70% נכות ועדה רפואית

בפני ערעור על החלטת הועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 18.03.09 אשר קבעה, כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר. רקע עובדתי 1. המערערת ילידת 02.03.65, גננת במקצועה. 2. ועדה רפואית (נכות כללית) קבעה למערערת נכות רפואית יציבה בשיעור של 70% בגין: כאבי גב תחתון, כאבי צוואר, סחרחורות, אסטמה, סכרת +נוירופתיה קלה, ויתר לחץ דם. 3. בהתאם לחוות דעת רופא מוסמך מיום 10.09.08 ובהתאם לחוות דעת פקידת השיקום מיום 11.01.09 הומלץ, כי המערערת מסוגלת לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים, היינו ללא מאמץ גופני, ללא הרמת משאות כבדים וללא הליכה או עמידה ממושכת וכי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר. 4. המערערת עמדה ביום 18.01.09 בפני ועדת אי - כושר מדרג ראשון אשר קבעה בהסתמך על חוות דעת הרופא המוסמך וכן חוות דעת פקידת השיקום, כי המערערת מסוגלת להשתלב בעבודות בלתי מקצועיות בשוק העבודה, כגון: עבודה פקידותית, מענה טלפוני וכו'. לפיכך, נקבע כי המערערת הינה בעלת כושר השתכרות ולא איבדה 50% לפחות מכושרה להשתכר. 5. המערערת הגישה ערר על החלטת הועדה מדרג ראשון, ועדה לעררים אשר התכנסה ביום 18.03.09, רשמה את תלונות המערערת וציינה, כי מדובר במערערת הסובלת מליקויים רפואיים מוכרים שעיקרם: סכרת תלויה באינסולין, עברה ניתוחים חוזרים עקב בעיית CTS, כאבי גב תחתון וצוואר בצורה קלה, סחרחורות ואסטמה. לאחר שהועדה שקלה את מכלול הבעיות של המערערת, הגיעה להחלטה שחרף מכלול ליקוייה, יש לראותה כמי שלא איבדה 50% מכושרה להשתכר וכי המערערת יכולה לעבוד בהתאם להשכלתה ולבצע עבודות פקידותיות, עבודות חרושתיות קלות, אריזה ועבודות דומות. הועדה דחתה את הערר והשאירה על כנה את החלטת הועדה מדרג ראשון. טענות הצדדים 6. לטענת המערערת, עברה מספר ניתוחים בידיה ונקבעו לה 70% נכות כללית. עוד ציינה המערערת, כי היא אינה עובדת מזה יותר משנה, וסובלת ממגוון בעיות רפואיות כגון: בעיית סכרת, אסטמה, סחרחורות, בעיות גב ומשכך, אינה יכולה לחזור למעגל העבודה. 7. לטענת המשיב, החלטת הועדה מפורטת, מנומקת ועומדת בתנאי סעיף 209 לחוק הביטוח הלאומי. המערערת לא הצביעה על כל טעות משפטית בהחלטת הועדה ולכן יש לדחות את הערעור. הכרעה 8. סעיף 209 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 קובע:- "(א) פקיד תביעות כאמור בסעיף 298 יחליט אם התובע הינו נכה ויקבע את דרגת אי כושרו להשתכר. (ב) בהחלטתו יביא פקיד התביעות בחשבון גם את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודתו במלואה או בחלקה, ועל יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו, וזאת לאחר שרופא מוסמך ופקיד שיקום שהמוסד הסמיכו לכך חיוו דעתם בכתב לעניין זה; פקיד התביעות לא יביא בחשבון אם הוצעה עבודה אם לא השתלב בעבודה כאמור. (ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב) רשאי פקיד תביעות לקבוע לתובע דרגת אי כושר להשתכר, שאינה פחותה מ-75%, אף ללא קבלת חוות דעת של פקיד שיקום". על פי סעיף 209 (ב) פקיד התביעות צריך לקחת בחשבון את השפעת הליקוי על יכולתו של המערער לחזור לעבודה, או לבצע עבודה וזאת בהתעלם מכך אם הוצעה למערער עבודה או אם השתלב בה. לכן, אין כל משקל לעובדה שהמערער לא מקבל עבודה אלא אך ורק ליכולתו לעבוד (דב"ע מ"ח/13-01 גילה גלאור - המוסד פד"ע כ', 122; דב"ע נה/14-01 המוסד - רסין ארקדי פד"ע כ"ה, 541). 