כשלוש שנים לאחר סיום עבודת הנתבע התפוצץ הצינור הראשי. בליל הפיצוץ הזמין אינסטלטור שחיבר צינור זמני (עמ' 9 ש' 23 - 25). לאחר מכן הזמין ציוני את הנתבע וזה הראה לו את תוואי הצנרת ומיקומה. כעבור כחמישה חודשים התובע או מי מטעמו החליף את הצנרת (עדות ציוני עמ' 13 ש' 31 - עמ' 14 ש' 9 אך ראו עדות התובע עמ' 22 ש' 11 - 17). בין לבין בחודש 10/2010, לטענת התובע, פנה אליו ציוני והודיע לו שקיבל חשבון מים בסך 23,000 ₪ (נספח ג' לכתב התביעה). בין הצדדים התגלעה מחלוקת שעיקרה נוגעת לטיב העבודות שבוצעו ע"י הנתבע, תקינות הצינור והתאמתו לייעודו כקו ראשי ומכאן התביעה שבפניי. 4. זה המקום לציין שבין הצדדים התנהל הליך משפטי נוסף, במסגרת תביעה קטנה, אותה הגיש הנתבע דכאן נגד התובע דכאן. במסגרת אותה תביעה קטנה טען הנתבע שהתובע נותר חייב לו שכר בסך 23,739 ₪ בגין העבודות שבוצעו על פי ההסכם. ביום 8.7.2009 ניתן פסק דין נגד התובע במעמד צד אחד ובהעדר הגנה והנתבע פתח תיק הוצאה לפועל לשם מימוש זכייתו. או אז הוגשה בקשה לביטול פסק הדין וביום 10.10.2011 פסק הדין אכן בוטל. ביום 10.1.2012, לאחר שהתביעה שבפניי כבר הוגשה, הגיעו הצדדים לפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין ולפיה התביעה התקבלה וזאת מבלי לגרוע מטענות התובע, שיוכרעו במסגרת התביעה דנן (להלן: "פסה"ד בתביעה הקטנה"; ת"ק 4445-09-08; נספח ה' לתע"ר הנתבע). טענות התובע, בתמצית 5. התובע טוען כי שילם לנתבע את מרבית שכרו על פי ההסכם אולם הנתבע הפר את התחייבותו, לא עמד בלוח הזמנים ועיכב את השלמת המבנה בטענה שהתובע חייב לו 3,000 ₪, הגם וברור היה לצדדים שסכום זה אמור היה התובע לשלם לנתבע בתום ביצוע כל העבודה. לאחר דין ודברים בין הצדדים ומשלא סיים הנתבע את העבודה, התקשר התובע עם אינסטלטור אחר שהשלים את עבודתו ושילם לו 8,000₪. 6. עוד טוען התובע שהנתבע השתמש בצינור מים ראשי בלתי תקין שאינו מיועד לשמש כקו ראשי ואינו עמיד בתנאי לחץ וכתוצאה מכך התפתחה נזילת מים סמויה שגרמה לנזק רב במבנה ולחשבון מים גבוה (כמפורט לעיל). יוער כי ציוני העיד בחקירתו שאושרה לו הנחה בשיעור 40% ולכן רכיב הנזק הנתבע הופחת לסך 18,000₪ (ראו בסיכומי התובע תחת הכותרת "האם הוכח סכום הנזק שנתבע"). מכל מקום התובע, כמי שאחראי על טיב העבודה, תיקן על חשבונו את הפגם. לשם התיקון נאלץ לפרק אריחי קרמיקה, לשבור יציקות בטון ולהחליף צנרת יציקה וריצוף. עלות העבודה מסתכמת בסך 48,000₪, "וזאת הן ע"פ העלות בפועל והן ע"פ הצעות המחיר שהזמין אורי ציוני לצורך תיעוד הנזק שנגרם לו" (סעיף 14 לתצהיר התובע, ת/1. הצעות המחיר צורפו כנספחים ד' וה' לת/1, יכונו להלן: "הצעות המחיר"). 