נזקים במהלך גרירה על ידי גרר משטרתי בעקבות איסור שימוש מינהלי ברכב ניתנה על ידי קצין משטרה הודעת איסור שימוש מינהלי ברכב, כתוצאה מכך, כך נטען, נגרר הרכב על ידי גרר משטרתי אל מחסני ערובה של הנתבעת 1 (להלן, גם "נעמן"). בתום תקופת איסור השימוש הוחזר לתובע הרכב. או-אז הסתבר לו שנגרמו לו נזקים, אם במהלך גרירתו ואם במהלך אחסנתו במחסני נעמן. מכאן תביעתו. התביעה נתמכה על ידי דו"ח שמאי שהעלה נזקים בסכום של 4,846 ₪. כן נתבעו שכר טרחת שמאי בסך 750 ₪, הפסד בגין בטלה או השבתה של הרכב בסך 1,000 ₪ ועוגמת נפש בסך 2,000 ₪. התביעה הוגשה כנגד נעמן, וכן כנגד מדינת ישראל - משטרת ישראל (להלן, גם "המשטרה"), לנוכח אחריותה לנזקים הנטענים, משעה שנגרר הרכב. 2. נעמן והמשטרה התגוננו בפני התביעה. ככל שעסקינן במשטרה היא הגישה הודעת צד ג' הן כנגד נעמן, היא כאמור החברה המאחסנת, והן כנגד צד ג' 2 (להלן, גם "שגריר"), היא החברה הגוררת. מן ההודעה עולה כי המשטרה נקשרה בהסכמי גג עם נעמן, לעניין שירותי איחסון כלי רכב שנתפסים על ידה כדין, והן עם שגריר, לעניין שירותי גרירת רכבים כאמור. נעמן ושגריר התגוננו בפני ההודעה. 3. משמכלול כתבי הטענות עמדו לנגד עיניי הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. 4. כיום, משעה שניצבים בפניי מכלול כתבי הטענות, נהירה הסיבה של גרירת הרכב. דומה שאין עוררין שהתובע נתפס על ידי המשטרה בעודו נוהג במהירות מופרזת. עלה כנגדו חשד כי הוא נמצא תחת השפעת אלכוהול והוא סירב לבצע בדיקת "ינשוף". משכך, ובהתאם להוראות כל דין, החליטה המשטרה לתפוס את רכבו. כתוצאה מכך נגרר הרכב על ידי שגריר, ואוחסן במחסני נעמן. 5. אקדים ואציין כי הנני דוחה, ובתוקף רב, את מכלול טיעוני נעמן ושגריר, בעקבות הרקע העובדתי האמור. כל אחת מהן, בתורה, מבקשת באורח נפסד "לעשות הון" מרקע זה. ב"כ נעמן רושם, בין היתר, כי "די באמור לעיל בכדי להבין 'עם מי יש לנו עסק'" (סעיף 1.3). ב"כ שגריר רושם, בסיכומיו, כי "בנסיבות מן הראוי לדחות את התביעה אף כאינטרס ציבורי. שהרי לא יעלה על הדעת ליתן 'פרס' לעבריין תנועה, במתן כספים שישמשו להשבחת רכבו, ולא ייתכן שתביעת התובע תצלח ויראה כאילו כלי רכב של נהגים פורעי חוק משופצים על ידי משטרת ישראל ו/או הפועלים מטעמה, ולכאורה ניתן כעין 'פיצוי' לעבריינים" (סעיף 12). 