רקע כללי התובעת עבדה בנתבעת בתפקיד אשת מכירות מיום 1.6.86 ועד 15.2.07. אין חולק, כי התובעת התפטרה מעבודתה, ועם התפטרותה שוחררו לזכותה כספי פיצויי הפיטורים שהיו צבורים בביטוח מנהלים במגדל חברה לבטוח בע"מ. לטענת התובעת בתביעתה זו, זכאית היא להשלמת פיצויי הפיטורים עד לסך מלוא פיצויי הפיטורים כחוק, וזאת מכוח נוהג הקיים בנתבעת לתשלום מלוא הפיצויים גם לעובדים מתפטרים וכן, מכוח הבטחה שניתנה לה לתשלום כאמור. 3. הצדדים חלוקים בעצם זכאות התובעת להשלמת הפיצויים, וגובה הסכום. הצדדים חלוקים בשאלה האם קיים בנתבעת נוהג לשלם לעובדים מתפטרים פיצויי פיטורים מלאים או רק את הסכום הצבור בבטוח המנהלים. בין הצדדים קיימת אף מחלוקת בשאלה האם התובעת זכאית לפיצוי בגין הפרת חוזה, ובאיזה סכום, האם מי מהצדדים הפר את הסכם העבודה, ושאלת זכאות התובעת לפיצוי הלנה/הפרשי הצמדה וריבית (ר' רשימת הפלוגתאות בפרוטוקול יום 7/10/08). 4. נקדים ונציין, כי לאור העובדה שהתובעת התפטרה ולא פוטרה, הנטל להוכחת זכאותה לפיצויי פיטורים מוטל על שכמה של התובעת. האם הוכיחה התובעת נוהג הקיים בנתבעת לתשלום פיצויי פיטורים מלאים לעובד מתפטר? 5. הצהרת התובעת בעניין קיומו של נוהג כאמור הייתה הצהרה בעלמא. בתצהירה ציינה התובעת: "ידעתי כי במקרה של התפטרות, הנתבעת נהגה לשלם לעובדיה את מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד על פי חוק גם במקרה של פיטורים. הנתבעת נהגה כאמור במקרה של עובדים שעבדו לצידי בתפקיד זהה בסניף הנתבעת אשר בחיפה. למיטב ידיעתי, נוהג זה היה קיים אצל כלל עובדי הנתבעת...". רק במסגרת חקירתה הנגדית העלתה התובעת שמות שונים של עובדים אשר, לטענתה, התפטרו וקיבלו פיצויי פיטורים מלאים (כספי הצבירה בתוספת השלמת פיצויים). התובעת התבססה על עדויות מפי השמועה, ולא הביאה את אותם עובדים להעיד בפני בית הדין. 6. גם עדותו של עד התובעת, מר יהודה להב, בעניין זה, לא הועילה לתובעת ועדותו בנוגע להוכחת הנוהג הנטען, נסמכה על עדויות שמיעה והייתה בלתי ודאית: "לשאלתך...אני מעיד על נוהג בדפי זהב, מי היו סוכני המכירות שהתפטרו בסמוך להתפטרות של אורלי וקיבלו פיצויים מלאים מהנתבעת אני משיב שלא זוכר מי התפטר, לא זוכר את השם. נדמה לי שמר אריה דיימנט וסוניה אודי. לשאלתך שסוניה אודי התפטרה ולא קיבלה השלמה לפיצויי פיטורים אני משיב שאני יודע שאנשים קיבלו. לשאלתך מישהו הראה לי שקיבל אני משיב שאף אחד לא הראה לי." ( עמ' 18 לפרוטוקול). 7. באשר לדרך ומידת ההוכחה של הנוהג קבע בית הדין הארצי בפרשת צים (עע/ 348/99 "צים" חברת השיט הישראלית בע"מ נ' שמשון שרעבי, ( פורסם במאגר משפטי): "שעה שמבקשים להטיל על מעביד חבות מכוח נוהג, הרי שיש להוכיח באופן דווקני וחד משמעי כי המעביד נותן הטבה זו לכלל העובדים או לפחות לרובם המכריע, באופן שאי מתן הזכות לעובד מסויים, משמעה אפלייה פסולה שלו כלפי כלל העובדים. לפיכך נקבע כי על המבקש להוכיח קיומו של נוהג, מוטל נטל הראייה בעניין זה, וכי עליו להוכיח באופן דווקני וחד משמעי הן את היותו של הנוהג נוהג כלפי רובם המכריע של