התובעת בתביעה העיקרית, חברת מליבו קוסמטיקה מתקדמת בע"מ (להלן: "התובעת") הינה חברה הרשומה בישראל, אשר משווקת מוצרי קוסמטיקה בבתי לקוחות. ביום 6.4.2006 הגישה התובעת התביעה שבפנינו נגד העובדות לשעבר של הנתבעת 1, הגב' זהבה כלב עבוד והנתבעת 2, הגב' דיאנה חן (להלן: "התביעה העיקרית"). בתביעה העיקרית עתרה התובעת לסעדים כדלקמן: פיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובעת עקב גזל סוד מסחרי והפרת הסכמי אי-תחרות ופיצוי בגין פגיעה בשמה הטוב של התובעת. חלקה של התביעה העיקרית שעניינו פגיעה בשמה הטוב של התובעת נמחק מכתב התביעה, בהיעדר סמכות בית הדין האזורי לעבודה לדון בו באותה עת. כמו כן התבקש בכתב התביעה סעד של 'מתן חשבונות' שביצעו הנתבעות מיום 1.7.05. בסיכומים לא חזרה עוד התובעת על סעד 'מתן החשבונות', ולפיכך נתייחס אליו כאל סעד שנזנח. ביום 25.5.2009 ניתן פסק דין חלקי בעניינה של הנתבעת 2 על דרך של מתן תוקף להסדר אליו הגיעו התובעת והנתבעת 2 (שתכונה מכאן ולהלן: "הגב' חן" או "דיאנה") ומשכך, פסק דיננו זה ניתן בעניינה של הנתבעת 1 בלבד (שתכונה מכאן ולהלן: "הנתבעת"). להשלמת התמונה יצויין כי ביום 23.11.2006 הגישה הנתבעת תביעה שכנגד (להלן: "התביעה שכנגד") נגד התובעת, בגין זכויות שונות הנובעות מתקופת העסקתה וסיומה ובה ביקשה סעדים כדלקמן: פסיקת שכר עבודה בגין חודש ספטמבר 2005 ופיצויי הלנת השכר; פיצויי פיטורים ופיצוי בגין הלנתם; תמורת הודעה מוקדמת; דמי הבראה; פדיון ימי חופשה; החזרי הוצאות נסיעה; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין; פיצוי בגין אי הנפקת מכתב פיטורים ו/או אישור על תקופת עבודה; וכן ביקשה כי בית הדין יורה לתובעת למסור לה תלושי שכר בגין שלוש השנים האחרונות להעסקתה. אף תביעה זו עומדת להכרעתנו. התשתית העובדתית ביום 19.8.2001 החלה העסקת הנתבעת אצל התובעת. בין התובעת לנתבעת נכרת הסכם העסקה. ההסכם כולל סעיפי סודיות ואי-תחרות, בין היתר בנוגע לרשימות לקוחות של התובעת, שהן הרשימות נשוא התביעה העיקרית. על תוכן ההסכם אין ולא היתה מחלוקת. יוער כי חרף המועד המאוחר הנקוב על הסכם ההעסקה (יום 18.2.2004) בין הצדדים לא נתגלעה מחלוקת כי חוזה העסקה נכרת בסמוך לאחר תחילת העסקת הנתבעת אצל התובעת. מכל מקום, להלן יובאו סעיפים רלוונטיים מתוך ההסכם שהוצג בפנינו: "11.בתקופת ההסכם ת/יקדיש המנהל/ת את כל זמנו/ה, מרצו/ה וכושרו/ה לביצוע תפקידו/ה בחברה, והוא/היא לא ת/יעסוק, במישרין או בעקיפין, בכל עבודה או עיסוק נוספים, אלא בידיעת ובאישור החברה בכתב. 12. במשך תקופת ההסכם או לאחר מכן, לא ת/יקבל המנהל/ת כל תשלום או טובת הנאה אחרת מכל צד שלישי, בקשר ישיר או עקיף עם עבודתו/ה. הפרת הוראה זו תחשב כהפרה יסודית של הסכם זה. בנוסף על כך, הסכום או טובת ההנאה שיתקבלו על ידו/ה כאמור, יהיו שייכים לחברה שתהא זכאית לנכות סכום זה או ערך טובת ההנאה מכל הכספים שיגיעו למנהל/ת ממנה. 13. א. המנהל/ת מתחייב/ת להודיע לחברה, מיד וללא דיחוי, על כל עניין או נושא אשר לגביהם יש לו עניין אישי ו/או העלולים ליצור ניגוד אינטרסים עם תפקידיו/ה בחברה. .... 16. סודיות א. מנהל מתחייב לשמור על סודיות מלאה ומוחלטת בכל הנוגע לחברה ובכל הקשור לעסקיה, במישרין או בעקיפין, בכלל זה מתחייב המנהל/ת, הן לגבי ישראל והן לגבי כל מקום אחר מחוץ לישראל, לא לגלות ולא למסור לאחרים מידע כלשהו הקשור בעיסוקיה של החברה, או הנובע מכך או הקשור בכך בכל צורה שהיא, למעט מידע שהוא נחלת הכלל (להלן "המידע הסודי"). כן מתחייב/ת בזה המנהל/ת לא להשתמש במידע הסודי לצורך עצמי או לצורך הפקת כל תועלת עבורו/ה או עבור אחרים, בין בתקופת העסקתו/ה בחברה ובין בכל תקופה אחרת לאחר מכן, כאשר המידע הסודי נמסר או נתגלתה (צ"ל נתגלה - א.א.) לו/לה עקב העסקתו/ה או בזמן העסקתו/ה הנ"ל, אם על ידי החברה במישרין או בעקיפין, מתוך שמיעה ראיה או עיון, לרבות מצדדים שלישיים הבאים במגע עם החברה וכן כאשר המידע הסודי, הוא פרי רעיון או פיתוח עצמי בתקופת העסקתו/ה או עקב העסקתו/ה הנ"ל, למעט לצורך ביצוע תפקידו בתקופת עבודתו/ה בחברה. ב. בהסכם זה - "מידע סודי": לרבות ידיעות ונתונים (בכתב או בעל פה)... מסמכים... סודות מסחריים לרבות דווחי מכירות, מדיניות לטווח קצר ולטווח ארוך בנושאים הקשורים לחברה... רשימת לקוחות (ההדגשה הוספה - א.א.), מחירונים, הנחות, רשימת ספקים... וכל דבר ועניין אחרים, המכילים מידע סודי, או העשויים לשמש מקור למידע סודי - והכל בקשר עם כל נושא הקשור בעיסוקיה של החברה או בהעסקתו/ה של המנהל/ת בחברה, או הנובע מכך או הקשור בכך בכל צורה שהיא. ג. המנהל/ת מצהיר/ה בזה ומאשר/ת כי המידע הסודי מהווה רכושה הבלעדי וקניינה של החברה. ... ז. אם ת/יפר המנהל/ת את חובת שמירת הסודיות כאמור לעיל בכל אופן ודרך שהיא בין במעשה ובין במחדל, ישפה ו/או יפצה את החברה על כל נזק שיגרם או שעלול להיגרם לה. 17. אי תחרות א. המנהל/ת מתחייב/ת כי במשך כל תקופת העסקתו בחברה ובמשך 24 חודשים מיום סיום העסקתו/ה הנ"ל, תהא אשר תהא הסיבה לסיום העסקתו/ה זו (להלן "תקופת ההגבלה") לא ת/יעבוד, ל (צ"ל לא - א.א.) ת/ייעץ או ת/ייתן שירותים כלשהם, במישרין או בעקיפין, בין כשכיר ובין כעצמאי, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, לכל אדם ו/או תאגיד מחוץ למדינת ישראל המתחרה ו/או הקשור לעסק כלשהו המתחרה במישרין או בעקיפין, בעסקי החברה. כמו כן מתחייב/ת המנהל/ת לא לעסוק בתקופת ההגבלה, בכל מקום שהוא בישראל ו/או מחוץ לישראל במישרין או בעקיפין, בכל תחום ו/או נושא אשר יש בו, במישרין או בעקיפין, משום תחרות עם החברה לרבות בכל הקשור למוצרים דומים ו/או זהים ו/או תחליפים למוצרים אותם פיתחה החברה ו/או שיווקה החברה בתקופת עבודתו/ה של המנהל/ת בחברה (ההדגשה הוספה - א.א.) ו/או הייתה בתהליך פיתוח ו/או לשיווק. ב. בנוסף ומבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, מתחייב/ת המנהל/ת כי במשך כל תקופת ההגבלה לא ת/יפנה, במישרין או בעקיפין, ולא ת/ייצור קשר מסחרי בין ביוזמתו/ה ובין שלא ביוזמתו/ה למי ו/או עם מי מלקוחותיה (ההדגשה הוספה - א.