בפניי תביעה כספית. התובעת 1 הינה שותפות, זכיינית של חברת רימקס ישראל, העוסקת בין היתר בשירותי תיווך נדל"ן. התובעת 2, הינה מתווכת נדל"ן, אשר פועלת באמצעות ובמשרדי התובעת 1. עניינה של תביעה זו הינה טענת התובעות לאי תשלום דמי תיווך מצד הנתבעים, עבור שירותי תיווך שניתנו להם על ידן. להלן יובאו טענות הצדדים. טענות התובעות: ביום 04.07.11 חתמו הנתבעים על הסכם "בלעדיות", לתקופה של שישה חודשים (מיום 04.07.11 ועד ליום 04.01.12), לפיו התחייבו לשלם לתובעות בגין שירותי תיווך, סך של 2% בתוספת מע"מ ממחיר הדירה, וזאת מיד לאחר שייחתם הסכם מחייב ביחס לנכס (להלן: "הסכם המכר"). חתימת הנתבעים על הסכם הבלעדיות מהווה הזמנת שירותי תיווך בלעדיים מהתובעות, ללא החרגה כלשהי בדבר רוכשים פוטנציאלים כלשהם, אשר ניהלו מו"מ לרכישת נכס הנתבעים בטרם ההתקשרות עם התובעות. ביום 25.08.11 נחתם הסכם מכר מחייב, לפיו עמדה התמורה בגין מכירת הנכס על סך של 1,160,000 ₪. התובעות מציינות, כי על אף שכבר ניהלו הרוכשים מו"מ (אשר לא צלח) לרכישת נכס הנתבעים בטרם התקשרותם עימן, הפעילות המרובה שעשתה התובעת 2 לגבי הנכס, היא זו אשר השיבה את הרוכשים לשולחן המו"מ, והביאה לחתימת הסכם מכר מחייב בין הרוכשים לנתבעים. התובעות דרשו מהנתבעים שישלמו את דמי התיווך, אשר התחייבו לשלם מיד עם החתימה על הסכם המכר המחייב, ואולם דרישה זו לא נענתה ונדחתה בטענות "מן הגורן ומן היקב", שהועלו במטרה לחמוק מהתשלום, ולבסוף הביעו התנגדותם לתשלום דמי התיווך. התנאי לזכאותן של התובעות לדמי תיווך הינה חתימה על הזמנת שירותי תיווך ומכירת הנכס בתוך תקופת ההסכם, דבר שלטענתן התקיים במקרה דנן. התובעות טוענות, כי הוכיחו, כי ביצעו את המוטל עליהן, לרבות פעולות שיווק הנכס, בכדי להוות את הגורם היעיל למכירתו. לטענתן, הן קיימו את חלקן בהסכם, אך התובעים מסרבים לשלם להן את התמורה בגין עבודתן, ובכך הפרו את התחייבויותיהם בהתאם להסכם. התובעות מדגישות, כי הנתבעים חתמו על הסכם המכר של דירתם, תוך גמירות דעת ומרצונם החופשי, ולא לחצו ולא הכריחו את הנתבעים לחתום עליו. לדידן, חזקה על הנתבע 1, כעורך דין, כי מבין ויודע את משמעות חתימתו על הסכם מחייב וכי "חוזים יש לקיים". זאת ועוד, לטענתן מחיר הנכס כפי שנמכר לבסוף, אינו חורג בהרבה מהסכום שנתבקש על ידי התובעים בתחילת המו"מ עם הרוכשים, ובכל מקרה אינו מצדיק גזילת שכרם והשקעתם של התובעים. בנוסף, כאשר בוחנים את מחיר הנכס הנמכר, בהשוואה לנכסים דומים שנמכרו באזור בתקופה האמורה, נראה כי המחיר אף גבוה מהמקובל והנתבעים זכו במחיר הוגן מאוד. התובעת 2 דוחה מכל וכל את טענת הנתבעים, כי הינה מייצגת אינטרסים מנוגדים לחלוטין. התובעת 2 