בקשה למימוש שטר חוב על סך 5,000 ₪ שעשה הנתבע לפקודתו התובע היה בעבר הבעלים של מספר מוניות ואילו הנתבע שכר מדי פעם מוניות מהתובע ועבד כנהג מונית. לטענת התובע עם תחילת עבודה על מונית חדשה חתם הנתבע על שטר חוב בגין שימוש במונית. עם סיום העבודה וכאשר לא היו טענות כלפי הנתבע היה התובע משיב את השטר לנתבע. הנתבע טוען כי מעולם לא נהג לחתום על שטר חוב בגין שימוש במונית וכי שטר החוב מזויף ולחילופין כי מדובר בשטר ישן שניתן בגין חוב כספי אשר נפרע אך השטר לא הושב בטענה כי אבד. הנתבע אף הציג פתק אשר נושא את התאריך 7/5/06 ובו נכתב על ידי התובע: "אני מתחייב כי שטר ביטחון של קבהה שהיר אבד לי. מתחייב להחזיר אותו לנהג". התובע אינו מכחיש כי כתב פתק זה להחזרת שטר חוב אך טוען כי מדובר בשטר משנת 2006 ואילו שטר החוב נשוא התביעה הינו שטר שניתן בגין שימוש במונית נושאת מס' רישוי 5315825 אשר הנתבע החל לעבוד עליה בפברואר 2007 והיה מעורב עימה בתאונת דרכים ביום 25/7/07. לטענת התובע השטר הוגש לביצוע עקב דרישת חברת הביטוח לתשלום השתתפות עצמית בגין אותה תאונה וזאת מאחר והנתבע נמצא אחראי בתאונה בדיון שהתקיים ב 17/12/08 בבית המשפט השלום תל אביב. לטענתו, דרישת התשלום כלפי הנתבע נעשתה בשלב מאוחר היות ורק ביום 22/12/11 חברת הביטוח דרשה מהתובע, בעל הפוליסה, סכום של 4,550 ₪ בגין השתתפות עצמית. בכל הנוגע לטענת הזיוף משיב התובע כי החתימה על שטר החוב זהה לחתימת הנתבע על תצהירו ועל מסמכים נוספים אותם הציג. המחלוקת בענייננו נסבה סביב השאלה האם השטר שהוגש לביצוע הוא שטר שנחתם בגין שימוש במונית מס' 5315825 או לגישת הנתבע האם מדובר בשטר ישן שהתובע התחייב להחזיר ולחילופין שטר מזויף. מלבד שטר החוב הנטען והפתק שהוצג על ידי הנתבע צירף התובע את טופס ההודעה לחברת הביטוח על תאונה אשר נחתם ואינו מוכחש על ידי הנתבע. כן צירף התובע מסמך המנוסח בצורת תצהיר בחתימת ידו של הנתבע. מתוכן התצהיר עולה כי מדובר בהסכם שנהג התובע להחתים את הנתבע (או כל נהג אחר לצורך העניין) עת השכיר לו מונית. התצהיר הספציפי שצורף נוגע למונית מס' 5323525 ולא למונית בה בוצעה התאונה אך ניתן ללמוד ממנו על טיב היחסים בין הצדדים ועל כך ארחיב בהמשך. בחינת גרסאות הצדדים מעדויות הצדדים ומהנספחים השונים שהוצגו על ידי הצדדים עלו תהיות רבות באשר לאמינות גרסת הנתבע ומאידך מצאתי חיזוקים לגרסת התובע. תחילה, בתצהיר ההתנגדות טען הנתבע כי הצדדים לא באו במגע לאחר סגירת החוב בשנת 2006. ביום 15/2/12 התקיים דיון שבמהלכו התגלתה סתירה מהותית בתצהירו של הנתבע. טענת הנתבע כי לא היה קשר בין הצדדים החל משנת 2006 הוכחה כלא נכונה וזאת מאחר והנתבע ביצע תאונת דרכים ברכבו של התובע בתאריך 25/7/07 עת עבד כנהג. כאשר נשאל על כך השיב הנתבע כי מדובר בטעות בתצהיר. נוסף לכך, בתצהיר ובכתב ההגנה, סעיפים 3+4 טען הנתבע כך: "ביני לבין התובע היה חשבון כספי ישן מלפני שנים מספר וכי בגין החשבון הזה חתמתי לתובע על שטר חוב לביטחון. אני מצהיר כי החשבון בינינו נסגר כאשר פרעתי