פסק דין יסודה של התביעה שבפני באירוע שריפה מיום 11.4.01 . עסקינן בשריפה שפרצה ברכב מסוג טויוטה קורולה שנת ייצור 2000 ,אשר הייתה במועד הרלוונטי מבוטחת באמצעות התובעת בבטוח מקיף. עוד יצוין כי השריפה ארעה בעת תקופת האחריות של הרכב אצל הנתבעת שהינה היבואנית של רכב זה. טוענת התובעת כי יש להטיל על הנתבעת את האחריות לפיצוי התובעת בגין התשלומים ששילמה למבוטחה עקב נזקי השריפה וזאת מין הטעם כי מקור השריפה אליבא דמומחה התובעת הינו כתוצאה מכשל במאוורר קירור חשמלי ימני שמחוץ לתא המנוע. לטענת התובעת נטל הראיה מוטל על כתפי הנתבעת להוכיח מהן נסיבות אירוע השריפה וכי לא ברשלנותה אירעה השריפה. הנתבעת דוחה מכל וכל את טענות התובעת. לטענת הנתבעת לא הועבר בנסיבות נטל הראיה לפתחה וכי זה נותר על התובעת וזו לא הרימה את הנטל להוכיח לא את מקור האש ולא את רשלנותה של הנתבעת. עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת כי בנסיבות שריפה זו נגרם לה לנתבעת נזק ראייתי משמעותי מאחר ולא ניתן היה לבדוק את הרכב סמוך למועד השריפה על ידי מומחה מטעמה וזאת על מנת מחד לאתר את סיבת פרוץ השריפה ומאידך לשלול פוזיטיבית את מסקנות מומחה התובעת. לציין כי בסמוך לאחר בדיקת השמאי מכרה התובעת את הרכב במצבו הניזוק לצד ג' וזה מכרו לצד ד' אשר שיקם את הרכב ולפיכך נבצר לבדוק מה הייתה סיבת השריפה. בפני העידו מטעם התובעת המבוטח עת/1 אשר לדבריו מדובר ברכב נכה מטעם משרד הביטחון הצמוד לבנו הנכה ובמועד הרלוונטי נהג העד ברכב ותוך כדי נסיעה הופנתה תשומת ליבו על ידי נהג אלמוני שהורה לו לעצור בצד ומשירד גילה כי אש עולה ממכסה המנוע. אשר לעדותו של עד זה התרשמתי כי אין לו כל ידיעה מהן הסיבות שגרמו לדליקה וכי ידו לא הייתה במעל ואין עסקינן בהצתה בזדון. ומכאן השאלה שעומדת למבחן הינה בגין מה פרצה השריפה והאם הוכח כי הנתבעת התרשלה. אשר לנסיבות אירוע השריפה להוכחת נסיבות אלו נסמכת התובעת על חוות דעתו של המומחה שלמה מאור . לטענת המומחה אשר בדק את הרכב במוסך מורשה של הנתבעת ואשר צילם תמונות, כעולה מחוות דעתו נשללו על ידו האפשרויות של כשל בהתקנים שונים ברכב, כשל במערכת הזרקת הדלק שבתא המנוע וכשל במערכת החשמל. לטעמו של מומחה זה כל הסימנים שנמצאו על ידו מצביעים ומאפיינים שריפה שהחלה במאוורר הקירור החשמלי הימני שמחוץ לתא המנוע.(ראה סעיף המסקנות שהחוות בדעת). אל מול חוות דעת זו הוצגה חוות דעת נגדית, אשר בכורח הנסיבות הינה תיאורטית של המומחה מאיר קנדלר מהנדס מהמכון לחקר הכשל . מומחה זה נסמך בחוות דעתו על התמונות שצולמו על ידי מאור וכן על בדיקת רכב מדגם זהה. לטנעתו של מומחה זה מסקנתו של מאור אין לה על מה שתסמוך וקיימת אפשרות כי מקור האש הינו בהתזת חומר דליק חיצוני ואין הכוונה לטעון להצתה מכוונת על ידי המבוטח. לציין כי לטענת התובעת אין מר קנדלר מומחה לשריפות ואילו לטענת הנתבעת אין מר מאור מהנדס רכב ולפיכך מוצאים הצדדים כל אחד מטעמו פגמים בחוות הדעת שניתנה על ידי המומחה שכנגד. ומכאן שהשאלה הינה על מי מהצדדים נטל ההוכחה בענייננו. ולאחר שבחנתי שאלה זו הגעתי למסקנה כי הנטל נותר ב"מגרשה" של התובעת ולא עבר לנתבעת. ובמה דברים אמורים : הרכב יצא מחזקת הנתבעת ונמסר למבוטח ביום8.9.99 . אמנם כל האביזרים למעט בדיבורית הותקנו על ידי הנתבעת והרכב טופל על ידי מוסך מורשה שלה אולם לענייננו יש להחיל את הילכת ישראליפט הדנה בנושא החזקה התכופה ואשר על פיה גם אם אין חזקה מיידית של הנתבעת מקום שהוכח באמצעיות חוות דעת של מומחה הקשר נסיבתי והעובדתי שבין התנהגות הנתבעת לבין התוצאה יעבור הנטל לפתחה של הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה. לפיכך עלי לבדוק האם יש בחוות דעתו של מאור כדי להקים את הילכת ישראליפט לטעמי התשובה לכך הינה שלילית. חוות הדעת אינה מצביעה על ממצא פוזיטיבי מחד ומאידך במהלך חקירתו הנגדית עולה כי מר מאור אינו יודע מאיזה חומר עשוי המאוורר ומהי טמפרטורת ההתכה שלו וכיו"ב נתונים החשובים לאין ערוך בבואו לקבוע כי האש פרצה מהמאוורר בין השאר על פי סימני החריכה אותם מצא. המומחה גם לא ראה את המאוורר המקורי של הרכב מאחר ולדבריו לא נותר ממנו זכר ולמעשה נסמך הוא בין השאר על העדויות שגבו החוקרים הפרטיים. מכל אלו סבורתני כי אין בחוות דעתו להעביר את הנטל לפתחה של הנתבעת ואף יותר מכך אין בה די כדי להרים את הנטל המוטל על התובעת להוכיח כדי מאזן ההסתברויות כי מקור השריפה הינו ברשלנות הנתבעת. ואם בכך לא די , אין ספק כי במקרה זה נגרם לנתבעת נזק ראייתי משמעותי. אמנם איני מקבלת את עמדת הנתבעת כי אין על המוסך המורשה כל חובה ליידע את היבואן מקום בו מובא רכב בתקופת האחריות כאשר אש פרצה בו באזור המנוע, שכן טענה זו הינה בבחינת טענת בת יענה, וגם הלוליינות המילולית של הנתבעת בהתייחס לתעודת האחריות אינה המענה במקרה שכזה, אולם אין בכך כדי לפטור את התובעת מחובתה לפנות לנתבעת ולהודיעה על האירוע מה גם שהתובעת בחרה למכור את הרכב ובכך איינה את זכותה של הנתבעת לבדקו וגרמה לנזק ראייתי של ממש ואין היא יכולה לרחוץ בניקיון כפיה על ידי הפניית אצבע מאשימה למוסך המורשה בלבד. בנסיבות אלו סבורתני כי: לא הוכח מעבר למאזן ההסתברויות כי השריפה פרצה בגין רשלנות הנתבעת. לא הועבר נטל הראיה ואף לא נטל השכנוע אל הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה . לא הוכח על ידי התובעת כי מקור השריפה הינה בתקלה ברכיב עליו חלה האחריות על פי תעודת האחריות. במקרה שבנדון נגרם נזק ראייתי על ידי התובעת אשר מכרה את הרכב בטרם נבדק על ידי הנתבעת, גם אם תמצא לומר כי בעניין זה אין המוסך המורשה פטור בלא כלום וגם אם תמצא לומר כי כשלה הנתבעת באי מתן הוראות מתאימות למקרים כגון אלה למוסכים המורשים מטעמה. התוצאה מכל האמור לעיל הינה כי סבורתני שבמקרה הספציפי שבפני לא הרימה התובעת את הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה כדי מאזן ההסתברויות ולפיכך אני מורה על דחיית התביעה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט (שכר עה/1 בסך של 1000 ₪) ושכר טרחת עו"ד בסך של 5000 ₪ בצרוף מע"מ. רכבשריפה