מה גובר ? ועדה רפואית או מומחה בית משפט

מה גובר ? ועדה רפואית או מומחה בית משפט 1. לפניי בקשת הנתבעת לבטל מינוי מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט, מחד ובקשת התובע להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, מאידך. 2. התובע נפגע בשלוש תאונות דרכים, הראשונה ביום 3.9.01, השניה ביום 7.5.05 והשלישית ביום 2.10.05. במסגרת תביעתו עתר התובע למינוי מומחים רפואיים וביום 4.5.09 הוריתי על מינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי. בבקשה שלפניי עותרת המבקשת, היא נתבעת 1 ומבטחת הרכב נשוא התאונה הראשונה, לבטל מינוי המומחה הרפואי בתחום הפסיכיאטרי, לאחר שהוברר, כי בעניינה של תאונה זו קיימת קביעה על פי דין, המחייבת בהתאם להוראות סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, שכן התובע נבדק על ידי וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן:-"המל"ל"), אגף נפגעי עבודה, אשר קבעה, כי לתובע לא נותרה נכות בתחום הפסיכיאטרי כתוצאה מתאונת הדרכים מיום 3.9.01. לטענת הנתבעת, היא לא ידעה על קביעת המל"ל בזמן מינויו של מומחה בתחום הפסיכיאטרי. 3. התובע מתנגד לבקשה, שכן לטענתו, היה על הנתבעת לעורר טענותיה עובר למינויו של מומחה וכעת לאחר שמונה מומחה, לא ניתן לשנות את החלטת בית המשפט, אלא בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור עליה. הנתבעות האחרות מצטרפות לבקשת המבקשת- הנתבעת 1. 4. לחלופין, טוען ב"כ התובע, כי אם יקבע, כי לא היתה הצדקה למינוי מומחה, אזי יש לאפשר לו הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. התובע מצביע על מספר פגמים שנפלו בהחלטת המל"ל המצדיקים הבאת ראיות לסתור. לטענת התובע, עמד בפני הפסיכיאטר מטעם המל"ל אשר בדק את התובע מסמך רפואי אחד ולא עמד בפניו כל תיקו הרפואי של התובע. כן לא עמדו בפני המומחה מסמכים רפואיים בין השנים 2002-2006. לטענת התובע, בוועדת המל"ל לא ישבו רופאים בתחום הפסיכיאטרי, ולמרות זאת הם העריכו את נכותו של התובע בתחום הפסיכיאטרי. 5. הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, לא נפל פגם כלשהו בקביעת המל"ל. יש לטענתה לעיין במלוא התיק הרפואי אשר עמד בפני המל"ל על מנת לקבוע, כי תיקו הרפואי של התובע לא עמד בפני הוועדה. בנוסף טוענת הנתבעת, כי ממילא לא נמצאו מסמכים רפואיים משמעותיים בעניינו של התובע, כאשר כל המסמכים הרפואיים עליהם מסתמך התובע הינם שישה במספר והמומחה מטעם המל"ל הסתמך על המסמך הרפואי האחרון בעניינו של התובע. כמו- כן, התובע עצמו לא פנה אל המל"ל בבקשה להחמרת מצב ואף לא פנה לקבלת טיפול רפואי נוסף בתחום הפסיכיאטרי. דיון: 6. הנתבעת עותרת, כאמור, לביטול מינויו של המומחה בתחום הפסיכיאטרי בשים לב לכך שקיימת קביעה על פי דין. מסכימה אני, כי משהוברר, כי קיימת קביעה על פי דין, יש להורות על ביטול מינויו של המומחה, בהעדר טעם למינויו, היות וקביעתו לא תחייב בתיק, בפרט כאשר זו טרם ניתנה עת הוגשה הבקשה לביטול מינויו של המומחה. 