מה הדין במקרה של עובד שמנסה שיפטרו אותו ? 1. זוהי תביעתו של מר מרואן מוסא (להלן- "התובע"), לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת,הבראה ופדיון חופשה, ממעבידתו לשעבר חב' שלמה בן חמו בע"מ(להלן- "הנתבעת"), לאחר שהתפטר בדין מפוטר משום הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, כטענתו. 2. מנגד, טוענת הנתבעת כנגד התובע, כי על מנת לזכות בפיצויי פיטורים שאינם מגיעים לו, עשה כל שביכולתו על מנת לגרום לנתבעת לפטרו, ומשלא פוטר, עזב את מקום העבודה משיקולים אישיים ובתואנות שווא. להלן עיקר העובדות והשתלשלות העניינים הצריכים לענייננו: 3. הנתבעת הינה חברה העוסקת,בין היתר בהתקנה ומכירה של מערכות שמע ומערכות מיגון לרכב. את החברה מנהלים בני משפחת בן חמו, האם אסתר,האב שלמה ושלושת בניהם אילן, יוסי ודוד (ראה עדותו של אילן מטעם הנתבעת,עמ' 30 שורה 15 לפ'). 4. התובע הועסק על ידי הנתבעת, החל מ-4/8/1999, תחילה כמתקין מקצועי של מערכות סטריאו ומיגון ולאחר מכן גם כאחראי/מנהל על צוות מתקינים,עד למועד התפטרותו ב- 2.9.05 . 5. לגרסת התובע, ביום 6.7.05, הגיע לעבודתו כרגיל, ובמהלך העבודה, אילן החל לצעוק עליו ולהעליבו ללא כל הצדקה, ולכן אסתר - אימו של אילן בקשה מהתובע, שלא יכעס על אילן היות ועוברים עליו ימים קשים בשל עניינים שאינם קשורים בעבודה, והתובע התבקש על ידי אסתר לצאת לחופשה . 6. אין מחלוקת כי התובע שהה בחופשה שנתית החל מ- 6.7.05 ועד 18.7.05,וכי ביום 19.7.05, חזר התובע מהחופשה לעבודתו. 7. לטענת הנתבעת- ביום 19.7.05, לאחר שהתובע שב לעבודה מחופשתו, הוטל עליו להרכיב מערכת אזעקה פשוטה לרכב. אולם, כעבור כשעתיים הודיע התובע כי הוא "אינו מסוגל להסתדר עם התקנת המערכת", והתובע החל להתנהג כמי שאינו מעוניין להמשיך בעבודה. 8. מנגד טוען התובע, כי ביום 19.7.05, תוך כדי התקנת מערכת אזעקה מתוחכמת,פנה אליו אילן בצעקות והחל להעליבו ולהשפילו בנוכחות עובדים ולקוחות. תוך כדי עבודה שהצריכה התכופפות על הברכיים, הוא חש כאבים עזים בברכיים, לכן עזב את עבודתו מוקדם מהרגיל באשורו של אילן, ומיד פנה לבדיקות רפואיות. (ראה: אשורי מחלה אשר צורפו לכתב התביעה).אילן, עד מטעם הנתבעת, (אחד ממנהלי הנתבעת), אישר בעדותו : "התובע אמר לי שהוא לא מרגיש טוב ואמרתי לו שילך להיבדק" (עמ' 32 שורה 22 לפ'). 9. עיון במסמכים הרפואיים של התובע מגלה כי, ביום 19.7.05, פנה לקבלת טיפול רפואי, ושהה בחופשת מחלה החל מיום 19.7.05 ועד 31.8.05 . 10. הצדדים חלוקים באשר לקרות אירועי יום 19.7.05 בעבודה.לגרסת הנתבעת- החל מיום 19.7.05, החל התובע להתנהג כמי שאינו מעוניין עוד,להמשיך בעבודה וניסה לגרום לנתבעת לפטרו על מנת לזכות בפיצויי פיטורים. לטענתה, התובע לא ביצע כנדרש עבודת התקנה פשוטה שהוטלה עליו ובסביבות השעה 11.00 עזב את העבודה בטענה של כאבי בירכיים, ומאז לא יצר קשר עם הנתבעת ונעדר מהעבודה עד למועד התפטרותו ב-2.9.05. הנתבעת צרפה שני מכתבים שנשלחו לתובע (נספחים ב' ו-ג' לכתב ההגנה), האחד נושא תאריך- 26.7.05 בו נרשם : "לכבוד מוסא מרואן בתאריך 19/7/05 חזר מוסא מרואן לעבודה כמתקין מן המניין. לאחר כשעתיים עבודה כאשר מוסא מרואן לא הסתדר עם התקנת מערכת פשוטה, נאמר לו שבמידה ואינו יכול לבצע עבודה זו יקבל עבודות פשוטות יותר! לאחר שיחה זו מיוזמתו הלך מוסא מרואן בשעה 11:00 בבוקר הביתה ומאז לא יצר קשר חב' שלמה בן חמו בע"מ רואה בהתנהגות זו כהתפטרות מרצון של מוסא מרואן" השני, נושא תאריך 31.7.05 אשר בו נרשם: "לכבוד מוסא מרואן בהמשך למכתב הראשון בתאריך 31.07.05. בשעה 6.45 הופיע מוסא מרואן לאחר כ-12 יום העדרות מעבודה לאחר שלאורך כל התקופה הנ"ל לא יצר קשר עם אף אחד מבעלי הבית.