כללי התובעת, גב' אנגל מירי, עבדה כסוכנת נסיעות בנתבעת, מונה טורס חדרה בע"מ (להלן גם: "החברה"), החל מיום 1/01/96 ועד ליום 09/03/06 במשך כ-10 שנים. בשנת 2002 נכנס מר צפריר ישי כשותף ומנהל בחברה (להלן: "צפריר"). 2. אין חולק, כי התובעת היא זאת אשר הביאה לסיום את יחסי העבודה בין הצדדים במכתב התפטרות אשר הגישה לנתבעת ביום 09.03.06. התובעת טוענת, כי נסיבות התפטרותה היו כאלה בהן לא ניתן היה לדרוש ממנה להמשיך לעבוד אצל הנתבעת ולפיכך יש לראותה כמתפטרת בדין מפוטרת ועל הנתבעת לשלם לה פיצויי פיטורים. התובעת תובעת גם תשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה ודמי הבראה. 3. המסגרת הנורמטיבית לעניין התפטרות שדינה כפיטורים, מצויה בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ח-1963; שזו לשונו: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים." 4. בפסיקה נקבע, כי "סעיף 11(א) לחוק פיצוי פיטורים מציין שתי חלופות. כל אחת מהן כשלעצמה דינה לעניין החוק כפיטורים. האחת - התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה; והשנייה - התפטרות מחמת נסיבות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד , שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו" (ר' דב"ע מח/155-3 אברהם פנחסי נ' מכלוף שיטרית, עבודה ארצי, כרך כא(3), 356). 5. על פי הפסיקה: "הנטל להוכחת טענת התפטרות "בגין הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "בשל נסיבות אחרות שביחסי עבודה", מוטל על הטוען, קרי, על העובד " (דב"ע לג/58-3 אוניברסיטה העברית ירושלים נ' בתיה מינטל, פד"ע ח 65). 6. "המקרים הרבים בפסיקה, אשר הוכרו כמקרים בהם נקבע, כי מדובר ב"נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו...", הינם מקרים הנובעים ו/או הקשורים בהתנהגות המעביד או מי מעובדיו כלפי התובע, ורובם של המקרים מעידים על התנהגות שלילית, כגון יחסי משפיל, העלבה, הגשת תלונה למשטרה או עבודה בתנאים הירודים מהתנאים שבחוקי המגן ו/או צו ההרחבה. מצב של "נסיבות אחרות שביחסי עבודה" , מאופיין במצבים שאינם קשורים בהכרח לזכויות או הטבות אשר ניתנה בעבר לעובד, אלא מצבים בלתי צפויים בחיי עבודה המביאים לתחושה שלפיה התהוותם מצדיקה הבאת חוזה העבודה לסיומו ביוזמת העובד - כאילו המעביד הוא זה שמבקש להפסיק את יחסי העבודה. בעוד שלעניין "הרעת תנאי עבודה" הדגש הוא על הוכחה לתשתית אובייקטיבית, הרי ב'נסיבות אחרות שביחסי עבודה' ראוי ליתן משקל רב לתחושתם הסוביקטיבית של הצדדים ליחסי העבודה - ועד כמה מרקם היחסים ביניהם מאפשר המשך שיתוף פעולה ויחסי נאמנות כנדרש מעובד ומעבידו, וכן הבהרה מי זה שהביא את המצב כפי שהוא " (ר' : "סיום יחסי עבודה",ד" י' לובוצקי, עמ' 140). 7. בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי השאלה אם התקיימו נסיבות שביחסי העבודה שבהן אין לדרוש מן העובד כי ימשיך בעבודתו תלויה במקצועו, בסוג העבודה ובמעמדו של העובד במקום עבודתו (ר' דב"ע נג/3-223 פלסטין פוסט בע"מ - ג'ואנה יחיאל פד"ע כ"ז 436). 8. בעניין אמ"י מתו"ם - אדריכלים מהנדסים יועצים ומודדים בע"מ נ' חיים אברהם, פד"ע לט 587, בע' 606, נקבע מפי כב' השופט שמואל צור: "שאלה אחרת היא מה הן ה"נסיבות" המהוות עילה להתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים. לא ניתן להשיב על שאלה זו בנוסחה חדה וברורה והדבר תלוי בנסיבותיו של כל עניין. ככלל, ניתן לומר שנסיבות המצדיקות התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים הן שינויים במקום העבודה, בסדרי העבודה, בתנאי העבודה, בין שמדובר בשינויים כלליים ובין שמדובר בכאלה החלים ומשפיעים על עובד בודד; אי-קיום הוראות חוקי המגן, צווי הרחבה או הסכמים קיבוציים; פגיעה אישית בעובד על רקע דעותיו או מוצאו וכיוצאים באלה עניינים מהותיים המהווים צידוק לעובד לקום ולעזוב את מקום עבודתו, ביוזמתו, תוך קבלת פיצויי פיטורים". 9. "אף נסיבות בהן סופג העובד יחס קשה ובלתי הולם מצד מעבידו, כגון שימוש בשפה פוגעת ומעליבה כלפי העובד , עשויות להוות נסיבות אחרות ביחסי עבודה, אשר יצדיקו, כי יראו בעובד המתפטר כאילו פוטר מעבודתו" [דב"ע לד/3-49 אהרונוב - אל-קאדר וותד, פד"ע ה 472, 475-476 (1974)]. כן נקבע: ”לא בכל מקרה או שרשרת של מקרים הגורמים לעובד אי שביעות רצון או מורת רוח יש לראות עילה המצדיקה את התפטרותו עם זכות לפיצויים מכח סעיף 11(א) סיפא לחוק פיצויי פיטורין" (דב"ע לג 34-3 ארנה קורנבליט נ' א. רוזנגרטן בע"מ, פד"ע ד' 411; דב"ע מט/25-3 משה קרמר נ' שמר רד אלקטרוניקה בע"מ פד"ע כא' 55). "אין די בכך שהעובד אינו מרוצה מעבודתו, כדי להקנות לו זכות להתפטר בדין מפוטר. יש להוכיח כי תנאים מהותיים אינם מאפשרים לעובד להמשיך בעבודתו (ע"ע 1271/00 הנ"ל). טענות התובעת 10. לטענת התובעת, אופיו האגרסיבי והתובעני של צפריר, צעקותיו הרמות על עובדי המשרד, על ספקים והלחץ המתמשך מצידו, העיקו עליה, העכירו את האווירה הכללית והעבודה במשרד והקשו עליה בעבודתה בנתבעת. בנוסף טוענת התובעת, כי שכרה לא שולם במועד, היא הועסקה בשעות נוספות ללא תגמול וגם ההפקדות לחשבונה בביטוח המנהלים הועברו ע"י הנתבעת באיחור. 11. לטענתה, בחודש 04/05 שוחחה עם צפריר והתריעה בפניו כי לאור התנהלותו ולאור תנאי העסקתה לא תוכל להמשיך בעבודתה, אך ללא הועיל. בחודש 09/05, או בסמוך לכך, יזמה התובעת שיחה נוספת עם צפריר ועם אישתו והודיעה להם, כי אם התנהגותו של צפריר אליה לא תשתנה, תאלץ להתפטר מעבודתה. 12. לטענת התובעת, ביום 28.02.06 נסעה להשתלמות בחו"ל וחזרה ארצה ביום 05.03.06 בשעה 06:00 בבוקר. לטענתה, על אף שהודיעה לצפריר כי לא תגיע לעבודה באותו היום, בשעות הצהריים המוקדמות התקשר אליה צפריר וחייב אותה להתייצב במשרד. 13. בתאריך 09.03.06, השאירה התובעת במגירתו של צפריר במשרד, מכתב בו הודיעה לו כי היא מתפטרת בנסיבות בהן היא זכאית לפיצויי פיטורים. צפריר דחה את בקשתה לתשלום פיצויי פיטורים. 14. בחודש 04/06 החלה התובעת לעבוד במשרד נסיעות אחר בשם "אופקים". 15. לטענת התובעת, העובדה שלא שולם לה שכר בגין שעות נוספות, הפיגורים החוזרים והנשנים בתשלום שכרה ובתשלומי ביטוח המנהלים וכן היחס המשפיל והמעליב מצד הממונה עליה, מהווים נסיבות בהן אין לדרוש ממנה כי תמשיך בעבודתה והתפטרותה בנסיבות אלה מזכה אותה בפיצויי פיטורים. 