ניסחו הצדדים ביניהם הסכם בכתב לבנית בית מגורים "עד המפתח". בנוסף להסכם הבניה, הסכימו הצדדים כי הנתבע יהרוס מבנה שהיה על המגרש תמורת 35,000 ₪. כיוון שהנתבע הינו תושב אזור יהודה ושומרון, הוא אינו יכול להרשם בפנקס הקבלנים ולכן מעסיק קבלן משנה בשם ישראל חייבי, שהינו קבלן רשום, והוא אשר חתום על ההסכם לבניית בית התובע. 8. לאחר חתימת ההסכם ולאחר הריסת המבנה, התחייב התובע לשלם לנתבע סך של 35,000 ₪. הנתבע גידר את השטח בעלות של 8,000 ₪, ניקה את השטח בעלות של 2,000 ₪, שילם למהנדס בניין מקדמה של 2,000 ₪, 3,000 ₪ שהתחייב לשלם לטרקטוריסט בנוסף ל-10,000 ₪ ששילם התובע וביטח את המבנה בסך 5,000 ₪. התובע נותר חייב סך של 50,000 ₪. התובע הודיע כי הקבלן ישראל חייבי לא מקובל עליו והנתבע נדרש להמציא קבלן רשום אחר. משכך, נאלץ הנתבע לפטר את ישראל חייבי והתחייב לפצותו ב-15,000 ₪. 9. בחודש אוגוסט 2011 הודיע התובע לנתבע כי אינו מקבל גם את הקבלן השני שחתם - יעקב יוסף - על ההסכם וכי עליו להפסיק את העבודה. 10. התובע טוען כי מעבר להפסד הכספי אשר נגרם לו בסך של 65,000 ₪ נגרמו לו הפסדים ונזקים נוספים, כגון פגיעה במוניטין. מכאן התביעה שכנגד. דיון והכרעה 11. מטעם התובע העידו מר עדי בורקין, הגב' נורית איל רעייתו של התובע, מר נסי שורק האדריכל מטעם התובע וגיסו, והתובע בעצמו. מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו. 12. לאחר שעיינתי במכלול הראיות שהוצגו ושמעתי את העדים הנני סבורה כי יש לקבל את התביעה ולדחות את התביעה שכנגד. 13. ממכלול הראיות שהובאו לפני, ניתן לקבוע כי בראשית שנת 2011, הכירו התובע ורעייתו את הנתבע, אשר בנה את בית אחות התובע. הנתבע הראה לתובע ולרעייתו בתים שבנה, בני הזוג התרשמו לטובה מאיכות העבודה והציבו דרישותיהם לצורך התקשרות לבניית ביתם, ביניהן, הצגת רשיון קבלן רשום בסיווג המתאים, פוליסת ביטוח מתאימה. 14. הצדדים נפגשו בראשית חודש מאי 2011 לצורך חתימה על החוזה, סולימני לא הגיע לפגישה. התובע חתם על החוזה והצדדים חלוקים בשאלה האם הנתבע חתם על החוזה אם לאו, ראו להלן. הנתבע לקח את החוזה והבטיח שיחזיר את החוזה חתום ע"י סולימני. הנתבע אישר בעדותו מיום 3.5.12 כי במקור סולימני היה אמור לחתום כקבלן רשום (ע' 3 ש' 29). בחקירתו הנגדית ניסה הנתבע להרחיק את סולימני מהעניין וטען כי מראש היה ברור כי סולימני לא בעסק שכן הסתבך עם מס הכנסה (ע' 44 ש' 7-10), אך בהמשך שב ואישר כי סולימני היה צריך לחתום על ההסכם (ע' 49 ש' 23-34) ותאר את השתלשלות האירועים בדומה לתובע כי הצדדים נפגשו בבית משפ' פיין לצורך חתימה על החוזה "אמרתי לו תן לי את ההסכם וחסן סולימני צריך לחתום על ההסכם והלכתי לחסן סולימני ויש לו בעיה בתיק שלו והם נסעו לחו"ל ואחרי שחזרו הבאתי להם את חייבי ואמרתי להם הנה קבלן שאחראי על הבניה מא' ועד ת'" (ע' 49 ש' 28-31. ר' גם ע' 53 ש' 1-6). 