פסק זה מתקן פסק דין שניתן ביום 25.1.09 ובו טעויות סופר בסעיף 12 לפסק. התובעים בתיק זה הם דיירי הבית המשותף ברחוב ירושלים 37 בנתניה, הרשום בגוש 8260 חלקה 155 בלשכת רישום המקרקעין (להלן: "הבית המשותף"), וכן נציגות הבית המשותף, שחבריה הם התובעים 1 ו- 2, ועותרים הם בתביעתם לצווי מניעה ועשה קבועים נגד הנתבעים, בעלי הזכויות ביחידות בבית המשותף. מטרת הצווים מניעת בניה ושימוש בלתי חוקיים, הכל כמפורט להלן. הבית המשותף הוא בן שבע קומות. בקומת המגורים האחרונה שלוש דירות. מעל דירות אלה נמצא גג הבית המשותף. הנתבע 1 היה בעת הגשת ההליך בעל הזכויות בדירה בקומה שביעית בבית המשותף הידועה כגוש 8260 חלקה 155 תת חלקה 28. לדירה זו מוצמד חלק מהגג (להלן: "דירת הנתבע"). הנתבעים 2,3 היו הבעלים של יחידה הרשומה כגוש 8260 חלקה 155 תת חלקה 31, על גג הבית המשותף, הרשומה כמחסן (להלן: "המחסן"). המחסן בנוי מעל דירת הנתבע 1. יוער כי במהלך ניהול המשפט העבירו נתבעים 2 ו-3, שהם הוריו של נתבע 1, את זכויותיהם במחסן על שם הנתבע 1. ראיה להעברת הזכויות מהנתבעים 2 ו-3 לנתבע 1 הוגשה רק בעת הגשת סיכומיהם ולתובעים טענות לעניין זה. נציגות הבית המשותף מנוהלת, כאמור, על ידי התובעים 1 ו- 2 גם. לכל אחד מהם דירה בקומה השביעית בבית המשותף. בין הצדדים תובעים 1 ו-2 מחד והנתבעים מאידך, יריבות מושבעת וכבר נקטו הם בעבר הליכים שונים זה כלפי זה. עובר להגשת תביעה זו הגישו הנתבעים 2 ו- 3 תביעה כנגד התובע 2 בפני המפקחת על רישום המקרקעין בגין חומה אשר לטענתם בנה התובע על גג הבית המשותף. התביעה התקבלה בפסק דין מיום 21/9/06 וניתן צו הריסה המורה לתובע 2 להרוס החומה ולהשיב המצב ברכוש המשותף לקדמותו. ערעורו של התובע 2 נדחה. יצויין כי בסיכומי התובע 2 נטען כי ענין זה עדיין תלוי ועומד. הנתבעים אף הגישו כנגד התובעים 1,2 בקשה למתן צו מניעה זמני בפני המפקחת על הבתים המשותפים לפיו,על המשיבים (התובעים 1,2) להימנע מלהפריע בכל דרך שהיא לבנייה שמבצעים המבקשים (הנתבעים כאן) על גג הבית. הבקשה התקבלה וביום 20/11/06 ניתנה החלטה לפיה על התובעים 1 ו- 2 או הבאים מטעמם להימנע מהפרעה כלשהי לעבודות הבניה שמבצעים הנתבעים על גג הבית כולל מניעת הפרעה כלשהי ממעבר בחלקי החצר משותפת. אציין כי המפקחת בהחלטתה הוסיפה כי: "המשיבים (התובעים 1 ו- 2, הערה שלי - ד.ב.ק) ממלאים תפקיד של "נציגות" הבית המשותף. תפקיד זה אף מטיל עליהם ובה מוגברת, לדאוג לניהולו של הרכוש המשותף למען כל בעלי הדירות. כפי שהתרשמתי, הם נוהגים בדרך הפוכה ממש". תביעה זו שבפני הוגשה בסמוך לאחר מתן החלטה זו. כמו כן, במהלך ניהול תיק זה הוטרחו בית המשפט, כמו גם המפקחת על המקרקעין, בבקשות רבות שעניינן טענות הדדיות על הפרת צווים שיפוטיים, נקיטה באלימות ועוד. בתביעה זו, מבקשים התובעים למנוע מאת הנתבעים בנייה ו/או השלמת בניה בחריגה מהיתר על גג הבית המשותף, הכל כפי שיפורט עוד להלן. הנתבעים מתגוננים בפני תביעה זו בטענות לגבי העדר נקיון כפיים, מוטיבציות זרות וכן טוענים הם לחוקיות של כל בניה ושימוש שנעשה ויעשה על ידם. עם הגשת התביעה עתרו התובעים בבש"א 387/07 לצו מניעה זמני. בקשתם נדחתה תחילה, אך בהחלטת ערכאת הערעור נהפכה ההחלטה, ברע"א 1330/07 של בית המשפט המחוזי במחוז המרכז, מיום 20/8/07. מאז תלוי ועומד צו מניעה זמני בתיק זה האוסר על הנתבעים לחרוג מהיתר הבניה שקיבלו. בפועל קודמו במהלך תקופת בירור התביעה עבודות הבניה אך טרם החל שימוש במבנה שנבנה. במהלך בירור התביעה והפלוגתות, הסכימו הצדדים כי ההכרעה בתביעה תהיה ללא שמיעת ראיות, לאחר סיור של בית המשפט בבית המשותף ועל פי טיעונים בכתב. בהתאם לכך נערך ביום 3/6/08 סיור בגג הבית המשותף, כמו גם בדירת הנתבעים וביחידות הבנויות על הגג. לאחר הסיור נתקבלו סיכומי הטענות ופסק הדין ניתן בזאת. אין מחלוקת כי ביום 27/2/06 קיבל הנתבע 1 היתר להרחבת דירת הנתבעים על ידי בניה נוספת על שטח הגג המוצמד לדירתו. על פי ההיתר, ניתן לבנות יחידה בת 23 מ"ר על הגג, בתנאי שתחובר בגרם מדרגות פנימי לדירת הנתבע (להלן: "ההרחבה"). הנתבע אמנם בנה את ההרחבה. אין אף מחלוקת כי ההרחבה, הן על פי תוכנית ההגשה למתן היתר והן בפועל, נבנתה בצמוד למחסן, באופן שרק קיר מפריד בין המחסן להרחבה. אין אף מחלוקת, ומכל מקום כך נטען על ידי הנתבעים, הוכח במסמכים שונים ולא נסתר בטיעוני התובעים, כי מאז ומתמיד שימש המחסן בפועל למגורים, ולמעשה הושכר בעבר על ידי הנתבעים לשימוש למגורים של אחרים. בסיור אשר ערך בית המשפט בבית המשותף נתגלו אלה: לא נפתח פתח מדירת הנתבע להרחבה שעל הגג, הן המחסן והן ההרחבה נחזים כמתאימים למגורים, כאשר ניכר שיש כוונה להפכם ליחידה אחת (אין הכנה כפולה של שירותים/ מטבח וכדומה, אלא הכנה רק באחת היחידות,המחסן, כנראה גם לטובת האחרת). בסיור בגג נמצא כי הוקמו בו גדרות התוחמות שטחים של הרכוש המשותף כרחבות לשימוש פרטי של כל אחד מהתובעים - התובע 1 והתובע 2. אף נמצאה הכנה לדלת ליציאה לרחבה זו מתוך מבנה הבנוי מעל דירת התובע 1 ואף השטח שמעל לדירת התובע 2 תחום בגדר גבוהה ובה מותקנת דלת (החומה לגביה ניתן צו הריסה על ידי המפקחת, טרם נהרסה, ראה סעיף 3 רישא לעיל). על רקע כל שפורט, חוששים התובעים כי בכוונת הנתבעים לחבר פיזית בין המחסן להרחבה, על ידי סילוק הקיר החוצץ בין היחידות, להימנע מלפתוח פתח בין ההרחבה לדירת הנתבעים, לאפשר כניסה להרחבה מתוך הגג, להפוך את המחסן לחלק מיחידת מגורים נפרדת ולמעשה ליצור דירה נפרדת על הגג. טוענים הם כי מעשים כאמור מהווים בניה ושימוש שלא על פי התוכניות המאושרות ושלא כדין, וכי יש בהם בכדי לאיים ולפגוע בזכויותיהם הקנייניות, הכוללות, בין היתר, את הגבלת מספר יחידות הדיור בבית המשותף, ועל כן עותרים הם לקבלת הצווים שפורטו בסעיף 30 לכתב התביעה שאלו הם: להורות לנתבעים לבנות את תוספת הבניה בדיוק לפי היתר הבניה. להורות לנתבעים לבנות מדרגות מדירתו של הנתבע 1 היישר אל תוספת הבניה בהתאם להיתר הבניה. להורות לנתבעים לסגור בקיר המפריד את תוספת הבניה מהרכוש המשותף באופן שלא יתאפשר כל מעבר בין הרכוש המשותף בקומה העליונה לבין תוספת הבניה בהתאם להיתר הבניה. להורות לנתבעים להפסיק לעשות כל שימוש במחסן זולת לשם אחסון וזאת לפי היתר הבניה המקורי של הבית המשותף. להצהיר כי ועדת התכנון לא התירה לנתבעים ליצור יחידת מגורים חדשה על הגג ואין אפשרות כזו על פי התב"ע שלפיה ניתן היתר הבניה. להצהיר כי המחסן שעל הגג (יחידה 31) הינו מחסן ויחידה זו מאופיינת משאר היחידות בבית המשותף שלא ניתן לגור בה אלא להשתמש בה לשם ייעודה שהוא אחסון חפצים ולפיכך השימוש שעושים הנתבעים במחסן אינו חוקי. להצהיר כי הנתבע 1 הורשה להגדיל את שטח דירתו שבקומה השביעית על ידי תוספת בניה ולפיכך הוא חייב לחבר חיבור פיזי בין שני חלקי הדירה בדיוק כאמור בתנאי היתר הבניה. הנתבעים, מנגד, טוענים כי הבניה, כמו גם השימושים המיועדים בה חוקיים. טוענים הם כי בנו על פי היתר הבניה ולא חרגו ממנו, כי עבודות שטרם נעשו - חיבור בין ההרחבה לדירת הנתבע, יעשו כשהדבר יתאפשר, וכי מכל מקום לא הוכחה הפרה המזכה את התובעים בסעד בשלב זה. כן טוענים הנתבעים כי נוכח העברת הזכויות במחסן לנתבע 1, אזי אין מניעה חוקית לחבר בין המחסן להרחבה, שכן מדובר בהרס מחיצה פנימית, אשר אינו מחייב בהיתר. כן נטען כי כל נזק לא ייגרם לתובעים באם יעשה שימוש למגורים ביחידה המאוחדת, שכן ממילא המחסן שימש בפועל למגורים בידיעת ובהסכמת התובעים, אשר מנועים מלמנוע שימוש זה בנסיבות העניין, וממילא לא יהיה בשימוש למגורים ביחידה מורחבת על הגג בכדי לשנות את מצב זכויות הקניין של מי מהצדדים לרעה. עוד טוענים הנתבעים כי התביעה בעוולה יסודה, שכן התובעים הם אלו אשר רמסו כל חוק בבניה לא חוקית, השתלטו על הרכוש המשותף ועוד. טוענים הם כי התובעים נוהגים בבריונות, אף בכל הכרוך להגשת ההליכים בתביעה זו, כאשר לא קבלו הסמכה נדרשת מאת כלל הדיירים ונציגות הבית המשותף להגיש התביעה וכאשר פועלים כנציגים תוך ניגוד אינטרסים, באשר מבקשים להפעיל לחץ על הנתבעים לצורך הכשרת השתלטותם שלהם על גג הבית המשותף. לאחר שבחנתי טיעוני הצדדים, ראיתי לנכון, תחילה, להסיר מהדרך טענות של הצדדים שאינן מסייעות לקידום ההכרעה לגופה. - הנתבעים הרחיבו בטיעוניהם אודות המוטיבציות הזרות לעניין מצד התובעים. אפשר כי כך, ואולם, לא ניתן לבסס ההכרעה על טיעון זה. ככל שהוכחה תביעתם הקניינית של התובעים, שוב אין רלבנטיות לטעמים להגשתה. אמנם, הטיעון לגבי "מעשים רעים" מצד התובעים עשוי להיות חשוב לעניין זכאותם לקבל סעדים מהיושר - צו מניעה וצו עשה, אך אין לבחון על פי טיעון זה את צידקת התביעה ועילתה לגופה. - התובעים התנגדו לראיות חדשות שצורפו בשלב הסיכומים, לעניין העברת הזכויות במחסן. הגם שכרגיל יש מקום להתנגדות ממין זה, סברתי שאין להתחשב בה כאן, מקום שממילא ויתרו הצדדים על שמיעת הראיות, ומקום שאף לסיכומי התובעים צורפו לראשונה מסמכים שלא הוגשו קודם לכן (פרוטוקול דיון בפני המפקחת מיום 22/5/06). - הנתבעים טענו להעדר הסמכה של נציגות הבית המשותף לפעול בהליך זה. לא ראיתי מקום לקבל טענה זו שלא נטענה כטענה מקדמית, בשלב זה, כאשר אף לא נשמעו ראיות ולא ניתנה הזדמנות להגשת פרוטוקולים או אסמכתות נדרשות. - הנתבעים טענו כי לא הוכחה הפרה, שכן טרם עשו שימוש מפר בבנוי, טרם אוכלס הבנוי ואת הפתח בדירתם לתוך ההרחבה מבקשים הם לפתוח בעתיד, כשהנסיבות יאפשרו זאת. לא ניתן לקבל טענה זו. הנתבעים אמנם טרם החלו בשימוש, אך לשם קבלת צו מניעה די בהוכחת נזק צפוי או הפרה צפויה, כמובן בדרגת וודאות שתצדיק התערבות שיפוטית. בענייננו, כפי שכבר פורט לעיל, מתוך מראה הבניה ובנסיבות הענין, הוכחה כראוי העילה לגבי ההפרה הצפויה, ואין, לפיכך, להידרש לטענה לפיה לא ניתן ליתן סעד קודם להפרה בפועל. על הנתבעים לבנות על פי היתר. בניה שלא על פי ההיתר הינה בניה שלא כדין, וניתן לבסס על פיה עילה למניעתה מחמת הפגיעה הפוטנציאלית בזכויות הקניין של התובעים, לרבות בגין הפרת חובה חקוקה. לנתבעים הותר לבנות את ההרחבה, אך זאת כחלק מדירתם ובשום אופן לא כחלק מיחידה עצמאית על הגג. מראה היחידות בפועל, כמו גם טיעוני הנתבעים מלמדים על כוונה להצמיד את ההרחבה למחסן. בקשה לבניית ההרחבה כהמשך למחסן לא הוגשה וממילא לא הותרה. בנייה כיחידה נפרדת על הגג, אשר הכניסה אליה מהגג לא התבקשה ולא הותרה. הנתבעים לא פתחו פתח המחבר את ההרחבה לדירתם, זאת למרות שחלף זמן ניכר מאז החלו בבניה, זאת כאשר אף ניכר ממראה הדירה וממראה ההרחבה, לרבות אופן ריצופה, כי אין בכוונתם לעשות כן. בנסיבות אלה, הוכח כנדרש כי הבניה בפועל היא בניה של יחידה נפרדת על הגג מתוך כוונה לצרפה למחסן ועל כן גם בניה שלא על פי ההיתר. ככלל, כל עבודת בניה הנעשית במבנה טעונה היתר כאשר החריג לאותו כלל הוא "שינוי פנימי" הנעשה בדירה. אין לקבל טענתם של הנתבעים לפיה כאשר הזכויות במחסן ובדירת הנתבעים שייכות לאותו אדם, אזי הורדת הקיר הינה שינוי פנימי. טענה דומה לא התקבלה בפסיקת בתי המשפט כאשר ראו בחלוקת דירה לשתי יחידות דיור משום בניה לא חוקית. בניה היוצרת יחידת דיור שאיננה רשומה כזו ברישומים שאושרו (אם על ידי חלוקה ואם על ידי האחדה), אינה יכולה להחשב כבניה חוקית (ראה רע"פ 11191/07 אלפונסו ברדה נ' מדינת ישראל- הועדה המקומית לתכנון ובניה חולון (טרם פורסם). על כן, שוכנעתי כי הריסת הקיר החוצץ בין המחסן להרחבה והצמדתם הפיזית של המחסן וההרחבה, הם מעשים בניגוד לחוק ובניגוד להיתר הבניה שניתן לנתבע 1. לפיכך, הוכחה הפרה, הוכחה פגיעה בזכות, הוכחה עוולה ועל כן הוכחה התביעה. התובעים עותרים למתן צווי מניעה וצווי עשה. הסעדים הנתבעים נדרשים לטענתם, לשם שמירת המצב הקיים ומניעת קיום העוולה. צו מניעה צו עשה הם צווים המשוייכים באופן היסטורי, לדיני היושר. סעדים שביושר הם סעדים שבשיקול דעת. שיקול הדעת השיפוטי במתן הצווים יתחשב בכל האיזונים הרלוונטיים לעשיית הצדק ולמניעת כל עוול בהענקת הסעד. בין השיקולים שיש להתחשב בהם מקום נכבד לשאלת נקיון הכפיים של העותר. הוכח כי התובעים 1 ו- 2 אינם יכולים לרחוץ בנקיון כפיהם - כל אחד מהם סיפח לו בזמנו חלק מהרכוש המשותף על הגג, בנה גדרות וקירות ופעולות שחלקן נפסל על ידי המפקחת על המקרקעין. למעשה, חריגות אלה של התובעים אינן נופלות ואף עולות על אלו של הנתבעים, כאשר הנתבעים לפחות קבלו היתר לבניה בפועל ולפחות עשו שימוש בגג הצמוד לדירתם, תוך שהפגיעה הצפוי ממעשיהם היא פגיעה פוטנציאלית בריבוי משתמשים בבית המשותף, ואילו התובעים בנו לכאורה ברכוש שאינו שלהם, ללא היתרים (ומכל מקום היתרים כאמור לא הוצגו), ופגעו פגיעה מיידית וישירה בקניין יתר הדיירים. מכח אף מוכח, כי לא ההקפדה על החוק והיושר עומדת בבסיס ההליכים, שלא יכולה להיות מחלוקת כי הונעו על ידי התובעים 1 ו-2, אלא התחשבנות כלשהי ויריבות הקשורה לשימוש בגג הבית המשותף. אמנם התביעה הוגשה על ידי כל הדיירים, אך נוהלה באופן ברור על ידי התובעים 1 ו-2, שהם גם נציגי הדיירים האחרים בהיותם חברי הנציגות, התובעת 21. על כן, משבחרו יתר התובעים להיות מיוצגים על ידי אלה, ממילא דבקו גם בהם הפגמים שבנציגהם. שיקול נוסף שיש להתחשב בו, בכלל כל אלה, נוגע לכך שחלק מהסעדים המבוקשים בכל הקשור למניעת שימוש למגורים במחסן, אף נגוע בטענות של שיהוי. הוכח, כאמור בראיות שהוגשו, כי במחסן נעשה לאורך שנים שימוש למגורים בידיעת התובעים או חלקם. להעדר ניקיון הכפיים ולשיהוי נודעת כרגיל השפעה רבה על מתן הצווים, ואולם, ענייננו בסעד המגן על זכויות קניין של דיירי הבית המשותף, ושיקול הדעת המסור לבית המשפט בסירוב למתן סעד כאמור מוגבל, וראה לענין זה ע.א. 749/76 נחום וצביה יוסף נ. יצחק בכר, בפד"י לב' (3) 617). יש לפיכך לבחון בזהירות בענייננו אם נוטה הכף לכיוון הגנת זכויות הקניין של התובעים או שמא להגנה על מניעת ניצול הליכים לרעה והשאיפה להכביד על מתדיינים שאינם תמי לב. יש אף לבחון בהקשר זה את תפקידו של בית המשפט, אשר נוכח בהפרות חוזרות של היתרים, כאשר הימנעות ממתן צו, אפילו מוצדקת מבחינת יחסי הצדדים, עשויה להנציח עבירות בניה. לאחר שראיתי כל אלה, סברתי כי ראוי בענייננו לאזן את כלל השיקולים במתן צווים מסוייגים, הכל כמפורט להלן: לא יינתנו סעדים המונעים המשך שימוש במחסן למגורים, נוכח היות השימוש ארוך ימים וכפי שהוכח אף מוכר ככזה על ידי התובעת 21 שגובה בגינו דמי ועד. ינתנו סעדים שימנעו בניה ושימוש שלא על פי היתר בניה. צו המניעה הזמני אשר ניתן ביום 20/5/2007 ייהפוך לצו קבוע, כאשר נאסר על הנתבעים להרוס את הקיר תוך שהריסתו תתאפשר רק באישור רשויות התכנון והבניה. אף ניתנים הצווים שפורטו בסעיף 7 לעיל כדלהלן - הצווים אשר סומנו א' , ב', ה' ו- ז'. כן הנני מורה כי אין להשתמש בהרחבה הבנויה, אלא אם יפתח פתח וייבנו מדרגות כאמור בצו שסומן ב' כאמור. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. בניהצווים