מוות תלמיד תיכון - פוליסת תאונות אישיות תלמידים

1. לפני תביעה אשר הוגשה על ידי מר שחאדה אלמטאלקה (להלן: "התובע") ואמנה אלמטאלקה (להלן: "התובעת") כנגד עו"ד משה רון (להלן: "הנתבע") לתשלום סך של 68,000 ₪. 2. א. על פי התביעה המתוקנת, התובעים הם הוריו של שריף אלמטאלקה ז"ל, יליד 28/3/1982, אשר טבע ביום 1/4/1999, סמוך לחוף ימה של אשקלון ואשר גופתו נמצאה ביום 5/4/1999 (להלן: "המנוח"). ב. במהלך אפריל 1999 פנה התובע לנתבע לצורך ייצוגו לעניין קבלת פיצויים בגין מותו של המנוח אשר בהיותו תלמיד תיכון מקיף רהט, היה מבוטח בפוליסה לביטוח תאונות אישיות תלמידים מטעם הרשות המקומית בה התגורר אצל כלל חברה לביטוח בע"מ (עותק הפוליסה צורף לתביעה המתוקנת). ג. התובעים טוענים, כי בסמוך לפניית התובע, פנה הנתבע בשמם לחברת כלל ולצורך כך מילא טופס תביעה. חברת הביטוח פתחה תיק תביעה וביום 5/7/1999 פנתה לנתבע כב"כ התובעים בדרישה לקבל אישור רפואי המציין סיבת מותו של המנוח. ד. התובעים טוענים, כי הנתבע לא פנה אליהם ובכל מקרה, לא ידוע להם, כי פנה אליהם ובחלוף 3 שנים ממועד פטירת המנוח התיישנה התביעה כך שאיבדו זכאותם לפיצוי לפי תנאי הפוליסה. ה. התובעים טוענים, כי במחדליו או רשלנותו גרם הנתבע לאובדן זכאותם וכי הפר חובתו לפעול כשלוחם בנאמנות ובמסירות בהתאם לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 וכללי האתיקה המקצועית, ובשל כך עליו לשלם להם את סכום הפיצוי על פי הפוליסה. 3. א. בכתב ההגנה המתוקן מכחיש הנתבע טענות התובעים. לטענתו, בפנייתו הראשונה של התובע למשרדו באפריל 1999 ביקש לבדוק אחריות הגורמים הרלבנטיים לתאונה. בפגישה נוספת שהתקיימה בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה בו הוסכם, כי בשלב ראשון יבדוק הנתבע המצב המשפטי הנוגע לעצם האחריות במקרי טביעה המתרחשים בחופי רחצה/ים, וכי הבדיקה אמורה הייתה להתרכז בשני גופים מוגדרים; עיריית אשקלון ורשות הגנים הלאומיים. הנתבע טוען, כי באותו שלב לא דובר כלל על הגשת תביעה על פי הפוליסה ו/או ייצוג על ידו בעניין זה. ב. בהמשך טוען הנתבע, כי בכל שלב שהוא לא קיבל על עצמו להגיש בפועל תביעה כלשהי ולא דובר על הליך נגד חברת ביטוח. ג. הנתבע טוען, כי בפגישה נוספת עם התובע נמסרו לו תוצאות בדיקת שאלת אחריות הגורמים הרלבנטיים. הנתבע התבקש להעמיק בדיקתו ובתמורה התחייב התובע לשלם לו שכר נוסף בסך של 2,000$ בצירוף מ.ע.מ. מעבר לסכום שכבר שילם לו. ד. הנתבע החל בביצוע העבודה מתוך אמונה שהתובע ישלם לו את שכרו, אך התובע לא עשה כן למרות פניותיו. ה. הנתבע טוען, כי במקביל, ללא קשר לבדיקה שנשכר לבצע, הביא עימו התובע טפסים של חברת הביטוח וביקש ממנו לשלוח אותם לחברת הביטוח, וזאת כ"טובה", ללא כל מחויבות מצדו. ו. הנתבע טוען, כי הואיל וטופס הפנייה לחברת כלל נשלח ממשרדו, שלחה החברה לנתבע מכתב במסגרתו דרשה מהתובע להמציא לה אישור רפואי המציין את סיבת מותו של המנוח וזאת כתנאי להמשך טיפולה בעניין. הנתבע טוען, כי למרות פניות חוזרות ונשנות שלו לתובע, לא המציא התובע אישור רפואי כלשהו כנדרש לבירור עניינו ולא התעניין בתיק. בשלב זה ניתק התובע כל קשר עם הנתבע ומשרדו. ז. הנתבע טוען, כי במשך למעלה מ-5 שנים לא יצר עימו התובע כל קשר. רק ביום 10/9/2004 פנה שוב לנתבע וביקש להמשיך לטפל בנושא שהוסדר בהסכם שכר הטרחה. התובע ניסה לקיים משא ומתן חדש בנושא שכר הטרחה ולא הזכיר ולוּ ברמז כלשהו טיפול וייצוג בתביעת פיצויים נגד חברת ביטוח. ח. הנתבע טוען, כי לבקשת התובע פעל לאיתור תיקו שנגנז בארכיב אלא שפעם נוספת התובע נעלם ולא יצר עימו קשר. ניסיונותיו של הנתבע ליצור קשר עם התובע לא צלחו. ט. הנתבע מוסיף וטוען, כי התובעים לא שילמו לו את שכר טרחתו בהתאם להתחייבותם. י. הנתבע טוען, כי רשלנותם של התובעים אשר ניתקו עימו קשר והזניחו את הטיפול בעניינם מנתקת את הקשר הסיבתי בין התנהגותו, שהייתה התנהגות סבירה בנסיבות העניין לבין הנזק הנטען על ידם, המוכחש כשלעצמו. יא. הנתבע טוען עוד, כי התובעים לא הוכיחו, כי כספי הפוליסה היו משולמים להם על ידי חברת הביטוח. יב. הנתבע טוען, כי התנהגותו של התובע עולה כדי עצימת עיניים ופזיזות, וכי לתובע אשם תורם של 100%. 4. השאלת הטעונות הכרעה במשפט זה הן; א. האם פנה התובע לנתבע לייצגו בתביעת פיצויים מחברת הביטוח כלל לפי פוליסת ביטוח תאונות אישיות תלמידים, האם קיבל על עצמו הנתבע ייצוג כאמור או שמא ביקש התובע מהנתבע לסייע לו בנושא זה וכל פעולותיו של הנתבע בוצעו כ"טובה" בלבד? ב. האם עדכן הנתבע את התובעים בדרישת כלל לקבל אישור רפואי המציין סיבת מותו של המנוח, האם כטענת התובע, הפסיק הנתבע את הטיפול בתביעה מכוח הפוליסה מבלי להתריע בפני התובעים, כי התביעה עלולה להתיישן או שמא כטענת הנתבע, התובע הוא שניתק עמו קשר ולא השיב לפניותיו? ג. האם התרשל הנתבע ו/או הפר חובת נאמנות ומסירות כלפי התובעים בכל הקשור לתביעה מחברת הביטוח? ד. ככל שיימצא, כי הנתבע התרשל או הפר חובתו ו/או התחייבותו כלפי התובעים, האם הוכיחו התובעים זכאותם לקבלת פיצויים מחברת הביטוח? 5. א. האם פנה התובע לנתבע לייצגו בתביעת פיצויים מחברת הביטוח כלל לפי פוליסת ביטוח תאונות אישיות תלמידים, האם קיבל על עצמו הנתבע ייצוג כאמור או שמא ביקש התובע מהנתבע לסייע לו בנושא זה וכל פעולותיו של הנתבע בוצעו כ"טובה" בלבד? (1) מהראיות שהובאו לפני אני קובעת, כי התובע לא הוכיח טענתו, כי פנה לתובע לייצגו בתביעה מחברת הביטוח כלל וכי הנתבע קיבל על עצמו ייצוג כאמור. אני מעדיפה את גרסת הנתבע, כי התובע ביקש ממנו לסייע לו במילוי טופס התביעה וכי פעולותיו בנושא זה בוצעו כ"טובה" מבלי שהייתה בין הצדדים התקשרות משפטית מחייבת. (2) התובע הצהיר בתצהיר עדותו הראשית, כי במהלך אפריל 1999 פנה לנתבע כדי שיטפל "בעניין הפיצויים המגיעים לנו בעקבות מות המנוח אשר היה באותה עת תלמיד בבית ספר" (סעיף 5). התובע הצהיר, כי במענה לפנייתו אמר לו הנתבע, כי לפני הגשת תביעה עליו לבדוק קודם את האחראים למקרה הטביעה של המנוח (סעיף 6). כאשר הגיע התובע למשרד הנתבע מסר לו טופס התביעה תאונות אישיות תלמידים של חברת כלל וביקש ממנו לטפל גם בעניין זה. התובע הצהיר, כי לקח את טופס התביעה מעו"ד מבאר שבע שאינו זוכר את שמו (סעיף 7). התובע חתם על ייפוי כוח והנתבע לקח על עצמו את הטיפול בעניין תביעת הביטוח בגין תאונות אישיות לתלמידים. הנתבע שלח את טופס התביעה לחברת הביטוח, הוא זה שחתם על הטופס והוסיף הערה בכתב, כי הוא עושה כן מכוח ייפוי כוח (סעיפים 8, 9). (3) על פי הגירסה המפורטת בתצהירו, מלכתחילה פנה התובע לנתבע בבקשה לטפל בשני עניינים; האחד, התביעה האמורה מחברת כלל והשני, בדיקת שאלת אחריות גורמים שונים לטביעה, ככל שקיימת. (4) לעומת הגירסה הלכאורה פשוטה וברורה שפירט בתצהירו, תשובותיו בחקירתו היו בלתי עקביות ובלתי סבירות; (5) תחילה הכחיש התובע, כי פנה לעורכי דין אחרים טרם פנייתו לנתבע (עמ' 16, ש' 3-2). התובע נשאל איך הגיע לנתבע והשיב, כי "התעניין" אצל חברים והם אלה שהעמידו אותו על זכויותיו בעניין ביטוח תלמידים בגין תאונות אישיות "... ואפילו מישהו נתן לי מהם את הטופס של התביעה שמוסרים לחברת הביטוח" (שם, ש' 6-5). בהמשך אמר, כי קיבל את הטופס מאחד מחבריו שהוא עורך דין (שם, ש' 10-7). בהמשך, בניגוד לתשובתו הקודמת