שיקולי ענישה בעבירות סמים נדונו לאורך השנים בבית המשפט: מפסיקת בית המשפט עולה כי בבואו לגזור את דינו של נאשם שהורשע הן בעבירות סמים והן בכל עבירה אחרת חובה על בית המשפט לזכור, כי מודל הענישה בארץ הוא מודל מעורב, הכולל בתוכו שיקולי הענישה השונים: הגמול, ההרתעה, השיקום והמניעה, ומלאכת האיזון בין כל השיקולים הללו היא מחובתו הראשונית של בית המשפט. בעבירות של יבוא, יצוא, מסחר והספקה של סם מסוכן יש ליתן משקל נכבד ביותר בין מכלול שיקולי הענישה לשיקול של ההרתעה, וזאת על מנת להזהיר ולהעביר מסר חד וברור לעבריינים פוטנציאליים, מהו העונש הצפוי להם בגין עסקי הסמים למיניהם. בית המשפט ציין בפסיקתו כי זה כבר מספר שנים, שבית משפט זה חוזר ומתריע על הצורך להטיל עונשים חמורים, מכאיבים ומרתיעים ביותר בגין עבירות של ייבוא וסחר בסמים מסוכנים. הצבענו בעשרות פסקי-דין על התוצאות הקטלניות של הפצת הסמים המסוכנים, ובמיוחד של הסמים הקשים שביניהם, והדגשנו כי קשה להגזים בהערכת הנזק שנגרם לציבור עקב העבירות הנוגעות בדבר, במישרין ובעקיפין. כתבנו חזרנו וכתבנו כי לא צריך להסתפק באמירות בעלמא בנושא זה כלפי חוץ, אלא שצריך ליישם מדיניות זו הלכה למעשה ולהטיל עונשים השואפים לעונש המירבי שבית המשפט מוסמך להטילו". לאור הדברים האמורים לעיל, נשאלת השאלה - מהי, אם כך, נקודת המוצא שממנה בית המשפט אמור לצאת בקביעת העונש שיש להטיל בעבירות של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים? ככלל, קיימות שלוש גישות עיקריות לקביעת רמת הענישה במשפט הפלילי. לפי אחת מן הגישות, נקודת המוצא היא "קו האפס" - דהיינו, העונש המינימאלי שניתן להטיל - שממנה עולה העונש ומחמיר לפי נסיבות המקרה, נסיבותיו האישיות של העבריין, תדירותה או נדירותה של העבירה, הרתעת עבריינים בכוח ועצמת הסלידה ושאט הנפש של החברה. גישה אחרת רואה כנקודת מוצא את העונש המרבי הקבוע בחוק, כאשר השיקולים הנזכרים יש בהם כדי להקל מן העונש המרבי. גישה נוספת, גישת ביניים, משקפת רמת ענישה שהותוותה בפסיקתם של בתי-המשפט, המיושמת בכל מקרה - לחומרה או לקולא - על ידי שיקולי הענישה שפורטו לעיל. דומה כי זאת בדרך-כלל גישה המקובלת לגבי רוב סוגי העבירות. בית המשפט ציין כי בקביעת עונשם של נאשמים בגין עבירות של יבוא, יצוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, יש לנקוט בגישה הרואה כנקודת המוצא את העונש המירבי הקבוע בחוק, כאשר שלושת הפרמטרים שיש לייחס להם את המשקל המכריע ביותר בקביעת העונש בעבירות מסוג זה הם אלו: (1) תפקידם ומעמדם של הנאשמים בהיררכיה העבריינית ותרומתם לפעולות שקידמו את עסקי הסמים אשר בגינם הועמדו לדין (2) כמות הסמים ומספר העסקאות בהם נטלו חלק הנאשמים ותדירותן של העסקאות הנ"ל (3) שיתוף או אי-שיתוף הפעולה מצד הנאשמים עם החוקרים, ואופן ניהול משפטם. ובנוגע לנסיבותיו האישיות של הנאשם, קשות ככל שיהיו - בעבירות מסוג זה יש לייחס להן את המשקל השולי ביותר. ענישת העבריינים אינה עניין מכאני. לא ראוי להטיל גזרי-דין לפי תעריפים. בגדר שיקול-הדעת הרחב שמוענק לשופטים בארץ, שבה החוק קובע לרוב עונש מרבי, על השופטים מוטל לקבוע את העונש ההולם לנאשמים האינדיווידואליים העומדים בפניהם. משפט פלילישיקולי ענישהסמים