נאמר לו שיתחיל לעבוד כרגיל כעובד מן המניין בשעה 7.30 שעת תחילת העבודה של שאר העובדים.שוב נעלם העובד מוסא מרואן ולא הגיע לעבודה. נציין כי, לא הוכח על ידי הנתבעת, שהמכתבים הללו נשלחו בסמוך לתאריכים בו הם נרשמו כביכול. ברי, אין כל ספק כי לפני ובסמוך לתאריך -1.9.05, התובע קיבל את המכתבים הנ"ל, וזאת ניתן להסיק ממכתב התגובה למכתבים הנ"ל, אשר שלח בא כוחו של התובע ביום 1.9.05, בו נרשם בפתח המכתב: "מרשי מכחיש מכל וכל את האמור במכתביכם מתאריכים 26.7.05 ו- 31.7.05, שנשלחו אליו, ומשום מה,במעטפה אחת למרות שהם נושאים תאריכים שונים".(ראה: ת/3). 11. במכתבו, הכחיש התובע את תוכן המכתבים, ועל פי גרסתו כפי שהובעה במכתב הנ"ל, לאור התנהגותו של אילן כלפיו, ביום 19.7.05, אסתר, אימו של אילן, בקשה מהתובע שלא ייקח ללב את התנהגותו של אילן כלפיו, וזאת בשל עניינים שעוברים עליו ושאינם קשורים לעבודה, אלא יבצע את תפקידו כמתקין ונתנה לו את הבטחתה כי, למחרת היום, יחזור התובע לתפקידו כמנהל. מפאת חשיבותו של המכתב נביאו כלשונו: "...מרשי שהה בחופשה שנתית מיום 06.07.05 ועד ליום 18.07.05 וביום 19.07.05 חזר מחופשתו,לתפקידו הקודם כמנהל,והופתע מהתנהגותו האגרסיבית,הבוטה,המעליבה ואף המשפילה של בנכם מר אילן ...כלפיו שאין לה כל הצדקה ואשר התעקש להכניס את מרשי לעבודה כמתקין, מקום שידוע לכל כי הינו משמש בתפקיד מנהל מזה כ-3 שנים . מרשי התנגד ובצדק לשינוי זה במעמדו,ופנה למנהלי החברה שהם הוריו של מר אילן,ונאמר לו מפי האמא,כי אילן עובר תקופה קשה ובקשה ממנו שלא יקח ללב,העניין יוסדר לשביעות רצונו המלא של מרשי וממחר יוכל לחזור לתפקידו הקודם כמנהל ובשל כך ועל סמך הבטחה זו, הסכים מרשי ובאופן חד פעמי וארעי לעבוד כמתקין אך ורק באותו יום כאמור . ... למעשה, מרשי כשיר לחזור לעבודתו הקודמת כמנהל, מהיום 01.09.05,ברם היום הוא שוהה בחופשת חג האסרא והמעראג' של המוסלמים שזה חג עליית הנביא מוחמד לשמיים,וממחר 02.09.05 הוא עומד לחזור לעבודתו הקודמת. ... לפי כך,ובתם חופשת מחלתו,מרשי עומד לחזור לעבודתו מחר 02.09.05 והוא יתייצב מחר בבוקר במקום עבודתו כרגיל,ובתור מנהל כמובן,וכולי תקוה שלא תשימו לו כל מכשול בדרך חזרתו לעבודתו ולתפקידו הקודם" (ראה: ת/3) 12. בכתב התביעה ובתצהירו (ת/2), מסר התובע, גרסה נוספת, השונה באופן מהותי מגרסתו הראשונה, כפי שהוצגה במכתבו מיום 1.9.05 המצוטט לעיל. על פי גרסתו האחרונה: עם חזרתו לעבודה ב-19.7.05, "גיליתי כי אסתר ושלמה שוהים בחופשה ואז ולתדהמתי פנה אלי אילן ובקש ממני לעבוד כמתקין זוטר,מקום שהיה ידוע לכולם בעסק, כי אני משמש כמנהל צוות ולא מתקין, ומאחר ובעלי החברה שהו בחופשה כאמור,הסכמתי ובלית ברירה ותוך השמעת מחאה חריפה, לקבל לידיי ארגז מתקין מתוך כוונה להסדיר עם בעלי החברה מיד לאחר שובם לעבודה." 