השלמת הכנסה לשאירים

השלמת הכנסה לשאירים לפנינו תביעת התובעת, להכיר בזכאותה לגימלת שאירים ולהשלמת הכנסה לשאירים, הל מחודש 1/1998. אלה העובדות הרלוונטיות לענייננו: 1. התובעת, ילידת 1954, עלתה לארץ ביום 2/11/1993 עם בעלה, המנוח מר גנדי X (להלן - המנוח), והם התגוררו בדירת מגורים (להלן - הדירה). 2. התובעת התאלמנה ביום 17/11/1996, ומאז החלה לקבל גימלת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע). 3. במכתבו מיום 24/1/2007, הודיע הנתבע לתובעת, כי החל מתאריך 1/12/1997, עודכן מצבה המשפחתי ל"נשוי" ואילו מצבה האישי ל"ידועה בציבור". עוד צויין במכתב הנ"ל, כי החל מחודש 1/1998, התובעת אינה זכאית לגמלת שאירים "עקב נישואין" וכן אינה זכאית להשלמת הכנסה כיוון שההכנסות, כולל קצבאות, עולות על ההכנסה המירבית שנקבעה לעניין זה בחוק (ר' מכתב המוסד - נספח לסיכומים המוסד). 4. במכתבו מיום 3/6/2007 הודיע הנתבע לתובעת כי "זכאותך לקצבת שאירים הופסקה מ 1/12/98 עקב היותך ידועה בציבור של X ת"ז X הפסקת הזכאות גרמה ליצירת חוב כולל בסך של 208,158 ₪" (ר' הודעת חוב מיום 3/6/2007 - נספח לכתב התביעה). 5. במכתבו מיום 30/3/2008, הודיע מר אבי חדש, מנהל מחלקת גימלאות זיקנה ושארים בסניף הנתבע בנהריה, לב"כ התובעת, עו"ד תירוש, כי זכאות התובעת לגימלת שאירים הופסקה החל מיום 1/1/98 ולא מיום 1/12/98 כפי שנרשם עקב טעות קולמוס בהודעת החוב מתאריך 3/6/2007 (ר' נספח א' לכתב הגנה). 6. לטענת התובעת, היא אינה הידועה בציבור של מר X גולדין, אלא הקשר ביניהם היה של שוכר - משכיר דירה ולראייה מפנה להסכמי שכירות מחודש 11/04 -11/07 (נספחים לתצהירו של X גולדין - מוצג ת/2). התובעת מוסיפה וטוענת, כי הם אינם בני זוג והיא לא ניהלה עימו משק בית משותף, כנטען על ידי הנתבע. 7. מנגד, טוען הנתבע, כי דין התביעה להידחות, עקב מגורים משותפים וקיום משק בית משותף של התובעת עם בן זוגה, מר X גולדין, בדירתה כידועים בציבור, החל מחודש ינואר 1998. הנתבע מוסיף וטוען, כי משהתובעת מתגוררת עם X, כידועה בציבור, רואים בה כמי "שחזרה ונישאה" ולפיכך, כמי שאינה זכאית לקצבת שאירים וזאת בהסתמך על סעיפים 1 ו- 252 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי וגם החוק). דיון והכרעה: 8. תכליתו של חוק הביטוח הלאומי לעניין קצבת שאירים, היא להעניק לאלמנה קצבה על מנת לשמר את רמת חייה של האלמנה, פחות או יותר, כפי שהיתה לפני פטירת בן הזוג (ר' עב"ל 1169/01 אורה אביטל - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לג (64), 45, ניתן בתאריך 10/5/2004; דב"ע ל/19-0 המוסד לביטוח לאומי - רחל מנו, פד"ע ב' 72). סעיף 252 לחוק הביטוח הלאומי