תביעה שעניינה אי תשלום מלוא התמורה המגיעה לתובע מאת הנתבעת בגין שירותי ייעוץ בתחום התקינה. טענות התובע התובע הינו בעל עסק הנותן שירותי ייעוץ בתחום התקינה. על-פי הנטען בתביעה, הנתבעת אשר עיסוקה בייצור ושיווק דלתות, הזמינה את שירותיו של התובע למתן ליווי לקבלת תו תקן ישראלי לדלתות שהיא מייצרת. ביום 26.09.2011 הגיש התובע לנתבעת הצעת מחיר (נספח א' לכתב התביעה) אשר נתקבלה ע"י האחרונה, וביום 04.10.2011 נערכה בין הצדדים הזמנת רכש (נספח ב' לכתב התביעה), ולפיה התחייבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 18,000 ₪ + מע"מ עבור שירותיו להשגת תו תקן לדלתות הנתבעת. אף שהתובע מילא את התחייבויותיו ע"פ ההסכם וסיפק לנתבעת את השירות המוזמן לפי שביעות רצונה, נמנעה הנתבעת מלשלם לתובע את מלוא התמורה המגיעה לו בגין שירותיו ונותרה חייבת לו סך של 10,621 ₪. כל פניותיו של התובע אל הנתבעת בדרישה כי תפרע את חובה כלפיו, לא נענו. בהתייחס לטענת הנתבעת, כי התמורה המלאה לא שולמה לתובע משום שלא הושג תו תקן במועד המוסכם עפ"י חוזה ההתקשרות, טוען התובע כי אי השגת תו התקן נעוץ בנתבעת אשר כשלה בייצור הדלתות עקב אי עמידתה בדרישות מכון התקנים הישראלי. לטענתו, ייצור הדלתות הינו באחריותה המלאה של הנתבעת, וכי נפל פגם בייצור הדלתות, כך שהחיפוי שהתקינה הנתבעת בדלתות מסוג MDF לא התאים לעמידה ברטיבות המים. טענות הנתבעת הנתבעת טוענת, כי במחצית השנייה של שנת 2011 היא ביקשה להזמין את שירותיו של מומחה לקבלת תו תקן מאת מכון התקנים הישראלי עבור דלתות שהיא ייצרה. הנתבעת קיבלה הצעות מחיר ממספר מומחים בתחום זה, לרבות מאת התובע שהציג עצמו בפניה כבעל ידע וניסיון בנוגע לאופן ייצור הדלתות, לרבות הנהלים וההליכים הנדרשים ע"י מכון התקנים לאישור דלתות ומתן תקינה. עוד התחייב התובע בפניה להשיג את תו התקן ממכון התקנים הישראלי בתוך 3 חודשים, לכל היותר, זאת לאחר שערך התובע סיור במפעל והתוודע מקרוב לתהליך הייצור והחומרים. בהסתמך על מצג התובע והתחייבותו להשגת תו תקן בתוך 3 חודשים כאמור, הסכימה הנתבעת להתקשר עם התובע בהסכם להזמנת שירותיו להשגת אישור התקינה. הנתבעת התנתה את ההתקשרות עם התובע בהתחייבותו זו ואף הוסכם בין הצדדים במפורש, כי במידה לא יתקבל תו תקן בתוך 3 חודשים ממועד ההתקשרות, יופחת מדי חודש ממחיר ההתקשרות עם התובע סך של 1,000 ₪ + מע"מ באופן מצטבר. ביום 04.10.11 נערכה ע"י הנתבעת הזמנת רכש ובה הועלו על הכתב תנאי ההתקשרות בין הצדדים, ובכלל זה התנאי האמור בדבר מועד השגת תו התקן והסנקציה בצדו. לטענת הנתבעת, התובע היפר את התחייבותו עפ"י ההסכם, פעל באופן רשלני ובלתי מקצועי והשיג את תו התקן רק בחודש אוקטובר 2012, היינו כעבור 13 חודשים ממועד ההתקשרות, ובאיחור של 10 חודשים מהמועד המקורי המוסכם. לאור זאת, הייתה הנתבעת זכאית לקזז ממחיר ההתקשרות המוסכם סך של 10,000 ₪ + מע"מ. עוד נטען כי עקב האיחור בהשגת התקינה נגרמו לנתבעת נזקים כבדים בדמות ביטול הזמנות ועסקאות עם קבלנים. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע דורש תמורה כספית בגין עבודות נוספות, אף שהסכם ההתקשרות בין הצדדים היה פאושלי והתמורה המוסכמת הייתה להשגת התקינה לכל הדלתות ללא קשר לכמות העבודה. הנתבעת דוחה, מכל וכל, את טענת התובע אודות קיומם של ליקויים בייצור הדלתות, וטוענת כי עפ"י תנאי הסכם, האחריות לאי ההתאמה בדלתות מוטלת על שכמו של התובע. דיון ומסקנות בדיון שהתקיים בפניי הופיע התובע ונציג מטעם הנתבעת, מר נמרוד דרורי, אשר חזרו על גרסאותיהם שבכתבי הטענות. אחר