הפחתת שכר חד צדדית

הפחתת שכר חד צדדית זוהי תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה והפרשי עמלות. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בטענה שהתובע הפר התחייבויותיו, פתח מכון מתחרה, הפר חובה חקוקה, גזל את לקוחותיה והוציא דיבתה רעה. התובע, רופא שיניים בהכשרתו, עבד אצל הנתבעת, שלה מכון לצילומי שיניים (להלן "המכון" או "הנתבעת") מיום 25/5/03 ועד 30/9/04 עת התפטר. שכרו של התובע היה מבוסס על שכר בסיס ועמלות בשיעור 24%. חישוב העמלות נעשה על ידי התובע והוגש לנתבעת כאשר מנהלה היה מאשר את החישוב שנעשה על ידי התובע. חלק מהטיפול בשכרו של התובע, כמו המשא ומתן עימו, נעשה על ידי רואה חשבון של הנתבעת. נציין כי התובע עבד במכון בעבר, במחצית השניה של שנות התשעים. טענות הצדדים: 3. לטענת התובע שכר הבסיס שסוכם עימו היה 2,800 ₪, וזה אכן השכר ששולם, עד אשר הנתבעת, באופן חד צדדי החליטה להפחיתו. כאשר שכר הבסיס יופחת ל- 2,500 ₪ ושיעור העמלות יופחת ל- 20% - 22%. לנוכח ההפחתה הודיע על התפטרותו (נספח ב') והוא זכאי לפיצויי פיטורים בשל הרעת תנאים. לטענת התובע, נותרה יתרת שכר עבודה עבור חודש אוגוסט, שנוצרה בגין עמלות שנגזרות מתשלומי חברות הביטוח. התשלומים של חברות הביטוח הועברו לנתבעת (בגין עבודות שבוצעו עבור לקוחותיהן) רק לאחר סיום עבודתו והוא לא קיבל עמלות בגין אותם תשלומים. לטענת התובע נותרה יתרה של ימי חופשה לפדיון וכך גם יתרה של דמי הבראה שלא שולמו לו. 4. לטענת הנתבעת שכר הבסיס שסוכם היה 2,500 ₪. בטעות חושב שכר הבסיס לפי 2,800 ₪. לכשנתגלתה הטעות הודע לתובע על כי שכר הבסיס יחושב לפי 2,500 ₪, כפי שסוכם. לאור זאת אין לומר כי התובע התפטר על רקע הרעת תנאים, ולכן לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים. בכל אופן התובע התפטר כדי לפתוח מכון צילומי שיניים מתחרה בשם "ליס" (להלן - "מכון ליס") וממילא לא זכאי היה לפיצויי פיטורים. לטענת הנתבעת התובע ביקש לרכוש את המכון של הנתבעת וכשהמשא ומתן לא צלח, פתח את "מכון ליס" המתחרה תוך שהוא גורם לכך שרופאים ואחרים שעבדו עם הנתבעת (וכאן הוא מציין שמות של 35 רופאים) יעברו לעבוד עם המכון החדש שהקים, "מכון ליס". באופן זה גרם לנתבעת נזק כבד. התובע השמיץ את הנתבעת ואת מנהלה וגרם לרופאים שעבדו עימה, שיפסיקו להעביר אליה עבודות, ובכך פגע במקור פרנסת המכון. 5. לטענת התובע, הוא חזר לעבוד במכון, באמצע שנת 2003, כדי להעלות את המכון על דרך המלך, כאשר הוא עסק בעבודות רבות, שחרגו ממסגרת העבודה שסיכמו עימו. במסגרת זו הביא למכון רבים מלקוחותיו - כאלה שהכירו אותו מכוח פעילותו רבת השנים בתחום. בכל אופן לאחר שמאמציו נשאו פרי והמכון עלה על דרך המלך והכנסותיו עלו, ביקש מנהל המכון לפגוע בשכרו ולהפחית את הבסיס, כפי שגם נאמר לו על ידי רו"ח של המכון, כבר בחודש 7/04. לאור זאת לא נותרה לו ברירה, אלא להתפטר בדין מפוטר. בכל אופן ירידת ההכנסות במכון, לאחר עזיבתו, נובעת מניהול חובבני ולא מקצועי מצד הנתבעת. התובע הכחיש כי נטל רשימות של רופאים ולקוחות עת עזב את המכון, כן הכחיש כי הוציא לעז על המכון או על מנהלו. 