א. כללי 1. עניינו של פסק הדין, היא תובענה כספית שהגישו התובעים כנגד הנתבעת בגין ליקויי בניה נטענים בדירת בת 5 חדרים (כולל ממ"ד), הממוספרת כדירה 18 בקומה התשיעית, בפרויקט "פסגות המרינה" ברח' הציונות 9 באשדוד (להלן גם: "הדירה"). 2. הנתבעת הינה חברה קבלנית, העוסקת בבניה ובמכירה של דירות והדירה נבנתה, לטענתה, באמצעות קבלני משנה מטעמה. 3. ביום 2/11/97 התקשרו התובעים עם הנתבעת בחוזה מכר (להלן גם: "החוזה"), ביחס לדירת מגורים הידועה כדירה 16 קומה שמינית וביום 24/2/98 נענתה הנתבעת לבקשת התובעים להחליף את הדירה שרכשו לדירה נשוא כתב התביעה ובעקבות כך נחתמה תוספת לחוזה. טיעוני הצדדים 4. לטענת התובעים, גילו הם, לאחר קבלת החזקה בדירה ביום 18/7/00, כי קיימים בה ליקויים רבים ואי התאמות. 5. לטענת התובעים, הם פנו אל הנתבעת, פעם אחר פעם, החל ממועד קבלת החזקה בדירה; נציגי הנתבעת הגיעו לבדיקת הטענות, אך בפועל - כך טוענים התובעים - לא תוקנו הליקויים, למעט ניקוי מילוי הרובה מעל אריחי הקרמיקה בדירה, ביקור נציג מחב' "אלוני" וכן ביקור נציגים מחב' "קליל" אשר תקנו את עבודות האלומיניום בדירה. 5.1 בשל ההתעלמות הבוטה של הנתבעת ובלית ברירה, הם נאלצו - כך טוענים התובעים - לפנות לחב' "טרמינל" לשם קבלת חוות דעת מקצועית ממהנדס מומחה. 5.2 חוות הדעת נשלחה אל הנתבעת. 6. עוד טוענים התובעים, כי בהתאם לחוזה התחייבה הנתבעת להעביר לרשותם את החזקה בדירה כשהיא פנויה מכל אדם עד ליום 15/5/00 אולם, לאחר קבלת החזקה בדירה הסתבר להם, כי מתוך 65 דירות המצויות בבניין, רק 21 מאוכלסות וכי הבניה במרבית הדירות לא הסתיימה. 6.1 פועל יוצא מכך, כך - טוענים התובעים - הם חיו בתוך אתר בניה במשך שמונה חודשים לאחר קבלת החזקה בדירה. 6.2 עוד טוענים התובעים, כי הנתבעת עשתה שימוש במנוף אשר מחובר לבנין, במעליות, חדר המדרגות וכיוצ"ב. 7. התובעים טוענים להפרת החוזה: 7.1 בניית הדירה בניגוד להתחייבות מפורשת ומכללא של הנתבעת. 7.2 בניית הדירה, שלא בהתאם לחוזה, בניגוד לדרישת התקנים הרלוונטיים ו/או בניגוד למפרט הטכני. 8. לטענת התובעים, קיימות גם עילות נזיקיות: 8.1 רשלנות - הנתבעת התרשלה בבניית הדירה, בכך שבנתה אותה באופן בלתי מיומן ו/או לקוי ו/או העסיקה עובדים או פועלים או קבלני משנה ברמה מקצועית ירודה ולא נקטה בכל האמצעים לביצוע נאות ותקין של בניית הדירה. 9. לטענת התובעים, כתוצאה מן הליקויים בדירה, נגרמו להם נזקים: עוגמת נפש בגין אי נוחות; טרחה ואובדן ימי עבודה מרובים; ירידת ערך הדירה בעקבות ליקויים שאינם ברי תיקון וכן הליקויים גופם. 9.1 סך הנזקים שנגרמו לתובעים הוערך על ידם, בכתב תביעתם, בסך של 88,278 ₪. 10. עוד הוסיפו התובעים לטעון, כי הם מסרבים שהנתבעת תתקן הליקויים בדירתם הנובעים מבניה לקויה ועבודה בחומרים או שיטות שאינן עומדות בתקנים, וזאת לאור העובדה כי עד יום הגשת התביעה לא פנתה הנתבעת לתקן את הליקויים ועל כן אין היא זכאית לבצע כיום את התיקונים הנדרשים. 10.1 על כן דרשו התובעים פיצוי כספי, על מנת שיוכלו להיעזר בשירותיו של קבלן מיומן ומקצועי לתיקון הליקויים. 