16. בהודעת ההתפטרות של התובעת מיום 09.03.06, ציינה התובעת: "הנני להודיעך כי בצער רב ולאחר 10 שנות עבודה אין באפשרותי להמשיך לעבוד לנוכח רמיסת זכויותי ותחת הלחץ והמצוקה שמהווים מנת חלקי בתקופה האחרונה. לאחר שני הארועים שארעו בשבוע האחרון גמלה ההחלטה בליבי לסיים את עבודתי לצורך שמירה על בריאותי הנפשית ועל כבודי. פגישתנו מאתמול רק חידדה את החוצפה והתעוזה שיש לך כמעביד, המעמיד דרישות בלתי סבירות, שלא לדבר על בלתי חוקיות. דרישתך שאעבוד שעות נוספות מדי יום ביומו ללא תשלום גמול שעות נוספות כמתחייב על פי דין, והכל בגין נסיונך לחסוך בעלויות כח אדם וצמצום משרות, אינה מקובלת עלי כלל ועיקר ורק מדגימה את השקפתך הפסולה שמקום העבודה הוא לפני הכל, לרבות לפני זכויותיהם הבסיסיות של העובדים" 17. התובעת ציינה בהודעתה כי העילות להתפטרותה בדין מפוטר הן: אי העברת ניכויי השכר לביטוח מנהלים,הלנת שכר במס' ימים מידי חודש, השכר המפוצל באופן פיקטיבי, אי תשלום עבור שעות נוספות, היקף עבודה שאין ביכולתה של התובעת לעמוד בו במסגרת השעות אשר היא מקבלת עבורן תשלום. כן ציינה: "לבד מהפגיעות בזכויותי הכספיות וסוציאליות הנני סובלת מיחס מחפיר, פוגע ומזלזל. מסיבות השמורות עמך החלטת להפוך את האוירה במשרד לבלתי נסבלת. כמעט מידי יום אני נאלצת לספוג צעקות רמות מצדך, לרבות בנוכחות לקוחות, תוך השפלה ופגיעה קשה בכבודי ומעמדי. כפי שבוודאי ידוע לך, ניסיתי לדבר איתך על כלל הנושאים המוזכרים לעיל מספר פעמים וכך גם עם אשתך. מדי שיחה הבטיחה לי אשתך כי המצב ישתפר והפצירה בי שלא אעזוב. למצער, כל התראה שמסרתי לך נפלה על אזניים אטומות. המשכת להתנהג כתמול שלשום כאשר התנהגותך הבוטה והזלזול הפכו להיות חלק עצוב משגרת יום עבודתי.בנסיבות אלו קבל נא הודעתי על התפטרותי בדין מפוטר. אם תחפוץ בכך אעמוד בחובתי למתן הודעה מוקדמת של 30 ימים כמתחייב על פי החוק. אנא הודיעני עמדתך בעניין זה. אם לא תודיעני עמדתך עד ליום ראשון הרי שאראה בכך הסכמתך להפסקת עבודתי לאלתר..." נקדים ונאמר, באשר לטענותיה של התובעת בדבר פיצול שכרה, העסקה בשעות נוספות ללא תגמול ואי העברת הפקדות לביטוח מנהלים, אין מדובר בעניינים חדשים שהתעוררו או שטענות לגביהם עלו בסמוך להתפטרותה של התובעת. התרשמנו, כי לא עניינים אלו הם שהוו את הסיבה העיקרית להתפטרותה של התובעת, אלא יחסו של צפריר כלפיה: "לשאלתך לגבי מכתב התפטרות שלי , בעצם הקש ששבר גב הגמל היתה התנגדות שלו או בקשה שלו שאגיע לעבודה אני משיבה שזו היתה התחלת הדרך, היא ביקש ממני להגיע למשרד ואכן לא באתי, באתי ביום שני מלאת מרץ לעבודה, נכנסתי, ישבתי במקום שצפריר היה חייב לעבור דרכי על מנת לעלות לגלריה בה ישב, הוא נכנס ולא אמר שלום, שיא ההשפלה. לשאלתך למה לא ציינתי במכתב התפטרות שזו הסיבה בגינה התפטרתי אני משיבה שזו לא היתה סיבה בלעדית. לשאלתך שציינתי במקום זה טענות אחרות, אחת מהן היא ששישה חודשים לא הופרשו כספים לביטוח מנהלים אני משיבה שזו הסיבה בין היתר, אחת הסיבות שגרמו לי לאנטי. וכן: "לשאלתך כשחזרתי מהשתלמות מה קרה אני משיבה שהגעתי לעבודה, ישבתי בשולחני, אני פתחתי את המשרד בבוקר, הגיע הנתבע, עלה לגלריה מבלי לומר שלום ובוקר טוב, המשכתי, הוא ירד למטה ויצא מהמשרד ללא שלום ושום דבר, אירנה הגיעה יותר מאוחר, ישבה מולי לעדכן אותי בדברים שהיו בהעדרי במשרד, אני מדברת על תיקים או אנשים שחיפשו אותי, הוא הגיע ראה את שתינו יושבות, עבר דרך שולחן של בלה, לקח ניירת והטיח אותה בפניי, אמר שנגמרה החופשה ושאתחיל לעבוד, ביקש ממני לבצע הזמנה שאני משערת שיום קודם ביקש מבלה שלא ידעה לעשות זאת, הוא נתן מידע ללקוח על מחיר, זו היתה הזמנה לבית מלון, ביצעתי אותה , לא ניתן היה לבצע במחיר שהוא הציע, הוא נתן הצעת מחיר לחדר לשלושה במלון שניתן להכנס רק שתיים, מאוחר יותר עלה למעלה ודיבר בקול רם לספק שנתן מידע שגוי, זו היתה ההתייחסות אלי מרגע שהגעתי, השפלה, התעלמות, חוץ ממה שהיה צריך שאעשה כי אחרים במשרד לא הצליחו לעשות לו את זה, אני ידעתי להסביר. " 19. לנוכח האמור, נבחן להלן האם התקיימו בענייננו נסיבות אחרות שביחסי עבודה בגינן אין לדרוש מן התובעת כי תמשיך בעבודתה ולפיכך דין התפטרותה כדין פיטורים לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים. טענות הנתבעת 20. מנהלה של הנתבעת, צפריר, טען, כי עם כניסתו כשותף ומנהל החברה בשנת 2002, קיבל את העובדים הקיימים, ביניהם התובעת. תנאי עבודתה של התובעת ואופן התשלום עבור ביטוח המנהלים שלה סוכמו בין התובעת לבין המנהלים הקודמים של החברה. 21. לטענתו, התובעת שימשה כפקידת הנתבעת עד לחודש 09/04, חודש בו התפטרה מנהלת המשרד הגב' אסתר רויכמן. לאחר שהתפטרה הגב' רויכמן פנו צפריר ואישתו לתובעת והציעו לה לשמש כמנהלת מקצועית במשרד, תפקיד שהיא הסכימה לקבל. בתור מנהלת המשרד נהנתה התובעת מתנאי עבודה משופרים. 22. לטענת צפריר, התובעת סירבה באופן שיטתי להישאר במשרד מעבר לשעות שסוכמו עימה ולעומת זאת במהלך חודשי החורף נהגה לעבוד יום אחד פחות מבלי ניכוי היום משכרה ואף נמנעה מלהשתתף בסבב של תורנות העבודה בימי שישי בחורף. 23. עוד טוען הוא, כי התובעת התקשתה להסתגל ולעבוד בסביבה ממחושבת מתקדמת שהוכנסה על ידו למשרד וכן התקשתה בהפעלת תוכנות הזמנה רבות דרך האינטרנט, דבר אשר גרם לויכוחים רבים בינו ובין התובעת. 24. צפריר טוען, כי על מנת להקל על עבודתה במשרד העמיד לרשותה פקידות חדשות, אלא, שהתובעת נמנעה מלהכשיר אותן לעבודה , מנעה מהן אינפורמציה ואף גיבתה עובדת אחרת בשם אירנה בויאנובסקי אשר גילתה כלפי הפקידות עוינות ויחס בוטה ומזלזל. יתרה מזאת, לטענתו, התובעת התנהגה כלפי העובדות תחתיה בזלזול, הפעילה שיטת "הפרד ומשול" וכתוצאה מכך הפקידות היו ממורמרות ופעלו בחוסר מוטיבציה קיצונית. 25. לטענת צפריר, לאור ההתנהלות האמורה, ניסו הוא ואישתו לדבר עם התובעת, תוך ניסיון לשנות אצלה את היחס כלפי העובדות האחרות. 26. לטענתו, התובעת קיבלה ממנו ומאישתו גיבוי מלא בניהול המשרד, לרבות, כיסוי חובות שנוצרו בגין פעולות שגויות. 27. באשר לנסיבות הוויכוח עם חזרתה של התובעת מחו"ל ציין צפריר, כי ביום 28.02.06, יצאה התובעת לסיור לימודי בחו"ל תוך שנאמר לה כי מייד לאחר שובה ארצה היא נדרשת להתייצב במשרד. הואיל והתובעת הייתה אמורה לחזור במוצ"ש ציפה ממנה צפריר כמנהלת המשרד להתייצב ביום א' בבוקר לעבודה. משלא הגיעה עד שעות הצהריים ואף לא התקשרה לעדכן כי חל שינוי בשעות הטיסה התקשר צפריר לתובעת וביקש ממנה להגיע לעבודה באופן מיידי שכן ישנם נושאים דחופים הממתינים לטיפולה. התובעת סירבה להגיע למשרד בטענה שדרישתו אינה הגיונית ומוגזמת והתנהל ביניהם ויכוח בעניין. 28. ביום חמישי ה- 09.03.06, מצא צפריר בתיבת הדואר הפנימית של המשרד מכתב התפטרות של התובעת. 29. לטענתו, התובעת החלה לעבוד במשרד אחר בעיר חדרה מיד לאחר סיום העבודה בנתבעת ואף העלימה מהמשרד רשימת טלפונים של לקוחות ואת מחברות העבודה אשר קיבלה מהמשרד ובהן נרשמו כל ההזמנות והבקשות של לקוחות המשרד. 30. לטענת צפריר, התובעת לא התריעה בפניו על כוונתה להתפטר באף אחת מהשיחות שניהלה עימו ואף לא נתנה לו שהות לתקן את אשר מעוות בעיניה. הכרעה 31. כאמור, התובעת טענה, כי אין לדרוש ממנה להמשיך בעבודה בנסיבות בהן התנהלותו של הממונה עליה (צפריר) הייתה קשה מנשוא וזאת בשל אופיו האגרסיבי וצעקותיו הרמות על עובדי המשרד ועל ספקים והלחץ המתמשך מצידו אשר העיקו עליה, העכירו את האווירה הכללית במשרד והקשו עליה בעבודתה בנתבעת. 32. מתוך כלל העדויות שנשמעו בפנינו עולה, כי למעשה אין חולק למעשה על כך שאוירת העבודה במשרד הנתבעת היתה עכורה עד כדי בלתי נסבלת, דבר שהביא להתפטרות כמה מעובדות המשרד. אולם, בעוד התובעת מייחסת את אותה אוירה להתנהגותו של צפריר אשר מתבטאת בין היתר בצעקות על עובדי המשרד, מטיל צפריר את האשמה בתובעת ובעובדת נוספת בשם אירנה אשר, לטענתו, התנהגו בזלזול ובעוינות לעובדות אחרות. 33. גב' לריסה טורין, עדת הנתבע, התייחסה בעדותה לאוירה ששררה במשרד: "כל האוירה במשרד שלמה בתור מנהלת עובדים בוכים מהאוירה, בלה בכתה, בת חן היתה בחורה צעירה שגם עזבה בגלל האוירה, מירי היתה מנהלת המשרד, זה נפשי, איך אפשר להסביר שעושים דברים עם חיוך יפה אך דברים לא נעימים, היו מקרים שיש הזמנה בלה שואלת משהו את מירי והיא לא מקבלת תשובה, או שלא עזרה לה, אני לא שמעתי את זה אבל בלה היתה בוכה ורצתה לעזוב, אמרתי לה שתרגע והכל בסדר, בן אדם מבוגר ישב מולי ואמר שלא יכול להמשיך לעבוד כך. " 34. ביחס לאוירה במשרד העידה בפנינו גם גב' אסתר רוייכמן, אשר עבדה במשרד כמנהלת המשרד עד להתפטרותה בשנת 2004, ועדותה עשתה עלינו רושם מהימן: "לשאלתך אם קודם אמרתי, ביחס של צפריר אלי, אני משיבה שבהתחלה התייחסו אלי מאוד יפה ובהיקף גדול לימדתי והעברתי את כל הידיעות שלי. באיזה שהוא שלב התחילו לטפטף לי שלא צריך בכלל תעודות כדי לנהל משרד ולא צריך תעודת מומחה ואפשר לנהל משרד גם בלי זה, שזה נכון. שזה נכון לתקופה שהתחלתי לעבוד אבל לא נכון לעכשיו. בנוסף לזה צפריר באופיו הוא איש מאוד תזזיתי ומאוד אנרגטי עם התפרצויות, ומאחר ואני זקנה ממנו בכ-10 שנים, לא יכולתי לסבול את זה שצועקים עלי. אני איש מבוגר, בחיים לא צעקו עלי על כלום, אף פעם והתחילו צעקות אז אני לא סבלתי את האוירה הזאת ולא הייתי מסוגלת לשרוד בה. לשאלתך אם זו היתה הסיבה שהתפטרתי, אני משיבה שזה התפתח לאוירה מאוד לא נעימה ויצא שהבת שהיא צעירה מבתי הקטנה, וידאה את הביצועים שלי, כשבסה"כ אני המנהלת והתחילו לנהל אותי אנשים אחרים והרגשתי שזה לא מתאים לי יותר, לא לעצבים שלי ולכל המסביב." 35. תאורו של צפריר ע"י העדה מצא אף ביטוי בפנינו במהלך הדיון. 36. הוכח בפנינו כי צפריר נהג לצעוק על התובעת. הגב' טורין אישרה בעדותה כי צפריר נהג לצעוק על התובעת במשרד: "לשאלתך הבוס לא צועק במשרד אני משיבה שאם צעק כמה פעמים זה היה עם סיבה, זה אולי טעות, או נזק, תלונה, זה נזק, כספים שמביאים למשרד או שהיה בלחץ, בכל מקרה, מירי היתה רגישה כל כך שכל אחד מספר לפי האופי שלו, לפי הרגשות שלו, אשתו של צפריר היתה תמיד מגיעה לפגישות איתה, נגיד פעם אחת , יותר מפעם אחת, לא יודעת כמה פעמים, אני יודעת כי רוחל'ה סיפרה לי, אני לא נכחתי בפגישות, הם יושבות ומדברות, היא סיפרה לי. לשאלתך מה רוחל'ה סיפרה אני משיבה שהיא היתה אומרת שמירי נפגעה מהתייחסות של צפריר אך כל אחד מקבל את זה בצורה האישית שלו, אם את צועקת עלי מה אני צריכה לקבל עזרה פסיכולוגית? ... לשאלתך מירי הודיעה למישהו שהיא מתפטרת אני משיבה שלפני זה היו דיבורים, אם זה שמירי בכתה, כך היתה מרגישה, היא היתה חוזרת לעצמה אח"כ. לשאלתך אמרתי שהיה לפני זה שמירי בכתה ואמרה שהיא עוזבת, לפני זה זה היה חצי שנה לפני אני משיבה שאולי חצי שנה קודם. לשאלתך שרחל אח"כ ישבה איתה בארומה בספטמבר אני משיבה שהיה משהו כזה, לא זוכרת מתי. לשאלתך שמירי בכתה ואמרה שלא יכולה לשבת יותר בגלל הצעקות אני משיבה שכן, זה היה". 37. גם הגב' אירנה בויאנובסקי, אשר עבדה במשרד בתקופה הרלוונטית מסרה בתצהירה כי צפריר נהג לצעוק עליה ועל העובדים האחרים ובכלל זה התובעת, כן ציינה כי צפריר התייחס אליהן בחוסר כבוד ובזלזול. "הייתי עדה למקרים בהם, צעק צפריר על מירי, ונוכחתי לראות כי מירי נפגעה קשות מצעקותיו ולעיתים אף הביאה לידי בכי. זכור לי כי צפריר נהג לצעוק על מירי עת סיימה את עבודתה ויצאה מהמשרד לכיוון החניה, צפריר היה פותח את החלון במשרד וצועק לעברה, באופן מביש ומשפיל. ידוע לי שמירי לא יכלה לשאת, בסופו של יום, את היחס הקשה והמשפיל ובשל כך החליטה להתפטר מעבודתה". 38. אישתו של צפריר העידה בפנינו כי היתה במשרד "על בסיס יומי". אף שניסתה היא בעדותה להכחיש התנהגותו של צפריר כלפי התובעת, והרבתה לטעון כי אינה זוכרת, מעדותה עולה כי צפריר נהג לצעוק על התובעת, התובעת התקשתה לעבוד ביחס שקיבלה ממנו, והיא נדרשה לא פעם לשיחות פיוס והרגעה, כפי שעלה מעדות גב' טורין. וכך העידה: "לשאלתך היתה שיחת טלפון שצפריר צרח עליה וקמה ועזבה אני משיבה שהיו מספר שיחות טלפון עם צפריר, מן הסתם כשיש לנו עובד במשרד אנו כל הזמן בשיחות איתו, לפעמים השיחות נעימות יותר ולפעמים פחות נעימות, מבחינתי הוא לא צרח עליה אולי מבחינת מישהו אחר ששמע אותה. לא נכון שאני רגילה לצעקות שלו, אני לא חושבת שהוא צרח באותה שיחה. אני לא שמעתי את השיחה, אני זוכרת במקרה את השיחה כי היינו ברכבת באותו זמן, אני זוכרת שהלך הצידה לדבר, יכול להיות שאחרי השיחה הזו עזבה. לשאלתך מה היא אמרה על צפריר אני משיבה שאמרה שלא פשוט בכלל לעבוד עם צפריר. משום שהדרישות שלו הן דרישות של מעסיק, זה בעיניה. הדרישות שתעמוד בכל המטלות שנתן לה. לשאלתך שאולי זה שמרים עליה את הקול וצועק עליה בפני לקוחות ועובדים אני משיבה שלאורך הזמן היו כמה מהטענות האלה. בכל שיחה שאני יזמתי ואני יזמתי להביא את מירי שתעבוד בצורה יותר טובה היא אמרה שהעבודה היא לא עבודה פשוטה עם צפריר, באותה שיחה ספציפית בזכרון זה לא עלה לפי מיטב זכרוני ובשיחות אחרות כן, לעיתים התלוננה על כך שצפריר צועק. לשאלתך השיחה בזכרון היה על נושא היחס של צפריר אני משיבה שלא זכור לי דבר כזה, דיברנו על עובדות. לשאלתך אם היינו מדברים על נהלי עבודה היינו מנהלים פרוט' אני משיבה שלא נכון שהייתי מנהלת פרוט' וזה היה נושא השיחה. ...לשאלתך האם נכון שצפריר בפגישה בזכרון אמר שאחרי כל כך הרבה שנים הוא מצפה שהתובעת תדע להתגבר על תגובותיו אני משיבה שלא זכור לי דבר כזה. לשאלתך הוא כתב גם במכתב שהוא צעק עליה אני משיבה שאין תגובה. את מפנה לסעיף 17 לתצהירי לשאלתך האם נכון שיזמתי את הפגישה ורציתי להפגש מיד עם התובעת במשרד כשפרצה בבכי לאור התנהגותו של צפריר אני משיבה שבכל פעם שהרגשתי שהיא צריכה עזרה יזמתי פגישה. לשאלתך מה זה עזרה אני משיבה שהיה לה דין ודברים עם מישהו במשרד . לשאלתך באותו יום שבכתה ממי היא בכתה אני משיבה שהיה באותו זמן לקוח, לא יודעת. לשאלתך אני יזמתי פגישה בגלל הלקוח או שבגלל שצפריר צעק עליה אני משיבה שהיא בכתה וזו לא היתה הפעם הראשונה שבכתה ולא בגלל צפריר, באותו זמן היה לה משהו עם צפריר ואני יזמתי את הפגישה, לשאלתך שהפגישה היתה למחרת בארומה אני משיבה שבאותו יום זה לא יצא לפועל, לא זכור לי שאמרה שלא רוצה לקיים את הפגישה באותו יום כי אינה רוצה לבוא עם עיניים נפוחות למשרד. הפגישה נקבעה למחרת. לשאלתך הפגישה בארומה ישבנו 3 שעות וניסיתי להרגיע את האוירה ואמרתי לה שבכל מקרה שיתנהג אליה בבוטות שתפנה אליי אני משיבה שלא זוכרת כמה זמן ישבנו, ישבנו בארומה ודיברנו על כל מה שקורה במשרד ודיברנו על העובדים בפגישה. לא אמרתי לה דבר כזה, לא זוכרת, אני בד"כ עשיתי את הפנייה. לשאלתך נכון שמירי אמרה שאינה יכולה להמשיך בצורה כזו ושלכל אחד יש תחליף אני משיבה שלא זוכרת בדיוק משפט כזה. באמת לכל אחד יש תחליף. לשאלתך שהיא אמרה לי שתלך אני משיבה שלא זכור לי דבר כזה. לשאלתך , האם נכון שאמרה לי שצפריר הורס את תדמית המשרד עם התפרצויות הזעם שלו אני משיבה שלא זכור, לי, יכול להיות. ...לשאלתך מירי אמרה באותה פגישה כי בהתפרצות הבאה היא תקום ותלך ללא התראה אני משיבה שלא אמרה דבר כזה, היא לא אמרה שתקום ותלך, לא אמרה דבר כזה. לשאלתך אמרו לי לא לומר זאת אני משיבה שלא רוצה לענות. " 39. צפריר עצמו אישר בעדותו כי צעק על התובעת:   "לשאלתך נכון שהתלונות שהיו לי נגדה גרמו לויכוחים בינינו אני משיב שמדי פעם כן. לשאלתך האם צעקתי על מירי אני משיב שיכול להיות שכן. לשאלתך באיזו תדירות צעקתי עליה אני משיב שלא יודע לענות. עבדה הרבה שנים לא יכול לזכור, אצלי עבדה בערך 5 שנים. מ 1/1/02. לשאלתך כשצעקתי עליה זה היה בנוכחות עובדים אני משיב שלא. במשרד לא היה דלת ואם זה היה למעלה בחדרי זה היה שם ואם למטה כשצעקתי עליה לא עליה אישית זה היה על טעויות ודברים כאלה, זה שבן אדם טעה זה לא אומר שאסור לומר לו ולפעמים מותר גם לצעוק זו שיטת הניהול שלי. ... לשאלתך צעקות במשרד יוצרות אוירה לא נעימה אני משיב שלפעמים הבוס צריך לצעוק. " 40. גם במכתב ששלח צפריר לב"כ התובעת ביום 26.11.06 (נספח י' לתצהיר התובעת), אישר צפריר את העובדה כי צעק על התובעת: "צעקות- אכן לצערנו נאלצתי מידי פעם לצעוק במשרד על מרשתך בעיקר במקרים שבהם ביצועיה הלקויים גרמו להפסדים כספיים לי אישית. מרשתך הכירה את אופי התנהלותי, הכירה את דרך העבודה של המשרד אך לצערנו לא עמד לה חוסנה האישי בהתמודדות עם בעלי המשרד. כל הנסיונות הרבים שלנו להסביר לה נקודה זאת קיבלו תגובת "ככה אני אפילו בבית". זלזול- פשוט לא נכון, מעולם לא זלזלנו במרשתך. השפלה- פשוט לא נכון, מעולם לא השפלנו את מרשתך. אם היא מרגישה כך הרי זו הרגשה סובייקטיבית פנימית שלה, ועל כך יש להצטער. מרשתך לא "התריעה כי לא תוכל להמשיך ולעבודה באותם תנאים" וקיבלה מאיתנו גיבוי מלא בניסיונותיה להיטיב את האווירה במשרד ובקשותיה והצעותיה בנדון תמיד זכו לתגובה חיובית מאיתנו... לא הייתה כל הרעה בתנאי העבודה לא הפיזיים ולא האחרים, לא היו כל נסיבות אחרות ביחסי העבודה שבגינם היה מקום אף להעלות סעיף זה..." 41. לנוכח העדויות שבפנינו, מקבלים אנו את גירסתה של התובעת כי האוירה במשרד הייתה קשה ובלתי נסבלת בשל התנהגותו של צפריר. התנהגות זו גרמה לעזיבתה של גב' רויכמן, לעזיבתה של עובדת בשם בת חן, והביאה לידי בכי גם את בלה ואת התובעת אשר, בסופו של יום, התפטרה גם היא. 42. איננו מקבלים גרסת הנתבעת כי האוירה במשרד נגרמה בשל התנהגות התובעת. 43. גב' לריסה טורין שעבדה במשרד לא העידה כי התובעת התייחסה אליה לא יפה, אלא כי התובעת התייחסה לא יפה לעובדת בשם בלה: "את מפנה אותי לסעיף 8 לתצהירי ולשאלתך האם אני יכולה לתת דוגמא להתנהגות של מירי כלפיי וכלפי עובדים אחרים אני משיבה שהתכוונתי לבלה, שבלה נכנסה למשרד היא בכתה כמה פעמים. מירי מאוד נחמדה אך תלוי באיזה צורה לעזור. לשאלתך למי היתה מתייחסת בצורה מזלזלת אני משיבה שכשבלה עבדה בלה היתה נופלת עם ההזמנות שלה, היא היתה חדשה, לא היה לה נסיון או שלא מעבירים בזמן את השיחה ודברים קטנים כאלו. היו מקרים שאולי לא בכוונה או אולי מלחץ בעבודה, היו מקרים שבלה לא היתה מקבלת בזמן הודעות מהשיחות, למשל אם דרכון בכספת או במגירה היא מחפשת במקום אחר, לפעמים היינו משאירים את הדרכונים במגירה, לפעמים בלה לא מצאה את הדרכונים, אף אחד לא משאיר הודעה, כל האוירה במשרד שלמה בתור מנהלת עובדים בוכים מהאוירה, בלה בכתה, בת חן היתה בחורה צעירה שגם עזבה בגלל האוירה, מירי היתה מנהלת המשרד, זה נפשי, איך אפשר להסביר שעושים דברים עם חיוך יפה אך דברים לא נעימים, היו מקרים שיש הזמנה בלה שואלת משהו את מירי והיא לא מקבלת תשובה, או שלא עזרה לה, אני לא שמעתי את זה אבל בלה היתה בוכה ורצתה לעזוב, אמרתי לה שתרגע והכל בסדר, בן אדם מבוגר ישב מולי ואמר שלא יכול להמשיך לעבוד כך. מבחינה אישית מירי נחמדה וטובה, מי שלא מתאים במשרד...בגלל שהיתה ותיקה אם היו מקבלים מישהו חדש תמיד זה היה בהתאם עם מירי, מירי לא היתה כל כך חברותית, לא היתה רצה לעזור למישהו חדש בעבודה, היא לא עזרה לבלה. " 44. גב' טורין נשאלה למה התכוונה כאשר ציינה בתצהירה כי התובעת נהגה בשיטת "הפרד ומשול" ומעדותה עלה כי היא כלל אינה מבינה את משמעות המושג, וכך ציינו במהלך עדותה: "לשאלתך מה זה "הפרד ומשול" אני משיבה שמה שבדיוק דיברתי עכשיו, הערה - העדה משתהה ולא יודעת לתת הסבר למונח מעבר לכך שהיא חוזרת וטוענת שלזה התכוונה. לשאלתך נכון שהתצהיר הזה הכינו לי אותו ואמרו לי לחתום אני משיבה שלא נכון. לשאלתך איך הוא הוכן אני משיבה שכתבתי הכל, אולי הוסיפו מילים כי אני לא יודעת לכתוב זאת בעברית טובה, אני מכירה את המושג הפרד ומשול אך הסברתי , זה היה ברור. " 45. מעדותה של גב' טורין עלה כי טענותיה כלפי התובעת הסתכמו בכך שהתובעת נהגה לספר ללקוחות על מה שקורה במשרד: "לבקשתך שאפרט עכשיו אני משיבה שדיברו עם הלקוחות וזה מה שכתבתי, סיפרו על המשרד דברים לא נעימים. לשאלתך למי מירי אמרה ומה היא אמרה אני משיבה שקשה כבר לעבוד במשרד, שלא נעים, לא מתאים כל ההתנהגות של הבוס ודברים כאלו, שלשבת במשרד ולספר את זה מול הלקוחות זה נזק למשרד, אני שמעתי שהיא דיברה בטלפון, אולי עם החברה אך זה פרסום לא יפה למשרד. לשאלתך מה לא בסדר במה שאמרה אני משיבה שלא מוציאים את הלכלוך מהבית, אין לכלוך בבית." 46. וכך העידה לעניין זה אשתו של צפריר: "לשאלתך מירי נהגה בזלזול כלפי עובדות כלפי מי אני משיבה שכלפי כל העובדות, למירי היו טענות כלפי כולן. לשאלתך האם גם לאירנה היו תלונות אני משיבה שכן. בעדויות שמיעה שלי היה גם לאירנה וגם לבלה. לשתיהן התייחסה בזלזול, זה עדויות שמיעה שלי, שמעתי שהיא לא התנהגה יפה אליהם. אני רק שמעתי ביניהם דיבורים וכשדיברתי עם מירי בארבע עיניים, כשהיינו מדברות היו לה טענות לא קטנות על כל העובדות. לשאלתך אם יש לבן אדם טענות הוא מזלזל אני משיבה שבאוזני הנשמע שלי זה נשמע כזלזול." 47. בניגוד לעדות גב' טורין, גב' בלה כץ, העובדת עוד היום במשרד, טענה כי קיבלה עזרה מהתובעת וכי התובעת הייתה היחידה במשרד שהייתה לה לאוזן קשבת: "ש.      נכון שכשהיה לך לא טוב, מירי הקשיבה לך והאזינה לך, היית מדברת איתה? ת.         נכון, לפעמים היינו מדברות. ש.         נכון שמירי עזרה לך בהכנת תיקי העבודה כשהיה צורך בכך? ת.         אני התחלתי לעבוד ומתחילת העבודה הרבה שאלות לא היו להן תשובות והרבה שאלות הייתי להפנות דווקא לאירנה כי עבדנו על אותו פלח אוכלוסייה. ש.         אני שואלת לגבי מירי? ת.         לגבי מירי, אם ממישהו קיבלתי עזרה זה היה ממירי. ש.         נכון שמירי גם ראתה שאת נפגעת ממנה וניסתה לעצור את זה? ת.         זה לא כל כך זכור לי, אני יודעת שמירי ואירנה חברות טובות ואני חושבת שאם מירי היתה מצליחה לעצור את אירנה היא היתה מצליחה בזה. ש.         וצפריר עצר את אירנה? ת.         את אירנה לא כל כך קל לעצור. ש.         את פנית לצפריר? ת.         כן. הוא ידע מה הולך במשרד. ש.         ולמה צפריר לא הצליח לעצור אותה? ת.         כי את אירנה לא קל לעצור. ש.         מירי הזמינה את העובדים אליה הביתה לגיבוש להדלקת נר של חנוכה? ת.         נכון. ש.        נכון שבתקופה שבעלך ז"ל חלה, מירי היתה קשובה לך וכל פעם שהגעת לעבודה, לפני תחילת העבודה ישבתן ודיברתן על מצבו של בעלך ואיך את מתמודדת? ת.         לא זוכרת שכל כך היה לנו זמן לדבר כי הייתי באה לזמן מאוד קצר, אבל אם דיברתי עם מישהו במשרד, זה היה עם מירי. " 48. מהעדויות שנשמעו בפנינו הוכח כי התובעת הייתה עובדת מקצועית, בעלת ידע נרחב ואף צפריר נעזר בה רבות. וכך העיד צפריר לעניין זה: "לשאלתך נכון שהתובעת ואירנה ביצעו הזמנות בתוכנה אני משיב שלא רק, כל מי שעבד במשרד עשה הזמנות בכל המערכות והתוכנות. לשאלתך נכון שמירי עשתה הזמנות בכל התוכנות אני משיב שברוב התוכנות והמערכות, חלקם יותר טוב וחלקם פחות טוב. לשאלתך באיזה תוכנה לא עבדה אני משיב שבתוכנות של הזמנת קרוואנים לא נגעה. לשאלתך במסגרת הגדרת תפקידה היתה תוכנה שלא עבדה עליה אני משיב שעבדה על כולן וחלקם טוב וחלקם רע. לשאלתך היא עסקה בקרואנים אני משיב שבד"כ לא. לשאלתך נכון שלפעמים התקשרתי אליה הביתה שתעזור לי בטלפון בהזמנות מחברות תעופה אני משיב שמדי פעם כן כדי לא לטעות, בתוכנה אחת שלטתי היטב ובשתים הנוספות קצת פחות ולא התבישתי לשאול על מנת לא לטעות. לשאלתך מירי הכירה טוב מערכת הזמנות של חברות תעופה אני משיב שיש 40 תוכנות ושתיים מהן של הזמנות תעופה בהן היא שלטה היטב ולא טענתי שלא." 49. גם רחל, אשתו של צפריר, העידה כי התובעת הייתה מקצועית והוערכה על ידה ועל ידי בעלה:   "לשאלתך שהצענו אחרי שאסתר הויכמן עזבה הצענו לתובעת לנהל את המשרד מדוע הצענו לה אני משיבה שנכון מכיון שהתפטרה והיא עבדה הרבה זמן במשרד וראינו לנכון להציע לה והאמנו בה ולכן הצענו לה. לשאלתך לפי מה שאני כותבת בתצהירי התובעת לא היתה בסדר, היא לא תפקדה טוב אני משיבה שעבדה במשרד הרבה שנים עוד לפני שנכנסנו למשרד, תפקדה מספיק טוב כדי שאנו ניתן לה את ההצעה שהצענו ולכן הצענו לה זאת." כן העידה: "לשאלתך אני אומרת שהיא התקשתה להסתגל לעבוד בסביבה ממוחשבת אני משיבה שהיא עבדה לפני כן בסביה ממוחשבת, משרד הנסיעות עובד בסביבה ממוחשבת עוד לפני שנכנסנו לעבוד במשרד זה, כשאנו נכנסנו שינינו את הסביבה הממוחשבת שתתאים לשנות ה 2000, כשראינו שהתובעת לא כל כך יודעת לעבוד בסביבה החדשה דאגנו לשלוח אותה לקורסים על מנת שתתאים עצמה לסביבה החדשה, לא אמרתי שלא יודעת לעבוד בסביבה ממוחשבת. נכון שהיא התקשתה בתוכנות הזמנה, האמנו שתוכל ללמוד ונתנו לה כל הצ'אנסים בעולם, היא ידעה לעשות הזמנות אך לא עמדה בכל ההזמנות, היו הזמנות שהיו לה קשות ואז ביקשה עזרה מאחרים, בד"כ ביקשה מצפריר, צפריר יודע מצויין לעשות הזמנות. לשאלתך למה התקשר אליה הביתה וביקש שתדריך אותו איך עושים הזמנות אני משיבה שהוא התקשר אליה בתוכנה שהיתה במשרד הרבה לפני שנכנסנו למשרד, תוכנת כרמל שבאמת בתוכנה הזו הוא עבד בה אך לא ידע את הרזים בעומק ולעיתים רחוקות מאוד התקשר כדי לברר דברים שקרו במשרד בקשר לתוכנה. לשאלתך אני מסכימה שבוורלד ספיין שבתוכנה הזו רק התובעת שלטה אני משיבה שלא רק היא, המשרד עובד, אם רק היא היתה שולטת המשרד היה צריך להיות רק מירי. מן הסתם כל בן אדם שעובד במשרד שולט בתוכנות שלו, יש שליטה טובה ויש פחות טובה. לשאלתך האם אני מסכימה שצפריר שלט פחות טוב אני משיבה שלא נראה לי שהתייחסתי לנושא הזה בתצהיר. בנושא הזמנת הטיסות התובעת שלטה טוב יותר בתוכנת כרמל." 50. עדת הנתבעת הגב' לריס טורין העידה על ההערכה לה זכתה התובעת במשרד: " לשאלתך האם שמעתי שאמר למירי שתשאר אני משיבה שלא. זה מאוד קשה למצוא את הסוכנת הטובה. מירי היתה מקצועית וטובה. למה שהוא רצה שתלך? " כן העידה הגב' טורין: "לשאלתך מירי היתה עובדת טובה אני משיבה שיש לה נסיון. ...לשאלתך מירי לא היתה יעילה בעבודה אני משיבה שאיפה זה כתוב?   הערה - העדה משתהה בתשובתה.   היו מקרים שהיא היתה יעילה. לשאלתך האם אני יודעת מה זה יעילה אני משיבה שהיתה יעילה, עשתה טעויות, אך יש לה נסיון. יש לה נסיון, היא סוכנת נסיעות, בשביל הבוס אם סוכנת טובה זה חשוב, היא קצת עבדה באיטיות, היא מאוד נחמדה. היו הזמנות שנופלות, היו מחירים שלא היו נכונים, יש הזמנה שצריך לסגור אותה בזמן, אם לא מקבלים מידע בזמן ההזמנה נופלת. " 51. לנוכח האמור, איננו מקבלים טענת הנתבעת מפי צפריר, כי התובעת לא עבדה כמו שצריך, גרמה לנזקים באלפי שקלים ובאופן כללי "נכשלה בהבנת תפקידה ויותר מכך אף בביצוע תפקידה כמנהלת". עוד איננו מקבלים את הטענה, כי השיחות עם התובעת סבו סביב נושא תפקודה של התובעת בעבודה, זאת בכוונה לשפר את תפקודה, לשפר את האווירה במשרד ולשכנע אותה להתחיל לעבוד במסגרת הגדרת התפקיד המוסכמת. משקבענו כי התובעת הייתה מקצועית ונהגה בכבוד כלפי העובדות אין אנו מקבלים את טענת צפריר ואשתו כי השיחות שהיו עם התובעת נועדו לשנות את התנהגותה ולא על מנת להרגיע אותה בעקבות יחסו של צפריר אליה. מקבלים אנו את גרסת התובעת, הנתמכת גם בעדות עדות הנתבעת, כי השיחות עם צפריר/אשתו נערכו לאחר שהתובעת נפגעה מהתנהגותו של צפריר כלפיה ובמהלכן אף איימה התובעת כי תעזוב אם היחס כלפיה לא ישתנה. גם בעניין זה העידה גב' טורין: "לשאלתך איך נודע לי שמירי עזבה אני משיבה שאני יודעת מצפריר. לשאלתך מירי במשרד לא סיפרה לאף אחד שהיא עוזבת אני משיבה שכולם ידעו. לשאלתך אני ידעתי לפני שצפריר ידע שהיא עוזבת אני משיבה שלא ידעתי. לא ידענו מאה אחוז, היו מקרים שאמרה שעוזבת ואח"כ חזרה, אם היו קשקושים שהיא עוזבת איך אפשר לדעת שזה סופי. לשאלתך לא שמעתי שהיא עוזבת אני משיבה שהוא אמר שהיה מכתב." 52. על רקע הדברים הללו, מקבלים אנו את גירסתה של התובעת בדבר יחסו של צפריר כלפיה שהתבטאה בצעקות וביחס משפיל, דבר שהביא בסופו של יום להתפטרותה. 53. על פי העדויות שבפנינו שוכנענו כי התובעת התלוננה על יחסו של צפריר כלפיה יותר מפעם אחת אך ללא הועיל. התובעת התרתה בצפריר כי אם יחס זה יימשך היא תעזוב. ואולם, גם אם לא היתה התראה כאמור, יפים לעניין הדברים שנאמרו על ידי בית הדין הארצי לעבודה לאמור: "במקרה בו הסיכוי שההרעה המוחשית בתנאי העבודה תבוטל הוא מזערי, לא מוטלת על העובד חובת להתרות בפני המעסיק על כוונתו להתפטר." (ר' ע"ע .1218/02 Xue Bin ואח' נ' חברת א. דורי תק - אר 2003(1), 1579)). 54. אין לדרוש מעובד לעבוד במקום עבודה בו הוא זוכה ליחס מבזה ומשפיל. הוכח בפנינו כי האוירה במשרד כללה צעקות ויחס בלתי הולם אשר הביא יותר מעובדת אחת לכדי בכי ורצון להתפטר. אין מדובר בתחושה סובייקטיבית של התובעת בלבד. אשר על כן קובעים אנו, כי בנסיבות העניין התקיימו הנסיבות בהן אין לדרוש מהתובעת שתמשיך בעבודתה והתפטרותה של התובעת הינה כדין פיטורים המזכים אותה בתשלום פיצויי פיטורים. 55. נציין, כי לא מצאנו פגם בכך שהתובעת החלה לעבוד במשרד נסיעות אחר בסמוך להתפטרותה. יפים לענייננו דברי כבוד השופטת פורת בפרשת זיוה טור (דב"ע נד3-24/ זיוה טור - מעשה אומן, פד"ע כ"ז 507, בעמ' 511): "יצויין כי לא הוכח שנגרם נזק למשיבה כתוצאה מאי התפטרות המערערת על אתר. מנגד אין לדרוש מעובד כי יתפטר מיידית מחמת הרעה מוחשית בטרם ערך ברורים בדבר מקום עבודה חילופי ויתמרן את עצמו למצב בו יוותר ללא מקור מחיה כשהוא "קרח מכאן ומכאן". בל נשכח כי נטישת מקום עבודה אינו ענין של מה בכך, בעיקר בתקופות אבטלה. יתכן ותהא החלטת העובד קשה וכרוכה בהתלבטות, יתכן ויפסח על הסעיפים, ויתקשה להחליט. סביר להניח כי יחפוץ לברר תחילה מהן האפשרויות הפתוחות בפניו, מה סיכוייו למצוא עבודה מתאימה אחרת וכיוצא באלה שיקולים הנמשכים, בדרך הטבע, פרק זמן, של שבועות או חודשים. אי לזאת, עובד העומד בפני התפטרות בדין מפוטר, בין אם על פי הצעה חוזית, שלא ניקצב מועד לקיבולה, ובין מחמת הרעה מוחשית עפ"י סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים - לא יאבד את זכאותו לפיצויי פיטורים אם לא החליט מיידית וממילא לא הודיע על אתר למעבידו, כי הוא מתפטר מעבודתו. " חישוב הפיצויים 56. הוראת סעיף 1(ב) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג (להלן- חוק פיצויי פיטורים) קובעת: "יראו לעניין חוק זה את תקופת עבודתו של העובד אצל המעביד הקודם או במקום העבודה הקודם כאילו עבד במקום העבודה הנוכחי". מכאן, שככלל, חילופי מעבידים אינם קוטעים רצף זכויות במקום העבודה, על כן הוותק של התובעת במקום עבודתה נשמר ומצטבר לה והמעביד האחרון (הנתבעת) הוא זה שמחויב בתשלומם של פיצויי הפיטורים בהתייחס לכל תקופת העבודה. 57. שכר קובע: התובעת טענה בתצהירה כי קיבלה מידי חודש שכר קבוע בסך 4,900 ₪ ברוטו וכן 900 ₪ בגין נסיעות. לטענתה, החזר הנסיעות לו הייתה זכאית בפועל הוא בסך 250 ש"ח בלבד. התובעת אומנם לא הוכיחה בפנינו מהו החזר הנסיעות המגיע לה מידי חודש, אך מעדותו של צפריר עולה כי נתן הוראה לבצע הפרשות על כלל שכרה של התובעת כולל הרכיב "נסיעות" (ראה סעיפים 8-9 לתצהיר צפריר). "...סה"כ הופרש עבור כל מרכיבי השכר. ... לשאלתך על איזה סכום הפרשנו לביטוח מנהלים אני משיב ש 5% שכר יסוד פלוס שכר הנסיעות, הופרש לה לתגמולים. ... לשאלתך לא הפרשנו על מלוא השכר אני משיב שהפרשנו על מלוא השכר, זה חישוב שנעשה במחשב, אפשר להביא כל החשבונות, אני לא יודע איך עושים את זה בדיוק אך אני חוזר וטוען כי הפרשנו על כל גובה השכר, עד 2002 הופרש לה הרבה פחות מזה וכשאני נכנסתי הופרשו לה סכומים נוספים. אני חושב שאת טועה ושאני צודק.". מכאן, שאף צפריר סבר כי מדובר בחלק משכרה הקובע של התובעת. לפיכך, מקובלים עלינו חישובי התובעת אשר התבססו על שכר קובע בסך 5,550 ₪ (לאחר הפחתת 250 ₪ אשר שולמו בגין נסיעות). סכום הפיצויים לו התובעת זכאית הוא על כן 56,887 ₪. 58. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים: סעיף 20 (ד) לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 קובע מהם התנאים שבהתקיימותם מוסמך בית הדין האזורי להפחית או לבטל פיצויי הלנת פיצויי פיטורים כשאחד התנאים הינו:"חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש לדעת בית הדין". בנקודה זו נציין כי מצאנו שבמקרה שלפנינו, מאחר שהתובעת היא שהתפטרה והמחלוקת עמדה בשאלת הזכות לפיצויי פיטורים, התמלא תנאי זה באופן המצדיק ביטול פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. פדיון חופשה 59. לטענת התובעת, הנתבעת טרם שילמה לה עבור מלוא ימי חופשה ודמי הבראה להם היא זכאית. לטענת התובעת, זכאית היא לפדיון ימי חופשה בגין 3 שנות עבודתה האחרונות לעבודתה ועבור השנה השוטפת, שטרם שולמו לה. לטענתה, סך כל ימי החופשה שנצברו לזכותה בהפחתת ימים שניצלה עומד על 44.25 ימים X 185 ₪ ליום. 60. לטענת הנתבעת, תביעת התובעת לעניין פדיון ימי חופשה התיישנה. כן טוענת הנתבעת, כי התובעת ניצלה את מלוא ימי החופשה שהגיעו לה על פי חוק: התובעת נעדרה ימים רבים עקב סידורים אישיים מעבודתה, הואיל והתובעת שימשה כמנהלת המשרד לא נוכו לה הימים האמורים מימי החופשה. התובעת אף לא סיפקה לנתבעת אישורי מחלה כאשר נעדרה עקב מחלה וכן נסעה במהלך תקופת עבודתה לחו"ל (והמדובר בנסיעות אשר היו במבצעים מטעם הספקים אשר היו מעונינים לקדם את החבילות שלהם) ויש לחשב ימי היעדרות אלה כחופשה. עקב נסיעותיה לחו"ל נעדרה התובעת במהלך שלוש השנים האחרונות לעבודתה 23 ימים, ובסה"כ ניצלה התובעת במהלך 3 השנים האחרונות לעבודתה 43.5 ימים. כמו כן, לאחר התפטרותה המיידית של התובעת, אפשרה לה הנתבעת לצאת לחופשה בתשלום עד ליום 29.03.06 (17 ימי חופשה). כמו כן, בשכר חודש אפריל שולם לתובעת פדיון חופשה בסך 686 ₪ (3.5 ימי חופשה בתשלום). 61. חובת ניהול פנקס חופשה מוטלת על המעביד. בענייננו, לא הוכיחה הנתבעת כמה ימי חופשה ניצלה התובעת במהלך 4 השנים האחרונות לעבודתה. התובעת, מצידה, פרטה בתצהירה את כל הימים בהם שהתה בחופשה, אותם הפחיתה מהסך הנתבע. בעדותה אף הרחיבה והסבירה כי מדובר בימי נסיעות לחו"ל, וכן בימי חופשה נוספים. מספר הימים שציינה התובעת אף עולה על אלה שפורטו בתצהיר צפריר מטעם הנתבעת. 62. במכתב אשר שלח צפריר לתובעת ביום 13.03.06 ( צורף כנספח ז' לתצהיר התובעת) ציין צפריר: "על פי הרשום אצלנו יתרת ימי החופש שלך היו 19.5 ימים ולאחר הניצול של חודשים פברואר ומרץ יתרת הימים עומדת על 3.5 ימים" נתונים אלה אינם מתיישבים עם רישום ימי החופשה בתלוש השכר לחודש 3/06 או 4/06. עוד ציין צפריר במכתב לעיל: "אנו מבחינתנו מוכנים לוותר על מתן הודעה מוקדמת בהתאם לחוק וזאת בהתאם להודעתך כאמור במכתבך הנ"ל. אולם אנו פועלים על פי חוק ורואים בתאריך ה- 9 למרץ 2006 את תאריך ההודעה, ואת תאריך 09.04.07 כתאריך סיום עבודתך בחברותינו. בהמשך לסיכום הטלפוני איתך את תהיה בחופשה בבית עד לתאריך 29.03.06 בסיום החופשה תחזרי לעבודתך". 63. התובעת העידה: "את מפנה לסעיף 70 לכך שיצאתי לחופשה בתקופת הודעה מוקדמת אני משיבה שהוא אילץ אותי, אני כתבתי שאני מוכנה לתת את החודש והתקשר אליי במוצ"ש ואמר שלא אגיע לעבודה והוא בהמשך יודיע לי מה ואיך, זה לקח קרוב ל- 12 יום. " וכן: לשאלתך בגין החודש האחרון לעבודתי קיבלתי שכר מהנתבעת אני משיבה שכן. עד 9.4, על ימי עבודה, הוא כפה עליי את החופשה. לשאלתך ישבתי בבית וקיבלתי שכר אני משיבה שרציתי לעבוד. הוא העדיף שלא אעבוד. 64. סעיף 5(א)(7) לחוק חופשה שנתית קובע: "5. (א) ואלה הימים שלא יובאו במנין ימי-החופשה: .... (7) ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, אלא אם עלו על ארבעה-עשר, ובמידה שעלו." בית הדין הארצי קבע בפסק דב"ע 98/107-3 אורי ארבל נ. products - H.P.H Ltd. פדע" לב, 156 (להלן - "ארבל") הלכה בעניין חפיפה בין ימי ההודעה המוקדמת וימי החופשה השנתית העומדים לזכותו של עובד שפוטר מעבודתו, ומצא שיש מקום לשנות את הפרשנות שהייתה נהוגה לאותו סעיף. בית הדין קבע, כי משחדל העובד לעבוד בפועל לאחר הודעת המעביד על פיטוריו, הסתיימה למעשה עבודתו אצל מעבידו הנוכחי וזכאותו לימי חופשה הופכת לזכות לפידיון ימי החופשה. אין העובד יכול לצאת לחופשה מעבודה אשר הוא חדל מלעשותה. ולכן הפרשנות הנכונה היא כי כאשר מדובר בפידיון שתי הזכויות , הן החופשה השנתית והן ההודעה המוקדמת, הרי שהן אינן נתנות לקיזוז והן נתנות במצטבר. "עדיין נותרה השאלה מה הוא הדין במצב כמו זה העומד לפנינו, בו המעביד אינו מודיע לעובד כי הוא אינו חפץ בהמשך עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת, שאז אין חפיפה. אך גם לא מודיע לעובד כי עליו להמשיך ולעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת והעובד הוא המבקש לצאת לחופשה, שאז ישנה חפיפה. אלא, המעביד מותיר את קביעת מועד הפסקת העבודה בפועל בידיו של העובד . לדעתנו, כאשר המעביד מניח לפתחו של העובד את ההחלטה על מועד סיום העבודה בפועל, והאחרון מחליט לסיימה טרם הסתיימה תקופת ההודעה המוקדמת אין לומר כי יצא העובד לחופשה השנתית, ואין רשאי המעביד לזקוף את ימי החופשה לימי ההודעה המוקדמת. הטעם הראשון לכך הוא, שהמעביד מניח לעובד לקבוע את מועד סיום העבודה ומשעה שנסתיימה העבודה בפועל, על דעת שני הצדדים, הופכת זכאות העובד לימי חופשה לזכאות לפדיון ימי חופשה, כפי שנפסק בפרשת ארבל. העובד אינו קובע את מועד יציאתו לחופשה אלא את מועד הפסקת עבודתו. הטעם השני הוא, כי במצב המתואר לעיל מוותר המעביד למעשה על עבודתו של העובד . מדברי בית הדין בפרשת ארבל עולה כי במצב זה לא חל סעיף 5(א)(7) לחוק חופשה שנתית: "סעיף 5(א)(7) לחוק עוסק במצב, בו המעסיק אינו מבקש מהעובד להפסיק את עבודתו בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת אלא מעונין בעבודתו בתקופה זו". מעביד המניח לעובד לקובע את מועד סיום העבודה, אין לומר עליו שהוא מעונין בהמשך עבודתו, שאז היה קובע הוא את מועד סיום העבודה. מוסיף בית הדין ביישום ההלכה על המקרה שעמד לפניו: "יישום הפירוש שניתן על ידינו לסעיף 5(א)(7) לחוק חופשה שנתית במקרה שלפנינו שולל חפיפה בתקופת ההודעה המוקדמת. החברות הודיעו לארבל על פיטוריו וויתרו על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת ואז קמה לו הזכות לפדיון חופשה. בנסיבות הללו החברות אינן רשאיות להוציא את ארבל לחופשה שנתית והן חייבות לשלם לו את מלוא פדיון החופשה השנתית שצבר" 17. מן האמור לעיל עולה, כי משעה שוויתר המעביד על עבודתו של העובד , והעבודה הופסקה למעשה, זכאי העובד לפידיון ימי הופשה. ויתור יכול שיעשה על ידי קביעת המעביד כי על העובד לחדול מביצוע עבודתו, או במתן אפשרות לעובד לקבוע את מועד הפסקת העבודה. בין כך ובין כך, משפסקה העבודה בפועל, לא יכול המעביד להוציא את העובד לחופשה ואין יכול הוא לזקוף את ימי החופשה לימי ההודעה המוקדמת. " עב (ת"א) 7779/01 עידית גוראל נ' דינמו טורס חב' לנסיעות בעמ (2004) 65. במקרה שלפנינו, משויתרה הנתבעת על עבודתה של התובעת בתקופת ההודעה המוקדמת ובשעה שהחליטה התובעת, כפי שאפשרה לה הנתבעת, לסיים את עבודתה לאלתר זכאית היא לפדיון ימי חופשתה ואין לקזז ימים אלו מימי ההודעה המוקדמת. משכך הם פני הדברים, משלא הציגה הנתבעת בפנינו יומן חופשה ולא הוכיחה כמה ימי חופשה ניצלה התובעת בתקופה הרלוונטית- יותר מאלה שהפחיתה התובעת בתחשיבה, מקבלים אנו את תחשיב התובעת, על פיו זכאית היא לפדיון 44.25 ימי חופשה, סה"כ 8,186 ₪. 