1. לפנינו שתי תביעות שהגישה התובעת, במסגרת תיק עב. 2486/06 ובמסגרת תיק עב. 1765/07 ואשר אוחדו בהתאם להחלטת בית הדין מיום 28/10/07. 2. במסגרת התביעות, אשר הוגשו בסדר דין רגיל, ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה את הסכומים הבאים: א. סכום של 21,306 ₪ בגין דמי הבראה. יש לציין כי במסגרת הדיון המוקדם הפחיתה התובעת את הסכום הנ"ל והעמידה אותו על סכום של 15,900 ₪. ב. סכום של 20,570 ₪ בגין ימי חג. יש לציין כי במסגרת תצהיר התובעת הופחת הסכום הנ"ל מתוך התחשבות בתקופת ההתיישנות והועמד על סכום של 11,792 ₪. ג. סכום של 31,790 ₪ בגין פידיון חופשה שנתית. יש לציין כי במסגרת הדיון המוקדם הפחיתה התובעת את הסכום הנ"ל והעמידה אותו על סכום של 13,860 ₪. ד. סכום של 20,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין. בנוסף ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשל כך שפיצויה שולמו לה באיחור - ביום 6/5/07 ולא ביום 10/4/07, המועד בו היו צריכים להשתלם לה , לטענתה. בנקודה זו יצויין כי את תביעתה בקשר לדמי הבראה, דמי חגים וחופשה שנתית (תיק עב. 2486/06), הגישה התובעת ביום 26/12/06, מועד בו עדיין הועסקה אצל הנתבעת, בעוד שאת תביעתה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים (תיק עב. 1765/07) היא הגישה ביום 18/6/07. 3. במסגרת כתבי ההגנה שהגישה הנתבעת, היא הכחישה את שנטען כנגדה. לגבי הבראה - טענה הנתבעת להתיישנות ביחס לכל התקופה שעד לשנת 2005 וכן טענה כי שילמה לתובעת את כל המגיע לה בגין דמי הבראה וזאת באמצעות תשלומים חודשיים של חלק יחסי מדמי ההבראה, כפי שהדבר גם בא לידי ביטוי בתלושי השכר. לגבי ימי חג - טענה הנתבעת כי התובעת קיבלה שכר עבור ימי חג ואין יסוד לתביעתה זו. לגבי חופשה - הנתבעת טענה להתיישנות ביחס לתקופה שעד לשנת 2004 וכן הכחישה כי התובעת לא קיבלה את כל ימי החופשה שהגיעו לה. הנתבעת טענה כי התובעת עבדה אצלה כתופרת בקו ייצור של שמיכות חשמליות, קו ייצור אשר נסגר משיקולים כלכליים וחוסר כדאיות. הנתבעת הבהירה כי משנסגר קו הייצור של השמיכות החשמליות לא היה צורך בעבודתה של התובעת ולכן זימן אותה מנהל הנתבעת והודיע לה כי הוא מתכוון לפטרה בשל סגירת קו היצור הנ"ל, תוך שהוא מאפשר לה להשמיע טענותיה טרם פיטוריה. הנתבעת הבהירה כי הסיבה לפיטורי התובעת היתה עניינית - צמצום פעילות וסגירת קו הייצור של השמיכות החשמליות והכחישה את כל טענות התובעת לפיטורים מטעמים לא ענייניים וכן לענין הנזק הנפשי שנגרם לה, לכאורה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי ה"איחור" בתשלום פיצויי הפיטורים לא נגרם באשמתה וכן טענה כי מיד כשהמציאה התובעת את הטופס הנדרש ממס הכנסה, שולמו לה פיצויי פיטורים כדין. 4. מהלך הדיון ביום 28/10/07, אוחדו, כאמור, שתי התביעות וזאת בהתאם לבקשת הצדדים. ביום 18/11/07 התקיים דיון מוקדם, לפני ראש ההרכב, במהלכו, הפחיתה התובעת את הסכומים שתבעה בגין דמי הבראה ובגין חופשה שנתית. ביום 25/2/08 הגישה התובעת את תצהיר עדותה הראשית וזאת בהתאם להחלטות בית הדין מיום 16/11/07 ומיום 30/1/08. ביום 1/4/08 הגישה הנתבעת תצהיר עדות ראשית מטעמה. בקשת הנתבעת לדחות את ישיבת ההוכחות שהיתה אמורה להתקיים ביום 13/4/08, נדחתה ואכן ביום הנ"ל התייצבו הצדדים לשמיעת ראיות, אולם אז טענה התובעת כי היא מתקשה בשפה העברית ולכן היא נדרשת למתורגמן. מאחר והנתבעת לא הסכימה שגורם מטעם התובעת הוא שיתרגם עבורה, נאלץ בית הדין לדחות את ישיבת ההוכחות למועד אחר, אשר נקבע ליום 17/11/08 וזאת מתוך התחשבות בנסיבותיה האישיות של באת כח התובעת (אשר היתה בהריון). ביום 5/5/08 הגישה התובעת בקשה לדחיית ישיבת הוכחות ובהתחשב בבקשה זו, נדחתה ישיבת ההוכחות ליום 21/12/08. ביום 21/12/08 טרחו הצדדים והתייצבו לישיבת ההוכחות אולם אז התברר כי המתורגמן שהוזמן על ידי בית הדין לא הגיע. בנסיבות מצערות אלו לא היה מנוס אלא לדחות, שוב, את ישיבת ההוכחות והיא נדחתה ליום 25/1/09. בבוקרו של יום ה-25/1/09 התברר לבית הדין כי המתורגמן/ית שהוזמן/ה, לא מתכוון להתייצב וזאת בשל פטירת אחד מהוריו וכן התברר כי החברה המספקת את שירותי התרגום לא ערוכה לספק מתורגמן אחר, לפיכך הודע לצדדים שהישיבה נדחית ליום 5/2/09 (החלטה מיום 29/1/09). ביום 3/2/09 הגישה התובעת בקשה (מוסכמת) לדחיית מועד ישיבת ההוכחות אך לאחר החלטת בית הדין אשר בה הובהר מדוע מוטב שלא לדחות את הישיבה, התקיימה זו כמתוכנן. להשלמת התמונה