מכתב פיטורים רטרואקטיבי לקבלת דמי אבטלה רקע כללי ותמצית טענות הצדדים: לפנינו תביעה שהגיש מר אנדריי בוכגלטר (להלן "התובע", "הנתבע שכנגד") כנגד אגודת השומרים בע"מ (להלן "הנתבעת", "התובעת שכנגד"), לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי הפרשה לגמל, דמי חג, גמול שעות נוספות ופדיון חופשה. כמו כן הוגשה תביעה שכנגד לתשלום פיצוי בגין הפרת הסכם, השבת כספים ששולמו לתובע ופיצוי מוסכם וקבוע מראש על פי הסכם ההעסקה. התובע עסק בעבודות שמירה מיום 1.1.01 עד ליום 15.7.07, המועד בו פוטר. ב- 3 השנים שלפני פיטוריו עבד התובע בסניף בנק לאומי בקריית המדע בנס ציונה. הנתבעת הינה חברה הרשומה כדין בישראל, העוסקת במתן שירותי שמירה. על היחסים בין הצדדים חלות הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה ולחילופין הוראות ההסכם הקיבוצי אשר הורחבו בצו הרחבה על כלל העובדים והמעבידים בענף השמירה. לטענת התובע שובץ במהלך עבודתו במשמרות לילה בלבד. ביום 28.6.07 נמסר לו על ידי מפקח הנתבעת כי עבודתו בבנק לאומי מופסקת ועליו להמתין לשיבוצו החדש. התובע המתין לשיבוצו החדש אך הנתבעת לא שיבצה אותו חרף פניותיו לעשות כן. ביום 15.7.07 נמסר לו מכתב פיטורים לאחר שאולץ, לטענתו, לחתום על כתב ויתור. לטענת הנתבעת התובע הפר את הסכם הויתור אשר חתם עליו עם הנתבעת. לטענתה, ביום 30.6.07 הופסקה עבודתו בבנק לאומי ונמסר לו כי עליו להתייצב באופן זמני בבנק הפועלים- סניף אזור, כמחליף למשך יומיים ואחר כך ישובץ במקום עבודה קבוע. ביום 2.7.07 הוצע לתובע לעבוד בשלושה מקומות חלופיים באותם תנאים בהם עבד בבנק לאומי. התובע ביקש לצאת לחופשה מיום 3.7.07 עד ליום 8.7.07 בכדי לחשוב ההצעה. התובע הודיע לנתבעת כי אינו מעוניין להמשיך לעבוד אצלה וכי מעוניין להסדר לפיו יקבל מכתב פיטורים מחודש יוני 2007, על מנת שיוכל להנות מתשלום דמי אבטלה כבר בחודש יולי 2007, ויתחייב כי לא יהיו לו דרישות נוספות כלפי הנתבעת. בהסכם עליו חתם התובע נכתב עוד כי במידה והעובד יפר הסכם זה יחויב לשלם לנתבעת פיצוי קבוע ומוסכם בסך 10,000 ₪ (להלן "כתב ויתור"). התובע גם ביקש כי ימי העבודה אשר עבד בחודש יולי 2007 יירשמו על שם בנו על מנת שיוכל להנות מדמי האבטלה כבר בחודש יולי 2007. התובע הפר את כתב הויתור בהגישו תביעה זו לבית הדין. מטעם התובע העיד התובע בעצמו וגב' ורה בוכגלטר- אשתו של התובע. מטעם הנתבעת העידו מר מיקי אורן- מנהל סניף השרון והמרכז בנתבעת, גב' חנה בלייכר- חשבת השכר של הנתבעת ומר ויאצ'סלב (סלבה) גיטלמן- מפקח בנתבעת. דיון והכרעה: לאחר ששמענו את עדויות הצדדים וקראנו את כל החומר המצוי בתיק בית הדין, אנו קובעות כדלקמן: פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת: לטענת התובע פוטר ומשכך זכאי להפרש פיצויי פיטורים בנוסף על כספי הפיצויים ששחררה עבורו הנתבעת ממבטחים. לטענת הנתבעת נוכח ממצאים של רישום משטרתי לא עמד התובע בקריטריונים להעסקה כשומר על פי דרישות הנהלת בנק לאומי ולכן הוצע לו ביום 2.7.07 לעבוד בשלושה מקומות עבודה חלופיים ובאותם תנאי עבודה והתובע סרב להצעות. מקובלת עלינו גרסת הנתבעת באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה. שוכנענו כי אכן הוצעו לתובע מקומות עבודה חלופיים. כך גם מפי התובע בחקירה הנגדית (עמ' 2, ש' 10-20). התובע הודיע כי הוא מעוניין להגיע להסדר פשרה ואינו מעוניין לעבוד במקומות העבודה אשר הוצעו לו. סוכם כי יחסי העבודה יסתיימו בהסכמה וכי התובע יקבל את כספי פיצויי הפיטורים שנצברו לזכותו במבטחים. התובע התנה את הסכמתו להסדר בקבלת מכתב פיטורים מחודש יוני 2007 וכי ימי העבודה אשר עבד בחודש יולי 2007 ירשמו על שם בנו על- מנת שיוכל להנות מדמי אבטלה חודש מוקדם יותר. שוכנענו כי התובע לא פוטר. רצונו של התובע היה לקבל מכתב פיטורים בכדי שיוכל לקבל דמי אבטלה. מכתב הפיטורים שקיבל התובע נשא תאריך רטרואקטיבי- 1.6.07. לאור האמור לעיל, תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים, דינה להדחות. כאמור, התובע חתם ביום 15.7.07 על מסמך המאשר כי קיבל את כל המגיע לו עבור תקופת עבודתו וכי אין לו ולא יהיו לו כל תביעות כלפי הנתבעת. במסגרת כתב הויתור נכתב כדלקמן: "הח"מ מאשרים כי הגיעו לידי הסכם פשרה כדלקמן: לסילוק מלא, סופי ומוחלט של כל הטענות ו/או תביעות העובד כנגד החברה מכל מין וסוג שהוא בקשר ליחסי עובד ומעביד ו/או סיומם ומבלי להודות בחבות כלשהי של החברה כלפי העובד מתחייבת החברה לשלם לעובד בפשרה את כספי הפיצויים הנמצאים במבטחים בלבד. כמו כן מתחייבת החברה חרף העובדה שהיא אינה מפטרת את העובד להמציא לעובד מכתב פיטורין. העובד מתחייב כי עם חתימתו על הסכם זה אין ולא יהיו לו או לכל מי שיבוא מכוח זכויותיו כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה כלפי החברה או כל מי שיפעל מכוחה או מטעמה, בכל הקשור ליחסי עובד- ומעביד ו/או סיומם לרבות תשלום פיצויי פיטורין ו/או הודעה מוקדמת, הפרשי שכר, שעות נוספות, קופ"ג, דמי חג, דמי חופשה, קצובת הבראה, פיצויי הלנה וכיוצ"ב. במידה והעובד יפר הסכם זה הרי שהיא יהיה חייב לשלם לחברה פיצוי קבוע ומוסכם מראש בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד החתימה על הסכם זה." (נספח ג' לכתב ההגנה). בעניין זה יצוין כי סעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים תשי"ז- 1957 שולל נפקות מויתור על זכויות שנקבעו לעובד בהסכם קיבוצי. כך גם אין לוותר מראש או בדיעבד, על זכויות שנקבעו בחוקי המגן במשפט העבודה. סעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים, וכן הלכת איסור הויתור על זכויות מגן במשפט העבודה, מצביעים על המגמה הכללית במשפט העבודה והיא צמצום המקרים בהם ניתן תוקף לכתב ויתור. אף התוקף שניתן לכתב סילוק ופשרה בסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 מותנה בתנאים מסוימים. כך אין נפקות משפטית לויתור על זכות באין ידיעה על קיומה של הזכות. המדיניות הכללית של בית הדין לעבודה