פסק דין 1. המדובר בתביעה שהוגשה בגין נזק גוף שנגרם לתובע כתוצאה מתאונה בה היה מעורב ביום 02.08.00. לדבריו, באותו מועד, כאשר ירד במדרגות ברח' כטיב שבעיר התחתית בחיפה, נתקל בשתי לבנים שהיו על המדרכה, מעד, נפל ונחבל (להלן: "התאונה"). 2. לאחר שהוריתי לתובע להציג חוות דעת רפואית, ככל שבדעתו לטעון לנכות צמיתה, הוגשה על ידו בקשה לפטור אותו מצירוף חוות דעת. בהחלטתי מיום 21.03.06 נקבע כי מתקיימים בנסיבות העניין טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור את התובע מן החובה להמציא חוות דעת רפואית. יחד עם זאת, לנוכח הכחשת הנתבעת את חבותה, לא ראיתי למנות מומחה מטעם בית המשפט עד לאחר הכרעה בשאלת החבות. 3. בתצהיר עדותו הראשית (ת/1) תיאר התובע את מהלך התרחשות התאונה כדלקמן: "ביום 02.08.00 ירדתי במדרגות ברח' כטיב 8 בחיפה. עת ירדתי במדרגות נתקלתי בשתי לבנים שהיו מונחות על הקרקע. כתוצאה מההתקלות, נפלתי על הרצפה, נחבלתי בכל חלקי גופי והובהלתי למרכז הרפואי לין בחיפה". 4. בחקירתו הנגדית של התובע עלתה גרסה מפורטת לגבי נסיבות התרחשות התאונה, שונה מזו שהובאה בתצהיר עדותו הראשית. על אף שבכתב התביעה וכן בתצהיר (ת/1) נאמר כי התאונה אירעה שעה שהתובע ירד במדרגות ברח' כטיב, הנה בעדותו בפניי התברר כי התאונה אירעה שעה שהלך במורד רחוב כטיב. בחקירתו ציין כי כאשר צעד בכביש, אשר היה באותו מועד דו סטרי, הגיעה מונית מסוג מיניבוס שביקשה לבצע במקום פניית פרסה "וכולם נצמדו לצדדים ואני נתקלתי בלבנה אחת גדולה מרובעת שיש עליה עציצים ועפתי לשניה" (עמ' 9 שורה 15 לפרוטוקול). לגרסה זו אין משום מה כל זכר בתצהיר העדות הראשית והיא עלתה לראשונה בחקירתו הנגדית של התובע. 5. יתר על כן, בפנייתו לעירייה מיום 21.08.00, זמן קצר לאחר התאונה נשוא הדיון, תיאר התובע את האירוע באופן שונה לחלוטין. באותה פניה (נ/2) נאמר כי התאונה התרחשה בנסיבות שלהלן: "ביום 02.08.00 ירדתי במדרגות רח' כטיב 8. רכב חנה על המדרכה, וכשעברתי מהכביש למדרכה, נתקלתי בשתי לבנים ונפלתי ושברתי את היד וכן נפגעו הצלעות והרגל". הנה כי כן, במכתב זה אין כל זכר למונית שביקשה לבצע פניית פרסה ולעוברי אורח שנצמדו לשני צידי הכביש. זאת על אף שהמכתב נשלח זמן קצר לאחר התאונה הנטענת. 6. ואולם אף אם הייתי מתעלם מן הסתירות שנתגלעו בגרסאותיו של התובע, דין התביעה עדיין היה להדחות. הנתבעת הציגה בפניי תצלומים של זירת האירוע אשר צולמו בידי התובע תוך שהוא משחזר את מהלך נפילתו. עיון באותם תצלומים (נ/1) מלמד כי לא מדובר בלבנות המהוות מכשול, אלא בקוביות בטון המהוות חלק מן הפיתוח הסביבתי של המקום ואשר נועדו לתחום את האזור המיועד להולכי רגל. ניכר כי הכביש כולו עבר שיפוץ לפני זמן לא רב והוא רוצף באבנים משתלבות אשר צבען, בשטח המיועד לרכבים, הינו שחור, בעוד שבאזור הולכי הרגל צבע המרצפות לבן. בנוסף, נתחם השטח המיועד להולכי רגל באותן קוביות, אשר באחת מהן נתקל התובע לדבריו. 7. איני סבור כי אותן קוביות מהוות לכשעצמן מכשול בדרכו של הולך רגל סביר. כפי שאדניות, פחי אשפה, עמודי תאורה ומדרכות אינם יכולים להוות מכשול בפני עצמם, כך גם אותן קוביות בטון המשמשות במקומות רבים בארץ וניתן לראות אף דוגמתן בערים גדולות בעולם. דווקא הימצאותן של אותן קוביות נועדה להבטיח שלומם ובטחונם של הולכי הרגל משום שהן נועדו למנוע כניסת רכבים לאותה רצועה שנועדה להולכי רגל בלבד. 8. אף אם התרחשה התאונה בנסיבות שתיאר התובע במהלך הדיון, לא ברור מדוע בחר ללכת בכביש, מקום שהיה יכול לצעוד בבטחה מעברן השני של הקוביות, באזור המיועד להולכי רגל. כן לא ברור כיצד התובע, אשר על פי עדותו נוהג לעבור במקום מדי יום ביומו, לא הבחין באותן קוביות בולטות לעין. ב"כ הנתבעת טען כי ההסבר לכך נעוץ בבעיית השימוש בסמים קשים ממנה סובל התובע ואשר בגינה הוכרה לו נכות על ידי המל"ל בשיעור 75%. גם אם לא כך הדבר, והתאונה אירעה בשל היסח הדעת או חוסר שימת לב מצד התובע, אין בכך כדי להטיל חבות על הנתבעת. בנסיבות, לא ברור במה חטאה הנתבעת ומה הרשלנות המיוחסת לה. כאמור, הצבתן של אותן קוביות אינה בגדר מכשול ואין בה כדי להטיל עליה אחריות כלשהי. 9. לאור האמור - אני דוחה את התביעה כנגד שתי הנתבעות ומחייב את התובע לשלם לנתבעת 1 הוצאות בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ. בקביעת ההוצאות על הצד הנמוך, הבאתי בחשבון את מצבו הסוציאלי של התובע ונסיבותיו האישיות. ככל שסכום זה לא ישולם תוך 30 יום, הרי שישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. נפילה