רקע 1. ביום 10/1/2010 התקשרו התובעים והנתבעות בחוזה, שבגדרו רכשו התובעים מהנתבעות דירה בת חמישה חדרים, מס' 7 בקומה 2 בבניין ברחוב יוספזון 6 ברחובות, תמורת 1,428,134 ₪. (להלן: "החוזה" ו"הדירה", לפי העניין). (ההסכם על נספחיו צורף כנספח א' לכתב התביעה). צד ג' (להלן: "א.ש.י."), היא חברה בת של הנתבעת 2, ועל פי המבוא לחוזה היא הקבלן שבנה את הבניין ואת הדירה עבור הנתבעות. צד ד' (להלן: "יענים") היא חברה אשר בשלב מסוים פעלה כקבלן משנה מטעם א.ש.י.. מועד המסירה על פי המבוא לחוזה נקבע ליום 31/12/2010. בפועל, נמסרה החזקה בדירה לתובעים ביום 21/12/2010 לצרכי אחסנה בלבד (נספחים 4 ו-6 לכתב ההגנה). ביום 2/11/2010 ערכו הנתבעות באמצעות א.ש.י. ובנוכחות התובע פרוטוקול מקדים לפני מסירת החזקה בדירה לתובעים ובו פורטו ליקויים שונים הנראים לעין (נספח 3 לכתב ההגנה). פרוטוקול ליקויים דומה נערך גם במועד המסירה ביום 21/12/2010 (נספח 6 לכתב ההגנה). טענות התובעים 2. הנתבעות לא עמדו בדרישות החוזה והדין באשר לטיב הבנייה. על פי חוות דעת המהנדס יואל בן-עזרא, מיום 13/3/2011, נמצאו בדירה ליקויים שעלות תיקונם 81,562 ₪, כולל פיקוח בשיעור 10% מעלות תיקון הליקויים, ומע"מ בשיעור 16%. (נספח ב' לכתב התביעה). עבור חוות הדעת שילמו התובעים 2,500 ₪ (נספח 6 לכתב התביעה). 3. חוות הדעת הועברה אל הנתבעות, אשר מינו מומחה מטעמן לבדוק את הדירה ואת חוות דעת המומחה מטעם התובעים. המומחה מטעם הנתבעות, אדריכל אבי גולדשטיין מצא ליקויים שעלות תיקונם 3,775 ₪ בלבד, בצירוף מע"מ. עלות זו תקטן אם יבוצעו התיקונים על ידי הנתבעות או א.ש.י.. מסקנתו של האדר' גולדשטיין היא שמדובר בתיקונים בהיקפים קטנים, שלביצועם לא נדרש פיקוח הנדסי כלשהו. התובעים טוענים שבהכחשת הליקויים הנטענים על ידי התובעים איבדו הנתבעות את הזכות לתקן את הליקויים בעצמן. 3. ביצוע התיקונים יחייב את התובעים לפנות את הדירה לתקופה של חודשיים ימים לפחות. את עלות העברת הדירה ודיור חלופי מעריכים התובעים בסכום של 15,000 ₪. על אלה מבקשים התובעים להוסיף פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין טרחה ועגמת נפש. כניסת התובעים לדירה, בטרם ניתן טופס לאכלוס הבית נגרמה כתוצאה מהודעה שהודיעו הנתבעות ביום 18/11/2010 ולפיה היתר לאכלוס הדירה עתיד להתקבל בימים הקרובים, ולפיכך מוזמנים התובעים לפגישה של סגירת חשבון (נספח ב' לתצהיר התובע). 4. בנוסף לרכיבי התביעה דלעיל טוענים התובעים כי נאלצו להסיר בכוחות עצמם בליטה שהייתה בחדר האמבטיה, ואינה מופיעה בתוכניות. תמורת עבודה זו שילמו התובעים 3,500 ₪. כמו כן, התובע נאלץ לקחת 3 ימי חופשה מהעבודה כדי להיות נוכח בעת ביצוע תיקונים בדירה על ידי הנתבעות. הנתבעות ביטלו את ביצוע התיקונים, אך לתובע אבדו 3 ימי חופשה הנאמדים בסך 2,250 ₪. זאת ועוד, הואיל והתובעים קיבלו דירה ללא חשמל, והיו מחוברים לגנרטור משך כשבוע וחצי, התקלקל המדחס של המקרר, ותמורת תיקונו ששילמו התובעים סך של 600 ₪. 