על הליכי הוצאה לפועל לא תחול התיישנות

חוק ההתיישנות מורה כי על הליכי הוצאה לפועל לא תחול התיישנות אולם נטען כי אין בכך כדי לפטור את הזוכה (המשיבה) מחובתה לחתור לסיומו של הסכסוך ולפירעון החוב בתיק ההוצאה לפועל. לטענתם, המשיבה השתהתה שנים רבות ולא פנתה אל המבקשים תוך שהיא מבצעת מניפולציות חשבונאיות, וכל זאת כאשר המבקשים סברו כי ההליכים הסתיימו בעקבות ההסכם. 20. עוד נטען, בסעיף 54 לסיכומי המבקשים, כי אף אם לא הייתה במקרה דנן התיישנות, הרי שהמשיבה פעלה בשיהוי רב של למעלה מעשר שנים, והדבר הינו חמור שבעתיים בהיות המשיבה רשות מנהלית המחויבת בחובת תום לב כלפי האזרח. 21. המבקשים טוענים כי לאור העובדה שמשיבה אינה מקיימת את ההסכם והעצימה את נזקיהם, לרבות הצורך בנקיטת מספר הליכים משפטיים - יש לחייבה בהוצאות עונשיות עבור שני ההליכים שננקטו, כולל ההליך של ביזיון בית המשפט. טענות המשיבה 22. לעניין ההתיישנות -המשיבה מפנה להחלטת בית משפט זה מיום 13.8.13, וטוענת כי דווקא תביעת המבקשים דינה להידחות מחמת שיהוי ניכר והתיישנות, מכיוון שהיא מוגשת לגבי הסכם משנת 2000, לאחר שחלפו למעלה מ -10 שנים מאז חתימתו, ולמרות שהמבקשים ידעו עוד בשנת 2004 , במסגרת ת.א. 705881/04, שהמשיבה לא שינתה את רישומם כמחזיקים בנכס. 23. לגופו של עניין, ניתן לסכם את טענתה העיקרית של המשיבה כי אין כל בסיס לפרשנות של המבקשים לפיה על המשיבה להעניק הנחה כלשהי לחוב , ורק לאחריה ישלמו המבקשים את היתרה. לטענת המשיבה , אין לכך זכר בהסכם, אלא נאמר בו במפורש כי הבקשה לביטול פסק הדין נמחקת וכי על המבקשים לשלם את מלוא החוב נשוא התביעה, אחרת יימשכו נגרם הליכי ההוצאה לפועל. 24. עוד נטען, כי גם אם המשיבה הייתה משנה את רישום המחזיק בנכס על שם מר יוחנן קרבסי - גם אז לא היה חל כל שינוי בחבותם של המבקשים לשלם את מלוא סכום החוב הואיל והם אלה שהחזיקו בפועל בנכס בתקופה הרלבנטית, טענה שלמעשה לא נסתרה על ידם. 25. המשיבה טוענת כי המבקשים הם אלה שהפרו את ההסכם כאשר לא שילמו את החוב המוטל עליהם בהתאם לפסק דין סופי וחלוט , ולכן אין מקום שהמשיבה תשנה את רישום הנכס על שמו של מר יוחנן קרבסי. לטענתה, כל שהוסיף ההסכם על פסק הדין הוא רק אפשרות של המבקשים לשלם את מלוא סכום החוב בתוך 40 ימים , ללא הליכי אכיפה, ואם יעשו כן - המשיבה תשנה לפנים משורת הדין את פרטי המחזיק בנכס על שם מר יוחנן קרבסי. דיון והכרעה 26. השאלות שעומדת בפנינו בתיק זה הינן: א. האם חלה התיישנות; ב. היה והתשובה לשאלה (א) שלילית - יהא צורך להכריע בשאלה כיצד יש לפרש את ההסכם, האם באופן המוצע על ידי המבקשים , או בהתאם לעמדת המשיבה. אשר לשאלת ההתיישנות 27. לשאלה זו שני פנים: פן אחד - טענות המבקשים לעניין התיישנות החוב, ופן שני - טענות המשיבה לעניין התיישנות התביעה שלפנינו. 