7. בנסיבות העניין, איני מוצאת כל מניעה לדון בבקשה בשלב זה, ואיני סבורה, כי ניתן לתקוף את החלטת בית המשפט רק על ידי ערכאת הערעור, שכן, כיוון שבית המשפט אינו יכול להזקק לחוות דעתו של המומחה לאחר שהוברר, כי ניתנה קביעה על פי דין, הרי אין כל טעם בהותרת החלטת בית המשפט על כנה, כאשר בסופו של יום בית המשפט לא יכול לעשות שימוש בחוות הדעת. 8. בית המשפט מוסמך לשנות החלטת ביניים שניתנה על ידו וקביעתו של בית המשפט אשר הורה על מינוי מומחה ניתנת לבחינה מחדש בנסיבות המתאימות. ראו ע"א 3604/02 ע"א 3604/02 רע"א 4015/02, אילן אוקו נ' יחיאל שמי ואח', פ"ד נו השופט א' גרוניס: "כלל ידוע הוא, כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית דין, ולפיכך הערכאה שהחליטה לגביה בראשונה, רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה (ע"א 450/64 איזנר נ' פינקלשטיין, פ"ד יט(655 (1; ע"א 161/73 ארדה נ' סמסונוב, פ"ד כח(228 (2; ע"א 37/68 גינז נ' מאירי, פ"ד כב(525 (1). פשיטא, שנסיבות חדשות, אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה המקורית, פותחות פתח לשינויה על ידי הערכאה שנתנה אותה (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 774 (1995). אולם, אף אם לא חל שינוי בנסיבות, נתונה לערכאה שנתנה את החלטת הביניים הסמכות לשנותה, אם כי הדבר ייעשה אך במקרים נדירים, כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית (ע"א 37/68 הנ"ל; ע"א 9396/00 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' זנגי, פ"ד נה(537 (3)). " במקרה דנן, אין ספק, כי לו הובא דבר קיומה של קביעת נכות על פי דין, לא היה בית המשפט נעתר לבקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי ואף התובע אינו חולק על כך ובשל כך עורר בקשתו החלופית להבאת ראיות לסתור, כאשר כל טענתו של התובע לעניין אי ביטול מינוייו של המומחה בתחום הפסיכיאטרי הינה, כי הנתבעת ידעה על דבר קיומה של קביעה על פי דין או כי יש לתקוף את החלטת בית המשפט בערכאת הערעור. 9. בנסיבות העניין, כאשר הקביעה על פי דין לא היתה בפני בית המשפט שעה שנתן החלטתו בדבר מינוי מומחה רפואי ולאור התרשמותי כי קביעה זו לא היתה בפני הנתבעת שעה שבית המשפט נתן החלטתו, שאם לא כן היתה מובאת החלטת הוועדה בפני בית המשפט, ומשאין תועלת במינוי מומחה, כאשר ממילא קביעת החלטת הוועדה הרפואית של המל"ל גוברת על קביעתו של המומחה, מצאתי מקום לשנות מהחלטתי בדבר מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי ולהורות על ביטולו של מינוי המומחה בתחום זה. הינני סבורה, כי הנסיבות כפי שתוארו לעיל, הינן נסיבות המצדיקות שינויה של החלטה קודמת שניתנה על ידי בית המשפט, החלטה אשר על פניו היתה שונה לו הובאו בפני בית המשפט מלכתחילה כל העובדות הרלוונטיות לצורך הכרעה בבקשה. 10. יצויין, כי על פי התיעוד הרפואי המצוי בתיק בית המשפט, עיקר הטיפול בתחום הפסיכיאטרי ניתן בסמוך לאחר אירוע התאונה הראשונה, כאשר בנוגע לתאונות השניה והשלישית קיים מסמך רפואי אחד בלבד. הנתבעות 2 ו-3 טוענות, כי אין כל הצדקה להותיר מינויו של המומחה ביחס לתאונות השנייה והשלישית לאחר שהוברר, כי קיימת קביעה על פי דין ביחס לתאונה הראשונה. בתיק מצויה הפנית רופא המשפחה מיום 21.9.05 לרופא הפסיכיאטר. בהפניה מצויין "מתלונן על מצב נפשי גרוע, פחד אצבים (הטעות במקור- ס.כ.)". כן מצויה בתיק הזמנה לביקור במרפאה לבריאות הנפש, אלא שלא מצויין האם התובע ביקר במרפאה אם לאו. הינני סבורה, כי אין די במסמכים אלה על מנת להצדיק מינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי בנוגע לשתי התאונות המאוחרות. התובע לא הציג מסמך כלשהו לפיו נבדק בסופו של יום על ידי פסיכיאטר, גם ההזמנה למרפאה הפסיכיאטרית נעשתה מספר חודשים לאחר שהתובע הופנה על ידי רופא המשפחה לרופא פסיכיאטר ומאז, הגם שחלפו כארבע שנים, לא טופל התובע על ידי פסיכיאטר. 