קובע:- "(א) נפטר מבוטח, ישלם המוסד מענק לפי הוראות סעיף 255 או קצבת שאירים חודשית באחד משיעורים אלה: (1) 17.35% מהסכום הבסיסי - (א) לאלמנה שעמה ילדים; (ב) לאלמן שעמו ילדים, כל זמן שהילדים עמו; (ג) לאלמנה או לאלמן שהם בני 50 שנים ומעלה; (2) 13% מהסכום הבסיסי - לאלמנה או לאלמן שהם בני 40 שנים ומעלה ועדיין אינם בני 50 שנים ולא נתקיים בהם אחד התנאים שבפסקה (1)(א) ו- (ב). (ב) אלמנה או אלמן שעמם ילדים, ישלם להם המוסד, כל זמן שהילדים עמם, תוספת בעד כל אחד מילדיהם - 8.1% מהסכום הבסיסי. (ג) ילדים שהניח אחריו המבוטח ואין אלמנה או אלמן הזכאים לקבל בעדם תוספת, יהיו שיעורי הקצבה כך: (1) בכפוף להוראות פסקה (2), אם לילדים הורה - תשולם הקצבה בשיעור של 10.8% מהסכום הבסיסי כשישנו ילד אחד בלבד, ובשיעור של 8.1% מהסכום הבסיסי בעד כל ילד; (2) אם אין לילדים הורה, או שההורה גר דרך קבע בחוץ לארץ, תשולם הקצבה בעד כל ילד מהילדים בשיעור של 10.8% מהסכום הבסיסי. (ד) לענין הזכויות לפי סעיף 238, סעיף זה וסעיפים 253, 258, 260 ו-267, רואים כמבוטח גם תושב ישראל שהשלים את תקופת האכשרה לפי סעיף 253 אף אם לא היה מבוטח בעת שנפטר. (ה) השר, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי להגדיל את השיעורים הנקובים בסעיפים קטנים (א), (ב) ו-(ג)." סעיף 238(2) לחוק קובע כי "אלמנה" הזכאית לגמלת שאירים היא "מי שהייתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו" ובסעיף 1 לחוק מוגדר המונח "אשתו" - "לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו". סעיף 255 לחוק הביטוח הלאומי קובע, בין היתר, כי זכותה של אלמנה לקצבת שאירים פוקעת מש"חזרה ונישאה". וזו לשון הסעיף:- "(א) אלמנה שלא מלאו לה עדיין 40 שנים ואינה זכאית לקצבה, או אלמנה שפקעה זכותה לקצבה שלא עקב נישואיה, ישלם לה המוסד מענק בסכום השווה לקצבת שאירים לפי שיעור הקצבה כאמור בסעיף 252(א)(1) כפול שלושים ושש. (ב) חזרה ונישאה אלמנה הזכאית לקצבת שאירים, תפקע זכותה לקצבת שאירים והמוסד ישלם לה מענק בשני שיעורים כלהלן: (1) לאחר יום נישואיה מחדש - סכום השווה לקצבת שאירים המחושב על בסיס שיעור הקצבה כאמור בסעיף 252(א)(1) (להלן - שיעור הקצבה), שהשתלמה בעד החודש שבו נישאה מחדש, כפול שמונה עשרה; (2) כתום שנתיים מיום נישואיה מחדש - סכום השווה לשיעור הקצבה, בעד החודש האחרון של השנתיים האמורות, כפול שמונה עשרה. (ג) אלמנה שחזרה ונישאה ונפטר בעלה מהנישואין החדשים והיא מקבלת מכוחו קצבת שאירים או קצבת תלויים, ישולם לה השיעור השני של המענק, אף אם טרם חלפו שנתיים מיום נישואיה מחדש; המענק יחושב על בסיס שיעור הקצבה בעד החודש שבו נפטר בעלה כאמור. (ד) דין אלמן לענין סעיף זה כדין אלמנה." בפסק דין פינק נדרש בית הדין הארצי לשאלה - האם ניתן להרחיב את הוראות סעיפים 135 ו-255 שבחוק הביטוח הלאומי, שכאמור קובעים מפורשות את עובדת פקיעת זכאותה של אלמנה לקצבת תלויים או לקצבת שאירים, משהאלמנה "חזרה ונישאה", גם על אלמנה שהפכה לידועה בציבור של גבר אחר. כב' השופט פליטמן (בדעת רוב), קבע, כי אין הכרח כי האלמנה תינשא בהליך פורמאלי ודי בהכרה באלמנה כידועה בציבור כדי לשלול את זכאותה לקצבת שאירים או לקצבת תלויים. במסגרת פסק דין פינק הביא כב' השופט פליטמן מדבריו שנאמרו בפרשת פריימן (שם היה בדעת מיעוט, ברם דברים אלה הפכו לדעת רוב בפסק דין פינק), ואלה הדברים: "נשאלת השאלה האם מהביטוי "אלמנה "שחזרה ונישאה" ניתן להסיק על כוונה להוציא אלמנה המנהלת חיי משפחה מלאים עם בן זוגה אולם לא נישאה כדת וכדין.... על השאלות האמורות יש להשיב בשלילה משלושה טעמים: ראשית מן הטעם העומד בבסיס תכלית החוק. קצבת תלויים הינה קצבה המחליפה את הכנסת בן הזוג למשק הבית - הואיל והאלמנה מנהלת לבדה את משק ביתה עם פטירת בעלה. משחזרה האלמנה והקימה משק בית וחיי משפחה במשותף עם בן זוג לחיים, אזי מקבלת האלמנה תמיכה מחדש בכלכלת הבית ולכן, נוכח תכלית תשלום הקצבה, כאמור, אין היא זכאית להמשך קבלת קצבת התלויים. ... אילו היינו מפרשים את לשון החוק אחרת הייתה נוצרת הפליה בלתי מוצדקת בין הפסקת תמיכה כספית לאלמנה שנישאה כדת וכדין לבין אי הפקעת הקצבה לאלמנה אשר הקימה תא משפחתי חדש אולם לא עיגנה זאת בטקס נישואים. 11. שנית - אי הפקעת הזכאות לקצבת תלויים לאלמנה אשר הקימה בית חדש עם הידוע בציבור תיצור מצב אבסורדי בו מחד, המחוקק אינו מכיר במוסד הידועים בציבור ולכן אינו מפקיע מאלמנה הזכאית לקצבת תלויים את קצבתה אף אם חזרה והקימה בית עם הידוע בציבור, אולם מנגד כן מכיר במוסד הידועים בציבור ומעניק קצבת תלויים לאישה אשר בן זוגה לחיים, הידוע בציבור, נפטר מן העולם... 12. שלישית - האבסורד בגין אי פקיעת הזכאות לקצבת תלויים לאלמנה אשר הקימה בית חדש עם הידוע בציבור מועצם במקרה בו הידוע בציבור שלה יסתלק מן העולם עקב תאונת עבודה. במקרה שכזה, לגישת חברתי סגנית הנשיא, תקום לאלמנה זכאות עקרונית כפולה, בו זמנית, לשתי קצבאות תלויים: גם בגין מות בעלה המנוח וגם בגין פטירת הידוע בציבור שלה." (ראו: עב"ל 686/05 המוסד לביטוח לאומי - סמדר בוארון פינק, ניתן בתאריך 28/3/2007, להלן - פסק דין פינק; עב"ל 1407/04 המוסד לבטוח לאומי - נחמה פריימן, ניתן בתאריך 8/11/2006). עוד נקבע בפסק דין פינק כי, קצבת האלמנה הידועה בציבור אינה נשללת רטרואקטיבית החל ממועד שרירותי בעברה של האלמנה, הידועה בציבור, אלא זכאותה למענק קמה מהיום בו יש לקבוע כי היא ממלאת אחר ההגדרה הקבועה בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי "הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עימו". 