5. על יסוד כל אלה מבקשים התובעים לחייב את הנתבעות לשלם להם את הסכומים הבאים: א. עלות תיקון הליקויים בסך 81,562 ₪, ושכר המומחה בסך 2,500 ₪; ב. עלות הובלה ואחסון של הריהוט ודיור חלופי לתקופת התיקונים - 15,000 ₪; ג. פיצוי בגין טרחה ועגמת נפש בסך 20,000 ₪; ד. תיקון הבליטה בחדר אמבטיה - 3,500 ₪; ה. עלות תיקון המדחס של המקרר - 600 ₪; ו. ביטול ימי עבודה של התובע - 2,250 ₪; סך כל נזקי התובעים עומדים על 125,412 ₪. התובעים מעמידים את תביעתם על סך של 100,000 ש"ח, לצרכי אגרה. טענות הנתבעות וההודעה לצד שלישי 6. על פי החוזה נקבע מועד המסירה ליום 31/12/2010, תוך מתן אפשרות לאחר במסירת הדירה למשך 3 חודשים נוספים. הנתבעות עמדו במועד המסירה שנקבע בחוזה, אך התובעים ביקשו לקבל את הדירה מוקדם יותר. הדירה נמסרה לתובעים, לבקשתם, לצרכי אחסון בלבד כבר ביום 21/12/2010 אך הם עברו להתגורר בה בניגוד להתחייבותם בכתב (נספח 4 לכתב ההגנה), ואף השמיצו את הנתבעות בכלי התקשורת על כך שקיבלו דירה שאינה מוכנה ואינה מחוברת לחשמל. זאת ועוד, בטרם מסירת החזקה בדירה לתובעים, נכנסו התובעים לדירה בחודש יולי 2010 וביצעו בה שינויים בחדר האמבטיה, לרבות שבירת קיר. הנתבעות התרו בתובעים בכתב על מעשים אלה, אך נעתרו לבקשתם להשאיר את המצב בחדר האמבטיה כפי שהוא לאחר השינויים (נספחים 1 - 2 לכתב ההגנה). 7. לכל אורך הדרך התלוננו התובעים על ליקויים שונים בדירה והנתבעות לא חסכו כל מאמץ כדי לתקן את הליקויים ולהשביע את רצון התובעים. כפי שצוין בכתב התביעה, מומחה מטעם הנתבעות בדק את הדירה ומצא בה ליקויים קלים, אותם היו הנתבעות נכונות לתקן מיד. התובעים סירבו להצעת התיקון של הנתבעות. הנתבעות הציעו למנות מומחה ניטראלי מטעם שני הצדדים אשר יכריע במחלוקות שביניהם. התובעים סרבו להצעה. הנתבעות עומדות על זכותן לתקן ליקויים שיאותרו על ידי מומחה מטעם בית המשפט. 8. מוכחשים הנזקים הנוספים הנטענים על ידי התובעים. התובעים נטלו על עצמם את האחריות לכל נזק שייגרם להם כתוצאה מכניסתם המוקדמת לדירה, לצרכי אחסון. 9. הנתבעות שלחו הודעה לצד שלישי, לחברת א.ש.י., שהיא, כאמור, חברה בת של הנתבעת 2. העד מטעם הנתבעות - מר שרון פרשקובסקי - הוא גם העד מטעם א.ש.י., והוא משמש מנכ"ל משותף של הנתבעת 2 ושל א.ש.י.. ביסוד ההודעה לא.ש.י. מונח הסכם מיום 11/11/2007, שנכרת בין הנתבעות ובין א.ש.י., בו התחייבה א.ש.י. כלפי הנתבעות לשאת בכל תוצאה בתביעה שעניינה ליקויי בניה. א.ש.י. אינה מתכחשת להתחייבותה כפי הנתבעות, אך היא חוזרת על כל טענות הנתבעות כלפי התובעים. ההודעה לצד רביעי, ההגנה והתשובה 10. א.ש.י. ויענים התקשרו בהסכם שבו התחייבה יענים כלפי א.ש.י. לבצע עבודות גמר שונות בפרויקט הבנייה ברחובות, ובכלל זה בדירה (ההסכם צורף כנספח ד' להודעה לצד רביעי, להלן "הסכם יענים"). על פי סע' 11 להסכם יענים, התחייבה יענים לשאת באחריות מלאה לליקויים בעבודות שתבצע ולכל נזק והוצאה שייגרמו לא.ש.י. או לאחרים כתוצאה מליקויים בתכנון העבודות או התרשלות בביצוען. לפיכך, ככל שתחויב א.ש.י. בתשלום כלשהו כלפי הנתבעות בגין תביעת התובעים, על יענים לשפות אותה ולשלם את הוצאותיה. 