החלטה לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו - מפי השופט ע' מודריק - לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ.ח. 40157/00. 1. ביום 28.5.00 הוגש נגד העורר כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, המייחס לו עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והפקרה אחרי פגיעה. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 25.8.00 בלילה נסע הנאשם ברכב הנהוג על ידי אדם אחר בשם יוסי קטן. בין קטן והנאשם לבין רוכב קטנוע, שנסע בסמוך התגלע ויכוח קולני. בעקבותיו החלו קטן והנאשם במרדף אחר רוכב הקטנוע. במהלך המרדף הסיט העורר את הגה הרכב לכיוונו של הקטנוע, כך שהרכב פגע בחלקו האחורי של הקטנוע. לאחר שרוכב הקטנוע הצליח להימלט המשיכו נוסעי הרכב במרדף, האיצו ופגעו בקטנוע. הרוכב הועף מהקטנוע, נחבט וראשו נלכד בפגוש הרכב. קטן והעורר המשיכו בנסיעה קדימה וגררו את הרוכב כשלושים מטר, כשאין הם שועים לקול צווחותיו כי יעצרו. כשחולץ הרוכב על-ידי עוברי אורח נמלטו השניים מן המקום. כתוצאה מהתקיפות נגרמו לרוכב הקטנוע כוויות קשות בחזה וחבלות קשות בגב והוא נזקק לאשפוז. יצוין כי העבירות נשוא כתב האישום בוצעו לכאורה בעת שהעורר היה בחופשה מאישפוז בבית החולים אברבנאל. 2. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בבקשה צוין כי נגד העורר הוגש כתב אישום בגין ארבעה מקרי שוד מזויין ותקיפה אולם הוא נמצא בלתי כשיר לעמוד לדין בגין מחלת נפש. כן קיימים לחובתו 28 תיקי חקירה פתוחים בגין עבירות אלימות ורכוש. ביום 29.5.00 הורה בית המשפט המחוזי (השופט צ' הרטל) כי העורר ישהה במעצר בתנאי אשפוז בבית חולים אברבנאל. הדיון לעצם הבקשה למעצר עד תום ההליכים נדחה במשך כמה חודשים, משום שהעורר נשלח להסתכלות פסיכיאטרית. 3. הוסכם בין הצדדים כי שאלת כושרו של העורר לשאת באחריות פלילית תיבחן על ידי בית המשפט שידון באישום לגופו של עניין. עם זאת, נזקק בית המשפט המחוזי לשאלת כושרו של העורר לשאת באחריות פלילית, ככל שהדבר נחוץ להקמת תשתית ראייתית לכאורה. בית המשפט קבע כי בשלב זה ניתן להסתפק בחוות דעת שהציגה המדינה, לפיה העורר יודע להבדיל בין מותר לאסור, הוא אחראי למעשיו והיה אחראי בעת שבוצעו המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. חוות דעת זו מקימה תשתית ראייתית לכאורה, כנדרש בשלב המעצר עד תום ההליכים. 4. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה לכך שהעורר ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. בית המשפט דחה את גרסת העורר, לפיה לא הייתה לו יד ורגל במעשיו של קטן, נהג הרכב. בית המשפט התבסס על עדותו של קטן, לפיה העורר הסיט את ההגה לכיוון הקטנוע כדי לפגוע בו ועל העובדה שלאחר הפגיעה נמלט העורר מזירת האירוע יחד עם חברו. בית המשפט ציין כי עבירת התקיפה החמורה המיוחסת לעורר מקימה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-, וקבע כי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר כדי להתגבר על הסיכון הטמון בעורר. לדבריו, "נסיבות הפרשה מראות בעליל שה[עורר] הוא חסר מעצורים, סף החימה שלו נמוך ביותר ונכונותו לפגוע במי שעורר את כעסו אינה יודעת מעצורים וגבולות. חיי אדם אינם נחשבים בעיניו". 5. בערר שהגיש העורר לבית משפט זה הוא טוען כי אין תשתית ראייתית לכאורה לעבירות המיוחסות לו. לטענתו, כל הראיות נגד העורר מבוססות אך ורק על עדותו של נהג הרכב ואין לעדות זו כל חיזוק. בעדותו של הנהג יש, לדבריו, סתירות מהותיות, היורדות לשורש העניין. כן טוען בא-כוח העורר כי לא ניתן להאשימו בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה, מפני שלא הוא נהג ברכב. בא-כוח העורר מבקש לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית אימו. 6. בא-כוח המדינה טען בפניי כי ישנה תשתית ראייתית לכאורה, המבוססת על עדותו של הנהג. לדבריו, חלקו של העורר באירוע המתואר בכתב האישום בא לידי ביטוי בהתגרות ברוכב הקטנוע, בעידודו את הנהג לפגוע ברוכב, בהסטת ההגה לעבר הקטנוע וביציאה מהרכב לאחר פציעתו של הרוכב ואיום על הנוכחים. הראיות לגבי חלקו של העורר בסוף האירוע מתחזקות בגרסתו של עד ראייה שנכח במקום, וראה את העורר יוצא מהרכב ומחזיק סכין בידיו. 7. לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר החקירה, השתכנעתי כי אין מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורה. בהודעתו של הנהג קטן במשטרה ביום 28.5.00 הוא מספר כי העורר לקח את ההגה של האוטו והסיט לכיוון של רוכב הקטנוע, וכשהרוכב התחיל לברוח הוא אמר לנהג "סע, סע". בעימות שנערך בין הנהג לבין העורר לא חוזר בו הנהג מגרסתו בדבר מעורבות פעילה של העורר באירוע ונגיעתו בהגה. גם העורר עצמו לא מכחיש כי עודד את הנהג לרדוף אחרי הקטנוע, והוא רק שב ואומר "ואם הייתי אומר לך לקפוץ היית קופץ מהגג?". כידוע, בשלב זה אין מקום לבחון את מהימנות עדותו של קטן ואת המניעים האפשריים לכך שבחר להפליל את העורר במעשה התקיפה. 8. שותפותו לכאורה של העורר בביצוע עבירת החבלה החמורה, שבוצעה באלימות ובאכזריות רבה, מקימה עילת מעצר, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. העורר נטל לכאורה חלק אקטיבי באירוע, שהחל בויכוח בין המשתמשים בכביש על עניין של מה בכך והתפתח למרדף אכזרי, חסר מעצורים, אחרי רוכב הקטנוע. לכאורה, העורר וחברו אף לא שעו לזעקות הכאב של הרוכב הפצוע, שנלכד תחת הרכב, והמשיכו בנסיעתם. כן יש לזכור כי נגד העורר הוגשו בעבר כתבי אישום בגין מעשי אלימות, אך הוא לא עמד לדין בשל מצבו הנפשי. בנסיבות אלה, נראה כי אין בנמצא חלופת מעצר, אשר יש בה כדי לנטרל את החשש ממסוכנות העורר לציבור ואין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט לעוצרו עד תום ההליכים. אי לכך, הערר נדחה. עררמעצר עד תום ההליכים