1. התביעה שבפנינו עניינה עתירתו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים. 2. הנתבעת הינה חברה המאוגדת על פי דיני מדינת ישראל, העוסקת, בין היתר, בהוצאה לאור של עיתון יומי בישראל. התובע הועסק כעיתונאי במדור הספורט אצל הנתבעת מיום 1.12.02 ועד ליום 10.11.04. בין הצדדים נחתם חוזה עבודה ביום 27.12.02 (נספח א' לתצהיר התובע). בחוזה העבודה סוכם, בין היתר, כי משכורתו החודשית של התובע תעמוד על סך של 6,000 ש"ח ברוטו, כי הנתבעת תפריש עבור התובע כספים לקרן "מקפת" וכי עם סיום יחסי עובד-מעביד בנסיבות המזכות את התובע בפיצויי פיטורים, ישוחררו כספי הפיצויים שנצברו בקרן "מקפת" מהפרשות הנתבעת, והיה והסכום שיצטבר בקרן לא יכסה את מלוא פיצויי הפיטורים להם יהיה זכאי התובע - תשלים הנתבעת את ההפרש. עוד סוכם בחוזה כי במקרה בו יהיה זכאי התובע לפיצויי פיטורים על פי חוק, תוכר תקופת העסקתו הקודמת של התובע בעיתון ו/או עבורו ו/או אצל מעסיקו הקודם (חודש 12/99 -30.11.02) לצורך מענק פרישה שישולם עבור כל שנה מתקופה זו ו/או חלק יחסי ממנה. בחודש יוני 2004 נשלח התובע על ידי הנתבעת לפורטוגל לטורניר הגמר של אליפות אירופה בכדורגל, למשך כחודש ימים. התובע הודיע על התפטרותו מהנתבעת בעל-פה ביום 10.10.04 והודעה בכתב נשלחה לנתבעת ביום 19.10.04. טענות הצדדים 3. לטענת התובע, ביום 10.10.04 הודיע לממונים עליו על התפטרותו מעבודתו בנתבעת עקב רצונו להעתיק את מקום מגוריו לצפון הארץ, לאחר שביום 1.10.04 מצא דירת מגורים בקיבוץ דפנה וחתם על חוזה שכירות (חוזה השכירות צורף כנספח ב' לתצהיר התובע). התובע טען כי התפטר לרגל העתקת מקום מגורים ומשכך זכאי הוא לפיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963, בסך של 29,000 ש"ח. לטענת התובע, הוא נתן הודעה מוקדמת כחוק להתפטרותו אולם התבקש שלא להגיע יותר לעבודה כבר ביום מתן ההודעה. לטענתו, במהלך חודש אוקטובר 2004 הוא עבר להתגורר בצפון הארץ ובמקביל החל לחפש עבודה למחייתו, ובין היתר, פנה למספר עיתונים והציע את כישוריו ככתב. על פי הנטען, שותפו לדירה בתל-אביב, אשר עבד באותה העת בעיתון "מעריב", סיפר לו כי בעיתון מחפשים כתב לאזור הצפון ולאחר בירור שערך, הפגיש בין התובע לבין עורך העיתון. לאחר הפגישה בין התובע לעורך, נחתם בין התובע לבין עיתון "מעריב" הסכם עבודה לתחילת עבודה ביום 10.11.04. 4. לטענת הנתבעת, בחודש יוני 2004 נשלח התובע לפורטוגל לגמר אליפות אירופה בכדורגל - נסיעה הנחשבת ל"צ'ופר" מקצועי והכרוכה בהוצאה גדולה מצד הנתבעת. טרם קבלת הטבה זו, נתן התובע הבטחה ג'נטלמנית לעורך האחראי של מדור הספורט בנתבעת, עליה חזר מספר פעמים, כי לא ייענה לכל הצעה מכלי תקשורת אחר במשך שנה לפחות מיום חזרתו. על אף האמור, התובע התפטר בחודש אוקטובר 2004 בניגוד להתחייבותו הנ"ל. בנוסף טענה הנתבעת, כי סיבת התפטרות התובע לא היתה המעבר למגורים בצפון אלא החלטתו לעבור ולעבוד עבור עיתון "מעריב". הנתבעת טוענת כי זמן מה לאחר שובו של התובע מפורטוגל, הודיע התובע