את החוב כלפיו, אך שטר הביטחון לא נמסר לי בחזרה בטענה כי שטר החוב אבד". ישנו קושי בקבלת טענה זו הנתבע וזאת ממספר טעמים: הנתבע לא מפרט את מהות החוב, בגין מה נוצר ואף מה גובהו. הנתבע לא מציין כיצד פרע את החוב - האם ניתן שיק, האם ניתן כסף מזומן? הנתבע אף לא מציג אסמכתא כלשהי לתשלום שבוצע. למעשה, הנתבע מבקש להוכיח טענתו זו באמצעות הפתק שנכתב על ידי התובע בו הוא מודה כי שטר החוב אבד. התובע מאשר כי אכן הפתק נכתב על ידו אך מכחיש כי הנתבע שילם לו סכום כסף כלשהו. זאת ועוד, התובע טוען כי הפתק שנכתב כאמור ב- 7/5/06 עסק בשטר חוב שניתן בגין רכב אחר והשטר נשוא התביעה הינו בגין רכב ששכר הנתבע בשנת 2007. לאחר בחינה מדוקדקת של הפתק מצאתי כי דווקא במילותיו יש כדי לחזק ולאמת את גרסת התובע ולהפריך גרסת הנתבע. הפתק נוסח בלשון הזו: "אני מתחייב כי שטר ביטחון של קבהה שהיר אבד לי. מתחייב להחזיר אותו לנהג". על אף ניסוחו הלאקוני, ניתן ללמוד ממשפט זה רבות דווקא על דרך החסר. לו היה מדובר בחוב כספי ישן בין הצדדים, מתבקש ולו רק מטעמי השכל הישר כי יהיה אזכור כלשהו לחוב- סוג החוב, גובהו, דרך פרעונו וכו'. מעבר לאמור, היחסים בין הצדדים היו יחסים של משכיר ושוכר מונית ותו לא. משכך לא סביר ואף לא נטען כי בין הצדדים יכול להיווצר חוב כספי שאינו בגין יחסים אלו. חיזוק נוסף למסקנתי יש בסיפא של המשפט: "מתחייב להחזיר אותו לנהג". יש לציין כי בתצהיר ההתנגדות צוטט הפתק במלואו ואילו בתצהיר עדות ראשית של הנתבע הושמטה המילה "לנהג" והדבר אומר דרשני. אזכור המילה נהג מוביל למסקנה כי שטר החוב ניתן בגין יחסי השכרת המונית מטעם הנהג הלא הוא הנתבע. הדבר שולל אפשרות לקיומו של שטר חוב ישן שניתן בעקבות חוב כספי שמקורו אינו יחסי עבודה בין הצדדים. אמרה זו מפריכה את גרסת הנתבע לפיה מעולם לא חתם על שטר חוב בגין שכירת מונית ומחזקת את גרסת התובע לפיה נהג להחתים את הנתבע בגין כל מונית. בסעיף 10 לתצהיר כתב הנתבע כך: "אני מצהיר כי חתימתי מתנוססת על שטר אחד ויחיד"; בסעיף 3 לתצהיר נטען: " אני מצהיר כי היה ביני לבין התובע חשבון כספי ישן מלפני שנים מספר, וכי בגין החשבון הזה חתמתי לתובע על שטר חוב לביטחון". וכפי שנשאל הנתבע בחקירתו, עמוד 6 לפרוטוקול שורה 2: ש. האם התובע החתים אותך כל פעם על שטר חוב? ת. לא, רק שטר אחד, הוא שם את התאריך..." אמרות אלו וודאי אין עולות בקנה אחד עם נוסח הפתח שכאמור מלמדנו על נוהג החתמת שטרות בין הצדדים. מאידך, עת נשאל התובע בעמוד 5 לפרוטוקול שורה 25: ש. האם קיבלת שטר חוב על כל רכב? ת. כן, כל רכב. הוא היה מאוד מסודר. הדבר מתיישב עם האמור בסעיף 3 לתצהירו כי "בתחילת עבודה על רכב, היה הנתבע חותם על שטר חוב וכאשר היה מסיים את העבודה על אותו רכב ספציפי, הייתי מחזיר לנתבע את שטר החוב". חיזוק נוסף לגרסתו ניתן למצוא בנספח ה שצירף התובע. הנספח הינו תצהיר, מעין הסכם השכרת מונית עליו חתום הנתבע. מהסכם זה, על אף שאינו מיוחס למונית בה נעשתה התאונה, ניתן ללמוד על טיב היחסים ואחריות השוכר כלפי המשכיר