28. לעניין טענות המבקשים להתיישנות החוב - טענות אלה כבר נדונו נדחו בהחלטה מיום 13.8.13 , ואין מקום לחזור על כך. לפיכך, נותר לבחון את טענות המשיבה לעניין התיישנות התביעה. 29. המשיבה טוענת, כאמור לעיל, כי דווקא תביעתם של המבקשים דינה להידחות מחמת שיהוי והתיישנות , וזאת מכיוון שהתביעה הוגשה בשנת 2011 בהקשר להסכם משנת 2000, לאחר שחלפו למעלה מ - 10 שנים מאז חתימתו של ההסכם. 30. אמנם התביעה שלפנינו הוגשה בעקבות החלטת כב' השופט מילנוב ביום 19.6.11, אולם אין בכך כדי לשנות את העובדה שהתביעה אכן מתייחסת לפרשנות ההסכם שנחתם בשנת 2000. בהקשר זה יצוין, כי גם ההליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט, שהוגש ביום 24.11.10, מתייחס לאותו ההסכם שנחתם בשנת 2000, ועברו למעלה מ - 10 שנים מחתימת ההסכם ועד להגשת ההליך האמור. 31. זאת ועוד, כבר בעת שהוגשה נגד המבקש תביעה בת.א. 705881/04 לגבי התקופה שמיום 20.9.99 , ידע המבקש, או היה אמור לדעת, כי המשיבה לא פעלה על פי ההסכם ולא שינתה את רישומו כמחזיק בנכס על שמו של מר יוחנן קרבסי, והמבקש אף הודה בכך במסגרת הדיון בתביעה האמורה. מכאן, שכבר בשנת 2004 לכל המאוחר ידעו המבקשים כי המשיבה לא פעלה על פי ההסכם ולא שינתה את הרישום על שמו של מר יוחנן קרבסי , ולמרות זאת לא נקטו המבקשים בהליך כלשהו בבית המשפט בקשר להסכם עד להגשת ההליך לפי פקודת בזיון בית המפשט בנובמבר 2010, דהיינו לאחר שחלפו למעלה מ - 10 שנים מחתימת ההסכם, עם כל המשתמע מכך לעניין ההתיישנות. לגבי אי נקיטת ההליכים בתוך תקופת ההתיישנות - אין מקום למבקשים להלין, בנסיבות אלה, אלא על עצמם. למען שלמות התמונה בהקשר זה יצוין, כי המבקשים טרחו לציין בתביעתם פסק דין מיום 29.12.09 בתיק 1344/09, המתייחס לתביעה שהגיש המבקש נגד המשיבה (נספח ח' לכתב התביעה) , שאינו רלבנטי ישירות לענייננו, ומאידך לא טרחו המבקשים להזכיר כלל את תביעת המשיבה נגד המבקש בת.א. 705881/04 , מסיבות השמורות עמם שאותן ניתן לנחש, והמשיבה היא זו אשר העלתה נושא זה בסעיף 31 לכתב תשובתה להמרצת הפתיחה. 32. לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי התביעה שלפנינו התיישנה. מבלי להביע עמדה אם הייתה למבקשים עילת תביעה כלשהי לגבי ההסכם והפרשנות שיש ליתן לו , הרי שגם אם הייתה - היא התיישנה. 33. משהגעתי למסקנה האמורה- דינה של התביעה להידחות , ומתייתר למעשה הצורך לדון בשאלת פרשנותו של ההסכם. לפיכך, התביעה נדחית מחמת התיישנות. אשר להוצאות - הואיל ושני הצדדים הסכימו לייעל ולקצר את ההליך על ידי ויתור על הליך הוכחות, על כן, על אף שתביעתם של המבקשים נדחתה, לא ראיתי ליתן צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. הוצאה לפועלהתיישנות