לעורך בפועל של מדור הספורט כי קיבל מעיתון מעריב הצעה שלא ניתן לסרב לה. כמו כן, לטענתה, לו סיבת התפטרותו היתה העתקת מקום מגוריו לצפון, היה התובע פונה אליה בכדי לברר באם יש אפשרות שיעבוד עבורה באזור הצפון והתובע לא עשה כן. הנתבעת טוענת כי התפטרות התובע נעשתה לאחר שכבר התקשר עם עיתון "מעריב" אף אם טרם נחתם ההסכם ביניהם במועד ההתפטרות. בנוסף טענה הנתבעת כי התובע נהג כלפיה בחוסר תום לב מוחלט כאשר חתם על הסכם שכירות לדירה בקיבוץ דפנה עוד ביום 1.10.04 ולא גילה לה דבר עד ליום 10.10.04, המועד בו הודיע על התפטרותו. באשר לתביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, טענה הנתבעת כי יש לדחותה מחמת התיישנות ולחילופין טענה כי יש לבטל את פיצויי ההלנה בשל חילוקי דיעות של ממש ו/או טעות כנה. תצהירים ועדויות 5. מטעם התובע הוגש תצהיר עדותו הראשית וכן תצהיר עדות ראשית של מר יחיאל שריר, ששימש בתקופה הרלוונטית לתביעה כראש אגף חדשות בעיתון "מעריב". חקירת התובע והעד מטעמו נשמעה בפנינו. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר עמיר פלג, ששימש כעורך מדור הספורט בנתבעת מחודש 10/03 ותצהיר עדות ראשית של מר ניר חפץ, ששימש כעורך אחראי של מדור הספורט בנתבעת החל מחודש 09/03. חקירותיהם של עדי הנתבעת נשמעו בפנינו. דיון והכרעה 6. סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 שכותרתו "התפטרות לרגל העתקת מגורים" קובע:   "לענין חוק זה יראו כפיטורים התפטרות של עובד עקב העתקת מקום מגוריו - (1) ... (2)לישוב חקלאי - מישוב שאינו ישוב חקלאי, או לישוב באזור פיתוח מישוב שאינו באזור פיתוח, בתנאים שנקבעו בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת... לעניין פסקה זו "ישוב חקלאי" או "ישוב באזור פיתוח" - ישוב שנמנה עם סוגי ישובים שנקבעו בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת כישובים חקלאיים או ישובים באזור פיתוח, הכל לפי העניין;"   תקנה 12 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד - 1964 שכותרתה "התפטרות לרגל העתקת מגורים" קובעת:   "(ב) רואים התפטרותו של עובד כפיטורים לפי פסקה (2) לסעיף 8 לחוק אם העובד גר לפחות 6 חודשים בישוב חקלאי או בישוב באזור פיתוח שאליו העתיק את מגוריו. בתקנת משנה זו -   "ישוב חקלאי" - קיבוץ, מושב או ישוב שמרבית תושביו הם חקלאים;" 7. מטרת החוק הינה לעודד את המעונינים לעבור לאיזור פיתוח או לאיזור חקלאי על ידי הבטחת פיצויי פיטורים, באופן שלא ימנע מהם מלעבור לאזור פיתוח מתוך חשש של הפסד הפיצויים. הקובע הוא, אם עצם העתקת המגורים השפיעה על יכולתו של העובד להמשיך ולעבוד בעבודה הקודמת. לו היה בכוונת המחוקק לחייב מעביד בתשלום בכל מקרה של העתקת מקום המגורים לאזור פיתוח, אף אם אין בכך שום השלכה על המשך עבודתו אצל המעביד, היה משמיט את המילה "עקב" (ר' דיני עבודה, מנחם גולדברג כרך ב' פרק 32 עמ' 22). עוד נקבע כי הנטל להוכיח את התקיימות תנאי הסעיף מוטל על העובד: "...המשתית את טיעונו על החריג מן הכלל, עליו הראיה שהתקיים בעניינו כל הדרוש לקיום החריג. כך במעביד הטוען שהוא פטור מחובת תשלום פיצויים לעובד שפוטר, וכך בעובד הטוען שהוא זכאי לפיצויי פיטורים אף כי לא פוטר אלא התפטר" (דב"ע מת/159-3 חיים שלום נ' מירון, סובל שור ושות', פד"ע כ' 290). 8. כעולה מהאמור לעיל, על הטוען לזכאות לפיצויי פיטורים על פי סעיף8(2), להוכיח כי: א. ההתפטרות באה עקב כוונה להתיישב באזור פיתוח או בישוב חקלאי.   ב. עצם העתקת מקום המגורים השפיעה על יכולתו של העובד להמשיך ולעבוד במקום עבודתו הקודם.   ג. העובד התגורר באותו ישוב ששה חודשים לפחות.   כמתחייב מהאמור לעיל, ראשית כל, על העובד להוכיח כי התפטר מעבודתו עקב כוונה להתיישב באזור פיתוח או בישוב חקלאי, כאשר כוונה זו תבחן בנקודת הזמן שבה התפטר העובד. בשלב השני, יש לבחון את יכולתו של העובד להמשיך לעבוד בעבודתו הקודמת למרות המעבר. בשלב השלישי, גם אם יוכיח העובד את הכוונה ואת אי היכולת כאמור לעיל, עדיין הזכאות לפיצויי פיטורים תקום רק לאחר תקופת מגורים מינימלית של ששה חודשים בישוב אליו עבר. 9. על פי ההלכה הפסוקה "לא במניע להעתיק את מקום המגורים מדובר בסעיף זה לחוק, אלא בסיבה להתפטרות מהעבודה מדובר בו. על מנת שיקומו התנאים לזכאות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 8 (2), צריך שיווצר מצב אשר בו העתקת מקום המגורים, בין שהמניע להעתקה הוא כורח של חיי המשפחה, ובין שהוא היענות למשימה התיישבותית שהמדינה מעוניינת בה, מביאה לכך שהעובד אינו יכול להמשיך לעבוד בעבודתו הקודמת ועל כן מתפטר הוא מעבודתו" (דב"ע לב/8-3 משה שויקי נ' מדינת ישראל, פד"ע ג 347). יישום ההלכות על עניינו של התובע 10. אין חולק כי התובע עבר בשלהי שנת 2004 (בחודש אוקטובר או נובמבר) מתל-אביב לקיבוץ דפנה. התובע הציג הסכם שכירות מיום 1.10.04 לדירה בקיבוץ דפנה לתקופה שמיום 7.10.04 - 6.10.05 (נספח ב' לתצהירו) וכן הציג תמצית רישום ממרשם האוכלוסין (נספח ג' לתצהירו) ממנה עולה כי החל מיום 8.11.04 התגורר בקיבוץ דפנה וכי קודם לכן התגורר בתל-אביב. "ישוב חקלאי" על פי הגדרתו בתקנות הינו "קיבוץ, מושב או ישוב שמרבית תושביו הם חקלאים". התובע עבר להתגורר בקיבוץ, ועל כן, על פי ההגדרה שבתקנות - עבר להתגורר ב"ישוב חקלאי". 11. על פי עדותו, התובע עזב את קיבוץ דפנה בתחילת שנת 2008 (עמ' 4, ש' 12-13). התובע לא הציג אמנם כל אסמכתא להמשך מגוריו בקיבוץ עד למועד זה אולם משהנתבעת לא חלקה על נתון זה, עדותו של התובע לעניין זה מקובלת עלינו. משכך, התובע התגורר ב"ישוב החקלאי" מחודש אוקטובר או נובמבר 2004 ועד לתחילת שנת 2008, היינו, במשך שישה חודשים לפחות. 12. בנוסף, אין מחלוקת כי התובע הודיע לנתבעת על התפטרותו ביום 10.10.04, בסמוך להעתקת מקום מגוריו לקיבוץ. עם זאת, הפסיקה קבעה כאמור, כי לא די בהעתקת מגורים לאזור פיתוח או לישוב חקלאי אלא שיש צורך כי ההתפטרות תהיה עקב העתקה זו. לאחר ששקלנו את עדויות הצדדים והראיות שהובאו בפנינו, הגענו למסקנה כי התובע לא הוכיח שהתפטר מעבודתו עקב העתקת מקום מגוריו לישוב חקלאי, אלא דווקא גרסת הנתבעת, לפיה הגורם להתפטרות היה הצעת העבודה שקיבל מעיתון "מעריב", היא הסבירה בעינינו. 