15. החל מראשית חודש מאי 2011, התובע ורעייתו פעלו כמי שקיים בין התובע לבין הנתבע חוזה מחייב. כך פעל גם הנתבע. התובע ורעייתו היו תחת הרושם שהנתבע הינו קבלן רשום (ראו גם עדות הנתבע ע' 4 ש' 20-21 לפרוטוקול מיום 3.5.12), למרות שמעולם לא הוצגה בפניהם תעודת קבלן רשום של הנתבע. די מהר התברר לתובע ורעייתו כי הנתבע עצמו אינו קבלן רשום בעל סיווג מתאים לבניית הבתים, ולכן נדרשה חתימה של קבלן רשום. התובע ועדיו וגם הנתבע, תארו בעדויותיהם כי בתחילה הנתבע מסר כי הקבלן הרשום עימו הוא עובד הינו סולימני. 16. התובע ועדיו טוענים כי באותו פרק זמן, לאחר החתימה על החוזה ולקיחתו לצורך חתימת סולימני ועת שהתובע ורעייתו שהו בחו"ל, המציא הנתבע חוזה עם חתימת חב' האחים מוראד. הנתבע טוען כי הציע את האחים מוראד רק לאחר שהתובע סרב לאשר את הקבלן חייבי. בעניין זה, עדיפה עלי גרסת התובע שכן נתמכה בעדות רעייתו (ע' 9-10) ועדות האדריכל מר שורק. הנתבע לא הביא עדים רלוונטים מטעמו לעניין זה (מי מטעם האחים מוראד, הקבלן חייבי). יתר על כן, מחומר הראיות שהוגש עולה כי דווקא לאחים מוראד היה הסיווג המתאים לביצוע העבודות ולכן סבר התובע כי יוכלו להמשיך לעבוד באמצעות קבלן זה, ואילו לקבלן חייבי לא היה הסיווג המתאים. גם הנתבע מאשר כי התובע סרב לעבוד עם חייבי בהעדר סיווג מתאים. כלומר, אם הקבלן חייבי היה מוצג מיד לאחר החתימה כמי שאמור להחליף את סולימני, התובע ורעייתו לא היו ממשיכים במהלך העניינים כאילו קיים בין הצדדים חוזה מחייב, כפי שפעלו ויובהר להלן. 17. אדריכל התובע בדק את הסיווג של חברת מוראד ואישר אותו כמתאים ומאז התובע היה תחת הרושם כי בין הצדדים הסכם מחייב כאשר הקבלן הרשום היא חברת מוראד. לאחר ששבו התובע ורעייתו לארץ ורעיית התובע, שהינה עו"ד ותיקה ומנוסה, התאוששה, עיינה בחוזה וראתה כי אינו חתום כדין ע"י חברת מוראד (חסרה חתימה ואישור עו"ד). לאחר בירורים שעשתה אף התברר כי חברת מוראד אינה מסכימה לקחת אחריות על כל הפרוייקט אלא על בניית השלד בלבד. לכך, לא הסכים התובע ואז נדרש הנתבע להמציא קבלן רשום אחר בעל סיווג מתאים. אז הציג הנתבע את הקבלן חייבי אשר לא אושר ע"י התובע בהעדר סיווג מתאים ונעשה נסיון להמציא קבלן נוסף - יוסף יעקב. במצב דברים זה, התובע ורעייתו הבינו כי הנתבע אינו יכול לספק קבלן רשום בעל סיווג מתאים וביקשו לבטל את החוזה. לצורך כך נפגשו הצדדים במהלך חודש יולי ובהסכמה בוטל החוזה. חתימה על החוזה 18. אני מקבלת את גרסת התובע כי הנתבע חתם על ההסכם וזאת ממספר טעמים. ראשית, בתצהיר הנתבע התומך בבקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר הגנה, התייחס הנתבע להסכם ככזה שחתום ע"י שני הצדדים. למשל, בסעיף 8 לתצהיר טען: "על פי סעיף 25 להסכם שנחתם בין התובע לביני" ובהמשך בסעיף 9 לתצהיר: "לאחר חתימת ההסכם". אין בתצהיר שמץ טענה כי הנתבע אינו חתום על ההסכם. לעומת זאת, במהלך דיון שהתקיים בבקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר הגנה, נחקר הנתבע וטען כי לא חתם על החוזה "יש חתימות של הקבלן הרשום, אני לא חתמתי על החוזה" (ע' 3 ש' 21). כך גם בעדותו בישיבת ההוכחות (ע' 48 ש' 24). אלא שמחקירת הנתבע התברר כי לא תמיד מזהה את חתימותיו וגם באשר לחתימה לביטול החוזה, בדיון בבקשה לביטול פס"ד אישר החתימה ולאחר מכן הכחיש אותה, ראו להלן. מנגד, התובע ועדיו טענו בתצהיריהם ובחקירותיהם כי ראו את הנתבע חותם על ההסכם. התובע העיד כי הנתבע חתם בפניו על ההסכם (ע' 31 ש' ש' 8-13). מר שורק העיד כי הנתבע חתם על ההסכם בפגישת החתימה ביום שישי "הייתי שם וראיתי אותו חותם" (פרו' מיום 8.5.13 ע' 22 ש' 31). ראו גם ס' 10 לתצהיר הגב' איל ועדותה ע' 9 ש' 3-9. 19. יאמר כי, אף אם נקבל את גרסת הנתבע כי אינו חתום על ההסכם, הרי שבפועל הנתבע התנהג כמי שבינו לבין התובע הסכם מחייב. למעשה, הנתבע לא טען מעולם כי לא קיים בינו לבין התובע ההסכם מחייב. ההיפך הוא הנכון. כאמור, בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד ובתצהיריו, הנתבע התייחס אל ההסכם כהסכם מחייב. כמו כן, הנתבע טען כי ניהל עם התובע ורעייתו מו"מ לשינוי התנאים ואף נפגש עם התובע לצורך חתימה על ההסכם. הנתבע העביר ההסכם לחתימתו של סולימני וכשהדבר לא הסתייע, חיפש קבלן רשום אחר שיענה על דרישות התובע על מנת שיחתום על ההסכם כדי שיוכלו להתקדם בתהליך ובביצוע ההסכם. גם דרישת הנתבע בתביעה שכנגד סך של 35,000 ₪ בגין הריסת המבנה מתיישבת עם האמור שכן הוסכם בין הצדדים בהסכם כי התמורה בגין ההריסה הינה 35,000 ₪. דהיינו, גם הנתבע פועל כמי שבינו לבין התובע קיים הסכם תקף. 20. תימוכין נוספים למסקנה זו ניתן למצוא בהתנהלות הנתבע בכל הנוגע לבנית בית אחות התובע, הגב' חביבה, בעקבותיה, בין היתר, נוצר הקשר בין התובע לבין הנתבע. הנתבע טען כי גם על ההסכם עם חביבה לא חתם "אני לא חתמתי על ההסכם הזה בכלל. חביבה רשמה את ההסכם בשם שלי ואסור על השם שלי ואח"כ עשו הסכם ע"ש הקבלן והקבלן חתום" (ע' 45 ש' 14-15). כלומר, הנתבע טוען כי גם בבית חביבה עבד כקבלן מבצע, השלים את עבודת הבניה, והכל עפ"י הסכם תקף ומחייב שאיננו חתום עליו. דהיינו, בין אם הנתבע חתם על ההסכם עם התובע ובין אם לאו, הרי שהנתבע פעל כמי שבינו לבין התובע הסכם מחייב. הדבר אף מתיישב עם עדות הנתבע לפיה הוא אינו קבלן רשום ולכן אינו יכול לחתום על הסכם מסוג זה ועם נסיונו למצוא קבלן רשום בסיווג מתאים אשר יענה על דרישות החוק ודרישות התובע ואשר יחתום על ההסכם. חתימה על ביטול החוזה 21. בדומה, אני מקבלת את טענת התובע כי הנתבע חתם גם על ביטול ההסכם. התובע ועדיו (הגב' איל, מר עדי בורקין) מסרו בתצהיריהם על הפגישה שנערכה בין הצדדים לצורך ביטול החוזה וכי הנתבע חתם על הביטול. הגב' איל העידה כי הפגישה התנהלה ברוח טובה, לאחר שהיא והתובע הבינו כי אינם ממשיכים עם הנתבע כיוון לא עמד בהתחייבויותיו כלפיהם. הפגישה ארכה כ-5 דקות, ללא עימות והנתבע הסכים לביטול וחתם עליו (ראו ס' 24 לתצהיר הגב' איל ועדותה ע' 18-19). הנתבע הסכים להשיב לתובע את ההפרש בין הסכום ששולם לו (66,600 ₪) לבין הסכום המגיע לו בגין הריסת המבנה (35,000 ₪), אולם לא עשה כן (ראו בענין זה גם תצהיר מר שורק אשר לא נחקר על נושא זה). 