מדגישה, כי לא הסתירה מידע מהנתבעים, היתה גלויה לאורך כל ההליך ופעלה בהתאם לחוק וכמצופה ממתווך מקרקעין. התובעות מוסיפות, כי מתן בלעדיות על ידי מתווך לצד אחד אינה מתאימה לאופי המקצוע, בוודאי שלא לתחום המקרקעין, ולראייה הטיפול המשפטי והעלאת ההסכמות על הכתב נעשות על ידי עורך דין, אשר גם לו מוקנית הזכות לייצג את שני הצדדים בתחום עסקאות המקרקעין. זאת ועוד, בסעיף 4.3 להסכם הזמנת התיווך המיועד למוכרים/הנתבעים, מצוין כי "האמור לעיל בא בנוגע לזכותו של המתווך לגבות דמי תיווך מהקונה/שוכר". ולכן, הטענה לפיה הנתבע לא ידע כי התובעת יכולה לגבות תשלום מהרוכשים חוטאת לאמת. התובעות טוענות, כי טענותיהן מגובות בחוקים, בתקנות ובראיות בכתב, הגוברות על טענותיהם המוכחשות של הנתבעים, המועלות בע"פ בלבד, ללא ראשית ראיה ומנוגדות להסכם בין הצדדים. כמו כן, לטענתן אין כל מניעה למתווך לייצג שני צדדים בעסקת תיווך ולקבל שכ"ט משניהם והדבר אף עולה מהפסיקה. לאור כל האמור לעיל, התובעות מבקשות לחייב את הנתבעים בתשלום שכרן בגין שירותי התיווך שהעניקו לנתבעים בסך של 26,912 ₪, המהווה 2% בתוספת מע"מ מהסך של 1,160,000 ₪. טענות הנתבעים: הנתבעים טוענים, כי חתימתם על ההסכם היתה מבוססת על תנאי מהותי ויסודי, שהינו לב ליבו של ההסכם, ולפיו תפעל התובעת בנאמנות ובמסירות לקידום מטרותיהם והאינטרסים שלהם בלבד, ותייצג רק אותם מול כל רוכש פוטנציאלי, במטרה להשיג את התמורה הגבוהה ביותר, ולא בכדי נדרשו התובעות לפרסם את הבית למכירה במחיר של 1,250,000 ₪, ולא פחות. ההסכם בינם לבין התובעות אינו חל על רוכשים פוטנציאליים, אשר ניהלו משא ומתן לרכישת הבית בטרם ההתקשרות עם התובעות. טענת התובעות בדבר החרגה עומדת בסתירה לרוח ההסכם. בקשת התובעות לתשלום דמי התיווך נדחתה על ידי הנתבעים באופן מיידי, וללא כל היסוסים, ללא התחמקויות ובאמירה מפורשת, וזאת לאחר שנגלה והתברר לנתבעים במעמד חתימת ההסכם, באמצעות ועל ידי התובעת מס' 2, כי התובעות ייצגו גם את הרוכשים וגבו מהם כספים בגין ייצוג זה, וזאת ללא ידיעת הנתבעים ולבטח ללא הסכמתם. משברור כי קיימת סתירה בין האינטרסים של הנתבעים לבין האינטרסים של הרוכשים בכל הקשור למחיר הבית, הרי התנהגותן של התובעות, שהתבטאה בייצוגם של הרוכשים מאחורי גבם של הנתבעים, מהווה מעילה בוטה באמון שניתן בהן. לטענתם, מעילה זו הסבה להם נזק כלכלי, אשר התבטא בהורדתם את התמורה שהיו מוכנים למכור עבורה את ביתם. ולראייה, תובעת 2 הצליחה להוריד את מחיר הבית ממחיר של 1,250,000 ₪ למחיר של 1,160,000 ₪. על כן, הנתבעים טוענים, כי התובעות פעלו בניגוד עניינים מכוון, והתקשרותם עם הרוכשים וגביית כסף מהם באה ונועדה על מנת לקדם את האינטרסים