7. בסיכומיו הודף התובע את טענת הנתבע לתחולת חוק חוזה קבלנות, התשל"ד - 1974 וטענות הנתבע בדבר אי עמידה בהוראות חוק זה. בעניין זה מפנה התובע לעדות ציוני שלפיה פנה לנתבע מיד עם גילוי הפיצוץ בצינור בבקשה לתקן את הנזק ולסמן את מיקום הצנרת. כמו כן טוען התובע שהנתבע הודה למעשה במהלך ההליך שהיה פיצוץ בצנרת ושהוזמן לתקן את הפגם בצינור הראשי; שהניח את הצינורות באופן רשלני מבלי שדאג להגנתם; שהניח צינורות שאינם תקינים בקו הראשי ובדרג חוזק 4 במקום 10 או 12. מכאן, וגם אם יקבע שיש תחולה להוראות חוק חוזה קבלנות אין הדבר מעלה או מוריד שכן הפרת ההסכם על ידי הנתבע ו/או רשלנותו הוכחו כדבעי. מאותם טעמים טוען התובע שלא היה כל צורך להגיש חוות דעת מומחה, שכן טענות התובע אושרו בהודאותיו של הנתבע. 8. בכל הנוגע לטענות הנתבע בדבר גובה הנזק וחובת הקטנתו טוען התובע שבנסיבות העניין היה הכרחי ונחוץ לתקן את הנזק באמצעות החלפת כל הצינורות הראשים ולא תיקון ספציפי של מקום הפיצוץ, דבר שהיה כרוך בעבודה נוספת. התובע טוען שהוכיח את הנזק על ידי הצגת חיובי צריכת המים העודפת, נספח ג' לת/1, בכפוף להפחתה אותה ציין ציוני בעדותו; והוכיח את שווי העבודות אותן ביצע בין היתר ע"י הצגת הצעות המחיר. טענות הנתבע, בתמצית 9. הנתבע טוען כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב תוך ניצול לרעה של הליכי משפט, במטרה להתחמק מתשלום חוב ואך על מנת ליתן משקל נגד לתביעה הקטנה המוצדקת אשר הוגשה על ידו. לגופו של עניין טוען הנתבע שעל הצדדים חלות הוראות חוק חוזה קבלנות וגם אם יוכיח התובע את הפגם הנטען והמוכחש הרי שהתובע אינו זכאי להסתמך עליו ולקבל תרופה משפטית הואיל ולא הודיע לנתבע על הפגם תוך זמן סביר ו/או לא נתן לו הזדמנות לתקנו. לטענת הנתבע, רק לאחר תיקון הנזילה הודיע לו ציוני שהייתה נזילה. 10. מוסיף הנתבע וטוען שבין השלמת העבודה ע"י הנתבע לאירוע הנזק הנטען חלפה תקופה של יותר משלוש שנים במהלכה נמנע וסירב התובע ללא הצדק לשלם לנתבע את השכר עבור עבודתו ולא טען כל טענה, לרבות פגמים בביצוע העבודה. עוד טען הנתבע שממועד גילוי הפגם ועד מועד הגשת התביעה חלפה תקופה של כעשרה חודשים, ובכל אותה תקופה לא שלח התובע לנתבע מכתב דרישה לתשלום נזקיו ונמנע מהגשת תביעה. למעשה התובע "נזכר" (לשיטת הנתבע) במחדליו האמורים של הנתבע רק לאחר נקיטת הליכי הוצל"פ כנגדו. 11. לגופו של עניין הודף הנתבע הודף את הטענות הנוגעות לטיב עבודתו וטוען כי הרכיב צינורות בהתאם להתחייבויותיו בהסכם. מוסיף הנתבע וטוען שאין לפסול את האפשרות שציוני ו/או התובע ו/או מי מטעמם ניסו להתקין את מוני המים לדירות באופן שפגע בצינור הראשי, מה גם שנעשתה חלוקת דירה בקומת הקרקע תוך שינוי תכנית האינסטלציה. כמו כן, קיימת אפשרות שבמהלך שלוש השנים אשר חלפו בין מועד הנחת הצינור לבין מועד קרות הנזק הנטען בוצעו עבודות בניה (לרבות חפירה ע"י טרקטור, מילוי חול לקראת יציקה ויציקת בטון) שלא ע"י הנתבע על גבי הצינור הראשי ופגעו בו. לפיכך, טוען הנתבע להעדר קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין סוג הצינורות לנזילה. בנוסף ולחילופין, אף אם יוכח קשר סיבתי, הרי שנותק הוא מחמת חלוף התקופה וגורמים שאינם בשליטת הנתבע. 