הוכחת עבודה לצורך דמי אבטלה

הוכחת עבודה לצורך דמי אבטלה 1. האם הוכיחה התובעת כי עבדה ב"המקום של שמחה" מיום 20/07/05 ועד ליום 31/08/05 במשך 41 ימים וזאת לצורך השלמת תקופת אכשרה לצורך זכאות לדמי אבטלה, זאת השאלה המתעוררת בתיק זה. 2. התובעת הגישה תביעה לדמי אבטלה ביום 04/05/06 .בטופס התביעה פרטה את מקומות העבודה האחרונים: פזל מקום בו עבדה מחודש 04/2003 ועד לחודש 09/2005 וכן עו"ד יגאל ארנון ושות' מקום בו עבדה מחודש 01/2005 ועד לחודש 04/2005. 3. תביעת התובעת נדחתה בהעדר תקופת אכשרה שכן היא צברה 267 ימים מתוך 300 ימים שנדרשים להשלמת תקופת האכשרה בתחום של שנה וחצי שקדמה לתקופת האבטלה. 4. התובעת טוענת כי בנוסף למקומות המפורטים בטופס התביעה עבדה מיום 20/07/05 ועד ליום 31/08/05 ב"מקום של שמחה" שהוא מסעדה בחוף הים בתל-אביב בו עבדה כמלצרית. 5. בתצהיר אשר הוגש מטעמה נטען: "עבדתי שם באופן יומי יומי ברצף, בכל יום משעה 08:00 ועד שעה 17:00 לערך כולל ימי שישי ושבת, ובסה"כ במשך 41 יום. למיטב זכרוני הייתי בנוסף ביום חופשה אחד בתקופה זו" לתצהיר התובעת צורפו שני אישורים ללא תאריך חתומים לכאורה על ידי המקום של שמחה בע"מ (להלן: "המעסיק") המאשר את עבודת התובעת בתקופה הנטענת: 10 ימים בחודש יולי 2005 ו- 31 ימים בחודש אוגוסט 2005. המעסיק מאשר כי: "בטעות לא יצא תלוש משכורת, ואין באפשרותי להוציא היום פירוט ימים, שעות ושכר נטו על פי מכתב קודם שהוצאתי". מר מאיר שמחה הוזמן לעדות ואף הוצא נגדו צו הבאה אלא שהצו לא בוצע משהעד החליף את כתובתו. 6. טענות התובעת: א. על פי אישור המעסיק התובעת עבדה 41 ימים נוספים. ב. עדות התובעת לא נסתרה. ג. התובעת עשתה כל מאמץ להביא לעדות את מר מאיר שמחה. ד. יש לקבל את האישורים של המעסיק שכן אישורים אלה עומדים בניגוד לאינטרס של המעסיק. ה. הנתבע אישר כי ניסה ליצור קשר עם מר מאיר שמחה ושוחח עמו אך הנ"ל סירב לשתף פעולה. יחד עם זאת לא סתר את האישורים שנתן. ו. העובדה כי המעסיק לא שילם דמי ביטוח בעד העסקת עובד לא עומדת לחובתו של העובד. ז. אין ליחס משקל לאמור בהודעת התובעת אשר נגבתה לצורך תביעה אחרת שעניינה דמי תאונה בקשר עם תקיפה של כלב. בנוסף מעדותו של החוקר אשר גבה את ההודעה ניכר יחס של זלזול. הרישום בהודעה לפיה התובעת היתה בחו"ל באוגוסט 2005 אינו תואם את דו"ח כניסות ויציאות מהארץ, מהם עולה כי התובעת לא שהתה בחו"ל בחודש אוגוסט 2005. 7. טענות הנתבע: א. התובעת לא הוכיחה כי צברה אצל "המקום של שמחה" 41 ימים. לא שולמו בגינה דמי ביטוח, לא הוצאו תלושי שכר ו/או דוחות נוכחות, לא הובאו עדים להוכחת העבודה. ב. קימות סתירות בגרסת התובעת. ג. התובעת לא הזכירה בטופס התביעה כי עבדה במקום של שמחה; התובעת אישרה ב- נ/1 כי היתה בחופש ולא עבדה בחודש אוגוסט 2005, כך גם בהודעה בתביעה לדמי תאונה. ד. לא הוכחו מספר ימי העבודה בפועל. 