6. הטיעונים האמורים מקוממים. אכן דומה שהתובע הוא עבריין תנועה, שאז חזקה על הרשויות שנערכו לתגובה הולמת ככל שעסקינן במעשי העבירה שלו. אין לכך, ולתביעה האזרחית שבפניי, כל קשר. שהרי גם כשעסקינן בתפיסת רכבו של עבריין תנועה, על פי כל דין, לא פטורים המעורבים בכך מאחריות, ככל שמעשה הגרירה או האחסנה גורם לנזק. ולא זו בלבד אלא שהטיעונים משיגים, כשלעצמי, את המטרה ההפוכה. שהרי יכול לעלות מהם, לכאורה, כי לבן של נעמן ושגריר גס ככל שעסקינן ברכבים אלו ומשום כך סבורות הן, כי די בכך שעסקינן ברכבים של עברייני תנועה, על מנת להתיר להן להקל ראש במעשי הגרירה והאחסנה. נעמן ושגריר שוגות, ושגיאתן חמורה. כשלעצמי בדעתי להתייחס להליך שבפניי כאל הליך אזרחי "טהור", לכל דבר ועניין. עובדת היותו או אי היותו של התובע עבריין תנועה אינה מעלה ואינה מורידה לעניין שיקוליי. 7. ומשכך, דומה שכפות המאזניים נוטות בבירור לחובתו של התובע. אכן מצויים בפניי דו"ח שמאי מטעם התובע וכן רישומי קליטת הרכב הן על ידי מטרו גרר בע"מ (להלן - "מטרו"), שמן הסתם עובדת בשירותה של שגריר, של שגריר, ושל נעמן. 8. עיון בחוות דעתו של השמאי מטעם התובע מעלה כי הוא כלל אינו פותח במלאכת ההוכחה של קשר סיבתי בין נזקים פלוניים לבין אירועי גרירה ואחסנה. הדבר עולה כפורח, כבר בעמוד הראשון לדוח השמאי המצביע על כך שהוא נעשה בעקבות "תאונה". ברור שבכך לא סגי. שהרי לא מן הנמנע שנזקים רבים של הרכב, היו קיימים עובר לתפיסתו. התובע אף אינו מתיימר להמציא תחילת ראיה, למשל לעניין "היסטוריית" הטיפולים ברכב, עובר לתפיסתו. 9. בגדר סיכומי הטענות טוען ב"כ התובע כי למקרא צילומי הנזק של דוח השמאי הדעת נותנת שמדובר בנזקי גרירה או אחסנה. וכך, למשל, לעניין פגיעה וקריעת צמיג, פגיעה במצבר והצורך בהחלפתו מחדש, הפגיעה באגזוז הרכב מלמטה ועיקום שלדת הרכב ועובדת ניתוק האזעקה. כל אלו, לטעמו, הם "נזקים הממחישים רשלנות של הנתבעות בכך שלא שמרו על הרכב וכן נזקים של הרמה, העמסה והורדה" (סעיף 2 לסיכומיו). ואולם ברי לי שאלה הן סוגיות ששמאי רכב מיומנים לעסוק בהם. אכן מצפה הייתי, בהקשר של התביעה הנדונה בפניי שהיא איננה בגין תאונת דרכים, שהשמאי יטרח לקבל לעיונו את מסמכי שגריר ונעמן, ועל יסודם ינסה לפלח בין נזקים שהדעת נותנת שנגרמו עובר לגרירה, לבין נזקים שהדעת נותנת שלא יכולים היו להיגרם, אלא במהלך גרירה או אחסנה. 10. כך, לטעמי, הגם בהדגשה פחותה, גם ככל שעסקינן בנתבעות ובצדדי ג' שבפניי. אף בעלות דין אלו, בסיכום הטענות, מעלות תובנות שמעלות ביחס לכך שהנזקים הנטענים אינם קשורים כל עיקר למעשי הגרירה ו/או האחסנה. גם מהן מצפה הייתי שיתמכו טיעוניהן בחוות דעת של שמאי. כך, בעיקר, לנוכח העובדה שיש להן את היתרון בכך שהן מחזיקות בטפסי קליטת הרכב, אם לעניין הגרירה ואם לעניין האחסנה. 11. משכך, דומה שמרבית התביעה נדונה לכישלון. בדעתי להיענות למיעוטה המבוטל של התביעה, ככל שעסקינן בפריטים שניתן להסיק את קיומם, ולייחס אשם לבעלי הדין בקשר אליהם. 