12. בעניין האחרון טען הנתבע בעדותו שהניח את הצינור באדמה מלאה בפסולת בניה וכי התובע לא דאג לנקותה, ראו עדותו בעמ' 28 שו' 6-7. לשיטתו, ישנה סבירות שהפסולת פגעה בצינור. הנתבע מוסיף וטוען שהחלפת הצנרת בוצעה שלא לצורך, לא עקב הנזילה אלא לצרכים אחרים עקב עבודות בניה לקויות שביצע התובע ובכל מקרה עלות התיקון הנטענת מופרכת וניתן היה להסתפק בתיקון מקומי, ללא צורך בהחלפת הצינור כולו. בכל מקרה טוען הנתבע שהיה על התובע להגיש חוות דעת מומחה לעניין הכשלים הנטענים בצינור; הקשר הסיבתי לנזק וגובה הנזק, וזאת לא נעשה. 13. בכל הנוגע לגובה הנזק טוען הנתבע שהאינסטלטור אשר החליף את הצינור לא הוזמן לעדות; לא הוצגו קבלות בגין התשלום והחומרים שנקנו, והדבר פועל לרעת התובע. כמו כן טוען הנתבע שאין ליתן משקל להצעות המחיר שצירף התובע שכן הצעות המחיר לא הוגשו באמצעות עורכיהן, הצעות מחיר אלו אינן נושאות תאריך ואינן מפרטות את מקום ביצוע העבודה. בכל הנוגע לנזק הנטען בגין צריכת המים העודפת טוען הנתבע שחשבון המים שצורף כנספח ג' לת/1 מתייחס לדמי צריכת מים בדירה אחת מתוך ארבע ולכן אין קשר סיבתי בינו לבין הצינור הראשי ועבודת האינסטלציה. בסיכומיו מוסיף הנתבע וטוען שהודעות חיוב צריכת המים אינן מהוות ראיה להוכחת שיעור הנזק מאחר ולא הוגשו באמצעות החייבים בהודעה, קרי ה"ה ישראלי חנן וחלי, מה גם ומדובר בצריכה פרטית ולא משותפת. יתרה מכך, התובע אינו החייב ואין הוא מחויב לשלם את חשבון המים ולא נגרם לו נזק ואף ציוני אישר בעדותו שעד היום חשבון המים לא שולם על ידו ולא הוכח כי ישולם בעתיד. מכאן, שאין מדובר בנזק שהתגבש; וגם אם יתגבש, הרי בנזק זה לא ישא התובע. ההליכים שהתקיימו לפניי 14. בתיק זה התקיימו שני דיוני קדם משפט וישיבת הוכחות אחת. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה לפניי ביום 30.10.2012 העליתי את הקושי להוכחת התביעה: "פירטתי בפני התובע את הקשיים שבהוכחת תביעתו. עליו אכן להוכיח שנעשתה עבודה לקויה, ושיש קשר סיבתי בין הנזק, אם וככל שארע, לאותה עבודה לקויה. הצדדים כבר הגישו תצהירי עדות ראשית, כל אחד הגיש תצהיר מטעמו. מי מהצדדים לא הגיש חוות דעת מומחה. לפיכך, יקשה על התובע להוכיח את אותן טענות להן הוא טוען, אולם זכותו היא לקבל את יומו בביהמ"ש וביהמ"ש ישמע את הראיות בנפש חפצה" (עמ' 6 ש' 3 - 7); יוער, כי בישיבת ההוכחות העיד ציוני וזאת מבלי שהגיש תצהיר; עוד אציין, שבתיק זה נתתי את האפשרות להגיש סיכומי תשובה וניתנו אורכות שונות. סיכומי הנתבע הוגשו ביום 16.9.2013 ולא הוגשו סיכומי תשובה. משחלף המועד אני מסיקה כי התובע ויתר על זכות זו ופסק דין זה ניתן על יסוד החומר שבפניי. 