בית המשפט פסק כי הטלת חסיון על ראייה כדי למנוע לצורך הצגתה במשפט הינה בבחינת חריג לכלל הרחב המחייב הצגתן של מכלול הראיות בהליך השיפוטי, כנדרש על מנת לרדת לחקר האמת ולהבטיח את עשיית הצדק. במיוחד בולט הדבר בהליך פלילי בו זכותו של נאשם להוכיח את חפותו מצדיקה העמדה לעיונו את כל חומר הראיות הקיים בעניינו כדי לתת בידיו כלים יעילים להתמודד כנגד ההאשמות המועלות נגדו. לחובת גילוי הראיות במשפט הפלילי תכלית משולבת הנגזרת, מחד, מהערך שנועד להבטיח ניהול הליך שיפוטי הוגן כמושג חברתי כללי; בצידו, נועדה חובה זו לגונן על אינטרס הפרט שלא יגרם לו עיוות דין עקב הסתרתה של ראיה העשויה להועיל לו להוכיח את חפותו. חרף כל אלה, הכיר החוק בקיומם של מצבים חריגים אשר בהם אינטרס ציבורי עליון עשוי להצדיק חסיון ראיות אשר גילוין עלול לפגוע בביטחון המדינה. תכלית ההגנה מפני פגיעה באינטרסים של בטחון העלולה להיגרם מגילוין של ראיות חולשת על עניינים שונים הקשורים בהגנה על בטחון הארץ ותושביה. היא נובעת לא אחת גם מהצורך להגן על תקינות הליכי אכיפת החוק, ובתוכם הליכי חקירה ומעצר אשר לחשיפת פרטים הנוגעים להם עלולה להתלוות פגיעה חמורה בבטחון, ובכלל זה סיכול היכולת של גורמי אכיפת החוק להגשים יעדים של מלחמה בפשע ובטרור. קיום אינטרס בטחון חיוני באי גילויין של ראיות מכשיר הפעלת סמכותו של שר הבטחון להביע דעתו בדבר הצורך בחסיונן בהליך השיפוטי. עם זאת, ציין בית המשפט כי הפעלת הסמכות האמורה צריכה להיות במשורה, בהיותה חריג וסייג לכלל, המחייב הפעלת שיקול דעת זהיר וקפדני בטרם ייעשה בה שימוש. יתר על כן, גם מקום שמוצא צו חסיון לראיות משיקולי בטחון, יש לברור מתוך החומר המוגן את אותם מרכיבי ראיות אשר תוכנם אינו מחייב את השארתן תחת מעטה של סודיות, ואם ישנם כאלה, שומה לחושפם בפני בעל הדין שכנגד, באופן שהחסיון יתייחס אך לאותו חומר שאיסור גילויו מתחייב בתורת הכרח חיוני להגנה על בטחון המדינה. בהפעלת הסמכות להטיל חסיון על ראיות להגנה על בטחון המדינה אין עליונות לשיקולי בטחון על פני שיקולי הצדק בניהולו של ההליך השיפוטי. עוד צוין כי החשיבות שהחוק מייחס לאינטרס הציבורי, ואינטרס הבטחון בכלל זה, הינה מישנית לשיקולי הצדק במבט החברתי הכולל ובמבט עניינו של הפרט. סעיף 44(א) לפקודת הראיות קובע לאמור: חסיון לטובת המדינה "אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם ראש הממשלה או שר הבטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה ... אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על פי עתירת בעל דין המבקש גילוי ראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה". נדרש איזון אנכי זהיר בין הצורך לגלות את הראייה לשם עשיית הצדק, לבין הענין שיש שלא לגלותה לשמירה על אינטרס ציבורי חיוני. חומר חקירה חיוני להגנת הנאשם יהא עדיף על פני שיקולי הבטחון, ובמצב של ניגוד ביניהם, יגבר שיקול הצדק. בית המשפט פסק כי אם ראייה פלונית חיונית להגנה, כי אז לא יקויים החיסיון, בית המשפט נדרש לאמוד את הפגיעה בעשיית הצדק העלולה להיגרם מחסיונה של ראייה, כנגד הנזק העלול להיגרם לבטחון הציבור באם הראייה תיחשף. מדובר בשקילות זכותו של היחיד והאינטרס הציבורי הכללי בקיומו של הליך שיפוטי תקין ובעשיית צדק לבין אינטרס הציבור בבטחון המדינה והציבור על רבדיו השונים. שקילות זו, הוכרה העדיפות שיש לתת להגנה על חזקת החפות של נאשם בפלילים באופן שאם חסיון ראייה מטעמי בטחון עלול להביא להרשעת חף מפשע, כי אז יש להעדיף את עניינו של הנאשם על פני חסיונה של הראייה. על פי תפיסה זו, עדיף זיכויו של נאשם שאת אשמתו אין להוכיח בשל הצורך לגלות ראיה חסויה, על פני הרשעתו של נאשם שאת חפותו לא ניתן להוכיח בשל הצורך להותיר ראיה חסויה. איזון השיקולים בסוגיית גילוי ראייה חסויה הוא, לעיתים, מורכב ורב השלכות, אולם לעולם כפוף הוא לעקרון לפיו מקום שראיה חיונית היא להגנתו של הנאשם, כי אז אין לקיים לגביה חסיון ויש להורות על גילוייה, גם אם הדבר עלול להביא לכך שהצורך בגילוי יביא לביטולו של ההליך הפלילי ולזיכויו של נאשם, כדי שלא לחשוף ראייה שגילוייה עלול לפגוע באינטרס חיוני של המדינה. מפסיקת בית המשפט עולה כי לא במקרה נקבע בחוק הליך מורכב לבדיקת ערכה של הראייה החסויה המוסתרת מעינו של הנאשם. היא נבחנת בתהליך משולש על ידי הגורם המוסמך ליתן את תעודת החסיון, על ידי גורמי התביעה המופקדים על ניהול המשפט, ועל ידי בית המשפט במסגרת סעיף 44 לפקודת הראיות. בית המשפט בוחן את העניין לגופו בהתייחס לצורך הביטחוני מחד ולפגיעה בהגנת הנאשם מנגד, ועליו להעריך, בתורת החוליה האחרונה בשרשרת, את השיקולים השונים הקשורים בחסיון ולאזן ביניהם. חיסיוןראיות