גובה שכר טרחת עורך דין בייצוג בועדות של משרד הביטחון לפניי תביעה לתשלום שכר טרחה עבור מתן שירותים משפטיים. זהות הצדדים ורקע עובדתי מוסכם - התובע, עו"ד X (להלן: "X"), עוסק בין היתר בייצוג נפגעים מכח חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 (להלן: "חוק הנכים"). הנתבע 1, מר X X, נפגע במהלך שירותו הצבאי ברגלו השמאלית ונגרמו לו נזקי גוף (להלן: "הפגיעה"). לאור הזהות בשם המשפחה של שני הנתבעים, יכונה נתבע 1 להלן בשמו הפרטי - "X" ואביו, הנתבע 2, מר סימון X יכונה להלן - "סימון". שני הנתבעים יחדיו יכונו להלן "הנתבעים". אין חולק כי X החל בעצמו את ההליכים לצורך קביעת דרגת נכות לפי חוק הנכים, ייצג את עצמו מול שתי ועדות רפואיות - וביום 23/10/2008 קבעה הועדה הרפואית כי לX נותרה נכות רפואית זמנית בשיעור של 11% (להלן: "החלטת הועדה הראשונה"). X לא היה שבע רצון מהחלטת הועדה הראשונה, ובשלב זה, X בליווי סימון, פנו אל X לצורך ייצוג משפטי. ביום 8/12/2008 חתם X במשרדו של X על הסכם שכר טרחה (להלן: "ההסכם") וסימון חתם כערב לחיוביו של X מכח ההסכם. אין מחלוקת כי עובר לפגישה במהלכה נחתם ההסכם, היתה עוד פגישה בין X לבין הנתבעים, כמה ימים קודם לכן. לצורך המשך הדיון יובא נוסח ההסכם כלשונו: "אני הח"מ, שלום X X מתחייב לשלם לעו"ד אורי X תמורת טיפולו בהגשת ערר לועדה הרפואית העליונה שליד משרד הביטחון, שכר טרחה כדלקמן: עבור בדיקת החומר וגיבוש עמדה - סכום של 11,550₪ ב-5 שיעורים חדשיים רצופים החל מחודש זה. יוחלט על המשך טיפול - סכום נוסף של 11,550 ₪ שישולם ב-5 שיעורים חדשיים רצופים מיד עם קבלת דרישת עו"ד X לתשלומו - במקרה של ערעור לבית המשפט. וכן - שלושים אחוז (30%) מהתגמולים והטבות נלוות שאקבל ממשרד הביטחון במשך 72 חודש או מהמענק החל ממועד תחילת הזכאות, במובן הבא: תיקבע לי דרגת נכות זמנית - מההפרש בין דרגת הנכות הזמנית כיום (10%) לבין דרגת הנכות הזמנית שתקבע לי. תיקבע לי דרגת נכות קבועה - מכל דרגת הנכות שתיקבע לי בצרוף ההפרשים לפי חוק הקצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום) ובתוספת מס ערך מוסף. כן מתחייב אני לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בניהול ההליכים הנ"ל, לרבות שכר טרחה רופאים מומחים ומס ערך מוסף." X הגיש בשם X ערעור בפני הועדה הרפואית העליונה שליד משרד הביטחון (להלן: "הועדה העליונה"), אשר קבעה כי הנכות הזמנית בשיעור של 11% תקפה לשנה נוספת. בעקבות קביעה זו של הועדה העליונה, הגיש X בשמו של X ערעור לבית המשפט, אשר נמחק לבקשת X סמוך לאחר הגשתו. לאחר הליכים נוספים בפני ועדות נוספות בטיפול X - נקבעו לX 15% נכות קבועה. עוד אין מחלוקת, כי הנתבעים שילמו לX עד כה שכר טרחה בסך של 2,000 ₪ בנוסף לתשלום למומחה הרפואי מטעמם, אשר שולם ישירות למומחה. טענות הצדדים - לטענת X על הנתבעים, לשלם לו שכר עבור שלושת הרכיבים הבאים: (א) הכנת התיק - 11,550 ₪; (ב) הגשת הערעור - 11,550 ₪; (ג) 30% מהתקבולים שקיבל X, והכל בניכוי 2,000 ₪ ששולמו "על חשבון". לטענת הנתבעים, X לא העניק להם את הטיפול המשפטי אותו התחייב לתת ועל כן הם אינם חייבים לו דבר. עוד טוענים הנתבעים כי נוסחו של ההסכם אינו משקף את ההסכמות שהושגו עם X בפגישות במשרדו, במיוחד לגבי הרכיב השלישי. עוד מעלים הנתבעים טענות של חוסר תום לב מצידו של X, עושק וניצול חולשתם של הנתבעים, עשיית עושר ועוד. החלטת הרשם בבקשת הרשות להגן - התביעה הוגשה בתחילה בסדר דין מקוצר, וביום 8/7/2012 נתן כבוד הרשם הבכיר זייתוני לנתבעים רשות להגן חלקית (להלן: "החלטת הרשם") - לאחר דיון במהלכו נחקרו הצדדים. בהחלטת הרשם נקבע כי לגבי רכיב (א) - השכר עבור הכנת התיק - טענת ההגנה הינה "הגנת בדים", ולא ניתנה לגביה רשות להתגונן. בהתאם, לאחר קיזוז הסך של 2,000 ₪ ששולמו, ניתן פסק דין חלקי כנגד הנתבעים לפיו עליהם לשלם לתובע 9,550 ₪. לגבי רכיב (ב) - השכר בגין הגשת הערעור - ניתנה רשות להגן ללא תנאי. לגבי רכיב (ג) - 30% מהתקבולים - ניתנה רשות להגן בכפוף להפקדת 5,000 ₪ בקופת בהמ"ש. התשתית הראייתית - לפניי העידו X (לגבי תצהירו ת/1); X (לגבי תצהירו נ/1); וסימון (לגבי תצהירו נ/2). כמו כן, הוגשו על ידי הצדדים כתב הערעור לבית המשפט, החלטות הועדה הרפואית והועדה העליונה וכיוצ"ב מסמכים. דיון והכרעה - לאחר בחינת התשתית הראייתית ושקילת טענות הצדדים, מסקנתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן אפרט את הנימוקים למסקנתי זו. רכיב (א) - השכר עבור הכנת התיק: טענות הצדדים לגבי רכיב זה כבר הוכרעו בהחלטת הרשם, ואין עוד צורך לדון בהן. רכיב (ב) - השכר עבור הגשת הערעור: אמנם הוכח כי הוגש ערעור מטעם X באמצעות X (ע"ו 14046-07-09 בבהמ"ש המחוזי חיפה), אך לשיטתי אין לפסוק לזכות X שכר טרחה בגין הגשת הערעור, מחמת כמה טעמים מצטברים. ראשית, לא הורם הנטל להראות כי הערעור הוגש על דעתם של X או סימון ובאישורם - ואזכיר כי בסעיף 2 להסכם נקבע כי הזכאות לתשלום מותנית בכך ש"יוחלט" על צעד זה או אחר. לשיטתי, המשמעות חייבת להיות שהמדובר בהחלטה משותפת של עורך הדין ושל הלקוח, לפני הגשת הערעור, במיוחד לאור המשמעות שיש לדבר בכל הנוגע לתוספת שכר הטרחה. X לא הוכיח כי התייעץ עם מי מהנתבעים טרם הגשת הערעור וכי קיבל את הסכמתם ואישורם להגשת הערעור מראש (והשוו לכך שהוא כן מציין שהתייעץ איתם טרם הפניות לועדה העליונה - עמ' 20 שורות 24-25). לא מצאתי שניתן לקבל את טענתו שבסעיף 11 לתצהירו (שם טען כי X אישר לו להגיש את הערעור), והעובדה כי ביום 21/9/2009 הוא שלח להם מכתב לגבי כך שהוא יבקש למחוק את הערעור - אינה משנה את העובדה שהוא לא שיכנע אותי שביקש את אישור הלקוח מראש להגשתו. X הכחיש מפורשות שהיתה התייעצות או החלטה משותפת טרם הגשת הערעור (עמ' 26 שורות 27-30) ואף סימון הצהיר כי X לא קיבל את האישור להגיש ערעור (סעיף 19 לתצהיר) והוא לא נחקר לגבי נושא זה. מכאן, שX לא הוכיח שהוא קיבל את אישור הלקוחות להגיש את הערעור, לא הוכח ש"ההחלטה" לגבי הגשת הערעור היתה החלטה משותפת - והוא לא זכאי לשיטתי לדרוש שכר לגבי פעולה שכזו. שנית, יש לראות כי X עצמו הודה, כי הוא נוהג להגיש ערעורים כגון זה שהגיש בשם X באופן כמעט אוטומטי, על מנת לעמוד בסד הזמנים להגשת הערעור כפי שנקבע בחוק (עמ' 21 שורות 4-12). X הסביר כי כאשר הפרוטוקול של הועדה מבושש להגיע לידיו, הוא תמיד מגיש ערעור, כדי שלא "לאחר את המועד", ורק אחר כך - כשהוא מקבל לעיונו את ההחלטה אשר עליה הוא מערער - הוא לומד אותה לעומק ומחליט אם יש טעם בהמשך בירור הערעור (עמ' 21 שורות 17-21). הוסיף והסביר X כי אם הוא מוצא שאכן נפלה טעות משפטית בהחלטה נשוא הערעור - הוא ממשיך בהליך, ואם לא - הוא מבקש את מחיקת הערעור, כפי שהיה במקרה זה. אולי הפרקטיקה המתוארת נראית לX סבירה, אך לא מצאתי כי היא יכולה להקים חבות מצד הלקוחות לשלם לו 11,550 ₪. שלישית, היות והערעור נמחק עוד לפני שבוצעה לגביו פעולה זו או אחרת - הטיפול בוודאי שאינו מצדיק את השכר המלא שהיה מקום לגבות לו היה מנהל X את ההליך בבהמ"ש. רביעית, יש לראות כי הודעת הערעור אינה כוללת נימוקים מהותיים כלשהם והיא למעשה "שלד" של ערעור, שכולל שני משפטים, שמתאים כמעט לכל סיטואציה (ואכן, כך ניתן לצפות שיראה "ערעור סטנדרטי" שכל מטרתו היא להיכנס מבעד לדלת המזכירות בזמן). X אף נשאל מדוע הערעור לא כולל נימוקים, והשיב: "איך אני יכול להביא את נימוקי הערעור לפני שראיתי את נימוקי הועדה?" (עמ' 21 שורה 30-31) - וכל מילה מיותרת. משמע, שהניסוח הסתמי של הערעור שהוגש (ת/2) בוודאי שימש את X לכל הערעורים הדומים, לא דרש עבודת הכנה כלשהיא, ובנסיבות - אין הצדקה לחייב את הנתבעים לשלם בגין הגשת הערעור. רכיב (ג) - 30% מהתקבולים: אזכיר שוב את הוראות ההסכם לגבי רכיב זה: ב. שלושים אחוז (30%) מהתגמולים והטבות נלוות שאקבל ממשרד הביטחון במשך 72 חודש או מהמענק החל ממועד תחילת הזכאות, במובן הבא: I תיקבע לי דרגת נכות זמנית - מההפרש בין דרגת הנכות הזמנית כיום (10%) לבין דרגת הנכות הזמנית שתקבע לי. II תיקבע לי דרגת נכות קבועה - מכל דרגת הנכות שתיקבע לי בצרוף ההפרשים לפי חוק הקצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום) ובתוספת מס ערך מוסף. לפי חישוביו של X, היות וסך התקבולים שקיבל X היה 92,569 ₪ (לאחר ניכוי המקדמות) - הוא זכאי לקבל 30% מהסך = 27,770 ₪, ובתוספת מע"מ = 32,214 ₪. הנתבעים טוענים בהקשר זה שלוש טענות עיקריות, ונדון בכל אחת במובחן. הטענה האחת היא כי ההסכמה בינם לבין X היתה שישולם לX סך השווה ל-30% מתוך התגמולים רק במידה ויקבעו לX למעלה מ-20% נכות, כלומר - רק אם הוא יהא זכאי לגמלה חודשית (ולא לתשלום מענק חד פעמי, כפי שהיה). לטענת הנתבעים, זו היתה ההסכמה בעל-פה וכי הכתוב בהסכם אינו משקף את ההסכמה שהושגה בין הצדדים בעל-פה. טענה זו של הנתבעים לא הוכחה עובדתית. X, בתצהירו ובעדותו הסביר כי הנתבעים הגיעו אליו לפגישה ראשונה במהלכה הסביר להם מה יהא שכר טרחתו (עמ' 20 שורות 6-9), אך כי הנתבעים לא התקשרו עמו באותה פגישה ראשונה, אלא רצו "לחשוב על זה". כמה ימים אחר מכן, הנתבעים הגיעו לפגישה שניה ורק אז הועלו על הכתב התנאים שסוכמו בעל-פה ואשר הובהרו לנתבעים גם בפגישה הראשונה וגם בשניה (עמ' 20 שורה 3). X מכחיש בתוקף שההסכמה היתה שהתשלום בשיעור של 30% תלוי בקבלת גמלה חודשית וכי הסכים שהתשלום יהא רק במקרה ותקבע נכות בשיעור של למעלה מ-20%. עדותו בהקשר זה לא נסתרה בחקירה הנגדית. X לעומת זאת, העיד בחקירתו בפני כב' הרשם כי הוסכם על תשלום של 30% רק במקרה שיקבעו 20% נכות ומעלה (עמ' 3 לחקירה בפני כב' הרשם, שורה 10, ושוב בעמ' 7 שורה 19, לאמור: "סיכמנו על 30% רק אם אקבל קצבה חודשית"). טענה זו חזרה על עצמה בשינוי מסוים גם בחקירה בפני - אך אינה אמינה ולא אוכל לקבל אותה. הגרסה סותרת את האמור במסמך חתום והיא אף אינה סבירה, שכן לשיטת הנתבעים X הסכים שהוא יקבל שכר רק אם X יקבל גמלה חודשית וויתר על קבלת שכר ברכיב זה במקרה וישולם מענק חד פעמי. זו אינה תוצאה סבירה וקשה לקבל גרסה לפיה עורך דין יוותר לגמרי על שכר במקרה והנכות נקבעת בשיעור נמוך מהמצופה. עוד אוסיף כי X טען בפני כב' הרשם כי ההסכם היה שX יקבל תשלום רק אם תתקבל גמלה חודשית, שכן - "מענק חד פעמי הייתי מקבל גם אם לא הייתי פונה לשום גורם" (עמ' 7), אלא שהדברים אינם מדוייקים שכן כאשר X התקשר עם X היתה לו נכות זמנית בלבד ולא נכות קבועה, והנכות הקבועה אשר בגינה ניתן לו המענק - נקבעה רק לאחר טיפולו של X (לרבות הגשת חוות הדעת של המומחה אשר אליו הפנה אותו X). לכן, לא מצאתי שהוכח שהיו הסכמות בעל-פה שסותרות את הכתוב, ואין צורך לחזור על ההלכות לגבי רף ההוכחה הנדרש על מנת להוכיח