22. כאשר הנתבע נשאל בחקירתו במסגרת הבקשה לביטול פס"ד ביחס לביטול ההסכם, טען כי הוא חתום בראשית המסמך בערבית. אשר לחתימות בערבית ובעברית השיב "בעברית זו הכתב יד שלי לא חתימתי, זה השם שלי, כך אני כותב אותו בערבית" (ע' 3 ש' 21-27 פר' 3.5.12). במהלך חקירתו הנגדית, הוצגה לנתבע עדותו במסגרת הדיון בבקשה לביטול פס"ד כאמור. הנתבע עיין שוב בהסכם וטען כי אינו חתום על ביטול החוזה. לטענתו המילה הכתובה בערבית היא המילה "ביטוח" (ע' 49 ש' 11-20). עדויות הנתבע אינן מתיישבות זו עם זו. 23. הסתירה בעדויות הנתבע בעניין זה ומנגד עדויות ברורות מטעם התובע כי הנתבע חתם על ביטול ההסכם מובילים למסקנה כי הנתבע חתם על ביטול ההסכם. משמע, היה הסכם תקף בין הצדדים ולשם כך נדרש ביטולו. תשלומים ע"י התובע לנתבע 24. התובע הציג אישורים בכתב אשר לטענתו חתומים ע"י הנתבע לפיהם הנתבע קיבל מהתובע סכומים כדלקמן: א. 10,000 ₪ במזומן שולמו לנתבע באמצעות האדריכל במהלך שהות התובע ורעייתו בחו"ל (ת/1). באישור נכתב: "אני אמין שייח, לאחר שהצגתי לאדריכל את האחראי לבצוע השלד ולחברת קבלנים רשומה, קיבלתי סך של 10,000 ₪ בשקלים חדשים. אני מתחייב לא לבצע עבודה לפני קבלת תכנית לבצע ואישור בכתב לבצע בכל אחד מהמגרשים". בתחתית המסמך מופיעה חתימה של האדריכל נסי שורק ומתחת חתימה נוספת אשר נטען כי היא חתימת הנתבע. הנתבע מכחיש קבלת סכום זה. ב. 40,000 ₪ במזומן שולמו ביום 13.6.11 (ת/2 (1)) "אני מאשר כי קבלתי סך של 40,000 ₪ לפי הסכם בניה מגרש 133/2". מתחת לכיתוב מופיע השם אמין שייח וחתימה אשר נטען כי היא חתימת הנתבע. הנתבע מכחיש קבלת סכום זה. ג. ת/2 (3) - ביום 20.6.11 שולמו לנתבע שני סכומים - 11,600 ₪ (10,000 ₪ + מע"מ) עבור הטרקטוריסט בשיק דחוי ליום 20.7.11. הנתבע מאשר כי סכום זה שולם ומאשר חתימתו על המסמך. לטענתו סכום זה שולם ע"י התובע ישירות לטרקטוריסט. עוד באותו מסמך מצויין כי שולם לנתבע סך של 5,000 ₪ בשיק ליום 1.7. הנתבע מאשר כי סכום זה שולם, לטענתו עבור הביטוח, אך טוען כי החתימה המופיעה אינה שלו. 25. 10,000 ₪ - מעבר למסמך עליו לכאורה חתם הנתבע ואשר את חתימתו עליו הוא מכחיש (ת/1), הציג התובע אישור לפיו ביום 18.5.11 נמשכו 10,000 ₪ מחשבונה של בתו, הגב' איל רומי (נספח ב/1 לתצהיר התובע). באותה עת ועל כך אין מחלוקת, שהו התובע ורעייתו בחו"ל. לכן הכספים נמשכו מחשבון הבת. עוד צורף אישור בכתב ידו של נסי שורק אשר מסר את הסכום האמור לנתבע (נספח ב/2 לתצהיר התובע). בתצהירו של מר שורק פורט