11. מנגד, הכחישה הנתבעת את טענות התובעים. לטענתה, התובענה משקפת מקרה קלאסי של תביעת ליקויי בניה מנופחת ומופרזת וזאת בעוד שהנתבעת, בזמן אמת, הודיעה לתובעים, כי תמיד היא מוכנה לבדוק כל טענה ולתקן כל הטעון תיקון. 12. אף הנתבעת צירפה חוו"ד מומחה מטעמה, אינג' עמית זיו, אשר נדרש לבחינת הליקויים בדירה. להערכת המומחה מטעם הנתבעת, אומדנם של הליקויים הוא 4,150 ₪ לא כולל מע"מ. 13. לאור הפער בין שתי חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, מונה, כמומחה מטעם בית המשפט, מהנדס ושמאי מקרקעין, אינג' דניאל יאסו (להלן:"המומחה" או "מומחה ביהמ"ש") אשר תפקידו לחוות את דעתו ביחס לליקויים הנטענים בכתב התביעה ולפרט, בין היתר, את הליקויים שמצא, תוך אבחנה בין ליקויים מקוריים - אשר לדעתו מקורם בבניה לקויה או בשימוש בחומרים לקויים - לבין ליקויים שהם תוצאה של בלאי או שימוש שעשו התובעים בדירה במשך השנים, מאז קבלת החזקה בה. 14. בהתאם לחוות דעתו של המומחה, מיום 21/10/03, נמצאו ליקויים בסך כולל של 25,268 ₪. על פי חוות הדעת, משך התיקונים הינו 10 ימים ולצורך ביצוע התיקונים אין צורך בדיור חלופי. עוד נקבע, כי המחיר הינו מחיר קבלן צד שלישי ובמידה והעבודה תבוצע על ידי הנתבעת, יש להפחית מעלות התיקונים 20%. 15. ביום 2/2/04 ניתן תוקף של החלטה להסדר דיוני שהציגו הצדדים, לפיו, על אף קביעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, כי יש לפרק ולהחליף את אריחי הקרמיקה המרצפים את הסלון, חדר ההורים, פרוזדור, כניסה לחדרי שינה, חדר אמבטיה, פינת אוכל ומטבח בדירה, הסכימו הצדדים, כי בשטח זה יודבק ריצוף מסוג שיש פורצלן מסוג ודגם שהוסכם על ידי התובעים. עוד נקבע בהסדר זה, כי מועד התחלת הביצוע, יהיה תוך 10 ימים מיום מתן תוקף של ביהמ"ש להסכמת הצדדים ובסיום התיקונים יערוך המומחה חוות דעת משלימה, בין היתר, גם ביחס לאופן ולביצוע ההדבקה. בהסדר, התובעים מוותרים, לאחר ביצוע התיקון לעיל, וביצוע יתר התיקונים על פי חוות דעת המומחה, על כל טענה ביחס לליקויי בנייה וירידת ערך. 15.1 באשר ליתר מרכיבי התביעה (דיור חלופי, עוגמת נפש וכיו"ב) נקבע, כי התביעה תמשיך להתנהל. 16. ביום 12/2/04 הגישו התובעים בקשה לביטול ההחלטה מיום 2/2/04 לפיה ניתן תוקף של החלטה להסדר הדיוני, אולם בדיון מיום 9/11/04 קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט למיתווה לסיום התובענה (להלן גם: "המיתווה המתוקן"), במסגרתו הנתבעת תתקן את הליקויים שנמצאו בדירת התובעים בהתאם לחוו"ד המומחה וכן תרצף את כל דירת התובעים, התובעים ישלמו לנתבעת סך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. עוד סוכם, כי העבודות יחלו בתאריך 21/11/04 בשעה 08:00 ותארכנה לכל היותר שבועיים ובסופו של הליך יגיש המומחה חוות דעת משלימה ובה יפרט את התיקונים שבוצעו ולשביעות רצונו וכן את עלות התיקונים שלא בוצעו או שלא בוצעו כראוי. 16.1 ברקע הדברים עמדה, בין היתר, הצהרתה של ב"כ התובעים, כי טעתה בהגדרת הדירה ולא הייתה ערה לכך שניתנה הסכמה לריצוף לא מלא של הדירה. 16.2 סוכם, כי ההסכמה מיום 9/11/04 תהווה חלק בלתי נפרד מן ההסדר הדיוני עליו הודיעו הצדדים ואשר קיבל תוקף של החלטה ביום 2/2/04. 17. ביום 4/1/05, לאחר ביצוע עבודות התיקונים ע"י הנתבעת, התקבלה חוות הדעת המשלימה מטעם המומחה, לפיה נותרו בדירה ליקויים בסך של 2,583 ₪ כולל מע"מ. 18. ביום 27/1/05 העבירו התובעים שאלות הבהרה למומחה בנוגע לחוות הדעת המשלימה, ובעקבות המענה לשאלות אלה הוסיף המומחה תוספת לעלות תיקון הליקויים שנותרו בסך של 310 ₪. 19. לטענת התובעים, התייחסותו והערכתו של המומחה לעלותם של התיקונים אינה עולה בקנה אחד עם העלות הריאלית שלהם בשוק על ידי בעלי מקצוע. עוד טוענים הם, כי אף בעל מקצוע אינו מוכן לתקן את הליקויים המצוינים בחוות דעת המשלימה של המומחה - במחירי "העלות" בהם נקב המומחה. 19.1 לנוכח עמדת התובעים, נקבע התיק לישיבת הוכחות במסגרתו העידו התובעים בעצמם; מנהל הנתבעת; מנהל העבודה בפרוייקטים אצל הנתבעת מר יוסי סרוסי; סמנכ"ל הנתבעת, מר אורי טל וכן נחקר המומחה מטעם בית המשפט. 19.2 עוד נחקרו בעלי המקצוע שהגישו הצעות מחיר לעבודה - לתובעים. 20. לטענת התובעים, הנתבעת לא עמדה בהסדר הדיוני ולא תיקנה את כל הליקויים ואף הגדילה לעשות, כאשר על דעתה, הפסיקה את העבודות ולא סיימה אותן. 20.1 קרי, לטענת התובעים, עקב הפרת ההסדר, במודע, על ידי הנתבעת, על בית המשפט לראותו כבטל ולאמץ במלואה את חוות דעתו הראשונית של מומחה בית המשפט כאילו לא בוצעו התיקונים כלל. 21. עוד טוענים התובעים, כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין עגמת נפש ומדגישים, כי גם הנתבעת הסכימה בתצהיריה - הן של מפקח העבודה והן של סמנכ"ל הנתבעת - כי השיפוצים, כפי שנעשו בדירה, חייבו את פינויים של התובעים מדירתם. העובדה, כי לא פונו וחיו באתר בניה בביתם משך שלושה שבועות עם ארבעת ילדיהם, כאשר אחד מהם הינו תינוק - לטענתם בלתי נתפסת. 21.1 מעבר לכך מציינים התובעים, כי הסחבת בהתנהלות הנתבעת ותביעות מכל עבר באותו ענין, מצדיקות פסיקת עוגמת נפש בגובה של 60,000 ₪. 22. אשר על כן, עותרים התובעים לחייב את הנתבעת בתשלומים כדלהלן: 22.1 סך של 38,000 ₪ - עלויות תיקון הליקויים שנותרו בדירה וכן ירידת ערך; 22.2 סך של 65,000 ₪ - הוצאות בעבור ניהול המשפט. 22.3 סך של 60,000 ₪ - בעבור עגמת נפש ואי נוחות. 22.4 סך של 15,044 ₪ הוצאות משפט, חוות דעת הנדסית, עדויות שיפוצניקים ועדות מומחה. 23. כמו כן, עותרים התובעים לחייב את הנתבעת בהחזר הוצאות אגרת המשפט וכן בשכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כדין. 24. מנגד טוענת הנתבעת, כי התביעה הינה מנופחת ומופרזת, בהיקף של עשרות אלפי שקלים. "ההר הוליד עכבר", שכן מתביעה של עשרות אלפי שקלים, נותרו, לאחר ביצוע התיקונים, ליקויים ספורים, בערכים זניחים של כ - 2,500 ₪. 24.1 לטענת הנתבעת, התובעים סירבו להתיר לנתבעת לבדוק ולתקן כל הטעון תיקון. התנהלותם של התובעים, סיכלה ומנעה את תיקון הליקויים ורק לאחר התערבות בית המשפט, נאותו התובעים לאפשר לנתבעת, לאחר שנים, לתקן את הליקויים. 24.1.1 לטענתה, התנהגות כזו נגועה בחוסר תום לב קיצוני והלנותיהם של התובעים בסיכומיהם הינן "דמעות תנין". 24.1.2 לטענת הנתבעת, חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אישרה את אשר היה ידוע לנתבעת, כי הדו"ח ההנדסי מטעם התובעים מופרז ומגמתי. 