גזר דין לנאשם 1 הנאשם הורשע לפי הודאתו בשורה של עבירות שעניינן גניבת כספים מחברת שמלוק רבן פרסום ושיווק בע"מ (להלן: "המשרד"), בה הועסק כחשב ומנהל מסחרי. הנאשם הועסק במשרד במשך 7 שנים ועד יולי 1998. גניבת הכספים נמשכה לאורך שנות עבודתו והסתכמה בכ- 500,000 ₪. הנאשם נקט בדרכים מגוונות ומתוחכמות לשם ביצוע הגניבות, כולל שיתופו של נאשם 2, ספק מחשבים, אותו הביא הנאשם על מנת שיתן שירותים למשרד, ועל פי הנטען בכתב האישום, השניים קיבלו במרמה סכום גבוה יותר ממה שהגיע לנאשם 2, ו-70,000 ₪ ממנו הועברו לחשבונו של נאשם 1. נאשם 2 כופר במיוחס לו והתיק נגדו נמצא בשלב ההוכחות. ואלה העבירות בהן הורשע הנאשם: - - גניבה בידי עובד, עבירה לפי סעיף 391 לחוק העונשין תשל"ז 1977 (להלן: "החוק"). - - גניבת בידי מורשה עבירה לפי סעיף 393 לחוק. - - זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר, עבירה לפי סעיף 418 לחוק. - - רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירה לפי סעיף 423 לחוק. - - קבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 לחוק. - - מרמה והפרת אמונים, עבירה לפי סעיף 425 לחוק. הודאת הנאשם באה במסגרת הסדר טיעון לפיו הנאשם יחזיר למשרד את הכספים שגנב, התביעה תעתור לעונש מאסר בפועל של שנתיים וההגנה תטען כראות עיניה לעניין המאסר. הצדדים הודיעו על ההסדר ביולי 2003 ועד לישיבה האחרונה הצליח הנאשם להשיב למשרד סך של 510,000 ₪. מוסכם שסכום נוסף של 50,000 ₪ יוטל בגזר הדין כפיצוי לטובת המשרד. לפני מעמד גזר הדין, הודיעו הצדדים כי הנאשם שילם את מלוא הסכום. התביעה רואה במעילה באמון מצד הנאשם נסיבה מחמירה במיוחד, ואני סבורה כי הצדק עימה. עוד בטרם הודה הנאשם, נשמעה עדותו של אחד השותפים, מר שמואל מחרובסקי. בחלוקת העבודה בין השותפים, עד זה היה אחראי על ענייני הכספים והנאשם היה יד ימינו. מר מחרובסקי סיפר כי נתן אמון מוחלט ועיוור בנאשם ומערכת היחסים המקצועית והאישית ביניהם, הייתה של קרבה ואהבה כבין בני משפחה. יחסו המיוחד של העד אל הנאשם מסביר את העובדה כיצד הצליח האחרון לגנוב מהמשרד במשך שנים מבלי שנתפס בקלקלתו. ועוד מדגישה התביעה שתפקיד כמו של הנאשם, חשב של חברה ומי שאחראי להנהלת החשבונות, מחייב את העוסקים בו בניקיון כפיים, יושר והגינות, והנאשם במעשיו החריגים פגע בתדמית העוסקים במקצוע זה. מצד שני, ההגנה מדגישה בטיעוניה את היותו של הנאשם אדם נורמטיבי, את הודאתו וחרטתו שבאה לידי ביטוי בהשבת הכספים שגנב. כמו כן נאמר, כי נגד הנאשם תלויה ועומדת עדיין תביעה אזרחית. ההגנה מבקשת להטיל על הנאשם עונש מאסר שניתן לרצותו בעבודת שירות. הנאשם ביקש אף הוא לומר את דברו וציין, כי בשנים האחרונות, ולאחר שחייו נטרפו כתוצאה מתפיסתו ומעצרו, הצליח במאמץ רב לשקם עצמו במידה מסויימת, והוא מבקש לפתוח דף חדש, כאשר הדבר החשוב העומד בפניו הוא אימוץ ילד. מטעם הנאשם העיד כעד אופי ד"ר רפאל תירם