א.) ו/או מסוכנותיה ו/או מספקים של החברה ו/או מנותני שירותים של החברה בכל עניין עסקי מסוג כלשהו הנוגע לתחומים בהם עסק/ה בחברה או שהחברה עסקה בהם באותו זמן או התעתדה לעסוק בהם, ולרבות לא בפנייה לשנות ו/או לסיים אם הקשים ו/או יחסי המסחר בין מהמנויים לעיל לבין החברה, למעט בתקופת עבודתו/ה בחברה לצורך מילוי תפקידו/ה". אחת משיטות השיווק של התובעת נעשית באמצעות יצירת קשר טלפוני עם לקוחות פוטנציאלים באמצעות טלפניות. ככל שהלקוח מעוניין בכך, מתואמת עבורו פגישה בביתו, אליה מגיעה נציגת התובעת. נציגת התובעת משווקת ללקוח מוצרי קוסמטיקה וטיפוח מטעמה. בין יתר מוצריה, משווקת התובעת מעין "מנוי" שפירושו כי בעבור תשלום נוסף זכאי הרוכש לקבל למשך תקופת המנוי מילוי של מוצרים אשר רכש. הנתבעת עבדה אצל התובעת, תחילה כמשווקת ובשלהי תקופת העסקתה - כטלפנית המתאמת פגישות בבתי הלקוחות, ובתקופה האחרונה עבדה מול מנויים לצורך הארכת תקופת המנוי. אף גב' חן הועסקה אצל התובעת כמשווקת. העסקתה של הגב' חן הסתיימה בחודש יולי 2005, בשעה שהנתבעת עדיין הועסקה אצל התובעת. לטענת התובעת, עוד בשעה שהנתבעת עבדה אצלה, קשרה הנתבעת קשר עם הגב' חן והשתיים עשו שימוש בלא רשות ובניגוד לדין ברשימת מנויים וברשימת לקוחות (אשר קיומן שנוי במחלוקת) של התובעת, על מנת לשלשל רווח לכיסן. זאת, בדרך של תיאום פגישות לכאורה עבור התובעת שמטרתן שיווק מוצרי חברה מתחרה, חברת SAITO (להלן: "סאיטו" או "סייטו"). זאת, תוך שהשתיים מציינות לעיתים פרטים מטעים כאלה ואחרים בנוגע לתובעת לשם הפעילות השיווקית המתחרה ובין היתר, כי מוצרי סאיטו הינם "מוצרים משודרגים" של התובעת; כי התובעת פשטה את הרגל; כי התובעת חדלה מפעילות עסקית; וכן כי התובעת עוברת רה-ארגון ולכן הקבלות/חשבוניות שניפקו הגב' חן והנתבעת בעת מכירת המוצרים, אינן נושאות את שמה של התובעת, כי אם את שמה של הגב' חן. הנתבעת מכחישה את מכלול טענות התובעת ובכלל זה, הכחישה כי עשתה שימוש כאמור ברשימת מנויים (אשר עצם קיומה מוכחש) וברשימת לקוחות של הנתבעת. לטענתה, הטענות שהועלו נגדה שקריות ומסולפות ונועדו על מנת לתרץ את פיטוריה, אשר נעשו בחוסר תום-לב ושלא בדרך מקובלת, ובגינם הוגשה התביעה שכנגד. לטענתה, עובר לפיטוריה הידרדר מצבה הבריאותי והתובעת ניסתה להביאה לידי התפטרות, אך משלא עלה בידיה הדבר טפלה עליה את ההאשמות נשוא התביעה. וכך הצהירה הנתבעת לעניין זה: "9. לאחר פיטורי מהחברה, שנעשו אך ורק מהטעם של הידרדרות במצבי הרפואי, נאלצתי להקדיש את עיקר זמני ומרצי לטיפול רפואי בעצמי.... ... 11. הקשר היחיד שהיה לי עם נשים, וזאת בהקשר של רכישת מוצרי קוסמטיקה של החברה, היה אך ורק במסגרת עבודתי בחברה, ואך ורק במהלך התקופה בה הועסקתי כשכירה בחברה" (ההדגשה הוספה - א.א.). עוד טענה הנתבעת כי שמה שורבב בטעות למחלוקת משפטית שאינה צד לה. הנתבעת הפנתה להסדר הפשרה שנעשה בין הגב' חן לתובעת, במסגרתו הוסכם כי הגב' חן תשלם לתובעת סך של 10,000 ₪, תוך שרמזה כי לא בכדי הגיעו הצדדים להסדר וכי הגב' חן היא הצד הנכון והבלעדי למחלוקת המשפטית נשוא התביעה העיקרית. עוד יוער כי לאורך ההליך, בתצהיר הנתבעת וכן בחלק ניכר מסיכומיה (לרבות סיכומי התשובה), שבה הנתבעת וחזרה על טענתה ולפיה התובעת ומנהלה, מר שלמה ברנובסקי (להלן: "מר ברנובסקי") הורשעו בביצוע עבירות לפי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 וערעורם נדחה. נטען כי החברה ומנהלה העלימו מידע זה, אשר הינו רלוונטי, מידיעת בית הדין ומשכך אינם זכאים לסעד משפטי ומכל מקום, נגועים הם בחוסר ניקיון כפים ובחוסר תום לב. נעיר כבר עתה כי טענה ולפיה לא תישמענה טענות התובעת ולו בשל הרשעתה והרשעת מנהלה בתיק אחר, אינה במקומה. ייתכן כי מקומן של טענות אלה לעלות בבואנו לבחון את משקל גירסאות הצדדים ומהימנות עדויותיהם. כך עשינו בפסק דיננו זה. התביעה העיקרית דיון והכרעה ככלל, התמקדה התובעת בהבאת ראיות על דרך של העדת לקוחותיה, אשר על פי הנטען "נפלו קורבן" למעשיהן של הנתבעת ושל הגב' חן. כמו כן, הובאו כעדים מטעמה מנהל התובעת מר שלמה ברנובסקי (להלן: "מר ברנובסקי"), מנהלת המכירות בתובעת הגב' אורלי ברנוב (להלן: "גב' ברנוב"), ומנהלת נוספת בנתבעת הגב' חוה ויסמן (להלן: "גב' ויסמן"), אשר העידו על אופן גילוי הפרשה דרך המקרה של הגב' תמר פטל (להלן: "הגב' פטל"). אשר ללקוחות שהעידו בפנינו ונתנו תצהיריהן, מטבע הדברים נתמקד אנחנו בעדויות הרלוונטיות לעניינה של הנתבעת - ואשר התובעת התייחסה בסיכומיה לעדותן, ולא בעדות האחרות - אשר לכל היותר קשורות דווקא לעניינה של הגב' חן, אשר כאמור, הסדר בין הצדדים בעניינה קיבל תוקף של פסק דין. את בחינתן של העדויות נעשה על דרך של בחינה פרטנית של המקרים שהובאו על ידי התובעת כראיה, תוך שנבחן האם הוכח כי הנתבעת היתה מעורבת בהם וכיצד. המקרה של גב' תמר פטל הגב' אורלי ברנוב, מנהלת מכירות בתובעת, הצהירה לעניין הגב' פטל את הגירסה כדלקמן: "7. במהלך 9/2005 עמד לפוג המנוי של הגב' תמר פטל מרח' אוצר הצמחים 2 הרצליה והיא התקשרה למשרדי התובעת והציעה להגיע ולרכוש מוצרים. נאמר לגב' פטל שנציגה תגיע אליה. בהתאם, לאחר שהיא יצרה קשר, העברתי את שמה של הגב' פטל לזהבה לצורך יצירת קשר וקביעת פגישה. 8. תוך כדי מעקב על הטלפונים, שאלתי את זהבה מספר פעמים האם הגב' פטל חידשה את המנוי. תשובתה של זהבה, בכל אחת מן הפעמים היית מתחמקת ולא ברורה. פעם אחת ענתה שהגב' פטל לא החליטה. פעם אחת ענתה שהגב' פטל לא יכלה לדבר ובסופו של דבר ענתה שהגב' פטל לא מעוניינת בחידוש המנוי. הדבר נראה לי קצת תמוהה (צ"ל תמוה - א.א.) שכן הגב' פטל היא זו שיצרה את הקשר ראשונה. 9. כעניין שבנוהל, כאשר מנוי לא מעוניין לחדש מתקשרים אליו שוב ובמקרה של הגב' פטל, שכאמור יצרה בעצמה את הקשר עם התובעת, יצרתי עמה קשר על מנת לקבל הסבר. ביום 30/9/2005 פניתי טלפונית אל הגב' פטל מאחר וזהבה אמרה שהיא לא רוצה לחדש מנוי. לתדהמתי בשיחה הטלפונית אמרה הגב' פטל שהיא כן רכשה מנוי. 10. הגב' פטל הוסיפה וסיפרה שביום 29/9/05 הגיעה זהבה לביתה והציגה עצמה כנציגת התובעת והציגה לה מוצרים של חברה בשם SAITO. הגב' פטל הוסיפה שזהבה אמרה לה שאלו המוצרים ה"משודרגים" של התובעת. זהבה, כך לדברי הגב' פטל, נתנה חשבונית של דיאנה, וכאשר נשאלה מדוע החשבונית איננה של התובעת, ענתה זהבה שהדבר הוא בגלל ראורגניזציה. חשוב לי לציין, הגב' פטל הכירה את זהבה מאחר והיא ביקרה אצלה בעבר למכירת המנוי הקודם" (ההדגשות הוספו - א.א.). הגב' ברנוב ציינה בתצהירה כי בעת שיחתה עם הגב' פטל, ביקשה מהגב' פטל להעלות על הכתב את שאירע וזו שיגרה הודעת פקסמיליה למשרדה, הנושאת את התאריך 29.9.2010 ומתארת את השתלשלות האירועים (להלן: "הודעת הפקס של גב' פטל"), בה נכתב בין היתר: "...אתמול 29 לספטמבר הגיעה אלי גב' זהבה ...(מילה לא ברורה, ככל הנראה 'נציגת' - א.