11. אמנם, בתחילה קבע בית המשפט, כי ימונה מומחה רפואי אף באשר לבחינת נכותו של התובע כתוצאה משתי התאונות האחרונות, אלא משהוברר, כי בשל התאונה הראשונה לא נותרה נכות, כך על פי קביעת וועדת המל"ל, הרי אין הצדקה למנות מומחה רפואי באשר לבחינת שיעור הנכות שנותרה כתוצאה משתי התאונות המאוחרות, כאשר באשר לשתי תאונות אלה נדרשת היתה התייחסותו של המומחה, אשר בין כך ובין כך היתה ראשית ראיה למינויו באשר לתאונה הראשונה, על מנת לבחון האם היתה החמרה כלשהי במצבו של התובע, או האם ניתן לזקוף חלק מנכותו של התובע, ככל שישנה לתאונות אלה ועל מנת להסיר כל ספק באשר לקשר הסיבתי שבין נכותו כתוצאה מהתאונה הראשונה, ככל שזו היתה נקבעת ובין תאונות אלה. ואולם, יודגש בשנית, כי תאונות אלה בפני עצמן אינן מצדיקות מינוי מומחה. לאור האמור, יש להורות על ביטול מינויו של המומחה בתחום הפסיכיאטריה, ביחס לשלוש התאונות. 12. לאור מסקנתי האמורה, יש לדון בבקשת ב"כ התובע להבאת ראיות לסתור. וועדת המל"ל אשר בדקה את התובע וקבעה את שיעור נכותו הורכבה משני רופאים, האחד אורטופד והשני נוירולוג. ב"כ התובע טוען, כי היות ואחד מחברי הוועדה לא היה פסיכיאטר, נפל פגם בקביעת הוועדה. עיון בתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956, מלמד, כי אין דרישה בתקנות, לפיה הפוסק הרפואי מטעם וועדת המל"ל יתמחה בתחום המסויים שלגביו נקבעה דרגת הנכות ושיקול הדעת לעניין תחום מומחיותו של הפוסק השני בוועדה נקבע על ידי הפוסק הראשון (תקנה 2). לשם קביעת נכות בתחום שאינו תחום מומחיותם של פוסקי הוועדה, רשאים חברי הוועדה למנות יועצים רפואיים (תקנה 3(2)). ואמנם, במקרה דנן, כאשר פגיעתו של התובע כללה גם חבלת ראש (המצדיקה פוסק בתחום הנוירולוגי וחבלת צוואר וגב תחתון (המצדיקה פוסק בתחום האורטופדי) מינתה הוועדה יועץ בתחום הפסיכיאטרי, אשר חיווה דעתו באשר למצבו של התובע, בתחום הפסיכיאטרי. בפועל ניתנה חוות הדעת בתחום הפסיכיאטרי על ידי וועדה המורכבת משני יועצים. משכך, ובפרט כאשר הוועדה מצאה מקום להסתמך על קביעתו של יועץ בתחום הפסיכיאטריה, לא מצאתי כי נפל פגם בהרכב הוועדה המצדיק הבאת ראיות לסתור. 13. טענתו הנוספת של ב"כ התובע נוגעת למסמכים הרפואיים שהיו בפני אותו יועץ. על פי חוות דעתם של שני היועצים בתחום הפסיכיאטרי אשר בדקו את התובע, דר' מישורי ודר' בלגורודסקי, המסמכים הרפואיים אשר עמדו בפני חברי הוועדה הם: דו"ח מרכז בריאות הנפש מבית החולים ברזילי. לטענת התובע, היות ולא עמד בפני המומחים מלוא התיעוד הרפואי הנוגע לתובע, נפל פגם היורד לשורשו של עניין בחוות הדעת ויש לפיכך לפסול אותה ולאפשר הבאת ראיות לסתור. 14. ראשית אציין, כי התובע מתייחס בבקשתו גם לתיעוד רפואי מאוחר לחוות הדעת. תיעוד זה ממילא לא יכול היה לעמוד בפני המומחים בעת שנתנו את חוות דעתם. איני מוצאת כל הצדקה להורות על הבאת ראיות לסתור בשל קיומם של מסמכים רפואיים שנעשו לאחר חוות הדעת, שהלוא, יש להניח, כי חלק ניכר מהבאים בפני ועדות המל"ל נבדקים על ידי רופאים לאחר קביעת המל"ל. הבאת ראיות לסתור בשל קיומם של מסמכים רפואיים לאחר הקביעה על פי דין צריכה להינתן רק מקום בו יש באותם מסמכים רפואיים כדי ללמד על שינוי במצבו הרפואי של התובע, לאחר הקביעה, כאשר המבחן להבאת הראיות לסתור הינו תוכנם של המסמכים ולא עצם הינתנם. לגופו של עניין אין במסמכים המאוחרים מידע שונה מזה שהיה בפני הוועדה מטעם המל"ל. מבין שבעת המסמכים המפורטים בבקשה, שלושה מהמסמכים נערכו לאחר חוות הדעת של הרופאים הפסיכיאטרים (מסמכים ה'-ז' המפורטים בבקשה). 15. אשר ליתר המסמכים, אכן העדרם של מסמכים מסויימים יכול להביא לעיתים לפסילת קביעתו של מומחה רפואי, אלא שאין מדובר בכלל גורף, שכן עיתים, על פניו עולה, כי מדובר במסמכים שאינם מהותיים, כך שאין בהעדרם כדי לשנות מתוכן חוות הדעת. ב"כ הנתבעים מבקש להורות על המצאת תיקו הרפואי של התובע כפי שהיה בפני וועדת המל"ל על מנת שבית המשפט יוכל להיווכח מה היו המסמכים הרפואיים אשר עמדו בפני הוועדה טרם ניתנה חוות דעתה. כפי שיובהר להלן, לאור תוכנם של אותם מסמכים, איני סבורה, כי יש צורך לשם הכרעה בבקשה שלפניי לעיין בתיקו הרפואי של התובע, כפי שעמד בפני וועדת המל"ל. 16. כאמור, על פי חוות הדעת הפסיכיאטרית מטעם המל"ל עמד בפני הוועדה דו"ח מרכז בריאות הנפש בבית חולים ברזילי. לא ברור על מה מסתמך התובע בבקשתו, עת נטען על ידו כי לא עמדו בפני הוועדה מסמכים רפואיים מבית החולים ברזילי (מסמכים ג', ד' ). עיון בגליון הרפואי של התובע מלמד, כי מדובר בגליון, המהווה כרטיס טיפולים רציף שעל גביו מתווספות התרשומות באשר לבדיקות נוספות אשר נעשות לתובע. המסמכים הרפואיים אותם צרף התובע מהווים סיכום הבדיקה המיועד עבור רופא המשפחה ובו ציון האבחנה והטיפול התרופתי אשר ניתן לתובע. תוכנו של אותו מכתב המופנה לרופא מופיע ממילא בגליון המרפאה ומשכך תוכנו לא נעלם מהמומחה אשר בדק את התובע ויכול ואף עמד בפניו בשעת הבדיקה, בהיותו חלק מהתיק הרפואי במרפאה לבריאות הנפש. 17. בין המסמכים הרפואיים הנוספים אליהם מפנה התובע, מפנה התובע למכתב האורטופד אשר בדק את התובע ובו ציין האורטופד בפרק "מטרת ההפניה": "תור לטיפול פיזיוטרפיה... זקוק לבדיקה והערכה לטיפול אישי המטופלים מתבקשים להביא לצורך בדיקה זו צילומי רנטגן..." (ההדגשה שלי- ס.כ.) ב"כ התובע מבקש ללמוד מהמלים "זקוק לבדיקה והערכה לטיפול אישי" קשר לבעיה בתחום הפסיכיאטרי. עם כל הכבוד, הפרשנות אותה נותן ב"כ התובע למילים אלה, מהווה הוצאת דברים מהקשרם. דר' אריאלי הינו אורטופד מומחה, אשר בדק את התובע והדברים נאמרו בהקשר של הפניה לפיזיוטרפיה, ואין בינם ובין מצבו הפסיכיאטרי של התובע מאומה וממילא אין בעובדה שהמסמך לא היה בפני וועדת המל"ל, כדי להעלות או להוריד. 18. יתר המסמכים הם מתוך תיקו הרפואי של התובע, כאשר התובע התלונן בפני רופא המשפחה על בעיותיו בתחום הפסיכיאטרי ובשל כך הופנה למרפאה לבריאות הנפש. לא מצאתי, כי בהעדרם של מסמכים אלה יש כדי לפסול את חוות הדעת מטעם המל"ל. במסמכים אלה יש את תלונותיו של התובע ואין בהם טיפול או התייחסות כלשהי מטעם הרופא, למעט הפניה למרפאת בריאות הנפש. תלונותיו של התובע מופיעות בגליון בריאות הנפש בפרק האנמנזה וממילא העדר עיון בתלונות התובע בפני רופא המשפחה אין בו כדי להוות פגם היורד לשורשו של עניין, שיש בו כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור ומינוי מומחה רפואי נוסף. 19. מעבר לנדרש מצאתי מקום להוסיף ולהעיר, כי קביעת המל"ל התייחסה לשאלת הקשר הסיבתי שבין התאונה ובין תלונותיו של התובע, מבלי שהיה בקביעה כדי להתעלם מתלונותיו של התובע. 20. סוף דבר, אני מורה על ביטול החלטתי בדבר מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי. המזכירות תודיע למומחית שמונתה על דבר ביטול המינוי. הבקשה להבאת ראיות לסתור נדחית.מומחהרפואהשאלות משפטיותמומחה מטעם בית המשפטועדה רפואית