שבין יתר עיסוקיו משמש כמרצה לקרימנולוגיה באוניברסיטת בר אילן. העד סיפר כי הוא מכיר את הנאשם שנים רבות מתחום הספורט בו עסקו שניהם - כדור יד. מאוחר יותר נוצר קשר בינו לבין הנאשם בישוב בו הם מתגוררים ושם הנאשם פעיל בהתנדבות במסגרת המועצה. העד ציין כי על פי התרשמותו, עברה על הנאשם תקופה קשה מאוד. בהתייחס לדברי הנאשם, כי מאז גילוי הפרשה ועד היום שיקם עצמו, ראוי להתייחס לגורם חלוף הזמן; כתב האישום הוגש ביולי 2001 ומרבית הדחיות שניתנו עד לקביעת התיק להוכחות היו לבקשת הנאשם. לאחר תחילת שמיעת ההוכחות, הנאשם הודה כאמור, אך מיום הצגת ההסדר ועד לטיעונים לעונש חלפו עוד כ-7 חודשים עד שהנאשם הצליח לעמוד בהתחייבותו להחזרת הכסף. ב"כ הצדדים הציגו לעיוני אסמכתאות לעניין מידת העונש. יש לומר כי הנסיבות במקרהו של הנאשם חמורות מן המקרים אליהם מפנה ההגנה. התביעה מפנה לע.פ 914/90 מ"י נ' יעקב קדם (פורסם בתקדין), המדובר הוא בעניינו של עובד בנק שגנב כספי לקוחות וכשנתפס החזיר את הכספים. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש באומרו כי יש אומנם לתת משקל לקולה להבעת חרטה והחזרת הכספים הגנובים, אך בצד זה יש ליתן משקל מרכזי להיבט ההרתעה ומשום כך החליט בית המשפט להחמיר בעונש המאסר של המשיב. התייחסות לנושא הפיצוי הכספי ומשקלו בין שיקולי הענישה, מצאתי גם בע.פ 5596/01 פריד סרוג'י נ' מ"י (פורסם בדינים ועוד). המערער במקרה זה גנב מחברה בה עבד שיקים בסכום של 800,000 ₪ ופיצה את החברה בסכום כולל של 230,000 ₪. בית המשפט ראה לנכון לתת משקל לנתון זה ולהקל במעט בעונשו; עונש המאסר הופחת מ-14 חודשים ל-12. אין חולק כי יש לשקול לנאשם לקולה את החזרת הכסף, אולם לאור מכלול הנסיבות, אין בכך כדי לחלצו מריצוי עונש מאסר ממשי ולא ניתן להסתפק במקרה חמור זה במאסר לריצוי בעבודת שירות. לטעמי, גם בהיבט ההרתעתי תוצאה זו תהא שגויה, שכן על עבריינים מסוגו של הנאשם לדעת שגם אם יצליחו להחזיר את הגזלה, לאחר שנתפסו, בית המשפט עדיין יתייחס בחומרה ראויה למעשיהם. במקרה הנוכחי מעבר לנזק הכספי שנגרם למשרד, שובשה הנהלת החשבונות על כל המשתמע מכך והחברה בקושי יצאה מן התסבוכת. באשר לטענת ההגנה כי מדובר בנאשם נורמטיבי שדרך העבריינות אינה דרכו, יש להשיב כי במרבית המקרים עבירות מסוג זה נעשות בידי אנשים שאורח חייהם נורמטיבי, ועוד יש לומר לנאשם כי גניבות שיטתיות במשך שבע שנים אינן מתיישבות עם דימויו כאדם נורמטיבי. מי שמסוגל לנהוג כפי שנהג הנאשם תוך מעילה כה בוטה באמון שהעניק לו מקום העבודה וניצול היחס האישי המיוחד בינו לבין מר מחרובסקי, מעיד על עצמו שטמונים באופיו חוסר יושר והגינות בסיסיים. לאור כל זאת, החלטתי לגזור על הנאשם עונש כדלקמן: 24 חודשי מאסר, מתוכם 12 בפועל והיתרה על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו אחת העבירות בהן הורשע. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום. גניבה (בעבודה)