11. יענים מבקשת לדחות את ההודעה נגדה. בהליך בוררות שהתקיים בין א.ש.י. ויענים, בפני הבורר דן אורמן, חויבה א.ש.י. לשלם ליענים סך של 83,130 ₪. א.ש.י. מבקשת להתחמק מקיום פסק הבורר שאושר על ידי בית המשפט, ועל כן הגישה הודעה זו. הכרעת הבורר היא בבחינת מעשה בי דין בין א.ש.י. ויענים, ועל כן הוגשה ההודעה שלא כדין. לעצם העניין, יענים סולקה מהפרויקט על ידי א.ש.י. ולא השלימה את העבודות עליהם הוסכם בין א.ש.י. ובין יענים. אין קשר בין העבודות שביצעה יענים בפרויקט ובין הליקויים הנטענים על ידי התובעים. העבודות מושא הליקויים הנטענים בוצעו על ידי א.ש.י. או קבלני משנה אחרים מטעמה, ולא על ידי יענים. לפיכך, יענים אינה אחראית בגין הליקויים הנטענים ויש לדחות את ההודעה נגדה. זאת ועוד, לזכות יענים עומד עיכבון שמוחזק בידי א.ש.י. וכל חיוב שתחויב בו יענים יש לקזז מסכום העיכבון. 12. על טענות יענים משיבה א.ש.י. כך: פסק הבוררות אינו בגדר מעשה בי דין הואיל וכלל לא דן בעניין ליקויי הבנייה שבאחריות יענים כי אם בטענות במישור החוזי שבין א.ש.י. ובין יענים. לא קיימים, אפוא, השתק עילה או השתק פלוגתא כתוצאה מפסק הבורר. לעצם העניין, מפנה א.ש.י. לרשימת ליקויים המפורטים בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, שלטענתה מתייחסים לעבודות שבוצעו על ידי יענים. חוות דעת מומחה בית המשפט, המהנדס יקי נחמן 13. מיניתי את המהנדס יקי נחמן כמומחה מטעם בית המשפט (להלן - המומחה) ליתן חוות דעת בנושא ליקויי הבניה הנטענים בתיק זה. המומחה ערך את חוות דעתו ביום 01/07/2012. על פי חוות הדעת, חלק מהליקויים הנטענים על ידי התובעים לא קיימים, וחלקם קיימים וניתנים לתיקון. הוא מצא ליקויי בניה שעלות תיקונם לתובעים 24,775 ₪, בתוספת מע"מ, ובתוספת פיקוח הנדסי בסך 3,500 ₪ ומע"מ. משך ביצוע התיקונים 10 ימי עבודה בהם אין צורך לפנות את הדירה. בתשובות לשאלות הבהרה ששלחו התובעים אל המומחה, ציין המומחה, בין היתר, כך: א. מנגנון הנעילה שהותקן בדלת הדירה הוא שווה ערך למנגנון שהיה נהוג בעבר ובו נעילה לכיוון הרצפה. אם יימצא שיש להחליף מנגנון עלות ההחלפה היא 850 ₪; ב. מסתור הכביסה אינו מחויב במעקה לפי תקן 1142. ג. אין מקום לשנות את מיקום הדוד וגבהו. עלות יישור הדוד - 50 ₪. ד. אין מקום לדיפון נוסף של האמבט. אם יימצא שיש צורך בכך עלות הדיפון - 600 ₪; ה. במועד קבלת היתר הבנייה לא חייב התקן שימוש בזכוכית רבודה במעקה. אם יימצא שיש לחייב החלפה של הזכוכית עלות ההחלפה בזכוכית רבודה - 2,500 ₪. ו. עלות של 3,200 ₪ הקבועה בחוות הדעת לעניין צביעת הדירה מתייחסת לחלקי הדירה שיתוקנו על פי רשימת הליקויים שבחוות הדעת. ההליכים והראיות 14. ביום 17/3/2013, על יסוד הסכמת הצדדים, הוריתי לצדדים לתאם מועד לביצוע התיקונים המפורטים בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, ולאחר מכן לזמן את המומחה ליתן חוות דעת משלימה. בסמוך לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 8/9/13 התברר שהתיקונים עליהם הוסכם לא בוצעו. כל אחד מהצדדים מטיל את האחריות לאי ביצוע התיקונים על הצד שכנגד. הנתבעות טוענות שהתובעים הכשילו את ביצוע התיקונים בכך שהערימו דרישות חדשות לבקרים כתנאי לביצוע התיקונים. התובעים טוענים, מצדם, כי הדרישות שהעלו נועדו להבטיח שהליקויים יתוקנו כהלכה ומשלא שוכנעו שכך יהיה לא התאפשר ביצוע התיקונים. 