9. הנתבע, כאמור, טוען כי התובעת ובן זוגה X גולדין (להלן - X) הינם ידועים בציבור הגרים במגורים משותפים בדירתה של התובעת, החל מחודש ינואר 1998. נבחן טענתו זו של הנתבע. 10. הנתבע נסמך בטענתו על המסמכים הבאים: · הודעת התובעת לחוקר המוסד מיום 24/4/2006 (מוצג נ/1); · פרוטוקול דיון שהתקיים בבית משפט לנוער ביום 15/1/2006 (מוצג נ/2); · שאלון נכסים מתאריך 31/8/2008 (מוצג נ/3); · דו"חות סיכום חקירה מתאריכים: 13/7/1999, 24/4/2006 (מוצגים נ/4, נ/5, נ/7); · דו"ח פעולה וזכרון דברים מתאריך 13/7/1999 (מוצג נ/6). 11. לאחר שעיינו בכל הראיות והעדויות שהובאו בפנינו ובטענות הצדדים - שוכנענו כי בנסיבות המקרה יש לראות בתובעת, כמי שחיה חיי שיתוף עם X, כידועה בציבור וניהלה עימו משק בית משותף החל מחודש 1/98. טעמינו יובאו להלן. 12. במסגרת חקירה סביבתית שביצע הנתבע ביום 13/7/1999 (מוצגים נ/6 ו-נ/7) הגיע לידי חוקרי הנתבע מידע לפיו X והתובעת, מתגוררים יחד, מזה שנה וחצי, בדירתה של התובעת, וכי אשתו בנפרד של X גרה ברחוב ירדן. חוקרי הנתבע שוחחו עם אשתו בנפרד של X וזו מסרה להם כי X גר יחד עם התובעת מתאריך 6/12/1997. חוקרי הנתבע הגיעו לאזור ביתה של התובעת ותוך כדי שיחה עם שכן, חלף על פניהם אדם אשר זוהה על ידי אותו שכן כX. חוקרי הנתבע הלכו בעקבות X והבחינו כי הוא נכנס אל דירתה של התובעת. החוקרים דפקו בדלת והתובעת ענתה להם מעבר לדלת, אך לאחר שהציגו עצמם בפניה וביקשו להיכנס, היא סירבה לפתוח את הדלת והם עזבו את המקום. ביום 24/4/2006 ערכו חוקרי הנתבע ביקור פתע נוסף בביתה של התובעת (מוצג נ/4). בדירה נמצאו באותה עת X והתובעת. חוקרי הנתבע ערכו סיור בבית והבחינו בשני מקררים וכן בבגדים של גבר מפוזרים בין שני החדרים. 13. בהודעתה לחוקר הנתבע מיום 24/4/2006- מוצג נ/1 (להלן- ההודעה) ציינה התובעת כי X גר בדירתה כשנתיים (בעמ' 1 ש' 6). לשאלת החוקר מה הקשר בינה לבין X השיבה כך: "הוא גם כמו ידיד וגם כמו משכיר בית". בהמשך הודעתה, ציינה התובעת, כי X שילם לה דמי שכירות חודשיים בסך 600 ₪ (הגם שבשנים מהסכמי השכירות, אליהם מפנה התובעת, נקוב סכום של 300$ לחודש שכירות) והבהירה כי אין להם חשבון בנק משותף, כל אחד מהם קונה אוכל לעצמו והיא לא מבשלת לו "והוא מבשל לעצמו בעיקר ולפעמים לכל המשפחה" (בעמ' 1, ש' 19 -20; ההדגשה שלנו- מ.א.ח.). לשאלת החוקר כמה זמן אתם מכירים, התובעת השיבה כך: "מכירים הרבה שנים עוד מרוסיה" (בעמ' 2 ש' 2-1; ההדגשה שלנו - מ.