א.) חב' מליבו (וזאת בהתאם לפניתי) כדי למכור לי מוצרים המשווקים ע"י חב' מליבו. לאחר הצגת המוצרים של חב' SAITO ולשאלותי אם אכן אלה המוצרים המשודרגים של מליבו, תשובתה של זהבה כן. זהבה נתנה לי חשבונית ע"ש דיאנה חן, מנהלת שווק ומכירות, רח' הדר 15 חולון ע"ס 1,870 ₪. שאלתי מספר פעמים מדוע החשבונית לא על שם מליבו. תשובת זהבה היתה כי חב' מליבו עברה ראורגניזציה, ומעתה יש להם מנהלי שווק עצמאים ולכן החשבונית ע"ש דיאנה חן. מאחר וזהבה היתה אצלי כנציגת מליבו בעבר, והיות והיא הגיעה אלי לאחר פניתי לחב' מליבו האמנתי לה ולכן רכשתי את המוצרים (ספקה לי 11 מוצרים מתוך 15). היום לאחר ברור אתכם התגלתה תרמית...". במאמר מוסגר יוער כי ישנה סתירה בכל הנוגע לתאריכים הנקובים במכתב זה: המכתב נושא כזכור את התאריך 29.9.2005 וצויין בו כי "אתמול 29 לספטמבר" הגיעו הנתבעת והגב' חן לביקור אצל הגב' פטל. בתצהירה של הגב' ברנוב (וכך גם בתצהירה של הגב' ויסמן ובתצהירו של מר ברנובסקי), צויין, כנראה בהסתמך על הכתוב בהודעת הפקס של הגב' פטל, כי הביקור התקיים ביום 29.9.2005. עם זאת, סבורים אנו כי הביקור התקיים ביום 28.9.2005 וזאת, ראשית מן הטעם כי הגב' פטל מציינת בהודעת הפקס כי הדבר אירע "אתמול", תוך שבראש הודעתה נקוב התאריך 29.9.2010. נציין כי הגב' פטל כתבה את הודעת הפקס בדרך של כתיבת הודעת דואר אלקטרוני ממוחשבת, אשר לא שוגרה באמצעות רשת האינטרנט כי אם הודפסה ושוגרה בפקס, כך שהתאריך שהוטבע על גבי ההודעה הוטבע באופן אוטומטי על ידי המחשב של הגב' פטל. כלומר, שנראה כי מוקד הטעות אינו בשורת התאריך אשר צורפה באופן ממוחשב כי אם בכיתוב "אתמול 29 לספטמבר" שכתבה הגב' פטל בעצמה. מצאנו כי סביר יותר שהנכון במשפטה של הגב' פטל הוא המילה "אתמול" ולא התאריך שנכתב על ידי הגב' פטל מייד לאחר המילה "אתמול". טעם שני לקביעתנו, הינו כי על גבי החשבונית/קבלה אשר קיבלה הגב' פטל עם ביצוע הרכישה במועד ביקור הנציגה אצלה צויין המועד 28.9.2005, והדבר מתיישב עם מסקנתנו דלעיל. טעם שלישי, הינו בדיקתנו המעלה כי יום 30.9.2005 היה יום שישי. אף כי לא הוברר אם התובעת פעילה בימי שישי, הרי שהדעת נותנת כי אין סיבה שעסק דוגמת התובעת יהיה פעיל בימים אלה. אשר על כן, לא סביר כי האמור בתצהירים ולפיו הבירור עם הגב' פטל נערך למחרת הביקור מיום 29.9.2005, קרי ביום שישי 30.9.2005 הינו נכון. סביר יותר להניח כי הבירור אכן נערך למחרת הביקור, אך הדבר היה ביום חמישי 29.9.2005 כאשר הביקור נערך ביום רביעי 28.9.2005. גירסתה של הנתבעת בנוגע למקרה של הגב' פטל לא נפרשה בתצהירה, אך הובאה בחקירתה הנגדית במסגרת עדותה בפנינו: תחילה נשאלה הנתבעת האם זכור לה ארוע בו נשאלה על-ידי הגב' ברנוב בנוגע לגב' פטל, ולעובדה כי הגב' פטל רכשה מנוי, שעה שהנתבעת מציינת שהגב' פטל אינה מעוניינת ברכישת מנוי. על כך השיבה: "לא זכור לי שדיברתי על דבר כזה" (עמ' 86 לפרו', ש' 1). בהמשך נשאלה הנתבעת אם ראתה את הודעת הפקס של גב' פטל והשיבה: "לא זכור לי שראיתי. אני זוכרת שאורלי אמרה לי שאני מפוטרת עקב זה שמכרתי לפטל תמר מוצרים של סייטו..." (עמ' 86 לפרו', ש' 4-5). ובהמשך: "אני זוכרת שאמרה לי - מה עם פטל תמר? ואז כשעבדתי בטלמרקטינג אמרתי לה שהיא לא עונה לי, זה מה שאני זוכרת מכל המקרה העצוב..." (עמ' 86 לפרו', ש' 9-10). ושוב בהמשך: "אני זוכרת שהיא שאלה אותי לגבי לקוחה אני לא יודעת אם זאת פטל תמר או אחרת" (עמ' 86 לפרו', ש' 15-16). ולאחר שעיינה בניירת, וכשהתבקשה להסביר כיצד פוטרה, לשיטתה, המשיכה הנתבעת בעדותה בציינה בפירוט רב את הדברים הבאים: "אורלי באה אלי, ואמרה לי שאני מפוטרת. לא יכולה להמשיך לעבוד בעבודה יותר. היא צעקה "את משתמשת בשמות של הלקוחות שלנו ונותנת לאחרים" אמרתי שאני לא יודעת על מה את מדברת. היא שאלה אותי משהו האם קבעתי פגישה עם פטל תמר אמרתי לה שהיא לא בבית ואני מנסה לתפוס אותה, היא אמרה לי אני אומרת לך שאת היית אצלה ואת מכרת לה, וצעקה צעקות. קחי את התיק שלך ותלכי מפה. אמרתי לה תני לי מכתב פיטורים ואני אלך" (עמ' 87 לפרו', ש' 13-19). בהמשך הפרוטוקול, מעידה הנתבעת: "אמרתי לאורלי במפורש שאני לא הייתי אצלה (אצל הגב' פטל - א.א.), צריך לברר את זה" (עמ' 88 לפרו', ש' 10). ולאחר מכן, כשמדובר על הטחת ההאשמות שהטיחה בה אורלי, ועליהן העידה רק זמן קצר קודם לכן, משיבה הנתבעת: "לא זוכרת מה הטיחה בי" (עמ' 89 לפרו', ש' 7). מן האמור, נפרשת גירסה רבת תהפוכות. בתוך זמן קצר בעדותה בפנינו, נפרשו גירסאות אינספור של הנתבעת - החל מהיעדר זיכרון מוחלט בנוגע לשמה של הגב' פטל; עבור דרך זכרון חלקי בלבד ("אמרתי לה שהיא לא עונה לי, זה מה שאני זוכרת..."); דרך זכרון באשר לתקרית אך לא לשמה של הגב' פטל; וכלה בזכרון מפורט, כולל שמה של הגב' פטל ופרטי פרטים אודות התקרית; וחוזר חזרה אל גירסה בה הנתבעת אינה זוכרת מה הוטח בה. כשנשאלה בעניין זה, השיבה כדלקמן: "ש. את זוכרת טוב? ת. לא זכרתי כל כך מצויין, צריך לרענן את הזכרון, שאלת שאלות והתחלתי לחבר דברים". (עמ' 87 לפרו', ש' 20-22). בנסיבות אלה, התקשינו ליתן אמון בגירסתה - שלא לומר גרסאותיה - של הנתבעת. הסברה בעניין רענון הזיכרון הינו הסבר דחוק, בשים לב לכך שגם לאחר שרוענן זכרונה והנתבעת סיפרה את גירסתה לאירוע בפרטי פרטים, שבה לאחר מכן לסורה והתבצרה בעמדותיה לפיהן אינה זוכרת פרטים כאלה או אחרים. ודוק: האירוע המדובר מיום 28.9.10 הינו מועד אשר בו הוטחו בנתבעת האשמות קשות המוכחשות על ידה; מועד בו פוטרה לטענתה מעבודתה ולא שבה לעבוד לאחר מכן; מועד בו לפי גירסתה נדרשה "לקום וללכת" (עמ' 87 לפרו', ש' 5) מעבודתה בלא כל הודעה מוקדמת או פיצוי. אדם מן היישוב אשר חווה חוויה כה סוערת של פיטורים, סביר יותר כי יזכור את פרטיה ואת הרקע שהוביל אליה. לא מצאנו כי כך אירע אצל הנתבעת והדבר מעלה תמיהות. בנסיבות אלה נותרת גירסת ברנוב ויתר עדי התובעת, המצטרפת לעדותה של הגב' פטל עצמה שהעידה בפנינו ותמכה בגירסת העדים מטעם התובעת. הגב' פטל העידה כי היא מכירה את הגב' חן ואף זיהתה אותה כמי שנכחה באולם הדיונים; העידה כי הנתבעת אינה נמצאת באולם בישיבה השניה (עמ' 28 לפרו', ש' 3); העידה באופן מספק על חזותה הכללית של הנתבעת (עמ' 29 לפרו', ש' 16-17); והעידה כי הנתבעת ביקרה אצלה בספטמבר 2005 (עמ' 31 לפרו', ש' 18). זאת ועוד, גם הנתבעת אישרה את זהותה של הגב' פטל (עמ' 84 לפרו' ש' 7 - 10). ולבסוף, גם הגב' חן קשרה בין הנתבעת לבין הגב' פטל (עמ' 96 לפרו' ש' 7 - 14). כאן המקום להידרש למחלוקת אשר עלתה בין השורות מתוך כתבי הטענות ומן העדויות השונות שבפנינו, באשר לזהות המבקרת אצל הגב' פטל במועד מכירת מוצרי סאייטו ביום 28.9.05: במהלך הדיון התגלעו גירסאות שונות בשאלה זו - האם הגב' חן או שמא הנתבעת ביקרו אצל הגב' פטל. כן נתגלעה מחלוקת בשאלה כיצד הופיע שמה ומספר הטלפון הנייד של הנתבעת על גבי הקבלה שסופקה לגב' פטל באותו מועד. בטרם נקבע מסמרות לעניין זהות המבקרת אצל הגב' פטל, נעיר כי בין הנתבעת לגב' פטל הכרות מוקדמת, עליה העידו מצהירי התובעת, שציינו כי זהבה ביקרה אצל הגב' פטל בעבר, וכן הגב' פטל עצמה, שהזכירה ביקור שהתרחש כשנתיים קודם לביקור בספטמבר 2005, בו ביקרה הנתבעת אצל אחותה של הגב' פטל, בעת שהגב' פטל שהתה במקום; כן העידה הגב' פטל כי טילפנה לנתבעת במחצית השנייה של 2006 על מנת לרכוש בשנית מוצרים של סאייטו (עמ' 32 לפרו', ש' 21-23) לאחר הרכישה בספטמבר 2005. בעקבות ביקור זה הגיעו לדבריה הגב' חן והנתבעת יחד לבית הגב' פטל, לשם אספקת המוצרים (עמ' 33 לפרו', ש' 11). אשר על כן, ברי כי הגב' פטל מכירה היטב את הנתבעת ויכולה לזהותה. זאת נאמר, בניגוד לקו החקירה שהוביל ב"כ הנתבעת, אשר הדגיש את העובדה כי המבקרת אצל הגב' פטל בספטמבר 2005 לא הציגה כל תעודה מזהה. די לנו ביתר העדויות כדי להכריע כי הגב' פטל הכירה היטב את הנתבעת ויכולה היתה לזהותה שעה שזו הגיעה לביקור בביתה. חזרה לעניין זהותה של המבקרת: כאמור, גירסתה של הגב' חן בעדותה בפנינו הינה כי ביקרה בעצמה אצל הגב' פטל במועד הנזכר, לאחר שתואם עבורה ביקור באמצעות אחת הטלפניות של חב' סאיטו היא אף העידה כי "...ביצעתי עבורה טיפול פנים". לטענת הגב' חן, בעת הביקור אצל הגב' פטל "במעמד רכישת מוצרי הקוסמטיקה, הגב' פטל שאלה אותי אם אני מכירה את הגב' כלב זהבה. לשאלתי מדוע היא שואלת על הגב' כלב, השיבה הגב' פטל כי הגב' כלב ביקרה אצלה לפניי והציעה לה מוצרים של התובעת. על מנת להפגין ביטחון בפני הגב' פטל ולא להיראות כמי שיש לה חשש ממתחרים או כמי שיש לה מה להסתיר, רשמתי לגב' פטל את מספר הטלפון של הנתבעת 1 על גבי הקבלה שסיפקתי לה". גירסה זו לא נוכל לקבל, בפרט בשים לב לעדותה של הגב' פטל, אשר העידה באופן מהימן ובוטח כי הנתבעת היא שביקרה אצלה בספטמבר 2005, ולא הגב' חן (אשר בעת מתן העדות שהתה באולם הדיונים ויכולה היתה להיות מזוהה בנקל על ידי העדה הגב' פטל); כן לא נזכר בעדותה כל מפגש אחר שהתקיים בסמוך לספטמבר 2005, בו ביקרה אצלה נציגה נוספת של חברת קוסמטיקה. כמו כן, אין מתיישבת עם השכל הישר העדות כי הגב' פטל ביקשה מהגב' חן את מספר הטלפון של הנתבעת, בעודה רוכשת מהגב' חן מוצרים של חב' מתחרה. בפרט לא מתיישבת עם השכל הישר גירסתה של הגב' חן, לפיה נתנה לגב' פטל את מספר הטלפון של הנתבעת "על מנת להפגין ביטחון". אין זה סביר כי משווקו של מוצר ימסור ללקוחו דרך ליצירת קשר עם מי שמייצג ומשווק מוצר של חברה מתחרה, בנסיבות כגון אלו. אשר על כן, בשים לב למכלול הראיות שבפנינו, מצאנו כי הנתבעת היא שביקרה בספטמבר 2005 בבית הגב' פטל. וזאת, כשלוחתה של התובעת אשר קבעה עבורה את הפגישה, אך תוך שהיא משווקת את מוצרי סאיטו המתחרים במוצרי התובעת. יוער כי על החשבונית שסופקה לגב' פטל ביום 28.9.05 צויין שמה הפרטי של הנתבעת "זהבה" ולצידו מספר טלפון נייד וכתובת, אשר הנתבעת אישרה כי הינם שלה וציינה: "אין לי מושג איך הפרטים האלה הופיעו בחשבונית" (עמ' 84 לפרו', ש' 13-14). משהגענו למסקנה כי הנתבעת היא שביקרה בבית הגב' פטל, עולה הדבר בקנה אחד עם המסקנה כי הנתבעת עצמה ציינה את שמה על גבי החשבונית, תוך שהותירה לגב' פטל את מספר הטלפון הנייד שלה ליצירת קשר עתידי. עולה, איפוא, כי הגירסא ששטחה בפנינו הנתבעת לעניין הגב' פטל אינה עולה בקנה אחד עם שאירע בפועל. המקרה של הגב' קלרה גור אריה הגב' קלרה גור אריה (להלן: "הגב' גור אריה") הגישה תצהיר במסגרתו העידה כדלקמן: "1. לי היה חוזה עם מליבו קוסמטיקה מתקדמת בע"מ... 2. בסמוך מאוד למועד שבו נגמר לי החוזה ונגמרו לי המוצרים התקשרה אלי גב' אשר אמרה לי, למיטב זכרוני, משהו בסגנון, גב' גור אריה קנית אצלנו, לכן הנחתי שהיא מליבו. 3. הגב' שאלה אותי אם הייתי מרוצה, עניתי שכן. ואז היא אמרה לי, אז טוב אנחנו מוכרים מוצרים אחרים, חדשים מצוינים והיינו רוצים להציג לך אותם. 4. כל דרך הדיבור וההצגה שלה את עצמה ואת המוצרים בשיחת הטלפון כולל ההצעה לטיפול פנים תוך כדי הצגת המוצרים - הייתה ממש זהה לזו של מליבו ולכן הייתי בטוחה שהיא ממליבו. 5. קבענו והגב' הגיעה לביתי, הציגה לי את המוצרים ומכרה לי את המוצרים בתשלומים - הכל באותה שיטה שאני הכרתי מהעסקה הקודמת שלי במליבו. 6. כשהיא נתנה לי את הקבלה, אמרתי לה שלמיטב זכרוני השם היה אחר, אז היא ענתה לי שזה אותו דבר... 7. בערך יומיים אחר כך התקשרו אליי, אמרו לי שזה ממליבו... ואז התברר שלמעשה הבחורה שהייתה אצלי - היא לא ממליבו". לתצהיר הגב' גור אריה צורפה חשבונית/קבלה מיום 22.5.05 בעבור רכישת המוצרים במעמד המכירה, אשר על גביה , צויין הכיתוב: "זהבה 050-7958593 09-9556949". יוער כי מדובר באותם מספרי טלפון שנכתבו על החשבונית של הגב' פטל, קרי מספרי הטלפון של הנתבעת. בחקירתה ציינה הגב' גור אריה כי אין לה זיכרון ויזואלי של הנתבעת ועל כן לא יכולה היתה לתאר אותה בפני בית הדין. יחד עם זאת, כאן המקום להעיר כי מבין חמשת מועדי ההוכחות שנתקיימו הגיעה הנתבעת רק למועד הראשון מיום 3.6.2008 ולמועד בו ניתנה עדותה ביום 26.5.2009. קרי, שהנתבעת שבה ונמנעה מלהגיע לבית הדין במרבית מועדי ההוכחות בהם העידו לקוחות החברה אשר הובאו כעדים מטעם התובעת. יוער כי סוגיית זיהויה של הנתבעת היתה סוגייה חשובה בתיק, שכן חזקה כי אם עולה האמת בקנה אחד עם גירסתה, ולא פעלה לשיווק מוצרי קוסמטיקה אשר אינם של התובעת, לא תזהנה לקוחות התובעת אשר העידו בפנינו את הנתבעת, כאותה נציגה אשר מכרה להם מוצרי חברה מתחרה תוך שהיא מגיעה לכאורה מטעם הנתבעת. ודוק: בא כוח הנתבעת אף שב ועמד על קו חקירה ולפיו לא יכולות לקוחות התובעת אשר העידו לזהות בוודאות כי אמנם הנתבעת היא שביקרה בבתיהם. אמת, ביום 14.9.2008 ביקשה הנתבעת לפטור אותה מהתייצבות לדיון ההוכחות אשר היה קבוע ליום 25.9.2008, וביום 18.9.2008 אף ניתנה החלטה בה צויין כי אין דרך לחייב את הנתבעת להתייצב במהלך העדות (להבדיל מטענת ב"כ הנתבעת כאילו ניתנה 'הסכמת' בית הדין לאי ההתייצבות), וכי ככל שהתובעת זקוקה לנתבעת לשם זיהוי - ביכולתה להביא אמצעי זיהוי חליפיים (דבר אשר לא נעשה). אשר על כן, מן הפן הראייתי גרידא לא נוכל לקבוע כי אי-התייצבותה של הנתבעת בדיוני ההוכחות תפעל לחובתה. זאת, בפרט בשים לב לטענותיה בדבר מצבה הרפואי. יחד עם זאת, מצאנו להעיר כי צל כבד מוטל מעל הימנעותה של הנתבעת מלהתייצב לדיונים, בפרט כאשר סוגיית זיהויה היתה חשובה לקו ההגנה של הנתבעת. קל וחומר משהנתבעת התייצבה לישיבה הראשונה ולא ברור שאז חל 'שיפור במצב בריאותה'. הגב' גור אריה, אם כן, אירחה בביתה במאי 2005 נציגה אשר מכרה לה מוצרים מטעם הגב' חן. אותה נציגה ציינה על גבי הקבלה את שמה של הנתבעת ואת מספרי הטלפון שלה. עולה איפוא השאלה - מיהי אותה נציגה עלומה אשר ביקרה אצל הגב' גור אריה במאי 2005? כמפורט בתצהירי עדי התובעת, אשר סברו כי הגב' חן היא שביקרה אצל הגב גור אריה, אף ב"כ התובעת סבר כך תחילה. זאת, מן הטעם כי אף הגב' חן עצמה ציינה בתצהירה המשלים כי "את העסקה שעשיתי עם הגב' גור אריה קלרה, ביום 22 במאי 2005... לא עשיתי בעת שעבדתי אצל התובעת". אך לא הגב' חן ביקרה בבית הגב' גור אריה. זאת, אנו מסיקים הן מעדותה של הגב' גור אריה אשר נשאלה האם הנציגה שביקרה אצלה נמצאת באולם והשיבה כי אינה מזהה אותה, בעוד הגב' חן יושבת באולמנו; והן מחקירתה הנגדית של הגב' חן, אז הועמד גם ב"כ התובעת על טעותו, כששאל את הגב' חן מדוע כתבה את מספרי הטלפון והשם של הנתבעת על הקבלה שנתנה לגב' גור אריה: "ש. ...למה מצאת לנכון לציין את השם זהבה? ת. זה נעשה בסמוך לסיום עבודתי במליבו. כשעבדתי בסייטו עבדתי גם בתור מנהלת שהפעלתי סוכנות שטח, ואז שלחתי אותם לשטח והיה כמובן קשר טלפוני שאם יש בעייה היא מרימה אלי טלפון ואומרת לי שהלקוחה שואלת על זהבה והיא רוצה מס' טלפון, אמרתי לה תרשמי על הדף את מס' הטלפון של זהבה כדי לסגור עסקה. ש. הסוכנת מתקשרת אליך ואת לא שם? ת. אני לא שם. ש. ומתקשרת אליך ואומרת לך הלקוחה שאני נמצאת אצלה שואלת על זהבה. ת. נכון. ש. זאת אומרת שאת נותנת את מס' הטל' של זהבה לסוכנת כי לסוכנת אין את מס' של זהבה. ת. נכון. כדי שתרשום על החשבונית, כדי שתסגור עסקה. ש. זאת לא חשבונית שלך? ת. זה שלי. זו חשבונית שלי שמפוזרת אצל הסוכנות שלי. זה לא כתב ידי. וזה מולא על ידי הסוכנת, אינני זוכרת את שמה. ש. איפה השם של הסוכנת? של מי החתימה ליד השם גור אריה? ת. אין לי מושג. ש. של מי החתימה בחשבונית של פטל? ת. אין לי מושג. זה קשקוש וזה קשקוש". כפי שהובהר גם לעיל במקרה של תמר פטל, אין הדבר סביר בעינינו כי בנסיבות כאלה יבקשו לקוחות מנציג חברה מסויימת המשווקת מוצר, את פרטי ההתקשרות עם מתחרהו העסקי, והלה ימסור להם אותו על מגש של כסף. כמו כן, לא ברור לנו כיצד הגב' חן, כמשווקת המפעילה סוכנות שטח ונציגות ומקבלת מהן קבלות, אינה יודעת לזהות על פי החתימה שעל גביהן מיהי הנציגה אשר נשלחה ללקוח. חזקה שאם אינה יודעת - היתה מנהיגה נוהג של רישום שם הסוכנת על גבי הקבלה, ולו לשם המעקב והתשלום לסוכנות השטח. אך לשיטתה, השם הכתוב על הקבלה הינו שם של נציגת חברה מתחרה. גירסה זו הינה מוקשית בעינינו. סביר יותר לקבוע כי כפי שאירע במקרה של הגב' פטל, שמה של הנציגה הכתוב על גבי הקבלה הינו שמה של הנציגה אשר הופיעה במקום מטעם הגב' חן - קרי, הנתבעת. המקרה של הגב' עדינה נוקד בעניין הגב' עדינה נוקד (להלן: "הגב' נוקד"), אשר לא העידה בפנינו, ביקש ב"כ התובעת להגיש חשבונית של הגב' חן מיום 25.5.05, בדבר ביצוע מכירה לגב' נוקד, וגם על גביה כיתוב הכולל את שמה של הנתבעת ואת מספרי הטלפון שלה. ב"כ התובעת סבר כי הנתבעות יגיבו להגשת המסמך בהסכמה, אך משלא עלה הדבר בידו הוגש המסמך במהלך חקירת הנתבעת, ושלא על דרך של העדת הגב' נוקד. בהחלטת בית הדין מאותו מועד, ביום 25.5.2009, נקבע כי המסמך היה ידוע וגלוי כמעט שנה בתיק בית הדין ומכאן, שהתמלאו תכליות גילוי המסמכים ואין מניעה לשאול את העדה לגבי המסמך. אשר למעמדו הראייתי והגשתו צויין כי הצדדים יטענו לכך בסיכומיהם. משב"כ הנתבעת זנח סוגייה זו בסיכומיו ואף ב"כ התובעת לא הרחיב דיבור בסוגייה זו, הסקנו כי הצדדים ויתרו על התנגדותם להגשת המסמך. מכאן, שאין מניעה כי נתייחס אליו וינתן לו מלוא המשקל הראייתי. הגב' חן העידה בעניין זה: "ש. אני מציג לך חשבונית, של נוקד. כתוב מס' הטל' של זהבה, מי מילא את החשבונית הזאת? ת. לא יכולה להגיד בוודאות. זה משהו שקרה לפני 4 שנים. ש. בשביל לסכם את עניין כתב היד. אף אחת מהחשבוניות האלה: נוקד, גור אריה, ופטל. ת. פטל תמר זה כתב ידי. שתי החשבוניות האחרות האלה לא כתב ידי. ש. בשלושת (צ"ל שלוש - א.א.) החשבוניות האלה, בסה"כ אתם מנסים למכור, איפה השם של הסוכנת שהייתה, אם יש בעייה והיא רוצה להתקשר. ת. יש כאן את הטלפון שלי, כי אני המנהלת לכל תקלה אחראית, גם אם הסוכנת תעזוב". (עמ' 97 לפרו', ש' 14-23) הנתבעת ציינה כשנשאלה בחקירתה הנגדית אם היא מכירה את הגב' נוקד: "ייתכן שהייתי אצלה כאשר עבדתי במליבו. לא זכור לי ספציפית" (עמ' 79 לפרו', ש' 10). בהיעדר כל גירסה אחרת, מצאנו את המסמך כמסמך אותנטי, המעיד על מכירה נוספת של מוצרי סאייטו שביצעה הנתבעת בשעה שהועסקה אצל התובעת. זאת, מן הטעם כי שמה מתנוסס על המסמך, בדיוק כפי שהתנוסס במסמכי הגב' פטל והגב' גור אריה, בהם הגענו למסקנה דומה. המקרה של הגב' רחל בר הגב' רחל בר (להלן: "גב' בר") העידה בפנינו כי רכשה מנוי אצל התובעת בעקבות ביקור שערכה אצלה הנתבעת "לפני כ-3.5 או 4 שנים" (עמ' 50 לפרו', ש' 6). אליבא דעובדי התובעת שהצהירו מטעמה, התקשרה הנתבעת אל הגב' בר, הציגה עצמה כעובדת התובעת ותיאמה עמה פגישה לחידוש מנוי, שאז אמנם חודש המנוי. נטען כי הנתבעת לקחה 3 מוצרים מסדרת מינרל (מוצרים המשווקים על ידי התובעת) ואמרה לגב' בר כי היא מזכה אותה עליהם. לגב' בר, כך נטען, ניתנה קבלה של דיאנה עליה חתומה הנתבעת. המצהירים מטעם התובעת לא פירטו את מועדי הביקור. הגב' בר סיפרה כי אינה מכירה את הגב' חן, אך היא מכירה את הגב' זהבה כלב (הנתבעת - א.א.) (עמ' 50 לפרו', ש' 3-4). במעמד הרכישה השני עם הנתבעת (שבו, על פי הנטען, נמכרו לגב' בר מוצרים מתחרים למוצרי התובעת) ציינה הגב' בר כי הנציגה שהופיעה בביתה "הציגה עצמה כסוכנת. לא אמרה של מי" (עמ' 50 לפרו', ש' 14) ובהמשך: "לא יכולתי להבין מאיזה חברה היא. לא הציגה עצמה כסוכנת של חברה מסויימת. לא נקבה בשם" (עמ' 51 לפרו', ש' 6-7). הגב' בר העידה כי היה הפרש בין תקופת סיום החוזה עם התובעת לבין המועד בו הגיעה הנתבעת לביתה (עמ' 51 לפרו', ש' 6). מן העדויות שבפנינו לא ברור מתי אירע הביקור ובאיזו תקופה מדובר. כאמור, הגב' בר העידה כי "בגדול היא באה אלי בסביבות (לפני - א.א) 3.5 או 4 שנים" (עמ' 50 לפרו', ש' 4-5) (בשים לב למועד העדות, נראה כי הכוונה לביקור שנערך לערך בין החודשים דצמבר 2004 ליוני 2005). ובהמשך, כשנשאלה האם יכול להיות שהפניה אליה על-ידי גב' ושמה זהבה נעשתה לפני כ-5 שנים, השיבה כי הדבר ייתכן (עמ' 52 לפרו', ש' 2-4). מן הראיות לעניין הביקור אצל הגב' בר עולה איפוא התמונה הבאה: מועד הביקור לא התברר במלואו, אך ברור כי נערך על ידי הנתבעת, המוכרת לגב' בר (וזאת, חרף עדותה של הגב' בר ולפיה לא הוצגה לה תעודת זהות על ידי הנציגה שהופיעה בביתה. די לנו כי העדה ידעה לנקוב בשמה של הנציגה, וציינה כי יש לה היכרות עמה - הכרות אשר החלה במפגש העדה עם הנתבעת, שהגיעה מטעם התובעת לשם מכירה ראשונה של מנוי). ברור כי הביקור נערך לכל המאוחר ביוני 2005, כלומר, שעה שהנתבעת עודה מועסקת על ידי התובעת. כן, כלל לא ברור כי נמכרו בו מוצרי סאייטו, שכן אף הנתבעת או עדיה לא טענו כאמור. כל שנטען הינו כי לגב' בר נמסרה קבלה של הגב' חן, אך לכך לא הובאה כל ראיה ומשכך, לא נוכל לקבל טענה זו. בנסיבות אלה, לא יוכל המקרה של הגב' בר לשמש את התובעת להוכחת טענותיה. המקרה של גב' פרידה טורקיה לעניין הגב' פרידה טורקיה (להלן: "גב' טורקיה") נטען בתצהירי עובדי התובעת כי הנתבעת מכרה לגב' טורקיה מנוי בעודה עובדת בתובעת, וכי לאחר מכן, במהלך תקופת המנוי, התקשרה הנתבעת אל הגב' טורקיה ומכרה לה מנוי של חברה מתחרה לתובעת. הגב' טורקיה העידה כי היתה מנויה למשך שנתיים על מוצרי התובעת ולאחר שנה יצרה עמה קשר נציגה, אשר הגיעה אליה הביתה והציגה בפני מוצרים "והראתה לי כמה חומרים גם שלה היא אמרה ששלה יותר טובים והציעה לי לקנות..." (עמ' 53 לפרו', ש' 21; עמ' 54 לפרו', ש' 1). בהמשך העידה כי: "היא (הנציגה - א.א.) הציגה עצמה ממליבו. קוראים לה זהבה. ממליבו שלחו לי עוד פעם אחת ואמרתי להם שאני לא קונה בשום אופן. זה היה אחרי שקניתי מזהבה" (עמ' 54 לפרו', ש' 6-7). הגב' טורקיה ציינה כי זהבה זו ביקרה אצלה רק פעם יחידה, שלא כטענת התובעת ועדיה האחרים, לפיה זהבה מכרה לנתבעת פעמיים. גב' טורקיה לא שמרה על הקבלה ולא זכרה להעיד מה היה כתוב בה. עדותה של הגב' טורקיה אינה נוקבת זמנים מדוייקים דיים, אך עולה כי אותה זהבה ביקרה אצלה לפני "שנתיים ויותר" אך פחות משנתיים ומחצה. קרי, אין חולק כי מדובר במועד בו הנתבעת לא עבדה עוד אצל התובעת. עדותה של הגב' טורקיה אף כי היתה מבולבלת, היתה נאמנה עלינו בהקשר למועדיה ומשכך, הגענו לכלל מסקנה כי הוכח במאזן ההסתברויות הנדרש כי בשלב כלשהו לאחר סיום העסקתה של הנתבעת, הגיעה הנתבעת אל ביתה של הגב' טורקיה ומכרה מוצרים מתחרים. עם זאת, בשים לב לבלבול בעדות הגב' טורקיה באשר לזהות הנציגים ולאופן בו הציגו עצמם, לא מצאנו לאמץ גירסתה כי הנתבעת הציגה עצמה כנציגת התובעת. כאן המקום להעיר כי הגב' טורקיה העידה כי מספר הטלפון שלה אינו חסוי. השאלה הועלתה בניסיון לטעון כי אין מניעה כי הנתבעת או עובדת אחרת לשעבר של התובעת יגיעו בדרך של שימוש במאגר הטלפונים המבוסס על מאגרי בזק אל אותה לקוחה, וימכרו לה מוצרים. בשאלה זו נדון בהמשך פסק דיננו. עוד יוער כי על רקע ממצאנו כי הנתבעת שיווקה מוצרי קוסמטיקה אף לאחר סיום העסקתה אצל התובעת, יש לבחון אף את גירסתה בה הכחישה כי עסקה כלל בתחום הקוסמטיקה ובמכירת מוצרי קוסמטיקה לאחר פיטוריה מן התובעת וציינה כי לא עסקה בכל תחום והקדישה את עיקר זמנה ומרצה לטיפול רפואי במצב בריאותה. גרסה זו אינה מתקבלת על דעתנו זאת, בפרט כאשר גם הגב' פטל, אשר הזכרנו לעיל, העידה כי טילפנה לנתבעת במחצית השנייה של 2006 על מנת לרכוש בשנית מוצרים של סאייטו (עמ' 32 לפרו', ש' 21-23) וכי בעקבות השיחה הגיעו הגב' חן והנתבעת יחד לבית הגב' פטל לשם אספקת המוצרים (עמ' 33 לפרו', ש' 11). ממצאים אלו אינם תורמים, וזאת בלשון המעטה, למהימנותה של הנתבעת. רשימת לקוחות של התובעת - האם קיימת? התובעת טוענת, כאמור, כי הנתבעת עשתה שימוש ברשימת לקוחות ומנויים מטעמה - שהיא 'סוד מסחרי' שלה, וזאת לשם שיווק מוצרים מתחרים ללקוחותיה. תחילה, עלינו להכריע במחלוקת בדבר עצם קיומה של רשימה כאמור. הנתבעת טענה בתצהירה כדלקמן: "2. במסגרת עבודתי השוטפת, הרגילה והיומיומית בחברת מליבו קוסמטיקה מתקדמת בע"מ הן כסוכנת מכירות בשטח והן כמתאמה פגישות ומוכרנית בטלפון נפגשתי ושוחחתי בטלפון עם מאות נשים ברחבי הארץ. 3. יודגש, כי אף לא אחת מאותן נשים הייתה לקוחה של החברה, הואיל ולחברה לא הייתה למעשה מעולם רשימת לקוחות בלעדית. 4. הפנייה לאותן נשים... היתה פנייה מקרית ואקראית, כמבואר להלן; 5. הפניות אל אותן נשים נעשתה על פי חתך גיאוגרפי של אזורים ורחובות ברחבי המדינה ותו לא. 6 . החתך הגיאוגרפי נעשה בהסתמך על מאגר הנתונים של חברת בזק - מאגר המצוי ומפורסם בכל מדריך טלפונית של בזק, אשר מחולק בחינם, מיד שנה בשנה, לכל בתי האב בישראל. התוכנה שמבצעת את החיתוך הגיאוגרפי זמינה לכל דכפין ונרכשת ע"י מרבית החברות, אשר משווקות באמצעות טלמרקטינג". עדי התובעת המועסקים אצלה ומנהליה אישרו כי אמנם נעשה שימוש במאגר המבצע פילוח גיאוגרפי כאמור. כך, ציין מר ברנובסקי בעדותו כי רשימת הלקוחות הראשונית מקורה במאגר שסיפקה חברת "דבש", ספקית שמות המתמחית בנושא פילוח גיאוגרפי (עמ' 42 לפרו', ש' 1-3). עוד העיד מר ברנובסקי כי לתובעת אין הסכם בלעדיות עם חברת "דבש". עם זאת, ציין בר ברנובסקי כי ברשות החברה היתה רשימה נוספת של לקוחות: "החברה בתקופה ההיא השתמשה במאגר שדבש סיפקה והיה לנו מאגר מפולח שהוא פנימי של לקוחות קיימים של החזרה וזה מאגר שונה ואחר" (עמ' 43 לפרו', ש' 12-14). לדבריו, בעוד שכל טלפנית שהועסקה בתובעת מתקשרת לרשימת לקוחות על פי רשימה שמספקת החברה, אותה מדפיס ומוסר לטלפניות מנהל המשמרת, הרי ש"הרשימות שאנו נתנו לזהבה הם לקוחות ממאגר הפנימי של החברה, הן לקוחות פעילים, הן לקוחות שדורשים חידוש התקשרות איתם. מאגרים אלה חסויים ונמצאים ברשות אנשים בודדים בלבד" (עמ' 41 לפרו', ש' 6-8). הגב' ברנוב השלימה את התמונה בעדותה והסבירה קיומו של הבדל בין טלפניות טלמיטינג שתפקידן, לטענתה, היה תיאום פגישות עם לקוחות, לבין טלפניות טלמרקטינג, שתפקידן מכירות דרך הטלפון. לדבריה, "כרגע אצלנו זה טלמיטינג" (עמ' 59 לפרו', ש' 21-22). אשר לצרכי טלמרקטינג, ציינה כי "היתה (עובדת - א.א.) אחת וזאת הייתה זהבה בלבד" (עמ' 60 לפרו', ש' 4). לדבריה, טלפנית טלמיטינג קיבלה רשימות מודפסות לפי שם רחוב "באזור בהם הן עובדות מתוכנת בזק" (עמ' 60 לפרו', ש' 17) ואילו טלפנית הטלמרקטינג מקבלת רשימת לקוחות קיימים כאשר צויין בה "שם הלקוח וכתובת, מה הוא קנה ואם זה בתקופת המנוי מתי זה מסתיים וכמה הוא שילם" (עמ' 60 לפרו', ש' 14-15). קרי, רשימה שונה ממאגר שונה. הנתבעת מצידה העידה כי טלפנית ומתאמת פגישות חד-הם ובמהלך עבודתה כטלפנית לתיאום פגישות "קיבלתי דף שיצא מתוך תוכנת מחשב. ועל פי זה מה שהיה רשום השמות צלצלתי" (עמ' 80 לפרו', ש' 1-2). לדבריה, המנהל האחראי על הטלמרקטינג העביר לה את הדף. ראשית נציין כי במחלוקת לעניין עצם קיומה של רשימת לקוחות פנימית (להלן - הרשימה הפנימית), מצאנו לאמץ את גירסת התובעת. מקובלת עלינו העמדה ולפיה תאגיד בעל קהל לקוחות הרוכש מנויים ומוצרים, יקיים מאגר המכיל את רשימת לקוחותיו, את מועדי תפוגת המנויים וכיו"ב. זאת, ולו רק מן הטעם שעל מנת ליתן שירות למנויים יהא עליו לדעת האם הלקוח הפונה לקבלת שירות אמנם מחזיק במנוי בר תוקף. על אחת כמה וכמה היא, כאשר מבקש התאגיד לשווק מחדש את מרכולתו ללקוחותיו שמנויים פג. עוד נציין כי מצאנו לכך גם תימוכין בעדות הנתבעת, אשר חרף שהכחישה קיומה של 'הרשימה הפנימית', ציינה בעדותה: "ש. כשהיית טלפנית במליבו בתקופה האחרונה, קיבלת רשימות של אנשים שהיו להם חוזים ארוכי טווח שעמדו להסתיים? ת. היה שלב כזה" (עמ' 90 לפרו', ש' 8-15). רשימת לקוחות של התובעת (הרשימה הפנימית) - האם נעשה בה שימוש? אף כי הוכח קיומה של 'רשימה פנימית' נוספת על מאגר המידע השאוב מבזק, עולה השאלה האם הוכח כי הנתבעת עשתה שימוש באותה 'רשימה פנימית', לשם שיווק מוצרים מתחרים. בהקשר זה נציין כי הגב' ברנוב ענתה בשלילה כשנשאלה האם ראתה את הנתבעת לוקחת רשימת לקוחות מהחברה, אף כי העידה שלנתבעת היתה גישה למחשב באופן עצמאי לשם הדפסת רשימת לקוחות. עדותה זו של הגב' ברנוב נאמנה עלינו. אין כל חולק כי תיאום פגישות שתיאמה הנתבעת עם לקוחות התובעת בשעה שהועסקה אצל התובעת בוצעו אגב שימוש ברשימות הלקוחות. לא בכך עסקינן כעת, כי אם בשימוש שנעשה ב'רשימה הפנימית', לאחר שהסתיימה העסקת הנתבעת. מן המקרים שתוארו לעיל, ושהובאו בראיות שבפנינו, עולה כי רק במקרה אחד הוכח כי הנתבעת (להבדיל מהגב' חן) הגיעה לביתה של לקוחה, אשר היתה באותה עת לקוחה של התובעת, ומטבע הדברים, היתה מצויה ב'רשימה הפנימית'. אשר ליתר המקרים, הרי שלא הובאה בגינם כל ראיה, ומכל