הודה, כי טרם פנייתו לנתבע התייעץ עם עו"ד (שם, ש' 13-12). התובע התבקש למסור את שמו של אותו עו"ד חבר אך אמר, כי אינו זוכר אותו. התרשמתי, כי התובע היה מודע לקושי שמעוררת תשובה זו, שכן בהמשך ניסה להמעיט בערכו של הקשר עם אותו חבר עו"ד בכך שאמר, כי מדובר באדם שאותו הוא רואה כמעט יום יום אשר הציע לו כבדרך אגב את "דרך ביטוח תאונות אישיות כלל לתלמידים" והראה לו את הטופס (שם, ש' 19-14). התובע נשאל אם פנה לנתבע לצורך מילוי הטופס והשיב, כי פנה לנתבע "בשביל שני דברים"; הטופס, ובדיקת האירוע בחוף הים (שם, ש' 22-21). (6) תשובותיו של התובע אינן סבירות ואינן מתיישבות זו עם זו; א) בלתי סביר בעיני שהתובע לא זכר את שמו של החבר עורך הדין שייעץ לו להגיש התביעה על פי פוליסת הביטוח ומסר לו טופס התביעה. הכחשתו, כי התייעץ עם עורכי דין אחרים טרם פנייתו לנתבע עומדת בסתירה להודאתו בהמשך כאמור לעייל. ב) אם כטענת התובע אותו חבר עורך דין ייעץ לו לתבוע את חברת הביטוח וגם מסר לו טופס תביעה, לא ברור, והתובע לא פירט מדוע לא הסתייע בשירותיו ומדוע פנה לנתבע בנושא זה. ג) יתירה מכך, התובע אישר בחקירתו, כי חתם על הסכם שכר טרחה עם הנתבע (עמ' 16, ש' 28-23). עיון בהסכם, נספח ח' לתצהיר מעלה, כי מדובר במסמך המפרט בין היתר תיאור העניין על ידי הלקוח והוראות מטעם הלקוח במסגרתן פורטו הפעולות שהנתבע אמור היה לבצע; איסוף ראיות לגבי נסיבות הטביעה ובדיקת שאלת אחריות עיריית אשקלון ורשות הגנים הלאומיים. עוד נאמר בהסכם, כי בסיום ביצוע הבדיקות יובאו מסקנות בפני הלקוח והוא ייתן לעורך הדין הוראות באשר להמשך הטיפול. בהמשך לכותרת הערה חשובה: נקבע במפורש "שכר הטרחה אינו כולל כל פעולה שאיננה מצוינת בגיליון זה". ד) למרות שמדובר בהסכם מפורט לפרטי פרטים, נושא תביעת הפיצויים מחברת כלל לא נזכר בו בכל צורה ואופן. מלשון ההסכם עולה מניה וביה, כי עובר לחתימתו לא הוסכם בכל צורה ואופן על הגשת תביעה כלשהי אלא כאמור על איסוף ראיות ובדיקת שאלת האחריות וזאת בלבד. התובע התבקש להסביר זאת והשיב: "היום מתברר לי שהנושא של תביעות של חב' כלל לא רשום בהסכם מטבע הדברים, אבל זה הולך לפי אחוזים, זה לא שייך לנושא הזה" (עמ' 17, ש' 6-5). אינני מקבלת התשובה. גירסתו של הנתבע לפיה כל פעולותיו בנושא זה היו בגדר "טובה" בלבד היתה ידועה לתובע עוד ממכתב הנתבע מיום 20.9.04 (התובע אישר, כי קיבל המכתב נ4/א, עמ' 25, ש' 4-1). למרות זאת, לא התייחס התובע לעניין זה בין בכתב התביעה המתוקן בין בתצהיר. ה) יש לשים לב, כי התובע הודה בחקירתו, כי היה מודע לנושא התביעה מכלל עוד טרם פנייתו לנתבע (עמ' 17, ש' 22). במצב דברים זה, כאשר גירסתו היא, כי פנה התובע לנתבע לצורך ייצוגו בתביעה האמורה בעקבות ייעוץ שקיבל מאותו חבר עורך דין, מה סביר היה מאשר לפרט גם עניין זה בהסכם שכר הטרחה. העובדה, כי הנושא לא נזכר בהסכם מחזקת גירסת הנתבע. ו) טענתו של התובע בחקירתו, כי הנושא לא נזכר בהסכם הואיל וסוכם על שכר טרחה באחוזים (עמ' 17, ש' 6-5, 30-28) הועלתה לראשונה בחקירה. איני מקבלת אותה בהיותה בלתי סבירה ובלתי אמינה. הוא הדין בטענה, כי בזמנו לא קרא את ההסכם וכי אינו קורא וכותב טוב (עמ' 18, ש' 7-3). התובע התבקש להסביר מדוע לא פירט עניין זה בתצהירו ולא היה בפיו כל הסבר מניח את הדעת (שם, ש' 14-8). ז) עוד יש לציין הימנעותו של התובע מלהעיד את אותו חבר עורך דין אשר יכול היה לשפוך אור נוסף על המידע שהיה לתובע בכל הקשור לפניה לנתבע וכן לתביעה מחברת כלל (לרבות שאלת ההתיישנות). הימנעות זו מקימה חזקה שבעובדה, כי היה בעדות זו כדי להזיק לתובע (ראו ספרו של המלומד י. קדמי על הראיות, חלק רביעי, מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע-2009, עמ' 1891). (7) לעומת עדותו הפתלתלה של התובע, עדותו של הנתבע היתה עקבית. הנתבע אמר, כי מילא את הטופס ושלח אותו לחברת הביטוח משום שהבטיח לתובע לפי בקשתו לעשות לו טובה (עמ' 44, ש' 11-8, 19-18). הנתבע הסביר, כי חתם על הטופס לפי ייפוי כוח משום שהתובע לא היה במשרדו והוא לא רצה לעכב העניין (עמ' 45, ש' 8-4). עדותו היתה נאמנה עלי. (8) עו"ד שלומית רונן אשר במועדים הרלבנטיים לתביעה התמחתה במשרד הנתבע הצהירה, כי טיפלה בתיקו של התובע ונכחה בפגישות שנערכו בינו לבין הנתבע (סעיף 2). עו"ד רונן חיזקה את גירסת הנתבע, כי הפניה לחברת הביטוח נעשתה כסיוע לתובע במילוי הטופס (סעיף 5). עו"ד רונן חזרה על כך בחקירתה (עמ' 38, ש' 3-1). עדותה היתה נאמנה עלי. (9) חיזוק נוסף לגירסתו של הנתבע מצאתי ברישום על הקבלה/חשבונית המס שהוציא הנתבע לתובע בגין התשלום הראשון (והיחיד) ששילם לו עוד ביום 25.4.99. על פי רישום זה, התשלום בוצע עבור בדיקת חקיקה ופסיקה בנוגע ל"אחריות בחופי רחצה/ים לטביעה" (נספח א' לתצהיר הנתבע). (10) לאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנה, כי התובע ביקש מהנתבע לסייע לו במילוי טופס התביעה לחברת הביטוח כלל וכי פעולותיו של הנתבע בעניין זה בוצעו כ"טובה" בלבד. התובע לא שכר את שירותיו של הנתבע כעורך דין לטפל ו/או לייצג אותו בתביעה מחברת כלל והנתבע לא קיבל על עצמו ייצוג כאמור. למען הסר ספק, לא התעלמתי מחתימתו של הנתבע על הטופס בשם התובע וממכתבו מיום 31.5.99 לחברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ (צורף כנספח לתצהיר גב' אתי לביא). דעתי היא, כי עובדות אלה כשלעצמן אינן מהוות התקשרות חוזית מחייבת בין התובע לנתבע, ואין הן מהוות ראיה לביצוע התקשרות כאמור. צודק הנתבע בטענתו בסיכומיו, כי ייפוי הכוח ניתן לביצוע ההסכם ולמטרותיו (סעיף 24 לסיכומי הנתבע). (11) זהו המקום לציין את מכתבה של החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי סוכנות לביטוח (1992) בע"מ (להלן: "החברה למשק וכלכלה"), נספח ג' לתצהיר הנתבע. מכתב זה הנושא תאריך 17.6.99 מעיד, כי התובעים פנו במישרין בעניין התאונה. התובע הצהיר, כי בסעיף 6 לכתב התביעה נרשם בטעות, כי הוא פנה לחברת כלל וכי הנתבע בלבד פנה לחברה (סעיף 10). התובע נמנע מלתת כל הסבר למכתב האמור של החברה למשק וכלכלה. הימנעות זו פועלת לחובת התובעים. ב. האם עדכן הנתבע את התובעים בדרישת כלל לקבל אישור רפואי המציין סיבת מותו של המנוח, האם כטענת התובע, הפסיק הנתבע את הטיפול בתביעה מכוח הפוליסה מבלי להתריע בפני התובעים, כי התביעה עלולה להתיישן או שמא כטענת הנתבע, התובע הוא שניתק עמו קשר ולא השיב לפניותיו? (1) אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 5.7.99 פנתה חברת הביטוח לנתבע בבקשה להמציא לה אישור רפואי המציין סיבת המוות (סעיף 12 לתצהיר התובע, נספח ת/3 לתצהירו. סעיף 19 לתצהיר הנתבע). (2) התובע הצהיר, כי הנתבע לא עדכן אותו ב"נעשה" ולא המציא לחברת הביטוח המסמכים שדרשה ממנו (סעיף 13). הנתבע התחייב לצלם את תיק המשטרה. בתיק האמור מסמכים המוכיחים, כי המנוח טבע למוות ואישורים רפואיים הקובעים את סיבת המוות (סעיף 14). (3) הנתבע הצהיר, כי למרות פניותיו החוזרות ונשנות לתובע, לא קיבל ממנו אישור רפואי כלשהו, התובע לא מסר לו מידע ולא התעניין בתיק. למעשה, ניתק עימו התובע כל קשר (סעיף 20). הנתבע הצהיר, כי במועד ביקורו במשטרה לא היה בתיק החקירה מסמך רפואי כלשהו המעיד על סיבת הפטירה. מאז לא ראה הנתבע את תיק המשטרה והוא אינו יודע איזה מסמכים מצויים