החלטה 1. המבקש פנה בבקשה לצו מניעה וצו עשה לבית המשפט המחוזי בשבתו כדן יחיד, והוא מבקש כי בית המשפט יורה לכנס מידית את הוועדה הרפואית העליונה אשר הוקמה מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959, ולהורות לה לסכם את החלטתה בדבר קביעת נכות סופית למבקש. 2. תמצית הרקע, כפי שנטען בבקשה 2.1 נטען, כי המבקש הוכר כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) בשל תאונת דרכים במהלך שירותו, ביום 11.6.95. ביום 11.1.07 נקבעו לנכה בוועדה רפואית עליונה 53% נכות נפשית צמיתה. הממונה על הוועדות דרש הבהרות מן הוועדה באשר לקביעותיה. 2.2 בעקבות זאת התכנסה הוועדה שנית שלחה את המבקש לאבחון מקיף ולאחר קבלת התוצאות קבעה למבקש 100% נכות צמיתה. 2.3 הממונה על הוועדות חזר ושלח דרישות להבהרות, ובין היתר מדוע הנכות לצמיתות. בעקבות הדרישה להבהרות היו התכנסויות נוספות של הוועדה. 2.4 לדיון נוסף שהתקיים בינואר או פברואר 2008 הגיע רופא מומחה נוסף אשר ביקש כי המבקש יעבור בדיקה נוספת נוירוקוגניטיבית. ב"כ המשיב מעיר, כי בדיקה זו כבר נתבקשה ביום 3.5.07, אך לא בוצעה על ידי המבקש. 3. המבקש טוען, כי מדובר בחריגה מסמכות המוקנית לממונה על הוועדות הרפואיות, כי יש לבטל את החלטת הוועדה השולחת את המבקש לבדיקה נוירוקוגניטיבית, ולהורות לוועדה לקבוע את נכות המבקש כנכות סופית. 4. סעיף 12 א לחוק הנכים (תגמולים ושיקום קובע: 12 א. "(א) חייל משוחרר או חייל בשירות קבע וכן קצין תגמולים רשאים לערער על החלטת ועדה רפואית עליונה לפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד". 5. עיקר העתירה כאן מופנה לשימוש בסמכות של הממונה על הוועדות, ואין פעילותו חלק מתחומי הסמכות הנתונה לדן יחיד בבית המשפט המחוזי במסגרת סעיף 12 א הנ"ל. לא ניתן לומר שהעתירה הינה בבחינת ערעור על "החלטת הוועדה הרפואית העליונה בנקודה משפטית" מהטעמים המצטברים הבאים: א. הפניית נבדק לבדיקות רפואיות איננה נקודה משפטית, אלא קביעה רפואית שההחלטה ושיקול הדעת בה שמור לוועדה הרפואית העליונה. קביעה רפואית איננה נושא לערעור בפני בית משפט זה. וראו לענין זה רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון "...שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". ב. המבקש מלין על כך שהוועדה התכנסה שוב והתייחסה לכך בעקבות פנייתו של הממונה על הוועדות - כך ששוב טענתו מתמקדת בפעולתו של הממונה על הוועדות, וענין זה איננו בסמכות בית משפט זה. ג. מדובר בהחלטת ביניים של הוועדה ולא החלטה שמסכמת את נושא נכותו של המבקש. וראו פרשנות כב' הנשיא טירקל (כתוארו אז) בבר"ע 40/95 (מחוזי ב"ש) קצין התגמולים נ' ניסיים עייש, לסעיף 33(א) ו-34(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום תשי"ט-1959 (סעיף 34(א) ו-12 א הניסוח מקביל): "לכך יש להוסיף שספק בעיני אם ניתן לערער על החלטת ביניים של הוועדה, בין בזכות ובין ברשות. מן העיון בסעיף 33(א) ו-34(א) לחוק ניתן ללמוד שניתן לערער בזכות לבית המשפט המחוזי רק על החלטה סופית של הוועדה ולא על 'החלטה אחרת', ואף זאת 'בנקודה משפטית בלבד' ". (כב' הנשיא טירקל לומד אנאלוגיה מההלכה שנפסקה בענין ערעור על החלטה אחרת של בית משפט לתביעות קטנות - ע"א 596/84 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' מרים גל פד לט (3) 477, רע"א 292/93 סרבוז ואח' נ' ע. אופק בע"מ). 6. נראה כי הסמכות הענינית בעתירתו של המבקש איננה נתונה לבית משפט זה, ומטעם זה לא מצאתי לנכון לדון בבקשה. רפואהצוויםועדה רפואית