מקום, לא הובאה ראיה הקשורה לפעילותה של הנתבעת. האם מקרה בודד אחד מוכיח, איפוא, על שימוש ב'רשימה הפנימית' בתקופה שלאחר סיום העבודה? על כך עלינו להשיב בשלילה. כבר הזכרנו לעיל הראיות שהובאו בפנינו, עליהן לא היתה מחלוקת, ולפיהן חברות הטלמרקטינג עושות רובן ככולן שימוש במאגרי מידע הניזונים ממאגרי חברת "בזק" ופרושים בפני כל דכפין, וכן רוכשות שימוש בתוכנת פילוח גיאוגרפי זהה או דומה העושה שימוש באותם מאגרים. מקרה של חפיפה בין לקוחות, איפוא, איננו בלתי סביר. ואף אם היתה סבירותו נמוכה, הרי שלא יוכל להעיד לטעמנו במידה הראייתית הנדרשת, על שימוש שנעשה ב'רשימה הפנימית' דווקא על ידי הנתבעת. הגם שהתובעת לא נסמכה על הוראות סעיף 10 לחוק עוולות מסחריות, נציין כי אין בחזקה הקבועה שם כדי לשנות ממסקנתנו. שכן, כאמור ב'שוק' נפוצו מספר רשימות, ומהמקרה הבודד אין ניתן ללמוד כי באותו מקרה "משתמש הנתבע" ב'רשימה הפנימית' של התובעת דווקא. האם הופר חוזה ההעסקה לאחר גמר יחסי העבודה? הגענו איפוא למסקנה כי לא הוכח שנעשה שימוש ברשימת הלקוחות (הרשימה הפנימית) לאחר סיום העסקתה של הנתבעת אצל התובעת, אך עלינו לזכור כי בחוזה שנכרת בין הצדדים מצויות הוראות לפיהן הנתבעת לא תעבוד בתאגיד מתחרה במהלך תקופת העסקתה ותקופה נוספת בת 24 חודשים לאחר סיום העסקתה (להלן: "תקופת המגבלה"); לא תעסוק בתקופת המגבלה "במישרין או בעקיפין, בכל תחום ו/או נושא אשר יש בו, במישרין או בעקיפין, משום תחרות עם החברה לרבות בכל הקשור למוצרים דומים ו/או זהים ו/או תחליפים למוצרים אותם פיתחה החברה ו/או שיווקה החברה בתקופת עבודתו/ה של המנהל/ת בחברה...". כן כולל חוזה ההעסקה הוראה ולפיה במשך תקופת המגבלה העובדת "לא ת/יפנה, במישרין או בעקיפין, ולא ת/ייצור קשר מסחרי בין ביוזמתו/ה ובין שלא ביוזמתו/ה למי ו/או עם מי מלקוחותיה... למעט בתקופת עבודתו/ה בחברה לצורך מילוי תפקידו/ה". עולה, איפוא, שאלה נפרדת והיא שאלת הפרת החוזה, בשים לב לתניית הגבלת העיסוק ואי-התחרות אשר ציטטנו לעיל מתוך החוזה שנכרת בין הצדדים. המסגרת המשפטית הרלוונטית לעניננו, בתמצית: כלל הוא שלכל אדם זכות לחופש עיסוק. כלל זה מצא את ביטויו בפסיקת בתי המשפט, בפסיקת בית הדין לעבודה ובחוק יסוד: חופש העיסוק (הן זה שנחקק בשנת 1992 והן זה שנחקק בשנת 1994). לעתים מתעורר הצורך לדון בהתנגשות שבין חופש העיסוק לבין עקרונות יסוד אחרים, כגון העיקרון בדבר חופש ההתקשרות הבא לידי ביטוי בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 והמוגן על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכגון העיקרון בדבר אי-פגיעה בקניינו של האחר, לרבות קניין רוחני כסודות מסחריים, עקרון שאף הוא מוגן על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והחל מיום 29/10/99 - מוגן גם על ידי חוק עוולות מסחריות. בעבר, היה מקובל להבחין, אבחנה חדה וברורה, בין חובת שמירת הסודיות, שמקורה הוכר כנובע מתחום דיני הקניין או מכוח חובת תום הלב לבין ההגבלה שלא להתחרות במעביד או שלא לעבוד אצל מתחרה, הגבלה שהצריכה התחייבות מפורשת של העובד . בפרשת טועמה נפלה האבחנה הנ"ל. שם הוגבלה זכותו של עובד לשעבר לעסוק בעיסוק בו עסק קודם תוך ניצול סודות עסקיים של מעבידו, אף כשלא הביע התחייבות מפורשת לכך, וזאת מכח חובת תום הלב ומכח חובת הנאמנות של עובד למעבידו. "על עובד מוטלת חובה, הנגזרת מיחסי האמון שבינו לבין מעבידו, והמעוגנת בחוזה עם מעבידו ובצורך לבצע חוזה זה בתום לב, לשמור על סודות עסקיים של המעביד, לא לנצלם לצרכיו הוא או לצרכי זולתו ולא לגלותם אלא ברשות המעביד. חובה זו מוטלת על העובד במשך קיומם של יחסי העבודה ואף לאחר סיומם, והיא באה לסיומה רק כאשר הסוד העסקי חדל להיות סוד שלא מיוזמת העובד . קיומה של חובה זו אינו מותנה בקיום הוראה מפורשת בחוזה העבודה". כך גם פסק בית הדין הארצי לעבודה בפרשת פרומר: "יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב'סוד מסחרי' השייך למעסיקו הקודם. 'סודות מסחריים' מוגנים מכוח החוקים העוסקים בקניין רוחני ובעתיד אף מכוח חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999, ס"ח 1709 (להלן: חוק עוולות מסחריות) (החוק ניכנס לתוקף ביום 29.10.1999). מכיוון שהנושא מוסדר בחקיקה, אין צורך בתניית הגבלת עיסוק על מנת לאכוף את זכויות המעסיק הקודם." הלכה היא כי רשימת ספקים יכול ותעלה כדי סוד מסחרי, בין היתר, כאשר אין המדובר בספקים המספקים ציוד סטנדרטי אלא בספקים המספקים ציוד ייחודי או ספציפי, או כאשר מידע בקשר לספק נשמר בסוד. בשים לב להלכה דלעיל, ספק אם לסעיף הגבלת העיסוק ואי התחרות יש תוקף. כך או כך, משלא הוכח כי הנתבעת עשתה שימוש ברשימת הלקוחות של התובעת (הרשימה הפנימית) אשר נטען כי הינה סוד מסחרי, לא ניתן לקבוע כי הופר חוזה העבודה לאחר תקופת ההעסקה. השימוש ברשימת הלקוחות בעת ההעסקה לשם שיווק מוצרים מתחרים כאמור, הוכחו בפנינו מספר מקרים המעידים כי הנתבעת שיווקה מוצרים מתחרים למוצרי התובעת עוד במהלך העסקתה אצל התובעת. כאמור, בחוזה שנכרת בין הצדדים מצויות ההוראות שצוטטו בסעיף ‏56 לעיל וכן הוראה נוספת ולפיה הנתבעת לא תקבל "כל תשלום או טובת הנאה אחרת מכל צד שלישי, בקשר ישיר או עקיף עם עבודתו/ה". אך שונה ניתוח תניית הגבלת העיסוק ואי-התחרות שלאחר סיום תקופת ההעסקה, מניתוח ההתחייבויות החוזיות ביחס למהלך יחסי ההעסקה וטרם סיומם. כבר נקבע בפסיקת בית הדין הארצי כי "יחסי העבודה כיחסי שיתוף מתמשכים, דורשים מידה מוגברת של אמון, נאמנות, הגינות ותום לב בתקופת קיומם, ולאחר סיומם. חובות הנאמנות ותום הלב החלות על העובד הן חובות עצמאיות שקיומן אינו תלוי בתניה חוזית מפורשת בין הצדדים". מצאנו, כי בשיווק מוצרים מתחרים במהלך העסקתה אצל התובעת, ואגב פגישות שתואמו לשם שיווק מוצרי התובעת, הפרה הנתבעת את חובת האמון שחבה היא למעסיק, וממילא הופרו גם החיובים החוזיים האוסרים על הנתבעת לקבל תשלום מצד שלישי בקשר ישיר או עקיף עם עבודתה; לעסוק בתחום שיש בו משום תחרות עם התובעת; או להיות בקשר מסחרי עם לקוחות התובעת שלא לצורך עבודתה. כל אלה הופרו, כפי שהוכח בפנינו וכמפורט לעיל. כאמור, קבענו כי הנתבעת הפרה את חובת האמון למעסיקתה, היא התובעת, וכן הפרה את חוזה ההעסקה. הסעד משמצאנו כי הופרה חובת האמון וכן הופר חוזה ההעסקה, נותרה שאלת הסעד. קובע חוזה ההעסקה "בהתחשב בנזק העצום אשר עלול להיגרם לחברה כתוצאה מהפרה יסודית ו/או מהפרת הסודיות המקצועית ו/או הפרת איסור התחרות, ובהתחשב בקושי הרב להוכיח נזק במקרים אלה קובעים הצדדים, לאחר ששקלו את הדבר היטב, כי יהיה זה סביר עם (צ"ל אם - א.