העובדים והן מהו הגדרתו המדוייקת של הנוהג" . הטעם להלכה זו הינו ברור, שהרי עצם קביעת קיומו של נוהג, משמעה הטלת חבות על מעביד, אשר לא מצאה ביטוי בחוק או בהסכמה מפורשת בינו לבין העובד או בינו לבין כלל העובדים. ועוד לעניין תביעה מכוחו של נוהג, נקבע: "זכויות במשפט העבודה נקבעות ברגיל בהסכמים אישיים והסכמים או הסדרים קיבוציים. עם זאת הכירה הפסיקה בנוהג כמקור לקיומן של זכויות במשפט העבודה. נוהג - מעצם טיבו - הינו בן חריג בעולם יחסי העבודה והוא פועל יוצא ממציאות מסוימת במקום העבודה שאינה מעוגנת בדרך כלל בהסדרים בכתב. בשל כך נפסק כי נוהג טעון הוכחה, הן לעניין קיומו והן לעניין פרטי תוכנו (ע"א 4937/92 "אגרא" נגד שיקלר, פ"ד מח (1) 818, 828). הנטל להוכחת קיומו של נוהג מוטל על כתפי הטוען לו, הוא התובע. רמת ההוכחה חייבת להיות גבוהה וברורה ונדרשת לצורך כך תשתית ראייתית רחבה ומסודרת. עדות על מקרים מסוימים בלבד בהם נקט המעסיק דפוס פעולה מסויים, אינה מספקת כדי להוכיח קיומו של נוהג רחב ומחייב."נ" 8. בענייננו, לא הרימה התובעת את הנטל המוטל עליה לנוכחת קיומו של נוהג כנטען על ידה משלא הביאה ולו ראשית ראיה להוכחתו. בהעדר כל הוכחה לקיומו של נוהג לתשלום מלוא פיצויי הפיטורים גם לעובד מתפטר למעט טענות בעלמא, דין טענה זו להדחות. מקובלת עלינו עמדת הנתבעת, עפ"י הודאתה, כי הנוהג שקיים היה בנתבעת באשר לעובד מתפטר כלל שחרור מלוא הכספים הצבורים בחברת הבטוח, חלק עובד ומעביד, לרבות רכיב הפיצויים. האם זכאית התובעת לתשלום פיצויי פיטורים מלאים (לרבות השלמת פיצויים) מכוח התחייבות/הבטחה? 9. לטענת התובעת, טרם התפטרותה בררה וביקשה לוודא מה הזכויות שישולמו לה עם סיום עבודתה. לתובעת נאמר, לגרסתה, כי תקבל את מלוא פיצויי הפיטורים שהיו מגיעים לה לו הייתה מפוטרת. על יסוד הבטחה זו, סיימה את עבודתה , שאלמלא כן, ממשיכה הייתה לעבוד בנתבעת. 10. עם זאת, מעדות התובעת עולה, כי ההחלטה בדבר עזיבתה התקבלה אצלה עוד קודם לכן, ללא קשר לזכויות הכספיות . וכך העידה: "...אני משיבה שהודעתי ביום 15/1 שאני עוזבת . לשאלתך מתי החלטתי שאני מודיעה שאני עוזבת אני משיבה שכמה שבועות קודם..." (עמ' 4 לפרוט'). וכן: "אני לא החלטתי באותו יום שאני עוזבת, החלטתי באותה הזדמנות להודיע לו" (עמ' 9 לפרוט'). 11. גם מעדותו של מר להב, עד התובעת, עולה כי עזיבתה של התובעת נשקלה עוד קודם לכן: "היא שוקלת וחושבת כבר הרבה מאוד זמן...היא אמרה שנמאס לה והרבה שנים אותו תפקיד...". 12. דוחים אנו על כן את טענת התובעת כי החלטתה להתפטר מהנתבעת נפלה לאחר שהובטח לה, לגרסתה, תשלום מלוא פיצויי הפיטורים. 13. מהעדויות שבאו בפנינו עולה, כי בעקבות פיטורי מנהלה הישיר של התובעת, מר יהודה להב, הגיע לסניף הנתבעת בחיפה מר ברוך הוכמן, מנהל מטה אגף המכירות, לישיבה של נציגי המכירות. ישיבה זו התקיימה ביום 15.1.07. במסגרת אותה ישיבה דובר על זכויות נציגי מכירות שיעזבו את עבודתם. בהמשך לאותה ישיבה שוחחה התובעת עם מר הוכמן בחדרו של מר להב ובנוכחותו, ובשיחה זו דובר פעם נוספת על זכויות התובעת במקרה של התפטרות. 