ועדת גודל רכב

סמכות הוועדה לגודל רכב, על שתי ערכאותיה, מעוגנת בהוראת סעיף 9 להסכם הניידות, בו נקבע כדלקמן: "9(א)(1) מוגבל בניידות הזכאי להלוואה עומדת, שהמכון קבע לגביו כי מטעמי בריאות או מבחינה גופנית או מפאת הגבלותיו בנהיגה (להלן – צרכים מיוחדים) הוא זקוק לרכב מיוחד, יהיה הרכב הקובע לגביו, לעניין תוספת ג' להסכם זה, הרכב שקבע המכון בתכוף לאמור בפסקה (2). (2) הרכב שיקבע המכון לעניין פסקה (1) יהיה הרכב שמחירו כולל מסים, לרבות המסים החלים על האבזרים, הוא הזול ביותר ממחירי כלי הרכב המתאימים למוגבל בניידות. (ב) המכון יקבע את הרכב הקובע לעניין סעיף קטן (א) כדלקמן: (1) רופא ומומחה טכני מטעמו של המכון, יקבעו את הצרכים המיוחדים של המוגבל בניידות וכן את סוג ודגם הרכב, הקיים בישראל, המתאים לצרכים המיוחדים האמורים; (2) הרופא והמומחה הטכני ינמקו בכתב את החלטתם ויפרטו את תכונות סוג ודגם הרכב שקבעו המתאימות לצרכים המיוחדים. (ג) הרואה עצמו נפגע מהחלטת המכון כאמור בסעיף זה רשאי, תוך 60 ימים מיום שנמסרה לו ההודעה על החלטת המכון, להשיג עליה לפני מנהל המכון או לפני מי שמינה לכך..., בכתב שבו יפרט את פרטי השגתו והטעם לה; המנהל ישיב למשיג את החלטתו המנומקת בכתב. (ד) מנהל המכון רשאי למנות לעניין השגה כאמור בסעיף קטן (ג) רופא ומומחה טכני שאינם מקרב הרופאים או המומחים האמורים בסעיף קטן (ב)". בסעיף 22(א) להסכם הניידות, נקבע כי "המוסד, בהסתמך על החלטת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים או המכון, הכול לפי העניין, יקבע אם קיימת זכאות לפי הסכם זה ואת היקפה ויבצע את התשלום בהתאם לאמור בהסכם זה". בקשר להוראות אלה כבר נקבע כי "המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, על שתי ערכאותיו (ועדה לגודל רכב וועדת השגה), הוסמך לקבוע את הרכב והאביזרים המיוחדים המתאימים למוגבל בניידות, בהתאם לצרכיו הרפואיים-שיקומיים ולקריטריונים המפורטים בהסכם" (עב"ל 18559-07-10 ואח' המוסד לביטוח לאומי - דועא עומר ואח', מיום 5.11.2009, בפסקה 35, להלן: עניין עומר). בעניין עומר הוסיף בית הדין והבהיר מפי השופטת סיגל דוידוב מוטולה , תוך הפניה להלכה הפסוקה , כי " המכון הרפואי לבטיחות בדרכים הינו "גוף מקצועי, אשר הצדדים להסכם הפקידו בידיו את בדיקתם של המוגבלים בניידות" (דב"ע נב/0-84 שמעון הזנפרץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 301 (1993)), ולכן יש להתערב בהחלטותיו רק ככל שחרגו מהוראות ההסכם המסמיך, ממתחם הסבירות או ניתנו שלא בדרך המקובלת ושלא בתום לב (שם; כן ראו בדב"ע נו/0-33 רויטל לוי מלמד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 364 (1998); עב"ל 1346/00 שלום בן שלום – המוסד לביטוח לאומי, מיום 24.5.01)" (ראו שם בפסקה 29 ). בתוספת ג' להסכם