בו או שהתווספו אליו לאחר שעיין בו (סעיף 21). (4) אני מעדיפה את גירסת הנתבע על פני גירסת התובע. א) כאמור לעייל, הנתבע הצהיר, כי חרף פניותיו החוזרות ונשנות לתובע, לא המציא לו התובע אישור רפואי כלשהו. בחקירתו הנגדית לא נשאל הנתבע שאלה כלשהי בעניין זה, כך שככל שהצהרתו היתה כללית, היא לא נסתרה. ב) גם עו"ד רונן הצהירה בתצהירה, כי במהלך הטיפול בתיק "נעלם" התובע וניתק מגע (סעיף 4). הצהרתה לא נסתרה בחקירה הנגדית. ג) עדותו של התובע בעניין זה היתה בלתי אמינה ואיני מקבלת אותה. אני סבורה, כי התובע ניתק את הקשר עם הנתבע בין מחמת שמסקנות בדיקותיו המקצועיות לא נראו לו, בין מסיבה אחרת. התובע סירב לשלם לנתבע את שכר הטרחה שהוסכם בין הצדדים, לא השיב לפניות טלפוניות והתעלם מפניות בכתב. ד) ממכתבה של עו"ד רונן לתובע מיום 2.6.99 (נספח ה לתצהיר הנתבע) עלה, כי בניגוד להצהרת התובע, פנתה עו"ד רונן לתובע בעניין שכר הטרחה ואף סיכמה עימו, כי התשלום יבוצע בימים הקרובים. ה) התברר, כי התובע לא שילם לנתבע תשלום כלשהו מעבר לתשלום הראשון (אשר גם הוא לא שולם במלואו), וזאת בניגוד להתחייבותו בהסכם שכר הטרחה (עמ' 18, ש' 29-24, עמ' 19, ש' 19-1). ו) בניגוד להצהרתו בתצהיר, בחקירתו הודה התובע, כי קיבל מהנתבע שני מכתבים אך הטיל ספק אם מדובר במכתב הנתבע (עמ' 20, ש' 5-1). ז) כאשר הוצגו המכתבים (ת/1, ת/2) התברר, כי אחד מהם הוא נספח ו' לתצהיר הנתבע, במסגרתו הותרה התובע בדבר כוונת הנתבע לגנוז התיק נוכח חוסר שיתוף הפעולה מצידו ואי תשלום שכרו, וזאת בניגוד להצהרתו. ח) בהמשך חקירתו שב ושינה גירסתו ביחס לפניות שנעשו אליו בעניין שכר הטרחה וביחס לקבלת מכתבי הנתבע. ט) התובע הכחיש, כי קיבל את המכתב (ת/2) למרות שקודם לכן הציג אותו ואישר, כי קיבל אותו. הזדמנות שניתנה לו ליישב הסתירה, לא נוצלה על ידו (עמ' 20, ש' 21-13). בהמשך חקירתו, חזר בו מהודאתו, כי קיבל המכתב מיולי 99' והעלה אפשרות שהמכתב נשלח אליו מאוחר יותר (עמ' 21, ש' 25-21). לאחר שב"כ הנתבע הציג לו את האישור בדבר משלוח דואר רשום טען, כי הנתבע שלח את המכתב אך הוא לא קיבל אותו (עמ' 22, ש' 1). י) כאשר ביקשתי לברר את גירסתו באופן מדויק אמר, כי אינו יודע, כי הוא צריך לקרוא, משום שאינו קורא טוב (עמ' 22, ש' 6-5). בהמשך, שוב שינה טעמו ואישר, כי קיבל את מכתבה של עו"ד רונן, נספח ה לתצהיר הנתבע (שם, ש' 16-15). יא) לאחר מכן הכחיש פעם נוספת, כי קיבל המכתב מיולי 99' (ת/2) (שם, ש' 22-20). כאשר הפניתי תשומת ליבו לסתירה בין תשובה זו לתשובה הקודמת, ניסה ליישבה בכך, שחזר וטען, כי אינו קורא וכותב (שם, ש' 25-23). איני מקבלת הטענה אשר כאמור הועלתה לראשונה בחקירה הנגדית. יב) אם בעקבות חקירתו הנגדית הבעייתית של התובע נותר ספק ביחס לשאלה מי ניתק את הקשר (כאמור, דעתי היא, כי התובע הוא שניתק הקשר עם הנתבע) הרי שספק זה הוסר נוכח התנהלותו של התובע לאחר שקיבל את מכתב הנתבע מיום 20.9.04 (ת/1) (כזכור, התובע אישר, כי קיבל אותו, עמ' 20 לפרוטוקול). במכתב האמור, פירט הנתבע את גירסתו באשר להשתלשלות הדברים ובין היתר חזר על טענתו, כי פנה לתובע בעניין המצאת האישור הרפואי בעקבות דרישת חברת הביטוח אך לא נענה וכי התובע ניתק עימו קשר מסיבות בלתי ידועות. התובע לא השיב על מכתב זה. לוּ היתה גירסתו נכונה, מה סביר היה מאשר להשיב לתובע בכתב, להגיב ולהכחיש טענותיו. התובע לא עשה כן. הימנעותו מדברת בעד עצמה. יג) נוכח מסקנתי, כי התובע הוא שניתק הקשר עם הנתבע, לא שילם את שכר הטרחה בהתאם להסכם, לא נענה לפניות טלפוניות והתעלם מפניות בכתב, אין התובע רשאי להטיל האחריות לאי המצאת האישור הרפואי על