לשון הרע בגין טעות עובדתית בכתבה ? 1. בפני בית המשפט תביעה לפיצויים על סך 1,000,000 ₪, בגין עוולה של לשון הרע. 2. התובעים עוסקים ביזמות נדל"ן באיזור פרדס חנה-כרכור וחדרה. 3. הנתבעים 2 ו-3 הינם מוציאים לאור של מקומון באיזור הנ"ל (להלן "הנתבעת" ו"הנתבע" בהתאמה), בשם "מגזין המושבות". הנתבעת 4 הינה עורכת המקומון (להלן: "העיתון"). הנתבע 1 איננו מהווה אישיות משפטית. 4. ביום 25.2.11 פורסמה בעיתון כתבה מאת הנתבע תחת הכותרת "מיליונר בצרות". הכתבה מתייחסת למר X (להלן: "X"), ששימש כשמאי הוועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון, אשר על פי המפורט בה הסתבך בצרות שונות. כמפורט בכתבה, בנוסף להתייחסות לגורמים רבים ללא קשר לתובעים, יש התייחסות לתובעים אשר ביצעו עסקת מקרקעין עם גורם הקשור באופן שהוא עם X. צויין בכתבה שהתובעת טרם ביצעה תשלום שהיתה אמורה לעשות על פי פסק דין שניתן. לטענת התובעים יש בפרסום זה לשון הרע, שכן הוא מייחס להם אי עמידה בהתחייבויות (להלן: "הפרסום"). 5. לדרישת התובעים הנתבעים פירסמו בשבוע לאחר מכן ביום 4.3.11 תיקון לכתבה, בה צויין שהתובעת טרם ביצעה את התשלום, מכיוון שעדין לא הגיע המועד לכך (להלן: "התיקון"). 6. הפרסום אף הופיע באתרי אינטרנט שונים. 7. הנתבעים מכחישים את התביעה. דיון 8. הסעיף הרלוונטי לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), הינו 1 (3), המגדיר לשון הרע כדבר שפרסומו עלול: "לפגוע באדם במשרתו, אם במשרה ציבורית ואם במשרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצוע". לטענת התובעים הפרסום, המייחס להם אי עמידה בהתחייבויות כספיות, פגע בהם קשות, וכי הוא פגע בעסקם ובמשלח ידם כיזמי נדל"ן. 9. יש לבחון פרסום על פי מכלול הנסיבות. מדובר בכתבה הסוקרת את הסתבכותו של X בעניני מקרקעין שונים. המדובר בכתבה עמוסה בפרטים, במרכזה X ועסקאותיו. ההתייחסות לתובעים הינה בשולי הדברים, כאשר עסקה בה הם מעורבים מצויינת בקצרה. הנושא של אי ביצוע תשלום בהתאם לפסק דין הינו הערת אגב, שאינה מרכזית והנטמעת בשלל פרטי הכתבה. ההערה מנוסחת בקצרה ובלאקוניות. ספק רב אם הקורא הסביר היה יכול להסיק מהפרסום שהתובעים אינם עומדים בהתחייבויותיהם ו/או שיש חשש לבצע עימם עסקה. ככל שמדובר באנשי מקצוע בתחום הנדל"ן שהיו בקשר עם התובעים, כלל לא עולה חשש לפגיעה בשמם הטוב. הוכח שגם אם עלה סימן שאלה ביחס לתובעים, הרי שגורמים אלה מיד יצרו עימם קשר, קיבלו הסברים מתאימים וכל חשש הוסר מליבם. יתרה מזאת, על פי הראיות שהתובעים עצמם הביאו לבית המשפט, שמם הטוב כלל לא נפגע, והסיכוי שהוא יפגע כתוצאה מהפרסום הינו קטן ביותר. התובעים הביאו את עדותו של עו"ד רן X (להלן: "X"), אשר עמד לעשות עימם עסקה ערב הפרסום. לאחר הפרסום X יצר עם התובע קשר, קיבל הסברים והעסקה בוצעה לשביעות רצונו המלאה. דבר זה מוכיח שלא היתה פגיעה בשמם הטוב של התובעים, וכי הסיכוי לכך ששמם הטוב יפגע כתוצאה מהפרסום זניח. 10. הסיכוי ששמם הטוב של התובעים בקרב הציבור הרחב יפגע גם הוא זניח. מדובר בפרסום שהקורא הסביר לא אמור להבין ממנו שיש בעיה כלשהי בפעילות התובעת. מדובר בדיווח מקצועי יחסית, כאשר יש התייחסות שולית לתובעים. לא ניתן להסיק ממנו באופן כולל שהתובעים לא עומדים בהתחייבויותיהם. יתרה מזאת, על פי הראיות שהובאו בפני בית המשפט, הפרוייקט אליו נכנסו התובעים לא נתקל בקשיים כלשהם, לא מול אנשי מקצוע ולא מול הקהל הרחב שרכש בו דירות, והשיווק נוחל הצלחה רבה. לא הובאה בפני בית המשפט ראיה או בדל ראיה לכך, שהפרסום הוציא לשון הרע על התובעים, או עלול היה לעשות זאת באופן סביר. 11. אצא מתוך הנחה שאכן בפרסום נפלה טעות, בכך שייחס לתובעים אי ביצוע תשלום שהיה עליהם לעשות, ולצורך כך הנתבעים פרסמו את התיקון. גם אם מדובר בטעות, וגם אם אצא מתוך הנחה שהיא היתה עלולה לפגוע בתובעים, עומדת לנתבעים הגנת תום לב. מדובר בדיווח עיתונאי סביר ומקצועי, על עסקאות מקרקעין בהם היה מעורב X, ששימש שמאי הוועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון, בתחומי אחריות של ועדה זו. יש בכך ענין לציבור ויש חשיבות ציבורית לסיקור העיתונאי. הוכח שהנתבעים פעלו בצורה סבירה, הן לפני פרסום הכתבה והן לאחריה. הנתבע ביקש לקבל פרטים על העסקה ועמד בקשר לכך עם עו"ד במשרד המייצג את התובעים, הוא עיין בחוזה העסקה ואף קיבל ייעוץ משפטי. הנתבע הגיע למסקנה שהתובעים טרם ביצעו תשלום שהיה עליהם לבצע, לאחר עבודה עיתונאית סבירה על פני הדברים, כאשר הוא נוקט באמצעים סבירים לברר את האמת. יתרה מזו, לאחר שהתובעים פנו אליו וטענו שיש טעות בפרסום, הוא פרסם הודעת תיקון, באופן מיידי, בגיליון הבא שיצא, בצורה בולטת. 12. הוכח באופן פוזיטיבי שלתובעים לא נגרם כל נזק כתוצאה מהפרסום. על פי הראיות שהתובעים עצמם הביאו בפני בית המשפט, ועל פי עדותו של התובע עצמו, שמם הטוב לא נפגע, לא בקרב אנשי המקצוע בתחום הנדל"ן איתם הם מקיימים קשרים, ולא בקרב הציבור הרחב לו הם מוכרים דירות. כמו כן לא נגרם כל נזק לפרויקט הספציפי המוזכר בפרסום, או לעסקים אחרים של התובעים. הפרוייקט עצמו מתקדם בהצלחה ללא עיכובים, ללא בעיות שיווק וללא כל קושי הנובע מהפרסום. אומנם בית המשפט מוסמך לפסוק בתביעת לשון הרע פיצויים גם ללא הוכחת נזק, אך במקרה זה הוכח שאין נזק. 13. אינני רואה בפרסומים שנעשו באתרי אינטרנט, אשר העתיקו את הפרסום עילה לחיוב הנתבעים. המסקנות לעיל נכונות גם ביחס לפרסום באתר האינטרנט של הנתבעים. ביחס לפרסום באתר אינטרנט אחר, לא הוכח שהנתבעים אחראים לו. סיכום 14. ספק רב אם הפרסום מהווה לשון הרע. לחילופין, גם אם יש בפרסום לשון הרע עומדת לנתבעים הגנת תום הלב. כמו כן הוכח שלתובעים לא נגרם נזק כתוצאה מהפרסום. לפיכך דין התביעה להדחות. תוצאה 15. התביעה נדחית. 16. התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 12,500 ש"ח בלבד. התשלום ייעשה תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. לשון הרע / הוצאת דיבה