הסדר דיוני בתביעה בגין ליקויי בניה: בפניי תביעה כספית. לאחר ההסדר הדיוני שאליו הגיעו הצדדים, מתייתר למעשה כל נשוא הפיצוי בגין ליקויי הבנייה הנטענים, נשוא תיק זה, וזאת לאחר שהצדדים הגיעו להסדר במהלכו תוקנו הליקויים בתיאום עם התובעים ותוך פיקוח. משכך, עסקינן בדרישה לפיצוי בגין ראש נזק לא ממוני של "עוגמת נפש" והוצאות משפט שנגרמו לתובעים לטענתם והמפורטים על ידם. לאור אופייה המאוד מתוחם של המחלוקת, הסכימו הצדדים, כי הנושא יסתיים במסגרת ק.מ מורחב, לאחר הגשת תצהירים, במהלכו ישאל ביהמ"ש את אחד התובעים שאלות וכן יעשה כן ביחס לנציג הנתבעת ולאחר מכן יוגשו סיכומים בכתב ותבוצענה השלמות בע"פ. בסופו של דבר השלמות אלה בוצעו בכתב ומשהושלמו הסיכומים של הצדדים, ניתן בזה פסק הדין. במהלך הישיבה בתאריך 27.12.13 שמעתי את התובעת מס' 2 בשם שני התובעים ואת נציג הנתבעת. התובעת בעדותה תארה מסכת שנמשכה לטענתה 8 שנים, במהלכה סבלה מרטיבות בדירתה, רטיבות שהנתבעים לא השכילו לפתור, חרף פניות. היא התייחסה לגורם הרלוונטי (מר ויקטור) שהיה אחראי על ביצוע תיקונים בדירתה שלא צלחו והכחישה, כי יש קשר כלשהו בין הסוכך (הגגון) שהתקינה במרפסת ביתה לבין בעיות איטום שהביאו כביכול לכניסה של מים לביתה. כמו כן, לא סברה כי מעורבות צדדי ג' (השכן פרימו), היא שהיתה הגורם לאי תיקון הליקויים. נציג הנתבעת, מר מיכאל שם טוב, הסביר, כי הוא היה מנהל הבניין ומנהל הפרויקט. לטענתו, מר ויקטור למעשה אינו הגורם המקשר בין הדיירים לבין הקבלן, אלא גורם מבצע בלבד שהיום אינו עובד אצל הנתבעת. הנ"ל הדגיש, כי דירתה של התובעת היתה מעל מרפסת הפנטהאוז של משפחת פרימו, שהיה אדם קשה מאוד, על פי עדותו, ולא אפשר את ביצוע התיקונים. רק לאחר תיאומים עם פרימו נעשו התיקונים. הוא חזר על עמדת הנתבעת לעניין האיטומים במקום בו הונח הסוכך מעל המרפסת של התובעת. ביחס לטענות של צביעה של הדירה טען, כי אין מקום להכשיר את הבקשה לצביעה של הדירה. הוא העיד ביושר, ואני מצטט: "אני חושב שמגיע לתובעת פיצוי, אם כי אנו כחברה נתנו וניתן לה שרות. לא נעלמנו לאף אחד מהדיירים בשכונה. זה לא היה משהו בכוונה. היתה בעיה". בסיכומיו בכתב חוזרים התובעים על טענותיהם ומדגישים את הנזקים הממוניים והלא ממוניים שנגרמו לתובעים. בנוגע לנזק הממוני, הנזקים שנגרמו לתובעים, על פי סעיף 70 לסיכומים, היו כדלקמן: הוצאות מהנדס - 2,100 ₪; הוצאות למהנדס בגין פיקוח - 3,480 ₪; שכ"ט עו"ד - 15,000 ₪; מחצית אגרת בימ"ש - 2,087 ₪; אובדן 3 ימי עבודה של התובע בזמן ביצוע העבודות בדירתו - 555 ₪; עלות צביעה במקום העבודה החובבנית שנעשתה (כהגדרת התובעים - 3,000 ₪. לגבי הנזק הלא ממוני מצרפים התובעים פסיקה לעיון ביהמ"ש ומדגישים את נושא הרטיבות ואת פרק זמן הארוך בו נאלצו לסבול מהעניין וטוענים, כי פיצוי של 25,000 ₪ לכל אחד מהתובעים, דהיינו בסך כולל של 50,000 ₪ סה"כ הינו פיצוי סביר. בסיכומי ההשלמה מטעם התובעים מדגישים התובעים, כי הנתבעים לא הביאו כלל לעדות את "ויקטור" ולא את "פרימו", אשר לא נתן תצהיר עדות ראשית ואין בקשה להזמנתו כעד. לא צורפו יומני תיקוני הבדק שהיה יכול לתת תיעוד התרחשויות בזמן אמת על פי תאריכים ביחס לעבודות שבוצעו, היכן בוצעו וכו'. הרטיבות