יצויין כי ביום 10/6/08 הגישה התובעת תצהיר משלים וביום 26/6/08 הגישה הנתבעת בקשה להגשת תצהיר עדות משלים מטעמה, בקשה, אשר לאחר קבלת תגובת התובעת, נענתה בחיוב. בסופו של דבר לא הגישה הנתבעת תצהיר עדות משלים. ביום 5/2/09, כאמור, התקיימה ישיבת ההוכחות, במהלכה נחקרה התובעת על תצהיר עדותה הראשית ועל תצהירה המשלים וכן נחקר עד הנתבעת - מר דורון שי על תצהיר עדותו הראשית (להלן:"מר דורון שי" או "עד הנתבעת"). יש לציין כי הנספחים שצורפו לתצהירי הצדדים נקבעו כחלק מהראיות והוגדרו בהתאם למסומן עליהם (א'-ז'). בסיום ישיבת ההוכחות ביקשו הצדדים להגיש סיכומים בכתב. בהתאם לבקשתם, קצב להם בית הדין מועדים להגשת סיכומיהם. ואכן ביום 25/3/09 הגישה התובעת סיכומיה וביום 24/5/09 הגישה הנתבעת סיכומיה וזאת לאחר שניתנה לה ארכה להגישם. ביום 31/5/09 הגישה התובעת "בקשה למחיקת טענות המהוות הרחבת חזית" (בש"א 2681/09) וביום 3/6/09 הגיבה הנתבעת לבקשה זו ולכן ניתן פסק דיננו רק כעת כשבמסגרתו נתייחס גם לבקשה הנ"ל. 5. להלן העובדות המוסכמות, כפי שנוסחו בדיון המוקדם שהתקיים ביום 18/11/07 : א. התובעת עבדה אצל הנתבעת מחודש 3/96 ועד ל-25/3/07. ב. התובעת עבדה לפי שכר שעתי כששכרה השעתי האחרון עמד על 22 ₪. ג. התובעת קיבלה שכר בהתאם לסכום המופיע בתלושי השכר כ"נטו לתשלום". ד. התובעת קיבלה פיצויי פיטורים ביום 6/5/07. 6. להלן הפלוגתאות כפי שנוסחו בדיון המוקדם שהתקיים ביום 18/11/07 : א. האם זכאית התובעת לדמי הבראה (בסכום של 15,900 ₪) או שמא קיבלה את מלוא דמי ההבראה או את חלקם. ב. האם זכאית התובעת לפדיון ימי חופשה (בסכום של 13,860 ₪) או שמא קיבלה את מלוא ימי החופשה להם הייתה זכאית או את חלקם. (זאת מעבר ל-30 ימים אותם זוכרת התובעת). ג. האם זכאית התובעת לתשלום בגין ימי חג או שמא קיבלה אותו. ד. האם פוטרה התובעת מאחר וסגרה הנתבעת את קו הסדינים החשמליים כטענת הנתבעת או שמא היא פוטרה מאחר והגישה תביעה לקבלת זכויותיה כטענת התובעת. ה. האם בהתחשב בסיבת פיטורי התובעת היא זכאית לתשלום בגין פיטורים שלא כדין (בסכום של 20,000 כטענתה). ו. האם ז כאית התובעת לפיצויי הלנת פיצוי פיטורים מיום 10/4/07 ועד ליום 6/5/07. 7. האם זכאית התובעת לדמי הבראה (בסכום של 15,900 ₪) או שמא קיבלה את מלוא דמי ההבראה או את חלקם. גרסת התובעת התובעת, כאמור, העמידה את רכיב זה של תביעתה על סכום של 15,900 ₪, תוך שהיא טוענת כי במשך כל תקופת עבודתה לא שולמו לה דמי הבראה (סעיף 7 לתצהיר). התובעת הבהירה כי תלושי השכר הינם פיקטיביים ורכיבי ההבראה והנסיעות הכלולים בהם, הוכנסו במטרה ליצור איזון בין השכר נטו לו היתה זכאית לבין הקיזוזים הנדרשים במסגרת תלוש השכר. גרסת הנתבעת במסגרת סעיף 8.2.1 לתצהירו של עד הנתבעת הוא הצהיר כי:"הנתבעת שילמה לתובעת את כל המגיע לה בגין דמי הבראה, וזאת בתשלומים חודשיים של חלק יחסי מדמי ההבראה ששולמו לתובעת מידי חודש בחודשו". במסגרת חקירתו הנגדית של עד הנתבעת נאמר לו כי: "לגבי דמי הבראה - אני אומרת לך שהרישום של דמי הבראה בתשלום זה פיקטיבי לחלוטין, למרות שרשמתם את זה בתלוש, מעולם לא שילמתם" (עמ' 24 שורות 16-15 לפרוטוקול). ותשובתו היתה: "התשלום לגבי הבראה, שהתחילה לעבוד, ולכל העובדים שעבדו אצלנו, אמרתי להם שהם מקבלים שכר שעתי נטו, שבשכר הזה מופיע דמי הבראה ומס בריאות והביטוח הלאומי. הם מקבלים שיק על השכר אם עבדו 200 שעות, אם באותה תקופה זה 20 ₪, אז 4,000 ₪, והם מקבלים לפי זה שיק. ה-20 ₪ כולל הכל, גם דמי הבראה, ואמרתי להם שהם מקבלים יותר משכר מינימום, ולא חישבנו לפי ברוטו אלא נטו לשעה, וכלול בפנים ההפסקה של 45 דקות שהם יצאו. וגם הבראה, זה היה כלול בתוך החישוב השעתי" (עמ' 24 שורות 21-17 לפרוטוקול). בהמשך אמר עד הנתבעת:"השכר נטו לשעה כלל דמי הבראה וכל מה שצריך להיות, הם ידעו מזה" (עמ' 26 שורה 14 לפרוטוקול). במסגרת סיכומיה הבהירה הנתבעת כי הטכניקה של תשלום דמי ההבראה, מידי חודש בחודשו, כפי שנעשה ביחס לתובעת, הינה טכניקה שהוכרה כלגיטימית, חוקית ומקובלת, על פי הפסיקה. לענין זה הפנתה הנתבעת לסעיף 18 לעדמ 000013/07 אסלטי נ. כפיר ביטחון בע"מ. הנתבעת הבהירה כי בינה לבין התובעת, כמו גם ליתר עובדיה, הוסכם כי דמי ההבראה ישולמו מידי חודש בחודשו וכי החלק היחסי של דמי ההבראה כלול בשכר נטו לשעה. הנתבעת הדגישה כי דבר זה היה ברור לתובעת ואף מוסכם עליה והראיה שהיא מעולם לא העלתה טענה בענין זה. דיון והכרעה נקדים ונציין כי התובעת הותירה