א.ח.). לשאלת החוקר - איך היא מסבירה את העובדה שבמסגרת הדיון שהתקיים בבימ"ש בעניין חזקה על נכדתה, היא הציגה את X כבן זוגה (ר' מוצג נ/2), השיבה כך: "כי אני סומכת עליו ורואה בו כבן זוג וגם דיאנה הנכדה מכירה אותו הרבה שנים וקוראת לו סבא" (בעמ' 2 ש' 9-3; ההדגשה שלנו - מ.א.ח.). בחקירתה הנגדית בפנינו, ניסתה התובעת להתכחש לדברים אשר מסרה בהודעתה לחוקר ביום 24/4/2006 (מוצג נ/1), וניסתה ליצור בפנינו את הרושם כי לא הבינה על מה היא חותמת וטענה כי "החוקר אמר לי שאני חייבת לחתום. אני לא מבינה עברית ובאו ללא מתורגמן ואני חתמתי" (ר' פ' מיום 25/3/2009, עמ' 1 ש' 16 - 17). התובעת העידה בסתירה לגרסה שמסרה לחוקר הנתבע, כי פגשה בX, לראשונה, בבית קברות, בשנה שבעלה נפטר, קרי בשנת 1996, ו"הוא הכיר את בעלי אני לא הכרתי אותו עד אז בכלל...הוא רק ניגש אלי ואמר שהוא חבר של בעלי והם עבדו ביחד" (ר' פ' הנ"ל, עמ' 2 ש' 10 -12; ש' 16 -17). התובעת העידה כי אינה יודעת היכן X התגורר לפני שעבר לגור בדירתה, למעט העובדה שהוא גר במעלות, אולם בהמשך עדותה, שינתה גרסתה ואישרה כי בטרם עבר לגור בדירתה, הוא גר בדירה מס' 7, הסמוכה לדירתה, והסבירה, כי "הוא (X - הוספה שלנו -מ.א.ח.) גר בדירה 7 ואח"כ עבר למקום אחר וראיתי אותו שם. זאת היתה חברה שלי שגרה בדירה 7 ושבאתי לבקר אותה ראיתי אותו שם" (פ' הנ"ל, עמ' 3 ש' 12 -13). בהמשך עדותה, העידה התובעת כי X התגורר באחד משני חדרי השינה אשר בדירתה בת 3 החדרים הכוללת שני חדרי שינה, סלון ומטבח והסבירה כי X "ישן בחדר שינה שלו, היתה לו ספה. היה לו מקרר משלו בחדר שלו וטלוויזיה שלו פרטית בחדר...היה לו ארון בחדר" (פ' הנ"ל, עמ' 3 ש' 24 -25; עמ' 5 ש' 17; ההדגשות שלנו - מ.א.ח.). עוד העידה התובעת, כי X נהג לשלם לה את שכר הדירה במזומן והיא לא נתנה לו קבלות; כל אחד מהם בישל לעצמו והחשבונות התחלקו ביניהם באופן ש"טלפון היה שלי. כל החשבונות בשעה שהוא היה בשכירות שמו על השולחן בדקנו, ושילמנו חצי חצי. באותה תקופה אז גר איתי בני" (ר' פ' הנ"ל, עמ' 4 ש' 24 -25). לשאלת ב"כ הנתבע, כמה שנים X גר בדירה, השיבה התובעת כך: "שלוש או ארבע שנים כנראה. שלוש שנים בטוח שלמות ומתוך זה הוא נסע לרעננה לעבוד לשנה שלמה ואז הוא לא גר בבית, אחרי רעננה הוא שוב חזר ולקח את הדברים שלו לאט לאט והעביר את הכל לילדים שלו...הוא לא היה צריך להיות אצלי בבית כי הוא כבר עבד בחוץ ולא שילם לי שכ"ד...הפסקתי לעשות איתו חוזה" (ר' 'פ הנ"ל, עמ' 4 ש' 13 -15, ש' 17 -18). התובעת הבהירה כי בתקופה שקדמה למגוריו של X בדירתה, בנה התגורר עימה וישן בחדר שינה משלו ולאחר מכן, עם מעברו של X לדירה, בנה עבר לישון בסלון (פ' הנ"ל, עמ' 4 ש' 26 -31). באשר לנסיבות בהן נכח X בדיון שהתקיים במהלך שנת 2006 בבית משפט לנוער בעכו, שם נרשם בפרוטוקול הדיון, כי X הוא בן זוגה של התובעת (ר' מוצג נ/2) - הסבירה התובעת, כי "X רצה לבוא איתי אך זה לא אומר שהוא היה בן זוגי...שהיה משפט על הנכדה שלי הוא בא לשמוע דיונים גם כי הוא מאוד אהב אותה. ילדים שלי היו מיודדים איתו מאוד, העריכו אותו אפילו הילדים האלו שנהרגו בתאונה. הוא היה בא לבקרם אצלם בבית. התיידד איתם מאוד. היה בלוויה שלהם" (ר' פ' הנ"ל, עמ' 5 ש' 15; עמ' 6 ש' 17 -19; ההדגשה שלנו - מ.א.ח.). 14. X העיד גם הוא בפנינו ויאמר כבר עתה כי נתגלעו סתירות רבות ומהותיות בין גרסתו של X לבין גרסתה של התובעת, כפי שנמסרה, הן בהודעתה לחוקר והן בעדותה בפנינו באשר לנסיבות מגוריהם המשותפים בדירתה של התובעת וטיב היחסים ביניהם, כפי שנפרט להלן:- בחקירתו הנגדית העיד X כי עלה ארצה מרוסיה בחודש 3/97 והבהיר כי לא הכיר את התובעת ברוסיה. X העיד כי פגש בתובעת, לראשונה, "בשנת 2006 שהייתי בבית קברות...או 2005 או 2004" (ר' פ' הנ"ל, עמ' 7 ש' 20); באשר לנסיבות ההיכרות בינו ובין התובעת, הסביר X, כי "הגעתי לישראל עם אישה והיתה לה בת ובן של גלינה היה בא לבקר את הבת הזאת" (ר' פ' הנ"ל, עמ' 7 ש' 24; הדגשה שלנו - מ.א.ח.). X העיד כי לפני שגר בדירתה של התובעת, הוא התגורר בשכירות במרפסת דירתם של זוג הגרים בדירה הסמוכה לדירתה של התובעת והסביר כי "אני עזבתי בגלל שבעלה שתה לשוכרה. שאלתי את גלינה ועברתי לגור מדירה 7 לדירה 8...עברתי ישר" (פ' הנ"ל, עמ' 7 ש' 30 -31; עמ' 8 ש' 16). X העיד כי הוא התגורר בסלון דירתה של התובעת שהינה בת 3 חדרים והסביר כי התובעת גרה בחדר שינה אחד ובנה מיכאל, בחדר השינה השני, "ואני הייתי בסלון...בסלון היה ארון פלסטיק ושם היו הדברים שלי" (פ' הנ"ל, עמ' 8 ש' 20 - 23 - ההדגשה שלנו - מ.א.ח.) התובעת כאמור העידה כי X גר בחדר שלו, ואילו בנה ישן בסלון. X העיד כי הוא שילם לתובעת שכר דירה במזומן והיא לא נתנה לו קבלות, הוא בישל לעצמו, ערך קניות לבד והחשבונות התחלקו בינו ובין התובעת באופן ש"אני שילמתי מה שהיא ביקשה ואני נתתי 600 ₪ ומה שהיה חסר לחשבונות היא ביקשה ממני ואני הוספתי" (פ' הנ"ל, עמ' 9 ש' 2 -3). בהמשך עדותו, אישר X כי נהג לעזור לתובעת ואף להתלוות אליה למקומות שונים כגון לדיון בבית משפט בעכו והסביר, כי עשה כן, הן משום שריחם עליה, והן משום שהתבקש לעשות כן על ידי עובדים סוציאליים. וכך העיד בהקשר זה: "... רציתי לעזור לה...אחרי הטרגדיה שהיא עברה ופשוט ריחמתי עליה... בגלל שאנו גרים באותה דירה ובאנו לעובדת סוציאלית והם ביקשו שאני אעזור " (פ' הנ"ל, עמ' 9 ש' 6 -8; ש' 19 -20; ההדגשות שלנו - מ.א.ח.). בתצהירו ציין X כי הוא אימפוטנט ואינו יכול לקיים יחסי אישות, והוא מתכוון לנסוע לרוסיה ביום 7/9/2008 כדי להתחתן עם אשה כבת שבעים, שהוא הכיר עוד מרוסיה ואמור לחזור ארצה ביום 25/10/2008 (ר' סעיפים 7 ו- 11 לתצהירו - מוצג ת/2). בעדותו בפנינו בעניין זה ציין X, כי חרף הדברים שציין בתצהירו, הוא לא התחתן והסביר, כי מאחר "וגיליתי שהיא (האישה עימה היה אמור להתחתן לטענתו - הוספה שלנו - מ.א.ח.) יוצאת עם גברים צעירים ואני אמרתי לה שנעשה בדיקות איידס והיא סרבה ושלחה אותי לכל הרוחות ובגלל זה לא התחתנתי איתה. לא רציתי להביא לפה מישהי חולה" (פ' הנ"ל, עמ' 9 ש' 23 -25). דומה כי טענתו של X שהוא אימפוטנט - ושבעטיה לא יכול היה להיות הידוע בציבור של התובעת - לא הפריעה לו לנסוע לרוסיה מתוך כוונה להתחתן עם אשה חדשה. X נשאל עד מתי גר בפועל בביתה של התובעת, על כך השיב: "אני לא זוכר. ביולי 2007 נסעתי לרעננה ובנובמבר נגמר חוזה בדירה עם התובעת. ביולי 2007 נסעתי לרעננה ויותר לא גרתי בדירה של התובעת. נתנו לי חדר ברעננה ממקום עבודה. זה נקרא בית אבות צימרמן" (פ' הנ"ל, עמ' 10 ש' 7 - 9). יוטעם, כי חרף טענתו של X, שלא גר יותר עם התובעת החל מחודש יולי 2007 - התובעת בשאלון נכסים (מוצג נ/3) ציינה בתאריך 31/8/2008, כי X גולדין גר בדירתה. 15. מטעם הנתבע העיד בפנינו חוקר הנתבע - מר חגי קציר (להלן - החוקר קציר) אשר ערך את החקירות בעניינה של התובעת, גבה את ההודעה מהתובעת (מוצג נ/1) ואת ממצאי החקירות תיעד בדו"ח פעולה (מוצג נ/4) ובדו"ח סיכום חקירה (מוצג נ/5). כמו כן, העיד בפנינו, חוקר הנתבע - מר טל אמיתי (להלן - החוקר אמיתי), אשר ערך את החקירות בעניינו של X ואת ממצאיהן תיעד בדו"ח פעולה (מוצג נ/6) ובדו"ח סיכום חקירה (מוצג נ/7). מדו"ח הפעולה (מוצג נ/4) ומעדותו של החוקר קציר עולה, כי התובעת ביקשה מהחוקר קציר להתקשר לבנה דימה על מנת שיתרגם לה את השאלות. שיחת הטלפון התבצעה באמצעות טלפון נייד, כאשר דימה - בנה של התובעת, נשמע ברמקול, ומתרגם לתובעת את שאלות החוקר קציר לשפה הרוסית, ואת תשובותיה תרגם לשפה העברית; החוקר קציר העיד כי כל שאלה נכתבה על ידו מיידית ברגע שתורגמה על ידי בנה של התובעת ואישר כי בסוף החקירה, הוא הקריא לתובעת את הדברים שהיא אמרה ואשר תורגמו כאמור טלפונית על ידי בנה, ולאחר מכן ביקש מהתובעת לחתום על ההודעה. יוטעם כי אופן חקירת התובעת עי חוקר הנתבע כאשר בנה מתרגם עבורה את הדברים דרך הטלפון - אינה נאותה ואינה רצויה; עם זאת מעיון בהודעתה הקצרה (מוצג נ/1) ומעדותו של החוקר קציר התרשמנו, כי התובעת הבינה את השאלות שנשאלה והדברים שנרשמו מפיה, הם אכן הדברים שהיא אמרה לחוקר קציר במועד חקירתה על ידו. 16. התרשמותנו מהראיות היא שהתובעת וX, אינם מציגים בפני בית הדין את תמונת המצב האמיתית בכל הקשור לנסיבות מגוריהם המשותפים בדירה מס' 8 אשר ברחוב ז'בוטינסקי 438 במעלות תרשיחא וטיב היחסים ביניהם. מחומר הראיות עולה בבירור, כי התובעת מתגוררת יחד עם X, מזה שנים רבות, ולא שוכנענו באמיתות דבריה של התובעת כי היא פגשה, לראשונה, את X רק לאחר שבעלה נפטר בשנת 1996 והשכירה לו חדר בדירתה בתקופה שמחודש נובמבר 2004 ועד לחודש נובמבר 2007, כאמור בהסכמי השכירות (נספחים לתצהירו של X -ת/2). גרסתה זו של התובעת אינה אמינה בעינינו, במיוחד לאור הדברים אשר התובעת עצמה ציינה בהודעתה (מוצג ת/1), כי הם "מכירים הרבה שנים עוד מרוסיה" (בעמ' 2, ש' 2) וכן לאור עדותו של X העומדת בסתירה לעדותה של התובעת, כי פגש בתובעת, לראשונה, בשנת 2003 ולאחר מכן, שינה גרסתו, פעם אחר פעם, והעיד כי הכיר את התובעת "בשנת 2006...או 2005 או 2004" (ר' פ' הנ"ל, עמ' 7 ש' 15 -16, ש' 20). זאת ועוד, גרסתה של התובעת בכל הקשור לאופן מגוריו של X בדירתה ודרך ההתנהלות ביניהם, עומדת בסתירה מוחלטת לגרסתו של X; לגרסתה, X ישן בחדר והיו לו בחדר ספה, מקרר, טלוויזיה וארון משל. לגרסת X, הוא ישן בסלון, שם היה לו ארון עם כל חפציו האישיים, ואילו התובעת ישנה בחדר שינה אחד ובנה מיכאל ישן בחדר השינה השני. בנסיבות אלה, עדויותיהם של התובעת ושל X, באשר לאופן מגוריו של X בדירתה של התובעת וטיב היחסים ביניהם - אינן אמינות ואינן מהימנות עלינו ושוכנענו כי לא ניתן לסמוך על אף אחת מעדויות אלה. לא למותר לציין כי התובעת ציינה בהודעתה לחוקר הנתבע (מוצג נ/1), שהיא סומכת על X ורואה בו כבן זוג ובפרוטוקול הדיון של בית המשפט לנוער בעכו (מוצג נ/2) צויין כי X נכח בדיון והוא בן זוגה של התובעת. 17. הנה כי כן, בשים לב לכל החומר שהונח בפנינו - שוכנעו כי יש לראות בתובעת כמי שניהלה עם X, משק בית משותף, כידועה בציבור ומשכך, כאלמנה "שחזרה ונישאה", החל מחודש ינואר 1998 ולפיכך יש להחיל על התובעת את הקבוע בסעיף 252 לחוק הביטוח הלאומי, באופן השולל מהתובעת את זכאותה לקצבת שאירים. 18. בטרם נחתום נציין - כי פסק הדין מתייחס לתקופה עד ליום 24/1/2007 - מועד החלטת הנתבע - מושא דיוננו, ולא מעבר למועד זה (ר' הודעת הנתבע מיום 24/1/2007 שצורף לסיכומי הנתבע). 19. משאלה הפני הדברים - זכאותה של התובעת לקצבת שאירים נשללה כדין, מהטעם שיש לראות בה כאלמנה ש"חזרה ונישאה", החל מחודש ינואר 1998. 20. אשר על כן - תביעת התובעת נדחית בזאת. 21. משעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. 22. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. הבטחת הכנסה