13. ביום 2.9.05, חזר התובע לעבודה, לאחר חופשת מחלה בה שהה. לטענת התובע, עם חזרתו, הוא בקש לחזור לתפקידו הקודם כמנהל, אולם הופתע לשמוע מבעלי החברה כי הם מוכנים להחזירו לתפקיד של מתקין מן המניין ולא כמנהל צוות התקנה-תפקיד שמילא במשך 3 שנים. נוכח זאת עזב התובע את העבודה ולא שב אליה. התובע שלח לנתבעת מכתב באמצעות בא כוחו (צורף לכתב התביעה), הנושא תאריך 9.9.05 בו הוא מוחה על התנהגות הנתבעת כלפיו, בכך שהפרה את התחייבותה מיום 19.7.05 להמשיך להעסיקו כמנהל ולא כמתקין זוטר ולפיכך הוא מודיע על התפטרותו, בדין מפוטר בשל הנסיבות, המזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים. 14. במכתב התגובה, ששלחה הנתבעת לתובע, הנושא תאריך 11.9.05 נרשם: "בתאריך 02.09.05 חזרת לעבודה לאחר חופש +חופש מחלה ממושכת כבר בכניסתך לאיזור העבודה הבהרת שאתה יכול לתפקיד אך ורק בתור מנהל. להזכירך לא הגעת אלינו בתור מנהל אלא עובד מן המניין ומנהל בפועל לא היתה מעולם אלא עזרת בניהול בעבודה בלבד. במידה ולא תחזור בימים הקרובים נראה בזאת כהתפטרות ופגיעה במקום העבודה" להלן עיקר טענות הצדדים: 15. לטענת התובע, הוא התפטר מהעבודה עקב הרעה מוחשית בתנאים, בכך שמעמדו נפגע, כאשר הוא התבקש לבצע עבודה של מתקין, לאחר שבמשך 3 שנים רצופות הוא היה מנהל/אחראי צוות מתקינים. לפיכך, למרות התפטרותו, הוא זכאי לפיצויי פיטורין מכוח הוראות סע' 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. 16. לטענת הנתבעת, התובע מעולם לא נמנה עם מנהלי החברה ולא היה בעל סמכות לקבוע מדיניות בחברה ולא היה לו שיקול דעת עצמאי וחופש פעולה בביצוע מדיניות החברה. התובע לאחר שקבל על עצמו להיות אחראי צוות מתקינים, הוא עדיין המשיך לבצע עבודות התקנה ביחד עם יתר המתקינים. 17. הנתבעת טוענת כי, התובע הוא זה שבקש לחזור להיות "מתקין מהשורה", מאחר ולטענתו תפקיד של מנהל/אחראי צוות מתקינים, כרוך "בכאב ראש", והנתבעת נענתה לבקשתו, מבלי לפגוע בשכרו או בתנאי עבודתו. דיון והכרעה. 18. השאלה המרכזית שעלינו להכריע בה, היא- האם התובע התפטר בנסיבות המזכות אותו בקבלת פיצויי פיטורים בשל הרעת תנאים מוחשית, כאמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. 19. סע' 11(א) לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") קובע: " התפטרות אחרת שדינה פיטורים (א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה,או מחמת נסיבות אחרות שביחסי העבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים." 20. הנטל להוכחת קיומם של נסיבות המזכות את העובד להתפטר בדין מפוטר, כמפורט בסע' 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, מוטל על התובע (דב"ע מח/3-159 שלום נ' מירון סובל שור ושות', פד"ע כ' 290). כמו כן על הטוען להתפטרות בדין פיטורין להצביע על קשר סיבתי שבין ההרעה בתנאי עבודתו לבין התפטרותו בפועל (דב"ע לה/3-41 היגר נ' שוורץ, פד"ע ז 24).יחד עם זאת, "מוטלת חובה על העובד להעמיד את מעבידו על כוונתו להתפטר בגלל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, כך שתהא למעביד הזדמנות לעשות לתיקון המצב" (דב"ע מט3-60/ טלסיס - רוגל, פד"ע כ' 421, 422). 21. לאחר שקילת מכלול הראיות והעדויות שהובאו בפנינו, שוכנענו, כי התובע לא נמנה עם מנהלי החברה, אלא היה אחראי צוות מתקינים, גם אם היה אלמנט ניהולי כלשהוא בתפקידו, בנוסף לתפקידו כמתקין בשעות לחץ. במסגרת חקירה נגדית נשאל העד מטעם התובע מר מופלח זבידאת, האם זה נכון שגם התובע עבד בהתקנות ונתנו לו להיות אחראי על צוות של מתקינים, העד השיב: "נכון, הוא גם ביצע התקנות בעצמו" (עמ' 14 שורה 21 לפ'). 22. הרעה בתנאי העבודה תחשב כהרעה מוחשית כאשר הצר המעביד את צעדיו של העובד או הרע את תנאי עבודתו באופן מוחשי עד שלא השאיר בידו כל ברירה אלא לנטוש את העבודה ולהתפטר (ע"א () 118/57 לזרוס - האחים ברנט את בוכרד בע"מ פד' יב 1613). בהנחה, שהתובע בהגדרה היה "אחראי צוות". במסגרת בחינת הטענה של התפטרות בשל הרעה מוחשית, יש לבחון את מכלול הנסיבות, בטרם התפטר התובע, שהרי לא כל שינוי תפקיד בתוך מקום עבודה מהווה עילה ל"התפטרות בדין מפוטר". נקבע למשל כי נטילת חלק מסמכויותיו של עובד אינה מהווה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ובלבד שנותרו לו סמכויות אחרות ולא נפגעה רמת השתכרותו (ראה: ע"ע 300153/98 יורם אגמון נ' חיש קורפ בע"מ, פסק דין מיום 11.10.01). אין ספק כי, לא נטען ולא הוכח על ידי התובע כי שכרו נפגע או הייתה כוונה להפחית משכרו כתוצאה מההרעה הנטענת.(ראה: עדותו של התובע בעמ' 11 משורה 10 לפרוטוקול) . 23. גם אם נלך לשיטתו של התובע, ונקבל את גרסתו כי בעניינו הייתה פגיעה בתנאי העבודה, המהווה הרעה מוחשית לגביו, יש לזכור כי, הייתה מוטלת עליו חובה להעמיד את מעבידו על כוונתו להתפטר בגלל ההרעה הנטענת, כך שתהא למעביד הזדמנות לעשות לתיקון המצב. 24. לטענת התובע, הוא הסתמך על הבטחתה של אסתר, מיום 19.7.05, ולכן הסכים לבצע עבודה של מתקין רגיל רק באותו היום ב- 19.7.05 , ולאחר מכן ימשיך בעבודתו הרגילה, כאחראי על צוות מתקינים. 25. בכל הקשור לאירועי יום 19.7.05, הציג התובע שתי גרסאות. האחת-במכתבו מיום 1.9.05, לפיה באותו היום לאחר שחזר מחופשתו,הופתע מהתנהגותו המעליבה של אילן כלפיו אשר דרש שיבצע עבודות של מתקין, למרות שבמשך שלוש השנים האחרונות הוא מילא תפקיד של מנהל.לגרסתו,באותו היום אסתר נתנה לו את הבטחתה כי ביום למחרת יחזור לתפקידו כמנהל/אחראי צוות מתקינים. גרסתו השניה והשונה של התובע, כפי שהוצגה בתצהירו ובכתב התביעה- היתה כי ביום 19.5.05, אסתר ובעלה שלמה נעדרו מהעבודה, מאחר ושהו בחופשה. 26. לאור הגרסאות הסותרות שהציג התובע, היה עליו להביא ראיות המוכיחות ומאמתות לכל הפחות את אחת משתי גרסאותיו. במיוחד כאשר נקודת המחלוקת המרכזית בתיק דנן היא, הרעה מוחשית בתנאי העבודה של התובע, כשהתובע מבסס את גרסתו על דברים שאמרה לו אחת ממנהלי הנתבעת הגב' אסתר. לפיכך, היה על התובע לזמן לעדות את אסתר שכידוע, אי-הבאת עד שהיה עשוי לשפוך אור על הפרשה הנידונה מחזקת את משקלה ומהימנותה של גרסת היריב, במיוחד כאשר מדובר בתובע שעליו הנטל להוכיח טענתו- שהיא לב ליבה של המחלוקת, היא כשלעצמה פועלת לרעתו. דברים אלה יפים גם לענייננו, (ראה: ע"א 465/88 הבנק למימון / ולסחר חוץ בע"מ נ. מתתיהו, פ"ד מה (4) 651, 655). ע"א 55/89 קופל בע"מ נ. טלקאה בע"מ, פ"ד מד (4) 594 ע"א 641/87 קלנגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים בע"מ, פ"ד מד(1) 239)) 27. בגרסת התובע נתגלה סדק נוסף, בנוגע לקרות אירועי יום 31.7.05. על פי גרסתו (סעיף 12 לת/2), ביום 31.7.05 בעודו בחופשת מחלה, הוא הלך למשרדי הנתבעת רק כדי למסור את טפסי חופשת המחלה לאסתר, ולאחר מכן חזר לביתו להמשך חופשת המחלה. ואילו, על פי גרסת הנתבעת (ראה נספח ג' ל נ/3), ביום 31.7.05, התובע חזר לעבודה לאחר היעדרות ממושכת, הוא התבקש לבצע את עבודתו כרגיל אולם התובע לא עשה את עבודתו, וכעבור זמן מה, עזב את מקום העבודה מבלי שהודיע על כך למי מהנתבעת . 28. עיון באישורי המחלה שהציג התובע מגלה, כי ביום 26.7.05, ניתנה לו תעודת מחלה עד ליום 29.7.05, כך שביום 31.7.05, לא היה בידי התובע אישור להיעדרות מהעבודה בשל מצב רפואי. ורק ביום 2.8.05 פנה התובע לד"ר בשארה אליאס וקבל אישור מחלה רטרואקטיבי מיום 30.7.05 ועד 8.8.05 . לאור זאת, המסמכים הרפואיים אותם הציג התובע מתיישבים יותר עם גרסת הנתבעת, כי ביום 31.7.05 הגיע התובע לעבודה ולא רק על מנת למסור אישורי מחלה, ואף החל לעבוד ולאחר זמן קצר עזב את העבודה, ורק בדיעבד קיבל אישור רפואי להיעדרות לרגל מחלה ביום 31.7.05. יש לתמוהה על כך שהתובע לא פנה ללכת לרופא מיד באותו היום (31.7.05) והמתין עד ליום 2.8.05, עד שפנה למרפאה. 29. בנוסף לאמור, לא נטען ולא הוכח כי התובע התריע בפני מנהלי הנתבעת, שיש בכוונתו להתפטר מהעבודה באם לא ימשיך בעבודתו כמנהל/אחראי צוות מתקינים בטרם התפטר מהעבודה ביום 2.9.05. והמחלוקת בנושא מעמדו לא לובנה עם הנתבעת, אלא נותרה פתוחה גם לאחר שהתובע עזב את העבודה ,ועל התובע היה להתריע בפני הנתבעת על מנת לתת לה הזדמנות לתקן את ההרעה לה הוא טוען. גם במכתב ששלח בא כוח התובע לנתבעת הנושא תאריך 1.9.05,אין כל זכר לכך שהתובע התריע בפני הנתבעת על כוונתו להתפטר מהעבודה. במכתבו מיום 9.9.05, הודיע התובע כי ביום 2.9.05 התפטר כדין מפוטר : "מרשי רואה בשינוי מעמדו כמנהל הרעה מוחשית בתנאי העבודה ופגיעה חמורה במעמדו ובכבודו כאחד ובשל כך התפטר מעבודתו ודין התפטרותו בנסיבות הנ"ל כדין פיטורין שמזכים אותו בקבלת פיצוי פיטורין כחוק". "היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ - דוד שיינין, פד"ע כב' עמ' 271). הדיבור (או ההתנהגות), המביא את היחסים לידי סיום חייב להיות חד משמעי. על יסוד הלכה זו נפסק עוד, כי צד אינו יכול לראות בהתנהגות משנהו התפטרות או פיטורים על פי ראות עיניו. 29. יחד עם זאת, לא ניתן לייחס לנתבעת את הרצון להתפטר מהתובע, אלא הנתבעת הייתה מעוניינת בהמשך העסקתו של התובע, כפי שעולה מהמכתבים ששלחה הנתבעת לתובע, גם לאחר שהתובע הודיע על התפטרותו . 30. לאור כל האמור לעיל במצטבר, הגענו לכלל מסקנה כי בנסיבות המתוארות, לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו להוכחת נסיבות בגינן זכאי, היה להתפטר בדין מפוטר, מה גם שאין כל ספק שהתובע לא נתן לנתבעת התראה על כוונתו להתפטר באם לא ימשיך בתפקידו כאחראי צוות מתקינים. זה המקום לציין שהתובע הודה במהלך עדותו, שקיבל ייעוץ משפטי בטרם התפטר, עוד בתקופת היותו בחופשת מחלה שארכה למעלה מחודש ימים. (ראה, עמ' 10 שורה 13 ו- עמ' 12 שורה 24 לפרוטוקול).משכך,תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים נדחית בזאת . דמי חגים ופיצוי בגין אי הפרשות לקופ"ג 31. בטרם נדון ביתר רכיבי התביעה, נציין כי, צודקת הנתבעת בטענתה כי התובע הרחיב חזית, ועשה מקצה שיפורים בשלב הסיכומים, ללא קבלת רשות מבית הדין, כאשר הוסיף לרכיבי התביעה, דרישה לפיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל בסך 25,740 ₪ ותגמול עבור ימי חג בסך של 12,420 ₪, כאשר לרכיבים הללו אין כל זכר בכתבי הטענות שהוגשו מטעמו. לעניין הרחבת חזית נפסק לא אחת כי "האיסור "להרחיב חזית" עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת , כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא" (ע"א 6799/02 יולזרי משולם ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ- סניף בורסת היהלומים ואח' , פ"ד נח (2) 145 וכן ע"א 759/76 צביה רמי ומשה פז נ' יצחק נוימן פ"ד לא (2) 169). 32. לאור האמור להלן, התביעה לדמי חגים ופיצוי בגין אי הפרשות לקופ"ג נדחית, ובהמשך נדון רק ברכיבי התביעה והסכומים שנתבעו במסגרת כתב התביעה. דמי הבראה 32. לטענת התובע, הוא זכאי לסך של 4,298 ₪ דמי הבראה, בגין השנתיים האחרונות לעבודתו. לטענתו, אין להסתמך על הרישום בתלושי השכר,המראים כביכול ששולמו לו דמי הבראה, היות והנתונים הרשומים בתלושי השכר הינם פיקטיביים. 33. הנתבעת טוענת, כי בכל תקופת עבודתו של התובע, שולמו לו דמי הבראה כדין, ובעבור 11 חודשים אחרונים לעבודתו הוא זכאי לסך של 1,958 ₪ אשר קוזזו מהסכום אותו חייב לה התובע בגין תמורת אי הודעה מוקדמת להתפטרות. 34. הרישום בתלושי השכר לא נסתר בראיות, ולא די בהעלאת טענה בעלמא מצד התובע, לכך שהרישום בתלושי השכר הינו פיקטיבי. לפיכך אין מקום לטענה לפיה תלושי השכר בהם מופיע רכיב דמי הבראה, איננו מלמד על מהות התשלום. מה גם, שעיון בתלושי השכר של התובע מגלה כי, במהלך שנת 2004, השתכר התובע כ- 6,050 ₪ נטו לחודש, ובחודש 8/04 קיבל דמי הבראה כך שהשכר החודשי בגין אותו החודש היה בסך של 7,269 ₪ נטו, כלומר, בגין אותו חודש התובע קיבל תוספת של תשלום דמי הבראה מעבר לשכרו הרגיל . 35. כידוע, על פי צו ההרחבה הכללי בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש, רק עובד שהשלים שנת עבודה אצל מעביד זכאי לקצובת הבראה. קרי, התגבשות הזכות קמה רק בתום השלמת שנת עבודה, ולמעשה התשלום הינו רטרואקטיבי ולא למפרע. ללמדנו, שהתשלום בגין דמי הבראה ששולם לתובע בחודש 8/2004, שולם לו עבור 12 חודשים שקדמו למועד זה. 46. הנטל להוכחת תשלום דמי ההבראה, מוטל על המעביד. אין חולק כי לאחר חודש 8/04 לא שולמו לתובע דמי הבראה. לפיכך, אנו מקבלים את תביעת התובע לרכיב זה. 47. לאור כל האמור לעיל, משלא הציגה הנתבעת תחשיב נגדי לתחשיב שערך התובע, אנו מקבלים את תביעת התובע בעניין זה וקובעים כי, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,298 ₪ בגין דמי הבראה לשנתיים האחרונות לעבודתו 2004, ו-2005 . חופשה 39. לטענת התובע, הוא זכאי לפדיון חופשה בסך 9,114 ₪ בגין 42 ימים, לפי 217 ₪ ליום. גם ביחס לרכיב החופשה, טען התובע כי הרישום בתלושי השכר הינו פיקטיבי ואין להתחשב בו כלל. מנגד טוענת הנתבעת, כי התובע זכאי ליתרת פדיון חופשה בסך 3,120 ₪ בגין 15 ימים בלבד. 43. נטל ההוכחה בדבר יתרת חופשה מוטל על המעביד, מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה נותרו לזכותו של העובד, וכמה ניצל. על המעסיק לנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים. 42. לא נטען ולא הוכח כי נשמעה מפיו של התובע כל טענה אודות הסכומים ששולמו לו מדי חודש בחודשו, כאילו אין הם תואמים את עבודתו, וכי הרישום בתלושי השכר על היעדרות בשל חופשה שנתית או חופשת חג , אינו תואם את המציאות בפועל, לעניין זה, יפים דברי השופט שמואל צור בפסק הדין בעניין חסיה בן ישראל: "תלוש השכר אמור לשקף את השכר המגיע לעובד על פי התנאים הקבועים למשרתו. הכנת התלוש ומסירתו לידי העובד מוטלים על המעסיק, אך גם לעובד יש חלק ונחלה בדבר. על העובד לתת דעתו לפרטי התלוש ולעמוד על כך ששכרו שולם לו במלואו. עובד המקבל תלוש שכר חזקה שנתן דעתו לפרטי התלוש ואם לא העיר לגביו, חזקה שהסכים לתוכנו..." (עע 186/05 חסיה בן ישראל- מדינת ישראל ניתן ביום 2.5.2006). 43. לפיכך, חזקה על התובע שקיבל לידיו את תלושי השכר, שנתן דעתו אליהם, ואם לא העיר לגביהם, בכל תקופת עבודתו חזקה שהסכים לתוכנם. התובע לא הצליח לסתור חזקה זו, בכל הנוגע לרישום ימי החופשה שניצל במהלך כל תקופת עבודתו,כפי שמופיע בתלושי השכר, המהווה ראשית ראיה לתשלומם לתובע. 45. בנוסף לאמור, עיון בתלושי השכר של התובע,אשר צורפו לתיק מלמד, כי באופן עקבי, נרשם בתלוש השכר של התובע, סכום שכר נטו זהה מדי חודש , ובחודשים שבהם נרשם בתלוש השכר, כי התובע נטל חופשה שנתית או שנעדר לרגל חג, סכום שכר הנטו לא השתנה, מה שאומר שהוא קיבל שכר גם עבור ימי היעדרות אלה. לדוגמא: בחודשים: 8/04, 9/04, 10/04, 11/04, 12/04, 1/05, 2/05, 3/05, 4/05, התובע השתכר סך של 6,050 ₪ נטו, מדי חודש למרות שבחודש 9/04-נעדר לרגל 3 ימי חג, ובחודש 10/04- נעדר 2 ימים לרגל חופשה שנתית, ובחודש 1/05- נעדר יום אחד לרגל חופשה, ובחודש 4/05 -נעדר יום אחד לרגל חופשת חג. 46. יוצא אפוא, כי בחודשים בהם נעדר התובע מהעבודה, לרגל חופשה או חג, שכרו לא נפגע ולכן יש לקזז את ימי החופשה שנטל על פי הרשום בתלושי השכר,מיתרת ימי החופשה שנותרה לזכותו . לאור האמור,ולמען הסר ספק- התובע לא יוכל להיבנות מכך שהנתבעת לא ניהלה פנקס שעות עבודה (סעיף 69 לסיכומי התובע). זאת לאור החובה הבסיסית והראשונה, המוטלת עליו, באשר למסירת גרסה עקבית ומהימנה, על אי קבלת תשלומים התואמים את הרשום בתלושי השכר. 47. לא נעלמה מעניינו, טענת הנתבעת, כי על פי דין, אין החופשה ניתנת לצבירה, אלא בהסכמת המעביד, והתובע לא קיבל את הסכמת המעביד לצבירת ימי החופשה המגיעים לו. ברם, יש לזכור, כי החובה ליתן חופשה לעובד מוטלת על המעביד,אשר מסדיר את מועדי החופשה בהתחשב ככול שניתן בצרכי וברצון העובד. ומכיוון שהחובה ליתן חופשה ולקבוע את מועדה מוטלת על המעביד, אין להעניש את העובד על כך שהמעביד לא קיים את המוטל עליו. על הנתבעת עול ההוכחה, כי התובע סרב לצאת לחופשה שניתנה לו. ואין לראות באי לקיחת חופשה של התובע, כצבירה בלתי חוקית או כויתור על ימי חופשה המגיעים לו (ראה: דב"ע לא/3-1 ישראל בר אדון נ' שמחה ג'רד פד"ע ב 121; עע 197/33 ,198 פרי שר אסייג נ' חנה גורן הפקות בע"מ-לא פורסם) 46. סעיף 3 לחוק חופשה שנתית תשי"א - 1951, קובע:   "אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד הוא: (1) בעד כל אחת מ 4 השנים הראשונות 14 יום; (2) בעד השנה החמישית 16 יום; (3) בעד השנה השישית 18 יום; (4) בעד השנה השביעית 21 יום; ...".   14. התובע עבד בשירות הנתבעת 6 ימים בשבוע במהלך כל תקופת עבודתו.   אשר על כן, בהתאם להוראות החוק, היה התובע זכאי ל- 90 ימי חופשה שנתית לאורך כל תקופת עבודתו. 15. עיון בתלושי השכר שצורפו לתיק על ידי הצדדים, מגלה כי התובע ניצל בסה"כ 61 ימי חופשה על פי הפירוט הבא: 2004 2003 2002 2001 2000 ינואר- 1 יום פברואר-1 יום ינואר-1 יום פברואר 3 ימים מרץ-3 ימים ינואר-2 ימים מאי- 2 יום אפריל-1 יום פברואר-4 ימים דצמבר- 2 ימים אפריל- 1 יום פברואר- 2 ימים יוני- 1 יום יוני-2 ימים מרץ- 1 יום מאי-1 יום מרץ- 3 ימים יולי- 11 ימים אוקטובר-2 ימים מאי- 2 ימים אוגוסט- 3 ימים אפריל- 1 יום יולי- 1 יום ספטמבר- 1 יום מאי-1 יום ספטמבר-1 יום דצמבר- 3 ימים אוקטובר 2 ימים נובמבר-2 ימים סה"כ-15 סה"כ-6 ימים סה"כ- 12 סה"כ- 5 סה"כ - 12 סה"כ -11 30. בהתאם לחוק חופשה שנתית, ולאור האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע זכאי לפדיון חופשה שנתית בגין- 29 ימי חופשה שלא ניצל. לפיכך, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע בגין פדיון ימי חופשה סך של 6,293 ₪ . (29 ימים X 217 ₪ ליום) תביעה שכנגד להודעה מוקדמת 33. אין חולק כי התובע התפטר מעבודתו, לפיכך בהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת, היה על התובע לתת לנתבעת הודעה מוקדמת בת 30 ימים. 34. התובע לא הביא ולו ראשית ראיה מעבר לטענה שהעלה, כי אילן העליב והשפיל אותו לעיני לקוחות וחברים לעבודה, ולא הוכיח כי עזב את העבודה לאלתר ללא מתן הודעה מוקדמת בשל התנהגות עוינת כלפיו ביום ההתפטרות. 32. הנתבעת טענה כי התובע התפטר מעבודתו מבלי שנתן לה הודעה מוקדמת, לפיכך, הגישה תביעה שכנגד על סך 6,000 ₪ בהתאם לשכרו האחרון. 33. התובע עזב את העבודה ביום 2.905, ושלח לנתבעת הודעת התפטרות במסגרת מכתב ששלח ביום 11.9.05, ועד למועד זה וגם לאחריו, לא התייצב התובע לעבודה. בנסיבות אלו, תביעת הנתבעת לדמי ההודעה המוקדמת מתקבלת מאחר ולא ניתנה כדין. לסיכום: 45. מכל האמור לעיל במצטבר, הגענו לכלל המסקנות הבאות: א. התובע זכאי לפדיון חופשה בסך של 6,293 ₪ . ב. התובע זכאי לדמי הבראה בסך של 4,298 ₪ . ג. הנתבעת זכאית לדמי הודעה מוקדמת בסך של 6,000 ₪ . 46. משכך,אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,591 ₪ הכוללים פדיון חופשה ודמי הבראה בקיזוז דמי הודעה מוקדמת לה זכאית הנתבעת . 43. הסכום האמור ישולם תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל. 44. לאור התוצאה אליה הגענו, כל צד ישא בהוצאותיו . 45. לכל צד הזכות להגיש ערעור על פסק הדין לבית דין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. ניתן היום, י"ח טבת תש"ע, 04 ינואר 2010, בהעדר הצדדים. נוהאד חסן, שופטאב"ד גב' ג'יהאד גושה עיראקינציגת עובדים מר שלמה שפירנציג מעבידים פיטורים