שהסכמות בעל-פה היו בניגוד להסכם בכתב. הטענה השניה של הנתבעים הינה כי הם כלל לא היו מסוגלים להבין את כתב היד של X בהסכם, וכי הוא נמנע מלתת להם עותק של ההסכם בתום הפגישה בה נחתם ההסכם. טענה עובדתית זו נכונה, שכן הוכח שהנתבעים לא קיבלו לידיהם עותק של ההסכם ואני אף מסכימה עם טענתם לפיה כתב היד קשה להבנה - ועם זאת, אין בכך כדי לחייב את המסקנה לפיה ההסכמות היו אחרות או לפיה אין מקום לשלם את מה שסוכם לשלם. מן הראוי ליתן בידי הלקוחות עותק של הסכם שכר הטרחה - ויש טעם לפגם בכך שההעתק נשאר רק בתיק של הלקוחות במשרדו של X והם זכו לראותו רק כשהחלו ההליכים; אך בין מחדל זה לבין קבלת טענת הנתבעים לפיה אין לחייבם לשלם - המרחק רב. שעה ששוכנעתי שההסכמות בעל-פה היו בדיוק כמו ההסכמות שהועלו על הכתב בחתימת שני הנתבעים - אין נפקות לכך שלא היה בידי הנתבעים עותק של ההסכם. ניתן אף לומר שאין כל קשר סיבתי בין המחדל שבאי מתן העתק לנתבעים לבין הנזק לו טוענים הנתבעים (ויודגש במיוחד שהם אפילו לא טענו שאם היו מקבלים העתק לידם ולו היו קוראים אותו - הם היו פועלים אחרת). טענה נוספת בהקשר זה היתה כי X הוסיף כמה שורות בהסכם שלא היו בו כאשר הנתבעים חתמו עליו (וראו את עדות סימון בפני כב' הרשם בעמ' 8 שורות 24-26 ואת תצהיריהם של הנתבעים). טענה זו, לגבי זיוף מצד X, נדחית מכל וכל ומוטב היה שלא להעלותה. אפנה במיוחד לכך שהיות ויש הסכמה לגבי תוכנו של סעיף 4II להסכם והמחלוקת היא לגבי סעיף 4I, לא סביר לקבל טענה לפיה X הוסיף במרמה בכתב ידו את סעיף 4I לפני סעיף 4II. הטענה השלישית והאחרונה של הנתבעים הינה שלו יקבל X לידיו את הסכומים לפי רכיב זה, בתוספת התשלום לפי רכיב (א) בגין הכנת התיק - אזי שהוא מקבל יותר ממחצית הסכומים בסך הכל. שהרי אם X קיבל בסך הכל כ-92,569 ₪ ואם X יקבל מתוך סכום זה את רכיב (א) בסך 11,550 ₪ ונוסיף לכך את רכיב (ג) בסך 32,214 ₪ - התוצאה היא שX מקבל 43,764 ₪ (11,550 + 32,214), וסכום זה הינו כ-47% מהסך שX קיבל, כלומר שלX ישתלמו מחצית מהכספים שלהם זכאי X בגין פגיעתו. לטענתם, המדובר בניצול, בכפיה ובעושק. בנקודה זו - אין לי אלא לומר שהתוצאה אכן קשה ומעוררת תהיות לגבי גובה השכר, אך לא מצאתי כי הדברים עולים כדי מצב בו יש להורות על ביטול החוזה מפאת כפיה, עושק או ניצול כנטען. השכר עבור לימוד התיק סביר וגבית 30% אינה כה בלתי מתקבלת על הדעת עד כדי שתעלה כדי עושק או ניצול. אשוב ואזכיר בהקשר זה כי הוכח שהנתבעים שבו לX והסכימו להתקשר עמו אחרי שהם ידעו מהם התנאים - והם היו יכולים לחשב בעצמם מה עשויה להיות התוצאה המספרית במקרה בו X לא יוכר בעל נכות בשיעור של למעלה מ-20%. אמנם, ניתן