עלינו רושם מהימן ולכן, על פי רוב, העדפנו את גרסתה על פני גרסת עד הנתבעת. בכל הקשור לתשלום דמי ההבראה - אכן בעד"מ 000013/07 אלירן אסלטי נ. כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ (29/10/08) - להלן:"פרשת אלירן אסלטי, נקבע כי: "לפי העולה מתלושי השכר כמו גם מהסכם העבודה, שולמו למערער בחלק מחודשי עבודתו תשלומים עבור הבראה ונסיעות, לפי הנוסחא של שקל אחד לכל שעת עבודה. בהסדר זה לא מצאנו מקום להתערב. אין מניעה לתשלום חודשי במתכונת האמורה עבור נסיעות ודמי הבראה. עם זאת, יש לבחון אם קיבל המערער בסופו של יום את כל המגיע לו בגין החזר הוצאות נסיעה, וזאת בשים לב למקום מגוריו ולמקום העבודה. כמו כן נחוצה בדיקה אם שולם לו מלוא המגיע לו עבור דמי הבראה". אולם, במקרה שלפנינו, לא הוכיח לפנינו, עד הנתבעת כי הטכניקה של תשלום ו/או התשלום הלכאורי של דמי ההבראה, היתה מוסכמת ו/או מקובלת על התובעת. בנוסף, עיון בתלושי השכר מלמד כי התעריף החודשי של דמי ההבראה עמד על 156 ₪, וזאת בין אם שכר היסוד היה 4,900 ₪, לדוגמא (תלוש חודש 12/02) ובין אם הוא היה 3,300 ₪, לדוגמא (תלוש חודש 8/00). בנוסף ובשונה מפרשת אלירן אסלטי לא הובהרה לפנינו הנוסחא בה השתמשה הנתבעת לחישוב רכיב זה, דבר המחזק את טענת התובעת לפיה סוכם עימה על שכר נטו שעתי והתוספות ברישום של הבראה ונסיעות, נועדו ליצור את האיזון בין התשלום בפועל לבין המובטח. במאמר מוסגר נציין כי בתלושי השכר של חודשים 1/00 עד 7/00 התעריף החודשי של דמי ההבראה עמד על סכום של 100 ש"ח לחודש וגם זאת בלי קשר לגובה שכר היסוד של אותו חודש (למשל 2,000 ₪ בחודש 7/00 לעומת 3,500 ₪ בחודש 1/00 בכל חודש מופיעה שורה של "דמי הבראה" - 156), עובדה המחזקת את קביעתנו להעדר נוסחא לחישוב דמי ההבראה ולפיקטיביות רישום זה בתלושי השכר. אשר על כן ולאור העובדה כי תביעת התובעת באשר לרכיב דמי ההבראה הוגשה בתקופה בה עדיין עבדה אצל הנתבעת, הווה אומר שההתיישנות בת השנתיים הקבועה בצו ההרחבה בענין דמי ההבראה, אינה רלוונטית, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 15,900 ₪, בגין דמי הבראה. 8. האם זכאית התובעת לפדיון ימי חופשה (בסכום של 13,860 ₪) או שמא קיבלה את מלוא ימי החופשה להם הייתה זכאית או את חלקם. (זאת מעבר ל-30 ימים אותם זוכרת התובעת). גרסת התובעת במסגרת סעיף 8 לתצהירה, הצהירה התובעת כי לא קיבלה את מלוא ימי החופשה להם היתה זכאית. במסגרת סעיף 14 לתצהירה, הצהירה התובעת כי:"במשך כל תקופת עבודתי קיבלתי 30 ימי חופשה בלבד..". במסגרת סעיף 3 לתצהירה המשלים הצהירה התובעת כי:"במהלך תקופת עבודתי אצל הנתבעת היו מידי פעם ימים בהם המנהל הישיר שלי, מר דורון שי, היה מודיע לנו כי הוא ואשתו נאלצים להעדר מהמפעל ביום המחרת ולפיכך אנו, העובדים, נדרשים שלא להגיע לעבודה. ימים אלו, כך הובטח לנו, ישולמו לנו כימי עבודה מלאים ולא יופחתו מימי החופש המגיעים לנו לפי החוק". במסגרת חקירתה הנגדית, נשאלה התובעת באשר לימי חופשתה וזאת במפורט להלן: "ש. אני מפנה אותך לסעיף 14 לתצהיר את אומרת שבמשך כל תקופת העבודה שלך קיבלת 30 ימי חופשה בלבד, איפה רשמת אותם? למה שלושים ולא משהו אחר? איפה זה כתוב? ת. אני רשמתי קודם כל אצלי בדפים, ביומן, ואחרי זה ספרתי., בשנת 2000 לקחתי חופשה כי נסעתי לרוסיה. ש. יכול להיות ש-30 ימים את מתכוונת לשנת 2005 - 2006 או 2006 - 2007? ת. זה משנת 2000. אני ספרתי משנת 2000. 30 ימים אלו זה מה שלקחתי באמת חופשה ושולם לי. פעם אחרונה שהייתי בחופשה זה היה בשנת 2005 הייתי שבועיים בחופשה. ובתוך השבועיים האלו הוא שילם לי רק 10 ימי עבודה. ש. מתי זה היה ת. בחודש יולי 2005. ש. ואם אני אומר לך שלדורון יש רישומים יומיים וחודשיים של העבודה, שבהם מצוינים ימי חופשה בתשלום, ולפי הרישומים האלה, שנראה בסיכומים, הם מצורפים לתצהיר מר דורון, את קיבלת בכל שנה, 19, 21, 22 ימי חופשה בתשלום. מה את אומרת על זה? דורון משקר? ת. אני לא יודעת מה רשום אצל דורון. אבל מה שאני לקחתי חופשה זה מה שאני רשמתי אצלי. אני מספר רב פעמים ביקשתי מדורון שיגיד לי כמה ימי חופשה שנתית מגיע לי, והוא סרב לומר לי ואמר שאני אשאל אצל עופר. אני כל הזמן ביקשתי שזה יצוין בתלוש וסרבו לעשות לי. ש. אני רואה בנספחים א' ו-ו' לתצהיר שלך, שעשית רישום של ימי עבודה שלך בשנים 2005 - 2006. האם יש לך רישומים גם לגבי תקופה של השנים הקודמות? ת. היו לי רישומים אבל אני לא שמרתי אותם. בהתאם למה שאמר דורון שהכל בסדר ושהכל ישולם במלואו. אני רשמתי ואחר כך זרקתי אותם. אני לא שמרתי אותם. ש. לגבי שנת 2006, יש רק את הדפים של מחודש ינואר עד חודש אוגוסט. איפה הרישומים של ספטמבר עד דצמבר? ת. היה לי לוח שנה שמסתיים בחודש אוגוסט" (עמ' 15 שורות 32-8 לפרוטוקול). גרסת הנתבעת במסגרת סעיף 8.1.1 לתצהירו העיד עד הנתבעת כי:"על פי מחברת רישום שעות עבודה של עובדי הנתבעת שערכתי וניהלתי לכל עובד שהעתק שלהם מצ"ב...