האם קיזוז יתרת החוב נעשה על ידי הנתבעת כדין ? ראשית דבר 1. בפניי תביעה בסדר דין מהיר שהגישה התובעת, ח. מיתר לבניין בע"מ, חברה העוסקת ביזום בנייה למגורים וכקבלנית מבצעת למבנים ציבוריים ומסחריים, נגד הנתבעת, עיריית לוד, רשות מקומית אשר שכרה את שירותה של התובעת לביצוע עבודות תכנון רישוי וביצוע. 2. עניינה של התביעה הוא דרישה מהנתבעת לתשלום בסך 29,887 ₪ (כולל הפרשי ריבית והצמדה) בגין קיזוז מיתרת חוב עבור התקנת מזגנים בבית הספר על"ה בעיר, זאת במסגרת מכרז מק/27/2006 שבו זכתה התובעת. 3. השאלות העיקריות שבמחלוקת: האם ישנה הפרת הסכם מצד אחד הצדדים כמשמעו בסעיף 1 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970? על מי חלה חובת נטל ההוכחה? האם קיזוז יתרת החוב נעשה על ידי הנתבעת כדין? 4. בהחלטתי מיום 22.5.2013, נעניתי לבקשת הנתבעת והוריתי על זימונה של העדה הגב' תמר כרמיאלי, מנהלת בית הספר מטעם הנתבעת, מתוך הבנה כי יש בעדותה לשפוך אור על הסכסוך ולסייע בידי בית המשפט להכריע בתיק. 5. לאחר שהעמקתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, ולאחר שהאזנתי בקשב רב לסיכומי הצדדים ולעדויות של נציגים מטעמם, לרבות עדותה של הגב' כרמיאלי, ניתן בזאת פסק דין. המסגרת העובדתית 6. ביום 10.4.2007 נכרת הסכם בין התובעת לבין הנתבעת הנוגע לביצוע עבודות תכנון, רישוי וביצוע של ספריה בבית הספר על"ה בלוד (להלן: "הפרויקט"). ההתקשרות החוזית נעשתה במסגרת מכרז שפורסם על ידי החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי, שבו זכתה התובעת (להלן: "ההסכם"). 7. על פי הנספח להסכם, המופיע כנספח 2א לכתב התביעה, התמורה שהיה על הנתבעת לשלם לתובעת בעבור ביצוע הפרויקט הסתכמה ב-1,429,010 ₪ בתוספת מע"מ. את התמורה היה על הנתבעת לשלם לתובעת בתשלומים, זאת בהתאם להתקדמות בהליכי הבנייה. 8. התובעת טוענת כי ביום 20.1.2009 נערכה בדיקה של מערכת המיזוג של הפרויקט על ידי יועץ מיזוג שהוזמן מטעמה. לטענתה, יועץ המיזוג אישר בכתב כי מערכת המיזוג בפרויקט נבדקה ונמצאה תקינה. אישור התקנת המזגנים מופיע כנספח 4 בכתב התביעה. 9. עוד לטענת התובעת, ביום 5.3.2009, זמן קצר לאחר השלמת ביצוע הפרויקט, היא מסרה את מבנה בית הספר לידיה של הנתבעת ונחתם אישור מסירה, המופיע כנספח 5 בכתב התביעה. התובעת מציינת כי למען הסר ספק, אישור המסירה נחתם על ידי האדריכל הראשי של הנתבעת (להלן: "אדריכל העיר"). 10. על פי התובעת, במועד כלשהו בחודש יולי 2009 התקשרה נציגה מטעם הנתבעת אל סמנכ"ל התובעת והודיעה לו כי קיימת תקלה במזגנים. לדברי התובעת, היא שלחה למקום את קבלן המשנה שהיה אחראי על התקנת המזגנים, ובבדיקתו התברר כי המעבים של המזגן שהותקנו על גג מבנה בית הספר נעלמו כלא היו. 11. התובעת מציינת כי בהתאם לבקשת הנתבעת מיום 16.7.2009, היא העבירה אליה העתק של אישור תקינות המזגנים (נספח 4 לעיל). עוד מציינת התובעת כי בהתאם לתנאי התשלום המפורטים בנספח "תנאי התשלום", היא שלחה לנתבעת את החשבון הסופי, המופיע כנספח 3 לכתב התביעה, אשר אושר לתשלום על ידי הנתבעת. 12. לגרסת התובעת, על אף שביצוע הפרויקט הסתיים והמבנה נמסר לידיה של הנתבעת, לא שילמה לה זו את מלוא התמורה כמפורט בחשבון הסופי. חשבון זה, טוענת התובעת, הסתכם ב-109,453 ₪ כולל מע"מ, אשר היה אמור להיפרע עד יום 13.12.2010. ואולם, לטענת התובעת שולם לה הסכום רק בחלקו, באופן שנותרה יתרה לתשלום בסך 28,658 ₪ כולל מע"מ (להלן: "החוב"). 13. ביום 10.2.2011 שלחה התובעת לנתבעת מכתב התראה ובו דרשה לפרוע את החוב כלפיה. בתגובה השיבה לה הנתבעת כי בעת מסירת הפרויקט לידיה לא נמצאו בו מזגנים, ומשכך נאלצה לרכוש באופן עצמאי מזגנים בעלות של 50,000 ₪. הנתבעת ציינה כי לנוכח ההוצאה הכספית שבה נדרשה לשאת, החליטה לקזז מחצית מהסכום שהיא חייבת לתובעת. היינו: 25,000 ₪. 14. התובעת מעלה סברה כי המעבים של המזגנים שהותקנו על ידה נגנבו לאחר מסירת הפרויקט לידי הנתבעת, ולכן אין לראות בה אחראית לגניבה. היא מדגישה כי הואיל והמבנה, לרבות מערכת מיזוג קיימת ותקינה, נמסרו לידי הנתבעת, היא (התובעת) זכאית למלוא התמורה המוסכמת, זאת בעוד פעולת הקיזוז שביצעה הנתבעת הינה בגדר מעשה שלא כדין. 15. כביסוס לטענותיה, התובעת מציינת כי ביום 1.3.2011 חתמה הנתבעת על תעודת סיום לפרויקט ובה הצהירה כי העבודה נשוא הפרויקט, לרבות עבודות הבדק, בוצעו והושלמו בהתאם להסכם ולשביעות רצונה של הנתבעת. על פי התובעת, באי-תשלום החוב כלפיה, מפרה הנתבעת את ההסכם בהפרה יסודית ועושה עושר ולא במשפט. 16. אשר על כל אלה, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בסכום של 29,887 ₪ בתוספת מע"מ, וכן בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד. 17. מנגד, הנתבעת טוענת כי חודשים ספורים לאחר שהפרויקט הסתיים והמבנה נמסר לידיה, נוכחה לגלות מנהלת בית הספר, הגב' תמר כרמיאלי, כי המזגנים שהותקנו לכאורה על ידי התובעת לא הותקנו כיאות, ולפיכך אינם פועלים כראוי וקיים צורך ברכישת מזגנים חדשים. 18. הנתבעת טוענת עוד כי למיטב ידיעתה, במועד ביצוע המסירה של הפרויקט לא נערכה בדיקה של היחידות החיצוניות של מערכת מיזוג האוויר המותקנות על גג מבנה בית הספר, ולפיכך לא קיימת אינדיקציה כי במועד מסירת הפרויקט התובעת ו/או הגורמים האמונים על הפיקוח מטעמה אכן בדקו ומצאו כי המזגנים הותקנו והם פועלים כדבעי. 19. אליבא דהנתבעת, על התובעת ועל הגורמים האמונים על הפיקוח מטעמה הייתה מוטלת החובה לוודא בטרם מסירת הפרויקט כי כל המערכות שהותקנו בו, לרבות מערכת מיזוג האוויר, מותקנות ופועלות כדבעי. הנתבעת מוסיפה כי לאור הממצאים שהתגלו לאחר מסירת הפרויקט בדבר אי תקינותם של המזגנים, ניתן לתהות האם העובדה שלא נערכה בדיקה של מערכת מיזוג האוויר מלמדת על פעולה שנעשתה בכוונת מכוון או על טעות שנעשתה בתום לב. 20. הנתבעת מבטלת את טענת התובעת כי ייתכן שהמעבים של המזגנים נגנבו ומדגישה כי טענה זו הינה בגדר הנחה בלבד. לטענת הנתבעת, אף אם המעבים נגנבו הרי ששומה על התובעת להוכיח כי לא נגנבו במועד שבין אישור יועץ המיזוג (20.1.2009) לבין ביצוע המסירה (5.3.2009). שכן, לטענת הנתבעת אם המעבים נגנבו בתקופה זו, הרי שהתובעת נושאת באחריות על תחזוקתו של מבנה הפרויקט ועל כל דבר שנעשה בו, לרבות גניבה ומעשי ונדליזם. 21. על פי הנתבעת, העובדה שאישרה בפני התובעת את החשבון הסופי אין בה כדי לשלול את זכותה, בשלב מאוחר יותר, לקזז מהתמורה המשתלמת לתובעת במסגרת חשבון זה מחצית מעלות רכישת מזגנים חדשים עבור בית הספר. זאת משום שלטענתה נפל פגם בהתקנת המזגנים על ידי התובעת. 