שלהן על חשבון האינטרסים של הנתבעים. לטענתם, הדבר מהווה אי גילוי נאות משמעותי ביותר, המכתים בחוסר תום לב את התנהגותן של התובעות, אשר עולה עד כדי רמייה ואף ניסיון לקבלת דבר במרמה או בתחבולה. הנתבעים מציינים, כי בשים לב לאינטרסים הכלכליים המתנגשים חזיתית בין הרוכשים לבין הנתבעים, סביר מאוד להניח, כי לא היו רואים בתובעת 2 כמתווכת השותפה לסודותיהם הכלכליים, ולא היו מסכימים כי התובעות ימשיכו לתווך בעסקה. במענה לטענת התובעת 2, כי הודיעה לנתבעים מפורשות כי הינה עובדת גם עימם וגם עם הקונים, משיבים הנתבעים, כי לטענה זו אין זכר בהסכם התיווך. לטענתם, הדבר הבסיסי ביותר שהיה על התובעות לעשות, בכדי לנסות ולהדוף את טענות הנתבעים, הוא להציג את אותו הסכם שנחתם בינן לבין הרוכשים בפני בית המשפט, ולהביא ראיות על דרך העדת מי מהרוכשים, על מנת לשכנע את בית המשפט, כי לא היתה קנוניה בין הרוכשים לתובעות. נתבע 1 העיד, כי בין הנתבעים לבין התובעת 2 היו חילופי מידע, שבמסגרתם הודיעה להם, כי משפחת קדם (הרוכשים), מוצאת דירה בסביבה, במחיר פחות מהמחיר שהם ביקשו, דבר שהפחיד את הנתבעים ולכן הסכימו למכור במחיר נמוך יותר. לטענת הנתבעים, דבר זה מדגיש את חשיבות שמיעת גרסת הרוכשים בהקשר זה. הנתבעים מדגישים בסיכומיהם, כי התובעות לא הביאו ראיות רלוונטיות וחשובות ביותר, וכי יש לרשום את אי הבאת מי ממשפחת קדם (שהינם רוכשי הנכס בעסקת המכר) לחובתן. לטענתם, מחדל זה של התובעות מעלה סימני שאלה רבים וכי המסקנה המתחייבת מכך היא שלתובעות יש מה להסתיר. הנתבעים מפרטים את השתלשלות העניינים שקרתה במהלך ניהול התיק -חוסר יכולתה של גב' קדם להתייצב לדיון הראשון, משיכת תצהירה והחלפתו בתצהיר בעלה, חוסר יכולתו הפתאומית של בעלה להתייצב לדיון- כל אלה לטענתם אינם צירוף מקרים טבעי. הנתבעים טוענים, כי במידה ויפסק על ידי בית המשפט סכומים כאלה או אחרים לטובת התובעים, יש לקזז מהם את הנזקים שנגרמו לנתבעים. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים, בסיכומים מטעמם, בנספחים שצורפו אליהם וכן בפרוטוקולי הדיון, אני נותן בזאת את פסיקתי: דין התביעה להתקבל אך תוך קיזוז סכום מסוים, כפי שיוסבר בהמשך. להלן נימוקי בית המשפט בהגיעו לתוצאה האמורה: הסוגיה הדורשת הכרעה בתיק זה, והיטיבו לנסח זאת הנתבעים בסיכומיהם, היא האם זכאיות התובעות לתשלום דמי תיווך בגין שירותי התיווך שניתנו על ידם לנתבעים, כאשר בנתינתן שירות זה ייצגו הן את קוני הנכס והן את מוכריו בעסקת התיווך. סבור אני, כי התשובה לשאלה זו הינה חיובית. מעיוני בחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 (להלן: "החוק"), לא מצאתי כל הוראה המגבילה מתווך מלייצג את שני הצדדים לעסקה. בישראל קיים נוהג, כי המתווך יכול לייצג את שני הצדדים לעסקה ואין בכך כל ניגוד עניינים. העמלה במקרים מעין אלו נגבית בדרך כלל משני הצדדים לעסקה בנפרד. יש לציין, כי גם לפי ההלכה האנגלית מותר לסוכן לנכסי דלא ניידי לפעול עבור שני הצדדים לעיסקה, ובלבד שהוא הודיע לשניהם שיקבל דמי תיווך משניהם. נראה כי בארץ, אם כי כנראה לא באנגליה, כה מקובל הוא שמתווך יקבל את שכרו משני הצדדים עד שכל אחד מהם מוחזק כיודע את הנוהג הזה (ראה ע"א 345/67 בן יהודה נ' רוז כא (2) 623 (1967)). על כן, אין מניעה כי המתווך ייצג את שני הצדדים לעסקה ובלבד שקיבל הזמנה בכתב משניהם. מתווך הלוקח על עצמו ייצוג כפול זה, חב חובת הגינות וזהירות המוטלות עליו מכח סעיפים 8 ו-11 לחוק, ועליו לפעול באופן אובייקטיבי כלפי שני הצדדים ולמען האינטרס המשותף. על כן, על המתווך להבהיר לשני הצדדים כי הוא מייצג את שניהם. המושג "תיווך" כהגדרתו בחוק המתווכים הינו "הפגשה בין שני צדדים או יותר, לשם התקשרותם בעסקה בזכות במקרקעין". עוד נקבע בחוק, כי מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוחו אם הוא היה, בין היתר, הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב. בענייננו, התובעת 2 עונה על תנאי זה ומילאה את תפקידה בהסכם התיווך, כאשר ביצעה פעולות שיווק הנכס, הביאה למפגש רצונות בין הצדדים ולבסוף הנכס נמכר במחיר הסביר של 1,160,000 ₪, וכל זאת בתוך תקופת הסכם התיווך. על כן, אין ספק, כי ענתה על התנאי המזכה אותה בתשלום דמי תיווך עבור שירותיה, לאור היותה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם המכר. ראייה נוספת לכך היא (ועל כך אין חולק), כי הנתבעים כבר ניהלו משא ומתן עם רוכשי הדירה, בטרם התקשרותן עם התובעות בהסכם תיווך, אשר לא צלח, ורק באמצעות פעולותיה של התובעת 2 במסגרת מתן שירותיה, הצליחה להשיב רוכשים אלו לשולחן המו"מ עם הנתבעים, ולהביא את הצדדים לעסקה לכדי חתימת הסכם מכר מחייב. משקבעתי, כי התובעת 2 היוותה את הגורם היעיל למכירת נכס הנתבעים, הרי שהינה זכאית לדמי תיווך בהתאם להסכם התיווך שחתמה עם הנתבעים. יחד עם זאת, התובעות לא הצליחו לסתור את טענת הנתבעים, כי הם לא ידעו שהתובעת 2 מייצגת גם את הרוכשים, משפחת קדם, בעסקת התיווך. התובעות לא עמדו בנטל ההוכחה לעניין זה ולא ביססו את טענתן, כי הנתבעים אכן ידעו בדבר הייצוג הכפול. הפניית התובעות לסעיף 4.3 להסכם הזמנת התיווך בינן לבין הנתבעים, בו מצוין כי "האמור לעיל בא בנוגע לזכותו של המתווך לגבות דמי תיווך מהקונה/שוכר", אינה מוכיחה, כי הנתבעים ידעו על הייצוג הכפול, אלא מהווה נוסח סטנדרטי בהסכמים מעין אלו. בנוסף, התובעות לא הביאו בסופו של יום את משפחת