לרבות רישומי החופשות והנוכחות של התובעת ולפי תלושי השכר של התובעת המצ"ב...ניתן לראות ולהוכיח כי התובעת קיבלה את כל השכר המגיע לה בגין כל ימי החג והחופשה להם היתה זכאית ואף מעבר לכך". לתצהירו של עד הנתבעת, צורף "יומן עבודה" שכלל 86 דפים, שבכל אחד מהם נתונים לגבי ימי עבודה, שעות עבודה, ימי חופשה והיעדרות של התובעת כמו גם של שאר עובדי הנתבעת וזאת בהתייחס לכל אחד מהחודשים שמחודש ינואר 2000 ועד לחודש פברואר 2007 (כולל). לתצהירו של עד הנתבעת צורפו גם 86 תלושי שכר שהוצאו לתובעת בגין החודשים שבתקופה הנ"ל. לטענת הנתבעת עיון ביומן העבודה והשוואתו לתלושי השכר של התובעת מלמד על התאמה בין השניים, התאמה אשר גם בה יש כדי ללמד על מהימנות הרישום ביומן העבודה. במסגרת חקירתו הנגדית של עד הנתבעת, הוא נשאל באשר ליומן העבודה ובאשר לתלושי השכר של התובעת, להלן הדברים: "אם אסתכל לאט לאט, אני אראה. יש מחשבון ונעשה חישוב. ונראה כמה היא קיבלה בימים האלה. צריך לראות מה השכר. מה שמופיע לי בחודש מרץ 2000 שהיא עבדה 136 שעות, היה לה חמישה ימי חופש. ש. איפה זה מופיע לך. ת. במחברת ש. תראה לי ת. אם את לוקחת את הימים, יש 4 ימים שהיא לא עבדה. ש. אני מפנה את בית הדין ליום 7/3. אני מבקשת להראות שאומנם סומן מינוס ועל זה יש וי. ת. בימים האלה, בתקופות, היה לנו עד לפני שלוש שנים, אני לא זוכר בדיוק, היינו עושים מבצעים לקרנות השוטרים. המבצעים האלה היו פעמיים בשנה, לקראת ראש השנה ולקראת פסח, בימים האלה היינו פותחים שש נקודות מכירה, ואני הייתי צריך לגשת עם כל העובדים, היינו מכינים כמה ימים לפני כן את כל הציוד, והמקום היה סגור. והתובעת והבחור שעד היום, שהוא היה מתורגמן, שהוא בקושי מדבר עברית, שניהם היו נעדרים מהעבודה, ולא הייתי צריך אותם, והייתי מוריד את זה מימי החופשה. ש. אני אומרת לך שהרישומים האלה לא נכונים, בין היתר שאתה מסמן וי, ואחרי זה אתה רואה שזה לא מתאים לך לשעות ואז אתה הופך את זה לקו. ת. זה לא היה וי. זה קו. אני יכול להביא ספרים מהתקופות האלה שהקמנו את נקודות המכירה, המפעל היה סגור" (עמ' 21 שורות 29-12 לפרוטוקול). בנקודה זו נציין כי אכן מעיון בדף היומן המתייחס לחודש 3/00 נראה כי ביחס ליום ה - 7/3 היה רשום הסימן V ששונה ברישום כהה יותר לסימן קו. דיון והכרעה כידוע, נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה הוא על המעביד. מחובתו של המעביד לנהל פנקס חופשה כמצוות סעיף 26 לחוק חופשה שנתית ותקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה), תשי"ז - 1957 ולרשום בו את הפרטים הרלוונטיים, מכאן שעליו לדעת כמה ימי חופשה נתן לעובד ומה יתרת חופשתו (דב"ע לא/ 22-3 ציק ליפוט נ. חיים קסטנר, פד"ע ג' 215, 219; דב"ע נו/201-3 שמש ירושלים בע"מ נ. מאיר חסון, עבודה ארצי ל (2), 154). בעד"מ 19/07 עמוס 3 בע"מ נ. סלוצקי שי (פסק דין מיום 25/11/08), הבהיר בית הדין את נושא נטל ההוכחה בכל הקשור לחופשות, עת קבע כי:"נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה של העובד חל אמנם על המעביד. עם זאת הצגת תלוש השכר מהווה "ראשית ראיה בכתב" למאזן ימי החופשה המגיע לעובד, בהיעדר ראיה לסתור זאת" [דב"ע נה/193-3 חנן זומרפלד נ. מלון זוהר בע"מ (לא פורסם, 1.5.96): להלן:"פס"ד זומרפלד)". בשים לב לעדותו של עד הנתבעת ולטענות התובעת, הגענו לכלל מסקנה כי אין ביומן העבודה כדי ללמד אותנו מה קיבלה התובעת ומה לא וכן כי אין בו כדי להעיד על ימי העדרות כאלה או אחרים, שהרי במענה לשאלה: "אם באותו חודש היא היתה חולה, אז ביומן מסומן מינוס" (עמ' 22 שורה 18 לפרוטוקול), השיב מר דורון:"ביומן לא סימנתי. אם את שואלת מה סימנתי, אני אומר שסימנתי וי ונתתי שכר" (עמ' 22 שורה 19 לפרוטוקול). בנוסף מצאנו קושי להתייחס ליומן העובדה שהגיש מנהל הנתבעת כמייצג נאמנה את ימי ההיעדרות של התובעת בשטח גם מהטעמים הבאים: א. בחלק גדול מתלושי שכרה של התובעת אין שום אינדיקציה לימי החופש שלקחה או לא לקחה התובעת וכן אין רישומים על תשלום תמורה בגין ימי חופשה, רישומים שכאלה מופיעים רק החל מתלוש השכר של חודש 8/04. יש לציין כי השוואה בין יומן העבודה לבין תלושי השכר, גם לגבי החודשים שבהם יש רישום של "ניצול ימי חופשה" בתלוש השכר, מלמדת שלא תמיד יש התאמות, עובדה אשר מחלישה, עד מאוד, את מהימנות היומן. לדוגמא - ביומן העבודה המתייחס לחודש ינואר 2005 רשום כי התובעת ניצלה שני ימי חופשה בעוד שבתלוש חודש זה אין כלל רישום של ניצול ימי חופש, בחודש זה. ב. הסתירה בין עדותה המהימנה של התובעת לפיה בימים שבהם נדרשו העובדים שלא להגיע הובטח להם כי ימים אלו ישולמו להם כימי עבודה מלאים ולא יופחתו מימי החופש המגיעים להם לפי החוק לבין עדות עד הנתבעת לפיה, במענה לשאלה: "אני אומרת לך שבאותם ימים הבטחת לתובעת וגם לשאר העובדים שאתם תשלמו להם על הימים האלה" (עמ' 23 שורות 12-11 לפרוטוקול), השיב עד הנתבעת:"אם אנשים יעדרו מהעבודה אני אשלם להם? אני אקזז להם מימי חופשה" (עמ' 23 שורה 13 לפרוטוקול). חשוב לציין כי עד הנתבעת השיב בחיוב עת נשאל האם אמר לעובדים דבר זה, אולם אנו לא נתנו אמון בתשובתו זו אשר בנקל היה יכול לבססה לו היה מביא עד שהיה מעיד כי אכן נאמר לעובדים דבר זה. ג. חוסר ההתאמה בין הרישומים שערכה התובעת (נספח ה' לתצהירה) לבין רישומי עד הנתבעת כשדוגמא בולטת לכך היא חודש 2/06. בחודש זה ציינה התובעת, בכתב ידה, כי היתה בחופש יום אחד בעוד שברישומי עד הנתבעת היה כתוב שהיתה בחופש ארבעה ימים. יש לציין כי התובעת נחקרה בענין זה ותשובותיה הרשימו אותנו בכנותן: "ש. אני מפנה אותך לנספח ה' לתצהיר, חודש 2/06. שם כתוב שעבדת 168 שעות בחודש זה. ת. כן. זה נכון. באת כח התובעת: כתב היד בתחתית עמודי היומן זה כתב היד שלי. ש. כתבת שבאותו חודש היה לך יום חופש אחד. ת. נכון. את זה אני זוכרת בדיוק. ש. ואני אומר לך שבאותו חודש, במחברת של דורון כתוב שהיו 4 ימי חופש. אז מה? דורון משקר? אולי את טועה? ת. אני גם לא משקרת. אני לקחתי יום חופש אחד כי נסענו לים המלח. אני עוד התווכחתי עם דורון. "תראה מה רשמת לי כי אני לקחתי רק יום חופש אחד." אני הלכתי עם עוד מישהו ביחד לדורון כדי שיעזור לי לתרגם. ואותו אדם אמר לדורון שאנו נסענו ביחד, והיינו רק יום אחד. זה לא נכון מה שרשום אצל דורון" (עמ' 16 שורות 33-21 לפרוטוקול). ד. הספקות שהעלתה התובעת בכל הקשור למהימנות רישומי עד הנתבעת ביומן העבודה באמצעות חקירה נגדית שערכה לו באת כח התובעת. יש לציין כי לו היה מנהל הנתבעת דואג להחתים את התובעת על הרישומים שערך, לטענתו, ביומן העבודה, יתכן והיה בכך כדי להועיל לו, הגם שנראה שטעות גדולה לא פחות, טעה עת לא ערך את תלושי השכר כמתחייב לפי חוק בכל הקשור לרישום נכון ומדוייק של חופשות, כמו גם של חגים. אשר על כן ובשים לב להודאת התובעת בכך שקיבלה 30 ימי חופש לשם נסיעה לחו"ל (בשנת 2000) וכן בשים לב לרישומיה לענין ניצול ימי חופש באותם חודשים לגביהם צירפה את רישומיה ומאחר וקבענו כי הנתבעת לא הוכיחה את ניצול ימי החופשה על ידי התובעת הרי שבשים לב לסכום המעודכן שתבעה התובעת בגין רכיב זה ובשים לב לאמור בסעיפים 42-38 לסיכומיה, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 12,772 ₪. 9. האם זכאית התובעת לתשלום בגין ימי חג או שמא קיבלה אותו. גרסת התובעת במסגרת סעיף 7 לתצהירה, הצהירה התובעת כי במשך כל תקופת עבודתה לא שילמה לה הנתבעת "ימי חג" וזאת למעט בתקופת החגים האחרונה - בשנת 2006. במסגרת סעיף 12 לתצהירה, ציינה התובעת את הסכום שעל הנתבעת לשלם לה בגין ימי החג (11,792 ₪) וזאת בשים לה לתקופת ההתיישנות ובשים לב לכך שבמהלך שנות עבודתה אצל הנתבעת שילמה לה האחרונה תשלום רק על שלושה ימי חג. במסגרת חקירתה הנגדית נשאלה התובעת באשר לשלושת ימי החג לגביהם הודתה כי הנתבעת שילמה לה (עמ' 14 שורות 30-29 לפרוטוקול) ותשובתה היתה:"מאיפה אני יכולה לזכור עכשיו? אני ספרתי מקודם, עכשיו אני לא זוכרת. עבר כל כך הרבה זמן" (עמ' 14 שורה 31 לפרוטוקול). במענה לשאלה: "ואם אני אומר לך ששילמו לך עבור כל ימי חג בכל 11.5 שנים שעבדת, עבור כל יום חג שילמו לך, מה את אומרת על זה" (עמ' 14 שורות 34-33 לפרוטוקול) השיבה התובעת:"כמה שזכור לי בשנת 2006 דורון הגיע אלי ואמר שבחודש פסח, אפריל או מאי, שיש יותר מדי חגים, אז הוא יקח ממני 5 ימי חופשה וישלם לי אותם בתור חגים. שתהיה לי משכורת נמוכה, כי יש הרבה חגים באותו חודש" (עמ' 15 שורות 3-1 לפרוטוקול). בנקודה זו נציין כי בשל תשובתה זו של התובעת לקחנו בחשבון תשלום של חמישה ימי חג, מעבר למה שחישבה התובעת שהרי אם לשיטתה "לקח" ממנה מנהל הנתבעת ימי חופש ושילם לה אותם בתור חגים, אז די בכך שחייבנו את הנתבעת לשלם לה פדיון ימי חופשה, כדי לתקן עוול זה שנגרם לה ואין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום כפול - מחד על אותם ימי חופשה (שלשיטת התובעת שולמו על חשבון חגים) ומאידך - גם על ימי חג. גרסת הנתבעת במסגרת סעיף 8.1.1 לתצהירו של עד הנתבעת, כפי שצוטט בסעיף החופשה, הוא הצהיר כי גם את ימי החג קיבלה התובעת לפי דין וכפי שהדבר עולה מהרישום ב"יומן העבודה". דיון והכרעה גם בנושא החגים, בדומה לסוגיית החופשה, מצאנו טעם רב לפגם, בכך שמתלושי השכר לא ניתן ללמוד אימתי, אם בכלל, שילמה הנתבעת לתובעת תשלום בגין ימי חג. בנסיבות הענין ומהטעמים שפרטנו בסעיף החופשה, בכל הקשור לכך שלא מצאנו שניתן להסתמך על "יומן העבודה" כמשקף נאמנה את שעבדה התובעת בפועל ו/או את ימי החופשה שקיבלה, הרינו גוזרים גזירה שווה לענין החגים ועל כן, הרינו קובעים כי רק ימי החג העולים מרישומיה של התובעת, לרבות שלושת ימי החג בהם הודתה בתצהירה ולאחר הפחתת אותם ימי חג לגביהם העידה כי "נלקחו מימי החופש שלה" הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לה סכום של 10,295 ₪. 10. האם פוטרה התובעת מאחר וסגרה הנתבעת את קו הסדינים החשמליים כטענת הנתבעת או שמא היא פוטרה מאחר והגישה תביעה לקבלת זכויותיה כטענת התובעת. גרסת התובעת במסגרת סעיף 31 לתצהירה, הצהירה התובעת כי:"במשך השנים עבדתי אצל הנתבעת, הן בתקופות החורף והן בתקופות הקיץ תמיד במשרה מלאה ותמיד נמצאה לי תעסוקה". במסגרת סעיף 30 לתצהירה, הצהירה התובעת כי הסיבה לפיטוריה היתה העובדה שהגישה כנגד הנתבעת תביעה לקבלת זכויות הסוציאליות שהגיעו לה - הבראה, חג וחופשה. התובעת דחתה את טענת הנתבעת לפיה פיטוריה נבעו מסגירת קו הייצור של השמיכות החשמליות ובהתאם להצהרתה בסעיף 34 לתצהירה:"..טענתה זו של הנתבעת אינה יכולה להתקבל. ראשית, במשך כל 11.5 שנות עבודתי בפס הייצור של הסדינים החשמליים היה פעיל רק בחודשי החורף, וכל שאר החודשים שימשתי אצל הנתבעת כפועלת בכל מקום אחר בו נדרשתי, אם זה באריזות, בהרכבת מאווררים, בקו הייצור של הכריות החשמליות (עד שהפסיקו את ייצורם), בהכנסת חוטי חשמל במכשירים השונים המיוצרים אצל הנתבעת, בהכנת כבלי חשמל..וכיוצ"ב". גרסת הנתבעת במסגרת סעיף 9 לתצהירו של עד הנתבעת הוא הצהיר כי:"..התובעת עבדה אצל הנתבעת כתופרת בקו ייצור של שמיכות חשמליות. בעיקרון, קו הייצור היה פעיל במשך 7 חודשים במהלך השנה. בחודשים שקו הייצור לא היה פעיל, אכן התובעת היתה עוסקת בעבודות מזדמנות אחרון שהיו במפעל, בעיקר עבודות תפירה וניקיון". במסגרת סעיף 10 לתצהירו של עד הנתבעת הוא הצהיר כי: "כל עוד קו ייצור השמיכות היה פעיל ורווחי, היה כדאי לנתבעת, משיקולים כלכליים ואחרים, להחזיק את התובעת ולהעסיקה בעבודות אחרות, גם בחודשים שקו הייצור לא היה פעיל, וזאת לצורך עבודתה בקו הייצור בחודשים שהיה כן פעיל". במסגרת סעיף 11 לתצהירו של עד הנתבעת, הוא הצהיר כי: "אולם לצערנו, משיקולים כלכליים וחוסר כדאיות החלטנו להפסיק את ייצור השמיכות ולסגור קו ייצור זה שהפך ללא רווחי, ולכן, משסגרנו את קו הייצור של השמיכות לא היה כדאי מבחינה כלכלית להמשיך ולהחזיק את התובעת שנה שלמה ולהעסיקה רק בעבודות מזדמנות". בהמשך תצהירו של עד הנתבעת הוא הצהיר על האופן בו נערכה הנתבעת לאחר שסגרה את קו הייצור של השמיכות החשמליות, על מנת להתאים עצמה למצב החדש (סעיף 12 לתצהיר +נספחים ג' - ו'). במסגרת סעיף 13 לתצהירו של עד הנתבעת, הוא הצהיר על האופן בו הודיעו לתובעת על פיטוריה:"לפני שפיטרנו את התובעת זימנו אותה לפגישה ומסרנו לה כי עקב סגירת קו הייצור לא נוכל להמשיך ולהעסיק אותה ולכן אנו נאלצים לפטרה, ואף נתנו לה הזדמנות להשמיע עמדתה לגבי הפיטורים..". במסגרת סעיף 14 לתצהירו של עד הנתבעת מר שי דורון הוא הסביר מדוע, "כיום, לאחר סגירת קו ייצור השמיכות" אין כל טעם בהמשך העסקתה של התובעת אצל הנתבעת. עד הנתבעת הכחיש, מכל וכל, את טענת התובעת כאילו פיטוריה נעשו בעקבות הגשת התביעה לקבלת זכויותיה הסוציאליות ושב והבהיר כי:"הסיבה היחידה לפיטוריה של התובעת ופיטורי עובדים אחרים נעשו משיקולים כלכליים וצמצום פעילות הייצור, הדרך בה בוצעו הפיטורים הייתה צודקת ובדרכים מקובלות וראויות..". במסגרת חקירתו הנגדית הודה עד הנתבעת כי במשך כל תקופת עבודתה של התובעת "היא עבדה במשרה מלאה, לא חשוב אם היה קיץ או חורף, אם היו סדינים או לא" (עמ' 27 שורות 14-12 לפרוטוקול). עד הנתבעת גם הודה שבתקופה של הסדינים החשמליים, היו תקופות שהנתבעת היתה לוקחת עובדים זמניים (עמ' 27 שורות 17-15 לפרוטוקול). עד הנתבעת נשאל על עובד אחר בשם סלבה, לגביו טענה באת כח התובעת כי הוא: "עבד כמו התובעת, בחורף סדינים חשמליים ובקיץ הכל" (עמ' 27 שורה 29 לפרוטוקול) ותשובתו היתה:"יש לו רקע טכני, התפקיד שלו בעבודה לתקן מוצרי חשמל.." (עמ' 27 שורות 31-30 לפרוטוקול). דיון והכרעה נקדים ונציין כי לא די בתחושותיה של התובעת כאילו הסיבה לפיטוריה היתה הגשת תביעתה (הראשונה) כנגד הנתבעת וכן לא די בסמיכות הזמנים עליה הצביעה התובעת בענין זה, כדי לבסס עילת תביעה של פיטורים שלא כדין. במסגרת סעיף 47 לסיכומיה, ציינה התובעת כי:"'התרה מזלה של הנתבעת, ובאותו מועד לערך, נסגר קו הייצור לסדינים חשמליים והנה לה עילת פיטורים", מעבר לעובדה שספק רב בעינינו אם בעיני הנתבעת, היה זה מזל, שהיא נאלצה לסגור את קו הייצור של הסדינים החשמליים, הרי שממילא לא הצליחה התובעת להוכיח את טענתה לפיטורים של כדין. מעדותו של מנהל הנתבעת, כפי שעלתה מתצהירו (אשר הסעיפים הרלוונטיים הובאו על ידינו לעיל) ומחקירתו הנגדית, התרשמנו כי בענין פיטורי התובעת, הוא אמר את האמת. הווה אומר מרגע שהחליטה הנתבעת לסגור את קו הייצור של הסדינים החשמליים, לא היתה כדאיות כלכלית, מבחינתה, להמשיך ולהעסיק את התובעת. יש לציין כי תשובותיו של עד הנתבעת לענין מר סלבה - שכנעו אותנו כי מדובר בתשובות אמיתיות, אשר אליבא דנתבעת, הצדיקו השארתו של עובד זה במקום העבודה. התובעת לא הצליחה למוטט את הצהרותיו של עד הנתבעת לענין הסיבה האמיתית בשלה פוטרה התובעת וכן לא הצליחה להפריך הצהרותיו לענין האופן בו בוצע הליך זה (סעיף 13 לתצהירו של עד הנתבעת). אשר על כן ומאחר והאמור בסעיפים 30.7-30.1 לסיכומי הנתבעת מקובל עלינו וזאת לאור העובדה שבכל הקשור לפיטורי התובעת ולסיבת פיטוריה, לא הצליחה האחרונה לשכנענו כי הנתבעת החליטה להיפרע ממנה על שהגישה תביעה כנגדה כשמנגד, שכן היה זה עד הנתבעת, אשר בענין זה שכנע אותנו באמיתות ומהימנות עדותו, הרינו דוחים טענת התובעת לפיטורים שלא כדין ובהתאם דוחים תביעתה לקבלת סכום של 20,000 ₪ כפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. 11. האם זכאית התובעת לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מיום 10/4/07 ועד ליום 6/5/07, הוא היום בו קיבלה את הפיצויים גרסת התובעת במסגרת סעיף 39 לתצהירה, הצהירה התובעת כי:"בנוסף, על הנתבעת היה לשלם לי את פיצויי הפיטורים, לכל המאוחר עד ליום 10/4/07. חרף זאת פיצויי הפיטורים שולמו רק ביום 6/5/07". במסגרת חקירתה הנגדית העידה התובעת כי ביום 3/5 היא ובעלה נסעו לים המלח ובדרך היא התקשרה לעופר ושאלה אם השיק שלה מוכן והוא אמר שיכול להיות שהשיק שלה יהיה מוכן בעוד שבוע (עמ' 20 שורות 6-5 לפרוטוקול) גרסת הנתבעת במסגרת סעיפים 20-16 לתצהירו של מר עד הנתבעת, הוא הצהיר על הפרטים הבאים: א. התובעת סיימה לעבוד ביום 25/3/07. ב. על מנת שהתובעת תוכל לקבל את פיצויי הפיטורים מבלי שהנתבעת תצטרך לנכות לה מס, היה צורך בקבלת אישור ממס הכנסה, לפיו פיצויי הפיטורים המגיעים לתובעת פטורים ממס. ג. על מנת לקבל את האישור הנ"ל היה על התובעת ועל הנתבעת למלא את הטפסים המתאימים. ד. עם קבלת האישור ממס הכנסה ולאחר בדיקתו ע"י רו"ח של הנתבעת, הודיעה הנתבעת לתובעת כי היא יכולה להגיע למשרדי הנתבעת ולקבל את פיצויי הפיטורים. ה. כשהגיעה התובעת למשרדי הנתבעת שולמו לה פיצויי הפיטורים. ו. בכל השלבים נהגה הנתבעת עם התובעת בתום לב והגינות. ואם נגרם עיכוב כלשהו בתשלום הפיצויים הרי שהוא נגרם כתוצאה מנסיבות שאינן בשליטת הנתבעת כגון עיכובים שנבעו מההליך הבירוקרטי. במהלך חקירתו הנגדית של מר עד הנתבעת הוא נדרש להשיב על מספר שאלות הקשורות בנושא תשלום פיצויי הפיטורים, מהתשובות שנתן, עלתה התמונה הבאה: א. הוא לא מבין בניירת ולא יודע בדיוק מה צריך לעשות (עמ' 28 שורות 5-4 לפרוטוקול). ב. הוא לא בדיוק זוכר מתי אמרו לתובעת לבוא ולקחת את הטופס (עמ' 28 שורות 12-6 לפרוטוקול). ג. רואה החשבון המטפל בעניינה של הנתבעת נמצא בעפולה (עמ' 28 שורות 18-17 לפרוטוקול). ד. רק עופר שהינו הבעלים של הנתבעת, מורשה חתימה על שיקים גדולים (עמ' 28 שורות 21-20 לפרוטוקול). בש"א 2681/09 ביום 31/5/09 הגישה התובעת "בקשה למחיקת טענות המהוות הרחבת חזית" וזאת בהתייחס לנטען בסעיף 32 סיכומי