15. מטעם התובעים הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע, אליו צורפו הנספחים שצורפו לכתבי הטענות מטעם התובעים, ומסמכים נוספים, להם אדרש להלן לפי הצורך. 16. מטעם הנתבעות וא.ש.י. הוגש תצהיר עדות ראשית של מר שרון פרשקובסקי - מנהל בנתבעת 2 ובא.ש.י. גם לתצהיר זה צורפו נספחים שצורפו לכתבי הטענות ונספחים נוספים אליהם אתייחס במידת הצורך בהמשך. 17. מטעם יענים הוגש תצהיר עדות ראשית של מר יגאל פרסי, מנהל יענים. דיון והכרעה 18. לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק בית המשפט, לרבות חוות דעתו של המומחה, ובטענות הצדדים אלה ממצאיי בעניינים שבמחלוקת: א. ביום 14/10/2010 שלחו הנתבעות לתובעים הודעה על כך שמועד המסירה הצפוי של הדירה "עודכן לתחילת חודש דצמבר 2010". (נספח 5 לתצהיר פרשקובסקי). יחד עם זאת, הכניסה לדירה בטרם הושלמה וחוברה לחשמל נעשתה לפי בקשת התובעים, שהתחייבו לקבל חזקה לצרכי אחסון ובפועל נכנסו להתגורר בדירה. ב. הנתבעות ביצעו תיקונים שונים של ליקויים שאותרו על ידי הדיירים, והיו נכונות לבצע תיקונים נוספים (ר' סיכום פגישה מיום 13/2/2011). הנתבעות הציעו להעביר את ההכרעה בעניין ליקויים שבמחלוקת להכרעה של מומחה ניטראלי, התובעים סרבו להצעה והגישו את התביעה. התיקונים עליהם הוסכם במסגרת ההליכים בתיק, לא בוצעו בסופו של יום. אני סבור שהתובעים הכבירו דרישות רבות ובלתי סבירות והכשילו את ביצוע התיקונים. ג. חרף הליקויים שתיקנה הנתבעת עובר למסירת הדירה לתובעים, במסגרת בדיקה שבוצעה על ידי מומחה בית המשפט נמצאו ליקויים שעלות תיקונם לתובעים היא 24,775 ₪, לא כולל פיקוח הנדסי ומע"מ. בהתייחס לתשובות המומחה לשאלות ההבהרה מטעם התובעים אני רואה לדחות את כל טענות התובעים בדבר תוספת שיש להוסיף על הסכומים הנקובים בחוות הדעת. תשובות המומחה לשאלות ההבהרה מקובלות עלי במלואן. ד. אשר למחלוקת שבין א.ש.י. ליענים - רוב מוחלט של הליקויים שאותרו על ידי המומחה מטעם בית המשפט אינו מתייחס לעבודות שבוצעו על ידי יענים. 19. לאור הממצאים דלעיל, להלן מסקנותיי: א. אני מקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לענין הליקויים הקיימים בדירה, ועלות תיקונם. משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לו נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, יאמץ בית המשפט את ממצאיו של המומחה, אלא אם קיימת סיבה ממשית שלא לעשות כן (ע"א 293/88 חב' יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ). במקרה שלפני לא מצאתי כל סיבה שלא להסתמך על חוות דעת המומחה. איני רואה מקום לחייב את הנתבעות בעלות הליקויים שלא אושרו על ידי מומחה בית המשפט ובהם: דיפון אמבט, זכוכית לא רבודה, דלת הכניסה, חלל