14. טוענת התובעת, כי בשיחות אלו הבטיח לה מר הוכמן בנוכחות מר להב כי תקבל מלוא פיצויי הפיטורים, לרבות השלמת החברה, בסך של כ-400,000 ₪, כאילו הייתה מפוטרת. בעדותה הוסיפה וטענה התובעת כי היא ששאלה את מר הוכמן כמה תקבל והוא חישב את פיצויי הפיטורים ואמר שתקבל בערך 400,000 ₪, לפי המשכורת כפול 20 שנה. גרסת התובעת, לפיה מר הוכמן הבטיח לה פיצויים "כאילו פוטרה" או תוך נקיבת סכום של כ-400,000 ₪ לא מוזכרת במכתב התובעת לנתבעת מיום 8/5/07, לפני הגשת התביעה. בהמשך חקירתה, משנשאלה התובעת האם נכון כי מר הוכמן לא הבטיח שתקבל פיצויים "כאילו פוטרה" או שתקבל השלמה על הצבור בקופות, השיבה: "אמרתי שהוא אמר שנקבל כל המגיע לנו כנהוג בדפי זהב" (עמ' 9 לפרוטוקול) 15. גרסה זו, כי הובטח לתובעת כל המגיע לה כנהוג בחברה, היא הגרסה העולה גם מעדויות עדי התובעת. 16. עדת התובעת, גב' גלית אסולין לוי, אשר השתתפה בישיבה, ציינה בתצהירה: "מר הוכמן השיב כי היא תקבל מהנתבעת את כל פיצויי הפיטורים המגיעים לה ולרבות ההשלמות של פיצויי הפיטורים בין שיעור הפיצויים לפי חוק לבין פוליסת בטוח המנהלים "עד הגרוש האחרון" וכי לנתבע אין שום עניין לנהוג בצורה שונה אתה, אל מול נציגים אחרים שהחליטו לפרוש מרצון". בחקירתה, לעומת זאת, הדגישה העדה כי דבריו של מר הוכמן היו כי לעובדים שיבקשו לעזוב ישולם "עד הגרוש האחרון" וכי "הוא לא אמר עוד משהו בנושא זה". (עמ' 3 לפרוטוקול). העדה עומתה עם הרשום בתצהירה שצוטט לעיל והשיבה: "לשאלתך שלא אמרתי שהוא אמר שצריכים להשלים את ההפרש אני משיבה שאמר שנקבל עד הגרוש האחרון. הוא הבטיח הכל". וכן: "אתה מפנה לסע' 11 ולטענתך המילים "ולרבות ההשלמות" עד "ביטוח המנהלים" אלו לא מילים שלי ואני משיבה שהוא הבטיח להם את מה שיש בקופות, הוא הבטיח הכל". 17. מעדותה של העד עולה כי הובטח תשלום "עד הגרוש האחרון" של הכספים הצבורים בקופות. אין התחייבות מפורשת להוספת תשלומים ע"י הנתבעת מעבר לסכומים הצבורים שם ובודאי שלא נאמר מפורשות כי התובעת תקבל הפיצויים המגיעים לה "כאילו הייתה מפוטרת", כפי שטענה, או תוך נקיבת סכום של כ- 400,000 ₪. 18. אף עדותו של עד התובעת מר יהודה להב אינה תומכת בגרסת התובעת כי הובטחו לה פיצויים כאילו פוטרה או בסכום של כ- 400,000 ₪. בניגוד לעדותה של התובעת (סע' 9 לתצהיר), מר להב לא נכח כלל בישיבה המשותפת של נציגי המכירות. עם זאת, מר להב אכן נכח בשיחה שהתקיימה בחדרו, עם מר הוכמן, וכך העיד בנוגע אליה: "...זה היה במשרדי, היא פנתה למר ברוך הוכמן זה היה אחרי שכבר פוטרתי... לשאלתך הפעם הראשונה ששמעתי שהתובעת מעוניינת להתפטר היה במסגרת אותה שיחה שנערכה אצלי במשרד אני משיב כשהגיעה לברוך, היא לא הודיעה לי, אני הייתי במשרד לשאלתך לא הנחיתי אותה לגשת לברוך אני משיב שפוטרתי מתפקידי, אני לא פונקציה שקובעת יותר ברגע שאני מפוטר". זאת, בשונה מעדות התובעת כי הודיעה על התפטרותה למר יהודה להב בשיחה שקיימה עמו בנוכחות מר הוכמן. גרסת התובעת כי גם מר להב אישר בפניה כי אין סיבה מדוע שלא תקבל מלוא הפיצויים, אינה מתיישבת עם עדות מר להב כי השיחה הייתה בין התובעת ומר הוכמן וכי הוא, מר להב, כבר לא היה "פונקציה", כלשונו, לאחר שכבר פוטר. 19. מר להב הצהיר בתצהירו כי " התובעת פנתה לברוך הוכמן בבקשה לסיים עבודה וזה אמר במשרדי ובנוכחותי שאורלי תקבל את מלוא הפיצויים כנהוג בחברה." כמו כן הצהיר כי התובעת הודיעה למר הוכמן על התפטרותה לאחר הבטחתו כי לא תינזק. 