15. אם כך, השאלות העיקריות הניצבות לפניי להכרעה הן: האם הנתבע ביצע עבודה לקויה? האם הצינור הראשי שהניח לא התאים ליעודו או היה פגום? אם אחת מהתשובות לשאלות אלה חיובית, האם נגרם נזק, מה היקפו והאם הוכח? ואם אכן נגרם נזק, האם קיים קשר סיבתי בין טיב העבודה או טיב הצינור לנזק? אציין כי אין בכוונתי לדון במחלוקות אשר נזכרו בכתבי הטענות בנוגע לעיכובים ואי עמידה בזמנים מצד הנתבע, כמו גם בתשלום (או אי תשלום) שכרו במלואו על ידי התובע. פלוגתאות אלה נדונו זה הוכרעו במסגרת התביעה הקטנה ולמעשה נזנחו בסיכומי הצדדים. דיון והכרעה האם הנתבע ביצע עבודה לקויה? האם הצינור הראשי שהניח לא התאים לייעודו או היה פגום? 16. לכאורה בעניין זה היה מקום להגיש חוות דעת מומחה אשר תתייחס בין היתר לשאלה האם הצינור שהונח היה צינור תקני; האם התאים לייעודו; האם באותם זמנים בהם הונח הצינור בעל מקצוע סביר היה משתמש בצינור זהה; האם הנזק שאירע נעוץ בבחירה לקויה של סוג הצינור ו/או בעבודה לקויה בעת הנחתו או שמא בשל סיבות אחרות, שאינן קשורות לסוג הצינור ו/או ופן הנחתו. אין לי אלא להפנות לתקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 הקובעת כי עניין שבמומחיות יש לבסס באמצעות חוות דעת מומחה: "129. (א) רצה בעל דין להביא עדות בענין שבמומחיות, שאינו ענין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו ענין לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות - תוגש חוות הדעת לא יאוחר מתשעים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת." 17. ובעניין זה קובעת ההלכה כדלקמן: " פשוט וברור הוא, כי בית המשפט דן בכל עניין על-פי מכלול הראיות שלפניו. בנושאים, שבהם דרושים ידע והתמצאות מדעיים או טכניים, רשאי בית המשפט להיזקק לעדים מומחים.. זאת ועוד, בנסיבות מסוימות מותרת גם ההסתמכות על הידיעה השיפוטית של בית המשפט, והעובדה, שחברתנו מתקדמת מבחינת מטען הידע שבידי האדם הסביר, יש בה, כמובן, גם כדי להשפיע על היקפם של התחומים, שאותם רואה בית המשפט כמצויים בתחום הידיעה השיפוטית, ראו ד"נ 85 / 20 אברהם בחרי נ' משה פדלון, פד"י לט (4) 463, בעמ' 465; ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ פד' מז (3) 240. במקרה שבפנינו עמדתי על הקושי בהוכחת התביעה ללא חוות דעת מקצועית עוד בקדם המשפט מיום 30/10/12, ראו עמ' 6 שו' 1-6. חרף דברים אלו לא הוגשה חוות דעת. 18. למרות האמור לעיל, ולמרות שמדובר בעניין מקצועי שאין לבית המשפט ידיעה שיפוטית בו, סבורתני כי בנסיבות העניין קיימות הודאות של הנתבע הקושרות אותו לטענות המיוחסות לו ולמעשה הנתבע הודה שהניח צינור בלתי תקני, בתנאי עבודה לא אופטימליים. כזכור, כאשר נשאל הנתבע לגבי דרג הצינור שהניח במקום השיב: "נדמה לי שהוא נקרא דרג 4" (עמ' 32 שו' 14). עוד אישר הנתבע בעדותו שככל שהצינור בדרג גבוה יותר הוא עמיד יותר בפני לחץ: " כן, אתה לא מחדש שום דבר. גם בחור צעיר מחזיק מעמד יותר זמן" (עמ' 33 שו' 13). לבסוף הודה הנתבע כי הניח במקום צינור בלתי תיקני: "הלכתי לספק וביקשתי שיתן לי תקן והוא לא נתן לי תקן, ואני לא ידעתי. ש. למה לא ידעת? ת.... לא הסתכלתי האמת. לא יודע" (עמ' 33 ש' 3 - 6). איני מקבלת את הטענה שבהסכם לא הייתה כל התחייבות להניח צינור תיקני, ולחלופין, גם אם ההסכם שותק בקודה זו, חזקה על בעל מקצוע שישתמש בחומרים תקניים וההולמים את צורכיהם. אמור מעתה, הנתבע התרשל עת הניח במקום צינור מדרג 4. 