גזר דין 1. הנאשם הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 380 ביחד עם סעיף 382(ג) לחוק העונשין, נשוא כתב אישום מתוקן שהוגש בעניינו. על פי כתב האישום המתוקן, נהג הנאשם לתקוף את אישתו, המתלוננת, בצורות שונות, כאשר כתב האישום מציין שני אירועים ספציפיים: האחד אירע במועד בלתי ידוע בשנת 2002, כאשר הנאשם סובב את אצבעה של המתלוננת וגרם לה נפיחות וכאבים עזים, והשני אירע ביום 17.9.03, כאשר הנאשם דחף את המתלוננת, הפילה לרצפה ונתן לה שלושה אגרופים בראשה, אשר גרמו לה לכאבים עזים. כתב האישום המתוקן החליף את כתב האישום המקורי שכלל עבירות נוספות ובהן עבירת אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין. למעשה, העבירות בהן הורשע הנאשם על פי כתב האישום המתוקן הן בסמכות בית משפט השלום והעונש המרבי הקבוע בצידן הוא 6 שנות מאסר. 2. בהסכמת הצדדים, ובמסגרת הסדר הטיעון, הוזמן תסקיר משירות המבחן. התסקיר מיום 5.8.04 מתאר מסוכנות גבוהה של הנאשם, שאף כי על פי דיווחי המתלוננת האלימות הפיזית מצד הנאשם כלפיה הופסקה, היא ממשיכה לחיות בתנאי טרור, כאשר הנאשם מפגין דפוסי קנאה ורכושנות מגוונים כלפיה ומונע ממנה לחיות את חייה כאדם חופשי. קצינת המבחן מוסרת, כי הנאשם איננו נוטל אחריות, איננו מבטא צורך בקבלת טיפול ולכן היא איננה באה בהמלצה טיפולית כלשהי לגביו. טענות הצדדים 3. התביעה עותרת להטלת מאסר בפועל על הנאשם חרף העדר עבר פלילי, וזאת בשל המסוכנות הגבוהה העולה מן התסקיר. לדברי ב"כ התביעה, מדובר באלימות, שהפכה לשגרה בחייה של המתלוננת, כאשר האלימות מכילה סממנים של השפלה ונובעת מהאובססיביות שחש הנאשם כלפי אישתו. ב"כ התביעה אף מציינת, כי מאז שהמתלוננת חזרה לחיות עם הנאשם, המסוכנות מצידו החמירה ועל כן אין מנוס מהטלת מאסר בפועל על הנאשם. לדבריה, גם אם קיימת פסיקה, שלפיה במקרים דומים הוטלו על נאשמים תקופות מאסר לריצוי בפועל בעבודות שירות, אין זה המקרה הראוי לעשות כן בשל מסוכנותו הגבוהה של הנאשם. 4. ב"כ הנאשם טוענת, כי על בית המשפט להתחשב בכך שמכתב האישום המקורי נמחקו העבירות החמורות, וזאת לאחר שבית המשפט כבר שמע חלק ניכר מהעדויות, כולל עדותה של המתלוננת. לדעתה, הנאשם למד לקח והפנים את האיסור על נקיטה באלימות כלפי אישתו והראיה, שהמתלוננת עצמה סיפרה לקצינת המבחן, כי האלימות הפיזית שבה נהג כלפיה פסקה. לדברי ב"כ הנאשם, די בכך שיוטל על הנאשם מאסר מותנה משמעותי כדי להפיג את מסוכנותו, שכן מאסר בפועל לא ישנה את דפוסי חשיבתו אלא יחמיר את תחושות הנקם שלו. יתר על כן, לנאשם ולמתלוננת יש ילדה שבה מטפל בעיקר הנאשם, שכן המתלוננת עובדת באופן קבוע בבית חרושת "אסם" ואילו הנאשם עובד בעבודות מזדמנות. כליאת הנאשם מאחורי סורג ובריח תפגע כלכלית במשפחתו, ויותר מכל, תפגע בילדה, שלה קשרים מיוחדים עם הנאשם. ב"כ הנאשם הגישה אסופת פסיקה התומכת בגישתה. דיון 5. אכן מדובר בעבירות שבסמכות בית משפט השלום ובנאשם שאין לו עבר פלילי. יחד עם זאת, מידת המסוכנות של הנאשם, כעולה מתסקיר שירות המבחן, מעלה בספק אם גישתה של ב"כ הנאשם להסתפק במאסר מותנה היא אכן הגישה הראויה במקרה שלפנינו, הן מבחינת המסר לנאשם והן מבחינת המסר לציבור. גם אם העבירות שבגינן הורשע הנאשם הן בסמכות בית משפט השלום, הרי יש לזכור, כי העונש המרבי הקבוע בצידן הוא שש שנות מאסר. בקביעת כפל העונש למעשי תקיפה כלפי בני זוג, כפי שמופיעה בסעיף 382(ג) לחוק העונשין, הביע המחוקק עמדה חד משמעית, לפיה יש להחמיר עם תוקפי וחובלי בנות זוג כחלק מאסטרטגיה של המדינה להילחם בתופעה של נשים מוכות. כך אומר המחוקק בדברי ההסבר לתיקון שהוסיף את סעיף 382(ג) הנ"ל: "כן מוצע להכפיל את העונש הקבוע בחוק על פציעה ותקיפה שהתרחשו בתוך המשפחה. עבירות מסוג זה חמורות מעבירות שלא במסגרת המשפחה, מכיוון שמדובר בניצול מערכת יחסים מתמשכת של תלות ומרות ומגע יום יומי עם התוקף. האלימות במשפחה מתאפיינת בהיותה מתמשכת ובדרך כלל לא מדובר בתופעה חד-פעמית אלא במסכת חיים שלמה תחת סכנה" (הצ"ח 2496, תשנ"ו, עמ' 524). העבירות בהן הורשע הנאשם מחייבות, איפוא, החמרה בענישתו, אך יחד עם זאת, אין בדעתנו למצות עימו את הדין, בעיקר משום הודאתו בעבירות נשוא כתב האישום המתוקן, בשל עברו הנקי והיותו עובד ומטפל בבת הקטנה שלו ושל המתלוננת. עיון בפסיקת בתי המשפט המחוזיים ובתי משפט השלום שהוצגו בפנינו על-ידי ב"כ הנאשם, מעלה שנסיבות המקרים והנאשמים שונות מאלה שבפנינו, שכן בחלק מהמקרים שיתפו הנאשמים פעולה עם המערכת הטיפולית (כמו ב-ת.פ. 281/99 בבית המשפט המחוזי בחיפה ו-ת.פ. 10156/98 בבית משפט המחוזי בתל-אביב), בעוד שהנאשם שבפנינו לא נהג כך. 6. אשר על כן, אנו מטילים על הנאשם בשל העבירות בהן הורשע שנתיים מאסר, מתוכן שנה לריצוי בפועל ושנה על-תנאי, שלא יעבור במשך שלוש שנים עבירת תקיפה ואיומים מכל סוג שהוא. הודעה לנאשם זכותו לערער לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום. משפט פליליאלימותתקיפה בנסיבות מחמירותהסדר טיעון (עסקת טיעון)תקיפה