התובעת עבדה כמנהלת חשבונות ולימים מנהלת חשבונות ראשית מיום 1/6/94 ועד לפיטוריה ביום 30/4/06. עם פיטוריה קיבלה התובעת זכויות קוגנטיות, ובין היתר פיצויי פיטורים, פדיון חופשה וכיוצ"ב. בתביעתה מבקשת התובעת לקבל פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור 200%, פיצוי בגין עגמת נפש ופדיון ימי מחלה. נציין כי בתביעה נתבעו רכיבים נוספים, אך אלה שולמו או נזנחו (הסתגלות), ולכן לא נענה בהם. לטענת התובעת, על היחסים בין הצדדים חל "תקנון השירות". בהתאם לתקנון השירות יש דרך לפיטורים הקבוע בסעיף 52 לו. פיטוריה לא היו בהתאם לתקנון. פיטוריה נעשו בלי שנערך השימוע כדין, ובכל אופן השימוע לא היה כן ואמיתי. התובעת זכאית אפוא לפיצוי על צורת הפיטורים ועל עגמת הנפש שנגרמה לה בגין הפיטורים שהיו שלא כדין. כן טענה התובעת כי היא זכאית לפיצויי פיטורים מוגדלים, בהתאם לנוהג הקיים אצל הנתבעת. עוד טענה כי היא זכאית לפדיון ימי מחלה, בהתאם לתקנון השירות המחיל את הוראות התקשי"ר בעניין זה. לטענת הנתבעת, תקנון השירות אינו חל על יחסי הצדדים. פיטוריה היו כדין לאחר שלא הצליחה להשתלב במסגרת העבודה ובמסגרת הכנסת התוכנה החדשה לעבודה. השימוע שנערך לה היה כדין. לא הוכח כי קיים נוהג על פיצוי מוגדל. אין מקור נורמטיבי לזכות לפדיון ימי מחלה. לנוכח האמור, לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות על כל רכיביה. לפנינו העידו התובעת, ומטעם הנתבעת עדים רבים, ביניהם ד"ר סמוכה, מר מורן איתן, אריאל חגית, אורית מאירוביץ , זיווה דקל ויצחק נודל. לאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומיהם. הכרעה המסגרת הנורמטיבית תקנון השירות (כעולה מעדויות הגב' זיווה דקל ושאר עדויות הנתבעת, עדויות שעשו עלינו רושם מהימן) היה לכל היותר הסדר קיבוצי. ייתכן כי מדובר בהסדר קיבוצי חד צדדי. בכל אופן אנו נתייחס אליו כהסדר קיבוצי דו צדדי. כפי שעולה מתצהירה של הגב' מאירוביץ כמו גם מהדברים שנשאה, הרי שהנתבעת קיבלה על עצמה את תקנון השירות "במטרה להצמיד את תנאי עבודתם של עובדי הפנימיות... לאלה של יתר הפנימיות הקשורות לוועדה שלכם", כעולה ממכתבו של מר שמואלי (מיום 9/8/84 שצורף לתצהירה של הגב' מאירוביץ) . כעולה מסעיף ההגדרות לתקנון השירות, הרי שעובד הינו מי שמועסק במוסד המשמש בית לכל חניכיו. מדובר במוסד חינוכי עם פנימיה הנמצא בבעלות הנתבעת. במובחן מעובדי האגודה עצמה שהם אינם עובדי המוסד-הפנימיה. בסעיף 3.ד לתקנון נרשם כי יש אבחנה בין מי שהוא בהנהלת האגודה-כמו התובעת - לבין מי שהוא בהנהלת המוסד (הפנימיות). מהמקובץ עולה, כי התקנון חל רק על עובדי הפנימיות-המוסדות, ואף שם הוא אינו חל על המורים. התובעת הייתה עובדת הנהלת האגודה, וממילא תקנון השירות לא חל עליה. למסקנה זו (לפיה לא חל תקנון השירות על התובעת) ניתן להגיע גם אם נלך בדרך אחרת. כעולה מהעדויות, ובפרט נפנה לתצהירי גב' דקל, גב' מאירוביץ, מר סמוכה ומר מורן, הנתבעת לא נהגה בהתאם לתקנון השירות שנים רבות. עובדי הנתבעת, בפרט עובדי הנהלת האגודה התקבלו לאחר משא ומתן אינדיבידואלי עם כל אחד מהם וזכויותיהם היו לפי מה שסוכם עימם. הלכה למעשה, הנתבעת לא פעלה לפי תקנון השירות, והוא נותר (ככל הנראה כבר בסמוך למכתבו של מר שמואלי משנת 1984) מונח בקרן זוית וכאבן שאין לה הופכין. בנסיבות אלה, בהם מדובר בהסדר קיבוצי שלא נעשה בו כל שימוש, והצדדים לא פעלו לפיו, הרי שאין לו תוקף במקרה זה. הצדדים הלכה למעשה נהגו באופן שונה מתקנון השירות ובהתנהגותם למעשה הסכימו באופן משתמע לאי תחולת תקנון השירות. כל תנאי עבודתה של התובעת נקבעו על יסוד ההסכמות האינדיבידואליות, אליהן הגיעה אל מול הנהלת הנתבעת. התובעת שהייתה מנהלת חשבונות ראשית בסוף עבודתה ועסקה בין היתר בזכויותיהם של עובדים לא הכירה כלל את התקנון כפי שעלה מעדותה. כך גם העידו שאר העדים. התקנון לא יושם על התובעת או על עובדים אחרים שהתקבלו יחד עמה או לאחר מכן, התובעת כמו גם עובדים אחרים לא קיבלו ולא דרשו זכויות מכוח התקנון. לנוכח כל האמור, אין לומר כי התקנון יוצר זכויות לתובעת. הסיבות לפיטורי התובעת מהראיות עולה כי פיטורי התובעת נבעו, למעשה בשל חוסר יכולתה להשתלב במסגרת הרה ארגון שנדרש באגף הכספים, וכך גם מחוסר שביעות הרצון מתפקודה כמנהלת חשבונות ראשית, וחוסר הכימיה בינה לבין מנהלה אותה עת מר מורן. קודם לכניסתו של מר מורן לתפקיד מנהל אגף כספים, היה מר דני בלום אחראי כספים בנתבעת. זה האחרון, היה איש מקצוע בתחום הנהלת החשבונות, ועבודתה של התובעת עמו נעשתה בהתאמה תוך שהוא, בשל כישוריו והפרופרסיה ממנה הגיע דרש ממנה דרישות מוגבלות (וראה עדותו של מר יצחק נודל עמ' 20 ש' 24-27). עם כניסתו של מר מורן לתפקיד (מר מורן לא היה איש הנהלת חשבונות אלא מנהל אדמינסרטיבי) הוא נדרש לסמוך על הנהלת חשבונות בצורה רחבה יותר (פרוט' עמ' 21). התובעת לא יכולה הייתה להתאים עצמה לדרישותיו של מר מורן, כמו גם לשינוי שנדרש לעשותו באגף הכספים. על השינוי המליץ בין היתר המבקר מר יצחק נודל. זה האחרון ציין כי התובעת הייתה מנהלת חשבונות טובה, כפי שגם עולה ממכתבי ההמלצה שצירפה שמרביתם, למעט אחד, ניתנו על ידי מר דני בלום (מי שהיה מנהל הכספים קודם למר מורן). בכל אופן, התובעת עבדה עם תוכנת הנהלת חשבונות מיושנת שלא התאימה לארגון ולהתפתחותו - חשבשבת DOS. כפי שהמליץ מר נודל, היה על אגף הכספים לעבור לתוכנה מתאימה, כדי שזו תוכל לתת מענה לדרישות הארגון. התובעת לא השכילה להשתלב במערכת החדשה ובפרט בתוכנת הפריוריטי שנרכשה על ידי הנתבעת. התובעת אף לא השכילה לנסות כדבעי ללמוד את תוכנת הפריוריטי ואף לא היה לה הידע לעבוד עם תוכנת האקסל כעולה מתצהירו של מר מורן בסעיף 10 . לאור כל האמור ניתן לומר כי פיטוריה של התובעת הינם תולדה של "רה ארגון" שהכניסה הנתבעת באגף הכספים. למרבה הצער התובעת לא הצליחה להשתלב במסגרת השינוי שנדרש. זוהי אפוא אחת משלוש עילות הפיטורים שבעטים פוטרה התובעת כפי שצוין בתצהירו של מר מורן, וכפי שעולה ממכתב השימוע שנשלח לתובעת מיום 22.3.06 נספח ג' לתצהירה. נציין כי לפי תקנון השירות, שכאמור לדעתנו לא חל על יחסי הצדדים ניתן לפטר במסגרת "רה ארגון" שנערך (סעיף 52 ג). פיטורי התובעת היו גם בשל חוסר שביעות הרצון מתפקודה כמנהלת חשבונות ראשית. הממונה עליה מר מורן מסר בתצהירו על חוסר שביעות הרצון מתפקודה. הדרישות שנדרשה התובעת במסגרת עבודתה כמנהלת חשבונות ראשית כך התרשמנו היו מרובות מאלה שיכולה היתה לעמוד בהם. גב' חגית אריאל שהחליפה את התובעת מסרה בתצהירה על הליקויים שמצאה בעבודה שנעשתה על ידי התובעת. כן עלה מתצהירה של האחרונה, כמו גם מעדותה כי היא הכירה תוכנות מעודכנות וחדשות יותר שנדרשו לצורך ביצוע העבודה. השתכנענו כי אכן הממונה עליה, מר מורן, לא היה מרוצה מתפקודה כמנהלת חשבונות ראשית תפקיד אותו לא הצליחה למלא כדבעי, לאחר השינויים שנערכו עם כניסתו של מר מורן. מר מורן ציין כי טעם נוסף לפיטורי התובעת היה "חוסר כימיה בינו לבינה" . יש לזכור כי מר מורן היה מנהלה הישיר של התובעת הוא נזקק לעבודתה והיה עליהם לעבוד בצוותא חדא. חוסר היכולת לעבוד באופן מתואם בין ממונה לכפוף, עשויה לפגוע בעבודה הסדירה. במקרה דנן כעולה מעדותו של מר מורן ניתנו לתובעת הזדמנויות רבות אך היא לא השכילה לנצלן. אף התובעת לאחר כניסתו של מר מורן לתפקיד סברה שאין תקשורת טובה ותיאום בעבודתה עם מר מורן ולכן ביקשה לעזוב את תפקידה, כעולה מסעיף 31,32 לתצהירו של מר מורן, וכפי שגם עולה מפרוטוקול השימוע נספח ד' לתצהיר התובעת. לסיכום ביניים נאמר כי שלוש סיבות מרכזיות היו אפוא לפיטורי התובעת: חוסר שביעות רצון מתפקודה כמנהלת חשבונות ראשית, אי יכולת להשתלב ברה ארגון שהתבצע באגף הכספים, וחוסר הכימיה בינה לבין הממונה עליה. כל אחת מהסיבות די היה בה כדי להביא להפסקת עבודתה. בודאי בהצטברות שלושת הסיבות יחדיו, קמה סיבה מוצדקת ומספקת לפיטורי התובעת. שימוע התובעת זומנה לשימוע כאמור במכתב מיום 22.3.06 נספח ג' לתצהירה. השימוע נערך ביום 23.3.06 נספח ד' לתצהירה. השימוע נערך בפורום מתאים כאשר בפני התובעת הוצגו הסיבות לכוונה לפטרה כפי שעולה מהמכתב ההזמנה לשימוע שנמסר לה ביד. מפרוט' השימוע עולה כי התובעת מודה בחוסר כימיה בינה לבין מר מורן הממונה עליה. לתובעת ניתנה הזדמנות להתייחס לשלוש הסיבות לפיטוריה. עוד עולה מהפרוטוקול כי התובעת הטיחה דברים קשים בפני מר מורן על כך שהוא מזלזל באנשים ואין לו כימיה עם אף אחד מהם. עוד עולה מהפרוטוקול כי אכן התובעת ידעה היטב מה טיבן של הטענות כנגדה. התובעת הודתה במהלך הדיון כי מבחינה מקצועית היא לא הסתדרה עם מר מורן "וחוץ מזה אין לי קשר אליו" (פרוט' עמ' 13 ש' 22). בנסיבות אלה אין לומר כי לא התקיים שימוע כדין. לא מצאתי בסיס עובדתי לטענתו של ב"כ התובעת לפיה מדובר היה בשימוע פורמלי ולא בבחינה כנה ואמיתית של הטענות. מדובר בטענה בעלמא. לאור זאת יש לדחות את הטענה לפיה התובעת פוטרה ללא שימוע כדין. פיצוי על פיטורים שלא כדין כאמור פיטוריה של התובעת נעשו מסיבות מוצדקות, ואף אם תמצי לומר כי תקנון השירות חל הרי שהם נעשו בהתאם לעילות המפורטות בסעיף 52 לתקנון השירות. לאור זאת אין לומר כי הפיטורים היו שלא כדין. הפיטורים נעשו כאמור לאחר שהיה שימוע כדין. לא מצאנו אפוא פגם בהליך הפיטורים וכך גם לא בתוכנה של ההחלטה על פיטורי התובעת. לפיכך תביעת התובעת לקבלת פיצוי על עצם הפיטורים או פיצוי על עוגמת נפש נדחית. פיצוי פיטורים מוגדלים התובעת טענה כי היא זכאית לפיצוי פיטורים מוגדלים - בשיעור של 200 אחוז וזאת מכוח נוהג הקיים אצל הנתבעת. אנו דוחים טענה זו. לא הוכח כי קיים אצל הנתבעת נוהג לשלם פיצוי פיטורים מוגדלים. אכן התובעת טענה כי שלושה עובדים קיבלו פיצוי פיטורים מוגדלים. יחד עם זאת הוצגו בפני התובעת שמותיהם של עובדים רבים נוספים שפוטרו ללא פיצוי פיטורים מוגדלים כמפורט בפרוט' בעמ' 6-10. התובעת על אף שעסקה בנושא תשלום פיצוי פיטורים לא ידעה כיצד להסביר את זה שעובדים רבים פוטרו מבלי לשלם פיצוי פיטורים מוגדלים. ביחס לאותם שלושה מקרים הרי שלגבי אחד מהם היו נסיבות מיוחדות של מחלה קשה. כשהוצגו הדברים בפני התובעת היא ענתה "מעדיפה שלא לענות" (פרוט' עמ' 8 ש' 8). וכך גם באותו עמוד בשורה 11 ענתה "אין לי תשובה". לאחר שנשאלה האם היא יכולה להצהיר על יותר משני אנשים שקיבלו פיצוי פיטורים מוגדלים ענתה "אני זוכרת עוד ולא רוצה לנקוב בשמות" (פרוט' עמ' 8 ש' 11). בנסיבות אלה אנו קובעים כי לא הוכח נוהג אצל הנתבעת לשלם פיצוי פיטורים מוגדלים ולפיכך ובהעדר מקור נורמטיבי לזכות לפיצוי פיטורים התביעה ברכיב זה נדחית. פדיון ימי מחלה התובעת טענה כי היא זכאית לפדיון ימי מחלה מכוח תקנון השירות שמופנה לתקשי"ר. ב"כ הנתבעת טענה כי מדובר בהרחבת חזית הואיל וטענה זו נטענה לראשונה בסיכומים. מעיון בכתב התביעה עולה כי לא צוין מה מקור הזכות לפדיון ימי מחלה. נכון אומנם שבסעיף 21 לכתב התביעה נרשם כי התקנון אין בו כדי למעט מהוראות התקשי"ר. בכל אופן צריך היה לציין באופן מפורש את מקור הזכות. ברשימת הפלוגתאות נרשם בסעיף 5 כי ככל שיקבע כי התקנון חל האם התובעת תהיה זכאית לפדיון ימי מחלה. בתצהירה של התובעת בסעיף 39 נזכר ענין ימי מחלה בתמצית. בסעיף 22, בלי קשר לענין ימי המחלה נרשם שהתקנון מוסיף על התקשי"ר. לאור האמור לא נוכל לומר כי מדובר בהרחבת חזית. נכון אמנם שהדברים לא מפורשים כדבעי אך יש לבחון אותם לגופם ולא די לסלקם בטענה של הרחבת חזית. כאמור לדעתנו תקנון השירות אינו חל מהטעמים המפורטים לעיל ולפיכך ההפניה שנקבעה בתקשי"ר אף היא אינה חלה כאן. כיון שכך לא חל במקרה דנן התקשי"ר ולא מצאנו מקור נורמטיבי לזכות לפדיון ימי מחלה. לנוכח זאת אין מנוס מדחיית התביעה אף ברכיב זה. סוף דבר כאמור לעיל דחינו את תביעת התובעת על כל רכיביה. מדובר בתביעת סרק וחבל שהוגשה. התביעה נדחית אפוא . התובעת תשלם לנתבעת תוך 30 יום שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. ניתן היום 21.9.09 בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. נציג ציבור מר ממליה נציג ציבור מר קליינר אייל אברהמי, אב"דשופט פיטורים