כי מאחר והתובע ורעייתו יצאו לחו"ל, התבקש מר שורק כאדריכל הפרויקט לקדם את הבניה. לצורך כך, נפגש עם הנתבע ובנו בבניין העיריה וכן הנדסאי שהנתבע הביא עמו שחתם על הצהרת מהנדס. באותו מעמד מסר הנתבע כי גם את הצהרת הקבלן הוא צריך להחליף משום ששותפו סולימני אינו מסכים לתנאי החוזה. לפיכך, יצר הנתבע קשר עם האחים מוראד אשר ביצעו בפועל את העבודות שבדק מר שורק. הוצג רשיון הקבלן וההצהרה שלהם ושל הנתבע. עוד הציג הנתבע הסכם חתום לכאורה ע"י האחים מוראד והנתבע ביקש לקבל תשלום חלקי עבור ההתארגנות להריסה. במעמד זה, מסר מר שורק לנתבע 10,000 ₪ במזומן, סכום אשר קיבל מהתובע באמצעות בתו. הסכום שולם לנתבע אשר חתם על קבלתו. 26. בחקירתו הנגדית, מר שורק שב והסביר כי לא נמסרו לנתבע דמי קדימה במעמד החתימה על החוזה משום שהנתבע לא דרש זאת, תוך הבנה כי על הנתבע להציג את ההסכם חתום גם ע"י שותפו סולימני (ע' 23). כעבור מס' ימים, עת התובע ורעייתו שהו בחו"ל, נפגש עם הנתבע ובנו בבניין העיריה ואז מסר לנתבע 10,000 ₪ אשר קיבל מבתו של התובע "הוא (התובע) לא הפקיד בידי אלא הפנה אותי לבתו" (ע' 24 ש' 19). מר שורק אישר כי היה אמור לשלם את הסכום האמור כשיראה שההסכם חתום ע"י קבלן רשום והנדסאי שחותם בעיריה. ואכן, באותו מעמד הנתבע הציג למר שורק הסכם החתום ע"י האחים מוראד, שהם הקבלן אשר ביצע בפועל את הבתים שמר שורק ראה "לא ידעתי שהאחים מוראד בנו את הבתים, בשלב הזה הוא הביא לי חתימות ותעודת קבלן רשום ורציתי להאמין לו ולכן שילמתי לו את המקדמה של 10,000 ₪" (ע' 25 ש' 2-3). מר שורק הסביר "מה שאני שילמתי לא היה מקדמה ולא היה אמור (להיות) המקדמה בטח שלא כשהם היו בחו"ל. זה נבע מתוך לחץ של הקבלן שדרש להוכיח רצינות ולתת תוקף לחוזה. זה היה לא סכום המקדמה אלא להעביר את הימים עד שובם" (ע' 25 ש' 5-7). 27. התובע העיד כי עת שהו בחו"ל הודיע לו גיסו כי הוצג בפניו הסכם חתום ע"י האחים מוראד, חברה גדולה ורצינית והדברים נראים בסדר. במקביל, הנתבע "לחץ" ולכן נתן התובע הוראה לבתו להעביר 10,000 ₪ על מנת להתקדם (ע' 32 ש' 25-27. ראו בעניין זה גם עדות הגב' אייל ע' 11 ש' 26-24). 28. 40,000 ₪ - בנוסף לת/2(1), הוצג תדפיס תנועות מחשבון הבנק של התובע לפיו ביום 13.6.11 נמשכו 40,000 ₪ במזומן מחשבון התובע (נספח ב/3 לתצהיר התובע). התובע העיד כי מדובר בבית חלומותיו "בית חיי עם כל חסכונותיי עם כל הפנסיה שלי בבית הורי, כל מה שרציתי זה לבנות את הבית" (ע' 38 ש' 23-24) אשר אמור היה להיבנות על שטח שירש. התובע רצה להתקדם בתהליך הבניה, כדבריו "זה בער לי בעצמות" (ע' 37 ש' 1) ולאחר שראה עבודות של הנתבע וכיוון שבאותה עת סמך על הנתבע שהיה אמין בעיניו והיות ועפ"י החוזה היה על התובע לשלם לנתבע מקדמה בסך של 50,000 ₪, הרי שביום 13.6.11 השלים לתובע סך של 40,000 ₪. התובע העיד כי במעמד מסירת הסכום האמור, החתים את הנתבע על מסמך שערך