הנתבע. למען הסר ספק, במצב דברים זה, גם לוּ הגעתי למסקנה, כי הייתה בין הצדדים התקשרות משפטית מחייבת, במסגרתה נטל על עצמו הנתבע לטפל ו/או לייצג התובע בתביעה מחברת כלל לפי פוליסת הביטוח (וכאמור דעתי היא, כי לא הייתה התקשרות כאמור) הרי שנוכח מחדליו האמורים של התובע, לא חלה על הנתבע חובה כלשהי להמשיך לטפל בעניין ואין לתובע להלין אלא על עצמו. אני סבורה, כי הנתבע יצא ידי חובתו ככל שהדבר קשור למתן התרעה לתובע, בשיחות טלפוניות ובמכתבים כנ"ל. משלא תיקן התובע את מחדליו, רשאי היה הנתבע להפסיק טיפולו בתיק ולהביא ההתקשרות המצומצמת והמוגבלת שהייתה ביניהם לידי סיום. ג. האם התרשל הנתבע ו/או הפר חובת נאמנות ומסירות כלפי התובעים בכל הקשור לתביעה מחברת הביטוח? (1) סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע: "עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח-יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה".   בת.א. (תל-אביב-יפו) 3154/99 ד.א. אורבן בע"מ נ' עירד אלכסנדר, תק-מח 2003(4), 4587 (12.10.2003), נקבע: "ההלכה היא שהיסודות הנדרשים לצורך הטלת אחריות על עורך דין בגין רשלנות מקצועית הם שלשה בעיקרם:     קיום חובה כלפי התובע להשתמש בכושר סביר.     הפרת חובה זו.     נזק לתובע כתוצאה מהפרה זו". וכן, בת"א (תל-אביב-יפו) 26174/07 גרמה צדוק אברהם נ' עו"ד אברהם בית הלוי, תק-של 2008(4), 11139 (24.11.2008), אמר בית המשפט: "אין חולק כי עורך דין חב ללקוחו חובת זהירות, להגן על ענייניו ולפעול עבורו במיומנות, מקצועיות ובנאמנות...".   בהמשך, ובהסתמך על פסק הדין בע"א 37/86, 58 משה לוי ואחר נ' יצחק יחזקאל שרמן ואח', פ"ד מד(4) 446 (10.9.1990), נאמר: "... על מנת לבחון אם התנהגותו של עורך הדין היא בגדר התרשלות, אשר יש בה הפרה של חובת הזהירות, יש להציב את רף המיומנות והזהירות הנדרש מעורך הדין ללקוח. סטנדרט זה יונק משני מקורות מרכזיים: "ראשית - הדין כפי שהתגבש בהלכה באשר לרמת המיומנות והזהירות הנדרשת מבעל מקצוע כלפי מי שהוא חב חובה כלפיו, ושנית - ככל שהדברים אמורים בעורך דין, מהדין הספציפי הקובע את נורמות ההתנהגות הראויות לעורך דין בתור שכזה. כוונתי לכללים המוצאים מקומם וביטויים בחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961, ובתקנות והכללים המסתעפים ממנו, ושעל פיהם עורך דין שאינו מקיימם, על אחת כמה וכמה אם הוא חוטא להם, עלול הוא למצוא עצמו חב ללקוחו כמפר חוזה כלפיו או כמעוול כלפיו בעוולת הרשלנות...". ובהמשך; "על עורך הדין מוטלת החובה לפעול כלפי לקוחו ככל בעל מקצוע מיומן נאמן וזהיר. אולם מעורך דין, מעצם הגדרת תפקידו, דורש המחוקק סטנדרט התנהגות גבוה יותר בכל אחד מהיבטים אלה. סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א - 1961, קובע כי "במילוי תפקידו יפעל עורך הדין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות". הוראה דומה קבוע גם בסעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו - 1986. לעניין זה נקבע, כי "אמונה פירושה אמת ויושר ו'מסירות' פירושה חריצות ושקידה דבקות ואדיקות, כשהאינטרס של הלקוח עומד בראש מעייניו ודאגותיו של עורך הדין" (על"ע 7/73 פלוני נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד כח(1) 679 בעמוד 683...)". (2) אני סבורה, כי הנתבע לא התרשל כלפי התובעים. בהתאם להסכם, התחייב התובע לשלם לנתבע שכר טרחה עבור פעולותיו. הוכח, כי התובע הפר התחייבותו. (3) כבר קבעתי לעייל, כי ההתקשרות החוזית בין הצדדים לא כללה הגשת תביעה כנגד חברת הביטוח וכי משלוח הטופס ופעולותיו של הנתבע בענין זה בוצעו כ"טובה" עבור התובע, וזאת