בדירתם של התובעים היתה בלתי פתירה והבעיות התגלו בחודש 12/2004, נמשכו במהלך שנים 2004, 2005, 2006-2007 והחמרה היתה בשנת 2008. רק החל משנת 2008 ועד סוף 2010 נעשו ניסיונות תיקון, אך אלה נעשו זמן רב לאור תגובה איטית ובלתי רצינית של הנתבעים . למעשה, טוענים התובעים, ביתם הפך למעין "שדה ניסויים" בו בוצעו עבודות לא יסודיות ולא מקצועיות ואשר לא פתרו את הבעיה ונמשכו עד הגשת התביעה, מהלך 7 שנים. התיקון לבסוף שהביא לפתרון הבעיה נעשה בהתאם להסדר הדיוני על פי חוות דעת התובעים ובפיקוח מהנדס מטעמם. כמפורט בחוות דעת המהנדס מלכה, עבודות התיקון הצריכו הבאת מנוף ופירוק כל הריצוף במרפסת של הדירה המצויה מעל בית התובעים וביצוע איטום ביטומני יסודי ועוד כהנה וכהנה עבודות יסודיות ורציניות. יש לפסוק אפוא נזקים לא ממוניים, בשים לב לעובדה שמדובר בנזקי רטיבות ואי פסיקת מלוא ההוצאות לטובת התובעים תשאיר אותם בחיסרון כיס לא מוצדק, בנסיבות העניין. אפשרתי לנתבעות לתת אף הם סיכומי השלמה ואלה הוגשו ביום 29.1.14. עפ"י סיכומי ההשלמה של הנתבעות, מדגישות הנתבעות, כי הליקויים בסופו של יום תוקנו והם לא חסכו משאבים וזמן, תוך טיפול בבעיות שהתעוררו בכובד ראש וברצינות. לטענת הנתבעות נתגלו סתירות בין גירסת התובעת 2 בתצהירה, כתב התביעה ועדותה. הנתבעות טיפלו בבעיות הרטיבות, ואולם לאחר התיקון התגלו בעיות חדשות של רטיבות לאחר שהתובעים התקינו את אותו סוכך במרפסת ביתה. סוכך זה הותקן בצורה רשלנית, לא מקצועית (ע"י נציג הום-סנטר, על פי עדות התובעת) וגרם לפגיעה באיטום. משכך, יש לקחת בחשבון, כי היות הנתבעות ביצעו תיקון זה של הליקוי על חשבונן יש לקזז את עלות התיקון מכל סכום שייפסק לטובת התובעים. עוד הוברר ע"י הנתבעות, כי הטענה לליקויים וכניסת מים מהלך 7-8 שנים, אך בפועל תקופות ארוכות שלא היה בדירתם כל ליקוי, כך שהליקוי הראשון הופיע בסמוך לאחר מסירת הדירה לתובעים ותוקן מיידית, הליקוי שב והופיע לאחר 4 שנים בהם התובעים התגוררו בדירה. הליקוי השני הופיע בשלב מאוחר יותר והליקוי השלישי שהופיע גם בתקופה שונה תוקן ע"י הנתבעת בסמוך לאחר הודעתם של התובעים על קיומו של הליקוי. בכל מקרה, אין מדובר בליקויים בתקופה רציפה של 7-8 שנים. הנתבעות שבות ומדגישות את הקושי בתיאום עם השכן פרימו, את תיקון הליקויים ואי הבאתו לקדם המשפט המורחב נועד למנוע מצב בו ההליך הסתבך. הנתבעות מבקשות לדחות את הבקשה לצביעת הדירה בעלות של 3,000 ₪. עוד הן מבקשות לדחות את הטענות לתשלום שכ"ט עו"ד בשיעור 15,000 ש"ח בהעדר חשבונית שכ"ט וכן את הדרישה להוצאות הפסד ימי עבודה של התובע 1 שלא הוכחו. הנתבעות טוענות, כי פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין ראש נזק לא ממוני מוגזם ואינו עולה בקנה אחד עם מאמציהם הכנים לתיקון (שצלח בסופו של יום) לתיקון מלוא הליקויים הנטענים. לאחר שבחנתי את תצהירי הצדדים, את כתבי הטענות, את המסמכים שהוצגו, את עדויות בעלי הדין בישיבת קדם המשפט המורחב וסיכומי הצדדים וכן סיכומי ההשלמה, אני נותן בזאת את פסק דיני: דין התביעה להתקבל עם זאת בחלקה בלבד, כפי שיובהר להלן: להלן נימוקיי: 1. יש לברך על כך שהנתבעות עשו כל שלאל ידן ע"מ לפתור את הליקויים שנתגלו בדירת התובעים. העובדה שהנתבעות היו מודעות לקיומם של הליקויים וניסו לפתור אותם כמיטב יכולתם ובסופו של דבר אף הצליחו, ראויה לברכה ולא לגינוי. עם זאת, ולמרות שאינני נותן אמון בקיומם של ליקויים רצופים בבעיות האיטום וכניסת מים לדירת התובעים מהלך של 7 שנים, עובדה בלתי ניתנת לערעור, שהגם שתיקונים בוצעו חזרו ועלו בעיות איטום ועד שלא בוצע מהלך יסודי ומשמעותי אחד של פירוק כל הריצוף (בפיקוח מהנדס) בדירת השכן והחלפתו, תוך איטום מחדש לא נפתרה הבעיה. בעניין זה אין כל אשם לתובעים והטענות כאילו התקנת הסוכך ע"י נציג הום סנטר פגעה בריצוף לא הוכחה (ע"י הנתבעת) ואינני נותן בה אמון. בפועל, איך שלא נסתכל על זה, סבלו התובעים בדירה חדשה, מליקויים שונים שהופיעו במשך השנים והנתבעות עם כל הרצון הטוב, לא השכילו לפתור אותם והסבו להם בעליל עוגמת נפש והוצאות. 2. אינני סבור ולא למדתי, כי עדות התובעת לא היתה אמינה או מלאת סתירות, תוך רצון להתעשר ע"ח הנתבעות. תחושתי היא בדיוק הפוכה - היא תארה מנקודת המבט שלה את תחושותיה ביחס לבעיות איטום ונזילות שנמשכו תקופה ארוכה. הפסיקה בעניין זה ברורה ואין טעם לחזור עליה. נזקי רטיבות ובמיוחד כשמדובר בבית חדש שבו משקיע האדם את מיטב כספו ומרצו, מזכה בפיצוי הולם וככל שהליקוי נמשך זמן רב יותר, כך להערכתי הפיצוי צריך להיגזר בהתאם. עם זאת, יש לזכור שהנתבעות בשום שלב, ואומר בעניין זה, כמי שדן בהרבה תיקים שכאלה, שלא תמיד נוהגות חברות בדרך שכזו, מעולם לא התכחשה לאחריותה וניסתה כאמור לפתור את העניין. אני נותן אמון, כי היו בעיות עם השכן פרימו וכי הגם שלא הוזמן לעדות, כפי הנראה הנ"ל הערים קשיים, אך כל בעיה שכזו ניתן לפתור גם על דרך של פנייה ל"צו עשה" לביהמ"ש ככל שהדבר נדרש ואז היה מחוייב השכן לאפשר כל תיקון שהיה מורה עליו ביהמ"ש. 3. לאור כל הערותי דלעיל, להלן פסיקתי: בנוגע להוצאות - אני משפה את התובעים על כל הוצאותיהם כדלקמן: הוצאות מהנדס - 2,100 ₪. הוצאות למהנדס בגין פיקוח - 3,480 ₪. לגבי אגרת ביהמ"ש עפ"י קבלה - 2,087 ₪ (ניתן פטור ממחצית שנייה של אגרת ביהמ"ש). אינני מכיר באובדן ימי עבודה של התובע שלא הוכחו, אינני מוצא כל הצדקה לפסיקה של 3,000 ₪ לצביעת דירת התובעים ואני סבור שלא היה מקום לדרישה זו כלל. לגבי שכ"ט עו"ד - יתכן שהתובעים שילמו סך של 15,000 ש"ח, אך לא ראיתי כל חשבונית או קבלה בעניין וגם אם שילמו את הסכם האמור, אינני רואה סיבה במיוחד לאור העובדה שתביעת הליקויים התייתרה והצדדים הגיעו להסדר דיוני, לשפות אותם על סכום שכזה. זאת ועוד, אני סבור שצריכה להיות זיקה בין הפסיקה בראש הנזק הלא ממוני ובין הסכום המבוקש כשכ"ט עו"ד. בשים לב להערה זו אפסוק לתובעים שכ"ט עו"ד בשיעור 5,500 ₪ + מע"מ. בנוגע לעוגמת נפש וראש נזק לא ממוני - מדובר כאמור בראש נזק הנמצא בשיקול דעת ביהמ"ש ומשתקף בהכרעתי בנוגע לטענות הצדדים ומידת התרשמותי מהעדויות הקצרות שבפניי. אני סבור שפיצוי של 30,000 ₪ הינו פיצוי ראוי בנסיבות העניין וזהו הפיצוי הנפסק לתובעים. את הסכומים האמורים על פי ומכוח פסק הדין, ישלמו הנתבעות לתובעים תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ניתן בזה פטור ממחצית שנייה של אגרת בימ"ש. בניהפיצוייםליקויי בניהעוגמת נפש / נזק לא ממוני