התיישנות תביעת דמי חופשה : לפי חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, תקופת ההתיישנות של תביעה לחופשה, לדמי חופשה וכן לפדיון חופשה היא בת 3 שנים. בית הדין לעבודה קבע בפסיקתו כי יש להבדיל בין התיישנות של הזכות לתבוע חופשה ודמי חופשה לבין התיישנות של הזכות לתבוע פדיון חופשה. הזכות לתבוע פדיון חופשה, נולדת עם הפסקת העבודה. ממועד הפסקת העבודה ואילך, יש שלוש שנים שבמהלכן לא מתיישנת הזכות לתבוע את פדיון החופשה. בהתאם להלכה הפסוקה, את תקופת ההתיישנות בת 3 שנים יש להוסיף לשנה נוספת (קודמת) שבה היה ניתן לצבור את החופשה השנתית, לפי סעיף 7 לחוק חופשה שנתית. ארבע שנות זכאות לאחר סיום יחסי עבודה : מרבית התביעות הנוגעות לאי תשלום דמי חופשה מוגשות לבית הדין לעבודה לאחר סיום יחסי עובד מעביד בין הצדדים, בהתאם להוראות ההתיישנות שנקבעו בחוק חופשה שנתית, יש לבדוק את זכויותיו של העובד ביחס ל - 4 שנות העבודה האחרונות שכן נכון לסיום יחסי העבודה בין הצדדים עומדת לרשות העובד זכאות ביחס לשנה השוטפת ושלוש השנים שקדמו לה ולמעשה העובד "מאבד" את זכותו לדמי חופשה מעבר ל 4 השנים האחרונות.דמי חופשה שנתיתהתיישנות