בכתב יד. כמו כן, ביקש מהנתבע קבלה והנתבע אמר שיקבל (ע' 33 ש' 31 - ע' 34 ש' 2). ראו בענין זה גם עדות גב' איל ע' 12 ש' 24 ואילך וכן ע' 15 ש' 5-6. במקביל למסירת הסך של 40,000 ₪, מסר התובע לנתבע תלושי הטמנת פסולת (ת/2(2)), אשר מהעדויות עולה כי אלה תלושים הנרכשים מהעיריה כחלק מהתנאים לקבלת היתר הבניה. התובע העיד כי התלושים נרכשו על ידו ולפיכך מסר אותם לנתבע, כחלק מההתארגנות הכוללת לקראת הבניה. הנתבע אישר קבלת תלושי ההטמנה. התנהלות זו של התובע מחזקת את הרושם שהותיר כי באותה עת ובזמן אמת, פעל כמי שבאמת ובתמים מאמין כי בינו לבין הנתבע הסכם מחייב לבניית הבתים, כאשר נושא הקבלן הרשום הינו עניין טכני שימצא לו פתרון. לכן, העביר לנתבע את המקדמה הקבועה בהסכם והחתימו על קבלת הכספים. ראו בעניין זה גם עדות הגב' איל ע' 17 ש' 15-21. עדות הנתבע עצמו כי אינו עוסק מורשה ואינו מוציא חשבוניות (ע' 43 ש' 27 - ע' 44 ש' 1) מחזקת את טענות התובע כי שילם לנתבע סכומים במזומן אך לא קיבל קבלות או חשבוניות. 29. במארג הראיות שהוצגו ע"י התובע, המסמכים החתומים, תדפיסי החשבונות המראים על משיכת סכומים זהים מחשבון הבת והתובע במועדים סמוכים למסירתם לנתבע, עדויות התובע, רעייתו ומר שורק, המנעות הנתבע מהבאת עדים רלוונטים, דוגמת בנו של הנתבע, אשר לטענת מר שורק נכח במעמד מסירת 10,000 ₪ + מע"מ, התרשמותי מהעדים, כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי התובע עמד בנטל המוטל עליו במשפט אזרחי להוכיח במאזן ההסתברויות כי שולם לנתבע סך כולל של 50,000 ₪, מעבר לסכומים שהנתבע מאשר קבלתם. התנהלות התובע ורעייתו 30. התנהלות התובע ורעייתו, לפחות בראשית הדרך, עשויה לכאורה לעורר תהיות. התובע ורעייתו טענו מחד כי הקפידו היטב כי החוזה יחתם ע"י קבלן רשום. עוד טענו כי היה להם חשוב שלא תבוצע פעולה כלשהי טרם שהתקבלו היתרי הבניה. מעדות התובע ורעייתו, שהינה, כאמור, עו"ד ותיקה ומנוסה, ומעדות הנתבע עולה באופן ברור כי רעיית התובע היתה הרוח החיה מאחורי הצד המשפטי, היתה אמונה על ניסוח ההסכם ותיקונו בהתאם להערות הנתבע, ניהלה מו"מ עם חברת מוראד, עם חברת הביטוח ועוד. עם זאת, עולה באופן ברור כי מעולם לא הוצגה בפני התובע ורעייתו תעודת קבלן רשום של הנתבע. החלה מסכת חיפושים אחר קבלן רשום מתאים ואף שהדבר לא הסתייע, טוענים התובעים כי שילמו לנתבע מקדמה בסך כולל של 50,000 ₪, סכום לא מבוטל. סכום זה, או חלקו (40,000 ₪) אף שולם לאחר שהנתבע הרס את המבנה ללא קבלת אישור בכתב כנדרש ולמורת רוחו של התובע. 