22. לטענת הנתבעת, בישיבת בירור שנערכה בנוכחות נציג התובעת הוצע על ידי נציג מטעמה (להלן: "גזבר העירייה") כי הצדדים יישאו שווה בשווה בעלות רכישת מזגנים חדשים עבור בית הספר. לגרסת הנתבעת, סמנכ"ל התובעת התנגד להצעה, אולם סוכם כי ימסור את עמדתו הסופית בהמשך. משלא עשה זאת, פעלה הנתבעת על סמך הצעתו של הגזבר וקיזזה מחצית מעלות רכישת מזגנים חדשים, קרי: 24,812 ₪, הם יתרת החוב לתובעת. 23. הנתבעת טוענת עוד כי אין במסמכים שאותם מציגה התובעת כדי לתמוך בגרסתה. לשיטתה, אין באישור יועץ המיזוג, אשר נחתם כאמור ביום 20.1.2009, כדי להעיד על קיומם ותקינותם של המזגנים במסירת הפרויקט ביום 5.3.2009 לידי הנתבעת. לטענתה של הנתבעת, גם באישור המסירה אין כדי להעיד על הימצאותם של המזגנים, שכן שלא נעשתה בדיקה של תקינותם. 24. נוכח כל המקובץ לעיל, הנתבעת מבקשת לדחות על הסף את תביעתה של התובעת ולחייבה בהוצאת משפט בצירוף ריבית והצמדה. דיון ומסקנות 25. תביעה זו מתנהלת בהליך של סדר דין מהיר. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות ככל האפשר בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-?1984. 26. הלכה ידועה היא כי הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, הוא לגבי תובע המבקש סעד ונושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה. קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש (ראו: ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, וכן ע"א 357/72 עזיז נ' בצלצינוי(. 27. במשפט האזרחי שולט הכלל המוציא מחבריו עליו הראיה (משנה בבא קמא ג י"א), משמע פלוני התובע את אלמוני חייב להוכיח בראיות כי אלמוני חייב לו. רמת ההוכחה הנדרשת מהתובע במשפט אזרחי נקבעה על פי הטיית מאזן ההסתברות עד למעלה מ-50 אחוז (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ). זוהי מידת ההוכחה בה חייב לעמוד בעל דין שעליו מוטל נטל השכנוע, ומשמעותה שעליו להוכיח שגרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מהגרסה שכנגד (ראו: ספרו של כב' השופט י. קדמי, "דיני ראיות"). 28. בפסיקה נקבע כי על מנת להעביר את נטל הראיה מהתובע לנתבע, צריכה טענת הנתבע להיות מסוג הודאה והדחה - היינו הודאה בכל העובדות הנטענות על ידי התובע, כשבצדה של אותה הודאה טענות המפקיעות את זכותו של התובע. לסיטואציה זו פן מהותי ופן דיוני. הפן המהותי הוא העברת נטל השכנוע לשכמו של הנתבע, כאשר המשמעות היא כי "אם כפות המאזניים יישארו בסופו של המשפט מעוינות באשר לטענות הנתבע, יזכה התובע בתביעתו, שהרי הנתבע הודה בכל רכיביה" (ראו: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית-1995, עמ' 321-320). הפן הדיוני הוא כי "סדר הטיעון הרגיל הקבוע בתקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984 - נהפך. כלל דיוני זה קבוע בתקנה 159" (ראו: רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה ז"ל נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ). ומן הכלל אל הפרט - 29. היות והנתבעת מודה בכל העובדות היוצרות את עילת התביעה ומעלה טענות חלופיות, מתקיימת בענייננו טענת הודאה והדחה, ומשכך נהפכו נטלי הראייה והשכנוע. אומר כבר בפתח דבריי כי אני סבורה כי במקרה דנן הנתבעת לא עמדה בנטל הנדרש ממנה להוכיח כי המזגנים לא הותקנו על ידי התובעת, או למצער נגנבו כאשר היו בתחום אחריותה של התובעת. עמדתי כשלעצמה גובשה על סמך עיון מעמיק בנספחים