רקע כללי - התובע, מר חליל שאויש (להלן: "התובע"), טוען כי הינו בעל הזכויות בדירת מגורים ברח' אופיר 20 בחיפה (להלן: "הנכס") וטוען כי ביום 25/11/09 נגרם לנכס נזק פנימי וחיצוני בשל פיצוץ או שבר בצינור מים ראשי שמצוי בקרבת הנכס (להלן: "הצינור"). לטענתו, עקב הפיצוץ חדרו כמויות גדולות של מים ובוץ אל תוך הנכס וכתוצאה מכך נגרם נזק שעלות תיקונו הינה בסך של כ-49,000 ₪. התובע דורש מעירית חיפה, הנתבעת (להלן: "העיריה") אשר אחראית לתקינותו של הצינור פיצוי בגין עלויות תיקון הנזקים, בתוספת שכר טרחתו של השמאי ובתוספת פיצוי בגין עוגמת נפש וסך התביעה הועמד על סכום כולל של כ-62,000 ₪. העיריה אישרה שאכן אירע ביום הרלבנטי פיצוץ בצינור וטוענת (לרבות בסעיף 5 לכתב ההגנה) כי כבר בשעה 10:00 באותו יום הגיע קבלן מטעם העיריה למקום והחל בעבודות שאיבת המים. העיריה טוענת כי לאור האמור היא אינה רואה עצמה כאחראית לנזקים (ככל שקיימים) כיוון שלא קיימת כל רשלנות מצידה, ובנוסף טוענת לרשלנות תורמת של התובע, בכל הנוגע לליקויי תכנון וליקויי בניה, לרבות באיטום של הדירה - אשר הביאו לכך שהמים התנקזו לתוך הדירה. בנוסף, מוכחשים הנזקים הנטענים ושיעורם ועוד יצוין כי מקדמית טוענת העיריה להעדר יריבות בינה לבין התובע בשל שלשיטתה הוא אינו בעל הנכס הרלבנטי. מסכת הראיות - לפניי העיד התובע לגבי תצהירו ת/1 והגב' רעיסה סולודר מטעם העיריה (להלן: "סולודר"). דיון והכרעה - לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה (ואעיר כי סיכומי תשובה לא הוגשה עד המועד שנקבע - 13/6/2013). האם הוכחה קיומה של זכות תביעה מטעם התובע? אמנם מעיון בנסח של לשכת רישום המקרקעין (נ/1) עולה שהבעלות בקרקע הינה של מדינת ישראל והתובע אינו רשום כבעליה של הדירה, אך הוכח כדבעי שהתובע מתגורר במבנה שנפגע, הוכח כדבעי שמשפחתו והוא עושים במקום שימוש מזה זמן רב, הוכח כדבעי שהרכוש שנפגע שייך להם והוכח כדבעי שהתובע עצמו הוא אשר שילם בעבור תיקון הנזקים - וראו כי אף סולודר מאשרת כי כאשר הגיעה לנכס ביום הפיצוץ, היא פגשה את התובע והתרשמה שהוא ומשפחתו מתגוררים בנכס. לכן, הטענה בדבר העדר יריבות נדחית ולא בטוח שהיה מקום להעלותה, כפי שהועלתה, מלכתחילה. האם הוכחה עילת התביעה? עצם הפיצוץ לא מלמד בהכרח על רשלנות העיריה, אלא שבנסיבות נדמה לי שעל העיריה להוכיח שלא התרשלה - במובן שנטל ההוכחה עובר מכתפיו של התובע אל כתפי העיריה - והיא לא הרימה את הנטל. באשר להעברת הנטל - אפנה לסעיף 38 לפקודת הנזיקין, שכן מים נמלטים עשויים להוות "דבר מסוכן" בנסיבות מתאימות - ע"א 302/67 חברת מפ"י בע"מ נ' משק אשר אשכנזי ושות', פ"ד כב (1) 221, 222; ע"א 1071/96 עיזבון המנוח אמין פואד אלעבד נ' מדינת ישראל (2006); ת"א (פ"ת) 6425/03 הדר חברה לביטוח נ' ליגר השקעות בע"מ (2007); ת"א (ת"א) 59473/05 אמריקן תעשיות מזרונים נ' יוליוס הנדסה בע"מ (2008); ת"א (חיפה) 12820/04 מסיקה רוית נ' עירית חיפה (2006); ת"א (חיפה) 2188/04 ישראל לובובסקי נ' מי החולה - אגודה שיתופית לאספקת מים (2009). לחילופין ניתן לבסס את המסקנה דלעיל אף על סעיף 41 לפקודה, שכן עסקינן בסיטואציה בה "הדבר מעיד בעד עצמו". באשר