25. לטענת הנתבעת, בניגוד לגרסת התובעים, לא פינו התובעים את דירתם מריהוט וחפצים והדבר נעשה על ידם מידי יום באופן הדרגתי וחלקי באזור בו מתבצעים התיקונים, דבר אשר גרם לעיכוב בקצב התקדמות העבודות. 26. לטענת הנתבעת, עבודות תיקון הליקויים בוצעו במקצועיות ובמיומנות, זאת כפי שעולה מחווה"ד המשלימה של המומחה מטעם בית המשפט אשר מדברת בעד עצמה. 27. בתשובה לטענתם של התובעים, אשר חולקים על התמחור האובייקטיבי של המומחה מטעם בית המשפט ומבקשים לסמוך את ידם על הצעות מחיר מופרכות ומופרזות לטעמה, שקיבלו משיפוצניקים פלוניים - משיבה הנתבעת, כי בהתנהגות זו יצא המרצע מן השק וברור כי כל מטרתם של התובעים היא לזכות, שלא כדין, בשיפוץ כללי של דירתם בה הם מתגוררים כ - 5.5 שנים וזאת על חשבון הנתבעת. ב. דיון חוות דעת המומחים 1. בהתאם לפסיקה, ההלכה היא, שבית המשפט יאמץ בד"כ חוות דעת מומחה מטעמו בתחום ליקויי הבניה, אלא אם כן קיימת סיבה ממשית לסטייה ממנה (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, תקדין עליון 90(2) 532; ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' אברהם אליהו מזרחי, פד"י מ"ז (5) 170. 1.1 וראו דברי כבוד השופט אלוני בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, בסעיף 4 לפסק הדין : "אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן. לא מצאתי בטיעוני המערערת נימוקים כאלה." כן ראו בע"א 99 / 1772 זכריה זלוצין ו-76 אחרים נ' דיור לעולה בע"מ [פדאור (לא פורסם) 01 (1) 521, 7 ]. 2. לאחר שעיינתי בחוות הדעת שהגיש המומחה ושמעתי את עדותו בבית המשפט, הגעתי למסקנה, כי ראוי לאמץ את חוות דעתו ואין כל סיבה לסטות ממנה: 2.1 המומחה נשמע אמין, ברור ומקצועי; 2.2 חוות דעתו סבירה והגיונית ולא נסתרה במהלך חקירתו הנגדית באופן עקרוני, למרות נסיונות ב"כ התובעים לקעקעה. 2.3 חוות דעת המומחים מטעם הצדדים היו קיצוניות - כל אחת לכיוון מזמיניה וניכר בהן, כי נערכו כדי לרצות את מזמיניהן. 3. כאמור, לאחר ביקורו הראשון של המומחה בדירה, בטרם ביצוע התיקונים ע"י הנתבעת, מצא המומחה ליקויים שעלות תיקונם 24,768 ₪ וכן פסק פיצוי בסך 500 ₪ בגין בניית ממ"ד במידה קטנה ב- 0.17 מ"ר משטח המינימום הנדרש בתקנות - ובסה"כ 25,268 ₪. 3.1 לאחר ביצוע התיקונים בהמשך למיתווה המתוקן, נמצאו ליקויים שעלות תיקונם 2,083 ₪ ובתוספת אותו פיצוי עומד סה"כ עלות התיקונים והפיצוי על 2,583 ₪ - עלות תיקונים ופיצוי, בתוספת סך של 310 ₪ כמפורט לעיל. 4. בנסיבות אלה, לנוכח האמור בחוות דעתו המשלימה של המומחה, אין לקבל את דרישת התובעים להורות על פיצוי כאילו לא תוקן דבר, שכן הצדדים הסכימו על מיתווה שונה מזה שדובר עליו מלכתחילה. 5. גם לא קיבלתי את טענת התובעים, כאילו מחירי העבודה שצויינו ע"י המומחה בחוות דעתו אינם ריאליים ואינם רציניים ויש לאמץ את הצעות המחיר שנתנו השיפוצניקים שהתייצבו לעדות. 6. לטעמי, לא ניתן לסמוך על הצעות המחיר שהציגו עדי התביעה: 6.1 מר דוד איבגי לא ביסס את מחיריו על מחירונים כלשהם. 6.2 יתרה מכך, התברר כי גם לא בדק במחירונים הרלבנטיים מה מחירה של כל עבודה - אלא התקשר, לדבריו, למשל, עם חבר שעובד ב"חוסם" כדי ללמוד על מחירי דלת פלדלת. 