31. התובע ורעייתו הסבירו כי באותה עת, פעלו מתוך אמונה באמת ובתמים כי מדובר בתקלות טכניות (בכל הנוגע לחתימת הקבלן הרשום לפחות), בבחינת "חבלי לידה", אשר יבואו על פתרונם, כאשר לנגד עיניהם עמדה מטרתם לבנות את "בית חייהם" במגרש בו עמד בית ילדותו של התובע. התובע ורעייתו אף הסבירו כי מדובר במקדמה הקבועה בחוזה ואשר נדרשת לנתבע להתכונן לקראת הבניה - שכירת פועלים, רכישת ציוד וכיוצ"ב. באותו הקשר אף הועברו לנתבע תלושי פינוי פסולת מטעם עירית ראשל"צ ועל כך אין מחלוקת (ת/2 (2)), כחלק מאותה הכנה. כעבור כחודשיים, במהלכם נעשו נסיונות חוזרים ונשנים להמציא קבלן רשום מתאים ללא הצלחה, ולאחר שהצטברו מספר "תמרורי אזהרה" הבינו התובע ורעייתו כי הדבר לא יצלח וביקשו לסיים את החוזה. 32. אני מוצאת את הסברם של התובע ורעייתו בעניין זה כסביר והגיוני. כאשר בוחנים את התמיהות האמורות בבחינה שבדיעבד יהא לכאורה מי שיאמר כי יש בהן כדי לפגום במשהו בגרסת התובע. אולם לטעמי מדובר בחכמה שבדיעבד אשר תעשה עוול עם התובע שכן יש לבחון את הדברים, עד כמה שניתן, "בזמן אמת" ובהתנהלות הצדדים בעת שארעו הדברים בפועל, כאשר יש לזכור כי מדובר בפרק זמן לא ארוך, כחודשיים, טרם שהחלו עבודות הבניה. 33. עוד אציין כי התרשמתי מהתובע ועדיו כמי שמביאים את האמת בפני ביהמ"ש. התובע ועדיו הציגו גרסה עקבית ומהימנה הנתמכת בחומר הראיות ומשתלבת היטב עם מארג הראיות והנסיבות. אי התאמות בנקודות שונות בין עדויות עדי התובע (למשל לגבי המועדים המדוייקים בהם ארעו חלק מהאירועים מאז שנחתם החוזה ועד שבוטל) דווקא הצביעו על מהימנות הגרסה בכללותה, במיוחד נוכח העובדה אשר אינה שנויה במחלוקת כי בחלק מהזמן התובע ורעייתו לא היו בארץ, תקופה אשר במהלכה נעשו פעולות שונות ע"י הנתבע וכן ע"י האדריכל מטעם התובע. אי ההתאמה המוחלטת בין עדויות התובע ועדיו בנקודות שוליות שאינן יורדות לשורש המחלוקת שבין הצדדים, מלמדות דווקא על אמירת אמת ואין בהן כדי לערער את גרסת התובע. הנתבע 34. לעומת זאת, בגרסת הנתבע נפלו סתירות מהותיות בנוגע לחתימתו על החוזה ועל ביטולו, כמפורט לעיל. סתירה נוספת בגרסת הנתבע מתייחסת לשלב המו"מ לקראת כריתת החוזה. התובע ועדיו מסרו כי הנתבע עבר על ההסכם, הכניס בו שינויים שונים ובשל כך גם שלב החתימה ביום שישי התארך (ראו בעניין זה ס' 10 לתצהיר גב' איל ועדותה ע' 3 ש' 27-32, ע' 8 ש' 10-13, ש' 19-26, ס' 11 בתצהיר מר שורק). הנתבע העיד בתחילה "את החוזה קיבלתי מהם. הם עשו קודם את החוזה הזה והם לא הסבירו לי את כל הסעיפים" (ע' 50 ש' 10). אולם בהמשך עדותו אישר כי נערך מו"מ על סעיפי החוזה וכי הוא ביקש לערוך בו שינויים שונים: "אני קודם כל ישבתי איתם והיה מישהו מתרגם את ההסכם ומדבר על הסעיפים והייתי שומע. מה שמתאים לי אומר מתאים לי ומה שלא מתאים לי הייתי אומר להם שיתקנו ושיחליפו את הסעיפים. למשל תחילת העבודה, סיום העבודה. היה מישהו מהפועלים שלי שקורא חוזה ואחד היה קורא פה ואחד בצד השני" (ע' 51 ש' 3-6). 