12. וכך, ככל שעסקינן במצבר בסך 650 ₪ והצורך בהחלפתו בסך 100 ₪. נעמן טוענת כי לנוכח מצבו של הרכב, עת הגיע לאחסנה, נמצא שהוא "ללא מפתחות". משום כך ברור שהנזקים לא נגרמו בזמן האחסנה. מנגד, מעיון של מטרו אני למד, ככל שעסקינן במצבר, שסומן הסימון "יש". משמע, ניתן לייחס את העדרו של המצבר לשגריר. טענת שגריר שאין ספק שהחלפת המצבר לא נבעה כתוצאה מהגרירה, אינה משמשת מענה להעדרו של המצבר. 13. תהיתי האם יש לגזור אותה גזרה בעניין נזקים בצמיג הקדמי ימני, החלפתו ואיזון בכיוון המתלה שלו ושוכנעתי כי אין לגזור אותה גזירה. שהרי באישור מטרו מצאתי אישור להימצאותו של "צמיג רזרבי", ולא צמיג אחר. 14. באישור מטרו מצאתי כי צויינו "שריטוט (כך!) מסביב לרכב" ובאישור שגריר מצאתי כי צויינו "סריטוט (כך!) מכות סביב לרכב". באישור נעמן מצאתי שורה ארוכה של מפגעים ופגעים ברכב, שעה שנקלט שם. כאמור התובע לא התיימר לפלח בין נזקים אפשריים אלו, שהוא לא זכאי לפיצוי בגינם, ולנזקים אחרים שאולי הוא זכאי לפיצוי בגינם. 15. מקובלת עליי עמדת התובע שיריבתו הנכונה היא המשטרה. אכן המשטרה נקשרה בהסכמים שנקשרה, הן עם נעמן והן עם שגריר. משום כך, ככל שתחוייב, היא זכאית לשיפוי מנעמן או משגריר. בכך ניתן לגזור גזירה שווה עם המתחייב מפסק דינו של השופט מצא ב-ע"א 8060/95 הנהלת בתי המשפט, משרד המשפטים נ' אב-חן אחסנה בע"מ פ"ד נד(1) 364. שם נדונה אחריותו של מוציא לפועל לעניין מעוקלים שנתפסים מכוח סמכותו הסטטוטורית. אכן אף הנהלת בתי המשפט מתקשרת עם גורמים חיצוניים לשמירת של המעוקלים, "אלא שבהעבירה את הביצוע של תפקיד כזה לגורם חיצוני אין הרשות מתפרקת מן האחריות לביצועו התקין. על התפקיד של שמירת מעוקלים חל דין זה ביתר שאת, שכן גם כשהמוציא לפועל מפקיד את המעוקלים לשמירתו של גורם אחר, השליטה במעוקלים נותרת בידיו" (עמ' 371). 16. העולה מכל אלו שהתובע השכיל להוכיח רק סכום פעוט העולה לסך של 750 ₪. בסכום זה יש לחייב את המשטרה והיא זכאית לשיפוי בגין כך משגריר. הן משום זכייה זניחה זו, מחד-גיסא, והן משום הטיעון הנפסד של בעלות הדין כפי שצוין בראשית דבריי,מאידך-גיסא, אין בדעתי ליתן צו להוצאות. 17. לפיכך הנני דוחה התביעה כנגד הנתבעת 1. הנני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 750 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 4.8.11 ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכום האמור ישולם לידיו הנאמנות של ב"כ התובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. הנני דוחה הודעת צד ג' של הנתבעת 1 כנגד צד ג' 2. הנני מחייב את צד ג' 2 לשפות את הנתבעת 2 בגין החיוב האמור בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום תשלומו לתובע ועד להשבתו לנתבעת 2. משטרהרכבגרירת רכבאיסור שימוש