66. באשר לטענה כי יש לחשב את סיוריה של התובעת בחו"ל כימי חופשה, הוכח בפנינו כי בפועל לא נהגה הנתבעת לרשום את ימי הסיור כימי חופשה. וכך העידה התובעת לעניין זה: "את מפנה אותי לסעיף 69 לתצהירו , שם הוא מפרט את הימים שהחסרתי עקב נסיעותיי ומחשיב אותם לחופשה אני משיבה שסיורים לימודיים זה דברים שאנו מקבילם מהספקים מולם אנו עובדים, נכון שזה צ'ופר שאנו מקבלים מאותו ספק, תמיד צפריר התגאה וחידד שנגיד תודה שלא מנכה אותם כימי חופשה, וגם בחישוביו בימי החופשה הוא כלל למרות שזה לא אמור לרדת, אנו נוסעים ללמוד בתי מלון מסלולים, אותם אנו מוכרים ובכלל בחישוב שלו שהוא בכל זאת הוריד לי הימי חופש כלל גם שבתות. לשאלת לגבי עובדים אחרים במקצוע הוא היה מוריד אני משיבה שלא הוריד לאף אחד. לשאלתך הוא אמר לי שהוא יוריד אני משיבה שמעולם לא דיבר על זה. " 67. מנהלת החשבונות של הנתבעת, גב' לריסה טורין העידה כי בפועל לא קוזזו "הסיורים" בחו"ל כימי חופשה: "לשאלתך מה ההשתלמויות האלו אני משיבה שמההתאחדות נותנים לצאת לסוכנים לסיור לימודים, לפני זה היה חוק שפעם בשנה על חשבון המשרד, אח"כ שינו את החוק והכל היה על חשבון הסוכן, העובד שילם. לשאלתך הימים שהיתה בסיור אני משיבה שהיא היתה מקבלת את הימים האלו ולא רשמתי אותם כחופש אך זה אמור להיות כך. לפי החוק מה שאני מסבירה, על חשבון סוכן. לשאלתך לגבי הסיורים במשרד של צפריר יש עוד עובדים, האם העובדים זה היה על חשבון חופשתם השנתית אני משיבה שלא הייתי רושמת אך הייתי צריכה לרשום. לשאלתך האם צפריר אמר לי לרשום אני משיבה שלא .זו טעות שלי מבחינת הנהלת חשבונות הייתי צריכה לרשום. " זאת בניגוד לעדותו של צפריר: את מפנה לסעיף 69 לתצהירי לשאלתך נכון שכל ההעדרויות שציינתי מתייחסות להשתלמויות אני משיב שלא, אף אחד לא מתייחס להשתלמות, זה מתייחס לנסיעות לחו"ל, זה לא סיורים לימודיים מטעם המשרד, לכולם הורדתי זאת כימי חופשה. אם את אומרת שלאף אחד לא הורדתי אני משיב שלא נכון. סיור לימודי זה שאני לוקח העובד ושולח על חשבוני שילמד משהו ואני משלם לו את הוצאות הסיור, יום עבודה. לשאלתך אם אני לא משלם אני משיב שהעובד משלם ואפשר לראות והיא לקחה את בן זוגה גם. לשאלתך שאני הצהרתי שאני לא מוריד לה ימי חופשה אני משיב שלא אמרתי זאת ולא הצהרתי שאיני מוריד על כך ימי חופשה. פנקס חופשה נוהל, זה בתוכנה של המשכורות וזה מופיע בכל תלוש." 68. הגב' אירנה בוינובסקי העידה לעניין זה: "ש.         את יצאת ל- EDUCATIONAL סיור לימודי מהעבודה? ת.         כן. ש.         נכון שהסיור הלימודי זה צ'ופר שהספקים נותנים לעובדים של המשרדים? ת.         אפשר לקרוא לזה ככה. ש.         יצאת הרבה לסיורים לימודיים? ת.         הייתי בשני סיורים לימודיים בכל התקופה. ש.         זה נחשב לך לימי חופשה? ת.         לפי מה שאני יודעת זה לא נחשב לימי חופשה. " 69. "מעביד שלא הסכים מראש עם העובד , כי העדרותו תחשב כחלק מחופשתו השנתית וחרף זאת שילם לו את שכר עבודתו, לא יוכל לשנות את טעמו בסיום יחסי העבודה ולטעון, כי מדובר בהידרות בתשלום על חשבון החופשה השנתית. (ראה י. לובוצקי/חוזה עבודה וזכויות העובד /פרק 14/עמ' 5). 70. לסיכום, הנתבעת תשלם לתובעת פדיון חופשה בסך של 44.25x 185 = 8186 ₪ . דמי הבראה 71. לטענת התובעת, הינה זכאית לקבל תשלום עבור 6 ימי הבראה נוספים עבור השנתיים האחרונות לעבודתה. מתלושי השכר הבודדים אשר הוצגו על ידי הנתבעת עולה, כי בחודש ספטמבר 05, קיבלה התובעת 717 ₪ בגין דמי הבראה, בחודש אוקטובר 2005 קיבלה 717 ₪ בגין דמי הבראה, בחודש נובמבר 05 קיבלה 715 ₪ בגין דמי הבראה ובחודש 04/06 קיבלה 627 ₪ בגין דמי הבראה. סה"כ שולם לתובעת סך של 2,776 ₪ שהם עבור 8.72 ימי הבראה בלבד. 21. בתיק נד/1691-3 אריאלה מילר נ' תוריקו נסיעות ותיירות בע"מ נדונה השאלה "האם יש לראות במימון המעביד של הנסיעות המשותפות של העובדים ובני זוגם לחו"ל מדי שנה בשנה כתשלום דמי הבראה", ונקבע: "ככלל אין לפסול תשלום דמי הבראה בדרך של מימון טיולים מסוג זה על ידי המעביד במקום תשלום דמי הבראה בפועל, אך נשאלת השאלה אם זכאי המעביד לקבוע בדיעבד שטיולים אלה הם במקום תשלום דמי הבראה. אילו נאמרו הדברים מראש, כלומר, אילו הודיע מנהל הנתבעת לעובדים מראש כי יציאתם לטיול היא על חשבון דמי הבראה להם הם זכאים, והעובדים היו מסכימים לכך, בין במפורש ובין בדרך התנהגות על ידי עצם יציאתם לטיול, אין פסול בדרך זו לתשלום דמי ההבראה, אך במקרה הנוכחי, נאמר לעובדים שמדובר בגיבוש חברתי. יא. אין מחלוקת שעובד זכאי לבחור לו את מועדי החופשה השנתית שלו במועדים הנוחים לו בתיאום עם המעביד, וגם לבחור את צורת הנופש המתאימה לו, מבלי לקבל תכתיבים של המעביד לגבי צורת הנופש. יב. מאידך, נראה לנו שלא יכולה להיות מחלוקת, כי טיולים אלה לא נכפו על עובדי הנתבעת ובעצם יציאתם לטיולים אלה, יש בהחלט לראות כהסכמה להשתתף בטיולים אלה. טענת התובעת כאילו מדובר ב"אונס" לצאת לטיולים אלה, איננה נכונה עובדתית. יג. מימון נסיעות נופש אלה על ידי המעביד הוא טובת הנאה החייבת במס הכנסה. בזקיפה החודשית של סכום מסויים מדי חודש בחודשו כתשלום דמי הבראה, יש למעשה ביטוי להשתתפות המעביד בצורות נופש אלה, וע"י כך משולם מס ההכנסה עבור אותה טובת הנאה של מימון הטיולים על ידי הנתבעת." (3-1691/נד אריאלה מילר נ' תוריקו נסיעות ותיירות בע"מ (1997) ניתן ביום 22/4/1999) 73. משלא סוכם כי הסיורים אליהם יצאה התובעת באים על חשבון דמי הבראה, הננו מקבלים את טענת התובעת כי היא זכאית להשלמת 6 ימים נוספים בהתחשב בויתקה ובהיקף משרתה וקובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעת הפרש דמי הבראה בסך של 1,842 ₪. השלמת כספי התגמולים 74. ביום 22.11.09, הודיעה התובעת כי את כספי התגמולים שנצברו לזכותה בקרן הפנסיה של "כלל" שיחררה הנתבעת לטובתה אלא שהנתבעת פיגרה בתשלום ההפרשות והם טרם הושלמו. תביעה זו לא פורטה ולא כומתה על ידי התובעת ועל כן היא נדחית. סיכום 75. תביעת התובעת לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה מתקבלת בחלקה הגדול. על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: א. פיצויי פיטורים בסך של 56,887 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.3.06 ועד התשלום בפועל. ב. פדיון חופשה בסך 8186 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.3.06 ועד התשלום בפועל. ג. דמי הבראה בסך 1,842 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.3.06 ועד התשלום בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 1000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 8500 ₪ בצרוך מע"מ כחוק תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא סך זה הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. 76. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. ניתן היום, י"א בסיוון תש"ע, 24 במאי 2010, בהעדר הצדדים. מיכל פריימןש ו פ ט ת שמואל רהטנציג עובדים שלמה שפירנציג מעבידים התפטרות