בגין כל נזק שייגרם למונית או כל תשלום כספי אשר יידרש המשכיר לשלם. וכך בסעיף 5 להסכם: "במידה ואהיה מעורב בתאונה ואמצא אשם בה, אני מתחייב לשלם את סכום ההשתתפות העצמית שתקבע על ידי חברת הביטוח". אם כך הנתבע ידע על האחריות שחלה עליו, בוודאי במקרה של תאונה. אין חולק כי ביום 25/7/07 הנתבע ביצע תאונת דרכים במונית אותה שכר מהתובע. כאשר נשאל הנתבע האם חתם על דו"ח הגשת ההודעה לביטוח השיב הנתבע בשלילה אך מיד לאחר מכן הודה שהחתימה על הטופס היא אכן שלו: ש. האם חתמת על הדו"ח של הגשת ההודעה לביטוח? ת. לא. ש. האם החתימה שאנו רואים, זו חתימתך? ת. החתימה היא שלי. הנתבע השיב בסתירה מוחלטת על אותה השאלה עת הודה כי החתימה בטופס ההודעה היא חתימתו וסתירה זו מחלישה את גרסתו באופן כללי. לאורך כל הדיון ניסה הנתבע להתנער מאחריותו כלפי התובע וזאת ללא כל הסבר: ש. האם ביצעת את התאונה? ת. כן ש. למה אתה חושב שאתה לא צריך לשלם עליה? ת. כי הוא אחראי לזה. התקשרתי אליו ואמרתי לו, מסרתי את הפרטים ואמרתי לו שיתקשר, שהאוטו לא נפגע. ש. הוגשה תביעה, למה לא רצית לשלם? ת. יש ביטוח. בעניין התאונה התקיים דיון בבימ"ש השלום בתל אביב בו הנתבע לא היה צד אך נקרא לדיון על ידי התובע. הנתבע הגיע לבימ"ש אך כאשר הבין שעליו לתת עדות תפס רגליו והלך. התובע לטענתו אמר לנתבע שבמידה והוא ימצא אשם בתאונה הוא יצטרך לשלם השתתפות עצמית. מיד לאחר מכן טוען התובע כי הנתבע התקשר לבנו אשר ייעץ לו לא להיכנס לדיון ובכך למעשה הנתבע חרץ את גורל התביעה עת הותיר את התובע ללא עדות הנהג מטעמו, דבר שאילץ אותו להגיע לפשרה באותו התיק. התנהלות הנתבע נגועה בחוסר תום לב הבאה לידי ביטוי בהתנערותו הבוטה מאחריות לתאונה ובסירובו המוחלט לשלם השתתפות עצמית וזאת בניגוד למוסכם בין הצדדים כאמור בנספח ה'. על כך ניתן ללמוד גם מסירובו להכנס ולהעיד על אף שכבר הגיע לבית המשפט, שכן הבין כי בכך ייאלץ לשלם את ההששתפות העצמית כמתחייב. למצער, ניתן לומר כי המנעותו מלהכנס ולהעיד באותו הליך גרמה לתובע נזק ראייתי חמור, שכן בהעדר עדותו של הנתבע לא יכול היה התובע להציג גרסה עובדתית לתאונה. בנוסף לכל האמור לעיל, התרשמתי כי עדותו של התובע הייתה רצופה, קוהרנטית והוא הותיר עליי רושם מהימן בעוד שעדותו הנתבע נראתה מהוססת ומתחמקת. באשר לטענת הנתבע כי מדובר בשטר מזויף הרי שטענה זו נטענה בעלמא. כל שכתב הנתבע בעניין טענה זו מצוי בסעיף 9 לתצהירו: "אני מצהיר כי התאריך הנקוב על גבי שטר הביטחון שהוגש לביצוע הינו תאריך חדש לגמרי אשר מולא לאחרונה ע"י התובע ואולי אף חתימתי זויפה". טענה חמורה שכזו מקומה אינו באזכור אקראי ואגבי. טענה זו לא הוכחה ולא נטען כלפיה מעבר לאמור בתצהיר. בעת עדותם הצדדים לא נשאלו כלל על החתימה שכביכול זויפה ואף בדברי סיכום ההגנה טענה זו נזנחה. הלכה ידועה היא כי "דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים - אם בשל שגגה או במכוון - כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה" (ע"א 447/92 הנרי רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן , מט (2) 102 ( 19.06.1995) טענת הנתבע כי התאריך הנקוב על השטר שהוגש לביצוע הינו תאריך חדש שמולא לאחרונה אף היא לא צוינה בסיכומים אך בין כה וכה ידוע כי על פי סעיף 19 לפקודת השטרות (נוסח חדש) למחזיק בשטר רשות לכאורה להשלים פרט מהותי ככל שנראה לו וזאת תוך זמן סביר: "הוראת סעיף 19(א) לפקודת השטרות מעמידה את האדם שבידו מצוי המסמך בחזקה שקיבל מכל מי שחתם על השיק הרשאה להשלים את החסר. זוהי אמנם חזקה הניתנת לסתירה, אך נטל השיכנוע מוטל על הנתבע להוכיח שלא נתן הרשאה, והתובע נהנה מהספק" (ע"א 550/85 שלום חברה למסחר ופיננסים (1979) בע"מ נ' אהרון רוטנברג בע"מ). תאריך הוא פרט מהותי, ומילויו צריך להיעשות "לפי ההרשאה שניתנה" ו "תוך זמן סביר" כדרישת ס' 19(ב) לפקודת השטרות (ע"א (חי') 16/75 עזריאל לזניק נ' לוי ברסלמן). בענייננו תאריך הפירעון הינו פרט מהותי אשר הושלם על ידי התובע וזאת כעבור 4 שנים ממועד מתן השטר. לא נטען כנגד התובע שאינו אוחז כשורה ומשכך הייתה בידיו הרשאה להשלים את מועד הפירעון - חזקה זו לא נסתרה על ידי הנתבע ואף לא נטען כי מדובר בהשלמה שאינה בגדר זמן סביר. יש לציין כי "השאלה מהו זמן סביר לצורך אותו שיק היא שאלה שבעובדה. בית המשפט יבחן את נסיבות העסקה הספציפית, ובהתאם לכך יפסוק בכל מקרה ומקרה אם מדובר בזמן סביר אם לאו" (ע"א 330/69 משה דואק נ' מרדכי טואשי , כ"ג (2) 813). במקרה דנן השלמת התאריך נעשתה סמוך למועד הגשתו של השטר לביצוע. בנסיבות העניין סבור אני כי השלמת התאריך נעשתה תוך זמן סביר - עת התגלה הצורך לממש את השטר. לטענת התובע הגשת השטר לביצוע נעשתה בעקבות דרישת חברת הביטוח לדמי השתתפות עצמית. בהקשר זה טען הנתבע כי ישנה אי התאמה בגרסת התובע שכן השטר הוגש לביצוע ב 12/6/2011 ואילו דרישת חברת הביטוח על פי מסמך שהציג התובע היא מיום 22/12/11- חצי שנה לאחר מכן. כאשר נשאל על כך התובע זה השיב כי קודם למכתב הדרישה נציגי חברת הביטוח שוחחו עימו בטלפון וניסו להגיע להסדר: ש. הדרישה של חברת הביטוח ב 22/12/11 הייתה בסך 4,550 ₪ ואילו השטר שנפתח הכיל את הסכום של 5,000 ₪ בלבד, ששה חודשים לפני שדרישת הביטוח נשלחה לתובע? ת. הם דיברו איתי גם בטלפון, זה לא רק דרישה בכתב שהגיעה אח"כ, היו לי כמה מוניות מבוטחות אצלם, לא הגעתי איתם להסדר, פניתי לנתבע ביקשתי שיסדיר את עניין התשלומים ופנו לעורכי דין והוציאו לי את הנשמה... שילמתי 5,550 ₪. לא היה לי כסף לכן לא שילמתי בזמן. תשובה זו של התובע מהימנה עליי ויש בה מן ההיגיון. כחיזוק לכך התובע צירף קבלות בסך 5,550 ₪ עבור תשלום בגין השתתפות עצמית ששולמו באוגוסט 2012. לפיכך התובע לא דרש תשלום ביתר והסכום המצוין בשטר אף נמוך מהסכום אותו שילם התובע. נוכח כל האמור לעיל אני מקבל את התביעה. התובע רשאי להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל בתיק 26-06318-11-0 ועיכוב ההליכים שם מבוטל. בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט בסך כולל של 2,500 ₪. שטר חובמוניתחובשטר