צו מניעה זמני בגין מטרדי ריח ורעש

בבקשת המשיב 3 לדחות על הסף את הבקשה כנגדו 1. המבקשים, בני הזוג שורק, מתגוררים במושב בית יצחק מאז יוני 2003. הם ביקשו צו מניעה זמני, בגין מטרדי ריח ורעש, כנגד ארבעה משיבים: המשיבים 1 ו- 2 הם בני הזוג כהן, בעלי נחלות שכנות לבית המבקשים, שבשטחן מבוצעות, לטענת המבקשים, הפעולות שגורמות למטרדים. המשיב 3 הוא מר ויקטור חכמון, אשר לטענת המבקשים מפעיל נגרייה בשטח ששכר מכהן. המשיב 4 הוא מר ארקדי ליסין שמפעיל מסגרייה בשטח ששכר מכהן (משיבים פורמליים הם: המועצה האזורית עמק חפר, מינהל מקרקעי ישראל ובית יצחק - שער חפר, אגודה להתיישבות חקלאית בע"מ). 2. ביום 1.9.08 הוריתי כי ב"כ המבקשים ימציא למשיבים, עד יום 3.9.08, את התביעה העיקרית, את הבקשה לצו המניעה הזמני ואת ההחלטה מיום 1.9.08, והמשיבים יגיבו על הבקשה תוך שבעה ימים. באותה החלטה נקבע דיון בבקשה, במעמד הצדדים, ליום 14.9.08. תגובות לבקשה התקבלו רק מהמשיבים כהן וליסין. בדיון הראשון בבקשה לצו המניעה הזמני, שהתקיים ביום 14.9.08, נשמעו עדויותיהם של המבקשת ושל מר בסל, מומחה מטעם המבקשים. שמיעת העדים לא הסתיימה באותו מועד, והמשך הדיון נקבע ליום 28.10.08. באותו מועד לא הומצא לביהמ"ש אישור מסירה למשיב חכמון, לגבי כתבי בי-הדין וההחלטה מיום 1.9.08. 3. ביום 16.10.08 הגיש ב"כ של חכמון בקשה לדחות על הסף את הבקשה לצו המניעה הזמני כנגד משיב זה. בבקשתו של ב"כ חכמון נטען כי בניגוד להוראה שבהחלטתי מיום 1.9.08, לא המציאו ב"כ המבקשים לחכמון את המסמכים שנמנו בה, ואת ההזמנה לדיון, אלא המציאו לו אותם רק ביום 28.9.08, ועל ידי כך נמנע ממנו להתייצב לדיון ביום 14.9.08 ולהתגונן כנגד הבקשה לצו המניעה הזמני ולחקור את עדי המבקשים. בבקשה נכללה אף תגובה של חכמון, לגבי צו המניעה הזמני, וצורף אליה תצהיר שלו. 4. בתגובתם לבקשה זו טענו ב"כ המבקשים כי הם ביצעו את המסירה לחכמון, על פי ההחלטה מיום 1.9.08, ובמועד שננקב בה. ב"כ המבקשים טענו כי הם ביררו במשרד הפנים ובמשרדי המועצה האזורית עמק חפר ומצאו כי כתובתו של חכמון היא: רח' קראוזה 3, נתניה. כך נרשמה כתובתו של חכמון בכתב אישום שהוגש כנגדו ביום 7.10.07 בגין ניהול הנגרייה ללא רישיון עסק (נספח ב' לתגובה), ואף באישור מסירה לחכמון של כתב אישום זה, שנחזה כחתום על ידו (נספח ג' לתגובה). ב"כ המבקשים טוענים עוד בתגובתם כי ביום 3.9.08 הגיע שליח מטעמם, מר ניסים מלכה (להלן: השליח) לרח' קראוזה 3 בנתניה, בסביבות השעה 14:00, אך לא מצא שם את חכמון. השליח הגיע אף לנגרייה בבית יצחק, אך גם שם לא מצא את חכמון. השליח הגיע שוב לרח' קראוזה 3 אותו יום, בסביבות השעה 19:30, אך גם הפעם לא מצא את חכמון. השליח שב והגיע לשם למחרת, 4.9.08, בסביבות השעה 8:00, ולאחר שגם בפעם זו לא מצא את חכמון, הדביק את כתבי בי-הדין על הדלת, בהתאם לתקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). בתגובה נכתב עוד כי במעמד הדיון בביהמ"ש, ביום 14.9.08, ציינו ב"כ המבקשים כי לא הצליחו לאתר את חכמון, וכי בידיהם תצהיר של השליח מטעמם בדבר הניסיונות שנעשו לאתרו, אך דברים אלה לא נרשמו בפרוטוקול. אציין כי ב"כ המבקשים אמנם מסרו, שלא איתרו את חכמון, אך הם לא ביקשו להגיש את תצהירו של השליח ואף לא ביקשו ליתן לאלתר את צו המניעה הזמני כנגד חכמון, מהטעם שזומן כדין ולא התייצב לדיון. בנסיבות אלה תועדה בפרוטוקול רק העובדה שחכמון לא התייצב לדיון. (תצהיר השליח, שצורף לתגובתם של ב"כ המבקשים, נערך ביום 26.10.08, היינו - לאחר המועד של אותו דיון). ב"כ המבקשים ממשיכים וכותבים כי כיוון שנקבע מועד להמשך הדיון בבקשה לצו המניעה הזמני, הם החליטו לנסות שוב לבצע המצאה לחכמון, למרות שלשיטתם הם לא היו חייבים לעשות זאת. בבירור נוסף שנערך עלתה אפשרות לאתר את חכמון בכתובת של אחיו, מר שלומי חכמון, ברח' יוספטל 43, נתניה. ביום 17.9.08, בסביבות השעה 14:00, נשלח השליח לכתובת האמורה, כשבידיו מכתב מאת ב"כ המבקשים (נספח ד' לתגובה) וכן כל כתבי בי-הדין ואף פרוטוקול הדיון מיום 14.9.08. השליח לא מצא את חכמון גם בכתובת זו, וכך אף ביומיים שלאחר מכן, שבהם שב והגיע לאותה כתובת (ביום 18.9.08, בסביבות השעה 19:30, וביום 19.9.08, בסביבות השעה 10:00). לפיכך, בביקורו האחרון הדביק השליח על הדלת את המעטפה עם המסמכים שצויינו לעיל. ב"כ המבקשים טוענים כי הם עשו כל שלאל ידם, ואף למעלה מכך, על מנת לאתר את חכמון ולבצע את מסירת כתבי בי-הדין, וכי יש לראות בפעולות שביצעו מסירה כדין ולדחות את בקשתו של חכמון לסלק על הסף, כנגדו, את הבקשה לצו המניעה הזמני. 5. ביום 28.10.08 התקיים הדיון השני בבקשה לצו המניעה הזמני, ולדיון זה התייצבו חכמון ובא-כוחו. משהסתבר כי יש מחלוקת עובדתית נרחבת בין המבקשים לבין חכמון, בעניין ביצוע המסירה, נקבע מועד נפרד לדיון בעניין זה בלבד. לקראת אותו דיון הוגש תצהיר של חכמון, על דרך של תגובה-לתגובה, במחלוקת זו. בתצהיר זה מוסר חכמון כי הוא מעולם לא התגורר ברח' קראוזה בנתניה, וכי מזה כשמונה שנים הוא מתגורר ברח' יוספטל מס' 39 בנתניה. על כן טוען חכמון כי השליח משקר במסרו כי דפק על "דלת" ביתו או כי הדביק עליה מסמכים. עוד טוען חכמון כי אין כל שחר להשערה, כאילו הוא מתגורר בבית אחיו, כיוון שכל אחד מהם נשוי ואב לילדים ומתגורר בדירתו שלו. עוד מוסר חכמון בתצהירו כי אחיו שלומי מתגורר זה שנים ברח' בן יהודה 18, נתניה, ולא ברח' יוספטל 43, וממילא - הוא לא קיבל כתבי בי-דין ברח' יוספטל 43. חכמון מוסיף ומצהיר בתצהיר זה כי כף רגלו מעולם לא דרכה בנגרייה מושא הבקשה לצו המניעה הזמני. 6. הדיון בעניין ביצוע ההמצאה לחכמון התקיים ביום 20.11.08. בראשית חקירתו הנגדית עומת חכמון עם סתירה שבין שני תצהיריו: בתצהירו מיום 13.10.08 מסר חכמון כי לא היה הבעלים של הנגרייה אלא היה בעבר אחד העובדים בה. לעומת זאת, בתצהירו מיום 30.10.08 טען חכמון כי כף רגלו מעולם לא דרכה בנגרייה. הכיצד; אם היה בעבר אחד העובדים בנגרייה? על כך השיב חכמון: "אין לי תשובה" (בעמ' 34 לפר'). אשר לכתובת ברח' קראוזה 3, נתניה, העיד חכמון כי היתה לו שם פיצוציה, אך מעולם לא התגורר בכתובת זו. לדבריו, הוא הפעיל את הפיצוציה במקום עד יום 15.4.08. לשאלה מדוע נרשמה כתובתו במקום זה בהסכם השכירות לגבי הנגרייה, שנחתם בינו לבין כהן (נספח א' לתגובת כהן לבקשה לצו המניעה הזמני), השיב חכמון כי אינו יודע מתי נחתם הסכם זה. ואמנם, באותו הסכם הושאר מקום התאריך ריק, ואין ניתן לראות בו מתי נחתם. כמו כן, המבקשים אינם טוענים כי חכמון חתם על הסכם זה, אלא מי שחתם עליו הוא אחיו שלומי (ראו בעמ' 37 לפר'; השוכר בהסכם השכירות עם כהן מוגדר: "חכמון ויקטור (שלומי) מ.ג. סחר ושיווק בע"מ", ולצידו מספר תעודת הזהות של ויקטור חכמון, כפי שהוא עצמו אישר, ואף הכתובת: רח' קראוזה 3, נתניה). אני מסכימה עם ב"כ חכמון, כי הסכם השכירות - שאין לדעת מתי נחתם, ואשר המבקשים עצמם אינם טוענים כי חכמון חתם עליו - אינו יכול לתמוך בכך שכתובתו של חכמון, במועד הרלבנטי לביצוע ההמצאה, אמנם היתה ברח' קראוזה 3. חכמון העיד כי אינו יודע על כתב האישום שהוגש כנגדו (כתב האישום הוגש כמוצג ת/ 1), אך מאידך אישר כי נמסרו לו מסמכים מביהמ"ש, בקשר לאותו כתב אישום, לכתובת ברח' קראוזה 3 (ב"כ המבקשים הגיש לעניין זה את אישור המסירה של כתב האישום, שצויין לעיל ושסומן כמוצג ת/ 2, וגם את המוצג ת/ 3, אך האחרון הוא אישור מסירה לאח, שלומי חכמון, שהואשם ביחד עם ויקטור חכמון באותו כתב אישום, ולא אישור מסירה לויקטור חכמון, שהוא המשיב 3). חכמון הסביר כי במועד אישור המסירה ת/ 2 (5.11.07) הוא הפעיל עדיין את הפיצוציה ברח' קראוזה 3. חכמון עומת עם פלט מאתר האינטרנט של בזק - 144, מיום 3.11.08 (המוצג ת/ 4). במסמך זה רשומה כתובתו: רח' קראוזה 3, נתניה, ורשום טלפון נייד שלו. חכמון השיב כי יתכן שבעבר היה ברשותו טלפון נייד עם המספר שרשום במוצג ת/ 4, והוא אינו זוכר מספר זה, כיוון שהיו לו מכשירי טלפון נייד רבים. חכמון העיד כי בכתובת: יוספטל 43, נתניה, מתגוררים הוריו, וכי הוא עצמו גר שם עד נישואיו באוקטובר 2007. דברים אלה סותרים את האמור בסעיף 1 לתצהירו (השני) של חכמון, כי מזה כשמונה שנים הוא מתגורר ברח' יוספטל 39. חכמון עומת עוד עם פלט מרשם האוכלוסין, מיום 17.9.08 (המוצג ת/ 5), שם רשומה כתובתו ברח' יוספטל 43. הוא השיב כי לא שינה את כתובתו במרשם האוכלוסין, כשעזב את בית הוריו. לשאלה כיצד קיבל את ההמצאה של כתבי בי-הדין, ביום 28.9.08, כפי שנטען בבקשתו, השיב חכמון כי מסמכים אלה נמצאו על ידי אשתו מונחים ליד דלת ביתם, ברח' יוספטל 39. ב"כ המבקשים הציג לחכמון כי לאחר הוצאת פלט מרשם האוכלוסין, ת/ 5, ביום 17.9.08, חיפש אותו השליח ברח' יוספטל 43, הן במועד זה והן ביומיים שלאחריו, אך חכמון הכחיש כי קיבל את המסמכים מהשליח ברח' יוספטל 43 (כפי שצויין, השליח לא טען בתצהירו שמסר את המסמכים לחכמון בכתובת זו, אלא כי הדביק את המעטפה עם המסמכים על דלת הבית). 7. השליח, מר ניסים מלכה, נשאל בפתח חקירתו הנגדית אם לאחר שקרא את תצהירו של חכמון מבקש הוא לשנות משהו בתצהירו שלו. הוא השיב כי רצונו לשנות - לגבי הכתובת ברח' קראוזה 3 - כי אין מדובר בדירה, כאמור בתצהירו, אלא בחנות שבמקום, אשר אחד השכנים אמר לו שזו חנות של חכמון. ב"כ חכמון עימת את השליח עם טענה כי הוא לא דפק על שום דלת, ברח' קראוזה 3, ולא ידע כלל שמדובר בחנות, אלא רק לאחר שקרא את תצהירו של חכמון ניגש שוב למקום וראה שזו חנות, ובהתאם לכך ביקש לתקן את האמור בתצהירו. השליח שלל טענה זו. עוד עומת השליח עם טענה כי לחנות אין כלל דלת, גם לא דלת זכוכית כפי שטען השליח, אלא תריס גלילה, ועל כן לא יכול היה לדפוק על "דלת" של החנות או להדביק עליה מסמכים. השליח השיב על כך, כי אינו זוכר היטב את הפרטים, אך הוא זוכר כי לאחר שחיפש בכל הבניין, פנה אל שכן באחת החנויות, שהצביע לפניו על החנות של חכמון. ב"כ המבקשים טען כי העדרה של "דלת" בחנות היא טענה עובדתית, שלא נכללה בתצהירו של חכמון ולא הוכחה. טענה זו נכונה, מבחינת דיני הראיות, אם כי - כפי שיובהר להלן - אין בה כדי להועיל למבקשים (על כל פנים, השליח היה מיטיב לעשות, לו צילם את המקום, כשעל דלתו מודבקים המסמכים שלטענתו הדביק). עוד אמר השליח כי הביטוי "דפקתי בדלת" הוא בגדר סלנג, וכוונתו - כי חיפש מישהו. לא כך - לגבי דלת הנגרייה בבית יצחק. בעניין זה העיד השליח כי כשהגיע לבית יצחק הוא פנה אל כהן, והלה אמר לו כי דלת הנגרייה נמצאת מאחור, ועל דלת הנגרייה דפק השליח "פיזית". אשר לכתובת ברח' קראוזה השיב השליח כי ה"דלת" שעליה מסר בתצהירו, לגבי כתובת זו, אינה דלת של דירת מגורים, אלא של חנות, למרות שבסעיף 6 לתצהירו נאמר כי שאל את השכנים, אם חכמון מתגורר בדירה, ונענה בחיוב. בעדותו לגבי ביקוריו בכתובת ברח' יוספטל 43 מסר השליח, כי שכנים במקום מסרו לו, שחכמון גר "גם" ברח' יוספטל 39, וכי הוא ביקר גם בכתובת זו, אך גם שם לא היה מענה. השליח נשאל מדוע מידע זה, והביקור ברח' יוספטל 39, אינם נזכרים כלל בתצהירו, והשיב כי ביצע את ההדבקה ברח' יוספטל 43, שזו כתובת אמו של חכמון, כפי שהבין. השליח העיד כי אינו יודע מי הביא את המסמכים לרח' יוספטל 39, אשר שם טוען חכמון שאשתו מצאה אותם על הרצפה. 8. ב"כ המבקשים מפרטים בסיכומיהם את כל ניסיונות ההמצאה על ידי השליח, הן ברח' קראוזה 3, הן ברח' יוספטל 43 והן בנגרייה בבית יצחק. הם טוענים כי אין מחלוקת כי בסופו של דבר קיבל חכמון את כתבי בי-הדין, ולו אף במועד שהוא טוען לו: 28.9.08, ולא במועדים שהם טוענים להם: הדבקה ברח' קראוזה 3, ביום 4.9.08 והדבקה ברח' יוספטל 43, ביום 19.9.08. ב"כ המבקשים טוענים כי למבקשים לא היה כל אינטרס שלא לבצע את ההמצאה לחכמון, על מנת לגרום לכך שלא יתייצב לדיון ביום 14.9.08. ההיפך הוא הנכון: אי התייצבותו של חכמון לדיון זה אינה תואמת את האינטרס של המבקשים, ואמנם באי-כוחם עשו מאמצים להמציא לחכמון את כתבי בי-הדין, הן לפני אותו דיון והן אחריו. ב"כ המבקשים טוענים כי אף אם תתקבל טענתו של חכמון, כי לא בוצעה לו מסירה כדין, טרם הדיון ביום 14.9.08, עדיין אין בכך כדי להצדיק דחייה על הסף, כנגדו, של הבקשה לצו מניעה זמני. לעניין זה טוענים הם כי דחיית תובענה או בקשה על הסף היא סנקציה חמורה, שעומדת בניגוד לזכות הגישה לערכאות, שהוכרה כזכות חוקתית, ועל כן לא ינקוט ביהמ"ש סנקציה זו אלא במקרים קיצוניים, ובין היתר, כאשר הוא משוכנע שאין כל ממש בבקשה שמבוקש לדחות על הסף. כל עוד הדבר ראוי, עדיף לברר את המחלוקת לגופה ולסיים את ההתדיינות בהחלטה לגוף המחלוקת, מאשר לדחות את התובענה (או את הבקשה) על הסף מטעם פורמלי. גם אם נפל פגם בהמצאה, אין הדבר צריך להביא, באופן אוטומטי, לתוצאה הקיצונית של דחיית הבקשה על הסף, אלא יש לבחון את מכלול הנסיבות ולבדוק אם אמנם תוצאה כזאת מוצדקת, בנסיבות העניין. עוד טוענים ב"כ המבקשים כי מעצם העובדה, שהוגש כנגד חכמון כתב אישום בשל ניהול הנגרייה ללא רישיון עסק, עולה לפחות לכאורה, כי יש בסיס לבקשה לצו המניעה הזמני. לעניין זה טוענים הם כי כשמדובר בעסק שמנוהל שלא כדין (ללא רישיון עסק), אין מבקש צו המניעה צריך להוכיח שההפרעה מהעסק מגיעה כדי מטרד, ודי כי יראה שהיא יוצרת לגביו אי-נוחות ופגיעה בהנאה מהמקרקעין שבחזקתו. כל הטיעונים הללו נתמכו בפסיקה, כמפורט בסיכומים. 9. ב"כ של חכמון מפרט בסיכומיו את הסתירות שנתגלו בעדותו של השליח, שהתקשה להתאים את המפורט בתצהירו למקומות השונים שבהם ביקר לצורך ביצוע המסירה, ואף לא כלל בתצהירו את שהעלה לקראת סיום עדותו: כי בירר ומצא שחכמון מתגורר "גם" ברח' יוספטל 39, ואף ביקר באותו מקום, אך לא ביצע שם את המסירה לחכמון. ב"כ חכמון טוען כי מהראיות עולה, שחכמון מעולם לא התגורר ברח' קראוזה 3, וכי חדל לנהל עסק באותו מקום בחודש אפריל 2008 (מנגד עומדים ב"כ המבקשים על אי הגילוי הנאות בתצהירו של חכמון, שלא ציין כלל את טיב הקשר שכן היה לו עם רח' קראוזה 3, ומתי חדל לנהל שם את עסקו, וכן - על כך שחכמון לא ציין בתצהירו את שאמר בעדותו: כי התגורר בכתובת הוריו, ברח' יוספטל 43, עד אוקטובר 2007). ב"כ חכמון טוען כי לעניין ביצוע ההמצאה, השאלה אינה: היכן ניהל חכמון בעבר עסק (ברח' קראוזה 3), או היכן התגורר בעבר (בבית הוריו ברח' יוספטל 43), אלא - היכן התגורר במועד הרלבנטי לביצוע המסירה. על כן, המידע שעל פיו פעלו ב"כ המבקשים, כפי שפורט לעיל, אינו רלבנטי, ככל שהוא מתייחס לכתובות של חכמון בעבר, ואין בו כדי לבסס ביצוע מסירה כדין במועד הרלבנטי. חכמון אינו חייב "לנדב" למבקשים מידע בעניין זה, ועל כן - לעניין ביצוע ההמצאה כדין - אין לשעות לטענתם כי נהג חוסר תום לב, בכך שלא פירט בתצהירו את הקשר שלו אל אותן כתובות, בעבר. ב"כ חכמון עומד עוד בסיכומיו על התמיהה שעולה מטענת השליח, כי ביקר בנגרייה בבית יצחק אך לא מצא שם איש (אם כי מתצהירו ומעדותו של השליח עולה כי ביקר בנגרייה רק פעם אחת, ולא שלוש פעמים, כפי שטוען ב"כ חכמון בסיפא של סעיף 5 לסיכומיו). ב"כ חכמון מקשה: אם כך, עולה כי הנגרייה "נדמה", ואינה מטרידה עוד את המבקשים? ב"כ חכמון טוען כי טיעוניהם של ב"כ המבקשים בעניין זכות הגישה לערכאות, והפסיקה שהסתמכו עליה לעניין זה, אינם רלבנטיים לבקשה לצו מניעה זמני, שהרי תביעתם העיקרית של המבקשים תלוייה ועומדת, ואין נגרעת זכות הגישה שלהם לערכאות, אך אין בכך כדי להקנות להם זכות לצו מניעה זמני. 10. לעניין ביצוע המצאה כדין של כתבי בי-דין, המבחן הקובע הוא "מבחן התוצאה" ולא "מבחן ההשתדלות" בלבד. על מנת להשיג תוצאה משפטית של הכרה בהמצאה כדין, לרבות בדרך של הדבקה, ניתן לפעול בהתאם להוראות הדינים הרלבנטיים, אולם ב"כ המבקשים לא פעלו בעניין זה בדרך נכונה, כפי שיפורט להלן. איני מקבלת את טענתו של ב"כ חכמון, כי ב"כ המבקשים פעלו, כביכול, במכוון בניגוד להחלטת ביהמ"ש מיום 1.9.08, ולא ביצעו את ההמצאה לחכמון, על מנת לגרום לכך שלא יתייצב לדיון ביום 14.9.08. אני מקבלת את טענת ב"כ המבקשים כי האינטרס שלהם היה, שחכמון יגיב לבקשה לצו המניעה הזמני ויתייצב לדיון, ביחד עם יתר המשיבים, אשר להם ביצעו ב"כ המבקשים המצאות כדין. אי התייצבותו של חכמון לאותו דיון ראשון אינה תואמת את האינטרס של המבקשים, ובפועל נגרם להם כתוצאה מכך נזק, ולא תועלת. אני דוחה את טענת ב"כ חכמון, כי השליח שיקר בתצהירו אודות מספר השליחויות שביצע, והמקומות שבהם ביקר. השליח לא זכר, אמנם, את הפרטים של כל אחד מהביקורים, ונכון כי לא הוברר היכן בדיוק הדביק את כתבי בי-הדין, ברח' קראוזה 3, ותצהירו בעניין זה נוסח באופן שאינו משקף את מה שאירע בדיוק בפועל. עם זאת, אני מאמינה לעדותו של השליח, כי אמנם ביקר ברח' קראוזה 3, וקיבל שם מידע אודות מיקום החנות, שחכמון הפעיל במקום, וכי ביקר אף בנגרייה בבית יצחק וברח' יוספטל 43. אך עדיין עומדת השאלה: האם בוצעה ההמצאה לחכמון כדין? 11. חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה - 1965 (להלן: חוק מרשם האוכלוסין), כפי שתוקן על ידי חוק עדכון כתובת, התשס"ה - 2005 (להלן: חוק עדכון כתובת); מבחין בין מענו של אדם לבין כתובת למשלוח דואר, כמשמעותה בחוק עדכון כתובת. על פי סעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין, הרישום במרשם הוא ראייה לכאורה לנכונותם של פרטי מרשם מסויימים, ובהם המען והכתובת למשלוח דואר. בסעיף 2 (א) לחוק עדכון כתובת נקבע כי תושב רשאי למסור לפקיד הרישום (כמשמעותו בחוק מרשם האוכלוסין) הודעה על כתובת למשלוח דואר; וכי התושב חייב להודיע על שינוי בכתובת זו, תוך 30 יום מיום השינוי. בסעיף 2 (ב) לחוק עדכון כתובת נקבע: "תושב שלא מסר לפקיד הרישום הודעה על כתובת למשלוח דואר, יראו את המען שנרשם במרשם האוכלוסין ככתובתו למשלוח דואר". שמע מיניה: אדם שלא מסר למרשם האוכלוסין כתובת למשלוח דואר, להבדיל ממענו - יראו את המען שנרשם במרשם האוכלוסין ככתובתו למשלוח דואר; והפועל היוצא מכך - על פי חוק עדכון כתובת חלה חובה להודיע על שינוי בכתובת (בין אם היא מען מגוריו של האדם ובין אם היא כתובתו למשלוח דואר), תוך 30 יום ממועד השינוי. 12. מהוראות החוקים הללו עולה כי נקודת המוצא לבירור מענו של אדם היא בדיקה במרשם האוכלוסין, של מענו, או של כתובתו למשלוח דואר (אם מסר כתובת כזו, בנפרד ממענו). מרשם האוכלוסין הוא המרשם הרשמי, שמהווה ראייה לכאורה לנכונות המען, או הכתובת למשלוח דואר, אשר נרשמו בו. כך, על פי סעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין, בצירוף החובה להודיע על שינוי מען (או כתובת למשלוח דואר), בהתאם לחוק עדכון כתובת. ב"כ המבקשים לא ביררו את כתובתו של חכמון במרשם האוכלוסין, לצורך ביצוע ההמצאה על פי החלטת ביהמ"ש מיום 1.9.08. על פי החלטה זו, היה עליהם לבצע את ההמצאה עד יום 3.9.08, אך הם ביררו את הכתובת במרשם האוכלוסין רק, לראשונה, ביום 17.9.08, לאחר שהתקיים כבר הדיון הראשון בבקשה לצו המניעה הזמני. חלף זאת הסתמכו ב"כ המבקשים על מקורות מידע שונים שהצביעו על כך שכתובתו של חכמון היא ברח' קראוזה 3. כפי שצויין, הסכם השכירות אינו בסיס מוצלח למידע זה, מהטעמים שפורטו לעיל. אשר לכתב האישום ת/ 1 ולאישור המסירה ת/ 2 - לא זו בלבד שאין אלה מקורות "מחייבים" לבירור כתובתו של חכמון, אלא שמדובר במסמכים מהחודשים אוקטובר ונובמבר 2007, היינו - קרוב לשנה לפני המועד הרלבנטי להמצאה שבמחלוקת, והכתובת שבהם אפשר שאינה מעודכנת. אף פלט בזק 144 (המוצג ת/ 4) אינו מקור "מחייב" לבירור כתובתו של חכמון, לא על פי הדין ולא על פי ניסיון החיים. מסמך זה הופק אמנם ביום 3.11.08, אך המידע שבו נסמך על רישום שנעשה במועד בלתי ידוע, בקשר להיותו של אדם מחזיק בקו טלפון מסויים (נייד או נייח). למותר לומר כי אין חלה כל חובה, על פי דין, לעדכן רישום זה, וגם אם הוא קיים עדיין, ביום 3.11.08, אין כל ערובה להיותו מעודכן. לו ביררו ב"כ המבקשים, מלכתחילה, את כתובתו של חכמון, כפי שהיא רשומה במרשם האוכלוסין - אזי היו יכולים להסתמך על ההוראות שבחוק מרשם האוכלוסין ובחוק עדכון כתובת ולטעון כי משלא קיים חכמון את חובתו ולא הודיע לפקיד מרשם האוכלוסין על שינוי מענו, רואים כמענו את הכתובת שרשומה במרשם האוכלוסין: רח' יוספטל 43. במקרה כזה ניתן היה לראות בהדבקת כתבי בי-הדין בכתובת זו, לאחר שלושה ביקורים, המצאה כדין, לפי תקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי. משלא פעלו ב"כ המבקשים כאמור; וכיוון שהכתובת: רח' קראוזה 3 אינה רשומה במרשם האוכלוסין, לא כמענו של חכמון ולא ככתובתו למשלוח דואר; וכיוון שחכמון עצמו לא אותר על ידי השליח - אזי התוצאה המשפטית היא, שההדבקה ברח' קראוזה 3 (אשר לא ברור היכן בדיוק נעשתה), אינה מהווה המצאה כדין. 13. לאור האמור, לא בכדי לא ביקשו ב"כ המבקשים - בדיון ביום 14.9.08 - לקבוע כי בוצעה לחכמון המצאה כדין, ולא ביקשו לקבל את צו המניעה הזמני כנגדו לאלתר, מהטעם שזומן כדין לדיון ולא התייצב. לו כך ביקשו, היה הדבר מתועד בפרוטוקול, והיה נערך בירור בדבר הכתובת: רח' קראוזה 3, שבה בוצעה ההדבקה, כנטען, ביום 4.9.08 (מועד זה מאוחר אמנם ביום אחד מהמועד להמצאה, שנקבע בהחלטת ביהמ"ש, אך אין בכך כדי לשנות, לנוכח מסקנתי כי ההדבקה באותה כתובת לא היתה המצאה כדין). ברור כי לו היו ב"כ המבקשים מבקשים מביהמ"ש לקבוע: האם בוצעה ההמצאה ברח' קראוזה 3 כדין; וליתן בהתאם, כנגד חכמון, צו מניעה זמני כפי שהתבקש - היתה ניתנת החלטה כי לא בוצעה המצאה כדין. אז יכלו ב"כ המבקשים לבקש, לחלופין, כי תינתן להם הזדמנות נוספת לבצע את ההמצאה לחכמון, אך ברור כי במקרה כזה היה צריך לשמר את כל זכויותיו הדיוניות של חכמון, לאחר שהדיון הראשון בבקשה לצו המניעה הזמני התקיים בהעדרו. כפי שצויין, ב"כ המבקשים נמנעו מהעלאת בקשה מפורשת, בעניין ביצוע ההמצאה כדין, ולא בכדי. גם אם חכמון הוא, אולי, "קשה לאיתור", אין בכך כדי לפטור את ב"כ המבקשים מביצוע ההמצאה כדין, וזאת לא עשו, אלא לאחר הדיון ביום 14.9.08. 14. רק ביום 17.9.08, לאחר הדיון הראשון, ביררו ב"כ המבקשים את כתובתו של חכמון במרשם האוכלוסין (המוצג ת/ 5). אני מקבלת את האמור בתצהירו ובעדותו של השליח, כי ביום 19.9.08 - לאחר שלושה ניסיונות המצאה בכתובת שרשומה במרשם: רח' יוספטל 43 - הודבקו כתבי בי-הדין בכתובת זו. חכמון עצמו העיד כי גר בכתובת זו עד אוקטובר 2007, וזאת - בניגוד לאמור בסעיף 1לתצהירו השני, כי מזה כשמונה שנים הוא גר ברח' יוספטל 39. כך או כך, גם לפי הגירסה שמסר חכמון בעדותו, היה מחובתו להודיע לפקיד הרישום במרשם האוכלוסין על שינוי כתובתו לא יאוחר מחודש נובמבר 2007. משלא עשה כן, רואים את כתובתו הרשומה במרשם האוכלוסין: רח' יוספטל 43, כמענו, וההמצאה בכתובת זו היא המצאה כדין. בהתאם לכך אני קובעת כי בוצעה לחכמון המצאה כדין ביום 19.9.08 (גם לשיטתו של חכמון, הוא קיבל את כתבי בי-הדין, לטענתו - ביום 28.9.08). 15. ב"כ המבקשים טוענים כי גם אם מתקבלת טענתו של חכמון, כי לא בוצעה לו המצאה כדין, בהתאם להחלטת ביהמ"ש מיום 1.9.08, אין בכך כדי להצדיק דחייה על הסף של הבקשה לצו המניעה הזמני כנגדו. הטעמים העיקריים לכך: מבחינה עניינית ומשפטית, יש לכאורה בסיס לבקשה לצו המניעה הזמני, במיוחד לנוכח כתב האישום שהוגש כנגד חכמון בגין ניהול הנגרייה ללא רישיון. המבקשים מצידם השקיעו מאמצים על מנת לבצע את ההמצאה בהתאם להחלטת ביהמ"ש, דבר שמצביע על כוונתם הכנה לבצע המצאה זו כנדרש. חכמון נהג באופן מתחכם ובחוסר תום לב בכך שלא מסר בתצהירו דבר על הקשר שכן היה לו, הן עם הכתובת ברח' קראוזה 3 והן עם הכתובת ברח' יוספטל 43. צויינו לעיל אף פירכות נוספות באמינותו של חכמון, לנוכח הסתירות שבין שני תצהיריו, ולנוכח הסתירה שבין האמור בתצהירו לבין מה שמסר בעדותו אודות המועד שבו עזב את כתובת הוריו ברח' יוספטל 43. בסופו של דבר קיבל חכמון את כתבי בי-הדין, טרם סיום הדיון בבקשה לצו המניעה הזמני. השיבוש שנפל בעניין זה פוגע, בראש ובראשונה, במבקשים עצמם, ובמכלול הנסיבות אין הצדקה לדחות על הסף את בקשתם לצו המניעה הזמני. מנגד טוען ב"כ חכמון כי משלא בוצעה ההמצאה, על פי החלטת ביהמ"ש מיום 1.9.08, יש לדחות על הסף את הבקשה לצו מניעה זמני כנגד חכמון. 16. אני מסכימה עם ב"כ המבקשים כי במאזן הנסיבות שפורטו לעיל, אין הצדקה לדחות את הבקשה כנגד חכמון על הסף, למרות אי-ביצוע ההמצאה כדין, טרם הדיון ביום 14.9.08. ב"כ המבקשים לא פעלו אמנם כנדרש, בהתאם להוראות הדין המתאימות, על מנת להשיג את התוצאה המשפטית של ביצוע המצאה כדין, אך אין לומר כי פנייתם, תחילה, לכתובת ברח' קראוזה 3 היתה מופרכת. אף טיעוניהם של ב"כ המבקשים, במישור הענייני של בקשתם כנגד חכמון, מביאים למסקנה כי במאזן הנסיבות, אין הצדקה לדחות את הבקשה על הסף בשל כשלונם של ב"כ המבקשים, על אף מאמציהם, לבצע את ההמצאה כדין טרם הדיון הראשון בבקשה. נראה כי הפתרון המאוזן, בנסיבות העניין, הוא: מחד - לא לדחות את הבקשה לצו מניעה זמני על הסף; אך מאידך - מן הראוי להעניק לחכמון את מלוא הזכויות הדיוניות, שלא יכול היה לממש במועד הדיון הראשון, ביום 14.9.08. לעניין זה איני מקבלת את טענתם של ב"כ המבקשים - בסעיף 28 לסיכומיהם - כאילו ב"כ חכמון ויתר על זכותו לחקור את המבקשים ואת המומחה מטעמם. טיעונו של ב"כ חכמון היה, כי אם תידחה טענתו, שלא בוצעה לו המצאה כדין טרם הדיון ביום 14.9.08 - "אזי חכמון צריך להצטרף לדיון בצו המניעה הזמני שטרם הסתיים, וזאת מבלי שתהיה לו זכות לחקור פעם נוספת את העדים שכבר העידו" (בעמ' 43 לפר'). משקיבלתי את טענת חכמון, כי לא בוצעה לו המצאה כדין, טרם הדיון הראשון, אזי ברור כי בא-כוחו אינו מוותר - ובצדק - על חקירתם של העדים שכבר העידו (וזאת - גם אם דחיתי את בקשתו לדחות על הסף את הבקשה לצו המניעה הזמני). 17. אשר לפסיקת הוצאות בגין בקשתו של חכמון לדחות על הסף את הבקשה לצו מניעה זמני כנגדו: בעניין זה מקבלת אני את בקשתו של ב"כ חכמון לחייב את המבקשים בהוצאות בקשה זו. משלא בוצעה לחכמון המצאה כדין, על פי החלטת ביהמ"ש מיום 1.9.08; ומשנמנעו ב"כ המבקשים להעמיד שאלה זו להכרעה ברורה של ביהמ"ש בעת הדיון הראשון בבקשה לצו המניעה הזמני; אזי קם הבסיס להגשת בקשתו של חכמון לדחות על הסף את הבקשה לצו המניעה הזמני כנגדו. חכמון נצרך להוצאות הגשת הבקשה, הדיון הנפרד שהתקיים בה, והסיכומים שהוגשו. משקיבלתי את טענת חכמון, כי לא בוצעה לו המצאה כדין טרם הדיון הראשון בבקשה לצו המניעה הזמני - יש מקום לחייב את המבקשים בהוצאות בגין כך, גם אם דחיתי את בקשתו של חכמון לדחות על הסף את הבקשה לצו המניעה הזמני כנגדו. עם זאת, התחשבתי לעניין פסיקת ההוצאות בכך שב"כ המבקשים נקטו צעדים על מנת לבצע את ההמצאה, הן טרם הדיון הראשון והן אחריו, כפי שפורט לעיל. אני מחייבת איפוא את המבקשים לשלם לחכמון - ללא קשר לתוצאות הדיון בעניין צו המניעה הזמני - הוצאות בקשתו דנן ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪, בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. 18. החלטתי בבקשתו של חכמון היא, לדעתי, הפתרון המאוזן והראוי, ככל שמדובר בבקשה זו, כשהיא לעצמה. אולם השיבוש שנפל בהליך, בשל אי ביצוע ההמצאה כדין לחכמון טרם הדיון הראשון, הוא בעל השלכות בעייתיות לגבי המשך ההליך של הבקשה לצו המניעה הזמני. ראשית, לחכמון הזכות לחקור את העדים שכבר נחקרו, דבר שיצריך ישיבה נוספת. שנית, ב"כ של המשיבים האחרים הודיעו (בעמ' 20 לפר') כי במקרה כזה הם מבקשים (ובצדק) ליטול חלק בדיון נוסף כזה, ויבקשו אף לפסוק הוצאות בגין הישיבה הנוספת שתידרש, וזאת - בהתאם להחלטה שתינתן במחלוקת שבין המבקשים לבין חכמון בעניין ההמצאה כדין. מובן כי יהיה צורך בקביעת מועד עוד לישיבה נוספת, לחקירת בעלי הדין שטרם נחקרו. שלישית, לגופו של עניין, עסקינן בטענות בגין מטרדי רעש וריח, ששנויות במחלוקת עובדתית לכל רוחב החזית, ומצריכות שמיעה נרחבת למדי של עדויות, על מנת לברר אם אמנם מתקיימים המטרדים (או אי-הנוחות) הנטענים, ואם יש הצדקה לצו המניעה הזמני. אף ריבוי הצדדים מעורר קושי לאתר ביומן ביהמ"ש זמן פנוי מספיק לחקירת העדים, בתיאום גם עם יומניהם של ב"כ של כל הצדדים. עד כה התקיימו בעניין צו המניעה הזמני שני דיונים, ביום 14.9.08 וביום 28.10.08. מהאמור בעמ' 22 ובעמ' 32 לפרוטוקול ניתן לעמוד על הקושי לקבוע מועדים נוספים לדיון, תוך הקצאת זמן מספיק לשמיעת העדים. מועד הדיון הבא בבקשה לצו המניעה הזמני קבוע ליום 25.2.09. בנסיבות אלה הולך ההליך ומאבד את אופיו ואת טעמו כהליך בבקשה לצו מניעה זמני. לפיכך הצעתי לב"כ המבקשים, בדיון ביום 28.10.08, לשקול ויתור על הבקשה לצו המניעה הזמני והותרת כל המחלוקות לבירור במסגרת התביעה העיקרית (בעמ' 32 לפר'; בתביעה העיקרית נקבע קדם-משפט ליום 5.4.09). החלטתי לעיל בבקשתו של חכמון, ויתר הנסיבות שצויינו, מחזקים עוד את הטעם להצעתי האמורה לב"כ המבקשים. 19. בהתחשב במועד הדיון הקרב, יודיעו ב"כ המבקשים, תוך 10 ימים, אם הם מבקשים להמשיך בהליך של צו המניעה הזמני. אם יודיעו ב"כ המבקשים כי בנסיבות שנוצרו, הם מושכים את בקשתם לצו המניעה הזמני, אזי ביהמ"ש מציע כי ב"כ הצדדים יידברו ביניהם, במידת הצורך, לגבי פסיקת הוצאות ההליך עד כה, ואם לא יגיעו להסכמה, יוכלו לבקש את החלטת ביהמ"ש בעניין ההוצאות, תוך המצאת טיעונים קצרים בכתב לעניין זה בלבד. 20. אם יודיעו ב"כ המבקשים, כי הם מבקשים להמשיך בהליך צו המניעה הזמני, יוקדש מועד הדיון הבא, ביום 25.2.09, לחקירה על ידי ב"כ חכמון של העדים שכבר העידו: המבקשת והמומחה מטעמה. על ב"כ המבקשים לדאוג להתייצבותם של העדים הללו לדיון זה. בדיון שייקבע לאחר מכן תושלם חקירתו הנגדית של המשיב 2 (מר כהן), לרבות על ידי ב"כ חכמון, ויישמעו עדויותיהם של חכמון ושל ליסין (המשיבים 3 ו- 4). 21. המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ של כל הצדדים בתיק ותביא את התיק לעיוני ביום 8.2.09, לגבי הודעת ב"כ המבקשים כאמור בסעיפים 19 ו- 20 לעיל. ניתנה היום כ"ט בטבת, תשס"ט (25 בינואר 2009) בהעדר הצדדים. יעל קלוגמן, שופטת צו מניעה זמניצו מניעהמטרדמטרד רעשמטרד ריחצווים