20. עדות מר להב אינה תומכת בגרסת התובעת כי נאמר לה שתקבל פיצויי פיטורים כעובד מפוטר או כי דובר על סכום הפיצויים באותה השיחה עם מר הוכמן במשרדו של מר להב. מהעדויות לעיל שוכנענו, כי הובטח לתובעת כי תקבל פיצויים (חרף התפטרותה) כנהוג בחברה, ולא תינזק. כאמור, לא הוכח בפנינו ולא שוכנענו כי החברה נהגה לשלם פיצויי פיטורים מלאים לעובד מתפטר, אלא את מלא הכספים הצבורים בחברת הביטוח. החברה אכן פעלה על פי הנוהג ועל פי הבטחתה ושחררה לזכות התובעת את מלוא הכספים שהיו צבורים בחברת הביטוח. 21. הנתבעת לא זימנה מטעמה את מר הוכמן ליתן עדות, ללא מתן כל הסבר של ממש לכך. מנגד, גם התובעת, עליה מוטל נטל ההוכחה, לא ביקשה לזמנו מטעמה משנוכחה כי מר הוכמן אינו נמנה על עדי הנתבעת. אף אם יש מקום לייחס להימנעות הנתבעת מלזמן את מר הוכמן מטעמה משקל ראייתי לחובתה, עדיין עומדות בפנינו הראיות הנוספות כפי שפרטנו לעיל ומהן לא שוכנענו בגרסתה של התובעת כי הובטח לה מפורשות תשלום פיצויים כלעובדת מפוטרת, או בסכום נקוב כלשהו, או הבטחה מפורשת לתשלום השלמת פיצויי פיטורים. 22. בתצהירה מצהירה התובעת (סע' 21) כי לאחר התפטרותה פנתה לנתבעת, למנהלת משאבי אנוש גב' דלית קריינר, או אז התברר לה כי הנתבעת אינה מתכוונת לשלם לה את יתרת הפיצויים. לטענתה, גב' קריינר ציינה בפניה כי הנתבעת החליטה להפסיק את הנוהג הקיים ושלא לשלם השלמת פיצויים לכל העובדים. דוחים אנו טענה זו של התובעת. השיחה האמורה עם גב' קריינר אינה מוזכרת משום מה במכתב התובעת מיום 8.5.07, ואף אינה מתיישבת עם מכתב ב"כ התובעת מיום 15.7.07 כי "עד למועד סיום עבודתה בפועל ועד בכלל, לא נמסר למרשתנו כי החברה חזרה בה מהתחייבותה כאמור". איננו מקבלים על כן את טענת התובעת כי הנתבעת טענה בפניה שהיא חוזרת בה מהנוהל הקיים בחברה. 23. לסיכום, לא הוכח בפנינו ולא שוכנענו בדבר קיומו של נוהג אצל הנתבעת לתשלום פיצויי פיטורים מלאים לעובד מתפטר. התובעת לא הרימה את הנטל לשכנענו בדבר הבטחה מצד הנתבעת לתשלום פיצויי פיטורים מלאים אלא לתשלום מלוא פיצויי הפיטורים "כנהוג בחברה" - דהיינו - שחרור כספי הקופות. משכך, דין התביעה לתשלום הפרש פיצויי פיטורים, פיצוי בגין הפרת התחייבות וחוסר תום לב, להדחות. 24. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת בסך 1500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 6,500 ₪. 25. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין. ניתן היום כ' בחשון תשע"א, 28 באוקטובר 2010 בהעדר הצדדים. מ. פריימןש ו פ ט ת רעיה רטיגנציגת עובדים חיים רזנציג מעבידים פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםהתפטרות