בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף. ר ק ע עסקינן בתביעה למתן צו הצהרתי, לפיו, תביעתו של התובע לתשלום תגמולי ביטוח מכח פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים בגין תאונה שארעה לתובע במהלך מחצית השנה הראשונה של שנת 2001 טרם התיישנה, ולהורות לנתבעת לבחון את התביעה לגופה עפ"י תנאי הפוליסה. הנתבעת סבורה כי יש לדחות את התביעה והגישה את הבש"א שבכותרת. מכאן הבקשה שבפני. טענות הצדדים הנתבעת מסבירה כי התובע הינו יליד 28.3.84 ומלאו לו 18 שנה ביום 28.03.02. לטענת הנתבעת, בהתאם לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") ולפסיקה, התביעה התיישנה לאחר שלוש שנים מיום קרות מקרה הביטוח, אשר הינו יום התאונה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי מאחר והתובע היה קטין בעת קרות התאונה, תקופת ההתיישנות תמה עם חלוף שלוש שנים מיום שמלאו לתובע 18 שנים, דהיינו ביום 28.03.05. לשיטתה, מאחר והתביעה הוגשה רק ביום 23.06.08, דהיינו כשלוש שנים ושלושה חודשים לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, יש לדחות את התביעה. הנתבעת אף מוסיפה שארוע חבלה בעת תקופת הצבא גרם לתובע נזק אחר שאינו מכוסה עפ"י הפוליסה. לחלופין, הנתבעת טוענת כי עצם האבחנה של חוסר איחוי השבר אינה מהווה לכשעצמה את יסוד הנזק, וכי בכאבים מהם סבל התובע משנת 2001 נתגלה לו יסוד הנזק. לחלופי חלופין, הנתבעת טוענת לשיהוי מעת גילויה של הנכות בשנת 2005 ועד למועד הגשת התביעה. התובע מתנגד לבקשה. התובע מפרט את התנהלות הרופאים, אבחנותיהם וממצאי הבדיקות מיום פגיעתו ועד ליום 10.10.07. לטענתו, רק ביום 13.07.05, אובחן לראשונה כי הוא סובל משבר ישן לא מחובר בעצם הסירה והוא הופנה לביצוע ניתוח. התובע הבהיר כי במהלך חודש יוני 2005, בעת שירותו בצה"ל נחבל בידו הימנית. לטענתו, עם שחרורו הגיש תביעה לפי חוק הנכים אשר נדחתה, נוכח חוות דעתו של ד"ר ליובושיץ מטעם קצין התגמולים, לפיה, מצבו הינו תולדה של השבר בעצם הסירה שהתרחש בשנת 2001. התובע טוען כי בנסיבות המקרה יש להחיל את הוראותיו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות. לשיטתו, נעלמו ממנו עובדות המהוות את עילת התובענה, שכן, רק קיומה של נכות היה מזכה אותו בקבלת סעד עפ"י הפוליסה וזו לא הייתה ידועה לו עד ליום 13.07.05. התובע מסביר כי הגם שכבר בצילום הרנטגן מיום 28.10.01 ניתן היה לראות מצב של שבר לא מחובר, הרי שמסיבות שאינן תלויות בו, דהיינו, פענוח שגוי של צילום הרנטגן, התאחר האבחון של חוסר החיבור עד ליום 13.07.05. ד י ו ן סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן:"חוק חוזה הביטוח") קובע מהו הזמן להתיישנות כדלקמן: 31. תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח. סעיף 53 לחוק חוזה הביטוח מפרט את מהות מקרה הביטוח 53 בביטוח תאונה מקרה הביטוח הוא תאונה שקרתה למבוטח או לזולתו, בביטוח מחלה - מחלה שחלה בה, ובביטוח נכות - נכות שלקה בה. לית מאן דיפליג כי הארוע נשוא התובענה התרחש בשנת 2001 וכי חלפו יותר משלוש שנים מעת שהפך התובע לבגיר ועד למועד הגשת התביעה. התובע טוען כי במקרה דנן יש להחיל את סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 (להלן:" חוק ההתיישנות") כיוון שנעלמו ממנו עובדות המהוות את עילת התובענה. האמנם? התנאים לקיומה של התיישנות שלא מדעת מוגדרים בסעיף 8 לחוק ההתיישנות כדלקמן: 8. נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה. פרשנות הסעיף גודרת ארבעה תנאים לקיומו: עובדות שנעלמו מן התובע. עובדות מהותיות היורדות לשורשה של עילת התובענה. היעלם העובדות נתהווה מסיבות שלא היו תלויות בתובע. התובע לא יכול היה למנוע אותן סיבות אף בנקטו זהירות סבירה. ראו: זלמן יהודאי דיני התיישנות בישראל תוך זיקה למשפט האנגלי והאמריקני כרך א' 204. התובע טוען כי העובדות המקימות לו את בעילת התביעה נודעו לו רק ביום 13.07.05 , שכן רק אז נודע לו בדבר העדר איחוי של השבר הישן בעצם הסירה. אף אם נקבל טענה זו, הרי שאין די בכך שיוכיח התובע כי לא ידע בפועל על העובדה, אלא, עליו להוכיח כי אף "בזהירות סבירה" לא יכול היה לגלותה, קרי, מדובר באמת מידה אובייקטיבית של האדם הסביר. ראו: ע"א 2387/06 פלונית נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ , ע"א 7805/02 אלתר נ' אסותא מרכזים רפואיים בע"מ, פ"ד נח(6) 847, 855. בנסיבות אלה, התובע היה מודע לשבר נוכח בדיקת מיפוי העצמות שעבר ביום 10.02.02 וקביעתו של פרופ' שגיא כי במיפוי קיימת עדות לשבר בעצם הסירה, כפי שעולה מתגובתו. משהוברר לו כי קיים שבר ומאחר וסבל במשך השנים מכאבים בשורש כף היד, היה עליו להמשיך ולברר את יתר הפרטים בשקידה ראויה ובזהירות סבירה לרבות איחויו, ובייחוד לאור הכאבים מהם סבל, לטענתו. יתרה מכך, טענות דומות לטענות התובע כי קיומה של נכות צמיתה מהווה אחת מעילות התובענה שנעלמו מהתובע נדחתה בעא 1806/50 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל. שם נקבע כי משנתגלה הנזק, אין להמתין לגיבושו שיושלם במלוא היקפו לשם תחילת המירוץ וכי עילת התובענה שממנה ואילך מתחיל מרוץ ההתיישנות היא מקרה הביטוח, דהיינו המועד בו אירעה התאונה. איני מקבל את הטענה כי העדר הידיעה בדבר העדר איחוי השבר וקיומה של נכות הינו מסיבות שלא היו תלויות בתובע ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה לגלותן. לאור הידיעה באשר לשבר ונוכח הכאבים היה על התובע לבחון את המצב באמצעות חוות דעת נוספות, ככל שנדרש. לפיכך, אני דוחה את טענת ההתיישנות שלא מדעת. התובע מוסיף וטוען כי יש לצמצם את פועלה של טענת ההתיישנות נוכח זכות הגישה לערכאות. אכן, קיימים שיקולים כבדי משקל המובילים לעתים לצמצום תחולתה של דוקטרינת ההתיישנות, ובעיקר הרצון לאפשר לניזוק לממש את זכותו המהותית ולממש את זכות הגישה לערכאות. ברם, מנגד קיימים שיקולים אחרים העומדים בבסיס חוק ההתיישנות, לרבות טובת הציבור כי בתי המשפט ידונו בנושאי היומיום, הוודאות המשפטית, הוגנות כלפי הנתבע וכיו"ב. בנסיבות הענין, נראה כי באיזון האינטרסים הכוללים, הכף נוטה לקיום התכלית העומדת בבסיס חוק ההתיישנות והפסיקה הרלוונטית. ל ס י כ ו ם מן המקובץ לעיל, אני נעתר לבקשה ומורה על דחיית התביעה מחמת התיישנות. דיני חינוךהתיישנות תביעות ביטוחביטוח תאונות אישיותביטוח תלמידיםהתיישנות