הכביסה, והריצוף. תשובות המומחה לשאלות שנשאל בעניינים אלה הניחו את דעתי. ב. זכות התיקון של הקבלן איננה זכות מוחלטת והיא תלויה בנסיבות העניין. יש לאפשר לקבלן לתקן את הניתן לתיקון, כאשר הוא מודה בליקויים, וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית. הזכות אינה ניתנת לקבלן המכחיש את עצם הליקויים או המזלזל בהם מראש (ע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה, פ"ד נ(2) 858 (1996)). יחד עם זאת, בסע' 30 - 31 לפסק הדין בת"א (מחוזי - חיפה) 889/98, אופק אריה וטוני נ' שיכון בע"מ, קובע כב' הש' עמית שזכותו של הקבלן לתקן את ליקויים בעצמו מעוגנת בסע' 4(ב) לחוק המכר (דירות), וכי הקבלן אינו מאבד זכות זו רק מחמת שהוא חולק על ממצאי חוות הדעת מטעם רוכשי הדירה. הקבלן אינו מחויב לקבל את חוות הדעת מטעם רוכשי הדירה על קרבה וכרעיה, והוא רשאי לחלוק על ממצאיה, ובלבד שיציע בתום לב מנגנון לבירור הליקויים שבמחלוקת. עוד קובע השופט עמית שבמקרה שהרוכש אינו מאפשר לקבלן לבצע את התיקונים בכוחות עצמו, לא יצא הקבלן פטור בלא כלום אלא ששיעור הפיצוי ייקבע על פי העלויות לקבלן ולא על פי העלויות לתובעים. בענייננו הציעו הנתבעות מנגנון לבירור המחלוקות בין הצדדים, אך התובעים בחרו להגיש תביעה לבית המשפט על סכום גבוה באופן ניכר מעלות תיקון הליקויים. בנסיבות אלה יש לחייב את הנתבעת בעלות ביצוע התיקונים לנתבעת, ולא בשיעור עלותם לתובעים. עלות זו כולל גם עלויות פיקוח בשיעור מופחת אך אינה כוללת מע"מ, אותו הייתה הנתבעת זכאית לנכות לו היו התובעים מניחים לה לבצע את התיקונים. העלות לנתבעת נמוכה בכ-25% מהעלות לתובעים, אשר קבע המומחה בחוות דעתו. לפיכך, בגין הליקויים תשלמנה הנתבעות לתובעים סך של 21,206 ₪ בלבד. ג. לא מצאתי הצדקה לחיוב הנתבעות בעלות "התיקונים העצמיים" המפורטים בסע' 7 לסיכומי התובעים. ליקויים אלה אינם מפורטים בחוות דעת המומחה מטעם התובעים ואינם נתמכים בראיות חיצוניות לעניין עלותם (למעט קבלה בסך כ-600 ₪ בגין תיקון המקרר, שלגביו לא שוכנעתי שמדובר בתקלה שבאחריות הנתבעות). ד. לעניין עלות הובלת ואחסון ועלות דיור חלופי בתקופת התיקונים: המומחה מטעם בית המשפט קבע כי משך התיקונים 7 ימים בהם תהיה הדירה ראויה למגורים. בנסיבות אלה אין צורך בפינוי הדירה ואין צורך גם בדיור חלופי. לא שוכנעתי כי יש הצדקה לפינוי הדירה בתקופת התיקונים ועל כן איני רואה לחייב את הנתבעות בתשלום בגין פינוי הדירה, אחסון והובלה. התובעים טענו כי בשל מחלת האסטמה ממנה סובלת הילדה יהיה צורך מיוחד בפינוי הדירה. לא שוכנעתי כי כך הדבר. במידת הצורך יוכלו התובעים לדאוג לפתרון זמני וקצר עבור הילדה. אין צורך לפנות לשם כך את המשפחה כולה לתקופה של שבועיים ימים. ה. אני רואה לחייב את הנתבעות לשלם לתובעים החזר חלקי בלבד בגין חוות דעת המומחה מטעם התובעים, ואף זאת בכפוף להצגת קבלה שלא הוצגה עד כה. בגין הוצאות המומחה מטעם התובעים תשלמנה הנתבעות סך של 1,250 ₪ בלבד. הנתבעות תשלמנה את חלקם של התובעים בשכר המומחה מטעם בית המשפט. ו. לעניין טרחה