היא ליתן תוקף לכתבי ויתור רק בנסיבות חריגות ולאחר בדיקה קפדנית של תוקפם. כך, לא יינתן תוקף לכתב ויתור במקרים אלה: כתב הויתור אינו ברור וחד-משמעי. כתב הויתור לא הוסבר לעובד או שהעובד לא הבין אותו. העובד לא קיבל חשבון בו מפורטים הסכומים שישולמו לו עם חתימת כתב הויתור. יש פגם במסמך הויתור. לאחר חתימת כתב הויתור מתעוררים חילוקי דעות שלא היו ידועים לעובד בעת חתימת המסמך. הזכויות עליהן ויתר העובד היו ידועות לו. (ראו: דב"ע 10/98-2 אלדד קנטי - דיגיטל אקויפמנט בע"מ, עבודה ארצי כרך לב (3) 161). שוכנענו כי אין לתת תוקף לכתב הויתור שנחתם בין הצדדים משהינו לוקה בפגמים אשר יש בהם כדי לאיין את תוקפו. לא הוכח כי הזכויות עליהם ויתר התובע בכתב הויתור היו ידועות לו, גם לא הוכח כי בעת החתימה על כתב הויתור הוגש לתובע "חשבון סופי", היינו - פירוט הסכומים המגיעים לו בסיום עבודתו, ליתר דיוק, לא צוין סכום כלשהו בכתב הויתור והוא לקוני וכללי ביותר. בנסיבות אלה אין מקום ליתן תוקף לכתב הויתור. מעבר לדרוש, ולאחר שקבענו כי התובע לא פוטר, נציין כי מצאנו שיש ליתן תוקף לכתב הויתור עליו חתם התובע בכל הנוגע להסכמה שהגיעו אליה באשר לפיצויי הפיטורים, ובאשר לרכיב זה בלבד, משבעניין זה הסכם הויתור נעשה כדין ובהתאם לאמור בסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים שעניינו פשרה והודעת סילוק. מששוכנענו כי התובע לא פוטר, אין לפסוק לתובע דמי הודעה מוקדמת. באשר ליתר הרכיבים עליהם ויתר התובע, יש לבחון באופן פרטני את הנסיבות הקיימות והאם כתב הויתור תקף לגביהם. הפרשות לגמל: התובע קיבל הפרשות לגמל רק מחודש יוני 2001. לטענת התובע זכאי להפרשות למן תחילת עבודתו בנתבעת, כבר מחודש ינואר 2001. באשר להפרשות לגמל, נטען על ידי הנתבעת כי התובע זכאי לסך מסויים בכפוף לטענת התיישנות לתקופה שלפני 11.2.01. הנתבעת מודה כי התובע זכאי לסך של 490 ₪ בגין הפרשות לגמל (סעיף 50 לתצהיר מר גיטלמן),עבור 513 שעות רגילות שלא בוצעו הפרשות לגמל בגינן. הנתבעת הסתמכה בחישובה על השעות המפורטות בתלושי השכר. לאור הודאתה של הנתבעת הרי שברי כי אין כל תוקף לויתורו של התובע על רכיב זה בכתב הויתור. אכן צודק התובע בטענתו לפיה זכאי להפרשות לגמל החל מהיום הראשון לעבודתו ולכן, לאור האמור ובכפוף לטענת ההתיישנות, אנו קובעים כי התובע זכאי לסך של 490 ₪ כפיצוי על אי הפרשה לגמל בחודשי עבודתו הראשונים. דמי חגים: בכתב התביעה טען התובע כי היה זכאי ל-65 ימי חגים, אולם שולמו לו רק 28 ימים. התובע תבע את הפרש ימי החגים בהם לא עבד ועליהם לא קיבל דמי חגים. מפירוט הנתבעת בתצהיריה עלה כי התובע עבד בחלק מימות החג וקיבל שכר עבור עבודתו בימים אלו. לטענת התובע בסיכומיו, זכאי הוא לדמי חג בנוסף לשכר שקיבל בגין עבודתו ביום החג עצמו. התובע לא טען כן בכתב התביעה ולא העלה בכתב התביעה כל טענה כי עבד בחלק מימי החג. לגופו של עניין אנו קובעות כי התובע אינו זכאי לדמי חג בנוסף לשכר ששולם לו בגין עבודתו ביום החג עצמו. הנתבעת מודה בזכאותו של התובע לסך של 1,197 ₪ בגין דמי חג ותוספת 50% בגין עבודה בימי חג. חמישה ימי חג בהם לא עבד ולא שולמו דמי חג בגינם, ועוד חמישה ימים בהם עבד ושולם לו שכר של 100% (סעיף 56 לתצהיר מר גיטלמן). משמודה בכך הנתבעת, הרי שאין כל תוקף לויתורו של התובע על רכיב זה בכתב הויתור. שעות נוספות: לטענת התובע עבד מעבר ל-8 שעות ביום ולא קיבל תשלום בגין השעות הנוספות. התובע צרף לתצהירו דוחו"ת נוכחות מהם עולה כי עבד שעות נוספות. לטענת הנתבעת התובע אינו זכאי לתשלום בגין שעות נוספות משום שהציבה דרישה חד משמעית לו ולשומר שעבר עימו במשמרת כי לא יעבדו מעבר ל-8 שעות משמרת וכי עליהם להתחלף בניהם לאחר 8 שעות לכל היותר. הנתבעת החתימה את התובע על מסמך בו מצוין במפורש כי שעות עבודתו הינם 8 שעות ביום ואין לו אישור לעבוד שעות מעבר לכך (נספח י"ד לתצהיר מר גיטלמן). הזכות לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות הינה זכות סוציאלית המוענקת לעובד. זכות זו הינה קוגנטית. לא ניתן להתנות עליה והעובד אינו יכול, אף אם מסכים, לוותר על קיומה. מתלושי השכר שצרף התובע לתצהירו, עולה באופן מפורש כי התובע עבד שעות עבודה נוספות מרובות, עליהם קיבל שכר בתעריף של שעות עבודה רגילות. הדעת אינה סובלת כי מסמכים פורמאליים של הנתבעת יצביעו על עבודה בשעות נוספות ואילו הנתבעת תתחמק מחובתה החוקית לתגמל את התובע בטענה כי סוכם עימו שאינו רשאי לעבוד מעבר ל- 8 שעות ביום. דרישת הנתבעת כי התובע לא יעבוד מעבר ל-8 שעות עבודה ביום לא נאכפה על ידה. טענת הנתבעת כי לא התערבה בסידורי העבודה בין השומרים על אף שהבהירה להם באופן חד משמעי כי לא יעבדו מעבר לשעות הרגילות, נדחית מכל וכל. מה גם שהנתבעת הודתה כי בסופי שבוע וחגים נתבקשו העובדים לעבוד מעבר לשעות העבודה הרגילות. דוחו"ת הנוכחות שצורפו לתצהירו של התובע מצביעים גם הם על שעות עבודה נוספות מרובות. משכך, מקובלת עלינו טענת התובע לזכאותו לתשלום בגין שעות נוספות.משכך מצאנו כי יש לקבל את חישוביו של התובע לגבי התמורה בגין שעות נוספות . בהקשר זה נציין כי אכן כטענת התובע, "שכר רגיל" פורש כשכר המשתלם בעד השעות שקדמו לשעות נוספות ולכן גמול שעות נוספות בגין עבודה בשעות נוספות בימי שבת ייחשב על בסיס "שכר רגיל" של 150% לשעה (בג"צ 613/79 בתי זיקוק לנפט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד לד(2), 317). לאור האמור, הנתבעת תשלם לתובע סך של 39,950 ₪ בגין התוספת שהיה עליה לשלם עבור עבודה בשעות נוספות בהתאם לחישובים אשר צרפו לתצהיר התובע (נספחים ת/5 ו- ת/8). משנתגלעה מחלוקת כנה בין הצדדים באשר לזכאותו של התובע לעבוד שעות נוספות, אנו מעמידות את פיצויי הלנת השכר בגובה הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה ועד למועד הפירעון המלא בפועל. פדיון חופשה: לטענת התובע יש לשלם לו יתרת פדיון ימי חופשה, מששולם לו הפדיון בחסר. התובע זכאי לפדיון ימי חופשה בכפוף לתקופת התיישנות של