שקילת העדויות ובחינת הראיות שהונחו בפניי, אני מחליטה לקבל את התביעה באופן חלקי, כפי שיפורט להלן: אין חולק, כי הצדדים התקשרו בהסכם עבודה, לפיו שכרה הנתבעת את שירותיו של התובע לקבלת תו תקן ישראלי מאת מכון התקנים הישראלי לייצור הדלתות במפעלה. בטרם ההתקשרות פנתה הנתבעת אל התובע לקבלת הצעת מחיר לביצוע ליווי לנתבעת עד לקבלת תו תקן לדלתות סובבות תוצרת מפעלה של הנתבעת. הצעת מחיר הועברה לנתבעת ע"י התובע ביום 26.09.2011 והכילה תכנית עבודה מפורטת, וכן הערכה של התובע באשר למשך הזמן הדרוש להשגת תו התקן. עיון בתכתובות דוא"ל שהחליפו הצדדים ביניהם בטרם ההתקשרות (נספח 3 לכתב ההגנה) מעלה, כי הנתבעת חזרה בפני התובע על הדרישה לקבל את התקינה למפעל בתוך 3 חודשים, כתנאי בל יעבור לכריתת חוזה ההתקשרות עמו. עוד הבהירה הנתבעת, כי אי השגת תו התקן בתוך 3 חודשים יגרור סנקציה בדמות של הפחתה מן התמורה החוזית המוסכמת. ללמדך, כי קביעת מועד אחרון להשגת תו התקן היה תנאי מהותי להתקשרות בין הצדדים, שהפרתו תגרור אחריה הטלת סנקציה של קיזוז ממחיר העסקה. ביום 04.10.11 ערכה הנתבעת הזמנת רכש (נספח 4 לכתב ההגנה), לפיה היא שכרה את שירותיו של התובע להשגת תקינה בתו תקן ישראלי לדלתות פנים מייצור מפעלה של הנתבעת בתמורה לתשלום סך של 18,000 ₪ + מע"מ. בהזמנה נכתב, בין היתר, כי : "יעוץ בתחום התקינה הכנה וליויי של המפעל עד קבלת תו תקן לדלתות פנים לפי תקן 23/1 בהתאם להצעת מחיר מתאריך 26/9/22 והנספחים המצורפים, סוכם על סכום של 18,000 ₪ לקבלת תקן עד לתאריך 31/12/11, מתאריך זה והלאה יופחת מהסכום הנקום [צ.ל. הנקוב - ש.נ.] 1,000 ₪ מדי חודש". מעיון בהזמנת הרכש עולה, כי נקבע מועד אחרון להשגת תו התקן עד ולא יאוחר מיום 31.12.11, וכי אי עמידה בתנאי זה תגורר אחריה הפחתה מהתמורה המוסכמת סך של 1,000 ₪ בגין כל חודש איחור במצטבר. בהקשר זה יצוין, כי התובע לא חלק על תנאי ההתקשרות הקבועים בהזמנת הרכש. מעיון בראיות שהניחו בעלי הדין לפתחו של בית המשפט, ובפרט רישומיו של התובע, עולה כי תו התקן לא הושג במועד שנקבע לכך בחוזה ההתקשרות, אלא רק ביום 23.09.12, היינו באיחור של 10 חודשים מהמועד המוסכם (31.12.11). הצדדים חלוקים ביניהם באשר לסיבת האיחור בהשגת תו התקן. הנתבעת טוענת, כי התובע הינו האחראי הבלעדי לאיחור הנ"ל, ועקב כך היפר הפרה יסודית את חוזה ההתקשרות, באופן המזכה את הנתבעת בהפעלת הסנקציה החוזית שבצידה של הפרה זו וניכוי סך של 1000 ₪ מהתמורה החוזית המוסכמת בגין כל חודש של איחור, ובסה"כ 10,000 ₪. מנגד, טוען התובע כי אי השגת תו התקן במועד המוסכם נובע מליקויים שנתגלו בדלתות שייצרה הנתבעת, כאשר תהליך הייצור מצוי באחריותה הבלעדית של הנתבעת. אמנם, לשון ההסכם עמומה בכל הנוגע לתנאי הפעלת הסנקציה, כך שההסכם מורה על הפחתה בשכר התובע בכל מקרה של איחור בהשגת תו התקן, ללא שום התייחסות לסיבה בעטיה לא הושג תן התקן במועד. יחד עם זאת, ברי כי אין מקום לקזז משכרו של התובע במקרה שהעיכוב בקבלת תו התקן נעוץ בנתבעת עצמה. כך למשל, אין לנכות ממחיר העסקה מקום שהנתבעת הייתה נמנעת מהבאת הדלתות למכון התקנים לצורך בדיקתן. לאור זאת, יש לבחון בענייננו מה הייתה הסיבה בשלה לא הושג תו התקן במועד. לאחר בחינת הראיות והעדויות שהונחו לפניי באתי לכלל מסקנה, כי העיכוב בהשגת תו התקן נעוץ בשני הצדדים, ואנמק. תכנית העבודה שהציג התובע לנתבעת (נספח ג' לכתב התביעה) הכילה, בין היתר, הכנת תיק מוצר, תכנית איכות ונהלי איכות שאמורים להימסר לבדיקת מכון התקנים הישראלי. מעיון בתוכנית העבודה