לאי הוכחת העדר הרשלנות - הוכח כי הצינור שהתפוצץ הינו חלק מהתשתית העירונית, אך לא הוכחו נתונים מספיקים לגבי מערך הצנרת, התחזוקה השוטפת, הפעולות שעושה העיריה על מנת למנוע פיצוצים ואף לא הוכחה הסיבה לפיצוץ. הנתונים המועטים שנמסרו לגבי הצינור מפי סולודר היו שהמדובר בצינור ברזל ישן אשר העיריה לא בודקת ולא מתחזקת (אלא אם מתרחש נזק) וכי קו המים הרלבנטי נמצא במקום 30-40 שנים (עמ' 5, שורות 18-22). לכן, העיריה אחראית על תקינות הצנרת ועל נזקים כתוצאה ממים ש"נמלטים" מהצנרת. בהקשר זה אפנה אף לפסקי הדין שצורפו לסיכומי התובע, כדלקמן: ת"א (שלום תל-אביב) 71904/06 לופו נ' עירית תל-אביב (21.5.2009), שם התקבלה תביעה דומה כנגד עירית תל-אביב בנוגע לנזק שנגרם עקב פיצוץ בצינור אסבסט ישן, שעה שלא הוכח שבוצעו פעולות תחזוקה או פיקוח לגבי הצנרת; ת"א (שלום תל-אביב) 38876/07 טחאן נ' מילגם ועירית תל-אביב (24.3.2008), אף שם הוכרה אחריותה של העיריה לגבי נזקי הצפת מים עקב פיצוץ צינור שבאחריות העיריה - ויוער כי בשני פסקי הדין בתי המשפט הורו על יישום הוראות סעיף 38 לפקודת הנזיקין. האם הוכח אשם תורם? העיריה טוענת כי אף אם יש לראות בה כאחראית להצפה אזי שיש להטיל על התובע אשם תורם מכריע שכן הוא בנה את המבנה שלא כדין, עם שיפועים לא נכונים - כך שהמים זרמו לתוך הבית והתנקזו בשלולית. אלא שטענה זו לא הוכחה עובדתית. ההתייחסות היחידה לנושא זה היתה מטעם סולודר, אשר טענה כי "בירור שערכה העיריה" העלה שהסיבה לפיצוץ היתה בנית מרפסת מטעם התובע, שכן הצינור היה קרוב ליסודות הבטון הכבדים של המרפסת שנבנתה (עמ' 5 שורות 7-15). המדובר, מבחינת סולודר, בעדות שמיעה בלתי קבילה, לגבי "בירור" זה או אחר שבוצע בעיריה, ולא הונחו כל ראיות לגבי הבניה, הליקויים, השיפועים וכו'. האם הוכח שנגרמו נזקים? דומה שהתשובה לשאלה זו חיובית. מהממצאים עולה באופן חד משמעי שאכן נגרמו נזקים וניתן להתרשם מהתמונות שצורפו לחוות הדעת של השמאי מטעם התובע, שהמדובר היה בהצפה אשר גרמה לכך שלדירה חדרו מים כאשר בחלקים מסוימים גובה המים היה של כמה סנטימטרים. ניתן להתרשם שהמים חדרו אף למטבח (והגיעו לגובה החלק התחתון של ארונות המטבח) הגיעו לחדר האמבטיה והשירותים (אשר אף הם הוצפו במים), הגיעו לחדר המשפחה ואף הרטיבו את הטיח החיצוני של הקיר אשר גובל באזור שם התהוותה השלולית. עוד ניתן לראות כי הופעלה משאבה על ידי הקבלן של העיריה אשר שאבה מים מתוך הדירה של התובע ולכן לא יכול להיות ספק באשר לכך שהדירה הוצפה והדבר גרם לנזקים. בנוסף, יש לראות שהתובע תיאר את העובדה שהמים נכנסו אל הדירה והציפו חללים רבים ואף סולודר העידה (עמ' 4, שורה 31 עד עמ' 5, שורה 5) כי היא הגיעה לדירה באותו הבוקר וראתה שלוליות של מים וכי "כל הרצפה היתה עם בוץ כזה. היה נורא ועל הקירות היו שרידים שהיה שם מים בגובה של 50-60 ס"מ והריהוט היה כולו עם בוץ". שיעור הנזקים - לכתב התביעה צורפה חוות דעת של שמאי המתייחסת לעלות עבודות הנקיון, לתיקונים נדרשים למבנה, תיקונים לארונות המטבח, ותיקונים למכשירי החשמל שניזוקו עקב קצר. לחוות הדעת צורפו שתי הצעות מחיר של שני קבלנים לגבי ביצוע חלק מהעבודות המוזכרות בחוות הדעת. דא עקא, שהשמאי לא התייצב לחקירה בבהמ"ש ואף לא התייצב הקבלן אשר ביצע חלק מהעבודות. על חוסר ראייתי זה הצליח התובע להתגבר רק באופן חלקי. התובע בחקירתו, ביום 6/3/2013, אישר שהוא לא שילם את כל הסכומים המוזכרים בחוות הדעת וכי לא בוצעו כל העבודות שמוזכרות בהצעות המחיר שבבסיס חוות הדעת, ואישר שבוצעו רק חלק מהעבודות. התובע מסר שהוא יצרף מסמכים נוספים בהמשך (עמ' 2 שורות 30-31), ומסמכים נוספים הוגשו ביחד עם סיכומיו (כמוסכם). עוד אישר התובע כי מתוך מכלול העבודות הוא ביצע (באמצעות הקבלן עמר סלימאן, להלן: "הקבלן") את העבודות הבאות: ייבוש, תיקון חלק מהבלטות, איטום, טיח וצבע (עמ' 3 שורות 4-9). התובע טען כי הקבלן קיבל ממנו 12,000 ₪ אך הוא לא נתן לו קבלה (שם, שורה 11). בנוסף, טען התובע כי הוא הוציא ממקומם את ארונות המטבח שהתרטבו, כי הם תוקנו בעלות של 2,000 ₪ וכי בשעתו הם עלו 13,000 ₪ (שם, שורות 14-15 ו-21). לגבי מכשירי החשמל, טען התובע כי הם תוקנו אך כי אין לו קבלה וכי הוא ינסה להציג מסמכים בהמשך. לסיכומי התובע צורפו מסמכים (אשר לעצם צירופם הסכימה העיריה, תוך שהיא מתייחסת בסיכומיה לכך שלשיטתה משקלם אפסי). מסמך אחד הינו מתאריך 11/4/2013 (אחרי ישיבת ההוכחות) והינו מכתב מאת הקבלן, לפיו התובע פנה אליו לצורך ביצוע עבודות בסך כולל של 47,328 ₪ (כולל מע"מ) וכי התובע שילם לו 12,000 ₪ עד כה על חשבון (כך שקיימת יתרת חוב בסך 35,328 ₪). אם נעיין במכתב של הקבלן נראה כי התובע עצמו בעדותו לא טען שבוצעו כל העבודות המוזכרות באותו מכתב (ובמיוחד יש לראות כי המכתב מתייחס לפירוק כל הריצוף, פינוי החול הרטוב, ריצוף מחדש והשמת רובה בסך כולל של 24,500 ₪, לא כולל מע"מ, אלא שהתובע בעדותו הסביר שלא הוחלף כל הריצוף ורק בוצעו תיקונים חלקיים). לכן, אם נחלץ מתוך מכתבו של הקבלן את העלויות לגבי העבודות שהתובע סיפר שבוצעו - עסקינן בסכום של כ-23,000 ₪ כולל מע"מ (כאשר לקחתי בחשבון סכום מסוים לגבי התיקונים החלקיים של הריצוף, ניקוי המים והייבוש). לגבי העלויות של אותן עבודות שבוצעו - הורם הנטל על יסוד עדותו של התובע אשר נתמכת במסמכים (למרות העדרו של הקבלן). לגבי הארונות - הציג התובע הצעת מחיר של נגריה, מיום 26/2/2013 לגבי התקנת ארון מטבח חדש תחתון ושיפוץ החלק העליון בסך כולל של 13,000 ₪ וקבלה מיום 4/3/2013 לגבי תשלום על חשבון העבודות בסך 3,000 ₪. לא הונחו ראיות לגבי החובה להחליף לגמרי את כל הארונות בחלק התחתון (ואזכיר כי השמאי לא התייצב למתן עדות) ובוודאי שלא הונחה כל ראיה לגבי נזק לארונות בחלק העליון. עם זאת, ברי שאכן חלק מהארונות נפגע והתובע מתאר כי חלקם נספגו במים והעלו כתמים שחורים (ועדותו בהקשר זה לא נסתרה). לכן, אעמיד את החלק היחסי של הנזק בהקשר זה על סכום של 9,000 ₪. מכאן - שסך הנזק הינו 32,000 ₪. סיכום - אשר על כן, אני מחייבת את העיריה לשלם לתובע 32,000 ₪ בתוספת חלק משכר טרחתו של השמאי - בסך 2,500 ₪ (נכון להיום), בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 7,000 ₪ (כולל מע"מ) ובתוספת החזר מחצית אגרת בהמ"ש. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום. נזקי מיםפיצוייםהצפהעירייהשבר