6.3 העד גם לא טרח להביא עמו חשבוניות של עבודות דומות. 6.4 "אני לא צריך להראות - טען מר איבגי בעמ' 46 לפרוט', ש' 26 - אני נתתי לך הצעה ואם הוא ירצה, יקבל". 7. מר ברוך זוהר, שאיננו מהנדס וגם לא שמאי במקצועו (עמ' 49, ש' 25 - 26) וגם איננו כלל קבלן רשום, הכריז כי מדובר בעבודה בלתי מקצועית "אין הרבה מה לתקן ואין מה לפרק, אלא לפרק הכל ולעשות ריצוף מחדש... אפילו יעלה קצת יותר יקר" (עמ' 48, ש' 20 - 21). 7.1 כאשר הוטח כלפיו, כי מחיריו הם מחירים של יקרן, השיב: "אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה. מתאים לך לקחת אותי, תיקח" (עמ' 48, ש' 42 - 43). 8. כאשר נתבקש מר זוהר להתייחס להחלפת 15 אריחים, נזעק: "מה זה בכלל 15 אריחים? אני לא עושה עבודות כאלו. אני לא מתעסק עם זה בכלל" (עמ' 49, ש' 13). 8.1 העד סירב בתוקף להעריך את עלות תיקון 15 המרצפות (עמ' 49, ש' 34 - 42). פיצוי בדבר הליקויים שטרם תוקנו בחוות הדעת המשלימה - ועל כך אין מחלוקת - נותרו עוד ליקויים בדירת התובעים. להלן התייחסותי אליהם: החלפת הריצוף הקרמי בדירה: 1. בהתאם לסעיף 3.3.1 על כל תתי סעיפיו בחוות דעת המומחה מיום 21/10/03, נמצאו מרצפות רבות עם הפרשי גובה בין אריחים סמוכים של מעל 0.5 מ"ר. כמו כן נמצאו במקומות רבים גם הפרשי גובה של מעל 1 מ"מ. עוד נמצא ליקוי בתשתית מתחת לריצוף, בכך שלא בוצע חול מיוצב במלט מתחת לריצוף, דבר הגורם בין היתר להפרשי גובה בין אריחים סמוכים. דעתו של המומחה היתה, כי יש לפרק את הריצוף ולבצע ריצוף קרמי חדש עם תשתית מתאימה והוא העריך את העלות של התיקון בסך של 14,600 ₪. 1.1 כאמור, בהתאם להסכמת הצדדים מיום 9/11/04, הנתבעת תיקנה את הליקויים שנמצאו בדירת התובעים בהתאם לחוו"ד של המומחה וכן ריצפה את כל דירת התובעים. 2. עפ"י חוות הדעת המשלימה מיום 4/1/05 נמצאו הליקויים הבאים: 2.1 נמצאו כ - 13 אריחים עם בליטה יחסית לעומת מרצפת סמוכה (הפרשי גובה), אותם יש לפרק ולבצע מחדש. המומחה העמיד את עלות תיקון הליקוי בסך של 400 ₪. 2.2 סביב שתי האסלות נמצאו חיתוכי קרמיקה גסים ולא מדויקים - עלות תיקון הליקוי הינה בסך של 200 ₪. 2.3 במרפסת השירות לא בוצע תיקון - והמומחה הורה לפרק את הריצוף הקיים ולבצע ריצוף מונמך ביחס לריצוף הדירה. סה"כ 4 מ"ר כולל ביצוע משולשים וחיתוכים בסף כניסה למטבח. עלות התיקון הינה בסך של 800 ₪. המומחה מוסיף כי, במפתן דלת יציאה למרפסת השירות - לפני הדבקת הריצוף הקרמי בדירה, מפלס הריצוף היה במפלס ריצוף הדירה - נוצר מעבר מדורג כדרישת התובעים בחוות דעת מטעמם. 3. לטענת התובעים, המומחה לא התייחס בחוות דעתו לעובדה, כי תשתית הריצוף הלקויה לא תוקנה וכי בפועל הודבק הריצוף החדש על הריצוף הישן. 3.1 בנוסף, חולקים התובעים על חוות הדעת המשלימה של המומחה, לפיה יש להחליף רק 15 אריחים. לטענתם, פעולת עקירת והחלפת התשתית באותן נקודות הינה עבודת נמלים , דבר שאף לא אחד מהשיפוצניקים היה נכון לעשות, תוך שהסבירו שהדבר בלתי אפשרי . התובעים הפנו לפסיקה לפיה, במקום שיש מספר אריחים פגומים. יש, על מנת לבטל את הליקוי, להחליף את כל האריחים בדירה. 3.2 המומחה בחקירתו השיב כי "ביצוע התיקון שבוצע על ידי הדבקה לא שינה את התשתית שהיא לקויה, אבל זה בוצע בהסכמה ... כך שיכול להיות שהיו שקיעות". (עמ' 38 ש' 30- 32 לפרו'). 3.3 לגבי אופן ביצוע התיקון שנדרש השיב המומחה "... ביצוע של מרצפות בהדבקה, שהן גדולות מן המרצפות המקוריות שהיו מתחת, מאפשר עמידות יותר טובה והקטנת הפרשי הגובה העתידיים, אם היו... לגבי אופן התיקון - שוברים את המרצפת ואת המרצפות שמתחת ומבצעים מרצפת חדשה, כמו שצריך, מבלי שתהיה מתחת מרצפת נוספת, ללא הדבקה." כאשר נשאל המומחה לאפשרות ששבירת מרצפת אחת, תגרום לשבירת המרצפות הסמוכות לה, השיב "(האפשרות) היא לא סבירה. לרוב זה לא קורה. אם מבצעים עבודה ברשלנות ובצורה בלתי מקצועית זה עלול לקרות". (עמ' 39 ש' 18-1 לפרוט'). 4. בנסיבות העניין, לאור כלל דבריו של המומחה, הן בחוות דעתו והן בחקירתו, הגעתי למסקנה, כי יש לקבל את דבריו של המומחה בחקירתו, לפיהם אין צורך בהחלפת כל הריצוף בדירה וכי ביצוע החלפת 15 האריחים בלבד הינה אפשרות מעשית. 4.1 כמו כן, מקובלת עלי עמדת המומחה, לפיה, במרפסת השירות יש לבצע ריצוף מונמך ביחס לריצוף הדירה. ביצוע הנמכת תא המקלחון 1. המומחה בסעיף 3.3.1.3 בחוות דעתו, קבע, כי בחדר מקלחת הורים - ריצוף תא המקלחון בוצע ללא הנמכה וללא פס הפרדה (אלומיניום). כמו כן מידות התיחום של תא המקלחון נמדדו על ידו ונמצאו 72/76 ס"מ המהווים שטח של 0.547 מ"ר במקום מינימום 0.65 מ"ר כנדרש בהוראות למתקני תברואה. על פי חוות הדעת נדרש לפרק את הריצוף בתא המקלחת ולבצע ריצוף קרמי חדש כנדרש. 2. בחוות הדעת המשלימה, בסעיף 3.3.1.3, קבע המומחה כי "חדר מקלחת הורים - ריצוף תא המקלחות - תוקן." 3. לטענת התובעים, המומחה בחוות דעתו המשלימה לא בדק את ההנמכה בפועל ולפיכך יש להתעלם מחוות הדעת ולא לקבלה. 4. לעניין בדיקת המומחה את ההנמכה בפועל, השיב המומחה, כי לא מדד בפועל את ההנמכה אך נעשה שיפוע אותו מדד עם שפיכת מים. כמו כן, השיב המומחה לשאלת ב"כ התובעים: "אני חוזר ואומר ש - 81 ס"מ אלו המידות לאחר ההנמכה" (עמ' 54 ש' 8 לפרו'). אולם בהמשך החקירה השיב לשאלה כיצד מדד את עומק המקלחון וענה: "אמרתי שלא מדדתי את ההנמכה". 5. אלא, שהמומחה גם הבהיר, כי "אין תקן ואין נהלים לגבי מידת ההנמכה של ריצוף, אלא רק לגבי אגנית וכאן לא ביצעו אגנית" (עמ' 55 לפרוט', ש' 22-23). 6. הבהרתו זו של המומחה, מקובלת עלי ולא קיבלתי עתירת התובעים להתעלם מן האמור, בעניין זה, בחוות דעת המומחה ולא לקבלה. דלת הממ"ד 1. אין ספק, כי כוונת המיתווה המתוקן, שבין היתר, במסגרתו: רוצפה הדירה בהדבקה, הייתה לתקן את כל הליקויים שנותרו בדירה וכמשתמע ממנו היה על הנתבעת לתקן ולסדר את כל הכרוך והנוגע לאותה הדבקה, דהיינו ניסור דלתות וחלונות והתאמתם לגובה הריצוף החדש. 2. מנקודת ראות זו, לא ראיתי כל הבדל בין דלתות שנוסרו בבית לצורך התאמתן לגובה הריצוף החדש - לבין דלת הממ"ד, שכתוצאה מאותו ריצוף בהדבקה לא יכולה עוד להיסגר. 3. גם אם סברה הנתבעת, כי אין עליה להחליף את דלת הממ"ד, מן הראוי היה שתעמיד את התובעים על הבעייתיות שתיגרם בהקשר לדלת הממ"ד שאיננה ניתנה לניסור - כתוצאה מפתרון ההדבקה. 3.1 מן הסתם, היו התובעים מביאים עובדה זו במסגרת שיקוליהם אם להסכים למיתווה המתוקן. 4. הנני מחייב, איפוא, את הנתבעת, לשלם לתובעים פיצוי בסך 2,500 ₪ לצורך החלפת דלת הממ"ד. ריצוף מונמך של מרפסת השירות 1. גם הנתבעת מסכימה, כי לא ניתן לרצף את מרפסת השירות באמצעות הדבקה וגם המומחה הבהיר, כי במקום זה "אי אפשר לעשות הדבקה כרגע, כי אז הדלת לא תיפתח אלא תיתקע בריצוף הקרמי" (עמ' 59, ש' 27). 2. הנתבעת גם ציינה, באמצעות נציגיה, כי בכל שלב הייתה מוכנה לבצע עבודה זו, אך לטענתה, התובעים טרפדו אפשרות זו. 3. התובעים מכחישים טענה זו, ובאת כוחם שואלת בסיכומיה איזה אינטרס היה למרשיה להישאר עם מפגע זה, שהוא גם מפגע בטיחותי. 4. מכל מקום, עבודת ריצוף זו נכללה במסגרת חוות הדעת המשלימה שהגיש המומחה ותומחרה בסך של 800 ₪. הוצאות בעבור ניהול משפט / הוצאות משפט 1. לטענת התובעים, לאורך כל ניהולה של התביעה הוגשו ע"י הנתבעת בקשות סרק, בקשה להפקדת ערובה, בקשה למחיקת תצהירי עדות ראשית, בקשות אשר הצריכו עבודה משפטית רבה, הרבה יותר מניהול תיק ליקויי בניה וכן סירובה העיקש של הנתבעת לפצות התובעים, הביאו וגררו לניהול תביעה בהוצאות כספיות אדירות, תוך ניצול ציני של הנתבעת, שהינה חברה מבוססת, את כיסם הדל של התובעים. 1.1 לטענת התובעים, על בית המשפט להטיל את הנתבעות הוצאות משפט לדוגמא בסך של 65,000 ₪. 2. מנגד טוענת הנתבעת, כי שנים של התדיינות, בזבוז זמן שיפוטי, הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור של עשרות אלפי שקלים נגרמו כתוצאה מהתנהלותם של התובעים, והאופן בו ניהלו את התביעה, אשר תחת לנהלה באופן ענייני, הגון ומהיר, הפכו את בית המשפט לזירה של "התכתשויות" והטחת האשמות שווא באופן אישי כנגד נציגי הנתבעת, בשילוב שלל בקשות סרק והתנגדויות ללא טעם, שרק האריכו וסרבלו דיון בתביעה פשוטה. 2.1 עוד טוענת הנתבעת, כי ברור לכל כי תביעת התובעים הינה קנטרנית וטורדנית - דפוס התנהגות אשר אפיין את הנהלות התובעים לאורך כל התביעה. בנסיבות אלה - טוענת הנתבעת - יש לחייב את התובעים גם בהוצאות לדוגמה. 2.2 מאחר וחוות הדעת ההנדסית מטעם התובעים התגלתה כבלתי נכונה, אין, לטעמה, כל הצדקה להשית את עלותה על הנתבעת. 3. סבורני, כי האמת נמצאת בין עמדות הצדדים. 4. אמנם, בדיעבד התברר, כי סכום התביעה מלכתחילה היה מוגזם, אולם סכום הליקויים בחוות הדעת שצורפה אליה (33,565 ₪ כולל מע"מ) היה קרוב יחסית לעלות הליקויים שנמצאו בפועל ע"י המומחה בחוות דעתו הראשונית (25,268 ₪). 4.1 מכל מקום, הייתה הרבה קרובה אליה מחוות דעת המומחה מטעם הנתבעת (4,150 ₪ בלבד). 5. על כן, אין ספק, כי לא נותרה לתובעים ברירה, אלא לפנות למומחה הנדסי ושמאי מטעמם ולהיזקק לחוות דעת מטעמו ועל הנתבעת להחזיר להם עלותה. 6. יחד עם זאת, לאחר ששמעתי את עדויות העדים, נחה דעתי, כי לא רק הנתבעת אשמה בהתארכות שלב התיקונים - ולתובעים היה חלק לא מבוטל בהחרפת מערכת היחסים עם נציגי הנתבעת ועיכוב העבודות. 7. על כן, לא מצאתי כי ראוי להשית על הנתבעת הוצאות משפט לדוגמא. 8. גם לא מצאתי הצדקה לחייבה להחזיר את עלות הבאת העדים השיפוצניקים - שלא קיבלתי את הצעות המחיר שלהם כממשיות. 9. הנני מחייב, איפוא, את הנתבעת, לשלם לתובעים, בגין פריט נזק זה, סך של 10,000 ₪. עגמת נפש 1. התובעים עותרים לפצותם, בגין ראש נזק זה, בסך של 60,000 ₪. 2. לטעמם, גם מפקח העבודה מטעם הנתבעת וגם הסמנכ"ל הסכימו, כי השיפוצים שנעשו בדירה חייבו את פינויים של התובעים והעובדה שלא פונו וחיו באתר בניה בביתם במשך שלושה שבועות עם ארבעת ילדיהם, אשר אחד מהם תינוק, היא בלתי נתפסת. 3. בנוסף, הם טוענים על הסחבת בהתנהלותה של הנתבעת, תביעות מכל עבר באותו עניין, חוסר יושר כפי שבא לידי ביטוי בסיכומים, כמו חוסר תום הלב - המצדיקים, לטעמם, לפסוק להם סכום זה. 4. הנתבעת טוענת, כי התנהלות התובעים בפרשה זו היא קשה, הסבה לה נזק כבד וכל נזק ו/או עגמת נפש שנטענו ע"י התובעים - נגרמו, אם נגרמו, בגללם. 5. על כן, סבורה הנתבעת, כי על התובעים לפצותה בגין ראש נזק זה. 6. לעניין הצורך לפנות את התובעים מדירתם בעת ביצוע עבודות התיקונים, קבע המומחה מפורשות, בחוות דעתו הראשונית, כי "אין צורך בדיור חלופי בעת ביצוע התיקונים" (סעיף 2 לפרק ההערות בעמ' 10 לחוות הדעת). 7. יחד עם זאת, אין ספק שהתובעים וארבעת ילדיהם סבלו סבל לא מועט בעת ביצוע העבודות וצודקת ב"כ התובעים, בהפנותה, בסיכומיה, לעדותו של מר סרוסי מטעם הנתבעת, במסגרתה ציין, כי סבר (כנראה לאור אופי העבודות), שיקבל דירה פנויה לעבודה והיכן שיגורו התובעים - לא הייתה בעיה שלו (עמ' 89 לפרוט'). 7.1 בין היתר ציין, כי העובדים חתכו את האריחים במקום, בבית, במרפסת, בלובי. 8. לאחר ששמעתי את העדויות ועל אף שהתובעים לא הקלו על התובעת, התרשמתי, כי גם היא לא נענתה בקלות לפניותיהם ולבקשותיהם וגרמה להם לא מעט עגמת נפש. 9. מכל מקום, אלמלי הותירה הנתבעת ליקויים בדירה, לא הייתה הפרשה מסתבכת כפי שאירע בפועל. 10. הנני מחייב, איפוא, את הנתבעת לשלם לתובעים, בגין ראש נזק זה, סך של 5,000 ₪. ג. סוף דבר 1. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 20,393 ₪, בהתאם לפירוט כדלהלן: 1.1 עלות התיקונים והפיצוי בהתאם לחווה"ד המשלימה של המומחה מטעם בית המשפט, לרבות התוספת מיום 1/2/05 - 2,893 ₪ 1.2 עלות דלת ממ"ד - 2,500 ₪ 1.3 השתתפות בעלות הוצאות ניהול המשפט - 10,000 ₪ 1.4 עגמת נפש - 5,000 ₪ סה"כ - 20,393 ₪ 2. לסכום בסעיף 1.1 לעיל, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד חוות הדעת 4.1.05 ועד למועד התשלום בפועל. 3. הנני מחייב את הנתבעת להחזיר לתובעים את עלות חוות דעת המומחה ההנדסי מטעמם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית - ממועד הוצאתה ועד ליום התשלום בפועל. 4. הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 75% מאגרות המשפט ששולמו על ידם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית - ממועדי הוצאתן ועד ליום התשלום בפועל. 5. בנוסף, הנני מחייב את הנתבעת להשתתף בשכ"ט עו"ד של התובעים, בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית - מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 6. למען הסר ספק אוסיף, כי על התובעים היה לשלם את הסך של 2,000 ₪ לו התחייבו, לצורך ביצוע המיתווה המתוקן. 7. זכות ערעור כחוק. ניתן, ביום 30/6/09, בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. חדש חיים - שופטסגן נשיא בניהליקויי בניה