הניידות, אליו מפנה הוראת סעיף 9(א)(1) להסכם, נקבע סוג "הרכב הקובע" למוגבלים בניידות, שהם בעלי רישיון נהיגה בר תוקף ולכאלה שאינם בעלי רישיון נהיגה בר תוקף, וזאת לפי שיעור מוגבלותם בניידות. סוג "הרכב הקובע" נקבע בהתאם לנפח המנוע. לענייננו, מי שהוא בעל רישיון נהיגה בר תוקף ששיעור מוגבלותו בניידות עומד על 40%-79%, הרכב הקובע לגביו הינו רכב בעל נפח מנוע של 1300 סמ"ק. לפי הוראת סעיף 9(א)(2) להסכם הניידות, על המכון לקבוע את הרכב שמחירו כולל מסים, לרבות המסים החלים על האביזרים, הוא הזול ביותר ממחירי כלי הרכב המתאימים למוגבל בניידות. מכלל החומר שבתיק עולה כי הרכב בעל נפח מנוע 1300 סמ"ק שנקבע על ידי המכון בהתאם להוראת סעיף 9(א)(2) להסכם הוא רכב מסוג יונדאי 10I, והוא מכונה על ידי הוועדות בהקשרים שונים "הרכב המייצג". ##להלן ועדת גודל רכב:## 1. עסקינן בתובענה, במסגרתה מערער התובע על החלטת הנתבע מיום 5.11.08, לפיה נדחתה תביעתו להלוואה לרכישת רכב לאביזרים מיוחדים ומושב נשלף, מכוח הוראות ההסכם בדבר גמלת ניידות מיום 1/6/77 (להלן:"הסכם הניידות") . 2. לטענת התובע, הוועדה אישרה בעבר אבזור מיוחד המכונה "מושב נשלף", באמצעותו הוא מוכנס ומוצא מן הרכב ללא כל קושי, תוך שהוא נשאר ישוב בכיסא הגלגלים שלו, ההופך הודות לייחודו למושב אינטגרלי של הרכב מבלי שיידרש לקום ממנו. עוד הוסיף התובע, כי אביזר זה שימש אותו היטב משך למעלה מ - 5 שנים, ונרכש במימון הנתבע באמצעות כספי הלוואה עומדת וקרן הלוואות בהתאם להוראות הסכם הניידות, לאחר שהוגדר כ"אביזר מיוחד" ברכב לצרכים מיוחדים. כמו כן, מהחלטת הוועדה מיום 31.8.08 עולה כי בקשתו של התובע נתקבלה על ידי הוועדה עת המליצה היא על "...רכב מסוג מאזדה 5 מושב נשלף...". התובע ציין כי ועדה זאת ישבה כוועדת השגה על החלטת ועדה מדרג ראשון; לאחר שזאת מצאה אף היא את התובע כזכאי לרכב לאביזרים מיוחדים, אלא שסברה כי הרכב המתאים הינו רכב מסחרי עם מעלית. הנתבע סירב לקבל את קביעות הוועדה, ועשה דין לעצמו, תוך שהוא מעלה טענות משפטיות ועובדתיות חסרות בסיס . הוראות הסכם הניידות מציינות באופן מפורש כי הסמכות לקבוע זכאות לרכב לאביזרים מיוחדים ("רכב מיוחד") מסורה בידי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים בלבד, ואין סעיפי ההסכם מותירים כל שיקול דעת בידי הנתבע. בהסכם הניידות אין כל דרישה ביחס לסוג הרכב המומלץ, ואין קביעה כי המדובר ברכב מסחרי דווקא. החלטת הנתבע בנסיבות העניין מקפחת את התובע ומרעה את מצבו, תוך פגיעה קשה באינטרס ההסתמכות של התובע . לסיכום טען התובע, כי יש לקבוע שהחלטת הנתבע בטלה מעיקרה, וכי הנתבע מחוייב לקבל את קביעות המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, ולאשר לתובע לרכוש רכב ובו מושב נשלף; באמצעות הלוואה מקרן הלוואות והלוואה לאביזרים מיוחדים להן זכאי התובע מכוח החלטת הוועדה מיום 31.8.08 . 