השונים שהובאו לפניי, ואשר אדון בהרחבה במשמעותם הנוגעת לעצם שאלת המחלוקת בין הצדדים. עיקרי הטענות לגופן 30. התובעת צירפה אל כתב תביעתה שלושה אישורים שיש בהם כדי להעיד לכאורה על כך שבעת מסירת הפרויקט לידי הנתבעת היו קיימים המעבים של המזגנים: אישור תקינות המזגנים (נספח 4 לעיל); אישור מסירת הפרויקט (נספח 5 לעיל); תעודת סיום (נספח 8 לעיל). הנתבעת טוענת כי באף אחד מהאישורים הללו אין כדי להוכיח שבעת מסירת הפרויקט לידיה המעבים היו קיימים על גג המבנה, ו/או לחלופין גורסת כי ייתכן שהמעבים הותקנו אך נגנבו, כטענת התובעת, בזמן שהמבנה לא היה בתחום אחריותה (משמע, באחריותה של התובעת). 31. בכל הנוגע לאישור תקינות המזגנים, ברי כי אין להקיש ממנו כי הבדיקה נערכה מעל לכל ספק בזמן שהמזגנים היו מותקנים כדבעי על גג מבנה בית הספר. קיימת אפשרות, אף אם סבירותה נמוכה בעיניי, שהמהנדס החתום על גבי האישור, מר יצחק ברבי, המציא את המסמך יש מאין, והבדיקה שביצע הייתה פיקטיבית ולא נועדה אלא להונות את הנתבעת. 32. ברם, הנני מתקשה להאמין שמהנדס מהשורה, או כל איש מקצוע אשר המוניטין חשובים לו כבבת עיניו, יקריב את שמו הטוב ואת כל יוקרתו המקצועית על מזבח של מרמה ונוכלות. איני מעלה בדעתי תרחיש נקלה שבו מהנדס, מפוכח ובר דעת, יחרוש מזימה זדונית שבבסיסה המצאת מסמך כוזב תמורתו ייתכן שהובטח לו בצע כסף. לדידי, תרחיש זה לא יכול היה להתממש, גם ובעיקר משום שמדובר באקט שניתן לבררו בנקל. הרי די בכך שהנתבעת או מי מטעמה היו מבקשים להעמיד את הבדיקה של המהנדס במבחן המציאות כדי שאור השמש היה חושף את מעשה ההונאה שלו כביכול. על כן, אני שוללת מניה וביה את האפשרות כי אישור המזגנים נרקח במרמה. 33. לעניין זה של אישור תקינות המזגנים, אני מצדדת בב"כ התובעת שטענה בסיכומיה כי משעה שהמהנדס מר ברברי אישר את התקנת המזגנים ונתן את חתימתו על כך במסמך רשמי, אשר הוצג לעיניי, מתייתר הצורך לזמנו למסירת עדות. אין עוררין כי המסמך החתום בידי מר ברבי הוא בהיר כבדולח ומדבר בעד עצמו, ומשכך טענתו של ב"כ הנתבעת בדבר נחיצות עדותו של המהנדס אינה רלוונטית. 34. לשם הדיון, אף אם הייתי בוחרת שלא לייחס חשיבות לאישור תקינות המזגנים החתום בידי המהנדס מר ברבי, אזי אישור המסירה שנחתם בידי הנוגעים בדבר מטעם הנתבעת ביום 5.3.2009 שומט את כל טענותיה של הנתבעת בדבר אי התקנתם של המעבים על ידי התובעת. מפאת חשיבותו של האישור, אביאו כלשונו: "על פי סעיף 56 לחוזה לביצוע ספרייה בית הספר על"ה - שלב ג' (להלן: החוזה) ובתוקף סמכותי כמפקח לפי החוזה, הריני מאשר בזה כי המבנה בוצע, הושלם ונמסר לרשות המזמינה בהתאם להוראות החוזה ולשביעות רצוני, לאחר שבדקתי את העבודה כאמור ולאחר שהתחייבתם בפניי כי תשלימו כל חלק או פרט בעבודה האמורה שטרם הושלם לשביעות רצוני, כאמור ברשימה המצורפת". 35. למען הסר ספק בנוגע לפירוש הסיפא של הדברים לעיל, הנתבעת לא הביעה בעת חתימתה על אישור המסירה השגות בעניין התקנת המזגנים ולא העלתה כל בעיה ו/או פגם הקשורים בהתקנה, כך שמבחינתה של התובעת היה באישור הנ"ל הוכחה ניצחת לכך שמבנה בית הספר, לרבות המזגנים, נמסרו לשביעות רצונה של הנתבעת. בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, אדגיש כי ההערה שנוספה בכתב יד בהמשך למלל המודפס באישור, ולפיה אישור המסירה כפוף לפרוטוקול המסירה, אינה גורעת במאום מהתוקף המחייב של המסמך, כפי שטען ב"כ הנתבעת. ראשית, אין לנו לדעת של מי היד אשר הוסיפה את ההערה הנ"ל ובאיזה שלב הדבר נעשה. שנית, אם דברי ההסתייגות של הנתבעת היו כה מהותיים מבחינתה, הרי שהיה עליה להקפיד ו/או להתעקש להביאם להדפסה מסודרת ולהכלילם כחלק מובנה של האישור. משלא עשתה כן, טענתה של הנתבעת הינה בבחינת בלון ריק מאוויר. 