א.) המנהל/ת ת/ישלם לחברה פיצוי מלא על גובה הנזקים שיגרמו באם ת/יפר המנהל/ת את חובת הסודיות המקצועית ו/או ת/יתחרה כאמור בסעיפים 17 ו-18 לעיל...". משקבעו הצדדים מנגנון לפיצוי, מצאנו כי יש לילך במתווה זה לשם קביעת הסעד הראוי. התובעת תהא זכאית, איפוא, למלוא הנזק המוכח אשר נגרם בגין הפרת החוזה, קרי שיווק מוצרים מתחרים לגב' פטל, לגב' גור-אריה ולגב' נוקד. מקובל עלינו כי תחת מוצרים מתחרים ששווקו לשלוש נשים אלו, יכולה היתה התובעת לשווק את מוצריה שלה או מוצרים חלופיים. לגב' פטל שווקו מוצרים בסך 1,870 ש"ח; לגב' גור-אריה שווקו מוצרים בסך 3,250 ש"ח; לגב' נוקד שווקו מוצרים בסך 3,000 ₪. קרי, בסה"כ זכאית התובעת לפיצוי בסך של 8,020 ₪. נזכיר כי לא נתבע פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות וכי בסיכומים זנחה התובעת את הסעד של 'מתן חשבונות'. התביעה שכנגד כאמור, הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בגין זכויות שונות הנובעות מתקופת העסקתה וסיומה ובה ביקשה סעדים כדלקמן: פסיקת שכר עבודה בגין חודש ספטמבר 2005 ופיצויי הלנתו; פיצויי פיטורים ופיצוי בגין הלנתם; תמורת הודעה מוקדמת; דמי הבראה; פדיון ימי חופשה; החזרי הוצאות נסיעה; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין; פיצוי בגין אי הנפקת מכתב פיטורים ו/או אישור על תקופת עבודה; וכן ביקשה כי בית הדין יורה לתובעת למסור לה תלושי שכר בגין שלוש השנים האחרונות להעסקתה. נכריע ברכיבי התביעה כדלקמן: פיצויי פיטורים; חלף הודעה מוקדמת; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין; פיצוי בגין אי הנפקת מכתב פיטורים בכתב התביעה שכנגד טוענת הנתבעת כי פוטרה מעבודתה ב"אמתלת שווא שקרית של עשיית שימוש אסור, לכאורה, ברשימת לקוחותיה של הנתבעת שכנגד". בשים לב לממצאים אליהם הגענו לעיל, בדבר הפרת חוזה והפרת חובות האמון שחבה הנתבעת לתובעת, מתבקשת מאליה המסקנה כי אף אם פוטרה הנתבעת, הרי שפיטוריה לא נעשו באמתלת שווא שקרית, כלשונה, ומכל מקום, בנסיבות הספציפיות של הפרת חובות האמון נשאלת גם השאלה האם קמו נסיבות בהן רשאית התובעת לשלול את פיצויי הפיטורים מן הנתבעת. אך לשאלות אלה חשיבות משנית, משמצאנו לאמץ גירסת התובעת בדבר נסיבות סיום ההעסקה. ונסביר. על פי טענת התובעת, הנתבעת חדלה להופיע לעבודתה ללא כל הודעה מוקדמת, ולא פוטרה כלל. נסיבות סיום העסקתה של הנתבעת קשורות למקרה של הגב' תמר פטל, אשר נפרש בהרחבה לעיל. בהקשר זה ציינו כי גירסתה של הנתבעת היתה מלאת פרכות וסתירות ובלתי מהימנה, ומצאנו לאמץ את גירסת עדי התובעת ובפרט, גירסתה של הגב' ברנוב בהקשר זה הינה כדלקמן: "לאחר שקיבלתי את הפקס מהגב' פטל הצגתי אותו לזהבה וביקשתי שתסביר במה דברים אמורים. זהבה נעלמה (צ"ל נאלמה - א.א.) דום. שוב שאלתי מה יש לה להגיד והיא שתקה ואז קמה, לקחה את התיק שלה ועזבה את המשרד. כעבור מספר דקות ראיתי שחזרה, לקחה משהו מהשולחן ויצאה. מאז ועד היום, לא הגיע (צ"ל הגיעה - א.א.) זהבה לעבודה יותר". ודוק: לא מצאנו ולו בדל ראיה לטענת הנתבעת, ולפיה פיטוריה נבעו בשל מצבה הבריאותי, או כי נעשו נסיונות להביאה לידי פיטורים בשל מצב בריאותי זה או אחר. הנסיבות המפורטות לעיל, אותן מצאנו לאמץ מן הבחינה העובדתית, אינן אלא התפטרות. זאת ועוד, המדובר בהתפטרות אף ללא מתן הודעה מוקדמת. בנסיבות אלה, דינה של התביעה בגין פיצויי פיטורים; הודעה מוקדמת; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין; ופיצוי בגין אי הנפקת מכתב פיטורים - להידחות. שכר עבודה בגין חודש ספטמבר 2005; דמי הבראה; פדיון ימי חופשה; החזרי הוצאות נסיעה טוענת הנתבעת כי לא שולם לה שכר עבודתה בגין חודש ספטמבר 2005. התובעת מצידה טוענת כי שולם לנתבעת כל המגיע לה. מכל מקום, אף אם לא שולם השכר, הרי שבשים לב לכך שלא ניתנה כל הודעה מוקדמת על ידי הנתבעת עובר להתפטרותה, הרי שהתובעת היתה רשאית לקזז תמורת הודעה מוקדמת משכרה של הנתבעת, אשר סכומה הינו שכרה החודשי. כמקובל בשיטתנו המשפטית, המוציא מחברו עליו הראיה. אף לעניין דמי הבראה, פדיון ימי חופשה והחזרי הוצאות נסיעה לא הובאה כל ראיה מטעם הנתבעת, ולו בתצהירה - זאת חרף הכחשת התובעת את הזכאות לרכיבים אלה. מכאן, שלא תוכל הנתבעת להוכיח טענותיה בעניינים אלה. רכיבים אלה נתבעו בסתמיות. רכיב החזר הוצאות נסיעה אף לא כומת כלל וכלל. ולבסוף - גם לו היינו רוצים לפסוק לזכותה לענין הבראה וחופשה לא נוכל מן הטעם הפשוט שהנתבעת לא פרטה את היקף משרתה ולא סיפקה נתונים מינמאליים לבחינת תחשיב הזכאות. לענין הנפקת תלושי השכר - אמנם נכון, הנתבעת טענה כי התובעת נמנעה מלהנפיק לה תלושי שכר "באופן מסודר", וביקשה כי נורה לנתבעת על מסירתם, אך העובדה כי לא הונפקו תלושי שכר באופן מסודר נטענה באופן סתום, בלא שהובאו ראיות ובלא שצורפו תלושים אשר כן הונפקו (שכן, כאמור, נטען כי התלושים לא הונפקו באופן מסודר - ולא נטען כי לא הונפקו כלל). אכן, בנסיבות מסויימות, כשמוכח כי המעסיק לא מסר תלושי שכר, ניתן להורות על היפוך הנטל, אולם בנסיבות דנן לא נחה דעתנו כי כך אכן אירע, בפרט לנוכח מהימנותה של הנתבעת ביחס ליתר רכיבי התביעה. אשר על כן, מצאנו לדחות רכיבי תביעה אלה. זאת ועוד, יוער כי הנתבעת זנחה בסיכומיה בקשתה כי בית הדין יורה לתובעת למסור לה תלושי שכר בגין שלוש השנים האחרונות להעסקתה, ודי בטעם זה כדי לדחות את התביעה ברכיב זה. לא נוכל לסיים מבלי לשוב ולהתייחס לטענותיה החוזרות ונשנות של הנתבעת לפיהן התובעת ומנהלה, מר ברנובסקי הורשעו בביצוע עבירות לפי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 וערעורם נדחה. כפי שפירטנו לעיל, ציינו כי טענות אלה תובאנה בחשבון במסגרת מתן משקל ראייתי הולם לעדויות השונות, ובפרט לעדות מר ברנובסקי. בהקשר זה נציין כי כפי שפורט, עדותו של מר ברנובסקי אינה מהווה אבן יסוד ראייתית למסקנות אליהן הגענו. אשר על כן, אף אם יופחת במעט משקלה של עדותו, אין בכך כדי לפגום במסקנות אליהן הגענו. זאת ועוד, באיזון בין מהימנותה של הנתבעת וגירסתה לבין מהימנותו של בר ברנובסקי, ובשים לב לכל המפורט לעיל בעניין גירסאות הנתבעת, העדפנו ליתן אמון בגירסתו של מר ברנובסקי ובגירסת התובעת, והכל כפי שפורט. סוף דבר התביעה שכנגד נדחית. התביעה העיקרית מתקבלת כאמור בסעיף ‏62 לעיל. הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, סך 8,020 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.05 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, בשים לב לקבלתה העקרונית של התביעה ולדחיית התביעה שכנגד (שהתרשמנו כי הוגשה כ'תביעת משקל שכנגד') ובשים לב לכך שהוצאות המשפט (לפחות בתביעה העיקרית והדומיננטית הוצאו בגין שתי נתבעות) החלטנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, הוצאות משפט בסך של 1,500 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪. לא ישולמו במועד, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. ניתן היום, ‏י"ג טבת תשע"א, 20 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים. מר מעוז הלוי,נציג עובדים אילן איטח,שופט מר עמירם מילר,נציג מעבידים מסמכיםפיטוריםמכתב פיטורים / סיום העסקה