3. לטענת הנתבע, תביעתו של התובע נדחתה הואיל ואינו עונה על התנאים הקבועים בסעיפי ההסכם בדבר גמלת הניידות שנערך ונחתם ביום 1.6.1977 (להלן:"הסכם הניידות") . ועדת ההשגה מיום 31.8.08 התכנסה בעקבות הגשת ערעור ביום 1.6.08 על ידי משפחתו של התובע, אשר בין השאר העלתה טענות אשר זיכרן לא בא עת התכנסה הוועדה הראשונה ביום 28.4.08. בסופו של יום אושר לתובע רכב מסוג מאזדה 5 עם מושב נשלף, קרי רכב שאיננו רכב לאביזרים מיוחדים . לפיכך, בעקבות החלטת וועדת ההשגה אושרה לתובע הלוואה עומדת לרכישת הרכב לפי החלטת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, דהיינו מאזדה 5. לתובע לא אושר מימון למושב נשלף לרכב, הואיל והרכב אשר אושר לתובע בוועדת ההשגה אינו בבחינת רכב לאביזרים מיוחדים כהגדרתו בסעיף 2 להסכם הניידות. מסעיף 21 ה' להסכם הניידות וסעיף 298 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) , תשנ"ה -1995 עולה, כי הסמכות להחליט בנוגע להתקיימותם של התנאים למתן הלוואה לרכישת אביזרים מיוחדים, הינה של הנתבע ולא של וועדת ההשגה . עוד טען הנתבע, כי המושב הנשלף אינו בבחינת כיסא גלגלים. בהסכם הניידות לא קיימת הגדרה ל"כיסא גלגלים", ובעניין זה החליט לאמץ את חוות הדעת של גוף המקצועי ממשלתי (משרד הבריאות) שמתמחה בתחום. לנתבע יש חשש לפיו הבקשה לקבל רכב קטן יותר עם "טרני" (מושב נשלף) במקום רכב "ואן" עם מעלית היא מטעמי נוחות של המשפחה, ולא מטובתו של התובע. הכיסא הנשלף כבד יותר מכיסא הגלגלים, והוא מאפשר ניידות מוגבלת יותר ביחס לכיסא גלגלים רגיל. בנוסף, בעוד כיסא גלגלים שמאושר ע"י משרד הבריאות למוגבל בניידות כלשהו מותאם לצרכים שלו , הרי שלמושב נשלף ישנן מידות סטנדרטיות והוא אינו ניתן להתאמה אישית. לאור האמור, מושב נשלף אינו מתאים למרבית הנכים לישיבה ממושכת. לסיכום טען הנתבע, כי הוא בחן את החלטת ועדת ההשגה, וקבע כי התובע זכאי להלוואה עומדת, ובשל העובדה כי הינו מחוסר רישיון נהיגה קבע הנתבע כי אין הוא זכאי למימון המושב הנשלף. לחילופין טען הנתבע, כי היה ויקבע בית הדין הנכבד כי מושב נשלף הינו כיסא גלגלים כמשמעו בהסכם הניידות, אזי מאחר ומימון רכישת כיסאות גלגלים הינו באחריות משרד הבריאות- וזאת בהתאם לנוהלי היחידה הארצית למכשירי שיקום וניידות אשר הוצאו מכוח פריטים ב (2 - 1) ו - (9) לפרק 4 שבתוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד- 1994 ובהתאם לסל שירותי הבריאות- הרי שהנתבע הוא לא החייב במימון כיסא גלגלים זה . דיון והכרעה 4. לאחר עיון בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים על נספחיהם, הננו קובע כי דין התובענה להתקבל, ונפרט . 5. המדובר בתובע אשר סובל מאז לידתו מ- CP, מלווה בפיגור פסיכומטרי ובשיתוק ספסטי בארבעת גפיו . מהתמונה שנפרשה בפני בית הדין עולה ההשתלשלות העובדתית הבאה, אשר לגביה אין חולק, וזאת כפי שנקבע בהחלטת בית הדין מיום 29.4.10: א. ביום 2.7.00 קבעה ועדה רפואית כי התובע מוגבל בניידות בשיעור של 100% לפי סעיף א' 1, היות והוא מרותק לצמיתות לכיסא גלגלים ומשותק ב - 4 גפיו . ב. ביום 28.4.08 התכנסה הוועדה לגודל רכב וקבעה כי : "ברשות המשפחה רכב מסוג יונדאי H1 עם מושב נשלף לעיתים מועבר מהמושב הנשלף לכיסא גלגלים ולעיתים נוסע בישיבה במושב הנשלף מחוץ לרכב. לא מעוניינים ברכב מסחרי עם מעלית מאחר ואין נוחות לחנייה ומיקום.... ... לדעת הוועדה יש/אין עילה רפואית לרכב מסחרי עם מעלית. והדרך הנוחה והבטוחה ביותר להסעתו הינה בישיבה בכסה"ג שברשותו ולא במושב נשלף כפי שהמשפחה מבקשת וחתמה על טופס הצהרה לעניין המושב הנשלף. כמו כן, נימוקי המשפחה לבקשות מושב נשלף וכי לא מעוניינים ברכב עם מעלית עקב בעיות חנייה וגודל רכב כלל לא רלוונטים מאחר וסמכות הוועדה להמליץ על רכב ואביזרים בהתאם לצרכים ולבטיחות של המוגבל בלבד. לאור האמור ממליצה הוועדה על רכב מסוג פולסווגן 1846 סמ"ק קוד 72400006612 עם רשימת אביזרים מצורפת". ג. ביום 1.6.08 השיגה משפחתו של התובע על ההחלטה שניתנה ביום 28.4.08 . ד. ביום 31.8.08 התכנסה וועדת ההשגה לגודל רכב (להלן:"ועדת ההשגה"), וקבעה את הדברים הבאים( ההדגשות הוספו): "המלצות הוועדה - הוועדה מקבלת את השגת המוגבל וזאת מהנימוקים הבאים : הכיסא משמש לכל תפקודו של המוגבל מזה 6 שנים. עובדת היותו של המוגבל ישוב לצידו של הנהג מאפשרת פיקוח על מצבו של המוגבל ועוזרת להרגעתו . כמו כן, אינה דורשת מלווה נוסף ברכב מה שהיה מתחייב אילו היה מוסע מאחור. ישיבתו של המוגבל הינה על צד שמאל של המושב ובהתייחס לגובהו של המוגבל ניתן לרתום את רגליו בבטיחות יותר מאשר בכסא סטנדרטי. מכיוון שהועדה מחוייבת להתאים את הרכב הזול והמתאים ביותר. סבורה הועדה ששילוב של רכב עם כסא נשלף הינו המתאים והזול משמעותית לעומת רכב מסחרי לאביזרים מיוחדים ." ... הוועדה סיכמה את המלצותיה בדברים הבאים: " הועדה ממליצה על רכב מסוג מאזדה 5 עם מושב נשלף קוד 109 199 סמ"ק קוד 588000801 המוגבל יושב עם כסא הנשלף לצד הנהג קוד 109." 6. ביום 24.12.08 התכנסה ועדה מקצועית מטעם משרד הבריאות (להלן:"הוועדה המקצועית") לקביעת שימוש בכיסא נשלף, אשר בפרק סיכום והמלצות קבעה בהאי לישנא (ההדגשות הוספו): "יש קונצנזוס בוועדה שמתקן כגון 'טרני' אינו מתאים להיות תחליף קבוע לכיסא גלגלים יחיד של נכה, כיון שאינו נותן פתרון קבוע ועקבי לצרכים היומיומיים של נכים , ובעיקר לצורך בכיסא מותאם אישית. לפיכך, תשובת הוועדה לשאלה 'האם כיסא נשלף טרני' יכול להוות פתרון קבע לצרכים היומיומיים של הנכה ככיסא גלגלים יחיד ? - היא