13. התובע הצהיר כי "ביום 10.10.04 הודעתי לממונים עלי על התפטרותי מעבודתי בעיתון עקב רצוני להעתיק את מקום מגורי לצפון הארץ וזאת לאחר שביום 1/10/04 מצאתי דירת מגורים ראויה לצרכי וחתמתי על חוזה שכירות" (ס' 8 לתצהיר התובע). בחקירתו הנגדית הסביר התובע כי הרצון להעתיק את מקום מגוריו התגבש אצלו בתקופת החגים (ספטמבר-אוקטובר 2004) וכי הסיבה למעבר היתה אהבתו לאזור הצפון והקשר עם בת זוגו שהתגוררה בצפון, שהחל בחודש ספטמבר 2004 (עמ' 5, ש' 10-20, עמ' 10, ש' 24 - עמ' 11, ש' 10). כן העיד התובע כי יום או יומיים לאחר שחתם על חוזה השכירות לדירה בקיבוץ התחיל לחפש עבודה בתחום התקשורת. לטענתו, חיפוש העבודה נערך במהלך חוה"מ סוכות או אחרי סוכות (ר' עדותו, עמ' 6, ש' 12-17). עוד העיד התובע כי השיחה עם שותפו לדירה במהלכה הציע השותף לבדוק אם בעיתון "מעריב" מחפשים כתב באזור הצפון, נערכה לאחר סוף השבוע בו חתם על חוזה השכירות (ר' עדותו, עמ' 4-11), היינו בשבוע בו חל חוה"מ סוכות. כמו כן, על פי עדות התובע, הפגישה הראשונה שתואמה עם ראש אגף חדשות במעריב, מר יחיאל שריר, נערכה לאחר סוכות, ב-9 או ב- 10 לחודש, הפגישה השניה בה סוכמו תנאי העבודה היתה יומיים לאחר הפגישה הראשונה והפגישה השלישית בה סוכמו תנאי השכר עם מר אבי בטלהיים היתה יום או יומיים לאחר מכן (ר' עדותו, עמ' 7, ש' 20 - עמ' 8, ש' 6, עמ' 8, ש' 20-24, עמ' 9, ש' 14-15). 14. עיון בלוח השנה של שנת 2004 מעלה כי חוה"מ סוכות חל בסוף ספטמבר - תחילת אוקטובר 2004 וכי יום 10.10.04 היה יום העבודה הראשון שלאחר חוה"מ סוכות. מעדות התובע ובהתבסס על לוח השנה לחודש אוקטובר 2004 עולה כי הפגישה הראשונה בין התובע לבין נציג מעריב נערכה ביום 10.10.04, הפגישה השניה נערכה, כפי הנראה, ביום 12.10.04 והפגישה השלישית נערכה ביום 13.10.04 או 14.10.04. ואולם, עיון בחוזה העבודה שנחתם עם "מעריב" (נספח ב' לתצהיר מר חפץ) מעלה כי זה נחתם כבר ביום 11.10.04. 15. כשנשאל התובע על הסתירה שבין מועדי הראיונות והפגישות הנטענות על ידו לבין תאריך חתימת החוזה עם "מעריב" כפי שמופיע על גביו (11.10.04), השיב התובע כי החוזה הוגש לו ביום 11.10.04 ואפילו יום או יומיים לאחר מכן וכי רק מספר ימים לאחר מכן, כפי הנראה ביום 17.10.04, החזיר למר בטלהיים את החוזה חתום (ר' עדותו, עמ' 12, ש' 16 - עמ' 13, ש' 4, עמ' 10, ש' 2-7). התובע נשאל על ידי בית הדין אם החוזה שלקח "היה מודפס וגם עם החלקים של כתב היד וכל מה שהוספת היתה רק החתימה שלך" והשיב בחיוב (עמ' 13, ש' 10-12). עדות זו של התובע אינה מתיישבת עם מועדי הפגישות הנטענים על ידו, שכן על פי עדותו שלו תנאי העבודה סוכמו עמו לראשונה רק ביום 12.10.04, במהלך הפגישה השניה. משעל גבי חוזה העבודה נערך תיקון בכתב יד, כפי הנראה לאחר הפגישה השניה בה סוכמו תנאי העבודה, סביר להניח שגם תאריך חתימת החוזה היה מתוקן בהתאם. אולם, תאריך חתימת ההסכם נותר כשהיה - יום 11.10.04 ולא שונה, לא על ידי עיתון "מעריב" ואף לא על ידי התובע, על אף שנחתם על ידו, לטענתו, מספר ימים מאוחר יותר. עובדה זו מחלישה את גרסת התובע. 16. יתרה מכך, על פי עדות התובע, ביום 10.10.04 בשעה 02:00 לפנות בוקר הודיע לנתבעת כי הוא מתפטר מעבודתו (עמ' 11, ש' 15-20). גם אם נקבל את טענת התובע כי נפגש לראשונה עם נציג עיתון "מעריב" ביום 10.10.04 (הוא יום התפטרותו מהנתבעת), וכי רק כשבוע לאחר מכן החזיר ל"מעריב" את חוזה העבודה, אשר נוסח כבר ביום 11.10.04, סמיכות הזמנים שבין התפטרותו לבין סגירת תנאי העסקתו ב"מעריב" וחתימתו על חוזה העבודה, אינה יכולה שלא להותיר בנו ספק בדבר מהימנות גרסתו של התובע. 17. העד מטעם התובע, מר יחיאל שריר, העיד אמנם כי תהליך קבלת התובע לעבודה היה מהיר לאור הדחיפות במינוי כתב לצפון, אולם אף לשיטתו, מרגע הראיון ועד לחתימת החוזה חולפים בד"כ "ימים ספורים ולפעמים שבועות" (ר' עדותו, עמ' 22, ש' 6-10). בעניינו של התובע, חלף יום אחד בלבד בין מועד ראיון העבודה כנטען על ידי התובע (10.10.04) לבין ניסוחו של חוזה עבודה לרבות תיקונים בכתב יד על גביו. כמו כן, חלף יום אחד בלבד בין מועד התפטרותו מהנתבעת (10.10.04) לבין ניסוחו של חוזה העבודה עם "מעריב". יתרה מכך, חלפו כעשרה ימים בלבד בין חתימת התובע על חוזה השכירות בקיבוץ דפנה לבין מציאת מקום העבודה החדש וחתימת חוזה העבודה החדש. סמיכות זמנים זו בין מציאת מקום המגורים החדש, הודעת ההתפטרות וחתימת חוזה העבודה עם "מעריב", מחלישה את גרסת התובע לפיה קודם החליט על העתקת מקום מגוריו ורק לאחר מכן החל בחיפושי עבודה. סמיכות זמנים זו מביאה אותנו למסקנה כי הצעת העבודה מעיתון מעריב קדמה להחלטת התובע על העתקת מקום מגוריו וכפי הנראה היא שהביאה להחלטתו זו. 18. תמיכה למסקנתנו זו מוצאים אנו גם בעובדה כי חוזה השכירות של התובע לדירה בתל-אביב הסתיים בסוף בדצמבר 2004 (ר' עדותו, עמ' 16, ש' 17). לא מצאנו כל סיבה הגיונית לחתימת חוזה שכירות לדירה בקיבוץ דפנה בתחילת חודש אוקטובר 2004, כאשר נותרו לתובע עוד חודשיים עד לסיום חוזה השכירות בתל-אביב, מלבד הצעת העבודה מעיתון מעריב שהתגבשה עובר למועד חתימת הסכם השכירות. 19. מעבר לאמור, התובע חתם על חוזה השכירות לדירה בקיבוץ דפנה כבר ביום 1.10.04 אולם הודיע לנתבעת על התפטרותו עקב רצונו להעתיק את מקום מגוריו רק ביום 10.10.04, יום קודם לניסוח חוזה העבודה עם "מעריב" (ולשיטת הנתבעת גם יום חתימתו). סביר כי אדם שמתעתד להתפטר עקב העתקת מקום מגורים, יודיע למקום עבודתו על מציאת מקום מגורים בסמוך לסגירת חוזה השכירות ולא כעבור 10 ימים, בסמוך לגיבוש תנאי העסקה עם מקום העבודה החדש. 20. יתרה מכך, אף אם נקבל את גרסת התובע לפיה העתקת מקום המגורים לצפון בחודש אוקטובר 04' נעשתה בשל אהבתו לצפון ורצונו לעבור לגור עם בת זוגו וללא כל קשר להצעת העבודה בעיתון מעריב, לא שוכנענו כי עצם העתקת מקום המגורים השפיעה על יכולתו של התובע להמשיך