קדם לעדות בבית משפט, והדבר פועל לחובתן, באשר עדותם של מי מהרוכשים היתה יכולה לתמוך בטענתן ו"לשפוך אור" על המקרה , אך כאמור עדות כזו לא נשמעה. הנתבעים לא יכלו הרי להזמין את משפחת קדם, לאור העובדה שמדובר היה בעליל בעדים של התובעות. אינני סבור, בניגוד לעמדת הנתבעים, שהתובעות נהגו כאן במכוון או בחוסר תום לב, אך בסופו של דבר אי העדתה של משפחת קדם, עליה עמדו הנתבעים לכל אורך הדרך, הן בכתב ההגנה והן בפרוטוקולי ביהמ"ש, פגעה בהגנתם ויש לקחת זאת בחשבון. אינני יכול שלא להתייחס לסעיף 18 בטענות הנתבעים. הטענה שהתנהגותן של התובעות עולה כדי רמייה ואף ניסיון לקבל דבר במרמה או בתחבולה, דינה להידחות לחלוטין. ראשית, טענות אלה לא הוכחו כלל ועול ההוכחה בעניין זה הוא על הנתבעים. שנית, בעניין זה ולאור אופיין של הטענות, מדובר בטענות שיש להוכיח אותן ברמה הגבוהה מזו על פי עודף מאזן ההסתברות, דבר שלא נעשה, לא ברמה ראייתית גבוהה יותר ואף לא ברמה של עודף מאזן ההסתברות. דין טענות אלה להידחות לחלוטין. בהקשר זה אני רואה לנכון להביא את עדותה של התובעת 2 בפרוטקול הדיון מיום 08.05.13: "ש: משפחת קדם שקנתה את הבית בסופו של יום באה אליך דרך עו"ד עודה? ת: נכון. זה גם מצויין. ש: כשהחתמת את עו"ד עודה ואשתו על ייפוי, ציינת שאת גם מייצגת את גב' קדם? ת: כשהלקוח שלך יצר איתי קשר, ישבתי איתו ועם אשתו בבית שלהם, הסברתי את כל העבודה שלי והודעתי לו במפורש שאני עובדת גם איתם וגם עם הקונים. בנוסף, גם לאחר שאני מפרסמת ומשקיעה מאמצים בפרסום, אמרתי שהוא מחוייב, וזה גם בחוזה, שהוא צריך להפנות אלי את כל הקונים שפונים אליו... ש: ציינת בהסכם שאת מייצגת גם את הקונים הפוטנציאליים? ת: אני משערת שכן. ש: אני מציג לך את ההסכם, איפה מצוין שאת מייצגת את משפחת קדם? ת: משפחת קדם לא היתה בתמונה בזמנו. ש: את יכולה להצביע בשתי ההזמנות איפה כתוב שאת מייצגת כל צד ושאת גובה עמלה ושיידעת אותם על כך? ת: בכל העולם, כולל בישראל, המתווכים עובדים עם הקונים והמוכרים. כשאני ביקשתי ואמרתי שכל קונה שמגיע שיפנה אלי, מהמקום שאני עובדת עם הקונים והמוכרים אחרת אין עסקה." אי הבאת ראיות מטעם התובעות (העדת משפחת קדם), כי הנתבעים ידעו על הייצוג הכפול פועל לחובתן של התובעות, אשר היו אמורות כאמור להבהיר מפורשות לשני הצדדים כי מייצגות גם את אלה וגם את אלה, וזאת למען ההגינות, השקיפות והנאמנות. הדבר נגזר אף מהוראות ס' 8(א) לחוק הקובע כי "מתווך במקרקעין יפעל בנאמנות, בהגינות ובדרך מקובלת, וימסור ללקוחו כל מידע שיש בידו בעניין מהותי הנוגע לנכס נשוא עסקת התיווך". בהסכם התיווך בין הצדדים כלל לא כתוב בצורה מפורשת כי התובעת 2 מייצגת את שני הצדדים. לפי ס' 10 