שלילית . יחד עם זאת, ומעבר לשאלה שהתבקשה להשיב עליה, הוועדה סבורה שמתקן 'טרני' או מתקן דומה - מהווה אמצעי טוב (אם כי לא יחידי) להכניס לרכב נכה שאינו מסוגל לבצע העברות (ובתנאי שיש לו מלווה המסוגל לבצע את הפעולות הנדרשות) . כמו כן, לא ניתן לשלול שלנכים מסויימים נוח להשתמש מדי פעם במתקן 'טרני' במקום בכיסא גלגלים ליציאות קצרות למרות שיש להם גם כיסא אחר עיקרי מותאם אישית. הוועדה סבורה שיש מקום לאפשר לוועדה לגודל רכב להתאים את הפתרון הנכון לנכה בכל מקרה לגופו ובהתאם לטכנולוגיות המפתחות . הוועדה מודעת לכך שיתכן שלשם כך נדרשים תיקונים בהסכם הניידות ומקווה שהמוסד לביטוח לאומי יראה לנכון להוסיף ולדון בנושאים אלה". ביום 5/11/08 דחה הנתבע את תביעתו של התובע לרכישת אביזרים מיוחדים לרכב בנימוק כי "המכון הרפואי לבטיחות בדרכים לא קבע כי דרוש לך רכב לאביזרים מיוחדים". 7. ביום 9.3.09 הוגשה התובענה דנן, וביום 23.11.09 הוגשה תובענה מתוקנת עת יוצג התובע ע"י עורך דין . 8. כפי שכבר צויין לעיל, דין התובענה להתקבל, ולהלן יפורטו נימוקינו. 9. במקרה דנן לא הגיש הנתבע ערעור לבית הדין על החלטת ועדת ההשגה מיום 31.8.08, אשר אישרה לתובע רכב מסוג מאזדה 5 עם מושב נשלף(קוד 109) 1999 סמ"ק . יודגש כי הנתבע משיקוליו הוא בחר שלא להשיג על ההחלטה. לפיכך, היה עליו לקיימה ככתבה וכלשונה, וזאת בשים לב כי בסעיף 9 להסכם הניידות נקבע באופן מפורש וברור כי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים הוא הקובע את צרכי המוגבל בניידות. לא זו אף זו , בנסיבות העניין עסקינן בהחלטה מנומקת וברורה של וועדת ההשגה, אשר נימקה באופן מפורט וברור את השיקולים שעמדו בבסיס קביעתה . 10. בהקשר זה יצויין, כי אין בידינו לקבל את טענות הנתבע בכלל, ובפרט את טענותיו בנוגע לסעיף 21 ה' להסכם הניידות . בנסיבות העניין אין בסעיף זה בכדי להועיל לנתבע . החלטת ועדת ההשגה ניתנה על ידי אנשי מקצוע, אשר עונים על ההגדרות ועל הדרישות בהסכם הניידות (סעיף 9). מהחלטת ועדת ההשגה אשר הובאה לעיל עולה, כי הועדה קבעה את שקבעה בהתאם לדרישות ולמבחנים המופיעים בהסכם הניידות. כך למשל, קבעה הוועדה בהתאם לסעיף 9 להסכם הניידות כי עליה לבחור באפשרות הזולה יותר מבחינת הקופה הציבורית, וכך אף עשתה בסופו של יום; וזאת בשים לב כי עלותו של כסא נשלף זולה יותר מעלותו של רכב מסחרי עם מתקן הרמה (מעלית). 11. גם ביתר טענות הנתבע לא מצאנו טעם לפיו יש לדחות התובענה. כך למשל, בנוגע לטענות הנתבע בדבר פרשנות סעיפי הסכם הניידות, כמו גם לעניין טענותיו בנוגע לדברים אותם מסרו בני משפחת התובע לשתי הוועדות אשר התכנסו בעניינו של התובע . בסיכומיו טען הנתבע, כי ועדת ההשגה לא התייחסה לקביעות הוועדה לגודל רכב והסתמכה על דברי משפחתו של התובע. המדובר בטענה שלא ניתן לקבלה. ראשית, טענה כגון דא צריכה היתה לעלות במסגרת ערעור לבית הדין על החלטת ועדת ההשגה, ולא במסגרת הסיכומים בהליך דנן. למעלה מן הנדרש יצויין, כי דין הטענה להדחות גם לגופה, היות והחלטת הוועדה לגודל רכב עמדה בפני ועדת ההשגה, וזאת כפי שעולה מפרוטוקול ועדת ההשגה שהתכנסה ביום 31/8/08. 