36. במכלול שיקוליי ייחסתי חשיבות לחקירה הנגדית של מר מוסא אבו-מוסא, קבלן המשנה של התובעת, שהעיד כי נכח במועד בדיקת מערכות המיזוג, לצד המפקח מטעם הנתבעת, מנהלת בית הספר מטעם הנתבעת, מנהל העבודה מטעם התובעת וכן המהנדס שאישר את התקנת המזגנים. מר אבו-מוסא הדגיש כי מסר את השלטים של המזגנים לידיה של מנהלת בית הספר. עם זאת, מצאתי פגם מסוים בעובדה שלא נערך פרוטוקול מסירה של בדיקת מערכת המיזוג, או לחלופין התובעת לא ידעה להמציאו. אוסיף ואומר כי בדיקת המזגנים טוב היה אילו נעשתה בנוכחות ראשי הנתבעת, קרי מהנדס העירייה ו/או אדריכל העירייה. משול הדבר בעיניי לקניית מוצר אשר במסגרתה על נציג המכירות להסביר ללקוח עצמו, ולא לשלוּח מטעמו, על אופן השימוש במוצר ולוודא עמו כי הוא תקין במאת האחוזים ואין בו כל פגם ו/או דופי. 37. אף על פי כן, אבהיר כי אין בדבריי כדי לפטור את הנתבעת מאחריות לבדיקה מקיפה ויסודית שהיה עליה לבצע במבנה בית הספר, לרבות בדיקת תקינות המזגנים, עם מסירתם לידיה. הלא היא אקסיומה שכאשר מדובר בכספי ציבור, מוטלת על הרשות המקומית חובה כפולה ומכופלת לוודא שעבודת הגמר שקיבלה לידיה עומדת בכל אמות המידה, כפי שנקבעו בהסכם עם הקבלן המבצע. אי עמידה דקדקנית מצד נציגי הרשות על טיב העבודה ו/או איכות המוצר, עולה לכדי התרשלות במקרה האחד ומעילה בתפקיד הציבורי במקרה האחר. אין מקובלת עליי טענתה של הנתבעת כי במועד ביצוע המסירה של הפרויקט לא נערכה בדיקה של היחידות החיצוניות של מערכת מיזוג האוויר ולכן לא קיימת אינדיקציה כי במועד מסירת הפרויקט התובעת ו/או הגורמים האמונים על הפיקוח מטעמה אכן בדקו ומצאו כי הותקנו המזגנים והם פועלים באופן תקין. סבורני כי טענה זו נועדה לכסות על התנהלותה הרשלנית של הנתבעת, הא ותו לא. 38. לא יעלה על הדעת שנציגים בכירים מטעם הנתבעת, מהנדס העיר ואדריכל העיר, ייתנו את חתימתם על אישור המסירה, ומקץ כמה חודשים תפריח הנתבעת טענה נבובה כי לא נערכה בדיקה של היחידות החיצוניות של מיזוג האוויר. אין עסקינן בנתבעת תמימה הלוקה בהבנת הנקרא, אלא בנתבעת שהינה רשות מקומית המעסיקה שורה של אנשי מקצוע בכירים וברי סמכא, וחזקה עליה להבין את משמעות הדברים הנכתבים על גבי אישור כזה או אחר בטרם ידו של מי מנציגיה משרבטת בחופזה חתימה המעניקה תוקף חוקי למסמך. 39. אין מנוס מלקבוע כי מהנדס העיר ואדריכל העיר התרשלו בעת מילוי תפקידם, שעה שחתמו על אישור המסירה בלא שווידאו כי המבנה נמסר לידיה של הנתבעת כאשר המזגנים פועלים כדבעי. לית מאן דפליג, כי אם היו עומדים מקרוב על ביצוע העבודה בשלמותה, כשם שניתן להעריך שהיו פועלים אילו היה מדובר במזגנים שמותקנים בבתיהם שלהם, היו מבחינים באי-הימצאותם לכאורה של המעבים. משעה שלא עשו זאת, אין לנתבעת לתלות את הקולר אלא בה עצמה. 40. בחנתי אף את טענת הנתבעת כי חודשים אחדים לאחר שהפרויקט נמסר לידיה, נוכחה לגלות מנהלת בית הספר, הגב' כרמיאלי, כי המזגנים שהותקנו לכאורה על ידי התובעת לא הותקנו כיאות, ולפיכך אינם פועלים כראוי. אלא מאי, גילוי זה הוא בבחינת מאוחר מדי ומעט מדי. אילו הטענה הייתה מועלית בסמוך למועד המסירה, קרי: שבועות ספורים לאחר שהנתבעת קיבלה לידיה את המבנה, אזי טענה זו הייתה ראויה להישקל בכובד ראש. ודוק, כאשר מדובר בפרק זמן של חודשים, לכל הפחות ארבעה במספר, הטענה מאבדת ממשקלה ואינה יכולה לעמוד לימינה של הנתבעת. 41. מעבר לכך, התרשמתי כי עדותה של הגב' כרמיאלי בחקירה הנגדית לקתה בחוסר אחידות וקוהרנטיות., היא לא אחת בלבלה בין האירועים המתייחסים לשאלות המחלוקת, וכן שזרה בדבריה עובדות שאינן ממין העניין ועדויות מפי השמועה. כך למשל: "ש. זכור לך מתי נערכה המסירה של המבנה? ת. המסירה שמדובר עליה במרץ לא נכחתי שם. ש. מציגה לך מסמך מיום 12.1.2010. ת. אני לא מכירה את המסמך הזה. בעצם התבלבלתי... זה היה מסמך, אז היה מנכ"ל העירייה דורון, הוא היה בדיוק חודשיים, הוא זימן אותנו לפגישה כדי לדעת מה קורה עם הבניין, זה היה בינואר 2010". ראו גם: "ש. את לא באה לדיון כדי לטעון שלא היו מזגנים על הגג? ת. אני לא רוצה להגיב. כשהזמנתי שוטר לאתר הוא עלה על הגג ואמר: 'אני נתקלתי במקרים של גניבת מזגנים וכך לא נראית גניבה'. זה מה שהשוטר אמר. אני מתבססת גם על דברי השוטר וגם על הצילום". ש. אני מציגה לך מכתב שכתבת ליועצת המשפטית של משרד החינוך ב-14 לספטמבר. במסמך הזה אני מפנה אותך לעמוד השני, את מתארת בפסקה השנייה שכאשר הקבלן אבו מוסא סיים את עבודתו הוא הזמין את המפקח ואת נציג הקבלן והראה שסיים את העבודה. אני מפנה לפסקה השנייה בעמוד השני. הם מצדם לטענתך בדקו שכל מה שנדרש ממנו בוצע. את נכחת בסיור הזה? ת. זה סיור שנאמר לי שזה מה שהיה על ידי אב הבית. אני מדגישה שמצדם הייתה בדיקה. זה ח. מיתר". (עמ' 15-14 לפרוטוקול הדיון מיום 14.1.2014). 42. לאור זאת, אני דוחה את טענתה של הנתבעת כי שומה על התובעת להוכיח כי לא נגנבו המזגנים במועד שבין אישור יועץ המיזוג (20.1.2009) לבין ביצוע המסירה (5.3.2009). אטעים שוב את עמדתי כי משעה שהנתבעת חתמה על אישור המסירה יש לראות בה, פשוטו כמשמעו, כמי שקיבלה את המבנה לידיה לשביעות רצונה המלאה. 43. יוצא אפוא כי שאלת האחריות על תחזוקתו של המבנה ועל כל הנעשה בתחומו, לרבות גניבת מזגנים ומעשי ונדליזם, אינה נדרשת לעלות לדיון, למגנת לבה של הנתבעת. שכן, אף אם אניח כי גניבת המזגנים לכאורה בוצעה בין המועדים השונים שציינה הנתבעת, אין זה מעלה או מוריד מאשמתה בכך שלא בדקה כנדרש ממנה את המבנה על סך חלקיו בעת מסירתו לידיה. בדיקה מקיפה שכזו הייתה כמובן מגלה אם המעבים של המזגנים קיימים או לאו, ומאיינת הלכה למעשה את שאלת האחריות על תחזוקת הפרויקט. 44. היה וככלות הכול, עדיין מתגנב צל צלו של ספק באשר לאי עמידתה של הנתבעת בנטל ההוכחה, הרי שתעודת הסיום (נספח 8 לעיל) של ביצוע הפרויקט ביום 1.3.2011, עליה חתום המפקח מטעם מבצר מהנדסים בע"מ, מסלקת אותו לחלוטין. מפאת חשיבותה של התעודה, אביאה כלשונה: "על פי סעיף 55 לחוזה המסגרת שנחתם בין החברה למשק ולכלכלה של השלטון המקומי בע"מ לביניכם (להלן: "החוזה") ובתוקף סמכותי כמנהל לפי החוזה הריני מאשר בזה כי העבודה, כמפורט בחוזה האמור, בכל הנוגע לבניית המבנים בבית הספר על"ה שלב ג' בלוד, בוצעה והושלמה בהתאם לחוזה וכי כל עבודות הבדק וכל הכרוך בהן בוצעו אף הן לשביעות רצוני המלאה". 45. אדגיש, למעלה מן הצורך, כי בכתב ההגנה הנתבעת אינה מכחישה כי חתמה על תעודת הסיום של הפרויקט ובה הצהירה כי העבודה נשוא הפרויקט בוצעה והושלמה בהתאם להסכם ולשביעות רצונה המלאה. דומני כי דברים אלה מדברים בשם עצמם ואין מקום להעניק להם פרשנות רחבה. טענת הקיזוז 46. חרף השלמתו של הפרויקט ומסירתו לידיה של הנתבעת, הודיעה זו כי מאחר שבמועד המסירה לא היו המזגנים (המעבים) היא נאלצה לרכוש מזגנים חדשים בעלות של 50,000 ₪. אי לכך, החליטה לקזז מחצית מהסכום הנ"ל מחובה לתובעת, הוא יתרת החוב בסך 24,812 ₪ בתוספת מע"מ. נוכח דברים אלה, אין שנוי במחלוקת קיומה של יתרת החוב. 47. טענת קיזוז היא מסוג טענות ההודאה והדחה בהן מוטל הנטל על שכמו של הטוען, "כאשר מידת הפירוט שיש ליתן לה בכתבי הטענות הינה כמידת הפירוט שיש ליתן בכתב תביעה" (ראו: ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ). ככל שהנתבע לא ירים את הנטל הרובץ לפתחו ויוכיח את הקיזוז לו הוא טוען, יהיה הדין עם התובע. 48. מעיון בכתבי הטענות ובנספח להסכם ("תנאי התשלום" לעיל), עולה כי הנתבעת הייתה אמורה להעביר לתובעת את התשלום הסופי בעבור השלמת הפרויקט בסך 109,453 ₪. הנתבעת טוענת לקיזוז מכיוון שנאלצה לרכוש מזגנים חדשים, אולם לא הניחה תשתית לטענתה ולא עמדה בנטל ההוכחה כי התובעת לא התקינה את המזגנים כנכתב בהסכם. 49. לטענת הנתבעת, היא הציעה לתובעת כי כל אחת מהן תישא במחצית מעלות רכישת מזגנים חדשים לבית הספר הנאמדת בסכום הנזכר דלמעלה. לדברי הנתבעת, סמנכ"ל התובעת התנגד תחילה להצעה, אולם בסופו של יום סוכם כי התובעת תמסור את תשובתה הסופית בהמשך. משלא עשתה כן התובעת, קיזזה הנתבעת את יתרה חובה כלפיה בסכום של 24,812 ₪ כולל מע"מ. 50. הנתבעת לא סיפקה הסבר מניח את הדעת לאופן חישוב הקנס שהחליטה לקזז בחשבון הנגדי. היא לא הציגה שום מסמך המלמד כי הוציאה 50,000 ₪, או כל סכום אחר בגין רכישת מזגנים חדשים, ונראה כי החלטתה להשית על התובעת קנס בסכום המצוין לעיל התקבלה באופן שרירותי ומנותק מהוראות ההסכם בין הצדדים. 51. זאת ועוד, הנתבעת לא הגישה תצהירים של העובדים שהתקינו לכאורה את המזגנים החדשים ואף לא הציגה ראיות כלשהן המוכיחות את רכישתם. היא אף לא ציינה את מקום העסק ממנו רכשה את המזגנים. הימנעות לא מוסברת מלהניח בפני בית המשפט ראיות שהיה בהן כדי לתמוך בטענותיה של הנתבעת מקימה חזקה שאילו היו מובאות היו פועלות נגדה. יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת הדסה בן-עתו בע"א 548/78 שרון נ' לוי: "כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו... הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". 52. אין מקובלת עליי כלל ועיקר גישתה של הנתבעת לפיה כאשר נוכחה להבין שסמנכ"ל התובעת לא השיב להצעת הקיזוז, החליטה היא, הנתבעת, לקזז את יתרת החוב על דעת עצמה. ראשית, אין לנו לדעת האם סמנכ"ל התובעת אכן הבטיח כי ישקול את ההצעה לפיה הצדדים יישאו בהוצאה שווה בשווה. שנית, אף אם אניח שכך היה הדבר, משעה שסמנכ"ל התובעת לא השיב להצעה, כפי שהנתבעת טוענת שהיה עליו לעשות, פירושו כי לא נתן ידו להחלטה על הקיזוז. 