19. בנוסף, התרשמתי שהנתבע הסכים לעבוד בתנאי עבודה שאינם אופטימליים, גם לשיטתו: "ש. את אומרת שבדרך כלל אתה חופר באדמה, ומניח אותו בצורה מוגנת שלא ייפגע? ת. אמת. ש. אבל במקרה הזה לא עשית את זה? ת. לא עשיתי זאת, כי הוא היה צריך לסדר את השטח. אני לא יכולתי לחצוב. זו לא עבודה שלי. הכל שם היה פסולת מהריסה של הבניין הישן" ( הדגשות שלי, עמ' 28 שו' 3-7), ובהמשך: "ש. תבהיר לבית המשפט שוב איך מניחים צינור ראשי לפי התקן. ת. לפי התקן, עוד פעם אני חוזר, גם ביוב וגם מים, חייב להיות השטח נקי מכל פסולת וכל נזקים שיפריעו ויעשו נזק לצינור. זה לא משנה אם זה מים או ביוב. גם בצינור פלסטיק זה ככה." (הדגשות שלי, עמ' 32 שו' 4-7). 20. אם אסכם עד כה, אזי חרף חסרונה של חוות דעת של מומחה, ניתן לקבוע, על סמך הודאות הנתבע, שהניח במקום צינור בלתי תיקני בתנאי עבודה שאינם אופטימליים, העלולים להסב נזק לצינור. מכאן, שנכונה אני להניח לצורך המשך הדיון שהנתבע אכן התרשל בעבודתו. עם זאת, לא די בכך כדי להוביל לקבלת התביעה , כפי שיפורט להלן. האם קיים קשר סיבתי בין טיב העבודה או טיב הצינור לנזק? 21. כידוע, עוולת הרשלנות מקפלת בחובה הוכחה של שלושה יסודות: התרשלות; נזק; וקשר סיבתי בין המעשה או המחדל הרשלני לנזק. במקרה הנדון, וגם אם הניח הנתבע צינור בלתי תיקני בתנאי עבודה לא אופטימליים, עדיין שוכנעתי מהראיות שיכולים להיות גורמים נוספים שהובילו לפיצוץ הצינור, ולאו דווקא מחדלי הנתבע. כך, לא ברור מדוע אותו צינור פגום שציוני ציין בעדותו שהוא מחזיק בידו (עמ' 9 שו' 6-7) לא נבדק ולא הוצג כראיה; כך, האינסטלטור אשר ציין לכאורה באוזניי ציוני ש"לא אמורים לשים דבר כזה" (עמ' 9 שו' 27-28) לא הובא לעדות, למרות שפרטיו ידועים לציוני (עמ' 13 שו' 28). 22. בנוסף הוכח שציוני בעצמו ביצע עבודות הנחת צינורות בגינה (עמ' 11 שו' 25); שעל פי התוכניות אמורות להיות במקום רק שתי דירות ובפועל יש שלוש (עמ' 12 שו' 20-23); שלאחר הנחת הצינור ביצע התובע עבודה של יציקת בטון (עמ' 14 שו' 26-30); שהתובע הוא שביצע את עבודת ביטון הצינורות לפני יציקת הבטון (עמ' 20 שו' 31-32). עוד יש לזכור שהנזק הנטען אירע כשלוש שנים לאחר הנחת הצינור. אמנם בנקודה זו הודה הנתבע, בהגינותו, כי הדבר אינו מנתק את הקשר הסיבתי (עמ' 33 שו' 16) וכי הוא אחראי על תקינות הקו (עמ' 31 שו' 23), אולם גם לאלמנט הזמן יש חשיבות בעת הכרעה בשאלה שבכותרת. 