ועגמת הנפש: הואיל והתובעים נערכו לכניסה מוקדמת לדירה על סמך הודעת הנתבעות מיום 14/10/2010, ונגרמה להם בשל כך טרחה ועוגמת נפש, אני רואה לחייב את הנתבעות לשלם לתובעים סך של 3,500 ₪ בגין רכיב זה של התביעה. ז. לעניין הוצאות המשפט - אמנם קיים פער ניכר בין סכום התביעה לבין הליקויים שנמצאו על ידי המומחה מטעם בית המשפט, אך התובעים זכאים להחזר הוצאות משפט באופן יחסי לזכייתם. ח. על פי הסכם השיפוי שבין צד ג' ובין הנתבעות תשלם צד ג' לנתבעות את הסכום שתשלמנה הנתבעות לתובעים, כאמור לעיל, בצירוף הוצאות אגרת משפט ששילמו הנתבעות בגין ההודעה לצד ג'. נוכח הזיקה שבין הנתבעות ובין צד ג' איני רואה מקום לחייב את צד ג' בתשלום הוצאות משפט נוספות. ט. במערכת היחסים שבין צד ג' וצד ד' אני רואה לחייב את צד ד' בסכום של 900 ₪ בלבד (סע' 5.22 5.35 ורכיב הרובה בסעיפים 5.44.3 ו5.44.4 בחוו"ד המומחה יקי נחמן). איני סבור שהוכחה אחריות צד ד' לליקויים נוספים כלשהם. צד ד' אינה אחראית לליקויי רטיבות שגרמו נזק לעבודות שביצעה. בנסיבות אלה לא היה מקום להגשת הודעה לצד ד' על מלוא סכום התביעה, ועל כן אין מקום לחייב את צד ד' בתשלום הוצאות משפט כלשהן כלפי צד ג'. ההיפך הוא הנכון. על צד ג' לשלם לצד ד' הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. הסכום של 900 ₪ ינוכה על ידי צד ג' מסך של 13,000 ₪ שמעוכב בידה והובא בחשבון בפסק הבורר. סוף דבר 20. הנתבעות תשלמנה הנתבעות לתובעים את הסכומים הבאים: א. 21,206 ₪ (75% מעלות תיקון הליקויים על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, כולל פיקוח, וללא מע"מ). ב. 3,500 ₪ (עגמת נפש וטרחה שנגרמו לתובעים עקב הודעה שגויה על הקדמת מסירת הדירה לתחילת חודש דצמבר 2012). ג. 1,250 ₪ (כנגד קבלה המעידה על תשלום סכום זה למומחה מטעם התובעים). ד. 2,925 ₪ (בגין חלקם של התובעים בשכר המומחה מטעם בית המשפט). ה. 750 ₪ (החזר חלקי של אגרות משפט). ו. 5,900 ₪ (שכ"ט עו"ד). סה"כ תשלמנה הנתבעות לתובעים סך של 35,531 ₪. התשלום ישולם תוך 30 יום. 21. צד ג' תשלם לנתבעות את הסכום שתשלמנה הנתבעות לתובעים, כאמור לעיל, בצירוף הוצאות אגרת משפט ששילמו הנתבעות בגין ההודעה לצד ג'. נוכח הזיקה שבין הנתבעות ובין צד ג' איני רואה מקום לחייב את צד ג' בתשלום הוצאות משפט נוספות. 22. צד ד' תשלם לצד ג' סכום של 900 ₪, אשר ינוכה מהעיכבון שמוחזק בידי צד ג'. מנגד, תשלם צד ג' לצד ד' הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, בתוך 30 יום. 23. הערה לסיום - בהצעת פשרה מיום 25/12/2013 ציינתי שתוצאות פסק הדין לא צפויות להיות שונות מן ההצעה באופן ניכר. אפס, בבואי לכתוב את פסק הדין שבתי ועיינתי בטענות הצדדים ומצאתי שבכל הנוגע לאי מתן הזדמנות נאותה לנתבעות לתקן את ליקויים - הצדק עם הנתבעות. מכאן השוני שבין ההצעה ובין תוצאות פסק הדין. עוד זאת, אני רואה לגנות את התופעה שהפכה לשגרה, של הגשת תביעות בגין ליקויי בנייה, בסכומים מופרזים ובטרם נעשה ניסיון כן ותם לב לאפשר לקבלן לבצע את תיקון הליקויים. בניהליקויי בניה