי אין הנדון דומה לראיה. כב' השופט ביין התייחס לעצם הנחת קו הביוב ועצם נוכחות קו הביוב היא עצמה מביאה להפחתה בערך הקרקע כפי שצוין על ידו, ובמקרנו התובע לא טען ולא חלק על עצם הימצאות קו הביוב בחלקתו, הדבר הוא מעשה עשוי ומזה שנים רבות, תוך שתיקה והשלמה למצב זה מצד התובע. התובע לא ביקש להוציא את קו הביוב בחלקתו, נסיבות הנחתו לא ברורות והתובע לא העמיד דבר זה בפלוגתא. על כן אין מקום לירידת ערך המבנה עקב הנחת קו ביוב מקום שהעילה בכתב התביעה אינה הנחת קו ביוב אלא הצפות כתוצאה מקו הביוב ואחזקה ליקויה, וירידת הערך כבר נגרמה מעצם הנחת קו הביוב גם אם לא מלווה לה כל מטרד . המומחה מטעם התובע עצמו לא בחר לאמוד הנזק שנגרם לשווי הדירה בשל ההצפות, הוא אמד לצערי הרב, שווי המבנה והעריך ראש הנזק בגין הנחת צנרת הביוב, שהיא כשלעצמה , לא חלק מעילת התביעה. גם המומחה מטעם בית המשפט לא מצא כי הדבר הוביל כלל ועיקר לראש נזק של ירידה בשווי המבנה עקב ההצפות. חלק זה מחוות דעתו של המומחה לא נחקר בידי התובע ואף לא מצא לשלוח שאלות הבהרה למומחה. מכאן שגם ראש נזק דינו דחייה. ו.3. הנזק לחצר והגינה ; אני מקבל את עמדת המומחה לפיה ההצפות גרמו לריחות לא נעימים, מטרד, בושה וצורך בפינוי כמו גם הקושי בלהגיע לבית. המומחה מטעם הנתבעת התרשם שלא היה כל פיתוח לגינה. המומחה מטעם בית המשפט מצא שבמקום כבר קיימת יציקת בטון ולכן לא התייחס לשאלת הגינה כלל ועיקר. המומחה מטעם בית המשפט לא התייחס לראש נזק זה בחוות דעתו מאחר וציין כי מצא יציקת בטון . המומחה מטעם הנתבעת וכפי שציינתי מקודם ציין כי פיתוח החצר עדיין לא הושלם. עוד הוסיף כי אינו מכיר בראש נזק זה, מאחר והקרקע שאינה סמוכה לקו הביוב לא היה בה פיתוח. מסקנתו של מר ברלינר היא : "לכן, אינני רואה מקום לטענה על נזק שנגרם בגין עלויות הכשרת הגינה ואי שימוש בגינה." סיכומיו של התובע לא התייחסו מפורשות לראשי הנזק בצורה מפורטת, ב"כ התובע הפנה לחוות הדעת מטעמו. לא ראיתי בכך זניחה לטענה בראש נזק זה. המומחה מטעם בית המשפט ציין בסעיף 4 לפרק מסקנות לחוות דעתו כי: " יש לציין כי עד שבוצעה יציקת בטון בחצר המגרש, נגרמו נזקים בעקבות הצפות של שוחת הביוב בחצר, אם זה פגיעה באיכות החיים כגון ריחות לא נעימים , אי גישה לשטח בחצר, פעולות של הדיירים לניקוז מי הביוב ועוד." אי לכך גינה, במידה והייתה קיימת , אכן נכללת לחלק מהנזקים שנגרמו לתובע. המומחה מטעם התובע התייחס לראש נזק זה בצורה מפורשת . מומחה התובע ציין כי במועד בדיקתו כי היה פיתוח מסיב לדירה, וכי הבחין בנזק השתה של הגינה שגדל בה עשביית בר וקם צורך בשיקומה. המומחה מטעם התובע לא הבחין בכך. לאור ההצפות והמשכן אין צורך לאור הישנות ההצפות שהתובע ישקם את הגינה עד להצפה הבאה. לכן מצאתי לנכון לאמץ את הערכתו, שנראית בעיני סבירה, ולפיה התובע זכאי לסך של 3,500 ₪. ג.6. גובה הפיצוי המוצע ע"י המומחה; עניין הערכת הפיצוי המגיע לתובע בגין ההצפות שהיו בביתו של התובע אשר התבטאו בריחות לא נעימים, הצורך בפינוי הביוב כל פעם שהייתה הצפה, הבושה החברתית, ואי הנוחות בגישה לבית שחצרו מוצפת בביוב. שני הצדדים לא חלקו עליה. הנתבעת אף שלחה שאלות הבהרה ואילו התובע נמנע מלעשות כן. הערכתו ביחס לנזקים הקשורים הן לתקופת התיקון והפסדים אחרים נראית בעיני סבירה ואני מאמצה. ג.7. חלוקת האחריות; בהעדר כל סתירה ו/או נימוק אחר מניח את הדעת, אני רואה לנכון לאמץ את דעתו המקצועית והניטרלית של מומחה בית המשפט לפיה אחריות הנתבעת לנזק הינה בשיעור של 3000₪ בגין הנזקים שנגרמו לתובע מבחינת איכות החיים בזמן ההצפה ובצורך לנקות את החצר. כאמור, הפתרון המוצע ע"י המומחה מקובל עליי ואני מאמצו. אך נשאלת השאלה על מי מוטלת החובה להחליף את קטע הביוב, על הנתבעת או על תאגיד המים. לאור החוזה שנחתם בין הנתבעת לתאגיד המים, עברה האחריות בכל הקשור לניהול וטיפול בביוב לתאגיד המים, ועל כן הנתבעת אינה יכולה לבצע את החלפת הקטע כפי המלצת המומחה. על כן יש לחייב בסכום זה של 3,000 ₪. סוף דבר: אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,500 ₪ תוך 30 יום מהיום. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע להוצאות משפט : החזר אגרה, החזר מחצית חלקו של התובע בשכר טרחת המומחה לפי קבלות שיציג ובנוסף שכר טרחת עו"ד בסך 1,200 ₪ כולל מע"מ. אני מתיר לתובע לפצל את סעדיו ולתבוע את תאגיד המים והביוב סובב שפרעם בגין ההצפות, והתיקון המוצע על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. נזקי מיםפיצוייםהצפה