לראות בבירור שהתשלום במקרה של נכות שמזכה בגמלה, בטווח הארוך, נמוך בהרבה מהתשלום במקרה של נכות שמזכה בתשלום חד פעמי, שכן במקרה של גמלה - משתלמים 30% רק במשך 72 חודשים, ולאחר מכן, X היה ממשיך לקבל את הסכומים "לבד", ללא צורך לחלוק אותם עם X. לכן, מבחינה חשבונית, ככל שX היה מקבל את התשלום במשך חודשים רבים יותר - השיעור היחסי של X היה יורד, ואולי התוצאה הסופית הינה שלX היו מגיעים רק 10% או 20%. לעומת זאת, לגבי תשלום חד פעמי - X מקבל 30% באופן חד פעמי, וזהו אכן סכום גבוה, במיוחד אם משווים אותו ל"מסלול" השני (של הגמלה החודשית) ובמיוחד שמצרפים לכך את התשלום של 11,550 ₪ לצורך לימוד התיק. אלא שלא מדובר בתנאים חריגים עד כדי קיפוח ולא הוכח ניצול או עושק - והנתבעים לא הציגו כל חוות דעת או אסמכתאות לגבי השיעור הראוי של השכר. עוד יש לזכור כי עובדתית קבעתי שהוכח שהנתבעים ידעו מראש שזהו ההסדר, והיו יכולים שלא להסכים לו. בדומה - לא הוכח כי X ניצל מצוקה שבה היה מי מהנתבעים או כי ניסה "לעשוק" אותם - ויש לזכור כי הנתבעים היו אף יכולים להשוות את הצעתו של X להצעות של עורכי דין אחרים במשך פרק הזמן שבין הפגישה הראשונה לבין הפגישה השניה. נדמה לי שהנתבעים מאוכזבים מכך שהנכות הצמיתה לא הגיעה כדי למעלה מ-20% כפי שסברו שיהיה - ולכן, בדיעבד הם מצרים על כך שמשמעות ההסכם הינה שלX משתלמים כל כך הרבה כספים. אני מסכימה שהתוצאה קשה - אך לא שוכנעתי שמבחינה חוזית אפשר לקבל את טענות הנתבעים לגבי פגם בכריתת החוזה, או שתוכנו היה אחר מאשר הכתוב או כי X הפר את ההסכם. טרם סיום - אתייחס עוד לטענת הנתבעים לפיה X לא העניק את הטיפול שהתבקש ליתן וכי הוא לא ענה לטלפונים של הנתבעים - ואומר כי אף טענה זו של הנתבעים לא הוכחה עובדתית. סיכום - אשר על כן, על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לX 11,550 ₪ (בגין הכנת התיק) + 32,214 ₪ (בגין המענק) בניכוי 2,000 ₪ ששולמו = 41,764 ₪, בתוך 90 יום מהיום. סכום זה כולל את הסכום שלגביו ניתן פסק הדין החלקי ביום 22/7/2012, כך שאם שולם פסק הדין החלקי או חלק ממנו, יש לנכות מהסכום לתשלום מה שכבר שולם. בנוסף, היות והופקדו בקופת בהמ"ש 5,000 ש"ח בהתאם להחלטת הרשם - יש להעביר סכום זה לתובע על חשבון פסק הדין. לאור הערותי לעיל, ובשים לב למכלול הנסיבות, לא אוסיף על הסכומים הפרשי הצמדה וריבית ולא אעשה צו להוצאות לטובת X אשר ייצג ממילא את עצמו. אני ממליצה לעו"ד X לשקול שנית את הנוהל לגבי אי מתן העתקים של הסכמי שכר הטרחה ללקוחות שלו ואולי אף את הערותי לגבי הגשת הערעור האוטומטי ודרישת התלום לגביו. עורך דיןצבאשכר טרחת עורך דיןשכר טרחהמשרד הביטחון