12. כמו כן, אין בפסיקה אותה צירף הנתבע בכדי להוביל לדחיית התובענה דנן. ראשית. המדובר בנסיבות שונות, ו גם כבוד השופטת אגסי ציינה כי מדובר בפסק דין המתייחס קונקרטית לאותו מקרה שנידון בפניה . בנוסף, קיימים פסקי דין נוספים של בתי דין אזוריים, אשר במסגרתם נתקבלו תובענות התובעים במקרים דומים למקרה דנן. לדוגמה, פסק דינו של כבוד השופט מיכאל שפיצר מיום 18.4.10, בעת שכיהן כנשיאו של בית דין זה ( ב"ל 2893/09 ). 13. באשר להחלטת הוועדה המקצועית, אליה מכוון הנתבע, הרי שזו התכנסה ביום 24/12/08, קרי 4 חודשים בקירוב לאחר החלטת ועדת ההשגה נשוא התובענה, ודי בכך בכדי לקבוע שאין בה בכדי להעלות או להוריד בנסיבות העניין. אם ניתן ללמוד מכך דבר, הרי שיש בכך ללמד כי הנתבע לא קיים את החלטת ועדת ההשגה במשך חודשים, וזאת בלא כל סיבה ולו לכאורה. גם מעיון בדברי הוועדה המקצועית אשר צוטטו לעיל עולה, כי גם היא סבורה שעל הוועדה לגודל רכב להתאים את הפתרון הנכון לנכה בכל מקרה לגופו. בנוסף, הועדה המקצועית לא פסלה על הסף את השימוש במיתקן "טרני" או במתקן דומה; ואף חיוותה דעתה כי הוא מהווה אמצעי טוב להכניס לרכב נכה שאינו מסוגל לבצע העברות נדרשות, אך יש לו מלווה שמסוגל לבצע את הפעולות הנדרשות, כפי שיש לתובע במקרה דנן. 14. הנתבע ציין בהגינותו, כי אין בהסכם הניידות הגדרה ל"כסא גלגלים", ובחר להסתמך על המלצת הוועדה המקצועית, לפיה כסא טרני אינו יכול להוות פתרון קבע לצרכים היומיומיים של הנכה ככסא גלגלים יחיד. דא עקא, שאין בהמלצה דנן כדי ליצוק תוכן חדש להסכם הניידות. וחשוב לא פחות; הועדה המקצועית לא פסלה את הכסא ה"טרני" ,ואף לא סברה כי לא ניתן להכניסו לרכב מהסוג עליו המליצה ועדת ההשגה במקרה דנן. לפיכך, משקבעה ועדת ההשגה כי רכב מאזדה 5 הוא המתאים לתובע, הרי שיש לראות בו "רכב לאביזרים מיוחדים", וזאת בהתאם להגדרה של רכב שכזה בפרק ההגדרות ובסעיף 9 להסכם הניידות. יודגש כי אין בהסכם הניידות דרישה דווקנית לרכב מסחרי בהקשר זה, והדבר נתון ממילא להכרעתה של הועדה לגודל רכב ולוועדת ההשגה . אחרית דבר 15. לאור כל האמור לעיל, דין התובענה להתקבל. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בגובה 2,000 ₪, אשר ישולמו תוך 60 ימים מהיום. 16. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר. ניתן היום, כ' טבת תשע"א, 27 בדצמבר 2010, בהעדר הצדדים. נ. עובדים- שגב שלום נ. מעבידים- שרית חן יוסף יוספי, שופט רכבועדת גודל רכב (ניידות)