שלוש שנים בהתאם לחוק חופשה שנתית, התשי"א- 1951. סעיף 31 לחוק חופשה שנתית קובע: "תקופת ההתיישנות לכל תביעה על פי חוק זה, בין אזרחית בין פלילית, היא שלוש שנים". העילה לפדיון חופשה נוצרה עם סיום יחסי עובד-מעסיק ביום 15.7.07 והתביעה הוגשה ביום 11.2.08, תוך פחות משלוש שנים מיום הקמת העילה. לפיכך, זכאי התובע להגיש את תביעתו למלוא דמי פדיון החופשה שהגיעו לו ביום סיום יחסי העובד ומעביד (ראה: דב"ע מב/17-3 שמריה גולן ואח' - יעקב ממן פד"ע יג 321; דב"ע לה/12-2 עזבון שמואל נתן כהן - אטי רוזנהויסר פד"ע ו 299; דב"ע לה/3-1 אליהו יהודה - מדינת ישראל פד"ע ו 228). אנו דוחות את טענת בא כוח הנתבעת לפיה זכאי התובע לצבור חופשה עבור שנתיים בלבד. סעיף 7 לחוק חופשה שנתית מאפשר לתובע לצבור חופשה עד שלוש שנים (ראה: עע 324/05 ריבה אצ'ילדייב - עמישב שרותים בע"מ מיום 27.3.06). על כן, זכאות התובע לפדיון חופשה היא מחודש יולי 2004. התובע זכאי ל-14 ימי חופש עבור השנה הרביעית לעבודתו, 16 ימים עבור השניה החמישית ו-18 ימים עבור השנה השישית, סה"כ 48 ימים. אין חולק כי הנתבעת שילמה לתובע בגין 43 ימי חופש. זאת גם עולה מתלושי השכר של התובע. מכאן שהתובע זכאי לפדיון 5 ימים. לאור האמור, ישולם לתובע סך של 798 ₪ בגין רכיב זה (19.95X 8 שעותX 5). התביעה שכנגד: ראשית נביע מורת רוחנו מהעדר התייחסות התובע לטענות שהועלו על ידי הנתבעת בתביעה שכנגד, הן בסיכומיו והן בתצהירו. לגופו של עניין, משקבענו כי אין ליתן תוקף לכתב הויתור, הרי שהתביעה לתשלום הפיצוי המוסכם- בסך 10,000 ₪- הנקוב בכתב הויתור, דינה להדחות. גם התביעה לפיצוי בסך 30,000 ₪ בגין הפרת הסכם דינה להדחות מאותו הטעם. בשולי הדברים נציין כי לטעמנו הדרישות לפיצוי מוסכם בסך 10,000 ₪ ופיצוי בגובה 30,000 ₪ בגין הפרת ההסכם, הינן מופרזות ואינן מידתיות. באשר לדרישת הנתבעת להשבת סך של 13,386 ₪ ששוחרר לתובע ממבטחים בעבור פיצויי פיטורים, הרי שמשקבענו כי הסדר זה תקף מכוח סעיף 29 לחוק פיצויי הפיטורים, אנו דוחות דרישה זו של הנתבעת. סוף דבר: התביעה הראשית התקבלה באופן חלקי והתביעה שכנגד נדחתה במלואה. הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן: סך של 490 ₪ בגין הפרשי הפרשות לגמל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 11.2.08 ועד למועד פירעונם המלא בפועל. סך של 1,197 ₪ בגין הפרשי דמי חגים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 11.2.08 ועד למועד פירעונם המלא בפועל. סך של 39,950 ₪ בגין שעות נוספות, בתוספת פיצויי הלנה בגובה הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 11.2.08 ועד למועד פירעונם המלא בפועל. סך 798 ₪ בגין הפרשי פדיון חופשה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 11.2.08 ועד למועד פירעונם המלא בפועל. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום זה ועד לפירעונם המלא בפועל. מסמכיםרטרואקטיביותפיטוריםדמי אבטלהמכתב פיטורים / סיום העסקה