בלבד. גם אם סבר ו/או הבין התובע, כי הנתבע קיבל על עצמו הטיפול בדרישה מחברת הביטוח, לא הוסכם בין הצדדים והנתבע לא קיבל על עצמו בכל שלב שהוא טיפול ו/או ייצוג בתביעה שתוגש לבית המשפט כנגד חברת הביטוח. (4) מעבר לכך שהתובע הפר התחייבותו לשלם לנתבע שכר טרחה, הוא ניתק הקשר עם הנתבע, לא השיב לפניות טלפוניות והתעלם מפניות בכתב. כאמור לעייל, דעתי היא, כי במצב דברים זה רשאי היה הנתבע לסיים את ההתקשרות בין הצדדים כפי שעשה בפועל, עוד ביולי 1999, כשלושה חודשים לאחר פנייתו הראשונה של התובע ולמעלה משנתיים לפני חלוף תקופת ההתיישנות של 3 שנים. במצב דברים זה, הנתבע לא יכול ולא אמור היה לִצפות, כי התובעים ישבו באפס מעשה ויִישנו על זכויותיהם עד תום תקופת ההתיישנות. צודק הנתבע בטענתו בסיכומיו, כי ממועד קבלת המכתב (ת/2) על ידי התובע, היה לו פרק זמן ממושך למימוש זכויותיו הנטענות מול חברת הביטוח, ואם לא עשה דבר בעניין זה, אין לו להלין אלא על עצמו. (5) זאת ועוד, מהראיות התברר, כי התובע לא יצר כל קשר עם הנתבע במשך כ-5 שנים. בכך גילה התובע דעתו והבנתו, כי ההתקשרות בין הצדדים, ככל שהייתה כזו, הסתיימה עוד ביולי 1999 והנתבע חדל לטפל בו ו/או לייצגו. (6) במסגרת ניסיונותיו להסביר את הימנעותו מליצור קשר עם הנתבע תקופה כה ארוכה והימנעותו מלפנות לעו"ד אחר אמר התובע, כי חשב שהנתבע עדיין מייצג אותו וכי לוּ היה מודיע לו שאינו מייצג אותו עוד, היה פונה לעו"ד אחר (עמ' 23, ש' 8-1). כאשר התבקש להסביר מדוע יצר עם הנתבע קשר רק ב-10.9.2004, השיב: "כי הוא דחה את הפגישה בחוף אשקלון וחשבתי שהוא קיבל את הכסף מחברת הביטוח כלל, תאונות אישיות" (שם, ש' 13-12). תשובותיו של התובע בלתי סבירות ובלתי אמינות ואיני מקבלת אותן. כבר הוכח לעייל, כי הנתבע הודיע לתובע על הפסקת טיפולו בתיק עוד ביולי 1999. גם אם דחה הנתבע את הפגישה עם חבריו של המנוח, בלתי סביר שהתובע המתין לשמוע ממנו 5 שנים במיוחד אם חשב שקיבל כבר הכסף מחברת הביטוח. אני קובעת, כי הנתבע לא התרשל כלפי התובעים ולא הפר חובתו כלפיהם לפעול בנאמנות ובמסירות. ד. ככל שיימצא, כי הנתבע התרשל או הפר חובתו ו/או התחייבותו כלפי התובעים, האם הוכיחו התובעים זכאותם לקבלת פיצויים מחברת הביטוח? (1) נוכח מסקנותיי האמורות, כי הנתבע לא התרשל ולא הפר חובתו ו/או התחייבותו כלפי התובעים, ממילא אין התובעים זכאים לפיצוי כלשהו. (2) למעלה מהצורך, דעתי היא, כי התובעים לא הוכיחו זכאותם לקבלת פיצויים מחברת הביטוח באשר לא מולאו התנאים הקבועים בפוליסה. (3) סעיף 2א לפוליסה לביטוח תאונות אישיות לתלמידים קובע: "א. כיסוי תלמיד נפגע: המבטח יפצה בפיצוי תאונות אישיות כל תלמיד נפגע שנגרם לו היזק גופני שאירע במקום כלשהו בשטח מדינת ישראל והשטחים המוחזקים ובכל מקום אחר בעולם, בכל שעה משעות היממה בין שיש לה קשר לפעילות המוסד החינוכי ובין אם לא, כמפורט להלן:- במוות - סכום השווה ל-15,000$. ...". "המבוטח" על פי הקבוע בפוליסה הן רשויות מקומיות (ערים, מועצות מקומיות, מועצות אזוריות), רשויות חינוך אחרות, מוסדות חינוך, רשתות לימוד, ישיבות ומוסדות אחרים אשר הודיעו על הצטרפותם להסדר ביטוח תאונות אישיות לתלמידים כמפורט בפוליסה, וזאת באמצעות החברה למשק וכלכלה. בסעיף 1 לפוליסה מוגדר "תלמיד" כדלקמן; "תלמיד הרשום ללימודים באחד ממוסדות החינוך ולומד באותו מוסד הלכה למעשה; ...". "מוסד חינוך" מוגדר: "מוסד ללימוד או חינוך - בכל בעלות שהיא - הנתון לפיקוח המדינה לרבות מוסדות פטור; ...". "תאונה" מוגדרת: "אירוע פיזי, חיצוני, גלוי לעין, בלתי צפוי, הגורם להיזק גופני". "היזק גופני" מוגדר: "מוות או נכות...". (4) צודק