35. בנוסף, נפלו בגרסת הנתבע תמיהות שלא הוסרו. למשל, הנתבע מאשר חתימתו על ת/2(3) ביחס לקבלת הסך של 10,000 ₪ + מע"מ. לכל אורך הדרך הנתבע אישר קבלת סכום זה וכן הסך של 5,000 ₪ באותו היום. לא ברור מדוע מצא הנתבע לנכון לחתום דוקא על הסך של 11,600 ₪ אשר לטענתו שולם במעמד החתימה ע"י התובע ישירות לטרקטוריסט, בעוד שעל קבלת הסך של 5,000 ₪ אשר לטענתו שולם לו על מנת שיעביר לאחר, לא חתם. חתימת הנתבע על קבלת הסך של 10,000 ₪ + מע"מ מתיישבת דוקא עם גרסת התובע לפיה סכום זה שולם לנתבע על מנת שיעביר לטרקטוריסט. בעניין זה מתבקש היה כי הנתבע יביא לעדות את הטרקטוריסט אשר ימסור גרסתו לגבי השאלה האם הסכום של 11,600 ₪ שולם לו ישירות ע"י התובע במעמד הנתבע, כגרסת הנתבע, או שמא שולמו לו ע"י הנתבע ללא נוכחות התובע. 36. בנוסף, הנתבע העיד כי המציא פוליסת ביטוח כנדרש בחוזה לפיה התובע הנו מוטב. טענה זו אינה מוצאת תימוכין במסמכים אשר הציג הנתבע (נספח ג' לכתב ההגנה). כמו כן, מעדות הנתבע עולה כי הרס את המבנה עד ולכל המאוחר ב-20.6.11 אולם הפוליסה אר הציג הינה לתקופת ביטוח שבין 21.6.11-21.10.12. 37. יתר על כן וכאמור, ראוי היה כי הנתבע יזמן עדים נוספים מטעמו, אשר לשיטתו היו נוכחים בחלק מהאירועים הרלוונטים ואשר עדותם היתה יכולה לשפוך אור על הנסיבות ולתמוך בגרסתו ולסתור טענות התובע. למשל, הפועלים אשר לטענתו סייעו לו בתרגום סעיפי החוזה, בנו, הטרקטוריסט אשר היה יכול להעיד באיזה מעמד קיבל את הסך של 11,600 ₪, סולימני, נציג האחים מוראד אשר לטענתו הוא שחתם על תוכניות התובע, הקבלן ישראל חייבי, הקבלן יעקב. הימנעות הנתבע מהעדת מי מהעדים הרלווטים עומדת לחובתו ומקימה חזקה לפיה לו היו מעידים, לא היו תומכים בגרסתו (ע"א 293/90 גרינהולץ נ' מרמלשטיין י. קדמי, על הראיות (חלק שלישי), תשנ"ט, 1391). סוף דבר 38. אני מקבלת את גרסת התובע לפיה בין הצדדים נחתם הסכם מחייב, מכוחו שולמו לתובע 50,000 ₪ מקדמה וכן 11,600 ₪ ו-5,000 ₪ נוספים. עוד אני מקבלת את הטענה כי במהלך חודש יולי התקיימה פגישה במהלכה בוטל החוזה בהסכמה ובה התחייב הנתבע להשיב לתובע את ההפרש שבין הסכום הכולל ששולם (66,600 ₪) לבין הסכום שמגיע לו עפ"י החוזה בגין הריסת המבנה (35,000 ₪), דהיינו, 31,600 ₪. סכום זה לא הושב ע"י הנתבע. 39. כפועל יוצא, אני דוחה את התביעה שכנגד. הסכום שנקבע בחוזה בגין ההריסה הינו סכום כולל ודרישות הנתבע לקבל סכומים שונים בגין תשלומים לבעלי מקצוע שונים עבור פעולות שנעשו במסגרת ההריסה, אינן עולות בקנה אחד עם ההסכם. כמו כן, אין הנתבע זכאי לתשלום בגין פיצוי כלשהו אשר לטענתו נדרש לשלם למי מבעלי המקצוע כתוצאה מביטול ההסכם. ההסכם בוטל כדין ובהסכמה, מה גם שהנתבע לא הציג ולו קצה ראיה באשר להתחייבויות נטענות אלה. 40. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 31,600 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.7.11. בנוסף, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 6,500 ₪. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 40. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי לוד תוך 45 ימים. חוזהבניההסכם בניית בית