8. ההכרעה - על התובע דמי אבטלה להוכיח כי צבר תקופת אכשרה הנדרשת על פי סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995. לטעמנו התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה, ובעינינו כי עבדה 41 ימים בתקופה שבין 20/07/05 ועד 31/08/05. 9. בטופס התביעה לא ציינה התובעת כלל את עבודתה ב"המקום של שמחה". הסברה של התובעת בעדותה כי לא חשבה שזקוקה לימים אלה כי לא חשבה שחסרים לה ימים ולכן לא ציינה זאת מעורר ספקות. זאת לנוכח הצהרתה המפורשת ב- נ/1 כי בחודש אוגוסט היתה בחופשה. אין מדובר בהשמטה של מקום עבודה שאין בו צורך אלא בהצהרה פוזיטיבית כי בחודש אוגוסט לא עבדה. 10. זאת ועוד בהודעה אשר מסרה ביום 07/05/06 בקשר עם נשיכת כלב הצהירה כי בחודש 08/2005 לא עבדה אצל רודי השקעות בע"מ, הוא פזל כי היתה בחו"ל. התובעת טוענת כי אין לתת משקל לאמור בהודעה משעל פי דו"ח כניסות ויציאות שהתה בארץ. אלא שהחוקר אשר גבה את ההודעה ממר אוריאל שלם הוזמן לעדות והתרשמנו כי הדברים שנרשמו נאמרו על ידי התובעת. העובדה שהחוקר לא זכר את העניין לא פוגעת במהימנותו. התובעת אף לא הכחישה כי הדברים נאמרו על ידה. העובדה כי בפועל לא שהתה התובעת בחו"ל פוגעים במהימנותה אך אין בהם כדי להטיל דופי בחוקר. גם אם לא היתה בחו"ל אין בכך כדי לסתור את היותה בחופשה. ערים אנו לכך כי בהודעה מיום 03/09/06, היא נ/2, מסרה התובעת כי עבדה בתקופה הנטענת במקום של שמחה אך אין בכך כדי ל"רפא" את הסתירה שמשהודעה זו נמסרה על ידה לצורך התביעה ולא גובתה בעדויות נוספות. 11. הסברה של התובעת לגבי הרישום ב- נ/1 כי היתה בחופשה לא באוגוסט אלא בתחילת יולי אינו מתישב עם ההודעה מיום 07/05/06 גם אם התובעת לא היתה בחו"ל. 12. לא זאת אף זאת, לא רק שלתובעת לא נמסרו תלושי שכר, אלא שהמעסיק, הגם שעל פי החתימה נחזה להיות חברה בע"מ לא דיווח אצל הנתבע על העסקתה. 13. בנוסף לאמור, ולטעמנו זה העיקר, גם אם התובעת עבדה במהלך חודשים יולי אוגוסט 2005 אצל "המקום של שמחה" הרי שלא הוכיחה כי עבדה 41 ימים או מספר ימים אחר. למסמך המעסיק באשר למספר הימים אין כל משקל ראייתי בנסיבות העניין משהמעסיק לא העיד בפנינו. התובעת טוענת מחד כי החלה לעבוד ביום 20/07/05 אלא שבעדותה מסרה: "אני לא אמרתי שהתחלתי לעבוד ב- 20.7 אמרתי שאני חושבת שהתחלתי לעבוד בסביבות סוף החודש, אין לי הוכחה לזה, לא קיבלתי תלושים ולא החתמתי כרטיס" (פרוטוקול מיום 19/11/08 עמוד 5 שורות 3-5). בנוסף לאמור, התקופה הנטענת על ידי התובעת הינה תקופה קלנדרית של 41 יום. אמנם בתצהיר טוענת התובעת כי בתקופה זו עבדה יום יום כולל שישי ושבת ולכן צברה 41 יום. אלא שבעדותה היא מסייגת את הדברים ואומרת כי למרות שעבדה בשבתות היה לה יום חופש באמצע השבוע, כך שעבדה 6 ימים, ושבת אחת היא זוכרת שלא עבדה (פרוטוקול מיום 19/11/08 עמוד 5 שורות 11-12). גירסה זו אינה עומדת בקנה אחד עם טענתה ל- 41 ימי עבודה בתקופה הנטענת. 14. סוף דבר, התובעת לא הוכיחה כי עבדה ב"המקום של שמחה" 41 ימים כנטען על ידה. התביעה נדחית. אין צו להוצאות. דמי אבטלה