מבוא בפני בקשה למחיקת התביעה על הסף מחמת היעדר עילה. התביעה העיקרית, בסדר דין מהיר, הוגשה לתשלום חוב בסך 45,045 ₪ בגין דמי תיווך בעסקת נדל"ן. בתיק טרם התקיים דיון וטרם הוגש כתב הגנה, שכן כאמור הוגשה הבקשה דנן. יודגש, כי מדובר בתביעה אשר מוגשת בשנית, כאשר ביום 5.10.2008 הגישה התובעת תביעה זהה קודמת, לתשלום דמי תיווך בגין הנכס דנן. תביעה אשר גם לגביה הגישה הנתבעת בקשה למחיקה על הסף, תביעה שמספרה א 47427/08 (להלן: "התביעה הראשונה"). התביעה הראשונה נמחקה על הסף בפסק דינו של השופט מרדכי בן חיים, ביום 31.12.2008. כב' השופט בן חיים קבע כי התובעת לא עמדה בדרישות סעיף 9 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו - 1996 (להלן: "החוק"), שכן לא היה בידיה מסמך בכתב, ובכך לא ענתה על דרישות סעיף 9 לחוק המחייבים. בתביעה דנן מצרפת התובעת מסמך המעיד על "התקשרות" בין הנתבעת לבינה, אלא שהמסמך שנחתם לא כלל את הנכס נשוא התביעה, במובן שאינו מהווה אסמכתה להתקשרות בהתייחס לנכס מושא התביעה. מכאן המחלוקת בין הצדדים. טענות המבקשת/הנתבעת לטענת הנתבעת בכתב התביעה מודה התובעת כי בהסכם התיווך נשוא כתב התביעה (להלן: "ההסכם") לא הוסכם לגבי הנכס נשוא כתב התביעה, הנכס ברחוב המסגר 60, ת"א (להלן: "הנכס"). מכאן כי תביעתה על פי המסמך אינה עומדת בדרישות סעיף 9 לחוק המחייבים. טענות המשיבה/התובעת ראשית מסכימה התובעת כי לגבי הנכס נשוא כתב התביעה, אכן לא נרשם בהסכם, אלא שלטענתה "הוסכם עליו טלפונית" לאחר חתימת ההסכם. התובעת גם מאשרת כי אכן היא הוסיפה בכתב ידה את הנכס לטופס, מבלי שהנתבעת חתמה ליד התוספת. חרף האמור לעיל, טוענת התובעת כי את דרישת הכתב הקבועה בסעיף 9 בחוק יש לפרש בצמצום, ו"ההסכם" שצירפה, הגם שאינו כולל את הנכס מושא התביעה, יש בו כדי למלא אחר דרישות סעיף 9 לחוק המחייבים. טענות הנתבעת בתגובה הנתבעת, חוזרת ומדגישה את היעדר הסכמה בכתב על הנכס, ומבקשת למחוק התביעה מחמת היעדר עילה, שכן לשיטתה גם אם תוכיח התובעת את תביעתה לא תזכה לסעד. דיון המסגרת הנורמטיבית מדובר בבקשה למחיקת תביעה על הסף ע"פ הוראות סעיף 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"): 100. בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה: (1) אין הכתב מראה עילת תביעה; (2) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית; (3) שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את הכתב תוך הזמן שנקבע לכך; שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך. באשר למחיקה, ההלכה היא, כי זאת תתבצע רק במקרים בהם ברור לחלוטין כי דין התביעה הינו כשלון מלא, ראו ע"א 109/84 ורבה נ' אורדן, פ"ד מא(1) 577: "אין מוחקים תביעה בשל חוסר עילה, אלא אם כן ברור הדבר על פניה, ואף בהנחה שכל האמור בה אכן יוכח, כי דינה לכישלון. אך כל עוד קיים סיכוי על פי כתבי הטענות, ולו אך קלוש, כי התובע יזכה בתביעתו, אין למחוק אותה..." ויודגש כי מחיקה של תביעה תעשה בזהירות מרבית, ורק כאשר לא קיים סיכוי ולו קלוש כי התביעה תתקבל, ראו בר"ע 59/81 בעמוד 812). “... כאשר מדובר בדחייה או במחיקה של תביעה על הסף. אין בית המשפט בוחן מהם סיכויי התובע להצליח בתביעתו, ואפילו סיכויי התובע קלושים, לא יחסום בפניו בית המשפט את הדרך לבירור תובענתו,." כמו כן, אם כתב התביעה אינו מגלה עילה, מצב המצדיק לכאורה למחוק את התביעה, עדיין ניתן להתגבר על כך על דרך תיקון התביעה. יש ליתן לבעל הדין הזדמנות לתקן את כתב התביעה, בטרם מחיקה, ראו ע"א 194/87 סאלח נ' רשות הפיתוח פ"ד מד (2) .185 הטעמים למחיקת כתב התביעה התובעת גם עתה, אינה עומדת בדרישת הכתב בסעיף 9 לחוק: 9.(א) מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין, שבה נכללו כל הפרטים שקבע שר המשפטים, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. ע"פ תקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), תשנ"ז-1997, (להלן: "תקנות התיווך"), חובה על המתווך לציין מפורשות בהסכם, את הנכס נושא פעולת התיווך: "1. בהזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין לפי סעיף 9(א) לחוק, ייכללו לפחות הפרטים הבאים: (1) שמות, כתובות ומספרי זיהוי של המתווך ושל הלקוח; (2) סוג העיסקה שפעולת המתווך מבוקשת לגביה, כגון: "שכירות", "מכירה"; (3) תיאור הנכס נושא פעולת התיווך; (4) מחיר העסקה המבוקשת, בקירוב; (5) הסכום המוסכם של דמי התיווך או שיעור דמי התיווך המוסכם מתוך המחיר שבו תתבצע העסקה, והאם המחיר - לפי אחד מאלה - כולל מס ערך מוסף, כמשמעותו בחוק מס ערך מוסף, תשל"ה-1975." יודגש כי הוראות חוק המתווכים הן הוראות קוגנטיות. עסקינן בהוראה שמטרתה להגן על זכויות הלקוחות, הם "הצד החלש בעסקה", ולא על זכויות המתווכים. ראו לעניין זה, עא 156/82 הדסה אידה ליפקין נ' דור הזהב בע"מ, פ"ד לט(3) 85, עמ 94: "הוראת חוק היא קוגנטית, כשמטרתה היא 'לשמור על זכויותיהם של אלה שהחוק רואה בהם טעוני הגנה, ולא רק מפני אחרים אלא גם מפני עצמם. כרוך אז בכך לא רק אינטרס אישי של אותם אלה, אלא גם אינטרס ציבורי, שיסודו בטובת הכלל אשר אינו כפוף לרצונם שלהם, והם אינם רשאים לסכל מטרתה של אותה הוראת חוק ולהתנער ממנה." התובעת מבקשת לפרש את דרישת החוק בצמצום, ומצרפת היא פסקי דין בהם בתי משפט אפשרו למתווך לקבל דמי תיווך גם בהיעדר פרטים מסוימים בהסכם התיווך. ברם, עסקינן בפרטים אשר היה בידי בית המשפט להשלימם, כגון מספרי תעודת זהות, כאשר רשומים שמות הצדדים. ראו ע"א 2819/00 בן אור מרדכי נ' רוזן אבי, תק-מח 2002(2) 8283, 8285. כך גם באשר להשלמת חתימת הלקוח כאשר הלקוח נכח במעמד חתימת החוזה, תא (ת"א) 22340/03 אפרים טל נ' שטרן רבקה, (לא פורסם) (2005). וכך גם באשר לפרשנות למחיר, כאשר נרשם "תקציב 300$" והכוונה היתה ל300,000 $, ; ע"א 2819/00 בן אור נ' רוזן, (לא פורסם), (2002). הלכה היא, כי אין זה תפקידו של בית המשפט לערוך לצדדים חוזה אותו לא ערכו! שכן אם הצדדים לא הסדירו עניין פלוני ביניהם, אין זה מתפקידו של בית המשפט להסדיר עניין זה בעבור הצדדים. עמד על כך הש' ויתקון, בע"א 71/65 יעקבי נ' מנהל עזבון מטלון, פ"ד יט(2) 591, 594. וגזירה שווה, בית המשפט אינו מוסמך להוסיף אל תוכן המסמך שנחתם בין הצדדים, את הנכס נשוא המחלוקת. הוספה מעיין זו תהווה פירצה למתווך, להוסיף כאוות נפשו, את הנכסים אשר לבסוף הושכרו, להבדיל מאלו אשר הוצעו על ידו. קרי, הנכס אותו מבקש הלקוח לשכור או לרכוש, אינו פרט אשר יש בידי בית המשפט להוסיף, ראו לעניין זה, פסק דינו של הנשיא שמגר, ע"א 686/83 עזרא אליסיאן נ' חברת יעקב יהלומי בע"מ, פ"ד מא(4) 160: "בענייננו, אינני רואה שום דרך, שבאמצעותה ניתן היה למלא כאן את שהחסירו הצדדים, כי כבר נפסק, שאין מתחשבים בראיות חיצוניות ואין מבקשים להתחקות על הסכמה בעל-פה, שאין לה זכר במסמך בכתב (ע"א 252/78 [4]; ע"א 664/81 [5], בעמ' 307), וכך, משמצא בית המשפט קמא, שאין בידו לזהות את הנכס בוודאות, נדונה תביעת המערערים לכישלון.." ויודגש כי במקרה דנן טוענת התובעת כי הצד השני לעסקה שילם את דמי התיווך, (- סעיף 8 לכתב התביעה). אולם ראיה לתמיכה בטענה זו לא צורפה לכתב התביעה. כמו כן קיימת סתירה או לכל הפחות לקונה ביחס לאמור בסעיף 7 לכתב התביעה לפיו "בסופו של דבר נרכש הנכס ע"י הנתבעת (בין בעצמה ובין באמצעות שותפים)". קרי, התובעת כלל אינה יודעת ובכל מקרה אינה מפרטת בתביעתה מי רכש את הנכס. אזי לא ברור הכיצד ייצגה היא את "המוכר" בעסקה המדוברת. חזקה על התובעת שאם אכן ייצגה את המוכר, הרי שיש ראיה בידיה, הן בהתייחס לעיסקת המכר - אותה לא צירפה כמסמך מהותי לתביעתה, ולא כל שכן בהתייחס לזהות הרוכש המדוייקת. את זהותו נמנעה מלפרש! סוף דבר הבקשה מתקבלת. מורה על מחיקת התביעה מחמת היעדר עילה! נוכח העובדה כי טרם הוגש כתב הגנה וטרם התקיים דיון, מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעת בסך 8,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק, אשר ישא ריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום לב"כ הצדדים. ניתן היום, י"ז בסיון, תשס"ט (9 ביוני 2009), בהעדר הצדדים. כוכבה לוי, שופטת בימ"ש השלום ת"א-יפודמי תיווךתיווךחוב