פסיקה ועדת ליווי אגף השיקום

1. התובע הגיש תביעה לקצבת שירותים מיוחדים לאחר שביום 5.1.04 דחה הנתבע את תביעתו מהנימוק "הינך מקבל קיצבה מיוחדת/תשלום לעזרת הזולת או עזרת בית לפי חוק משרד הבטחון". 2. רקע עובדתי: התובע, חזי אריה ז"ל (להלן: "המנוח") יליד שנת 1939, הוכר על ידי משרד הבטחון כנכה בשיעור של 70% בגין מצב נפשי הנובע משירותו הצבאי במלחמת יום כיפור. בנוסף סבל המנוח מיתר לחץ דם, ממחלת לב, ממחלת ריאות והוא עבר אירוע מוחי קל. בשנת 2002 הגיש המנוח תביעה לנתבע לקצבת שירותים מיוחדים. ביום 5.1.04 דחה הנתבע את תביעת המנוח וביום 9.2.04 הגיש המנוח את תביעתו לבית הדין. ביום 9.6.08 ובטרם הסתיימה שמיעת הראיות נפטר המנוח. ביום 25.12.08 קבעתי כי יש להמשיך בבירור התביעה ככל הנוגע לזכאותה של הגב' רומית טובי שהיתה הידועה בציבור של המנוח. 3. לטענת ב"כ המנוח הוא זכאי מהנתבע לשר"ם מאחר שנכויותיו המוכרות על ידי הנתבע אינן קשורות לנכות הנפשית המוכרת על ידי משרד הבטחון: נכותו הנפשית נובעת ממלחמת יום כיפור, ואילו מחלותיו הנוספות המוכרות על ידי הנתבע נובעות ממאורע אחר. כן טענה ב"כ המנוח כי הסיוע שניתן למנוח מטעם משרד הבטחון היה סיוע נפשי בלבד בעוד שהמנוח היה זקוק לקצבת שר"ם לביצוע פיסי של פעולות היום יום. 4. לטענת הנתבע, המנוח לא היה זכאי לקצבת שירותים מיוחדים לנוכח הוראת סעיף 10א(א) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (מתן שירותים מיוחדים) התשל"ט - 1978 (להלן: "התקנות") הן מהטעם שנדרשים 75% נכות כתנאי מקדמי לזכאות לשירותים מיוחדים וכן מהטעם שהמנוח היה זכאי לעזרת הזולת ממשרד הבטחון. 5. מטעם המנוח העידו הגב' רומית טובי אלמנתו ומר דורון חזי בנו. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. 6. לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני החלטתי כי אין מנוס מדחיית התביעה וזאת מן הנימוקים כדלהלן: א. אין חולק כי המנוח לא קיבל קיצבת נכות מהנתבע (פסק הדין שניתן בעניינו ואשר קבע כי הוא זכאי לקיצבת נכות - בוטל בהסכמה). סעיף 10א(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים) התשל"ט - 1978 קובע: "מבוטח שנקבעה לו נכות רפואית לפי סעיף 208 לחוק בשיעור של 75% לפחות, אך אינו נכה כהגדרתו בתקנה 1, יחולו עליו תקנות אלה כאילו הוא נכה, אם מתקיימים בו כל אלה: (1) נעשה זכאי לקצבה מיוחדת והגיש את תביעתו לקבלה בהיותו מבוטח כהגדרתו בסעיף 195 לחוק; (2) הוא אינו מקבל קיצבה מיוחדת לפי סעיף 112 לחוק או תשלום עבור עזרת הזולת או עבור עזרה בבית לפי חיקוק כלשהו וכן אינו מקבל הטבה לפי ההסכם בדבר גימלת ניידות (להלן - הסכם הניידות), ואם קיבל הטבה כאמור, החזיר את ההלוואה העומדת שניתנה לו לרכישת הרכב שבבעלותו. בענייננו נקבעו למנוח 70% נכות ולא 75% כדרישת התקנה ודי בכך כדי לדחות את התביעה לשירותים מיוחדים. מעבר לכך, המנוח מעולם לא נבדק על ידי הנתבע לעניין זכאותו לשירותים מיוחדים ולפיכך מעולם לא נמצא זכאי להם. לא זו אף זו: בהתאם לתקנה המצוטטת לעיל, אחד התנאים לקבלת שירותים מיוחדים הוא אי תשלום "עבור עזרת הזולת או עבור עזרה בבית לפי חיקוק כלשהו". אין חולק כי המנוח קיבל עזרה נפשית מטעם משרד הבטחון. לטענת ב"כ המנוח, המלווה מטעם משרד הבטחון העניק למנוח עזרה אך ורק בתחום הנפשי. בתצהיריהם טענו הגב' רומית טובי ומר דורון חזי, בנו של התובע, כי המלווה לא העניק עזרה פיסית למנוח אלא אך ורק קיים עמו שיחות, יצא עמו לטיולים ודיווח על מצבו. לטענת השניים, הגב' רומית טובי היא שביצעה את כל עבודות משק הבית . מעבר לכך טענו השניים בתצהיריהם כי המלווה הפסיק להגיע בתחילת שנת 2007 בשל אלימות שנקט כלפיו המנוח. לעומת זאת טען הנתבע המלווה מטעם משרד הבטחון העניק למנוח גם עזרה פיסית בבית. מכתבים מטעם אגף השיקום במשרד הבטחון תומכים בטענת הנתבע כי המלווה מטעם משרד הבטחון העניק למנוח סיוע פיסי וביצע, בנוסף לשיחות עם המנוח וליווי נפשי, גם קניות, בישולים ועבודות נקיון. כך כתב ביום 12.3.07 ד"ר פנחס כץ מאגף השיקום במשרד הבטחון: "בהמשך לאישור ועדת מלווים - נפש אושר לך 8 שעות לווי ביום 7 ימים בשבוע. על פי תיעוד מחברת כ"א ORS המלווה מבצע 1)קניות לבית ובישול 2)נקיון הבית באופן יסודי - יוצא דופן לתפקיד המלווה 3) חברה (יציאה לטיולים עם הזכאי ושיחה חברתית בבית 4)דיווח לאשת הזוכה ולעובדת שיקום על מצבו היומי" במכתב שנכתב לב"כ הנתבע ביום 27.11.07 מטעם הגב' נאוה שניאור ממשרד הבטחון נכתב: "בהמשך לפנייתך בנושא הליווי, לנ"ל אושר ליווי 8 שעות 7 ימים בשבוע החל מ - 20.8.2000 באמצעות חברות כ"א. במאי 2007 עבר ועדת מלווים חוזרים אשר אשרה 10 שעות ליווי למשך 6 חודשים. עפ"י דו"ח מחברת כ"א ORS הליווי הופסק ב - 11.4.2007 באמצעותם עקב אי שביעות רצון של המשפחה. בחברת כ"א נתיב 2 הנכה קיבל ליווי מספר ימים בלבד ביולי 2007, והופסק מפני שהנכה לא אפשר למלווים זרים להכנס לביתו. עפ"י נתונים שקיבלנו מחברת ORS תפקידו של המלווה היה: קניות, בישול, נקיון הבית באופן יסודי (דבר שיוצא דופן לתפקידו של המלווה), חברה - יציאה לטיולים עם הזכאי ושיחה חברתית. במהלך הליווי ניתן דיווח שוטף לאשתו (האפוטרופוס) ולעובדת שיקום על מצבו היומיומי. שעות הליווי שלא מומשו באמצעות חברת כ"א לא ניתנות להמרה כספית..." במכתב נוסף, מיום 17.12.07, שכתב ד"ר פנחס כץ מטעם משרד הבטחון נכתב: "... הריני להבהיר שנית תפקידו של המלווה הינו: לווי חברתי, השגחה, סידורים, עזרה בהלבשה ורחצה במידת הצורך." מעבר למכתבים לעיל, העידה הגב' רומית טובי בחקירתה הנגדית כי תפקיד המלווה היה גם לעזור ברחצת המנוח, בהלבשה, בהכנת אוכל ובהליכה אם כי לגרסתה, המנוח לא הסכים לקבל מהמלווה סיוע ברחצה ובהלבשה. עולה איפוא מהראיות כי עד לחודש 4/07 קיבל המנוח סיוע מטעם מלווה ממשרד הבטחון, שכלל סיוע פיסי בבישול, קניות, האכלה וכו'. מעבר לכך ואפילו נקבל את גרסת ב"כ המנוח כי הסיוע לא היה בגדר "עזרה בבית" אלא בגדר עזרה נפשית בלבד - עדיין מדובר ב"עזרת הזולת" הנזכרת בסעיף 12א(א)2 לתקנות. ג. לנוכח המפורט לעיל, לא מצאנו להתייחס לטענות הנוספות שהעלו הצדדים. 7. סוף דבר - התביעה נדחית. ניתן היום א' בתמוז, תשס"ט (23 ביוני 2009) בהעדר הצדדים. ח. שגיא - שופטתסגנית נשיא צבאאגף השיקום