הנתבעת לפיה חלק מהמניעות לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בזמן, מקורה בחופשת הפסח בה היו מצויים עובדי מס הכנסה - טענה אשר לראשונה נטענה בסיכומי הנתבעת, מה גם שממילא אין לה נפקות שהרי חופשת הפסח של עובדי מס ההכנסה הסתיימו ביום 10/4/07. ביום 3/6/09 הגיבה הנתבעת לבקשת התובעת עת טענה כי אין המדובר בהרחבת חזית וזאת בשים לב לטענות שנטענו בסעיפים 20-17 לתצהירו של מר שי דורון וכן עת טענה כי ממילא נושא חופשת הפסח של עובדי מס הכנסה הינה בתחום הידיעה השיפוטית של בית הדין. דיון והכרעה נקדים ונציין כי חרף טענות התובעת, לא מצאנו באמור בסעיף 32 לסיכומי הנתבעת משום הרחבת חזית שהרי בסעיף 20 לתצהירו של עד הנתבעת נרשם "..נסיבות שאינן בשליטן הנתבעת..", אנו סבורים כי חופשתם של עובדי מס הכנסה, נכנסת לגדרה של ההגדרה הכללית הנ"ל. סעיף 20 (ד) לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (להלן:"חוק הגנת השכר") קובע: "...ואולם בית דין אזורי יהיה מוסמך להפחית או לבטל פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, כאמור בסעיף 18, אך אם פיצויי הפיטורים לא שולמו עקב אחד מאלה: (1) חילוקי דעות בדבר עצם הזכאות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש לדעת בית הדין; (2) חילוקי דעות בדבר המועד שבו נפסקו יחסי עובד מעביד; (3) הזכאי לקבלת פיצויי הפיטורים לא מסר למעביד לפי דרישתו פרטים הנוגעים לעובד או לזכאי כאמור והדרושים לענין קביעת הזכות לפיצויי הפיטורים או שיעורם". בהתאם להלכה הפסוקה, נדרש בית הדין להפעיל את שיקול דעתו לעניין קיום הנסיבות שבסעיף 18 לחוק הגנת השכר, כשיש לבחון את תום ליבו של המעביד והעובד, את הנסיבות האובייקטיביות ולתת משקל לתכליתו של החוק שקבע את הסנקציה הדרקונית של פיצויי הלנה. במקרה שלפנינו, אנו מאמינים לעד הנתבעת שהנתבעת התנהלה בתום לב בכל הקשור לטיפול בתשלום פיצויי פיטוריה של התובעת ובהתאם מקבלים את עדותו בכל הקשור לעיכובים כאלה ואחרים שאירעו, ואשר לא נגרמו על ידי הנתבעת. הגם שאיננו סבורים כי עיכוב כזה או אחר שארע בתשלום פיצויי הפיטורים ארע בשל מעשה או מחדל של התובעת הרי שאנו סבורים כי עת קבענו כי גם הנתבעת לא היתה אחראית לאיחור המסוים בתשלום פיצויי פיטוריה של התובעת, לא יהיה זה נכון וצודק להטיל על האחרונה את הסעד הדרקוני של פסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. אשר על כן הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי ריבית והצמדה מיום 10/4/07 (הוא היום, לטענת התובעת היה עליה לקבל פיצויי פיטוריה) ועד ליום 6/5/07 (הוא היום בו קיבלה התובעת בפועל, את פיצויי פיטוריה). 12. תשלומים ביתר בכל הקשור לטענת הנתבעת לתשלום כספים ביתר לתובעת, מעבר לעובדה שהואיל ומצאנו בעייתיות רבה ב"יומן העבודה" שהציג עד הנתבעת, בעיתיות בשלה לא התייחסנו ליומן זה עת הכרענו בסוגיית החופשה וימי החג, הרי שממילא מדובר בטענה שלא נטענה בכתב ההגנה וגם מטעם זה אין מקום שנדון בה. 13. לסיכום לאור כל האמור לעיל הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. סכום של 15,900 ₪ בגין דמי הבראה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/07 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ב. סכום של 12,772 ₪ בגין פדיון ימי חופשה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/07 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ג. סכום של 10,295 ₪, בגין ימי חג בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/07 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ד. הפרשי ריבית והצמדה בגין פיצויי הפיטורים וזאת מיום 10/4/07 ועד ליום 6/5/07. ה. סכום של 500 ₪ הוצאות משפט. ו. סכום של 2,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק. הסכומים המפורטים בסעיפים ה' ו-ו' דלעיל ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום, אם לא ישולמו בתוך 30 יום. יש לציין כי בסכום ההוצאות ושכר הטרחה התייחסנו לטענות שהעלו הצדדים במהלך התנהלות התיק וכן התייחסנו למועד בו לא התקיימה ישיבת ההוכחות, בשל מחדל התובעת (13/4/08). 14. כל אחד מהצדדים רשאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. ניתן היום ג' בתמוז, תשס"ט (25 ביוני, 2009) בהעדר הצדדים. אורית יעקבס - שופטת מר יוסף לוינציג ציבור (עובדים) מר מוני סגלנציג ציבור (מעבידים) פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים