סעיף 212 לחוק התכנון והבניה הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של אי קיום צו בית משפט, עבירה על סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"). העובדות אשר הקימו את ההרשעה הינן ב"קצירת האומר" כי ביום 29.5.01 ציווה בימ"ש השלום בפתח תקוה במסגרת ב"ש 1073/00 על הנאשם להרוס את הבנייה הבלתי חוקית הבנויה בנכס בגוש 6693 חלקה 327 ברחוב אשכנזי 3 ביהוד עד ליום 3.6.02. בביקורות אשר נערכו במקרקעין ביום 13.11.03 וכן ביום 28.2.06 נמצא כי הבנייה נשוא צו ההריסה לא נהרסה וכי לא ניתן היתר. בפועל, עד למועד ישיבת היום הבנייה לא נהרסה ולא ניתן לה היתר בנייה. התובעת בטיעוניה לעונש ביקשה להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל, קנס אשר יהא בו כדי לשקף את חומרת העבירה וכן לחייבו לחתום על התחייבות. הסניגור בטיעוניו לעונש טען כי בהעדר הצהרת תובע כאמור בסעיף 15א לחסד"פ כי בכוונת המאשימה לדרוש שיושת על הנאשם עונש של מאסר בפועל, הרי שהתביעה מנועה מלעתור לעונש כאמור. כמו כן טען ,כי אם יקבע ביהמ"ש כי יש בידו הסמכות לכך, הרי שחובה לקבל תסקיר שירות מבחן. עוד טען, כי על ביהמ"ש לערוך הבחנה במקרה בו נאשם אינו מקיים צו בימ"ש מכוח גזר דין או מכוח צו שיסודו בהחלטה על פי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה. עוד שטח הסניגור את טיעוניו לענין מצבו הנפשי והסוציו אקונומי של הנאשם, על פיו כל שניתן, לטעמו של הסניגור, הוא להשית עליו עונש של מאסר על תנאי וכן חתימה על התחייבות וקנס נמוך. עוד עתר הסניגור כי ביהמ"ש יאפשר לנאשם להותיר את הבנייה על כנה לתקופה נוספת אשר יהא בה כדי לאפשר לו לקבל פיצוי בגינה במסגרת תוכנית בינוי פינוי. 5. בית המשפט העליון וכן בתי המשפט המחוזיים קבעו בשורה של פסקי דין, כי העונש ההולם נאשם אשר לא קיים צו שיפוטי הוא מאסר בפועל, שכן עבירות נגד חוקי התכנון והבניה הפכו לחזון נפרץ ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש ואין איש שם לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט השונים. כדי למנוע מנאשמים לעשות דין לעצמם ולפגוע פגיעה כה חמורה ומכוונת בשלטון החוק, מצווה בית המשפט לנקוט באמצעי ענישה חמורים ומשמעותיים של מאסר בפועל כדי לעמוד בפרץ. לענין זה אני מפנה לנאמר ברע"פ 23/83 פור נגד מדינת ישראל, לח' (1) 534, בעמ' 535 : "מדיניות הענישה, אשר נקבעה על-ידי בית משפט זה מכבר, מורה לבתי המשפט בדרגה הראשונה להחמיר בדינם של עבריינים, המפרים צווי בית משפט בנושא הבניה הבלתי חוקית. בדרך כלל העונש הראוי יכלול בין מרכיביו עונש מאסר לריצוי בפועל. הנסיון מלמד, שכל עונש הרתעה אחר אין בו כח ההרתעה הדרוש". וכן בע"פ 70987/01 הודגש כי: "ההלכה היא כי בתחום זה של הפרת צווים שיפוטיים יש מקום להטלת עונשי מאסר בפועל, בפרט במקרה שבו מדובר בעבירות חוזרות ונישנות". 6. היינו, בהטלת עונש מאסר בפועל מביעה החברה המאורגנת את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של אנשים המפירים בריש גלי את חוק התכנון והבניה. על כל אדם המפר צו בית משפט לדעת, כי בית המשפט מתייחס בחומרה יתרה לעבירות אלו - ונותן ביטוי להתייחסות זו בעונשי מאסר מתאימים. 7. מול אלה ניצב הנאשם ומבקש כי בית המשפט יטה עימו חסד, בין היתר, לאור העובדה שזהו מקור פרנסתו וכי חלפו שנים רבות מאז ניתן הצו שלא במסגרת הליך פלילי, אלא במסגרת בקשה לפי ס' 212 לחוק התכנון והבנייה, וכן בשל העובדה כי הודה בהזדמנות הראשונה וחסך מזמנו של בית המשפט. בנוסף כאמור, נתבקש בית המשפט להתחשב במצבו הסוציו-אקונומי והנפשי של הנאשם. 8. המדובר בעבירה חמורה בתחום התכנון והבניה, עבירה של אי קיום צו שיפוטי. אין אני מקבל את הטיעון של הסניגור לפיו יש לערוך הבחנה בין אי קיום צו על פי פסק דין פלילי או שניתן במסגרת סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, שכן תכלית החקיקה הינה אחת - קיום צוי בית המשפט להריסת כל בנייה בלתי חוקית ואין זה משנה האם הסעד הנוסף שניתן ע"י ביהמ"ש להריסה ניתן בהתאם לסעיף 212 לחוק או כנגזרת להליך פלילי בו הורשע הנאשם. עוד אוסיף ואומר, כי כבר ביום 7.3.08 דחיתי בקשתו של הנאשם לדחיית המועד לכניסתו לתוקף של צו ההריסה באשר מדובר בבנייה בלתי חוקית הקיימת שנים רבות, כאשר בד בבד אפשרתי לו בדיון ביום 6.3.08, טרם הטיעונים לעונש, לבצע את ההריסה על מנת שבבוא ביהמ"ש לגזור את עונשו לא אאלץ להחמיר עמו. לצערי הנאשם בחר משיקולים כלכליים, שלא לבצע את ההריסה ולממש את ההזדמנות שנתנה לו. 9. באשר לטענת הסניגור בהתאם לסעיף 15א לחוק סדר הדין הפלילי, כי לא ניתן להשית על נאשם עונש של מאסר בפועל אלא אם כן נמסרה הודעה על כך עם הגשת כתב האישום, סבורני כי יש לבחון הטענה הן בהקשר לתכלית החקיקה והן במועדה. סעיף זה תוקפו מיום 31.12.06 ואילך, כאשר כתב האישום הוגש 9 חודשים טרם מועד זה ולא היתה כל חובה ליתן הודעה. יתר על כן, תכליתו של סעיף זה קשור בקשר הדוק עם סעיף 15ב לאפשר ייצוג של נאשם בעבירות שבאם ביהמ"ש עלול להטיל עליו עונש מאסר, קיימת חובת ייצוג. עוד אוסיף ואומר, כי כל מתן ההודעה לנאשם כי הוא צפוי למאסר בפועל מטרתו שלא להפתיע את הנאשם בתחילת הטיעונים לעונש. כאן בתיק זה נתנה לנאשם ולב"כ הודעה חודשים ארוכים לפני המועד בו טענו הצדדים לעונש ולפיכך אני רואה במתן ההודעה עוד בדיון מיום 6.3.08 כמתן הודעה בעיתה לענין זה. אשר לפסק הדין - נ/1, שצרף הסניגור, יאמר כי פס"ד זה אינו דומה למקרה דנן באשר באותו תיק הנאשם כלל לא היה מיוצג ואילו בתיק זה הנאשם מיוצג מתחילתו של ההליך כולו. אשר לטענת הסניגור כי קיימת חובת קבלת תסקיר שירות מבחן או כי קיים נוהג שכזה בתיקים מעין אלה, אין לי אלא לדחות טיעון זה שכן לא קיימת כל חובה שבדין ובוודאי בתיקים מעין אלה אין זה דבר שנעשה. בשים לב לכל האמור מעלה, אני קובע כי ביהמ"ש רשאי להשית על הנאשם עונש מאסר. 10. אשר לענין שיעור הקנס. כיוון שעסקינן בעבירה מתמשכת, הרי שבהתאם להוראות החוק מוסמך ביהמ"ש לגזור על הנאשם קנסות עבור כל יום ואין ספק שכאשר ביהמ"ש נדרש לגזור את עונשו של הנאשם למעלה מ- 6 שנים שלא קיים את הצו, הרי ששיעור הקנס הינו לעין ארוך גדול יותר מהקנס שאשית על הנאשם. שיעור הקנס אף מביא בחשבון את הנסיבות האישיות של הנאשם. 11. לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א) מאסר בפועל של 60 יום שלא בדרך של עבודות שירות. ב) מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים מהיום, שלא יעבור עבירה שעניינה תכנון ובניה. ג) קנס בסך 50,000 ₪ או שנת מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.3.09 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 יום מהיום.אי קיום צו בית משפטבניהחוק התכנון והבניהצוויםתכנון ובניה