הנתבע בטענתו בסיכומיו, כי התובעים לא הוכיחו כדבעי, כי המנוח היה תלמיד כהגדרת מונח זה בפוליסה. למען הסר ספק, לא התעלמתי מהעובדה, שהנתבע מילא את טופס התביעה ובו צויין, בין היתר, מועד התאונה ותיאורה כטביעה בים. כמו כן התובעים לא הוכיחו, כי הרשות המקומית הודיעה על הצטרפותה להסדר. (5) התובע העיד, כי המנוח היה תלמיד בית ספר (עמ' 12, ש' 29-27, עמ' 13, ש' 4-3). עם זאת, התובע לא הציג ראיה חיצונית כלשהי, כי במועד התאונה למד המנוח הלכה למעשה בבית הספר התיכון. (6) גב' אתי לביא, עובדת חברת הביטוח אמרה בחקירתה הנגדית: "טופס התביעה עובר ישירות לחברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי, ב-99' הם ישבו ברחוב החשמונאים 91. אני לא יכולה לפתוח תביעה אם אין לי אישור מהחברה למשק וכלכלה שהתלמיד אכן מבוטח. לאחר שהם בודקים שהתלמיד אכן מבוטח, ממספרים, מעבירים אלי, לכלל ממוספר ואז אני פותחת תיק" (עמ' 29, ש' 15-12). בהמשך, כשהתבקשה להציג אישור החברה למשק וכלכלה אמרה, כי אישור כזה נמצא בחברת הביטוח אך אינו בידה (שם, ש' 19-16). בהמשך אמרה, כי החותמת של החברה למשק וכלכלה על גבי טופס התביעה מהווה אישור לכך (עמ' 30, ש' 4-1). (7) גם אם אקבל, כי די בדברים אלה לצורך הוכחת התנאים של הצטרפות הרשות המקומית להסדר והיותו של המנוח תלמיד הלכה למעשה, אין בכך כדי לסייע לתובעים, וזאת הואיל והתובעים לא הוכיחו כדבעי את סיבת המוות. גב' אתי לביא אישרה בחקירתה הנגדית, כי למרות דרישת חברת הביטוח לא הומצא אישור רפואי המציין את סיבת המוות (עמ' 30, ש' 23-22). בהמשך אישרה, כי בהיעדר אישור רפואי כאמור לא התקיים לפחות תנאי אחד לחלות הפוליסה (עמ' 30, ש' 29, עמ' 31, ש' 1). עוד אישרה, כי משלא התמלא התנאי האמור לא קמה זכאות לתשלום הפיצויים על פי הפוליסה (שם, ש' 4-2). ויתירה מכך, כי אין די בהמצאת האישור עצמו אלא שיש לבדוק את סיבת המוות ולוודא שאינה נכללת ברשימת החריגים (שם, ש' 18-12 וכן עמ' 32, ש' 6-5). (8) כבר קבעתי לעייל, כי התובע אינו רשאי להטיל האחריות למחדל להמציא לחברה אישור רפואי על הנתבע. (9) התובע הצהיר, כי בתיק המשטרה יש מסמכים שמוכיחים, כי המנוח טבע למוות ויש אישורים גם רפואיים הקובעים את סיבת המוות (סעיף 14). (10) הנתבע הצהיר, כי במועד שביקר במשטרה לא היה בתיק החקירה מסמך רפואי כלשהו המעיד על סיבת הפטירה (סעיף 21). (11) אם כהצהרת התובע נמצאו בתיק החקירה מסמכים רפואיים לא היתה כל מניעה להציגם כראיה. התובעים לא עשו כן. לא שמעתי מהתובע כל הסבר מניח את הדעת למחדלם זה. (12) צודק הנתבע בטענתו בסיכומיו, כי סיבת המוות המדויקת לא הוכחה, וזאת מבלי להתעלם מהאמור בפסק הדין שניתן בת.א. 2591/06 תביעת עיזבון המנוח והתובע כנגד עירית אשקלון ומדינת ישראל בבית משפט השלום בבאר שבע דהיינו, כי אין מחלוקת בין בעלי הדין לגבי נסיבות טביעתו של המנוח (סעיף 9 לפסק הדין). מעבר לכך, שהנתבע לא היה צד להליך שם, עיון בפסק הדין מעלה, כי לא נקבעו מימצאים עובדתיים כלשהם לגבי סיבת המוות המדוייקת. יש לציין, כי במסגרת הראיות שם הוצגה לבית משפט חוות דעת של המכון לרפואה משפטית לגבי בדיקת גופת המנוח. סביר, כי היה בה כדי לשפוך אור על סיבת המוות. התובעים לא הציגו את חוות הדעת כראיה במשפט זה. הימנעותם פועלת לחובתם. 6. לאור כל האמור לעייל, אני דוחה תביעת התובעים כנגד הנתבע. בנסיבות העניין, לפנים משורת הדין, החלטתי לא לחייב התובעים בהוצאות. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. ניתן היום, ‏ב' חשון, תשע"א (10 באוקטובר 2010), בהעדר הצדדים. דיני חינוךמקרי מוותפוליסהביטוח תאונות אישיותביטוח תלמידים