53. באמרת השלמה, אציין כי הגם שעדותו של גזבר הנתבעת, מר ציון הדר, לא הייתה נחוצה לצורך בירור העובדות השנויות במחלוקת, הוא לא הצליח לספק הסבר אשר יניח את דעתי מדוע קוזזה יתרת החוב כלפי התובעת בצורה שרירותית ובמנותק מהסכם ההתקשרות עמה, וכן לא גיבה בראיות את דבריו כי נרכשו מזגנים חדשים לטובת בית הספר בסכום כולל של 50,000 ₪. 54. אודה כי אין נוחה דעתי מהשיטה הפסולה והנפסדת שנוקטת הנתבעת בהחזקת כספים המגיעים לתובעת כאילו זו בת ערובה בידיה. ברצותה כך - תעביר לידיה את הכספים; ברצותה אחרת - תקזז אותם באצטלה שהתובעת לא עמדה בתנאי ההסכם. התנהגות זו, שמתפרשת בעיניי כהתנהגות דווקנית, רומסת ברגל גסה את סדרי הדין ויש בה כדי להוות הפרה יסודית של ההסכם. בנסיבות אלה, אני דוחה את טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת. 55. לבד משלל הטענות שנידונו עד כה, אציין כי לא נסתרה מעיניי הטענה שהעלתה הנתבעת בכתב הגנתה כי התובעת השתהתה בהגשת התביעה וכבשה את טענותיה מעל הצורך. לטענת הנתבעת, התובעת השתהתה לכל הפחות 5 חודשים בהגשת התביעה, דבר המעיד על ויתור על טענותיה או למצער מהווה "שינה על זכויות". 56. זאת ועוד: בכתב ההגנה הנתבעת טענה כי העובדה שלא נערכה בדיקה של מערכת מיזוג האוויר מלמדת על פעולה שנעשתה בכוונת מכוון או על טעות שנעשתה בתום לב. באשר לשתי הטענות הללו, מצאתי לפטור את עצמי מלדון ולהעמיק בהן היות שנזנחו על ידי הנתבעת בשלב הסיכומים. בעניין זה הפסיקה הרחיבה פעמים רבות, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בע"א 401/66 מרום נ' מרום: "כלל גדול נקוט בידי בית המשפט, לפיו אם אין בעל הדין מעלה בסיכומי טענותיו טענה מסוימת, משמעות הדבר הוא שאף אם הועלתה על ידיו קודם לכן, הרי בכך שלא העלה אותה בשלב סיכומי הטענות, הוא נחשב כמי שזנחה". 57. יאים אף דבריו של כב' הנשיא מאיר שמגר כי "דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים - אם בשל שגגה או במכוון - כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה" (ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, כן ראו והשוו ע"א 3250/02 וינצלברג נ' ש.א. דיזל פרטס בע"מ). 58. בענייננו, אשוב ואזכיר כי בסיכומים שהוגשו מטעם הנתבעת לבית המשפט לא הועלו על ידה הטענות בדבר השתהות בהגשת התביעה ופעולה שנעשתה בכוונת מכוון מצד התובעת או על טעות שנעשתה על ידה בתום לב בעת בדיקת מערכת מיזוג האוויר. לפיכך, יש להתייחס אליהן כאל טענות שנזנחו. סוף דבר 59. מכל האמור לעיל, התוצאה היא כי אני סבורה שיש להיענות לתביעה. השתכנעתי כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל על כתפיה להוכיח את טענותיה בדבר אי התקנת המעבים על ידי התובעת. כמו כן, בעמידתי על גרסאות הצדדים, עדיפה בעיניי גרסתה של התובעת. 60. עם זאת, מצאתי לנכון להתחשב בעובדה שהנתבעת יצאה בשן ועין, כאשר נאלצה להשקיע משאבים בהתקנת מזגנים באופן עצמאי. נחה דעתי כי יש לתת משקל גם לכך שנפל דופי מסוים בהתנהלותה של התובעת, מקום שהיה נדרש ממנה לוודא, בנוכחות ראשי הנתבעת, שהמבנה וכל המערכות השונות בו, בפרט מערכת מיזוג האוויר, נמצאו תקינים מעל לכל ספק. 61. בנסיבות אלה, אני קובעת כי הנתבעת תשלם לנתבעת סכום של 21,500 ₪ בתוספת מע"מ. נוסף על כך, הנתבעת תישא בהוצאות משפט בסך 3,500 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪, אשר יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד תשלום המלא בפועל. שאלות משפטיותחובקיזוז