9. הלכה פסוקה היא שהקביעה אם אדם כשיר לעבוד או לא, מסורה לוועדה המיומנת לכך ואין בית הדין מחליף שיקול דעתו בשיקול דעתה של הוועדה אלא אם מדובר בטעות משפטית הגלויה על פני ההחלטה. ועדת אי כושר לעררים, להבדיל מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה, היא קובעת עובדות אשר לבית הדין כלים לבחינתם ואכן ישתמש בית הדין בסמכותו להתערב בהחלטתה רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות בחוק (דב"ע שמ/1318-01 יצחק עטיה - המוסד, פד"ע טו', 60). יש צורך להביא בחשבון סיבות אובייקטיביות הנובעות מהליקוי הרפואי שגרם לנכות והשפעותיו של אותו ליקוי על סיכוי ההשתלבות בעבודה של הנכה (דב"ע מח/7-01 מחאג'נה עואני - המוסד פד"ע יט, 365; עב"ל 327/03 עזאת מוהרה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 15/4/04; עב"ל 178/05 ירון שקיר - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 3/3/05). בפרשת עזאת מוהרה נקבע, כי - "נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות, כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים מבטאת דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת". 10. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בפרוטוקול הועדה נשוא הערעור, ובכל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה, כי לא נפלה כל טעות משפטית בעבודת הועדה ולפיכך, דין הערעור להידחות. 11. עיון בפרוטוקול הועדה נשוא הערעור מעלה, כי הועדה היתה ערה למגבלותיה הרפואיות של המערערת ולנסיבותיה האישיות וקבעה בהחלטה מנומקת, שפורטה לעיל (סעיף 5 לפסק הדין) כי המערערת לא איבדה למעלה מ-50% מכושרה להשתכר. 12. עיון בתיק מעלה עוד, כי גם לדעת רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות (חוות דעת רופא מוסמך - ד"ר רגנסקי מיום 10.09.08), מסוגלת המערערת לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים, כמפורט בסעיף 3 לעיל. 13. עוד עמדה בפני הועדה חוות דעת של מחלקת השיקום מיום 11.01.09, אשר קבעה, כי המערערת מסוגלת לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים וכי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר והועדה אף התיייחסה בהחלטתה לסוג העבודות שהמערערת יכולה להשתלב בהן. 14. באשר לטענות המערערת לעניין מצבה הרפואי והעובדה, כי נקבעה לה נכות בשיעור 70%לצמיתות, אין בהן כדי להשליך בהכרח על שיעור כושרה של המערערת לעבוד. במקרה שלפנינו, הערעור הוא על החלטת ועדה בעניין קביעת דרגת אי כושר, ועדה שכזו אינה קובעת דרגת נכות רפואית ותפקידה של הועדה הוא לבחון האם נכותה הרפואית מגבילה את המערערת בכושרה לעבוד. 15. בנסיבות אלה, לאור ההלכות דלעיל ונימוקי הועדה לעררים, לא מצאתי כל טעות משפטית המצדיקה התערבות בהחלטת הועדה. הועדה היתה מודעת למגבלותיה של המערערת, מדובר בועדה מקצועית ואין ספק שהיתה מודעת להשפעת הליקויים מהם סובלת המערערת על כושר השתכרותה ולקחה אותם בחשבון. 16. אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 17. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה. ניתן היום כ"א באב, תשס"ט (11 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים. יעל אנגלברג-שהםשופטת רפואהנכותועדה רפואית