עולה, כי תיק מוצר שהכין התובע הוגש לראשונה למכון התקנים רק ביום 01.11.11. אולם, התיק לא הוכן כדבעי והמכון השיבו לתובע בצירוף הערותיו לביצוע תיקונים. בתאריכים 06.12.11, 21.12.11 ו- 17.01.12 הוגש תיק המוצר ע"י התובע לבדיקת המכון לאחר שבוצעו בו עדכונים לפי דרישתו. מתוכנית העבודה שנערכה ע"י התובע עצמו ניתן להיווכח, כי התובע שב והגיש פעם אחר פעם את תיק המוצר לבדיקת המכון, אולם התיק האמור לא זכה לאישור המכון והושב לתובע על מנת לתקנו עפ"י הערותיו של המכון. תיקונים אלה גרמו, מן הסתם, לעיכוב בקבלת תו התקן ממכון התקנים, באופן שלא אפשר עמידה בלוח הזמנים שנקבע בהסכם. לביסוס ראיותיה בהקשר זה, צירפה הנתבעת לכתב הגנתה חלק מהערותיו של המכון לתיק המוצר (נספח 8), תכנית האיכות ותיק נהלים שהכין התובע, ומהם עולה כי גם לאחר חלוף המועד שנקבע בהסכם להשגת תו התקן, נדרש התובע פעם אחר פעם ע"י המכון לערוך תיקונים בתיקים הללו. עוד עולה מתוכנית העבודה כי רק ביום 15.12.11, שבועיים בלבד מהמועד בו התחייב התובע להשיג את תו התקן, בוצע מבדק הסמכה למכון התקנים והדו"ח שנתקבל מלמד על צורך בעריכת עדכונים בתיק המוצר בהתאם לממצאי דו"ח המבדק. תיק המוצר המעודכן נמסר למכון התקנים רק ביום 21.12.11, היינו 10 ימים לפני המועד האחרון שנקבע בחוזה להשגת תו התקן. התובע, שהינו בעל ידע ומומחיות בתחום התקינה של דלתות, היה אמור לדעת מהו הזמן הדרוש לצורך השגת התקינה, כן היה עליו לצפות כי בזמן הקצר שנותר עד למועד שנקצב בהסכם ע"י התובע עצמו, לא תספיק הנתבעת לעמוד בדרישות מכון התקנים ולבצע שינויים בדלתות שיידרשו ממנה למקרה ותתגלה אי-התאמה. יחד עם זאת, התנהלות התובע, כפי שפורטה לעיל, לא הייתה הסיבה היחידה בעטיה לא הושג תו התקן במועד שנקבע בהסכם. עיון במבדקים שצירף התובע (נספח ח' לכתב התביעה), מעלה כי עד למועד קבלת אישור מכון התקנים לא עברו הדלתות את בדיקות המכון בשל אי-עמידה בדרישות התקן. עיון בממצאי הבדיקות של מכון התקנים (נספח ח' לכתב התביעה), מראה כי הדלתות שייצרה הנתבעת לא עמדו בדרישות התקן בשל ליקוי שנתגלה בדלתות הקשור בעמידתן ברטיבות לאחר השרייה במים. ליקוי זה קשור במישרין להליך הייצור שעליו אמונה הנתבעת. לטעמי, לא ניתן לייחס לתובע את הכשל שאותר בדלתות הנתבעת, באשר עפ"י תנאי ההסכם לא היה התובע אחראי על תהליך ייצור הדלתות, וכל תפקידו התמצה בייעוץ, לווי והכנה של המפעל עד לקבלת תו התקן. תימוכין לקביעה זו, אני מוצאת דווקא בעדותו של נציג הנתבעת אשר אישר בדיון בפניי כי "אנו יודעים לייצר דלת, אנו רצינו שהוא יכין את התיקים ואת המוצר לקבלת תו תקן שזה אומר אישור התיקים ונהלי העבודה והאיכות..." (עמ' 5, ש' 30-31). לאור כל המקובץ לעיל, אני קובעת כי אי השגת התקינה במועד שנקבע בהסכם נעוצה במחדליהם של בעלי הדין: התובע אשר איחר במועד הכנת תיק המוצר והגשתו למכון התקנים; והנתבעת אשר כשלה פעם אחר פעם בייצור הדלתות באופן שהביא לדחיית מועד קבלת אישור התקינה. לאור הקביעה, כי האיחור בהשגת התקינה נבע באופן חלקי מהתנהלות התובע, אני פוסקת לתובע תשלום נוסף על דרך האומדנה בסך של 4,000 ₪ כולל. אין בידי לקבל את טענות התובע בדבר עבודות נוספות, באשר ההסכם מדבר על מחיר מוסכם ללא קשר לכמות העבודה. סוף דבר, אני מורה על קבלת התביעה חלקית, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 4,000 ₪. עוד אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 300 ₪. התשלום הנ"ל יבוצע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. שירותי ייעוץשירותי יעוץ