לחוק (גילוי עניין אישי) היה על המתווכת לגלות לנתבעים עניין זה ולקבל את הסכמתם לכך בכתב, וטוב היה, למען הסר ספק, להודיע להם על כך על גבי כתב ההזמנה. ואולם אציין, כי התרשמותי היא כי מדובר בגירסא מול גירסא ועלי לציין, כי אני הולך לקולא בעניין זה, בין השאר לאור אי העדת משפחת קדם ומפחית סכום מסוים על פי שיקול דעתי, מתוך סך דמי התיווך ואולם תעיד ההפחתה, כי לא סברתי כי יש לתת משקל רב מידי לטענות הנתבעים בהקשר זה. אני דוחה את טענת הנתבעים כי ניזוקו כלכלית עקב טענתם להסתרת מידע זה על ידי התובעות. הנתבעים לא הוכיחו טענתם זו ולא הביאו כל ראייה כי מכרו את דירתם בסכום נמוך ו/או כי יכלו למכור את דירתם בסכום גבוה יותר. הנתבעים חתמו על ההסכם מרצונם החופשי, ומשחתמו עליו הסכימו מרצונם למחיר הסופי בו נמכרה בסופו של יום דירתם. הדבר נכון על אחת כמה וכמה כאשר משלח ידו של הנתבע 1 הינו עריכת דין, ומשכך חזקה עליו כי מבין את תוכנו של ההסכם, את חובותיו הנגזרות מהסכם זה ואת הידיעה כי הסכמים יש לכבד. יפים לעניין זה דבריו של הנתבע 1 בפרוטוקול הדיון מיום 11.11.13: "אני מאשר כי בסופו של יום הבית נמכר ב-1,160,000 ₪, לא כאשר מישהו החזיק לי אקדח מעל הרקה שלי. בוודאי שהסכמתי". יש לציין, כי דמי התיווך הינם נגזרת של המחיר בו נמכרת הדירה, לכן צודקות התובעות בטענתן כי יש להן אינטרס כלכלי מובהק, כי מחיר הדירה הנמכרת יהיה גבוה. עוד אציין, כי המחיר הסופי שבסופו של יום נמכרה דירת הנתבעים נשמע לי מחיר הוגן וסביר, ועל כן לא הוכח בפניי כי נגרם נזק כזה או אחר לנתבעים בעסקת התיווך נשוא פסק הדין. כך או כך טענות הנתבעים לנזקים כאלו או אחרים שנגרמו להם, מהוות טענות בע"פ ללא כל בסיס ראייתי, ומנוגדות להסכם בין הצדדים, המהווה ראייה בכתב. אני דוחה כל טענה לקיזוז סכומים כאלה או אחרים אשר גרמו לנזק לנתבעים, כעולה מסעיף 23 לטענותיהם. לאור כל האמור לעיל, החלטתי, כי התובעות זכאיות לתשלום דמי תיווך לאור היותן הגורם היעיל שהביא לחתימת הסכם המכר בעסקה, אך לאור אי עמידתן בנטל ההוכחה כי הנתבעים ידעו בדבר הייצוג הכפול, יש להפחית סכום של 6,000 ₪ מסך דמי התיווך להן הן זכאיות. התביעה היא בסכום של 26,912 ₪. מתוך סכום זה אני מקזז 6,000 ₪. הסכום לפיצוי הינו 20,912 ₪ ובעיגול - 21,000 ₪. סכום זה, אותו ישלמו הנתבעים לתובעות יהיה צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת הוצאות משפט הכוללות אגרות בימ"ש ששולמו ע"י התובעות, שכ"ט עדים ככל שנפסק שכזה ושכ"ט עו"ד בשיעור של 2,750 ₪ + מע"מ. סכומים אלה ישלמו הנתבעים לתובעות תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק. חוזהמסמכיםהסכם בלעדיותתיווךשאלות משפטיותמשא ומתן