ולעבוד במקום עבודתו הקודם. אין חולק כי התובע כלל לא ניסה לפנות לנתבעת טרם התפטרותו בבקשה או בהצעה להמשיך ולעבוד עבורה בצפון הארץ (ר' עדות התובע, עמ' 10, ש' 12 - 22). הנתבעת הינה המוציא לאור של עיתון בעל תפוצה גדולה ביותר בישראל ומעסיקה מאות עובדים בכל רחבי הארץ במגוון רחב של תפקידים. העדים מטעם הנתבעת העידו כי היו שבעי רצון מעבודת התובע ובנסיבות אלו, לו היה התובע פונה לנתבעת בבקשה למצוא לו עבודה מתאימה בצפון הארץ עקב רצונו להעתיק מקום מגוריו, ייתכן והנתבעת היתה מוצאת לו תעסוקה מתאימה לכישוריו ולצרכיה. 21. התובע טען כי לא פנה לנתבעת כיוון שמנסיונו, ידע שאין סיכוי שהנתבעת תציב אותו ככתב מטעמה בצפון (ר' עדותו, עמ' 10, ש' 14-19, ס' 33 לסיכומיו). אולם, משכלל לא בדק אפשרות המשך העסקתו על ידי הנתבעת באזור הצפון ומשישנה אפשרות שהנתבעת היתה מוצאת לו עבודה חלופית לו רק היה פונה אליה בעניין זה, התובע לא הוכיח כי עצם העתקת מקום המגורים השפיעה על יכולתו להמשיך ולעבוד בנתבעת. 22. לאור כל האמור, לא שוכנענו כי התובע התפטר מעבודתו עקב העתקת מקום מגוריו לישוב חקלאי ואף לא שוכנענו כי העתקת מקום המגורים השפיעה על יכולתו של התובע להמשיך ולעבוד במקום עבודתו הקודם. בנסיבות אלו, לא עמד התובע בנטל להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים עקב התפטרותו. 23. משקבענו כי התובע אינו זכאי בנסיבות התפטרותו לפיצויי פיטורים, ברי כי אינו זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. 24. באשר לטענת הנתבעת בדבר הפרת התחייבות התובע שלא להיענות לכל הצעה מכלי תקשורת אחר במשך שנה לפחות מיום חזרתו מנסיעת ה"צ'ופר" לפורטוגל, הרי שהנתבעת לא הוכיחה מתן הבטחה כאמור. ההתחייבות הנטענת לא ניתנה בכתב, וזאת אף אליבא דנתבעת. עדי הנתבעת העידו כי התובע נתן למר חפץ התחייבות שלא לקבל כל הצעה מכלי תקשורת אחר במשך שנה מיום חזרתו (סעיף 5 לתצהירי מר פלג ומר חפץ), אולם על פי עדותו של מר חפץ, על אף שכבר נתקל במקרים דומים של הפרת התחייבויות, הוא אינו מחתים את עובדיו על התחייבויות כאמור, חרף עצת עורכי הדין של הנתבעת (ר' עדותו, עמ' 26 - 27). משכך, אף אם ניתנה התחייבות כאמור בעל-פה, משהנתבעת בחרה שלא להחתים את התובע על כל מסמך בכתב, הגם ש"נכוותה" בעבר מעובדים אחרים שהפרו התחייבויות דומות, אין לה אלא להלין על עצמה ואנו קובעים כי לא הוכחה קיומה של התחייבות מצד התובע שלא להיענות להצעות מכלי תקשורת אחרים. אשר על כן, לא הוכח כי התפטרות התובע הפרה התחייבות כלשהי שלו לנתבעת. סוף דבר 25. התביעה נדחית. 26. התובע ישא בשכ"ט עו"ד לטובת הנתבעת בסך של 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק, לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיו, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. 27. התובע ישא במישרין בתשלום אגרה נדחית, ככל שחלה. ניתן היום, 24.3.09, בהעדר הצדדים. מיכל לויט - שופטת, נ.צ. מר עמיר נ.צ. מר גמליאל אב"ד שינוי מקום מגורים של עובדהתפטרות