בתי משפט רבים בישראל הכירו בעילת תביעה נגד ספקיות ואתרי אינטרנט המחזיקים בפרטיהם ובזהותם של גולשים שעוולו (ויודגש, רק כאלה שביצעו עוולה). הכרה זו באה בגדרי סמכותם וחובתם של בתי המשפט לפתח את המשפט ולהתאימו למציאות החיים המשתנה, ואינה שונה מהותית מעילות תביעה אחרות שנוצרו בפסיקה לאורך השנים. ניתן דעתנו לכך, כי אמנם משך מספר שנים נחלקו בתי המשפט לגבי התנאים בהם יש להורות על חשיפה, אך דומה כי קיומה של סמכות כשלעצמה מעולם לא היה במחלוקת אמיתית. בשנת 2001 נדרש השופט (כתארו אז) מ' חשין ליישום חוק הבחירות (דרכי-תעמולה), תשי"ט - 1959 בעידן האינטרנט, וכך העיד: "כלי-המשפט התולים על קיר חדר המלאכה שלנו - סדורים שורות שורות, אלה ליד אלה - נתקשה לעתים למצוא בהם כלי המתאים לעידן הטכנולוגי החדיש" (תב"מ 16/01 סיעת ש"ס - התאחדות הספרדים העולמית שומרי נ' חבר הכנסת אופיר פינס פז, פ"ד נה(3) 159, 165; השופט, כתארו אז, מ' חשין). אלא, שסגולתו וגדולתו של המשפט היא יכולתו להתפתח, מוטב כמובן על ידי המחוקק, אך גם בפיתוח פסיקתי - שהמשפט הבריטי ממנו הושרינו מובא כדוגמה הבולטת לכך. אך איננו צריכים להרחיק לכת לשדות זרים, שכן גם המשפט העברי מקדמת דנא הלך בדרך זו, ועוד במועד מוקדם פירש "עין תחת עין" שאמרה תורה (שמות כ"א, כ"ד) כפיצוי ממון (בבלי, בבא קמא פג ע"ב). כ"ד.ואכן, השנים חלפו, והנה מסתבר כי בהעדר חקיקה, יצרה הפסיקה בעצמה, ועבור עצמה, "כלי עבודה" המתאים לעידן הטכנולוגי בו נגזר עליה לפעול. כך היא דרכה של פסיקה בעולם של שינויים טכנולוגיים: "המשפט שנוצר בעקבות הטכנולוגיה פועל בדרך כלל בשני מישורים: במישור הראשון הוא מסדיר את עצם השימוש בטכנולוגיה החדשה. זהו משפט חדש. במישור השני הוא מסדיר את השפעת הטכנולוגיה החדשה על המשפט הקיים בתחומים אחרים. זהו שילוב של משפט חדש במשפט ישן" (י' זמיר, "חופש הביטוי באינטרנט" משפט וממשל ו' (תשס"ג) 353, 354). שורת פסקי הדין הנזכרים הם דוגמה קלאסית לפעילות משפטית "במישור השני" - הסדרת השפעתה של הטכנולוגיה החדשה על המשפט הקיים. כ"ה.ועוד, כאמור, בהעדר חיסיון במערכת היחסים בין ספקית ולקוחות, הכרה בעילת תביעה כאמור אינה משנה באופן "דרמטי" את מערך הזכויות המהותיות. משמעות ההכרה בעילה כאמור, היא הרחבה בלבד של הזכות "להזמין כל אדם ליתן עדות" (לשון סעיף 1 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971), הרחבה של חובת הגילוי הקיימת כבר כעת מעל דוכן העדים. סבורני, כי לא היתה מניעה לעשות כן. תוצאה זו עולה בקנה אחד עם הפסיקה שהובאה מעלה ממדינות הים, ועם העובדה שתוצאה אחרת - לפיה אין היום במדינת ישראל דרך לחייב ספקיות ומפעילי אתרים למסור את פרטיהם של גולשים מעוולים - חוששני שאינה סבירה. כאשר ישנו ניזוק, וישנה עוולה, ויש דרך לזהות את המעוול - מצווים אנו לטעמי, כדי שנמלא כהלכה את תפקידנו, למצוא דרך שתאפשר הגשת תביעה. יוזכר, כי בבואנו לבחון את סבירותה של תוצאה אחרת יש לזכור, כי מאחורי מסך האנונימיות מסתתרת אפשרות לשורה של עוולות אזרחיות מסוגים שונים. ניתן דעתנו למצב בו קם אדם בבוקר ומוצא שכל רישומיו הרפואיים, הכוללים מידע "הנוגע לצנעת חייו האישיים... לרבות עברו המיני או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד" הועלו לרשת האינטרנט (עוולה לפי סעיף 4 לחוק הגנת הפרטיות). והנה מצב אחר, בו מגלה חברה בורסאית כי מניותיה צנחו בעקבות שמועה זדונית ושקרית שהופצה במכוון ברשת האינטרנט, והוא הדין להפרת זכויות יוצרים או לפגיעה בקניין רוחני. גם סקירת המשפט המשווה מלמדת, כי במדינות מתוקנות קיים הליך משפטי - יציר הפסיקה או חקוק - המאפשר לנפגע לגלות את זהותו של מעוול, אף אם האחרון ניצל את מסך האנונימיות שרשת האינטרנט מאפשרת. לסקירה בינלאומית זו משנה חשיבות שעה שעוסקים בעוולות באינטרנט - תחום שמטבעו חוצה גבולות בניד אצבע, וחובק תבל ומלואה. לענייננו, די לציין כי אותה תביעה שהוגשה נגד חברת Google בבית משפט השלום בירושלים (בש"א (שלום ירושלים) 2403/09 אריאל נ' חברה זרה שמקום מושבה בקליפורניה (לא פורסם)) ניתן היה להגיש גם במקום מושבה - ואז היו חלות ההלכות האמריקניות המאפשרות חשיפה. דומה, כי אופי בינלאומי זה מחייב באופן מוגבר במיוחד מתן משקל משמעותי לרוח הנושבת מעבר לים - ולא יהא דמו של מי שיכול להרשות לעצמו לתבוע בחו"ל אדום (ראו בבלי, פסחים כה ע"ב) משל המתדפקים על דלתותיהם של בתי המשפט בישראל (ובפרט שעה שבגדרי הראשונים יבואו בעלי אמצעים התובעים את מבקריהם; ובגדרי האחרונים תבוא לא אחת תמונת הראי). סבורני איפוא, כי אין זה מן הראוי שנקבע, כי כל פסקי הדין הנזכרים מעלה שגויים, וכי כל המותבים שמידם יצאו פעלו שלא בגדרי הדין. תחת זאת ראוי לקבוע, כי המשפט הישראלי הכיר בעילת תביעה עצמאית נגד ספקיות ומפעילי אתרי אינטרנט - ולבחון, תוך סקירת הפסיקה הקיימת והשוואתה למקובל בעולם, את גדריה המדויקים ואת התנאים ליישומה.מחשבים ואינטרנטחשיפת זהותדיני אינטרנט