6. בפני העידו התובע ומטעם הנתבע מר ג'קי אוחיון, מר יואב רחבי (להלן - "מר רחבי") ומר בורנשטיין. הדיון בתביעה ובתביעה שכנגד התברר בחד מחתא. לצורך הפשטות קראנו לנתבעת/תובעת שכנגד "הנתבעת" ולתובע/נתבע שכנגד קראנו "התובע". הדיון בתביעה ובתביעה שכנגד אוחד, ופסק הדין הינו בתביעה ובתביעה שכנגד. הכרעה 7. נקדים ונאמר כי עדותו של ד"ר פייגליס סרחיו - התובע - עשתה עלינו רושם מהימן. עדותו הייתה עקבית וקוהרנטית. גרסתו מתיישבת עם המסמכים השונים שהוגשו ויש בה אחידות והיגיון פנימיים כפי שנראה להלן. 8. מעדות התובע עולה כי אכן סוכם עימו על שכר בסיס של 2,800 ₪, שעליו יוספו 24% מרווחי המכון. דברים אלה נתמכים גם במסמך שנכתב על ידי ה"ה ג'קי אוחיון וסומן ת/1 ו-ת/2 (המסמך סומן ת/1 ואח"כ היתה התייחסות אליו כ- ת/2 ואנו נקרא לו ת/1 - ת/2). ממסמך זה (ת/1-ת/2) עליו צוין התאריך 24/1/07 והוא מופנה לבעלי המניות של הנתבעת רשום כי סוכם עם התובע על שכר בסיס של 2,800 ש"ח. ההסברים של מר יואבי כי מדובר היה ב- 2,800 ₪ שיופחתו ל- 2,500 ₪ אינם תואמים את האמור בתצהירו (ס' 6(ג) לתצהיר) ואף לא את האמור במסמך ת/1 - ת/2 הנ"ל. מהתלושים שצורפו לתצהיר התובע (התצהיר הראשון) וסומנו א', עולה כי במשכורת חודש יוני שהשתלמה ביולי 2004, הופחת שכר היסוד ב- 300 ₪ - מסכום של 2,800 ₪ ל- 2,500 ₪. נציין כי גרסתו זו של התובע, שמהימנה עלינו, מתיישבת גם עם מכתב ההתפטרות שהגיש לנתבעת נושא תאריך 29/8/04 (שהוגש לנתבעת בזמן אמת ואושרה קבלתו על ידי מר רחבי, פרו' ע' 17 ש' 26) ובו הוא כותב כי לא יוכל להסכים עם תנאי העבודה החדשים שנקבעו באופן חד צדדי על ידי הנתבעת. כאמור הנתבעת הפחיתה בפועל את שכרו, כעולה מהתלושים (נספח א' לתצהירו). בנסיבות האמורות לעיל, לנוכח הפחתת שכר היסוד מסכום של 2,800 ₪ לסכום של 2,500 ₪, וכן לנוכח הכוונה להפחית את שיעור העמלה, זכאי היה התובע להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים לאור הוראת ס' 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. 9. באשר לזכאות התובע לפדיון חופשה ודמי הבראה, הרי שלא מצאנו כי שולם לו בגין רכיבים אלה. טענת ב"כ הנתבעת, לפיה השכר עליו הוסכם עימו כולל את כל זכויותיו, הינה טענה שאינה מופיעה במסגרת המוסכמות והפלוגתאות. בכל אופן לא הוכח על ידי הנתבעת כי אכן סוכם שהשכר שיקבל, כולל גם את הזכות לחופשה והבראה. יתר על כן, לנוכח הוראת ס' 5 לחוק הגנת השכר, הרי שאין לראות את השכר שסוכם עימו ככולל דמי חופשה. טענת ב"כ הנתבעת כי הגשת המסמך ת/1-ת/2 על ידי התובע, מונעת ממנו לדרוש זכויות מעבר לשכר, אין בה ממש. האמור ב- ת/1-ת/2 כאמור סותר את "איסור השכר הכולל" הקבוע בס' 5 לחוק הגנת השכר. הגשתו (של המסמך ת/1-ת/2) על ידי התובע אין בה משום הסכמה לכל האמור בו (כולל לכך שנכתב בו על ידי מר אוחיון כי הסכום כולל את כל זכויותיו). 10. באשר לפדיון החופשה, הרי שלא מצאתי באמור הגנה לנתבעת, שלא שילמה לתובע דמי חופשה במהלך עבודתו ולא פדיון חופשה עם סיום עבודתו. חישוביו של התובע מקובלים עלינו והם מבוססים על התלושים נספח א' לתצהיר התובע. מהחישובים עולה כי הוא זכאי לפדיון חופשה בסך 7,141 ₪ וכך אנו קובעים. 11. אף באשר לדמי הבראה לא מצאנו הגנה לנתבעת כפי שכתבנו ביחס לפדיון החופשה. בשים לב לתקופת עבודתו הרי שחישוביו של התובע כאמור בתצהירו מקובלים עלינו ומהם עולה כי היה זכאי ל- 6.25 ימים לפי הסכום ליום הבראה שהיה נכון לאותה עת בסך 307 ₪, סך הכל 1,919 ₪. 12. הפרשי עמלות בעניין זה העיד התובע, כי העמלות שקיבל נגזרו גם מהתשלומים ששולמו על ידי חברות הביטוח שהפנו מבוטחים למכון. תשלומים אלה התקבלו אחרי מספר חודשים. בגין הצילומים שערך התובע בחודש אוגוסט ללקוחות של חברות הביטוח, התקבלו תשלומים במכון רק לאחר סיום עבודתו (לאחר 9/04) והוא לא קיבל עמלות בגינם. התובע העריך סכום זה, בהעדר די נתונים, על יסוד תקבולי העבר בסך של 5,000 ₪. הנתבעת שבידיה הנתונים לא הפריכה נתון זה ולא הצביעה מה הסכום המדויק. בנסיבות אלה, כאשר נטל הבאת הראיה הועבר לכתפיה והיא לא הרימה אותו, אנו מקבלים טענת התובע ולפיה יש לפסוק לו בגין הפרשי עמלות (מצילומים של לקוחות חברות הביטוח) בחודש 8/04 סך של 5,000 ₪. 13. פיצויי פיטורים כאמור קבענו כי התובע התפטר בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים. התובע עבד 1.33 שנים. התובע ביקש לחשב את שכרו לפי 9,996 ₪ (על אף שלדידנו השכר צריך להיות גבוה יותר, אך אנו נלך לפי החישוב של התובע, המטיב עם הנתבעת), ולפיכך זכאי היה לסך של 13,328 ₪ כפיצויי פיטורים. 14. באשר לפיצויי הלנה, בשים לב לכך שהתובע התפטר ובנסיבות שנוצרו בהן הקים מיד לאחר מכן מכון מתחרה, אין מקום לפסוק לו פיצויי הלנה הואיל והיתה מחלוקת לגבי עצם זכאותו. התביעה שכנגד 15. כאמור טוענת הנתבעת (התובעת שכנגד) כי התובע גנב לקוחות, השמיץ אותה ופגע ברווחיה. טענות אלה לא הוכחו. גרסת התובע לפיה פנה לרופאי שיניים רבים מאלה המופיעים בדפי זהב מקובלת עלינו. פניה לרופאים המוכרים לתובע עוד בטרם עבודתו בנתבעת כמו גם לרופאים ששמם מופיע בספר הטלפון - דפי זהב - אינה בגדר גניבת לקוחות. טבעי הדבר שהתובע שעבד כרופא שיניים וכמומחה לצילומי שיניים מוכר בקרב רופאי השיניים בירושלים. מטבע הדברים חלק מהם היה מעוניין שצילום השיניים, אליו הם מפנים את החולה, יבוצע דווקא על ידו. חופש העיסוק כזכות יסוד הוכר בפסיקה. נכון כי חופש העיסוק אינו מאפשר גניבת סודות, כפי שכבר נקבע בפסק דין צ'ק פוינט (ע"ע 164/99 דן פרומר נ' רדגארד [ניתן ביום 4.6.99]). 16. במקרה דנן לא מצאנו שהתובע הפר את חובותיו (ובפרט חובת הנאמנות) כלפי הנתבעת. יש לזכור שהיתה זו הנתבעת שביקשה להרע את תנאי עבודתו ושהתפטרותו היתה על רקע זה. טענתו של התובע לפיה בשלהי חודש יוני ובחודש יולי החלו לדבר עימו על הפחתת תנאים והוא הגיש את התפטרותו ביום 29/8/04 (כאמור בנספח ב' לתצהירו) מתיישבת עם טענתו לפיה בדק אפשרות להקים מכון עצמאי רק אותה עת. אין בכך, שביקש להקים מכון עצמאי, לאחר שמסר הודעת התפטרות, סיבה לשלול את זכאותו לפיצויי פיטורים. במצב דברים זה, אין בכך משום הפרת חובת הנאמנות כלפי הנתבעת. 17. הנתבעת לא הוכיחה שהתובע הוציא דיבתה או השמיץ אותה כפי שטענה. הנתבעת לא הביאה עדות של מי מהרופאים שעבד עימה, על כי התובע מסר דברים בגנותה. נציין כי מהמסמכים שהביאה הנתבעת לא עולה שהרופאים שפנו ל"מכון ליס" לא עבדו עימה לאחר חודש 9/04. נהפוך הוא, ניתן לראות כי חלק מאותם 35 רופאים המשיכו ועבדו עימה לאחר החודש הנ"ל. לא ניתן מהמסמכים שהציגה הנתבעת לראות מה שיעור הירידה בהכנסות ובוודאי שלא ניתן להבין את מקורו. אף מטעם זה בלבד (אם היינו מגיעים למסקנה שהתובע הפר את חובתו ולא כך היא דעתנו) היה מקום לדחות התביעה שכנגד. כאמור, לא שוכנענו שהתובע הפר חובות כלפי הנתבעת ואף לא ביצע עוולה גזל או של לשון הרע ואף לא הפר חובה חקוקה, כפי שטענה הנתבעת בכתב ההגנה. לאור כל זאת התביעה שכנגד נדחית. סוף דבר 18. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים 13,328 ₪. ב. הפרשי עמלות 5,000 ₪. ג. דמי הבראה 1,919 ₪. ד. פדיון חופשה 7,141 ₪. כל הסכומים הנ"ל ישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 1/10/04 ועד התשלום בפועל. לא ישולם הסכום הנ"ל תוך המועד האמור, ישא הסכום הנ"ל בס"ק א' ו- ב' בפיצויי הלנה בשיעור המירבי הקבוע בחוק הגנת השכר מהיום ועד התשלום בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ בסך 4,000 ₪ שישולמו אף הם תוך המועד הנ"ל. הפחתת שכר / ירידה בשכר