23. חיזוק נוסף למסקנתי בדבר העדר קשר סיבתי (למצער ברמת ההוכחה הדרושה) הינה התנהגות הצדדים לאחר שהתברר כי היה פיצוץ בצינור. ציוני העיד כי פנה לתובע, זה האחרון הפנה אותו לנתבע וכל שהתבקש הנתבע הוא לסמן היכן הניח את הצינורות (עמ' 8 שו' 18-24). באותו שלב איש לא הפנה אצבע מאשימה כלפי הנתבע. למעשה, הטענות כלפי הנתבע החלו להשמע רק לאחר שהתובע ידע על קיומו של פסק הדין נגדו ולא קודם לכן, גם לא בסמוך לביצוע התיקון על ידי האינסטלטור מטעמו. אם נכונות הטענות שאותו אינסטלטור היה "המום" מעבודת הנתבע (עמ' 13 שו' 26), מדוע לא יצאה דרישה כספית כבר אז? מכל הנימוקים הללו קובעת אני כי התובע לא הוכיח, ברמת ההוכחה הדרושה, כי קיים קשר סיבתי בין המעשה הרשלני הנטען לבין הנזק. האם התובע הוכיח את קיומו של הנזק הנטען ואת גובהו? 24. בנוסף ולחלופין, וגם אם הייתי מגיעה למסקנה שקיים קשר סיבתי בין המעשה הרשלני לבין הנזק, אזי סבורני שגובה הנזק לא הוכח בראיות כנדרש ובית המשפט אינו יכול לקבוע את גובהו על דרך האומדנא. כזכור, הנזק נחלק לשני ראשים: עלות התיקון בו נשא התובע והצריכה העודפת של המים. 25. בכל הנוגע להוצאות התיקון, האינסטלטור החלופי, שלמה רחמני, לא הוזמן לעדות (ציוני בעמ' 13 ש' 27 - 28). כך גם לא הוצגה קבלה בגין הסכום הנטען ששולם לו "ש. כמה שילמתם לו? ת. לא זוכר דברים מדויקים. לא יודע.." (עמ' 18 ש' 19 - 20 ראו עדות התובע גם בעמ' 18 ש' 24, 28). שתי הצעות המחיר שצורפו כנספחים ג' וד' לת/1 לא הוגשו באמצעות עורכיהן ולכן אינן יכולות לשמש כראיה לתוכנן, מה גם שמעיון חטוף בהן ניתן להבחין כי הן אינן נושאות כלל תאריך. שוב אזכיר כי בזמן אמת, בסמוך לאחר ביצוע התיקון, לא הופנתה כל דרישה לשיפוי כלפי הנתבע, והדרישות הכספיות כלפיו הועלו רק לאחר שהתברר לתובע שהתקבל כנגדו פסק דין בהעדר הגנה. 26. לגבי ראש הנזק השני, הצריכה העודפת בחשבון המים, ציוני העיד שהחשבון טרם שולם (עמ' 9 ש' 10-11). החשבון אינו רשום על שם התובע (או על שם ציוני) אלא על שם ה"ה ישראלי, שכלל לא הובאו לעדות, לא ברור היקף השימוש שעשו במים באותו החודש ולא ברור הקשר שלהם לתביעה, מלבד עדותו של ציוני שמדובר בדיירים, למרות שחוזה השכירות שלהם לא הוצג (עמ' 8 שו' 31-32). לא הוצגה בפניי כל המחאת זכות לטובתו של התובע ועל פניו הנזק הנטען (שטרם התגבש, כיוון שלא בוצע תשלום), לא נגרם לתובע ואין לו כל מעמד לתבוע נזק זה. ולפיכך, הנזק לא נגרם לתובע. מכאן - שהנזק הנטען בגין הצריכה העודפת טרם התגבש, לא ניתן לקבוע כי הצריכה העודפת מקורה בנזילה דווקא; ובכל מקרה בשלב זה הניזוק אינו התובע. מכאן, שגם ראש הנזק השני לא הוכח. סוף דבר 27. לאור כל האמור לעיל, וגם אם יש יסוד לקביעה שהנתבע הניח במקום צינור בלתי תיקני בתנאי עבודה לא אופטימליים, אזי בשל האמור בסעיפים 21-26 לעיל; בשל העובדה שהתובע היה נוכח גם נוכח בעת הנחת הצינור במקום (התובע בעמ' 22 שו' 18-22); בשל העובדה שלנתבע לא ניתנה הזדמנות לתקן את הליקוי, בניגוד להוראות חוק חוזה קבלנות; דין התביעה להידחות. לאור האמור בסעיפים 18-19 לעיל, החלטתי לדחות את התביעה ללא צו להוצאות. נזקי מיםפיצוץ בצנרתמים